הפרעות במשק המגנזיום: ההשלכות

(4)
לדרג

הבצורת נמשכת, מי השתייה מותפלים - ורמת המגנזיום בירידה. שימו לב: למחסור במגנזיום השלכות רבות על תפקוד הגוף בכלל, ובריאות הלב בפרט. מדריך מקיף

רופא קרדיולוג

מגנזיום הוא מינרל חיוני לתפקודים רבים של הגוף, מאחר שהוא מעורב בתהליכים של חילוף חומרים בתאים הדורשים אנרגיה. לכן, חסר במגנזיום, תת-מגנזמיה (Hypomagnesemia) - גורם לדעיכה של תהליכים אנרגטיים בגוף.

מהן ההשלכות של ירידה בחילוף החומרים, הקשורה בחסר במגנזיום?

לירידה בחילוף החומרים בתאים יש השלכות על מספר תפקודים בגוף:

תפקוד הלב (המגנזיום מעורב גם בתהליכי חילוף החומרים של שריר הלב);
פגיעה באיזון ערכי הסוכר בדם והתפתחות סוכרת מסוג 2;
עלייה ברמות השומנים בדם;
עלייה בלחץ הדם;
סיכון להתפתחות טרשת העורקים;
פגיעה בוויסות מנגנון כיווץ השרירים;
ירידה במסת העצם (מאחר שהמגנזיום משתתף בבניית עצמות השלד, עם המינרלים סידן וזרחן, בנוכחות ויטמין D ועוד).

לאור כל גורמי הסיכון הללו, השפעה של תת-מגנזמיה נבדקה בשורה של מחקרים קליניים - ונמצאה קשורה להעלאת הסיכון לתמותה ממחלות לב.

רוב האנשים אינם צורכים מספיק מזונות עשירים במגנזיום. צילום: שאטרסטוק
רוב האנשים אינם צורכים מספיק מזונות עשירים במגנזיום. צילום: שאטרסטוק

מהו מקור המגנזיום? כיצד מתרחש תהליך הצטברותו בגוף?

מקור המגנזיום הוא מהמזון ומהמים. מזונות עשירים במגנזיום הינם: שקדים, אגוזים, ירקות ירוקים (כגון: ברוקולי ותרד), דגנים מלאים, פולי סויה, שוקולד וסוגים מסוימים של פירות ים. המים נחשבים למקור חשוב למגנזיום, במקומות שהם מועשרים בתוספת של מגנזיום (וכמובן: מים מינרליים).

כ-60% מהמגנזיום נמצא בעצמות; וכשליש מריכוז המגנזיום בעצמות מהווה מאגר, ממנו יכול הגוף לקחת מגנזיום - כאשר נדרשת יצירת אנרגיה; כ-35% מהמגנזיום בגוף נמצא בתאי הגוף, ברקמות בהן פעילות חילוף החומרים גבוהה (כגון: שרירים, מוח, לב, כליות וכבד). רק 1% מהמגנזיום בגוף נמצא בדם.

לכליות יש תפקיד מרכזי במשק המגנזיום: כאשר תפקודן תקין, הכליות סופגות חזרה כ-97%-95% מהמגנזיום; ואת השאר, הן מפרישות בשתן. בדרך כלל, כאשר ריכוז המגנזיום עולה, תעלה גם הפרשת המגנזיום בשתן. באופן תקין, קיים איזון בין ספיגת המגנזיום מהמעיים (בעיקר במעי הדק) - והפרשתו בכליות.

מהם הגורמים לחסר של מגנזיום?

תפריט דל במגנזיום: ראשית, רוב האנשים אינם צורכים מספיק מזונות עשירים במגנזיום. שנית, עיבוד המזון בתהליכים המתועשים מפחית את כמות המגנזיום.

הזעה מוגברת: יצוין כי אוכלוסיית ישראל רגישה במיוחד להיווצרות חוסר במגנזיום, עקב חשיפה לחום, הגורמת לאיבוד מגנזיום בזיעה.

מתח נפשי: גורם לאיבוד מגנזיום בשתן, בשל העלייה ברמת האדרנלין. גם בהקשר זה, ניתן לציין כי המתח הרב בו שרויים אזרחי מדינת ישראל מתבטא גם באיבוד מגנזיום.

איבוד מוגבר של דם.

