שאלה

שלום ד"ר טיטיון, אני כשבועיים לאחר ניתוח אוסטאוטמיה של הקלקנאוס (עם הכנסת בורג). הרגל מקובעת במגף מיוחד במקום גבס. האורתופד המנתח אינו זמין כרגע ולכן איני יכולה לשאול אותו - הרגל עדיין מאוד נפוחה, עם שטפי דם משני צידי הרגל, ועדיין מאוד מאוד כואבת, עד כדי כך שאני למעשה "חיה" על משככי כאבים חזקים. הצלקת גם היא די גדולה ומכוערת, אך אין עדות לזיהום שלה. ישנם שני דברים מרכזיים שמטרידים אותי: האם טבעי לאחר ניתוח כזה, שבחלק הפנימי של כף הרגל ישנם זרמים הנוטים לכיוון האצבעות? ממה זה נובע? האם ישנו טיפול תרופתי שעשוי לסייע בהפחתת התחושה שלהם? ושאלה נוספת - האם יש צורך בטיפול פיזיותרפי מיידי לאחר הניתוח? כי קיבלתי הדרכה להנעת הרגל במספר תרגילים, אך לא הופניתי למכון פיזיותרפי. בתודה מראש על תגובתך, הילה

הילה שלום. מאחר ואני לא מעורב בניתוח שלך, לא אוכל לתת המלצות טיפוליות. בכל מקרה נפיחות וכאב זה טבעי לאחר ניתוח. זרמים נגרמים בשל לחץ או פגיעה עצבית. בברכה - דר' טיטיון.

שלום הילה, ממש לא רופאה, אבל - ממה שאת מתארת נראה כי אכן - חלק מהדברים הם צפויים לאחר ניתוח. הנפיחות - צפויה.הזרמים - ובכן -הם יכולים להיות תוצאה של פגיעה בעצב שנגרמה במהלך הניתוח (בד"כ בשוגג), אך לעתים יכולים ליהות תוצאה של לחץ על עצבים באזור הניתוח כתוצאה מהבצקת של הנפיחות הלוחצת על העצבים באזור בכל מקרה- אחרי שבועיים מהניתוח- עוד מקודם לקבוע. עם זאת - יש מקום לתת טיפול תרופתו שיכול לאזן את הכאב העצבי. - תרופות כמו טגרטול, אלטרול או אלטרולט יכולים לעזור בהפחתת הרגישות העצבית. מה שיש לדעת לגביהן- שהן מתחילות להשפיע רק אחרי כשלוה שבועות מרגע לקיחתן. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל - אולי כדאי להתחיל כבר עכשיו, כי ממילא זה עדיין אל ישפיע, אבל לפחות בעוד כשלושה שבעות, כשכבר יהיה ברור מעט יותר מה הסיבה לתגוגבה העצבית - כבר יהיה כיסוי תרופתי, למקרה שהוא לא יחלוף עם חלוף הנפיחות. המה שעוד יש לשים אליו לב הוא העניין של הצלקת והרקמות. לעניות דעתי (וכאן אני מקווה שד"ר טיטיון יאשר או יפריך) יש לוודא מההתחלה שנעשית פיזיותרפיה טובה ואינטנסיבית רגל בלי תנועה ובלי פיזיו' לרקמות הרכות - עלולה לגרום להידבקות של הרקמות, מה יגרום להקטנת טווחי התנוע הולהגבלות בתנועה בעתיד. גם על זה כדאי להתעייץ שוב עם הרופא המטפל, או לפחות עם פיזיותרפיסט תורן עד שיהיה הרופא שלך זמין... לא כתבת מה הם התרגילים שלימדו אותך לעשות בבית החולים, ולא כתבת כמה זמן היית שם. האם יום אחד או יותר? אם יותר - האם עברת שם פיזיותרפיה? האם מפיזיותרפיסטים למדת את שעלייך לעשות? כי אם כן - ייתכן שלפחות את הדברים המהותיים לימדו אותך. ולגבי משככי כאבים = - זה הגיוני מאוד אחרי שבועיים שעדיין שי כאבים השאלה היא מתה דרגת הכאב, והאם סבלת מתסמונת של כאב לנפי ניותח. אם היית כואבת גם קודם - צפוי שהכאב שלך יהיה גדול יותר וארוך יותר משל אחרים במצבך. כדאי ליידע בזה את הרופאהמטפל. ייתכן שיציעו לך דרכי טיפול אחרות, כולל התייעצות עם רופא כאב. בריאות שלמה ומהר, דנה

תודה לך ד"ר טיטיון על תגובתך וגם לך דנה.. הייתי בביה"ח כ-10 ימים למרות שבמקור הייתי צריכה להשתחרר יום למחרת ביצוע הניתוח, כלומר הייתי מאושפזת עוד 8 ימים נוספים. הסיבה לכך, הם כאבים חזקים מאוד שחוויתי, וקיומם של הזרמים שהופיעו לאחר הניתוח. נטלתי טרמדקס וולטרן עד כה, שסייעו להפחתת הכאבים (וגרמו לי פשוט לישון הרבה...), אך לא הפחיתו מתחושת הזרמים, שמורגשים לסירוגין באותה עוצמה. יש לציין, שהניתוח בוצע היות והיו לי כאבים חזקים קודם לכן, כאלו שהפריעו לי בתפקוד יומיומי... לאחר 3 שנים של כאבים מתמשכים שלא נמצא להם מענה באופן שמרני (פיזיו', מדרסים, מגנים שונים, נעל אפוס...), הוחלט על ניתוח לתיקון ציר העקב, על מנת לתקן את הקריסה (פנימה) שנוצרה בכף הרגל. במידה וזה חשוב - הפציעה התרחשה במהלך משחק כדורסל ובמהלך הבירור הראשוני, לאחר כחצי שנה נמצא באולטרסאונד קרע ב-ATFL שהתאחה כבר מזמן.. לפני כשלושה חודשים וחצי עברתי גם אורתרוסקופיה בשל הימצאות שבב סחוסי בבדיקת ה-MRI, אך הוסבר לי שזה לא מקור הכאב, כי השבב נמצא ברקמות הרכות. בפיזיו', במהלך האשפוז, נתנו לי בהדרגה לקום ולנסות ללכת עם קביים (כי יש איסור דריכה כרגע), אך גם המעבר ממצב של שכיבה לעמידה לקח מספר ימים, כי רמת הכאבים פשוט עלתה באופן משמעותי עם כל ניסיון לעמוד... כיום אני מסוגלת ללכת עם קביים ורמת הכאב לא עולה. בנוסף, בפיזיו' הדריכו אותי להניע את האצבעות,לבצע תרגילים של פוינט-פלקס ויתר התרגילים מיועדים לפי מיטב הבנתי לחיזוק יתר השרירים שפחות פעילים - כמו הרמת רגל ישרה בשכיבה, או קירוב ברך לחזה בשכיבה. למכון פיזיו' לא הופניתי לאחר הניתוח. יש לציין, שהאורתופד המנתח מכיר את כל ההיסטוריה הרפואית במהלך 3 השנים ואין צורך לעדכנו בפרטים נוספים, כי הוא למעשה שליווה אותי במהלכן כרופא המטפל. האם ניתן לעשות משהו על מנת להפחית את מידת הנפיחות? מתי בערך צפוי שמותר להתחיל לדרוך אחרי ניתוח כזה? האם יש משהו שיכול לזרז את זמן ההחלמה? האם רצוי לעשות משהו שיועיל להופעת צלקת פחות "מכוערת" בהמשך? אשמח לכל תשובה, הערה או הארה... בתודה מראש, הילה