לכל מי שיכולה לעזור:(

שלום לכולן. אני בת 33. לפני 3 חודשים עברתי הפסקת הריון בשבוע 21!!! ורק בגלל שהייתי בדיכאון מלווה בחרדה. עברתי טראומה נוראית ואני לא מצליחה לצאת מהדיכאון העמוק שניכנסתי אליו בעקבות המקרה המזעזע. אני כל כך רוצה תינוק, כל כך רציתי את זה שהיה לי ואני לא יודעת מה לעשות. כמה זמן לחכות, האם לקחת סיכון ולהיקלט כשאני בדיכאון? אנא עיזרו לי

אדווה שלום! תראי אני לא פסיכולוגית או משהו כזה, אבל הצעתי לך היא שכדאי קודם לטפל בדיכאון שלך, ללכת לפסיכולוג, זו לא בושה ולפתור את הבעיה שלך, לפני שאת נכנסת שוב לכל עניין ההריון. כפי שאת יודעת הריון זו אחריות גדולה כלפי התינוק שלך ועדיף שתהיי במיטבך גם בשביל שתוכלי להנות מההריון ומהציפיה וגם בשביל העובר שלך. שיהיה לך בהצלחה בהמשך שרית

זה תמיד מאוד מאוד עצוב לאבד עובר. הפורום הזה מלא בנשים שהרצון לילד גרם להן לנסות שוב (ולפעמים שוב ושוב) עד שהשיגו את מטרתן. את יכולה ללמוד הרבה מהמקרים שכאן. בכל אופן, אני לא יודעת אם חרדה עלולה לגרום להפלה אבל זה בטוח לא עוזר. האם את יודעת למה את חרדה? לכל אשה בהריון יש חרדות (בשבילי למשל זו התקופה שבה היו לי הכי הרבה מחשבות רעות, חרדות ופחדים) אבל צריך לדעת להתגבר ולחשוב מחשבות חיוביות שידחקו הצידה את הרעות. אולי תנסי לקבל עזרה מקצועית? אני בטוחה שאם את ממש רוצה ילד, יהיה לך. אבל כדאי לך להיות מוכנה ורגועה כי בסך הכל זה כיף גדול, וצריך ללמוד להנות גם מההריון. אני מאחלת לך הריון בריא בפעם הבאה, איריס

הי אדווה! צר לי לשמוע על מה שעברת. אני מבינה מאוד את התחושה כי בעצמי איבדתי ילדים פעמיים בשבוע 24 . בהתחלה באמת נראה שהחיים נגמרו אבל הנה אני ממשיכה את החיים שלי ואפילו עוד פעם בהריון.ואני אגיד לך עוד משהו - אני אהיה בהריון עוד פעם ועוד פעם עד שלא אצליח. אני מספרת לך את כל זה כדי שתתחזקי ותביני שאסור להתקע באותו מקום אלא חייבים להמשיך הלאה. אני אישית לא הלכתי לפסיכולוג אבל זו תחושה אישית שלי.הרגשתי שלא בא לי. אולי בשבילך דווקא זה יהיה פיתרון טוב ויעזור. מאחלת לך המון הצלחה בהריון הבא כאשר תהיי מוכנה. בינתיים תטפלי בעצמך.

תודה על החיזוקים!! רק לצורך הבהרה, לא היתה לי הפלה טבעית אלא יזומה. זאת מאחר וחששו למצבי הנפשי. אמת, הייתי מדוכדכת וחרדה (אין לי מושג למה, כנראה שההריון הציף דברים חבויים) ולא הייתי מודעת לעובדה שמותר לקבל טיפול נפשי בהריון. בני המשפחה החלו במסע הפחדה מאחר והם בעצמם היו חרדים למצבי. התוצאה היתה והינה אסון. שקעתי ביגון ואינני מצליחה להתאושש מהטראומה המזעזעת. רגשות האשמה איומים, חשבתי לשים קץ לחיי כדי להרגיש את מה שעשיתי לתינוק שלי:-(( מצד אחד אני חייבת לחשוב על הריון נוסף לפני שאשתגע אך מצד שני המצב הנפשי שלי דורש טיפול ארוך ואני מתוסכלת מכך. נכון, בטוח שיש נשים רבות עם סיפורים שונים אך טרם פגשתי אישה שעברה הפלה יזומה בשלב כזה מאוחר כשהעובר אוטוטו יכל לחיות. לקחתי חיים אז איך אני יכולה להמשיך את שלי? התחושות שלי קשות ביותר, אני חיה בתוך סיוט מתמשך:(( יעלי, אני מעריצה את הכוחות שלך ומאחלת לך בהצלחה מכל הלב. תודה שוב לכולכן על הניסיון לעזור.