שתיית אלכוהול באופן קבוע: אלכוהול מגביר הפרשת מגנזיום בשתן; ולכן, צריכת אלכוהול, כמו גם שתיית קוקה קולה - גורמת לאיבוד מגנזיום בשתן.

שימוש בסמים: גם סמים גורמים לירידת המגנזיום בגוף, בשל השתנה מרובה.

תרופות מסוימות: לדוגמה, תרופות הגורמות להפרשה מוגברת של שתן, כגון פוסיד; תרופות אנטיביוטיות, כגון גנטמיצין; תרופות נגד דחיית שתלים, כגון ציקלוספורין.

מצבים פיזיולוגיים שבהם הגוף זקוק למינון מוגבר של מגנזיום, כגון הריון או שלב צמיחת הגוף.

בעיות בספיגת המזון במעי: שכיחות יותר בקרב אוכלוסיית הקשישים.

פגיעה בכליות: למשל, באי ספיקת כליות - כאשר רמת הקראטינין בנסיוב עולה ויש פגיעה בכליות.

סוכרת: רמת המגנזיום בגוף נמוכה אצל החולים בסוכרת, בשל מספר סיבות: יותר מגנזיום מופרש בשתן; לסוכרתיים נטייה לסבול יותר משלשולים; חוסר באינסולין או תנגודת לאינסולין - עם ירידה ברמת המגנזיום בגוף; נטייה לתת-ספיגה במעי; דיאטה של חולי סוכרת כוללת רמה נמוכה של מגנזיום.

מהם התסמינים של מחסור במגנזיום?

עייפות כרונית.
ירידה בתיאבון, עד כדי לסיכון להתפתחות אנורקסיה.
בחילות והקאות.
התכווצות שרירים.
אי סדירות בקצב הלב.
הפרעות בשיווי משקל - מסחרחורת ועד להיעדר שיווי משקל מוחלט.
הפרעות התנהגותיות ופסיכולוגיות (כגון: עצבנות יתר).
נדודי שינה.
רעד באצבעות.

מהן הסכנות הכרוכות במחסור חמור במגנזיום?

מחסור חמור במגנזיום מעלה סיכון לתחלואה הקשורה להתפתחות מחלות לב וכלי דם:

עלייה של לחץ הדם.
התפתחות סוכרת מסוג 2.
התפתחות טרשת העורקים.
אוטם שריר הלב (התקף לב).
הפרעות בקצב הלב.
ירידה בצפיפות העצם - המובילה למחלת אוסטאופורוזיס.
נטייה מוגברת להתקפי אפילפסיה.

מדוע חשוב לתת תוספת של מגנזיום לחולי לב?

כאמור, מחסור במגנזיום מעלה את השכיחות לגורמי סיכון, להתפתחות מחלות לב, כגון: יתר לחץ דם, סוכרת מסוג 2 וטרשת העורקים. כמו כן, למגנזיום יש השפעה על טונוס של כלי הדם; על מערכת הקרישה וטסיות הדם; על תפקוד רקמת תאי האנדותל בכלי הדם; על רמות שומני הדם; על גודל הצלקת, לאחר אוטם שריר הלב; על קצב הלב והפרעות קצב והשפעה על התפתחות אירוע אוטם חד.

ממחקרים קליניים, בהם הייתי חוקר ראשי יחד עם קבוצת חוקרים בישראל, ארה"ב ואוסטריה - עולה כי מתן מגנזיום בכדורים, למשך 6 חודשים, לחולים במחלת לב כלילית - אחרי אוטם שריר הלב או ו/או ניתוח מעקפים, שיפר את יכולת ביצוע בדיקת המאמץ כעבור חצי שנה; והפחית משמעותית תסמינים של תעוקת חזה, בהשוואה לחולים שנטלו פלצבו. בנוסף מגנזיום שיפר באופן משמעותי את איכות החיים של חולים שנטלו מגנזיום, בהשוואה לפלצבו.

מה בנוגע למתן מגנזיום לאנשים בריאים?

במחקר פרוספקטיבי שהובלתי, במסגרתו נבדקו שני תכשירים של מגנזיום הנמצאים בשימוש בישראל, השתתפו נבדקים בריאים, שנטלו למשך חודש - תכשיר אחד; ולמשך חודש - תכשיר שני. נמצא כי מתן של מגנזיום אוקסיד מונוהידראט העלה את רמת המגנזיום התוך תאי, הוריד את רמת הכולסטרול הכללי וה"כולסטרול הרע" (LDL), הפחית מדדי דלקת ושיפר תפקוד טסיות דם.

