סיפור הלידה של יונתן שלי אהובי

דיון מתוך פורום  הריון ולידה - תמיכה

02/11/2003 | 14:27 | מאת: מיכלי

שלום בנות חזרתי הביתה מאד עצובה יונתן נשאר בפגיה בטיפול נמרץ והוא יפה חזק אפילו יותר מאמא שלו שבוכה כל הזמן הוא בלונדיני עם עיניים כחולות ממש נראה כמו מלאך ואני מאד מאד אוהבת אותו יונתן נולד בשבוע 34 בניתוח חרום אחריי שסבלתי מרעלת הריון ולחץ דם גבוה עשו לי מוניטור וגילו שיש ירידה בקצב פעולות הלב הכניסו אותי דחוף לניתוח בהרדמה מלאה ובתאריך 29.10 בשעה 12:35 נולד יונתן שלי במשקל1.300 קטן מאד מאד ועם דבר שנקרה התרזיה של הושט שזה אומר שהושט שלו נחצת באיזה מקום וביום השני לחייו יונתן שלנו עבר ניתוח חרום לחיבור הושט אנחנו אופטימים וגם הרופא מאמין שיהיה בסדר אבל אמרו לנו בבית החולים לא להכנס לאופוריה אבל גם לא לשקוע בדיכאון ראיתי את כל הנשים שיוצאות מבית החולים עם הסלקל ואני משאירה את יונתן בבית החולים בנות זה קשה מאד מאד כאילו הנשמה שלי נשארה בבית החולים ואני יצאתי רק עם הגוף עוד נכון לנו תהליך ארוך ארוך ונקווה שהרבה פחות ארוך ממה שאנחנו חושבים נצתרך להיות חזקים מאד ולהתפלל כל הזמן בשביל יונתן יום לפני הניתוח החלטתי לתת ליונתן את שמו רציתי שם חזק ולאחר שלא מצאנו שם שמצא חן בעיניי שנינו החלטנו על יונתן -רם, רם זה שם בשביל הת.ז שנתנו לו כדי שיתרומם ימריא ויתקדם הלאה כל החייו אני מחר חוזרת לבי"ח להוריד את התפרים ואז להתחיל מבוקר עד לילה לשבת ליד יונתן להגיד לו שאמא אוהבת אותו ושהיא תמיד איתו אני שוב כמו כל תהליך ההריון זקוקה לתפילותיכן ואני נחשפת כאן בשמי האמיתי למי שמעונינת באמת להתפלל בשבילינו שמו יונתן-רם בן צרויה ושמי גלי בן צרויה תודה לכולן אני הולכת עכשיו לישון אם אצליח ןאם לא אני פשוט אברח מהמציאות אבל קשה מאד ויש לי דלי של דמעות

02/11/2003 | 14:49 | מאת: שרית

ל"מיכלי" קודם כל, דעי לך שמאוד ריגשת אותי. אני שולחת לך המון חיבוקים, חיזוקים ותפילות שהכל יהיה בסדר ויונתן הקטן יגיע בריא הביתה במהרה. אז בינתיים רק נשאר להגיד לך שתנסי להיות חזקה ושתדעי שכולן איתך. נשמח לשמוע ממך. שרית

02/11/2003 | 15:05 | מאת: איריס

שלום חמודה, כמובן שכרגיל אני מוחה דמעה כשאני קוראת את מה שכתבת. אז נכון שכל ההריון היה קשה וגם הלידה וגם אחריה, אבל בכל זאת יש לך בן מקסים (עם שם מקסים) שעוד מעט יגדל ויתחזק ויאהב אותך כמו שמגיע לך. את חייבת להאמין שיהיה בסדר-את יודעת שהיו רגעים קשים גם במהלך ההריון שכמעט והתייאשת אבל הנה, הוא נולד והוא מקסים ותוך זמן קצר הוא גם יהיה בריא וחזק ויפה! את כזאת גיבורה ואני בטוחה שיהיה בסדר. אני כל כך שמחה לשמוע ממך. ממש חסרת לי כאן. נשיקות, איריס

02/11/2003 | 15:23 | מאת: קלי

איך התגעגענו, עכשיו אני יכולה לקרוא לך בשם האמיתי בלי לחשוש... מ-ז-ל ט-ו-ב קודם כל!!!! מקווה שקיבלת את הברכה שלי דרך צליל את אחרי הכל חשוב והכל יהיה בסדר.... עם הורים דאגנים כמוכם מוזנח הוא לא יהיה..... זה מה שבטוח..... לא לדאוג, יש איתי כאן בחורה שגם כן ילדה בן במשקל קילו וחצי לפני כמה חודשים והיום הכל ממש ממש בסדר........ אנחנו נתפלל ונחזיק אצבעות ותרגישי טוב ויברך אתכם האל. קלי.

