שאלות נפוצות מפורום הרטבת לילה לילדים

(1)
לדרג

מרטיב, עדיין מרטיב, בן ארבע ועדיין מרטיב, מה עושים? כל התשובות לכל השאלות השכיחות

מאת:
שאלה: אחי הרטיבו עד גילאים מאוחרים, אני וילדי מעולם לא. האם יש סיבות גנטיות? שיכולות לצוץ אצל נכדי למשל כשיבואו לעולם?

תשובה: בהרטבת לילה קיים קשר תורשתי מובהק.
מבין כלל המרטיבים בקרב 75% קיים סיפור משפחתי תורשתי.
עוד אציין כי:
אם שני ההורים הרטיבו - הסיכוי של כל אחד מילדיהם להרטיב הוא 75%
אם אחד ההורים הרטיב - הסיכוי של כל אחד מילדיו להרטיב הוא 45%
אם אף אחד מן ההורים לא סבל מהרטבת לילה - עדיין לכל אחד מילדיהם קיים סיכוי של 15% להרטיב.
כלומר, יעל, ניתן לדעת את הסבירות אך ודאי שלא ניתן לדעת בוודאות.
מעבר לכך, גם אם קיימת התופעה יש כיום טיפולים יעילים ובטוחים המאפשרים התמודדות וגמילה.

שאלה: בני בן חמש וחצי ואם לא לוקחים אותו בלילה לשרותים הוא מרטיב במיטה. האם עלי להכריח אותו לעשות כן? האם המכשיר המוצמד לבגד הילד, יעיל? ומה מטרתו?

תשובה: הרטבת לילה מוגדרת כבעיה, תופעה, בגילאי 5-6 ומעלה כך שבנך נמצא פחות או יותר בגבול התחתון. הסיבות לקביעת גיל הן גם התנהגותיות (הבנה, רצון לגמילה, יכולת התמדה ושתוף פעולה) וגם גופניות (עד גיל זה שלפוחית השתן עדיין גדלה. רק סביבות גילאי 6 היא מתייצבת בגודלה הנורמלי)
בגילאים אלו 15-20% מהילדים עדיים מרטיבים.
בטיפול בהרטבת לילה, בדומה לטיפולים אחרים, חשוב מאוד כי הילד ישתף פעולה בטיפול. חשוב שתהא הבנה אודות התופעה, רצון לגמילה, לקיחת חלק בטיפול וכמובן התמדה.
עוד אציין שגם בתהליך התאמת הטיפול מתייחסים לא רק לסיבות בגללן הילד מרטיב, אלא אף לסגנון החיים, לציפיות המשפחה מן הטיפול ועוד. זאת בכדי שניתן יהיה להתמיד בטיפול לאורך מספר חודשים (משך זמן הטיפול הממוצע עד לגמילה הינו 6 חודשים). לפיכך, קשה להניח שטיפול יצליח במידה והכריחו את הילד לקחת בו חלק. מה גם שקשה מאוד, אם בכלל אפשרי, להכריח לאורך מספר חודשים.
מה כן ניתן לעשות? לשוחח עם הילד, להסביר לו שידוע לכם ההורים כי הוא אינו שולט בכך כלל, לספר לו כי מדובר בתופעה נפוצה מאוד בקרב ילדים (יש ילדים רבים החושבים כי רק סובלים מהרטבה), לומר לו גם כי קיימים טיפולים רבים הפותרים את הבעיה, להוסיף ולציין כי הטיפולים אינם כואבים, אינם מסובכים ואינם מביכים.