כיצד מאבחנים חסר מגנזיום?

מאחר שרוב המגנזיום איננו נמצא בדם, אלא נאגר בתאים ובעצמות, בדיקת דם לא תמיד יכולה לשקף את ריכוז המגנזיום בגוף. אם רמתו בדם נמוכה מאד, קרוב לוודאי שרמתו הכללית בגוף נמוכה גם כן; עם זאת, במקרה שרמתו בדם תקינה - לא ניתן להיות בטוחים כי גם רמתו הכללית בגוף תקינה.

כדי לקבל אינדיקציה על רמת המגנזיום בתאים ובעיקר בתאי שריר הלב, ניתן לבצע בדיקת העמסת מגנזיום - בדיקה אמינה, אולם מאד מיושנת, המחייבת איסוף שתן במשך 24 שעות; ולכן - לא מתאימה לכל חולה. לאחר מתן מגנזיום, מודדים את רמת המגנזיום בשתן. ההפרש הוא הריכוז שנכנס אל מחסני הגוף.

בדיקה יעילה ופשוטה המבוצעת רק במעבדה אחת בארה"ב, הינה בדיקה של ריכוז המגנזיום בתאי האפיתל של תת הלשון ברצפת הפה. הבדיקה איננה פולשנית והיא קלה לביצוע - והוכחה כאמינה ביותר, מול ריכוז של מגנזיום בתאי שריר הלב.

קיימות אוכלוסיות שאנו יודעים כי הן מועדות לתת-מגנזמיה, כגון חולים קשישים (אצלם ספיגת המגנזיום ירודה), ספורטאים (המפרישים כמות גבוהה של מגנזיום בזיעה), חולים באי ספיקת לב (המקבלים טיפול תרופתי משתן) וחולים סוכרתיים (המתמודדים עם הפרשה מוגברת של מגנזיום בשתן).

כיצד מעלים את ריכוז המגנזיום בגוף?

קשה לתקן חוסר ביון המגנזיום, באמצעות המזון; לכן, מומלץ על הוספת מגנזיום למי השתייה. במצבים של חסר משמעותי, ניתן טיפול באמצעות תוסף מגנזיום, כמובן בהמלצת הרופא המטפל.

מדוע חשוב להעשיר את מי השתייה במגנזיום?

מחקרים מקיפים שנערכו במדינות רבות ובהן: ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, דרום אפריקה והולנד - הראו כי ריכוז המגנזיום במי השתייה נמצא ביחס הפוך לשיעור התחלואה והתמותה ממחלות לב.

במחקר שבוצע במרכז הלב ב"שיבא", בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת בר אילן, מצאנו כי אצל חולי לב הגרים באזורים עם מים מותפלים, רמת המגנזיום בדמם נמוכה משמעותית - מחולים המתגוררים באזורים עם מים רגילים.

כמו כן, במעקב של שנה, התמותה של החולים במחלות לב - גדולה משמעותית, בקרב אלה הגרים באזורים עם מים מותפלים, לעומת אזורים עם מים רגילים. לאור חשיבות המגנזיום לבריאות, מאחר שרוב האנשים אינם צורכים מספיק מגנזיום במזון ומאחר שיש ירידה מתמשכת בתכולת המינרלים, בתפריט התזונה המודרני - יש חשיבות רבה להעשרת מי השתייה במגנזיום. מאחר שרוב מי השתייה כיום הם מים מותפלים ובתהליך ההתפלה מוציאים את המגנזיום, חובה להעשיר את המים במגנזיום.

ההמלצה להעשרת המים במגנזיום עלתה גם בוועדת הבריאות בכנסת ובמשרד הבריאות; הוחלט שיש מקום להוסיף מגנזיום למי השתייה בישראל.

ההחלטה הגיעה גם אל ראש הממשלה, המשמש שר הבריאות בפועל - אולם מטעמי תקציב, בשלב זה הוחלט רק על קיום פיילוט שימשך מספר שנים. עם סיום הפיילוט, ייבדק הנושא מחדש.

מהי הצריכה היומית המומלצת של מגנזיום לאנשים בריאים?