02/11/2003 | 15:26 | מאת: עופרה

קודם כל המון המון מזל טוב, ברוך השם את עומדת על הרגליים ויונתן- רם בפגייה. אני רוצה לחזק אותך מכל הלב, אל תדאגי, אני בטוחה שהוא יהיה בסדר, גיסתי ילדה לפני שנה את האחיין המקסים שלי, בערך כמוך, חודשיים לפני הזמן, עקב רעלת הריון, היא ילדה בניתוח חרום. הנסיך שלנו נולד במשקל בערך כמו של יונתן-רם 1.4 ק"ג והיה ממש פצפון, מחובר לכל מיני חוטים ואינפוזיה, ברוך השם הוא התפתח יפה בפגייה, ובשבוע הבא יחגוג שנה. כשאני נזכרת עולות לי דמעות גם לגבייך, כי זה באמת קשה לראות את הילדים שלנו כ"כ קטנים וחסרי ישע, אבל אני בטוחה שבפגייה עושים הכל למענם וחשוב מאד שגם את ובעלך תהייו איתו כמה שיותר, ולו רק לגעת בגבו הקטןאו להרים לרגע, שירגיש את היד של אמא ואבא, שיריח אתכם ויידע שאתם איתו תמיד. תמשיכי לעדכן ותהיי חזקה בשבילו, ואני אתפלל שיגדל וייצא משם חזק ובריא. אוהבת, עופרה

02/11/2003 | 15:36 | מאת: צליל

ועוד יותר טוב שאת שוב ליד מחשב, ושוב יכולה לחלוק איתנו את המעמסה... מותר לך לבכות, ואחרי כן תאספי שוב את כל הכוחות ותתאוששי. עוד יום מוציאים את הסיכות, את תרגישי הרבה יותר חזקה פיזית, ותהיי פנוייה יותר לתת ליונתן המתוק את כל האהבה שמציפה אותך ושמורה רק לו. יונתן זה שם מקסים - זו באמת מתנה נהדרת שקיבלת מה', זו המשמעות של שמו, ואני בטוחה שעם הורים אוהבים ומשקיענים כמו שיש לו - הוא יתרומם ויגדל ויהיה ילד בריא, חזק ומיוחד, וכל מבט שלו יתן לך המון כוחות להמשיך ולהיות חזקה, למענו. יש לפניכם באמת דרך ארוכה לעבור, ואני מציעה לך לשמוע מאמהות שעברו את הדרך הזו, מה כדאי לעשות, איך להתחזק ואיך לתפקד כשחלק ממך נמצא פתאום רחוק כל כך, אחרי שהתרגלת להרגיש אותו יום יום בתוכך. (כשסיפרתי לחברות שלי עליך ועל יונתן, פתאום כל אחת שלפה עוד סיפור שהיא מכירה על תינוק/ת שנולד/ה במשקל של שקית חלב או קצת יותר - והיום לא יכולים לראות שום הבדל בין הפג/ית לילדים שנולדו בזמן.) אנחנו איתך, לשמוע ולחזק ולהתפלל ולקוות שייגמר מהר - ואת תתני ליונתן טונות של אהבה וחיבוקים, שיידע כמה הוא חשוב לכם ויגדל מהר מהר כדי להגיע סוף סוף הביתה !!! וחוץ מזה - תדפדפי קצת אחורה, ותראי כמה ברכות קיבלתם, גם אלה שאי אפשר היה לשלוח במייל אלייך... עם כל כך הרבה אנשים שחושבים טובות עליכם, יכול להיות רק טוב. תרגישי טוב, ותמשיכי לכתוב לנו !!!

