לצליל ולבנות הפורום

שלום בנות, אני נמצאת בשבוע ה-12 להריוני השני והיום גילינו שיש לנו בת. יש לנו בת מקסימה בבית, אבל אני כ"כ רציתי בן. בעלי אמר שלא איכפת לו מה יצא אבל אני מאוד התאכזבתי ואח"כ כעסתי על עצמי על עצם זה שהתאכזבתי. אני יודעת שהכי חשוב שהעובר יהיה בריא ושההריון יהיה תקין אבל זה לא משנה אצלי את האכזבה ואת זה שאני מצד שני חושבת שעצם האכזבה לא במקומה. אני יודעת שהרבה נשים לא רואות כאן כלל מקור לאכזבה אבל אני גדלתי במשפחה שבה המרוץ אחר "בן" הופנם אצלי. -אני מאוד פתוחה וליברלית ואין כאן שובינסיטיות אבל הרצון שלי לבן גרם לי להתאכזב. מה דעתכן ? איך אפשר לשנות את החשיבה ?ואת האכזבה? האם ההרגשה הזאת ראויה לסקילה? תודה על ההתיחסות.

שלום לך ! בואי ונתחיל בעובדות : לפני שבוע 14 זיהוי מין העובר אינו ודאי. עכשיו לרגשות - אספר לך על הצד שלי : בהריון האחרון מאד מאד רציתי בת, מסיבות שונות. לפני הסקירה בעלי הציע (בצחוק, כמובן) סכום כפול לרופא אם יאמר לנו שיש בת בדרך... ברגע ששמעתי שזה בן - אני מודה, לרגע נמחק לי החיוך, למרות שהכל היה תקין. למחרת התחלתי להפנים, וכמובן שהיום זו אהבה גדולה. הרגשות שלך לגיטימיים לגמרי, אין לך סיבה להרגיש רע בגללם. אומרים שיש לנו כמה דמויות של תינוקות דמיוניים להיפרד מהם במהלך ההריון : הילד שעליו חלמנו (בן/בת), ועם הלידה - ההבדל בין התינוק הדמיוני לבין התינוק האמיתי שנולד. את פשוט עוברת חלק מתהליך ההריון. מקווה שכל השאר יתאים לחלומות של, ובטוחה שתהיי אמא אוהבת, לבן או לבת !