אני חושבת שצליל צודקת ב 100%. את חייבת קצת להתנתק מהשיגרה, לצאת לטיול ממושך ולהיות עם בן-זוגך שאני מקווה מאוד שתומך בך מאוד על אף שאני בטוחה שגם לא קשה מאוד. תתחזקי ותסתכלי קדימה תוך כדי למידת הלקח מהעבר. אם תהיי חזקה ועם הרבה עזרה ואהבה מהקרובים לך אני בטוחה שתתגברי על המשבר ועוד תזכי להיות אמא מאושרת בעתיד. אם יש לך לעתים מחשבות קיצוניות לפגוע בעצמך - תבטיחי לי שתבואי לכאן לפורום לדבר איתנו. אני מוכנה גם לארח אותך אצלי בבית מתי שתרצי (כדאי לך - אני גרה ממש על הים!). המון בהצלחה !

לאדווה, נשמע שעברת המון ואת במשבר גדול מאד, אבל מהמקומות הכואבים ביותר אנחנו מתחזקים, לומדים ומתפתחים הכי הרבה. אני מתפללת שיהיה לך את הכוח לטפל בכל אותן חרדות שההריון העלה, ושלהריון הבא תוכלי להכנס אדם חזק ובטוח יותר. אל תרגישי שלקחת חיים, אני מאמינה שההריון הזה בא ללמד אותך משהו על עצמך, והיה לו תפקיד בהתפתחות שלך כאדם. אם תלמדי את השעור הנכון תוכלי לפתוח דלת חדשה. אלוהים לא נותן לנו יותר קשיים ממה שאנחנו מסוגלים להתמודד איתם. אז איספי קצת אמונה ותזכרי שאף אחד לא שופט אותך על מה שהיה ויש בידייך את הכוח ליצור את מה שיהיה. מיצאי את הכוח והעוצמה שבך להתגבר על המכשול הזה ולצאת מנצחת. אני מבינה היטב את התחושות הקשות והרצון למות, הייתי שם. אבל זו דרך תבוסתנית שרק גורמת עוול למשפחה שנשארת מאחור ולא באמת משחררת את הנשמה. אני מקווה שלא כתבתי הרבה מדי אבל הסיפור שלך מאד נגע לליבי. אני שולחת לך הרבה אהבה. אביגיל.

אביגיל, כתבתי לך הודעה נוספת בעמוד מתקדם יותר, מקווה שתמצאי אותה בתוך סבך ההודעות.... ראשית, אין לי מילים להעריך את מה שכתבת לי, נגעת לליבי כל כך ונתת לי המון כוח!!! המילים שלך, אחת אחת, פשוט מביעות המון חוכמה וניסיון חיים ומאנשים כמוך עלי ללמוד. את צודקת, עלי להבין שהמשבר הנוכחי יגרום לי ללמוד על עצמי יותר ולהבין את מקור החרדות העמוקות. את פשוט מדהימה אביגיל ואני מסכימה איתך שהרצון למות מבטא חוסר רצון להתמודד ואין זו הדרך הנכונה. אביגיל, הדפסתי את ההודעה שלך ואני הולכת לתלות אותה על הקיר בחדר, עלי לקרוא את דברייך יום יום, מילים כאלה יתנו לי כוח. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, את אישה טובה ואת ראויה לאושר אמיתי!!! שולחת לך חיבוקים ונשיקות, אדווה.