02/11/2003 | 15:43 | מאת: אביגיל

מיכלי, המון מזל טוב. אני יושבת פה נרגשת ומאושרת לקרוא על התוספת המבורכת למשפחה. ברור שמיד עצרתי הכל ונשאתי תפילה למענכם. מקווה שתוכלו להביא את יונתן הביתה כמה שיותר מהר. שוב מזל טוב. אביגיל.

02/11/2003 | 15:57 | מאת: מלי

שלום לך, אני דיי חדשה בפורום, גיליתי אותו כתוצאה מבעייה שצצה אצלי בהיריון, לא משהו רציני. החלטתי לכתוב לך למרות שאין לי כל כך מה לייעץ לך. הסיפור שלך החסיר בי פעימה , ללא ספק את במצב לא קל , אך תיהיה אופטימית, כולנו תקווה שבקרוב מאוד תחזרו הבייתה יחדיו. רק במצבים כאלו אנו לומדים להעריך את הבריאות ומקווים שתלווה אותנו יום יום. נשיקות לבנך ואני מצטרפת לכל התמיכה הנהדרת לה את זוכה כאן בפורום. ח י ז ק י ו א י מ צ י אני בטוחה שהכח מצוי בך. מלי

02/11/2003 | 16:14 | מאת: שירה

גלי, היה ממש כיף לשמוע ממך ורק תדעי שאתפלל בשבילכם שהכל יעבור בשלום והרגע שבו את ובעלך תיקחו את יונתן-רם בסלקל מבית החולים - יבוא מהר! בהצלחה שירה

02/11/2003 | 16:23 | מאת: רוני

גלי יקרה, קצת קשה לקרוא לך בשם זה אחרי שהתרגלתי לקרוא את כל מה שכתבת בפורום בשם מיכלי... אני מחזיקה לכם אצבעות ובטוחה שהכל יהיה בסדר, אני לא אדם מאמין אבל לפני הלידה שלי (אני לא מבקרת לאחרונה בפורום כי ילדתי לפני כארבעה חודשים) וגם אחריה - אני מקפידה לקרוא תהילים. עמוד אחד או פרק אחד בכל ערב לפני השינה. אם לא יועיל - לא יזיק. הערב אקרא גם עבורכם. בהצלחה!!!

02/11/2003 | 16:28 | מאת: שביט

מיכלי גלי החמודה התרגשתי מאוד לשמוע על התוספת בחייך ומחזיקה לך את כל עשר האצבעות שלי למען יונתן בנך המקסים- ואתפלל לשלומו. תהיי חזקה בשבילו ובשביל עצמך זה מאוד מאוד חשוב, תהיי אופטימית, תחשבי חיובי (כמו שתמיד היית מעודדת אותנו- וזה עוזר!) ושולחת לך מכאן תפילה להחלמתו תמשיכי לעדכן אותנו בשלומו ובשלומך ומאחלת לך רק אושר ושמחה בחיים שביט

02/11/2003 | 16:47 | מאת: רונית ס.

שמחתי מאוד לשמוע שילדת (רק היום נודע לי) אני מחזיקה לך אצבעות ומחזקת אותך מרחוק. אני מאחלת לך ולבנך יונתן המון בריאות ואושר ואמן בע"ה הקטנצ'יק יחזור הביתה במהרה. אני התפלל בשבילך ובשביל יונתן הקטן אמן שיגדיל במהרה ויחזור הביתה בריא ושלם. ולך מיכלי חמודה, מותר לך להשבר ולהתפרק זה אפילו בריא להוציא את הכל ואז תלכי אל הבייבי שלך עם חיוך והרגשה של אושר שהוא שלכם ובע"ה הוא יהיה איתכם מהרה. מאחלת כל טוב והמון הצלחה. רונית ס.

