פחד מהלידה.... מה עושים?

היי לכל הבנות, מי שמכירה אותי ומי שלא אז אני בשבוע 30 הריון ראשון ומאוד מתרגשת ומצפה לבאות... כל חיי חלמתי על הרגע שאני אביא ילד לעולם.... בינתיים ההריון מתקדם לא רע, טפו טפו אבל יש קצת צירים מוקדמים... זה די מלחיץ... הבעיה היא שאני מאוד לחוצה ופוחדת מהלידה, היה לי את הפחד הזה עוד לפני שנכנסתי להריון והייתי מסתכלת על נשים בהריון בקניון ואומרת לעצמי איזה מסכנות איזה כאבים הן הולכות לעבור..... אני רוצה בשבילן שהן יהיו כבר אחרי.... התחלתי קורס הכנה ללידה על מנת גם לדעת יותר וגם אולי להפחית מהפחד של הלא נודע.... הבעיה היא שאני מרגישה שאני נלחצת יותר מאחר והם הראו לנו אתמול איך מתבצע חתך, איך עושים אפידורל ואת גודל המחט, את הסיכונים הכרוכים בכך וכו' אבל כמובן וגם דיברנו על היופי הפלא והבריאה המדהימה הזו של כל התהליך... אבל, מה לעשות שהפחד גובר על ההגיון? אני גם ככה לא מסוגלת לסבול כאב אפילו לכמה דקות.... מה עושים? איך מתגברים על הפחד הזה ומתרכזים רק בטוב - ויש הרבה מאוד טוב וכולי ציפייה לרגע המאושר בחיי.....

היי אני חושבת שהרבה במצבך אני בשבוע 28 הריון ראשון וגם אני לא מסוגלת לסבול כאב ומפחדת נורא מהלידה אבל חייבים להירגע בשביל שכ השרירים יהיו רפויים רק תזכרי מה את מקבלת אח"כ את סובלת בלידה אבל הפשוש הקטן שתראי אחרי שווה הכל שתהיה לך לידה קלה ומהירה :-))))

היי, אני בטוחה שיש המון בנות במצבי, הרי בפעם הראשונה אף אחת לא יודעת למה לצפות, איך הלידה תתנהל ומה יהיה, אך עדיין זה לא מרפה ממני. המחשבה של מה שאני אקבל אחרי כל הכאבים והצרחות זה הדבר היחידי שמעודד אותי ומשמח אותי ללא הפסקה.... שתהיה לך גם לידה הכי קלה שבעולם.....! בהצלחה!

היי מזדהה עם כל תחושותייך ... אני לאחר שתי לידות , עדיין לא בהריון נוסף ... אם לפני כמה שנים היו אומרים לי שאעמוד בכאבי הלידה , הייתי צוחקת צחוק גדול . אני שפחדתי מבדיקת דם , רופא שיניים וכד' , אני אוכל לעמוד בזה ? ובכן כן ! במהלך ההריון בכל הבדיקות ( והייתי בשמירה עם זריקות ומאושפזת בבי"ח ) שיננתי לעצמי ללא הרף שיש לי מטרה נעלה ואני הולכת לעשות זאת כמו גדולה . עם התקרבה של שעת הלידה , בכיתי כי פחדתי מהחדרת האינפוזיה ... אח"כ פחדתי מהכאב של מחט האפידורל ... בקיצור הייתי מרוכזת בפחדים מהדברים החיצוניים והשוליים במקום להתרכז בי , בעוברית הקטנה ולהרגע . אני לא יודעת אם יש קשר אבל בשלב מסויים המוניטור הראה שיש לה דופק מואץ והחלו לנסות ליילד אותי . בפעם השנייה ניסיתי לנשום היטב , לחשוב כמה שפחות על הפחדים שלי ופשוט "עבדתי על עצמי" תוך נסיונות להסיט את מחשבותיי לעבר מחשבות חיוביות שיעזרו לי ולעובר ... להגיד שהפחדים נעלמים ? לא הם לא , אני עדיין פחדנית גדולה אני לא זוכרת כיום את תחושות הפחד והכאב , רק אושר עצום שלא ניתן לתיאור ! אני יודעת שלפחדניות כמוני מיותר לומר "אין לך ממה לפחד" , כי נמצא על מה ... הלידה אינה תהליך נטול כאב , אבל ( !!! ) זהו הדבר הנפלא ביותר שכל תחושת פחד מתגמדת לעומתו . נסי לחשוב כבר מתחילת התהליך על דברים טובים שאת נהנית מהם , אנשים שאת אוהבת , דברים / מקומות שמרגיעים אותך והכי חשוב - שיעבור בשלום .

עדידוש, א פ י ד ו ר א ל ! ללדת עם חיוך. לידה שכולה חוויה. בהצלחה! אפי