למיכלי, חניתה וכל החרדות

שלום לכן, פעם ראשונה שאני כותבת כאן בפורום. מאז שנכנסתי להיריון אני עוקבת בדריכות אחר סיפוריהן של הבנות. הסיפור של קלי (שהיא אחת מהבחורות היותר מדהימות שנתקלתי בהן) הכניס אותי לחרדה איומה. ההיריון שלי מוגדר בסיכון גבוה ומחר יש לי בדיקת שקיפות עורפית. החרדה היא משהו שמלווה אותי נון-סטופ, למשל - הפסיקו לי הבחילות לפני שבוע-שבועיים והתפרצויות בכי שאפיינו את תחילת ההיריון. בנוסף, אני מתחתנת בעוד שבועיים ומתה מפחד שמשהו יקרה, וכמובן, זה יעיב על השמחה. אני מנסה בכל כוחי להישאר רגועה ואופטימית, אך יש רגעים שזה ממש קשה. הענין הוא, שגם אין פיתרון לחרדה מלבד מחשבות אופטימיות. מרוב לחץ אני מתפרצת על החבר שלי על כל מיני שטויות שלא קשורות לכלום, אנחנו רבים וזה מוסיף עוד מתח. כל בוקר אני מתעוררת בחמש וחצי והמחשבות מתחילות להציק ולהציק. גם אני חשבתי שאחרי שיראו דופק אני ארגע, אבל הנה מגיעה עוד בדיקה ואני יורדת מהפסים. לפעמים יש לי הרגשה שאין לי כלום בבטן, אבל אני מדברת אליו/אליה ומנסה להגיד לו/לה שיהיה/תהיה חזק/ה. זהו, טוב לדעת שאני לא הלחוצה היחידה. לפעמים אני חושבת לעצמי שעדיף היה בלי כל הבדיקות והמידע, הרי להורים שלנו לא היתה את האופציה הזו ובכל זאת יצאנו פחות או יותר שלמים ונורמאליים. תודה על המיילים, מחזיקה לכולנו אצבעות יעל

ליעלי שלום אני כל כך מבינה אותך אבל את חייבת לחשוב חיובי ולא שלילי לחשוב שהכל יהיה בסדר ומה שאלוהים רוצה והגורל החליט בשבילנו זה מה שיהיה . אני בדיוק לפני שנה היתה לי הפלה והיום תודה לאל אני כותבת שורות אלו שהבונבונה בידיים שלי. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ותחשבי שגם החבר יש לו חששות וזה מאוד טבעי. לא חייב שיהיו סימני הריון. ממני קרן.

תודה רבה על המחמאה, אני מנסה להתגבר ולקחת כל יום לאט לאט עד שנעבור את זה לפעמים אני אומרת אני רוצה כבר להיות בשנה הבאה לשכוח מכל התקופה הזאת. אני חושבת שאין לך מה לדאוג הפלות נדחות (מה שיש לי) קורות בד"כ בשבועות נמוכים כך שאם הגעת לשבוע 13 יש סיכויים טובים שהכל ימשיך בסדר. אמנם לי זה קרה בשבוע 14 אבל הסיכויים היו נגדי מהתחלה כי היו לי 2 הפלות לפני כן. תנסי להיות רגועה ושלווה כמה שזה קשה. אני אגיד לך דבר אחר, החרדות לא משפיעות כלל על העובר לפי מחקרים שעשו או שהעובר בסדר או שלא זה דבר שנקבע כבר מרגע ההפריה, ואני מאמינה שהכל יהיה בסדר, אין סיבה שלא. אני מאחלת לך שיעבור לך בשלום ושיהיה לך מזל טוב לחתונה ותהיו מאושרים. שבת שלום ורק טוב - מקלי.

גם לי היו המון חרדות ואין ספק שזה נובע מהמודעות הגדולה שיש היום בכל עינייני המומים, בעיות, סכנות וכתוצאה מכך כמות הבדיקות שאנחנו עושות. מאד קשה להרגע כשלא כל כך מרגישים את ההריון ואת העובר בשלב הראשון, ואנחנו נאחזות בתופעות, כאלו שמזכירות לנו שאנו באמת בהריון, למרות שטבעי שיעלמו לקראת סוף השליש הראשון. החל משבוע 18בערך (זה משתנה מאישה לאישה כמובן) תתחילי להרגיש את העובר ממש, אולי זה יורגש כמו גזים בבטן בהתחלה, אבל לאט לאט זה יתחזק ויורגש יותר פעמים ביום עד שלא יהיה לך ספק בכך ובחיים שנוצרים בתוכך. אני מאחלת לך שבקרוב תגיעי לשלב הזה ותראי שתהיה רגועה הרבה יותר. בהצלחה.

ושוב משיהי מהפורום מנסחת טוב ממני את מה שעובר בראשי לא מעט... אחרי כל בדיקה מוצלחת אנינ נרגעת ואחרי כמה זמן שוב נעלם התוקף של הבדיקה ושוב אני בלחץ... כמובן שהסיפור של קלי המקסימה כ"כ מאכזב וכ"כ מפחיד ובכל זאת אני מנסה למצוא שביב של תקווה בכך שאם יתגלה הגורם אז קלי תהיה אמא מאושרת בעוד פחות משנה אולי....וקלי אני כ"כ מקווה שאכן כך יהיה! בקיצור כמו כתבו כאן , אני החלטתי לחיות את הרגע ולקבל מה שנותנים לי כי הרי אין לי שליטה כרגע על המצב.... המון טוב לכל הכותבות והקוראות.