קוליטיס ופסיכולוגיה

שלום לכולם. נתחיל מהעניין הפיסיולוגי: סובל כבר 10 שנים בערך מאולצרטיב קוליטיס. מצבי די טוב בשנים האחרונות. לא היו התפרצויות משמעותיות. אני לוקח 3 גרם כדורי ראפאסל ביום ובזמן האחרון גם נרות ראפאסל. לפני כחודשיים עברתי בדירת קולונוסקופיה והמעי הגס נמצא תקין. מעט דימום בשליש האחרון אבל לא משמעותי. בעיני הרופאים אני נחשב לחולה במצב טוב. הקוליטיס אצלי נחשב קל. הבעיה אצלי בזמן האחרון הפכה להיות פסיכולוגית יותר מאשר פיסיולוגית... דבר שמעולם לא קרה לי, לא בצורה כזאת, קורה לי כיום. כל הזמן קיימת אצלי הרגשה שאני צריך ללכת לשירותים. כל הזמן אני מרגיש שיש לי לחץ ואני חייב להתפנות. כאשר אני הולך לשירותים - לא יוצא כלום. אני לא מסוגל לצאת מהבית. לא לפרק זמן ארוך בכל אופן. פתאום נסיעה ברכב למקום כלשהו, אפילו בתוך ת"א, מלחיצה אותי. אני מרגיש שאם לא אלך לשירותים מיד אני "אתפוצץ". אני לא מצליח לשלוט בזה. כאשר נתקע בפקק אני נכנס ללחץ למרות שרגע לפני שהגעתי לפקק הכל היה נורמלי. אני מרגיש כאילו אני חייב להגיע ממקום למקום כמה שיותר מהר העיקר שיהיו לידי שירותים פנויים. גם טיול רגלי בתוך העיר הפך לסיוט. ככל שאני מתרחק מהבית אני מתחיל לחשוש שאני לא אמצא שירותים אם וכאשר אני אצטרך. כאשר אני נמצא בבית הכל תקין! אני יכול להעביר יום שלם בבית ללא כל חשש וצורך ללכת לשירותים אבל ברגע שאני יודע שאני אמור לצאת לאנשהו, מפלס החרדה שלי עולה... אין לי הסבר לזה. בעבר, אם הייתי חולה כתוצאה מהתפרצות אז הייתי חולה. אם הרגשתי טוב - לא היתה לי כל בעיה לצאת מהבית ולחגוג ולטייל בכל הארץ. כעת אני לא מסוגל... זה הכל קרה בשנה האחרונה ואין לי הסבר מאיפה זה בא ולמה זה התחיל. האם מישהו מכם סובל מבעיה דומה? איך מטפלים בזה? אני לא חושב שיש לי את הכלים המתאימים לטפל בזה... האם מישהו מכם מכיר פסיכולוג טוב שלא רק מכיר את הנפש אלא גם בקיא בקשיים שמלווים לקוליטיס. ואני יודע שלא מקובל לפרסם אנשי מקצוע בפורומים אבל אני חייב לדבר עם מישהו ולא סתם להתייעץ עם חבר או חברה! בבקשה תעזרו לי. תודה.

היי רועי שקראתי את מה שכתבת הייתי חייבת להגיב כי אצלי הייתה בעיה דומה רק עם שלפוחית השתן גם אצלי הבעיה נהייתה יותר פסיכולוגית לצערי מאשר אמיתית עם הזמן זה לא שאין בעיה באמת למרות שאנשים סביבך לפעמים גורמים לך לחשוב שאתה מדמיין את זה והכול פסיכולוגי והאמת שזה לא משנה גם אם זה פסיכולוגי אתה עדיין מרגיש את זה פיזית וזה משפיע עליך באותה צורה בדיוק. מה שאני ממליצה ואני יודעת שזה קשה מאוד וקל להגיד את זה אבל פשוט להתעלם לפעמים שאתה מתעלם מהבעיה כלומר ממש משכנע את עצמך שהיא לא קיימת אתה נרגע ועצם זה שאתה נרגע כך גם הגוף נרגע והראש נרגע ואתה יכול לצאת ולבלות כמו קודם. תחשוב על זה ככה אתה בעצמך אומר שאם אתה בבית אתה יכול להעביר יום שלם בלי להצטרך שירותים אתה צריך לשמוח שהמצב הוא כזה ופשוט לצאת לבלות בלי חשש. להגיד לעצמך זה הכול בראש. בכל מקרה יש גם מטפל בהיפנוזה שהמליצו לי עליו ואם תרצה אני מניחה שהוא יכול לעזור אני לא הייתי אצלו קוראים לו עמיר לאור 0544324271 בהצלחה

גם דלקת קלה באזור הרקטום עלולה לגרום להרגשת לחץ ליציאה אך מאחר שבזמן שאתה בבית אין לך את ההרגשה זה די פוסל את הדלקת כגורם לבעיה. חלק גדול מחולי מחלות מעי דלקתיות סובלים גם ממעי רגיש ומבעיות חרדה או דכאון. במסגרת הצוות בבילינסון נמצא גם פסיכולוג העובד אתנו ומטפל במקרים מסוג זה. מציע לך לפנות ליעוץ פסיכולוגי. ד"ר גל

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2230-18115,00.html