בוקר טוב לבנות היקרות-צליל, עדי, איריס וכו'

בראשית כל ברצוני להודות לכן מקרב ליבי על ההתעניינות בי למרות שאיננו מכירות אלא רק מעל גבי דפי האינטרנט. לקח לי קצת זמן לענות לכן מכיוון שכרגע אין לי מחשב בבית אז איתכן הסליחה על מתן התגובה באיחור. לגבי מצבי הנפשי אני יכולה להגיד לכן שאני נמצאת בשפל המדרגה בחיי. למרות שעברתי דברים קשים בחיי כגון איבוד אח במלחמת יום כיפור ואיבוד אבי כחודשיים לפני גיוסי לצה"ל והתגברתי על המקרים הנ"ל בכל זאת מאוד קשה להתמודד עם המצב הנ"ל. אני מרגישה שכל עולמי חרב עלי. גם בזמן כתיבת מילים אלו אני מזילה דמעות ללא הפסק ולא יודעת כיצד להתגבר ולהתמודד עם המצב. להבדיל אלפי הבדלות, רק עכשיו אני מבינה את אימי מה זה לאבד ילד, אומנם אני איבדתי את בתי עוד לפני שהגיחה לאויר העולם ואימי איבדה את אחי כשהיה כבן 20 אבל בכל זאת אבל או אבל. אני יודעת שאני צריכה טיפול פסיכולוגי או יותר פסיכאטרי ואני מוכנה לזה רק כדי לצאת מזה ולהמשיך הלאה. פיזית גופי חוזר למצבו הקודם, (אני נמצאת כשבוע ימים לאחר הנעשה וניתןלומר שהזמן עובר מהר) רק שביממה האחרונה התחיל לנזול לי מעט חלב משד אחד וזאת למרות הכדורים שקיבלתי. נאמר לי ע"י חברות וגם ע"י אימי כי הדבר טבעי ואין מקום לחשש ולדאגה וזאת עד שהחלב יתייבש לגמרי. יש קצת סיוטים בלילה וזאת בגלל שמרוב סקרנותי הרבה ולמרות שניסו להסתיר ממני העפתי מבט בביתי הקטנה כי פשוט רציתי לראות למי היא דומה ואיך היא נראית. כולי תקווה ותפילה לה' שאצא מכל זה ובהזדמנות זו רוצה להודות לבעלי האהוב שעמד ועומד לצידי לאורך כל הדרך ואפילו הפתיע אותי בהתנהגותו וציין בפני כי המקרה הנ"ל ביגר אותו מאוד ואפילו קירב אותו אלי פי כמה ממה שהיה עד כה. כמו כן לאימי החזקה והגיבורה שללא עזרתה לא אני ולא בעלי היינו מחזיקים מעמד ועומדים בכל מסכת הסרט הזה שעברנו. אני מתכוונת ל"עקוב" אחריכן בפורום הנ"ל ולהתעדכן מידי פעם ופעם. המון תודות לכן בנות יקרות - חניתה.

חניתה יקרה, אני בוכה יחד איתך. הדברים שכתבת הם כל כך מרים וקשים ואני מרגישה כי אין ביכולתי לנחם אותך אפילו קצת. הדברים הרעים שמנית מספיקים להכאיב מאוד כל אחד בפני עצמו לא כל שכן ביחד. אבל לפעמים כוס המירורים פשוט מתרוקנת ובמקומה הכוס מתמלאת באושר ואני מאחלת לך שבקרוב מאוד תתחילי לשתות מכוס האושר. ללא ספק את בחורה חזקה ואשרך שיש לך בעל ואמא תומכים. אני בטוחה שיבואו לך ימים טובים יותר. זה רק לוקח זמן. ואם לכולן מסביב "כבר יש", תחשבי שאת הבאה בתור. אני מאחלת לך אושר מכל הלב ושולחת לך חיבוקים, איריס

