לצליל !!!!!

צליל היקרה, כתבת לי הרבה וניסית לעזור לי בכל מאודך ואני שוב מעריכה זאת (להזכירך, רווקה 31 + הריון לא מתוכנן ולא רצוי שנמשך כנגד כל הסיכויים). כתבת לי שאת בטוחה שאני אהיה אמא נהדרת וכד' ויש לי שאלה אליך שמטרידה אותי מאוד. התרשמתי שיש לך ניסיון והבנה טובה של מצבים ולכן אני פונה אליך בענייני. הבעיה הנוספת שלי היא שאינני בטוחה כלל שאני רוצה להיות אמא, אין לי משיכה לילדים והאחריות הכבדה שממתינה לי פשוט מטריפה את דעתי. לאחותי+אחי יש ילדים קטנים אך אין לי ממש סבלנות אליהם למרות שאני אוהבת אותם. אני לא רואה את עצמי משקיעה בילד ומטפלת בו באופן שוטף. אם יבטיחו לי פיליפינית צמודה שתטפל במקומי אז אולי אולי אולי אצליח להשלים עם המצב, אך מכיוון שמצבי כלכלי לא יאפשר זאת - החששות שלי גדולים מהעולם כולו. אני פוחדת מהשינוי הגדול הזה ופוחדת יותר שלא ארצה לתפקד כאמא לכל דבר. לאור הדברים שלי, האם שמעת כבר בנות עם חששות דומים שלבסוף כן הפכו לאימהות אוהבות וטובות? האם נראה לך שיש סיכוי שהרגשתי תשתנה לטובה מתישהו? והאם כדאי בכלל לעבור את כל ההריון הקשה בחוסר חשק ורצון? אודה לך מאוד אם תוכלי לענות לי אפילו על חלק מהשאלות הקשות ואל תרגישי שאת לוקחת אחריות, את רק מייעצת מנקודת המבט שלך!

שלום גילי ! אם לא היית מודאגת זה היה נראה לי לא נורמלי - כל אשה בהריון חוששת מהשינוי הזה, ובמיוחד בהריון כמו שלך. את לקחת החלטה לא קלה, וקיבלת אחריות על ילד שעוד לא נולד, וזה באמת מפחיד כי זו אחריות עצומה. האהבה לילד והשמחה בו מגיעה הרבה אח"כ, לפעמים רק חודשים אחרי הלידה, כי העומס של הטיפול והקושי הפיזי מקשים מאד על השמחה, וזה יכול לקרות גם בהריונות הבאים (לא תמיד). יש לי כמה ילדים, חלקם כבר גדולים, והאחריות הזו באמת לא קלה : כשאני רואה כמה אנרגיה נדרשת ממני כדי לגדל אותם לבני אדם טובים (אני לא מדברת על כסף, ביגוד, מחשב, חוגים וכו' - כאן אפשר להצטמצם, אלא על השקעה נפשית) זה באמת לא קל לקבל החלטה על ילד חדש. א ב ל - כשתראי איך הילד הקטן שלך, שהיה חלק ממך, מביט בך במבט מעריץ כשאת נותנת לו את כל מה שהוא צריך (ובהתחלה זה רק אוכל, חום ואהבה) ואת כל העולם בשבילו - זה ימלא אותך כוחות, ויתן לך סיבה להמשיך ולטפח אותו. כמו הרבה דברים שמפחידים רק לפני שהם קורים (וזה כולל לידה, וחתונה ועוד כאלה שינויים דרמטיים) יש התלבטות עד הרגע האחרון - ואחרי כן את לא תביני ממה חששת כל כך, כי תגלי שאת מסתדרת היטב. כמובן שתצטרכי עזרה, ולא רק טכנית - אבל אם יש לך משפחה תומכת ודאי תקבלי מהם "גב". (אני יכולה לומר לך בציניות שאם לא תרצי בילד - תמיד תוכלי למסור אותו לאימוץ, אבל תרגישי בעצמך איך הרעיון מצמרר כשחושבים עליו, ותביני שבעומק ליבך את כבר אוהבת את הילד ורוצה בו). נסי לחפש אולי "קבוצות תמיכה" באזור שלך - אמהות חד-הוריות, או חברה במצב דומה, ותגלי שהחששות משותפים לכולן, ואז הם קצת פחות מפחידים. (ניסית לפנות ל"אפרת" ? הם מנוסים מאד במצבים כאלה). אם את רוצה - שלחי לי EMAIL שלך, ואשמח לשמור על קשר איתך. שיהיה בהצלחה, ובשמחה !!!

צליל היקרה, בעצתך האדיבה פניתי לאפרת והם ממש לפני מס' דקות יצרו איתי קשר והפנו אותי ליועצת באזור מגוריי. הם גם הבטיחו לי לחבר ביני לבין נשים אחרות שהיו במצבי והיום הן מאושרות על מנת לעודד אותי ולגרום לי לראות את התמונה העתידית. לקחתי החלטה לא קלה משיקולים קרים ופחות אמוציונליים וכל יום נדמה לי שעשיתי טעות. הייתי שמחה מאוד להמשיך להיות בקשר, אם יש לך זמן לזה - הכתובת שלי היא :[email protected] מקווה שנמשיך להשתמע, בברכה, גילי.