אכלזיה.

אמי כבת 60 אובחנה לאחרונה כחולת אכלזיה לאחר שנים של סבל מהסימפטומים. פנינו למומחה והוצעו לנו שני דברים: הרחבה פניאומטית ע"י בלון שנעשית ע"י טשטוש, וניתוח בהרדמה מלאה (טיפול תרופתי במעכבי משאבות קלציום נפסל עקב טענת המומחה מראש לאי יעילותו). אמי אשה רזה, אנמית כרונית (מלידה), בעלת מערכת חיסון חלשה וליקוי מסוים במסתם בלב ולכן אנו חוששות מכל אופציה פולשנית. מצבה כעת בינוני. חלק מהאוכל היא מצליחה לספוג וחלק היא מקיאה (כלומר: פולטת חזרה מהוושט, לא מהקיבה). נאמר לנו שסיכויי ההצלחה של שתי האופציות הם כ-80 אחוז, כאשר קיים סיכוי לא קטן להישנות בעתיד. רציתי לשאול את דעתך לגבי עד כמה ניתן למשוך את זה במצב הקיים, מה הסיכונים במצב הנוכחי (למעט הרזיה מתונה), מהם הסיבוכים הנפוצים בבלון, מהם הסיבוכים הנפוצים בניתוח, ובאופן כללי מה היית ממליץ לנו לעשות בהתחשב במדדיה האישיים? כמו-כן, הבנתי שלחולי אכלזיה יש סיכון גבוה במידה משמעותית להתפתחות התמרה סרטנית בוושט. מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הסיכון? תודה רבה מראש.

לאנשים בגילה של אמך במיוחד אם הם חולניים הטיפול המומלץ הוא הרחבה ע"י בלון. הסיכון בהרחבה הוא נמוך למדי וכולל בעיקר נקב בושט שיכול להופיע בעד 5% מהמקרים. הטיפול יעיל ברב המקרים לאורך זמן. אפשרות נוספת היא הזרקה של בוטוקס המשתק את השרירי באזור סוגר בושט התחתון ויכול להקל על אכלזיה למשך 3-12 חודשים. הטיפול כרוך בתשלום על החומר ואינו בסל אולם מדובר בפעולה פשוטה יחסית ועם סיכון נמוך. ד"ר גל