גוף ונפש בזוגיות

שלום רב, אני נשואה קצת יותר משנה וחצי. חיי הנישואים שלי ושל בעלי אינם מתנהלים על מי מנוחות. בעלי טוען שאין לי אחריות אישית, ש"יש לי הרבה חושך מאשר אור באישיות", שאני לא מתפקדת בבית כמו שצריך. תמיד הייתי אשה פחדנית, אבל אחרי הנישואים גילינו שהפחד הזה מוגדר מבחינה מקצועית וקוראים לו "חרדה". אני באמת סובלת מהחרדה הזו וזה מתבטא בחיטוי של דברים, בהקפדה יתרה על נקיון הגוף והבגדים ובהתנהגויות קיצוניות כשאני נמצאת במצב לא רגיל (כמו לדוגמא כשפרצו לנו הביתה זה השפיע מאד על שלוות הנפש שלי) לכן התחלתי טיפול אצל פסיכותרפיסטית. בכל מקרה, החרדה הזו מפריעה לו מאד מאד והוא קרא לי 2-3 פעמים "חולת נפש". הוא מסנן לעצמו ברגעים של כעס "אשה חולה" ו"למה דווקא לי יש אשה כזו", "החיים שלי במיץ של הזבל", "עשית לי את החיים שחורים" ועוד כהנה וכהנה אמרי שפר והגיגי אושר. מלבד זאת הוא אדם מאד ביקורתי, שמנסה להכתיב דרך חיים ע"פ השקפתו בלבד. לטענתי הוא מנסה פשוט להשיג שליטה ולבטל את האישיות שלי. הוא טוען שזה לא נכון. באופן כללי הוא הביע כמה פעמים את רצונו לפרק את הנישואים, חרף אהבתו, שהוא טוען שקיימת. לאחר שנה של נישואים הריתי, אבל אני עוברת את ההריון הזה לבד. כבר שמעתי משפטים כמו" לא אפנק אותך באופן מיוחד" ו"אז מה אם את בהריון? בגלל זה את עייפה? גם ככה את אוהבת לישון", וגם איומים חוזרים ונשנים על פירוק ההריון ועל חשיפת החרדה שלי להורים שלו וכו'. ההתערבות היחידה שלו בהריון היא ביקורתית: "לקחת ברזל היום?", "קבעת תור לרופא"? וכד'.הוא גם עשה מעשים שלא ייעשו כמו להשאיר אותי בוכה באמצע עיר זרה בחודש השלישי להריון וללכת לקנות בגדים רק בגלל שלטענתו אני חוצפנית , שהגיע לי שכך יעשה לי, להזמין את אמא שלי כדי שתראה שהבית שלי לא מסודר ועוד מעשים קשים. ההקדמה הארוכה הזו נכתבה רק כדי לשאול שאלה אחרת: בעלי טוען שכשאנחנו מקיימים יחסים, החדירה קשה לו. הוא מרגיש שאני מתכווצת מאוד, כאילו שיש לי רתיעה. כואב לו והאמת שגם לי כואב בתחילת החדירה. אמרתי לו שלדעתי אם היה לי חום תמיכה ואהבה ממנו באמת, המצב היה אחרת. הוא טוען לבעיה פיזית ורוצה שאבדק אצל רופא נשים. האם יש קשר בין שני הדברים? האם זה שאני מפחדת ממנו בחיים הרגילים, שאני לא מוצאת פינה חמה ואוהבת בזרועותיו משפיעה על התגובה שלי לגוף שלו? כלומר האם אני צודקת, או שמא אין קשר בין שני הדברים? תודה.

שלום . הדבר הכי יפה לדעתי , זה בעצם מה שהכותרת שלך מציינת , וזה איך שהנפש משפיעה על הגוף . זה בהחלט קשור , כל מה שכתבת , למה שאת מתארת בזמן סקס . אם אצל גברים , מצב של חרדה או לחץ מתאפיין בירידה בזיקפה או אפילו בחוסר טוטאלי , אצל נשים זה יכול למשל להופיע כיובש . ההתנהגות שלו גורמת לך להרגיש רתיעה , ואיכשהו , את הופכת לכנועה אליו, ודי כבולה אליו , ככל הנראה בגלל שאת בהריון כרגע . אני לא מבין איזה אינטרס יש לבן אדם להתנהג ככה לשותפה שלו לחיים. , אני עוד יותר לא מצליח להבין , מה גורם ל " קורבן " להמשיך ולהיות הקורבן . איכשהו כל מה שאת מתארת די מזכיר לי סרט שנקרא לישון עם האוייב . אה , ובקשר לבדיקה , תמיד שווה לעשות בדיקה כשאת בהריון , לראות שהכל בסדר .

הי יובל, את מציגה, למעשה, מכלול של קשיים בזוגיות שלכם - בתקשורת הזוגית, בתמיכה ההדדית, ובחיי המין - קשיים שלחצי ההריון והלידה הצפויה עלולים להחמיר עוד ולכן אמליץ לכם להסתייע בייעוץ מקצועי המתמחה בטיפול זוגי-מיני. כדאי שתקראי (רצוי עם בעלך) את הספר 'לנשים בלבד' של האחיות ברמן (בהוצאת 'מטר'). לעניין הכאבים בחדירה: יתכן שאת סובלת מ'הפרעת כאב מיני' שמקורה יכול להיות גופני ( יובש נרתיקי, פצע או דלקת וכד' ) וזאת תוכלי לברר בעזרת רופא/ת הנשים שלך. יתכן גם שהמקור הוא נפשי (חינוך מאד שמרני, טראומה מינית, פחד לא מודע להתבגר ולהפוך לאשה וכד' ) ובגללו נוצר כיווץ לא רצוני של הנרתיק שמונע חדירה או גורם לכאבים בחדירה. מלת עידוד: אבחון וטיפול נכונים יכולים לשפר מאד את הקשר הזוגי שלכם ואת חיי המין גם יחד. לכן אני ממליץ שתפנו לטיפול מקצועי בהקדם. בהצלחה!