מומלץ לצרוך מדי יום 420 מ"ג מגנזיום; וכאשר דרושה לגוף כמות גבוהה יותר (לדוגמא: בתקופת גיל ההתבגרות או בהריון) - מומלצת תוספת של 300 מ"ג; סה"כ 720 מ"ג ביום.
יצוין כי מבדיקה שנערכה בישראל, בקרב 69 צעירים וצעירות בריאים, בגיל 30 בממוצע, עולה כי ל-60% היה חסר מגנזיום.

מהי הצריכה היומית המומלצת לאנשים עם חסר של מגנזיום?

המינון המומלץ במקרה של חסר במגנזיום, כולל עבור חולים במחלות לב - הינו כ-400-500 מ"ג ליום.

המים נחשבים למקור חשוב למגנזיום. צילום: שאטרסטוק
המים נחשבים למקור חשוב למגנזיום. צילום: שאטרסטוק

מהן תופעות הלוואי הכרוכות בעודף מגנזיום?

המגנזיום מתפנה בכליות; ולכן, במתן תוספי מגנזיום דרך הפה, כל עוד הכליות מתפקדות ואין אי ספיקת כליות, נדיר למצוא מצב של עודף מגנזיום.

עודף מגנזיום, במקרים של מתן מגנזיום בהזלפה תוך-ורידית במהירות, ברמות נמוכות יחסית - עלול לגרום לתופעות כגון ירידה בלחץ הדם, כאבי ראש ובחילה. ברמות גבוהות, עודף מגנזיום עלול לגרום להפרעות בנשימה, לתרדמת ואף למוות עקב דום לב.

כאמור, בנטילה דרך הפה וכאשר אין אי ספיקת כליות, תופעות הלוואי נדירות.

בשל הסכנות הכרוכות בעודף מגנזיום, מתן מגנזיום בהזלפה תוך-ורידית בערכים גבוהים, דורש פיקוח וניטור רפואי-מעבדתי צמוד. יש חולים אשר כלל אינם יכולים לקבל מגנזיום. לדוגמא: אנשים הסובלים ממחלות כליה או אנשים עם לחץ דם נמוך.

במתן דרך הפה, ייתכנו תופעות לוואי קלות (כגון: צואה רכה; ולעתים: שלשול).

לסיכום: מגנזיום הינו מינרל חיוני לחיים, מאחר שהוא משתתף בתהליכים מטבוליים בתאי הגוף השונים. להפרעות במשק המגנזיום יש השלכות בריאותיות רבות, כתוצאה מדעיכה של תהליכים אנרגטיים בגוף. חסר של מגנזיום עלול לגרום לבעיות בריאותיות רבות, כולל העלאת הסיכון למחלות לב וכלי דם. במצבים קיצוניים, חסר של מגנזיום שאיננו מטופל - עלול אף לגרום למוות.

על מנת לגלות מחסור במגנזיום ולטפל בהתאם, באמצעות תוסף מגנזיום - יש להתייחס בעיקר לקבוצות סיכון: אוכלוסיית הקשישים, הצורכים מעט מגנזיום בתפריט היומי; חולים באי ספיקת לב; חולים הנוטלים תרופות משתנות; חולים בסוכרת; חולים במחלות לב ודרכי הנשימה; נשים עם טרום רעלת הריון או בעת רעלת הריון; מושתלי איברים ובעיקר מושתלי לב; חולי סרטן, המקבלים טיפולים כימיים מסוימים; מצבי עייפות כרונית; חולים בסינדרום המטאבולי; ספורטאים אשר מאבדים מגנזיום דרך הזיעה.

הדרך היעילה למניעת ירידה במגנזיום, היא הוספת מגנזיום למי השתייה, כנהוג במספר מדינות מפותחות או מתן תוספי מגנזיום. אנשים הזקוקים לטיפול מידי של מגנזיום במינון גבוה, באמצעות הזלפה תוך-ורידית - הינם חולים במצבי חסר קיצוניים, רעלת הריון או הפרעות קטלניות בקצב הלב. במקרים אלה, הטיפול יינתן בפיקוח רפואי ומעקב של הרופא המטפל.

פרופ' מיכאל שכטר הוא מומחה בקרדיולוגיה, מנהל היחידה למחקרים קליניים במרכז הרפואי שיבא (בתל השומר); חוקר את השפעת המגנזיום על בריאות הלב.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת Zap Doctors.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום
  • שאל אותי
  • קבע פגישה
  • צור קשר

עוד בתחום

שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה