לקלי

מה שלומך מתוקה? האמת שניסיתי להתעדכן קצת מכל מה שפיספסתי בשלושה ימים האלה שלא הייתי מחוברת. קודם כל, גיסתי יצאה מכלל סכנה, היא אמנם עדיין מאושפזת והייתה מחוסרת הכרה יומיים, אבל עכשיו היא צריכה לעבור עוד כל מיני ניתוחי שיקום. אני מקווה שהכל יגמר טוב. מה איתך? איך את מרגישה? קראתי כמה הודעות שונות של בנות שתיארו את התחושה של הריקנות והחשש שהסיוט יחזור על עצמו. גם את כתבת שאין לך הרבה זמן..... (אגב, בת כמה את?) אני אולי "רק" בת 27, אבל גם אני בלחץ. אני חוששת לעבור את הסיוט הזה עוד פעם, ואני חוששת מה"שעון" שמתקתק, ואני חוששת בכל פעם שאני שומעת על נשים שעברו הפלה או הפלות חוזרות או שחס וחלילה נולד תינוק עם מום................. אני חוששת מכל כך הרבה דברים, אבל החשש הכי גדול שלי הוא איבוד התקווה. מפחידה אותי המחשבה, שמרוב חששות אני אאבד תקווה ואז אני ארים ידיים כי "למה להתאמץ אם ממילא הכל לשווא"...... אסור, אבל ממש א - ס - ו - ר לאבד תקווה, ואסור להתייאש ולהרים ידיים, כי זה מה שמחזיק אותנו בחיים! וזה מה שעוזר לנו ליצור חיים! מי יודע, אולי הפעם תפילותי כן נענו, הרי גיסתי יצאה מכלל סכנה (אני לא רוצה להלאות אותך באיזה סיוט חיינו כולנו בימים האחרונים....), ואני מקווה שנכון הדבר גם לגביך- הלוואי והניסיון הבא שלך יסתיים ב"ה בהריון מוצלח שיוביל לילד/ה בריא/ה ומקסים/ה, ממש כפי שהתפללתי למענך. קלי, את עוד תראי שתזכי להיות אמא! נכון, זה בא בדרך הקשה, אבל זה יבוא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הכי חשוב שתיהי אופטימית ותאמיני שהכל יגמר בטוב, וכמובן שאת תעשי את כל מה שביכולתך כדי לגרום לזה להתגשם. בינתיים חובה (!!!!) לפרוק את העצב והזעם והתסכול שמרעילים את הנפש, כדי שתהיי נקיה מכל אותם "רעלים" ואז תוכלי להיקלט בהריון חדש בצורה בריאה יותר. אני כותבת לך שורות אלו מתוך אמונה חזקה שכך יהיה, והלוואי גם אצל כל אותן נשים במצבנו. אוהבת ואופטימית, מאיה.

תודה על ההתעניינות, אני הייתי קצת בירידה בסופ"ש אבל הגעתי למסקנה שהבריאו הנפשית זה הדבר החשוב ביותר, קשה לי מאוד אבל זה טבעי בסה"כ נראה לי שאני מתמודדת בסדר. אני מקווה שיסתדר לשנינו. קלי.