לכל הבנות שכתבו לי

קודם כל תודה על התגובות. אני שמה לב שאתן יותר מזדהות עם הצד שלו, מאשר עם הצד שלי. אולי תמיד יותר נוח להזדהות עם החלש (אם אחליט אין לו מה לעשות נגד זה לכן הוא החלש), אבל יש גם את הצד שלי. תמיד רציתי תינוק, ובחיים לא חשבתי שאם אכנס להריון אעבור הפלה (ללא סיבה רפואית), אני מרגישה מוכנה מבחינה נפשית ואין לי בעיה כלכלית (יש לי תמיכה מצה"ל עקב פציעה) ובנוסף אני עובדת ומתפרנסת. גיל 26 זה לא גיל 17, לכל אלה שטענו שאני צעירה כ"כ. בגיל הזה לאמא שלי היו 2 ילדים ועוד תינוקת בבטן. כמו כן אם יעיז לפטר אותי מצבו יהיה גרוע בהרבה, אין כל בעיה להוכיח שההריון ממנו והאמת היא שאני לא חושבת שהוא יכחיש זאת. בפנטזיה שלי כמובן הוא עוזב את אישתו ועובר לגור איתי ומגדל איתי ביחד את התינוק, אולי זה לא יקרה, אבל התינוק מבחינתי הוא עובדה !!!

לנעמה חבל שאת מרגישה שאנחנו בצד שלו אני לפחות לא בצד שלו וגם לא שלך אלא של היצור המדהים שמתפתח וגדל ברחמך פשוט כואב לי בתור אמא שילד יצטרך לגדול בלי אחד מהוריו לכל ילד בעולם מגיע שתי הורים יתכן ואת צודקת והאב אכן יכיר בבנו אך השאלה שנישאלת היא האם זה בגלל הפחד שהנישאוין שלו יהרסו או בגלל שאכן הוא אוהב את הילד ומקבלו ללא שום היסוס או פחד היום בימנו לגדל ילד לבד זה די קשה ולא רק מהסיבה הכלכלית שטענת שאין איתה בעיה אלא מהסיבה הנפשית לגדל ילד זה מתיש נפשית ופיזית ואם לא יהיה לך מישהו לפרוק איתו את כל הלחצים הנפשים את תיהיה בבעיה אני רק מנסה לגרום לך לחשוב על עוד היבטים ולא חלילה למנוע ממך דבר שאת כל כך רוצה אני אמא לשלושה ילדים בני 5 ו 4 ישלי תאומים ואני די שחוקה נפשית אבל אני צריכה למצוא את הכוחות כדי לספק לילדים שלי הכל ולא רק את הדברים החומריים אלא גם את התשומת לב ואהבה שעליך לשדר תמיד לילדך וזה לא קל אני אמא בת 23 ואני לא יכולה לתאר את חיי בלי הילדים שלי אז תחשבי עליו ועל הצרכים שלו ומה יהיו רצונותיו ורק אחר כך על רצונותיך כי כשיש ילדים זה קודם מה שהם רוצ ים וצריכים ורק אחר כך אנחנו בהצלחה בכל אשר תבחרי

מיכל, אני מבינה את המסר שלך, אבל שוב - האם עדיף לילד לא לחיות או להתמודד עם מצב של אבא שלא גר איתנו (אבל חי וקיים). אני דיי בטוחה שהאבא, כשיבין שהתינוק הוא עובדה קיימת, לא יוכל להתעלם ממנו. אם אישתו תסכים לסלוח או לא זה עניין שלה, הילד הזה הוא בדיוק כמו כל אחד משני הילדים שיש לו עכשיו.

לנעמה, דווקא בתור אחת שעברה הרבה עד שהצלחתי להכנס להריון (כולל שתי הפלות לא רצויות) אני לא בטוחה שזה נכון להחליט על הפלה, גם אם התנאים לא אידיאליים - נכון, שאולי אם חושבים על זה מראש ועושים את כל השיקולים, זה לא הכי רצוי, מצד שני, אם כבר קרה, ולא בגיל 17, אז אני חושבת שצריך לשקול בכובד ראש גם את השיקולים בעד להשאיר את התינוק ולא רק נגד, ובסופו של דבר, נראה לי שזה בכלל לא עניין שמישהו יכול לייעץ בו - זו צריכה להיות החלטה שלך (מאחר והתינוק כמובן לא יכול לדבר) - כובד האחריות וגם האושר יהיו עלייך, וזו כמובן לא מסוג ההחלטות שאפשר אח"כ להתחרט ולשנות אותן. בכל מקרה, שיהיה לך באמת המון המון המון בהצלחה בכל דרך שתבחרי.

כולנו נשים אף אחת לא נקטה בדעה לטובת הבוס, וגם אין פה כל כך צד של משחק הרי זה לא אני נגדו. הוא באמת לא מעניין אף אחת פה. כולנו מייעצות לך לא להמשיך בתהליך אבל נראה שאת בעצם כבר החלטת ואת לא זקוקה לעצה. דרך אגב נכון שגיל 26 אינו גיל 17 גיל 26 בוגר יותר מגיל 17 בנוגע להחלטות מסויימות וישנן החלטות שגיל 26 הוא צעיר מדי לעומת גיל 36 (כמו להרוס לעצמך את החיים)