Tslil and all - the big ? - to do or not to do? -

What would you have done if you were me? Overall my results screen are negative. Gestational age –16.6 weeks (according to targeted-US). AFP (EIA) 90 ng/ml; AFP Mom 1.75 HCG 82614 mIU/ml; HCG Mom 1.94 uE3 5.08 ng/ml; uE3 Mom 1.48 DIA (EIA) 152.76 DIA Mom 0.85 OSBR risk 1/1442 DSR 1/10000 (by age 1/126) Increased T18 risk – no. I am aware that it is up to me to decide on amniocentesis. At first because of my age (38!!!) I intended to do it. Now that it seems that the chance for abortion is much higher I have second thoughts. I would be happy to hear your opinion. Your answer is tremendously appreciated.

שלום זיו ! אני לא האדם הנכון להתייעצות כזו, כי לא ביצעתי בדיקת מי שפיר מעולם, גם לא בהריון האחרון בו הייתי בת 39+. אנסה להסביר מה היו השיקולים שלי, ואת תוכלי להוסיף אותם להתלבטות שלך. כמו שכתבת נכון כל כך - ההחלטה הסופית היא רק שלך (ושל בן הזוג) ולא של אף גורם חיצוני. סיבה מס' 1 - הסיכון להפלה. 0.5% הוא סיכון די גבוה, במיוחד מול הסיכון של הבדיקה המשוקללת אצלך. נכון שזה נדיר, אבל קראתי (בפורומים באינטרנט) בשנה האחרונה לפחות על 4 מקרים שבהם הבדיקה גרמה לאבדן הריון תקין. כשזה קורה, זה 100% אבדן... אני לא הייתי מסוגלת לעמוד באבדן כזה שגרמתי במו ידי. סיבה שניה - לא כל המומים ניתנים לאיתור. יש צרות כמו חרשות או עיוורון, כמו פיגור או אוטיזם, שלא ניתנות לזיהוי מוקדם. מכיוון שהבדיקה הזו מבטיחה רק שאין מומים גנטיים, ולא מבטיחה שאין מומים בכלל - שוב, הסיכון נראה לי רב על פני התועלת. סיבה שלישית, רגשית מאד - אם חלילה הייתי יולדת ילד פגוע (כל מחלה או מום שניתן לחיות איתו), הייתי מקבלת אותו באהבה, ומשתדלת ככל יכולתי לטפל בבעייה שלו. גם אם חלילה הילד היה נפגע לאחר הלידה (סיבוכים של פגות, חוסר חמצן בלידה, סיבוכים ממחלה בינקות... ואלו מקרים שמוכרים לי אישית) לא הייתי מוותרת עליו. הוא שלי, גם אם הוא לא מושלם. אז בגלל שהוא עדיין עובר וחייו נתונים בידי, אחליט שהוא לא ראוי לחיות ? אם אינני שוקלת הפלה מאוחרת (בעצם, לידה מוקדמת) על פי תוצאות הבדיקה, הרי שאין לבדיקה משמעות עבורי, וחבל להסתכן בשביל מידע מוקדם בלבד. וסיבה אחרונה - אני מכירה שני ילדים שנולדו עם תסמונת דאון, ובטיפול נכון (המון השקעה של ההורים) הגיעו לחיים מאושרים ועצמאיים. הם לא גאונים - אבל הם אנשים שמחים ומתפקדים היטב, ולא נראה לי שהיתה לי הצדקה למנוע מהם חיים מראש. תסמונת דאון, בעיניי, אינה סיבה להפסקת הריון. התפללתי שלא אגיע למצב בו אצטרך לקבל החלטה קשה כזו, וזה דיון תיאורטי מבחינתי, אבל זו דעתי. זהו בערך. אמרתי מראש שאני לא הכתובת, הנימוקים אינם רפואיים אלא רגשיים יותר... תאמיני שאם כל הבדיקות היו טובות עד עתה, יהיה לך תינוק/ת בריא/ה, ותנסי לחשוב על הסיכוי הגבוה מאד שכך יקרה. לאורך כל ההריון אנחנו בוחנים את העובר ונותנים לו ציונים, ואולי זו הנקודה בה צריך לעצור רגע ולהחליט שמקבלים את הילד כמו שהוא, גם אם הציון שלו הוא רק 87 ולא 100... המשך הריון קל ובריא !!!

Dear Tslil, Thank you so much, I am too old to ask for a perfect child (i don't mean physically, when i was 20 i wanted to have "hachi-hachi" childrens(. I don't care if he'll be whatever he is as long as he is happy. and since it will be my first child there are no other children that would suffer from luck of attention. You know how our worlds is. there is no much space for charigim. Anyway my tendency is not to this test. and i really appriciate it that you have shared your thoughts with me.