לגבי שאלתך אודות מכשיר הפעמונית. שוב, כמו שציינתי בעבר בתשובותיי לגולשים, חשוב לערוך בירור מה הסיבות בגללן הילד מרטיב. בהתאם לסיבות אלו ממליצים על טיפול. הפעמונית לדוגמא, יכולה לסייע במקרים של בעיות ביקיצה אך היא לא תהווה טיפול יעיל אם לילד יש ליקויים בשלפוחית השתן. לגבי הנקודה הנוספת שציינת, אכן, יש מקרים רבים בהם הילד אינו מתעורר ("כל הבית קם, הילד ממשיך לישון"). אם לא מושגות תוצאות טיפוליות במהלך 4-8 שבועות מיום תחילת הטיפול מומלץ לבדוק אופציה טיפולית אחרת. מעבר לכך חשוב לציין כי הטיפול בפעמונית דורש מוטיבציה רבה מצד הילד ומצד בני משפחתו שכן התוצאות אינן מיידיות והמשפחה נאלצת להתעורר עם הילד כל לילה.
לגבי מטרת המכשיר - על פניו מטרתו להעיר הילד בזמן שהשלפוחית מלאה, כלומר לגרום לאיזשהו רפלקס המקשר בין שלפוחית מלאה ובין הצורך להתעורר על מנת ללכת להטיל שתן בשירותים ולא להתרוקן באופן בלתי רצוני. עם זאת, המטרה הסופית היא שהילד יישן כל הלילה ולא יזדקק כלל להטיל שתן או להתעורר לשם כך.

שאלה: בננו בן 13 ועדיין מרטיב במיטתו, ניסינו טיפול בפעמונית וטיפול תרופתי, הבדיקות הפיזיולוגיות היו תקינות. מה ניתן לעשות? אנחנו פשוט אובדי עצות.

תשובה: בהנחה שנשללה סיבה נפשית-התנהגותית להרטבה, חשוב לדעת כי ברוב המקרים (כ- 90%) הרטבת לילה נובעת ממספר ליקויים גופניים.
ליקויים אלה הם: שינה עמוקה (ליקוי ביקיצה), יצור שתן לילי מוגבר (בד"כ כתוצאה מחוסר יחסי בהפרשה לילית של ההורמון ADH האחראי על ויסות המים בגוף) והגורם השלישי הוא ליקויים בתיפקוד שלפוחית השתן (פעילות לילית לא תקינה של השלפוחית, נפח תפקודי קטן מדי, התכווצויות בלתי רצונית וכו).

לא ברור האם במצב חזר לקדמותו טרם תחילת הטיפול, שמא לא הישגתם יובש מלא. ואגב, הפחתה במספר הלילות הרטובים היא בכל זאת הצלחה אם כי לא הצלחה מלאה.
מכיון שהרטבת לילה מוגדרת כבעיה פיזיולוגית מומלץ לפנות לרופא מומחה בתחום.
אבחון הסיבות בגללן הילד מרטיב עשוי להבטיח הצלחה (יובש) בזמן הטיפול כמו גם גמילה בסיומו.

שאלה: בתי בת 5, הפסיקה ללכת לעשות פיפי במשך היום, יותר משמונה שעות האם יכול להיגרם נזק לגופה בהנחה שהיא שותה מספיק במשך היום? האם יש לזה הסבר פסיכולוגי?

תשובה: האם בתך מתאפקת רק בשעות היום כאשר היא בגן או בצהרון או שמא גם בבית היא מתאפקת? אם ההתאפקות קיימת רק מחוץ לבית כדאי לברר מה הסיבה/ות לכך.
מספר הפעמים הנורמלי/תקין של הטלות שתן במשך יממה הוא לפחות 3 פעמים ועד 8 פעמים.
כלומר, פחות מ- 3 הטלות שתן ביום או 8 או יותר הטלות ביום מצביע על מצב שאינו תקין.

התאפקות ממושכת גורמת למעשה לכך שהשלפוחית מלאה רוב הזמן והלחץ בה גבוה. בתגובה לכך דופן השלפוחית (שריר) נעשית עבה ופחות גמישה ומופיעות התכווצויות בלתי-רצוניות כמו גם ירידה בנפח השלפוחית. כך למעשה עשוי להיווצר מעגל קסמים של הרטבה הולכת ומחמירה.

שאלה: מאיזה גיל ומאיזה מצב גופני הרטבת לילה מוגדרת כבעיה הדורשת טיפול?

