השתלת כליה: חשוב לדעת

(10)
לדרג

מהו תפקיד הכליות בגופנו? כיצד מתבצעת השתלת כליה? מיהו מועמד מתאים לניתוח זה? ומה ההבדל בין כליה מתורם חי לבין כליה מתורם מת?

מאת: ד"ר אביתר נשר

השתלת כליה היא הליך המאפשר למטופלים הסובלים מאי ספיקת כליות קשה להשתלב שוב במעגל החיים, כאנשים בריאים, ללא צורך בטיפולי דיאליזה. השתלת הכליה הראשונה המוצלחת בוצעה בבוסטון ב-1954.

עשר שנים לאחר מכן, ב-1964, בוצעה השתלת הכליה הראשונה מתורם חי בישראל, על ידי פרופ' מוריס לוי, בבית החולים בילינסון. מאז בוצעו עשרות אלפי השתלות כליה בעולם, נרכש ניסיון רב, שוכללו אמצעי הטיפול - ופותחו תרופות חדשות, אשר שיפרו את שיעורי ההצלחה והפכו את השתלות הכליה לטיפול שגרתי ומקובל.

מה כוללת השתלת כליה?

ההשתלה היא תהליך מורכב, הכולל - מעבר לניתוח ההשתלה - גם טיפול תרופתי בהתנגדות הטבעית של הגוף לאיבר הזר, ומעקב ארוך טווח וצמוד על ידי צוות רפואי מיומן, בעזרת אמצעים רפואיים מתקדמים. כיום מרבית השתלות הכליה בישראל מבוצעות בבית חולים בילינסון.

מהו תפקיד הכליה בגופנו?

הכליות ממוקמות בגב התחתון, משני צדי עמוד השדרה. הצלעות התחתונות מגינות על הכליות מפגיעה חיצונית. כל כליה היא בערך בגודל של אגרוף.

התפקידים העיקריים של הכליות:

לסנן את הרעלים מהדם.
לייצר הורמונים האחראים לבקרה על לחץ הדם ועל ייצור כדוריות דם אדומות.
לשמור על מאזן המים, החומציות והמלחים של הגוף.

מה קורה כאשר הכליות אינן מתפקדות?

אובדן מוחלט של תפקוד הכליות מחייב טיפול חלופי על ידי דיאליזה. הטיפול בדיאליזה עוזר לסינון תוצרי הפסולת של הגוף, אך אינו מחליף באופן מלא את כל תפקודי הכליה, כמו למשל את ויסות רמות ההורמונים ואת יצירת כדוריות דם אדומות. לכן, השתלת כליה מהווה תחליף טוב יותר לכליה הטבעית, ופותרת את הצורך בתלות בטיפולי הדיאליזה.

למי מתאימה השתלת כליה?

השתלת כליה מבוצעת לחולים המועמדים להתחיל טיפול בדיאליזה, או לחולים שכבר מטופלים בדיאליזה. המועמדים להשתלה מקבלים אישור של הרופאים הנפרולוגים והמשתילים, בהתאם למצב הבריאותי הכללי והיכולת לעמוד בניתוח ההשתלה.

כאשר קיימים גורמים המגבירים את הסיכון בניתוח, כגון מחלת לב איסכמית פעילה, או מחלת כלי דם קשה, ישקול הצוות הרפואי את האפשרות לביצוע ההשתלה. יש לציין שכיום אין אמנם מגבלת גיל למועמדות להשתלה, אך יש לשקול היטב השתלה - מול דיאליזה, בגיל מבוגר (מעל 70).

השתלת כליה (אילוסטרציה צילום: shutterstock)
השתלת כליה (אילוסטרציה צילום: shutterstock)

מה ההבדל בין כליה מן החי לבין כליה מן הנפטר?

כליות מנפטר - נלקחות לאחר קביעת מוות מוחי - נשימתי, כאשר נשמרת עדיין זרימת הדם לאיברים החיוניים (כליות, כבד, לבלב, לב, ריאות ומעיים). במצב זה, ניתן להחזיק את פעילותם התקינה של האיברים, למשך מספר שעות עד ימים מועטים. במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בכליות מתורם שנפטר, גם לאחר הפסקת פעולת הלב.

