איבדתי תקווה

לד'ר שלום מזה 6 שנים אני סובל מקוליטיס. לא ויתרתי על שרות צבאי יציאות 11-3 שדרדר את מצבי מאוד. לאחר השחרור המצב לא השתפר והתקוות התבדו. לא ויתרתי על טיול של אחרי צבא (8 חודשים)למרות הפצרות מכל עבר ממשפחתי ומרופאיי שלי. בטיול גם לא היה לי קל.בלשון המעטה. כעת מצבי הוא כזה: אני סובל מבעיה חמורה ביותר של גזים המשבשים את כל שגרת יומי ונכנס לשירותים בערך פעם בשעתיים.אני לא מצליח לתפקד ומתוסכל מאוד. סובל בעבודה, בלילות לצד החברה וברוב סיטואציות יומיומיות. הבדיקות שלי כביכול מראות שהקוליטיס חלשה אך מאוד רע לי. איבדתי תקווה. ניסיתי בפירוש כל תרופה ברפואה הקונבנציונאלית וכן בהומאופטית אצל כל מיני מכשפים ושרלטנים כאלה ואחרים. הייתי אצל בכירי הרפואה ברחבי הבי'ח השונים ובזבזתי אלפים על פגישות בנות חצי שעה אצל פרופ' כלשהו ברפואה הפרטית. הרגעים הכי בריאים שלי היו כשעישנתי מריחואנה ברחבי אמריקה. ממש כך. הבריאות שלי נתלית בזכרונות מהעבר והעתיד נראה חסר שחר. אני בטוח שאי שם נמצא פתרון לבעייתי - השאלה היא מי יביא לי אותו ומתי? אני מצפה להתייחסותך, דר'. תודה.

כפי שציינת מבדקת כבר אצל טובי הרופאים של מצאו פתרון אז לא סביר שניתן למצוא פתרון בפורום. עם זאת אני חייב להגיד שאתה לוקח את הבעיה שלך בפרופורציה לא נכונה. ישנם חולי קוליטיס הסובלים מדימומים קשים , אשפוזים חוזרים ומגיעים לכריתה של המעי ועדיין נותרים אופטימיים. אז האם לא יכול להיות שאתה נותן למחלה שלך להשתלט על החיים שלך במקום שאתה תשלוט בהם? האם לא ניתן לנהל חיים נורמליים גם עם עודף גזים ויציאות מרובות?