תשובה: הרטבת לילה מוגדרת כתופעה/בעיה מגילאי 5 ומעלה (יש המגדירים 5 בקרב בנות ו- 6 בקרב בנים). הסיבות העיקריות להגדרת גיל זה כזמן המתאים לתחילת טיפול הן:
סיבה התנהגותית - בטיפול בהרטבת לילה חשוב שהילד יבין מה רוצים ממנו, ישתף פעולה, יתמיד בטיפול, יהיה בעל מוטיבציה להיגמל. קשה לצפות להשיג זאת מילדים צעירים יותר.
סיבה גופנית - עד גילאי 5-6 שלפוחית השתן עדיין גדלה. רק בגילאים אלו שלפוחית השתן מתייצבת בגודלה הנורמלי.

שאלה: בני בעוד שבועיים בן שנתיים, קנינו לו סיר, והסברנו לו מה צריך לעשות, הוא התלהב אבל הפסיק לבקש לעשות בסיר, איך להתחיל גמילה? פשוט לחכות עד שזה יבוא ממנו?

תשובה: ילדים רבים אינם בשלים לגמילה לפני גיל שנתיים ובד"כ בנים נגמלים קצת יותר מאוחר מבנות. אין טעם להתחיל בתהליך גמילה כל עוד הילד מתנגד לכך, כשהילד יהיה מוכן לגמילה הוא יעשה זאת כדי להרגיש בוגר, עצמאי וגם כדי למצוא חן בעיני הוריו.
יש סימנים המעידים על כך שהילד מגיע לאותה בשלות. אגב, את מציינת חלק גדול מסימנים אלו. ובכן מדובר על יכולת להראות או לומר להוריו שהוא יודע מתי השלפוחית מלאה ויש צורך להתרוקן או לקראת פעילות מעיים; מספר הטלות שתן ביום יורד, מה שמצביע על יכולת השלפוחית לאגור שתן לפרקי זמן ארוכים מבעבר; הילד מחקה את הוריו ומגלב ענין בשירותים.
כאשר מתחילים בתהליך הגמילה חשוב לעודד ולתגמל על הצלחות, אולם יש להתעלם מכשלונות.
סדר השגת השליטה על הצרכים הוא כך: ראשית מושגת שליטה על צואה (קודם בלילה ואח"כ ביום) לאחר מכן מושגת שליטה על שתן (קודם ביום ולבסוף גם בלילה).

שאלה: האם זה באמת נכון שבימינו יש יותר בעיות של הרטבת לילה בגיל מבוגר? ומה הגורם לכך?

תשובה: אכן, הרטבת לילה היא תופעה נפוצה ביותר. למעשה, מבין הליקויים/תופעות בתקופת הילדות, התופעה הנפוצה ביותר היא אסטמה, ובמקום השני הרטבת לילה.
שכיחות התופעה לא השתנתה עם השנים אבל היום בהחלט קיימת הרבה יותר מודעות לנושא, התופעה יותר מדוברת, ויותר ויותר הורים מוצאים לנכון לפנות לטיפול בגיל מוקדם ולא לחכות שהתופעה תחלוף מעצמה. כיום גם ידועות השלכות התופעה במקרים של הזנחה ללא אבחון וטיפול (ירידה בדימוי ובטחון עצמי, תחושות אשם, בושה, כמו גם נטל משפחתי וכלכלי).
בגילאי 5 כ- 20% מהילדים מרטיבים, בגילאי 6 כ- 15%, בגילאי 10 כ- 5% מרטיבים ובגילאי 18 ומעלה עדיין מרטיבים 1-2% מכלל האוכלוסייה הבוגרת.
שכיחות זו דומה בארץ ובעולם כמו גם בין קבוצות אתניות שונות או רקע סוציו-אקונומי שונה.

שאלה: מה ההבדל בין אורולוג לנפרולוג? איך לבחור לאיזה מהם ללכת? מה יהיה ההבדל בטיפול?

תשובה: הגדרות כלליות - אורולוגיה היא תחום התמחות רפואי המערב אבחנה וטיפול במחלות ו/או ליקויים במערכת השתן כמו גם עיסוק במערכת הרבייה הגברית.
נפרולוגיה לעומת זאת, הוא ענף רפואי העוסק בתפקוד הכליות כמו גם בטיפול מחלות כלייה.