כליות מתורם חי - מקורן בבן משפחה - קרוב או רחוק, חבר או אלטרואיסט (אדם זר שאיננו מכיר את הנתרם לפני ההשתלה).

מבחינה טכנית - בהשתלה מן המת, ניתן להירשם להשתלה רק לאחר התחלת הטיפול בדיאליזה. קיימת תקופת המתנה, הנמשכת בין מספר חודשים לבין מספר שנים, בהם המועמד להשתלה ממתין לתרומת כליה, תוך כדי שגרת טיפולים. הכליה מגיעה במועד שאינו ידוע מראש. בהשתלת כליה מתורם חי ניתן לתכנן את מועד ההשתלה - ולבצעה עוד לפני התחלת הטיפול בדיאליזה.

כיצד מתבצעת השתלת כליה מנפטר?

הצוות הרפואי ביחידת הדיאליזה מבצע את הבירור הראשוני, הכולל בדיקה רפואית מקיפה, בדיקות מעבדה, תפקוד לבבי, בדיקות הדמיה שונות והערכה סוציאלית. מטרת בירור זה להביא את המועמד לניתוח ההשתלה במצב הטוב ביותר - ולהקטין, ככל האפשר, את הסיכון בניתוח ואחריו. לאחר מכן, הצוות הרפואי במחלקת השתלות יקבע את כשירות המטופל להיות מועמד להשתלה.

מי יקבל את הכליה הנתרמת?

כאשר מגיעה תרומת כליה מנפטר, יש להחליט מי מהמועמדים להשתלה יקבל אותה. זהו תהליך הנקרא "הקצאה". הוא מתבצע על ידי המרכז הלאומי להשתלות באופן ממוחשב, שקוף ואובייקטיבי. הקצאת הכליה שנתרמה נעשית עבור מועמדים בעלי סוג דם זהה לתורם. בנוסף, לפני ההשתלה עצמה, נעשית בדיקת הצלבה בן תאי התורם לדם של המועמדים להשתלה, שנשלח כל שלושה חודשים מיחידות הדיאליזה ונשמר במעבדה.

בחירת המועמד מבין המועמדים עם מבחן הצלבה שלילי, מול התורם, נעשית בצורה אובייקטיבית, על ידי מחשב, על פי הקריטריונים הבאים:

1. זמן המתנה - מיום התחלת הדיאליזה.
2. גיל.
3. רמת הנוגדנים.
4. התאמת סיווג הרקמות.
5. חתימה על כרטיס תורם (כרטיס אדי) המעניק נקודות נוספות.

השתלת כליה (אילוסטרציה צילום: shutterstock)
השתלת כליה (אילוסטרציה צילום: shutterstock)

כיצד מתבצעת השתלת כליה מתורם חי?

השתלה מתורם חי יכולה להתבצע עוד לפני תחילת דיאליזה. לחולה יש בדרך כלל מספיק זמן להתכונן להשתלה - ולהכין את התורם המתאים.

השתלה מתורם חי היא הליך מורכב הדורש התאמה בין התורם לנתרם, כשירות רפואית מלאה של התורם ומוכנות נפשית של שני הצדדים.

כיצד מתבצע ניתוח השתלת כליה, מבחינה טכנית?

ניתוח ההשתלה ושלבי ההתאוששות זהים בשני סוגי התרומות - מן החי ומנפטר. הניתוח נמשך כשלוש שעות ומבוצע בהרדמה כללית. הכליה מושתלת באזור הבטן התחתונה, מימין או משמאל. הכליות הטבעיות נשארות במקומן. מחברים את כלי הדם של הכליה לכלי הדם באגן הקטן המוליכים דם לרגליים. השופכן (מוביל השתן) של הכליה המושתלת מחובר לשלפוחית השתן. משך האשפוז לאחר הניתוח נע בין שבוע לבין שבועיים.

מה קורה לאחר הניתוח?

לאחר ההשתלה יש לקחת תרופות נוגדות דחייה. קיימת חשיבות רבה ללקיחה מסודרת של התרופות ולמעקב אחר רמות התרופה בדם, על מנת למנוע דחיית הכליה - וסיבוכים מיותרים. התרופות גורמות לדיכוי המערכת החיסונית. על כן, רצוי בתקופת האשפוז להמעיט או להימנע מביקורי קרובים וחברים, במידת האפשר.