02/11/2003 | 17:16 | מאת: מירבי

מיכלי יקרה, קראתי בדמעות של התרגשות את סיפור לידתו של יונתן. שולחת לך הרבה כוחות וסבלנות שזורים בהרבה אהבה ואמונה כי עם שפע האהבה שקיימת אצלכם, הכל יהיה בסדר. הרפואה היום יודעת להתמודד עם תינוקות גם במשקל של 1 ק"ג, חברה שלי ילדה תינוק במשקל 1.6 ק"ג וכעבור 3 שבועות הוא שוחרר כאילו כלום, היום הוא בן 4 חודשים, ממש שמנמן ובריא. כתבתי לך גם בברכה דרך המייל של צליל שלאנשים טובים קוראים דברים טובים, גם אם הדרך קשה ומייגעת כמו שאת עברת. המון בריאות, מזל-טוב, אושר וכוחות. מירבי *** תספרי לנו קצת איך בעלך מגיב ואיך הוא מחזיק מעמד בימים אלו.

02/11/2003 | 17:19 | מאת: מירבי

גלי, מצטערת שאני עדיין מכנה אותך בשם מיכלי, זה בא לי טבעי... אני עוקבת אחר הפורום מס' חודשים (משתתפת רק לעיתים רחוקות) והתרגלתי לכינוי "מיכלי". אז שוב בהצלחה, מירבי

02/11/2003 | 17:29 | מאת: אדוה

הי מיכלי , צפיתי לכל אורך התקופה שהתכתבת בפורום וגם אני אהבתי אותך והתרגשתי מאוד לשמוע את הסוף המשמח נכון שהוא קשה אך הסוף שמח! יונתן זה שם מקסים לדעתי ואני לא רוצה להשמע בנאלית אבל באמת כל האושר בעולם ראוי בשבילך. חוץ מזה תספרי לנו איך ההחלמה מהניתוח? איך את מרגישה גופנית? כואב נורא? אדוה.

02/11/2003 | 17:47 | מאת: יעלי

היי מיכלי! התרגשתי מאוד מאוד לקרוא את במכתב שלך והחלטתי לכתוב לך למרות שאת לא פגשת אותי בפורום אף פעם.אני הצתרפתי בדיוק כשאושפזת בפעם הראשונה והופתעתי לגלות שכל הבנות שואלות אחת את השניה עליך ומיד הבנתי שיש פה בחורה מיוחדת שכולם אוהבים אותה.אז הייתי עוקבת אחרי כל מה שקורה לי כי גם אני התחלתי לדאוג לך. אז מה שרציתי להגיד לך זה שתהיי חזקה.כלנו איתך .הבן שלך מרגיש אותך ואת הכח שלך תוכלי להעביר לו. מאחלת לך ולבן שלך החלמה מהירה.

02/11/2003 | 17:59 | מאת: אילת

מצטרפת לברכות של כל הבנות כאן, שיהיה לכם באמת באמת רק טוב, ושהתקופה הקשה תעבור מהר - כמו שמישהי אמרה לי, בהקשר שלי (ויכול להיות שכבר כתבתי לך את זה פעם, אז תסלחי לי על החזרה...) , שלפעמים, אנחנו מקבלים התנסויות לא קלות וצריך להתייחס אליהן כאל מסע שאליו אנחנו יוצאים - ללמוד מכל הקשיים ובסוף התוצאה שווה הכל, ונראה לי שאת באמת קרובה כבר לסוף, ולמרות כל הקשיים את תצאי עם יונתן הבייתה ותוכלי לשכוח (או לפחות לטשטש) את כל הקשיים ורק להנות מהתינוק החדש ולשבוע ממנו נחת ואושר

02/11/2003 | 20:15 | מאת: קרן פ

אני לא יודעת בדיוק איך לקרוא לך מיכלי שהתרגלתי או גלי שזהו שמך. קודם כל אני חזרתי כרגע מסוף שבוע עם הקטנה ובעלי ורק נכנסתי לפורום וזה (ההודעה שלך)התגלתה לי לעין אני שמחה מאוד לשמוע שהכל בסדר שאת אחרי ועכשיו שוב את צריכה להיות במאבק אבל אני יודעת ומאמינה שיונתן-רם הוא לוחם כמו שהיה חזק בפנים הוא יהיה בחוץ. אני שמחה שאת בסדר ומורידים לך את הקליפסים ותרגישי יותר טוב. אני התגעגתי אליך בפורום היה ליחשוב לדעת שאת בסדר כתבתי לך מייל לא נכון בטעות. תמשיכי להיות חזקה כמו שאת מה שלום בעלך האם הוא היה נוכח בלידה או שלא? איך הוא מרגיש האם הוא קולט מתרגש. תמשיכי לעדכן אותנו ואני ממשיכה להחזיק לך אצבעות ולהתפלל . ממני קרני.