כל כך עצוב לקרוא כמה אובדן ואבל מתרכז במשפחה אחת... אבל חשוב מאד מאד שיש לך עם מי לחלוק את הרגשות הקשים, ולהוציא אותם עד שישאר רק מקום פנוי לדברים שמחים יותר, ממש כמו שאיריס מאחלת לך. אני יכולה רק להוסיף משפט ששמעתי מבתי הקטנה, כאשר נולד לנו תינוק, שנה לאחר שאיבדנו הריון (בשבוע 18, אבל זה היה מאד טראומתי לגבי). היא אמרה לי בתמימות ילדותי : נכון אלוהים ראה שהתינוק שלא נולד קיבל גוף מקולקל - אז הוא לקח אותו אליו לתקן אותו, ועכשיו שלח לנו אותו מחדש כמו שהוא היה צריך להיות מלכתחילה... אז נכון שלא שוכחים את האובדן, אבל תנסי להאמין שאיבדת רק את הגוף הפגום, ולא חלילה את הילדה שרצית. אף נשמה לא הולכת לאיבוד, זו רק הקליפה שלה, הבית שהיה אמור להיות לה ולא היה מספיק טוב עבורה. הילדה מהחלומות שלך תחזור אלייך, ואני מקווה שזה יהיה בקרוב מאד, וכשתסיימי בהצלחה את ההריון הבא ותחבקי אותה - בריאה ושלמה - תדעי שזו אותה ילדה, רק הפעם בגוף תקין. (הילד שנולד לי שנה אחרי הטראומה הוא ילד מדהים ויוצא דופן - ממש כאילו קיבלתי בונוס מיוחד, פיצוי על הסבל לפני ההריון שלו...) מותר לך וטוב לבכות, ולהיפרד מהילדה שלא נולדה, ואחרי שתתאוששי - תקבלי אותה בחזרה, ואולי זה יסגור את מעגל האבל. את משדרת כל כך הרבה עוצמה וכוח, ואני מתפללת איתך שתמצאי בתוכך את הכוחות להתגבר על הנסיון הקשה שעברת, ולצאת ממנו הרבה יותר חזקה.

חניתה הי אני לא חושבת שיהיה ניתן לנחם אותך חוץ מכך שיהיה בסדר בעזרת השם והיותר קשה זה שאת רצית לראות אותה שזה דרמה בפני עצמה שעכשיו יהיה לך קשה לשכוח ולהתנתק מזה. שיהיה לך בהצלחה בהמשך הדרך ואני מחזיקה לך אצבעות שתיקלטי בקרוב.

היי מתוקה, מה שלומך הבוקר? עצוב לי מאוד לקרוא את כל שכתבת, רגשות קשים שאין ספק שייקח זמן עד שאולי קצת יתפוגגו. אני לא מתיימרת לדעת מה את עוברת ובטח שקשה לי לתת עצות בשעה כל כך קשה, אני רק יכולה להגיד לך שהזמן מרפא את הפצעים וגם אם נשארות צלקות אין ספק שהכאב נחלש מאוד. אני מאחלת לך שבמהרה תרגישי נפשית טוב יותר ואז תהיה מוכנה להריון הבא שבע"ה יסתיים כמו שצריך עם תינוק/ת בריא/ה. שולחת לך אלפי חיבוקים ונשיקות ומאחלת לך שבמהרה תבשרי לנו בשורות טובות, עדי

קשה למצוא מלים לנחם, והצער שלך הוא באמת גדול ועצום, וגם אם "הזמן ירפא" הרי כרגע זה לא בהכרח עוזר. אבל, קחי את הזמן שלך להתאבל, לקבל את הכאב, להעזר בכל מה ומי שאפשר, וגם אם זה לוקח זמן, תני לעצמך את הזמן הזה - בלי קשר ל"מה אומרים" וכו'. בסופו של דבר, אני מאחלת לך מכל לבי שתתגברי על הכאב ותביאי ילד בריא ושלם לעולם שיביא לך אושר ושמחה ושבאמת יהיה לך רק טוב מכאן והלאה.

אני מזילה דמעות למקרא ההודעה שלך. אין מילים , תשדלי לנסות להיות יותר רגועה, אולי לקחת גם איזו חופשה במקום שקט רק את ובעלך. תזכרי שיש מחר, יש תקווה, את בחורה צעירה ויוולדו לך ילדים אחרים. שיהיה לך רק טוב. קלי.