מהם הסיכונים הטמונים בהשתלה?

השתלת כליה היא הליך עם סיכויי הצלחה גבוהים מאוד, אך כדאי להיות מוכנים לאפשרות שבתקופת האשפוז עלולות להתעורר בעיות שונות, הקשורות לניתוח עצמו, לדחיית הכליה ולתופעות הלוואי של התרופות. בעיות אלה ניתנות לטיפול, בדרך כלל.

דחייה - הדחייה היא תהליך טבעי המתרחש בגופנו, כאשר חודר אליו "גוף" זר. במקרה זה, שתל הכליה. מטרת התרופות הניתנות לאחר ההשתלה היא למנוע תופעה זו. למרות טיפול זה, עלולה להופיע דחייה של שתל הכליה. תופעה זו שכיחה בשבועות ובחודשים הראשונים לאחר ההשתלה, אך עלולה גם להופיע שנים לאחר ההשתלה. וזאת, בעיקר, כאשר לא מקפידים על לקיחה מסודרת של התרופות.

זיהום - זהו מצב שבו פולשים חיידקים, נגיפים או פטריות לגופנו. אירועים של זיהומים אצל מושתלי כליה עלולים לנבוע מהיחלשות המערכת החיסונית, כתוצאה מהתרופות הניתנות למניעת דחייה. למניעת התפתחות זיהומים אלה, ניתן לפני ההשתלה טיפול אנטיביוטי וניתנות תרופות מתאימות אחרות.

איחור בתפקוד הכליה - בעת המעבר של כליה מגוף לגוף, עוברת הכליה מעין "משבר", כתוצאה משימור הכליה בקור בזמן המעבר, או כתוצאה מנזק אחר שנגרם לה, לפני הוצאתה מגוף התורם. ייתכן מצב שבו החולה העובר השתלה איננו מפריש שתן, במשך מספר ימים עד שבועות. בדרך כלל, הכליה מתאוששת, אך לעתים נדירות, כאשר הכליה ניזוקה בצורה חמורה, היא לא תתפקד לעולם.

היצרות של השופכן (אורטר) ו/או דליפת שתן - בעיה זו נובעת מהיצרות או מניתוק החיבורים בין השופכן והשלפוחית. היא ניתנת לפתרון באמצעות טיפולים שונים או בניתוח.

היצרות עורק הכליה - לעיתים נדירות, מתגלה היצרות של עורק הכליה המושתלת. תופעה זו עלולה לגרום ללחץ דם גבוה. ניתן להתגבר על כך בעזרת טיפול באמצעות אנגיוגרפיה (הכנסת בלון כמו בהרחבת עורקים בלב), או באמצעות ניתוח.

בצקת ברגל - לעיתים, הרגל בצד ההשתלה בצקתית במידת מה. הדבר נובע מכך שהכליה מפריעה לניקוז של נוזלים מהרגל. הבצקת קלה וחולפת במשך הזמן ללא טיפול.

סוכרת - לעיתים יש הופעה של סוכרת חדשה, או יציאה מאיזון סוכרת קיימת, כתוצאה מהתרופות נוגדות הדחייה. עם הפחתה של מינוני התרופות, הסוכרת עשויה להתאזן.

כיצד נראית שגרת החיים לאחר ההשתלה?

השתלת כליה מוצלחת תאפשר חזרה לחיים תקינים ומלאים. יחד עם זאת, חשוב להבין כי בתוך שגרת החיים יש לשלב אורח חיים, שיבטיח למושתל בריאות טובה ותפקוד תקין של הכליה החדשה לאורך שנים.

חשיפה לשמש עלולה להיות מסוכנת לכל אחד. הקרניים האולטרה-סגולות באור השמש אחראיות להזדקנות מוקדמת של העור ולגרימת כוויות שמש וסרטן העור. מושתלים נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן העור, בשל חוסר יכולת של מערכת החיסון להגן מפני הנזק הנגרם על ידי הקרניים האולטרה-סגולות.

ד"ר אביתר נשר הוא סגן מנהל מחלקת השתלות בבית החולים בילינסון.

בואו לדבר על זה בפורום נפרולוגיה ילדים.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום