הרצון לבלוע כדורים יותר חזק מהצורך חבק את הילד

אני מתביישת להודות שהפכתי לסטטיסטיקה.גם אני סבלתי מדיכאון קשה אחרי לידה זה נמשך כשנה וחצי והיום נראה שזה די עזב אותי. רק שהפחד הזה....שאולי זה הפך לכרוני.כבר שכחתי איך זה להיות עצמי או לאהוב את מה שאת רואה במראה...גם כאשר אני נמצאת לבד,אני מחפשת את התינוק להיסתתר מאחוריו.אני חייבת להחזיק תיק או להכניס ידיים לכיסים. וויתרתי על עצמי למענם אני יודעת שזה לא חייב להיות ככה

הי.. אני לא מהפורום הזה, אני מאתר סה"ר - אני מקווה שזה בסדר שאני כותב כאן.. פשוט קראתי את ההודעה שלך ורציתי גם להושיט יד, כי שמעתי כמה את פוחדת..מרגישה שאולי הצלחת להתגבר על הדיכאון אבל שילמת מחיר כבד, כאילו איבדת את עצמך, את נשמתך..שאת אולי מתפקדת, שומרת על הילד ומחבקת אותו, אבל מרגישה שזו לא ממש את, שאת בעצם אולי אפילו לא זוכרת מה זה להיות "את", כאילו הדיכאון שחק ופורר אותך ולא השאיר דבר.. ואני שומע כמה את רוצה להיות קטנה קטנה ולהיעלם, מרגישה אולי שאין לך כבר מקום כאן בעולם..ופוחדת אולי שהדיכאון לא נעלם אלא רק נרדם, ויום אחד הוא יתעורר והדחף לבלוע כדורים ינצח את האחריות והאהבה כלפי הילד.. יקירה, אני שוב, מקווה שזה בסדר לכתוב כאן ולהציע, פשוט חשבתי שאולי תוכלי להיעזר בנו, המתנדבים של סה"ר..לבוא ולספר לנו מה את מרגישה שאיבדת, מה את פוחדת לאבד בהמשך..כי אני משער שאת נשארת לבד עם מה שאת מרגישה, אולי פוחדת או אפילו מתביישת לספר לאחרים..ואצלנו תוכלי לדבר על זה באנונימיות, בלי לחשוש שישפטו אותך אלא להפך, ינסו להבין כמה שאפשר.. אם תרצי, אנחנו כאן..נחכה לך.. שלך מתנדב סה"ר http://www.sahar.org.il/

תודה רבה למתנדב מסה"ר שנכנס באמפתיה כזו להגיב. מומלץ מאד ללכת לטיפול שתבחרי, רק אל תישארי במקום שאת נמצאת כרגע. זה מפחיד, זה לא בריא וזה עלול להשפיע גם על הסביבה שלך. מאחלת לך חזרה למסלול הבריאות, צביה רן מטפלת מוסמכת בתהליך "המסע" היא-לה - נשים מטפלות ב(א)נשים ברפואה משלימה http://www.heal-la.co.il