02/11/2003 | 20:47 | מאת: יפוש

ריגשת אותי אני מתפללת שיונתן יחלים לחלוטין, שיגרום לך אושר ואת לו. בין השורות שלך אני קוראת שגם את חזקה ויונתן צריך אותך עכשיו חזקה. יפוש שמחזיקה אצבעות ומתפללת למענכם.

02/11/2003 | 23:03 | מאת: גלי

למיכלי / גלי היקרה, אני כל כך שמחה לשמוע שאת כבר אחרי וסוף סוף למרות כל הקשיים את חובקת בן שאני בטוחה שהוא חמוד ומקסים בדיוק כמו שאת. כמו כל בנות הפורום כאן מאוד מאוד דאגתי לך ומאוד חששתי לשלומך. אני מאחלת לך לבעלך וליונתן הקטן שתהיו חזקים , והכי חשוב בריאים... שלחתי לך מייל דרך צליל ומאוד מקווה שראית אותו, בכל אופן רציתי לשתף אותך שחברה טובה שלי ילדה בת בשבוע 28 ששקלה פחות מק"ג והיום ברוך השם היא בסדר גמור. עם כל הטכנולוגיה והניסיון מצליחים לשקם כמעט כל יילוד. מה שטוב הוא שאת היית ממש קרובה לתשיעי כך שמלבד העובדה שהילד קטן הוא כמעט בשל לחלוטין ונותר לו רק לגדול . אני בטוחה שעם עוצמת האהבה הגדולה שטמונה בך והיכולת הבילתי מוסברת לעזור ולתת אוזן קשבת כמעט לכל אחת בפורום למרות שרובנו לא מכירות , אין בליבי ספק שלבנך היקר את תתני כל כך הרבה חום ואהבה שבוודאות יסבו לו רק אושר ובריאות. חיזקו ואימצו והיו סבלניים, זיכרי שכשהילדים גדלים והופכים לג'בארים אף אחד לא זוכר באיזה משקל הם נולדו. שולחת לך אלפי נשיקות וחיבוקים, שלך, גלי

03/11/2003 | 07:30 | מאת: שרינה

היי מיכלי (גלי) כולנו איתך ומחזיקים לכם אצבעות. הכל יהיה בסדר ואת צריכה להיות חזקה בשביל הקטנציק כדי שירגיש שאמא שלו איתו וחזקה והוא ישאב ממך את הכל. אנו מתפללים לשלומכם אוהבות שרינה והתינוקת שבדרך

03/11/2003 | 09:03 | מאת: אפרת

מיכלי, שלום היה לי עצוב מאוד לקרוא את מה שכתבת, הזדהיתי עם כל המתואר, כי אני הולכת לעבור את אותו הדבר בדיוק, אני בחודש שישי, ועלו על ממצא אצל העובר שגם הוא יצטרך לעבור ניתוח עם היוולדו, אני בוכה מעכשיו כל יום וכל הלילה. אני מחזיקה לכם אצבעות ומתפללת שתעברו את הכל בשלום ולא ישאר זכר לסבל הזה. אשמח לשוחח עמך אישית אבל אני לא יודעת איך עושים את זה, אם את בענינים תכתבי לי איך ליצור קשר איתך. דרך אגב , באיזה בית חולים אתם מטופלים?

03/11/2003 | 12:47 | מאת: עדידוש

רק תדעי שאני מתפללת בשבילכם כל הזמן!!!!! אני אפילו אקח את שמו למישהו שלהתפלל בשביל אנשים בעת צרה זה כל חייו, ואני אתן לו את שמותכם. אל תתיאשי, ותהיי חזקה. תנסי להסתכל על הצד הורוד של הדברים!! את אמא!!!!! אני עוקבת אחריך ומחכה לשמוע רק בשורות טובות!!! החלמה מהירה אני אוהבת אותך!!! תעדכני כשתוכלי!!!! נשיקות ליונתן!!!!!

מנהל פורום הריון ולידה - תמיכה