מבחינת הטיפול בהרטבות לילה אין שום הבדל בין פניה לאורולוג ילדים, נפרולוג ילדים או רופא הילדים במרפאה הקהילתית. הגורמים הרלוונטים הם הידע שיש לרופא אודות התופעה כמו גם נסיונו באבחון הגורמים ובהתאמת טיפול לתופעה.

שאלה: אני בת 15 חולה במחלת קרוהן ומוזנת בלילה באמצעות זונדה, הבעיה היא שלאחרונה בורח לי השתן בלילה, ואני קמה כולי רטובה. אני ישנה מאד עמוק כך שאני לא מרגישה, מה עלי לעשות?

תשובה: אנאטומית המעי נוגע בשלפוחית. בזמן התלקחות מחלת הקרוהן, המעי המודלק נוגע בשלפוחית ומפריש חומרים טוקסיים. הדבר ידוע כתופעת "העברה".
לפיכך ניתן לקבל במקרים אלו תמונה קלינית הדומה לדלקת בשלפוחית השתן (כתוצאה מהעברת חומרים טוקסיים מהמעי המודלק לשלפוחית השתן).
מומלץ אם כן לפנות ליעוץ נפרולוגי.

שאלה: קיבלנו מירשם למינירין בכדורים ללא כל הנחיות לטיפול או מינון. בבית המירקחת ניתן לנו המינון של כדור 1 ליום ללא הנחיות נוספות, איך לתת לילד את התרופה? (הוא מרטיב כמה פעמים בלילה)

תשובה: מינירין טבליות נמכר בבקבוקון המכיל 30 יחידות - אריזות של טבליות במינון 0.1 מ"ג כמו גם במינון 0.2 מ"ג.
המינון הנפוץ הוא טבליה אחת של 0.2 מ"ג.
התכשיר ניתן אחת ליום לפני השינה.
יש להתחיל את הטיפול במינון נמוך למשך מספר ימים עד שבועיים - טבליה אחת של 0.2 מ"ג.
מטופלים אשר השיגו ירידה של 90% במספר ההרטבות (או יובש מוחלט) ימשיכו במינון זה.
מטופלים שלא השיגו ירידה כזו יעלו למינון גבוה יותר - 2 טבליות לפני השינה של 0.2 מ"ג.
המינון היומי המקסימלי - 3 טבליות של 0.2 מ"ג לפני השינה.
לאחר התאמת המינון האפקטיבי יש להמשיך בטיפול לפרק זמן של 3-6 חודשים לפחות.
בסיום תקופה זו יגיעו המטופל ביחד עם הרופא להחלטה על הפסקת טיפול.
חשוב! בסיום הטיפול יש לרדת באופן הדרגתי במינון התכשיר עד להפסקה מוחלטת.
מחקרים רבים הוכיחו כי ירידה הדרגתית על פני 2-8 שבועות מעלה את אחוזי הגמילה ומקטינה אחוזי הישנות.
ירידה הדרגתית - ירידה במספר הטבליות, לאחר מכן נטילת טבליה אחת יום כן יום לא, שבוע לאחר מכן טבליה אחת יום כן יומיים לא וכך הלאה על פני מספר שבועות.
במקרה של הישנות התופעה יש לחדש הטיפול ל- 12 שבועות נוספים (לחזור למינון הקודם בו הושג יובש).

הנחיות כלליות:
מומלץ לקחת את התכשיר כשעה או יותר אחרי האוכל (אך לא תהא פגיעה ביעילות או בטיחות התכשיר גם אם הוא נלקח בסמוך לאוכל).

אין שום הגבלה על צריכת הנוזלים במשך היום. אולם, יש להימנע משתיה מרובה כשעה לפני לקיחת התכשיר ובמשך 8 שעות לאחר לקיחתו (זמן השינה). לא מדובר על איסור מוחלט של שתייה אלא על הגבלה בצריכת הנוזלים.
במקרים מיוחדים של מחלת חום חריפה ו/או הקאות, שלשולים וכל מצב אחר הדורש צריכת נוזלים יש להימנע משימוש בתכשיר באותו יום.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום