לא מפסיקה לבכות

הי בנות, אני בשבוע 27 להריון הראשון. חברה מאוד מאוד טובה שלי גם היא היתה בהריון עד ליום שישי האחרון. היו לה דימומים מאז תחילת ההריון שבהתחלה מנה שני עוברים ואחד העוברים נספג. הרופא טען שהדימומים הם כנראה שאריות של העובר הלא תקין. ביום רביעי האחרון היא עשתה סקירת מערכות והכל היה תקין , אולם ביום שישי החלו לה כאבי בטן חזקים שבדיעבד היא הבינה שמדובר בצירים. באמצע הלילה ירדו לה המים והיא רק בשבוע 16. שורה תחתונה יילדו אותה ולאחר מכן עשו לה גרידה. אני פשוט בהלם מוחלט , למזלה זה לא ההריון הראשון והועבדה שיש לה ילדה מקסימה בבית מאוד מחזקת. אני ממש שבר כלי, זה אומר שלא משנה מה כל הזמן קיימים סיכונים עד לרגע האחרון כולל הלידה. בנות למה זה קורה? יותר מדי סיפורים כאלו אני שומעת לאחרונה. אני מנסה להיות חזקה בשבילה אבל נראה לי שהיא יותר חזקה בלעדיי כי אני ממש לקחתי את זה קשה. איך מסירים את החששות? איך מצליחים לחשוב חיובי ולהאמין שנשרוד את ההריון האין סופי הזה? נוסף לכל הצרות בעלי נסע היום לחו"ל (חרום בעבודה) מה שבכלל מוסיף לדיכאון הקיים שלי. בבקשה תעזרו לי, גלי

גלי היקרה, אני מאד מזדהה איתך. אני בדיוק כמוך. לוקחת עמוק ללב כל סיפור ונכנסת לפאניקה. אין לי פיתרון. אולי הפיתרון הוא בכוח ההיגיון. הרי בסופו של דבר רוב התינוקות כן נולדים שלמים ובריאים. נכון שיש טרגדיות ונכון שעד הלידה למעשה לא ניתן לדעת מה קורה. אבל אם חושבים על זה, אז האי-וודאות הזאת קיימת לגבי כל תחום בחיים, כולל נסיעה לעבודה וישיבה בבית קפה, והרי אנחנו שומעים על תאונות דרכים ופיגועים וממשיכים בשלנו, כי זו האופציה המועדפת. כך גם לגבי ההיריון. קשה שלא לדאוג וקשה שלא להיות חרד, במיוחד ששומעים על כל כך הרבה דברים לא טובים שקורים, אבל האופטימיות דרך שכנוע עצמי, היגיון, הדחקה וכל דרך אחרת הכרחיים על מנת שנוכל להמשיך ולתפקד. אני מקווה שזה לא נשמע יותר מידי כמו הרצאה. אני מנסה לשכנע את עצמי גם כן תוך כדי... שיהיה בהצלחה, יעל (ואגב, לבכות זה מאד משחרר, מניסיון).

גלי חמודה, את צודקת שכל הזמן יש חרדות חדשות אבל חייבים להאמין שבסוף יהיה בסדר אחרת באמת אפשר להשתגע. מה שקרה לחברתך הוא מאוד עצוב אבל גם מאוד, מאוד נדיר (ובטח לא מדבק) אז חוץ מלחבק ולנחם אותה, כמו שלצערי אנחנו עושות כאן באתר מדי פעם, אין לך הרבה מה לעשות. אנחנו עושות כל שביכולתנו שההריון יצליח ובדרך כלל זה קורה, אבל לפעמים לא. ואחרי הלידה את חושבת שמפסיקים עם החרדות? הרי עד היום אמא שלי משתגעת מדאגה כשאני עושה לה קונצים. ככה זה אמהות, תמיד דואגות. אז תתעודדי, את אישית נמצאת בשלב שבו יש סיכוי טוב לעובר שלך לשרוד וכל יום שעובר רק מגדיל אותו. למרות שזה לא מקל את העצב על חברתך, זה יכול אולי טיפה לעודד אותך. אני בטוחה שאחרי תקופת האבל, חברה שלך תסתכל קדימה ותנסה שוב, כמו נמרה-גיבורה אמיתית. איריס

גלי יקרה - קודם כל, יש לחברה שלך מזל גדול שיש לה אותך, שמבינה וכל כך מזדהה עם הכאב שלה. הכי חשוב שאת לא משאירה אותה לבד באבל הזה (והוא באמת ממוטט, מנסיון עגום שלי, ורק הרבה אהבה ותמיכה יעזרו לה להתגבר מהר יותר). את עלולה להרגיש רע במיוחד להיות איתה כשהבטן צועדת לפנייך - ולמרות זאת אל תתרחקי, היא זקוקה לך במיוחד עכשיו. (זה נשמע מטורף, אבל גיסתי ילדה בן שבועיים אחרי שאני איבדתי הריון בשלב מאוחר יחסית, והיא התלבטה בשיא הרצינות אם להזמין אותי לברית - או שאני אפגע מזה שיש לה ילד בריא... ואולי היא גם פחדה מעין הרע או משהו כזה - ולי היה חשוב במיוחד לבוא ולהראות שאני עדיין יכולה לשמוח והחיים נמשכים גם אחרי אירוע עצוב כזה). החששות שלך מאד מאד טבעיים ומובנים, במיוחד אחרי אסונות כאלה, אבל כמו שכתבו לך לפני - חשוב לשמור על פרופורציות : אחד מכל 200 הריונות נופל בעקבות בדיקת מי שפיר - והמון מאיתנו מבצעות אותה, למרות הסיכון, כי אנחנו מאמינות שהאחוז הזה לא יפגע בנו. כך גם לגבי הריונות שנגמרים רע בשלב מאוחר - זה אחוז מאד נמוך, וצריך פשוט להאמין שאנחנו נהיה ברוב המוחלט שיגמור את ההריון בשלום. וחוץ מזה - 26 שבועות הריון נחשבים ל"קו גבול", שאם עובר נולד מעבר לתאריך הזה - הוא כבר יכול לשרוד. כל יום שעובר עוזר לו לגדול ולהתחזק ולהגדיל את סיכוייו לחיות, אבל אפילו אם חס וחלילה עכשיו יקרה משהו - העובר שלך כבר יכול לחיות בכוחות עצמו. תנסי תמיד לחשוב על הרוב המכריע של ההריונות שעוברים בשלום, ותמשיכי לתמוך בחברה שלך ולשמוח בחלקך, ובעזרת השם גם את תלדי בשלום, כמו רוב הנשים בעולם.

ליעל, איריס וצליל המקסימות, המון תודה על העידוד והמילים החמות. עכשיו חזרתי מביקור אצל חברתי, היא עכשיו כבר בבית , כולם מתקשרים לעודד מה שגורם לה מדי פעם לבכות אבל זה טוב כי ככה משחררים הכל ולא מחזיקים בבטן. אני מקווה לשמור על אופטימיות ולגמור את ההריון הזה בשלום. אוהבת אתכן, גלי