זקוקה כל כך לעידוד!!!

הי בנות יקרות, אתמול הסתיים הדימום של ההפלה השנייה (שהיה מלווה בכאבי בטן מטורפים ובפרצוף מלא חצ'קונים שגרם לי להרגיש מכוערת, שמנה ומגעילה), על אף שהחלטתי להמשיך עם המבט קדימה, קמתי היום עצובה, מדוכאת ומלאה בחרדות לגבי העתיד. מאז שנודע לי על ההפלה השנייה, די ניתקתי קשר עם חברות ולא בא לי לדבר עם אף אחד או לראות אף אחד חוץ מאשר את בעלי. אני מרגישה כועסת על כל העולם ומקנאה בבנות שיש להן... בקיצור אני עצובה, בדרך לעבודה בכיתי באוטו ואני לא מצליחה לצאת מהעצבות. בקרוב ישלחו אותי לבירור מדוע קרו ההפלות (אחת גרידא והשנייה טבעית). למה הדברים לא יכולים להיות יותר פשוטים? בנות-אני זקוקה לכן היום, אם תוכלו לדבר איתי אשמח תודה לכן גליה

גליה יקרה שלי אני ממש קוראת מה שכתבת ובוכה איתך ביחד מי כמוני מבינה אותך בטח אם היינו עכשיו אחת ליד השניה היינו מתחבקות חזק חזק ולפי איך שאת כותבת את בטח בחורה יפיפיה ומבפנים את בטוח יפה ואנושית ועל כך אני חתומה אל תדאגי חמודה את תעברי את כל הבדיקות וזה רק לטובתך ובטוח בטוח שהכל יהיה בסדר ואם יגלו למשל קרישיות דם אז יש לזה כדורים ואם מחיצה ברחם אז היא תוסר ואחר כך תיכנסי להריון ללא חשש וההריון יהיה מוצלח ויגמר בלידת בן/בת בריאים ומאושרים וגם את כבר לא תזכרי את כל התקופה הקשה שעברה עליך כי תחזיקי את הבונבון שלך בידיים אפילו שעכשיו זה ניראה לך קצת רחוק אבל האמת שם אם בעוד שנה תלדי זה מאד קרוב וזה שאת נכנסת להריון זה כבר מבטיח לך ב100% שילדים יהיו לך. אני ועוד המון בנות כאן בפורום מאד מבינות את הקושי לראות אישה בהריון ברחוב או לחילופין חברה בהריון כולנו איתך וכולנו מבינות אותך את הכי אנושית שבן אנוש יכול להיות. גליה אני אוהבת אותך אני בבית ככה שאני אקרה כל מה שתכתבי אם רק תזדקקי לי ואם תרצי לדבר אני כאן בשבילך אל תרגישי לעולם שאת מתרידה או משהו כזה אני חוויתי מה שאת ובעצם כמעט כולנו כאן אנחנו נחזק אחת את השניה ואל תשכחי בעוד שנה את פגישת המחזור עם הילדים שלנו בעזרת השם אמן ואמן

תודה שענית לי כל כך מהר, שאני קוראת את התשובות שלך אלי העיניים מתמלאות דמעות, אני מרגישה שאת כל כך מבינה אותי. מיכלי, אין לי סבלנות לכלום, אני מרגישה שאני רק מחכה שהימים יעברו ותגיע כבר התקופה שאליה אני כל כך מאחלת... יש בי כעס עצום על מה שקרה לי, אמא שלי כל הזמן אומרת לי להסתכל על הדברים החיוביים בחיים שאני עובדת, נשואה, יש לי בית וסה"כ החיים שלי יפים (טפו טפו) אבל היא לא מבינה שכשרוצים משהו כל כך, החור בלב גדל וגדל ושום דבר לא מצליח לעמעם את הכאב. מה איתך? איך מצב הרוח? איך את מעבירה את הימים? יש בך תקווה?(חייבת להיות!!!) אני חייבת לצאת לפגישה עם לקוח (את מבינה כמה זה מעניין אותי כרגע...) אבל שאחזור אחפש אותך שוב. תודה שאת קיימת........................... גליה

גליה - עצוב לי לקרוא על מה שאת עוברת, ואני כל כך מבינה אותך !!! גם אני הייתי שם, וזה באמת כמו חור בלב, אבל את הרבה יותר חכמה ממני : אני ניסיתי להיות "גיבורה" ולהמשיך כאילו כלום, ובסוף הכל הצטבר עד שהתפרץ בצורה קשה יותר. את מוציאה את הכאב החוצה, משתפת אחרים, בוכה - וזה נהדר !!! כך את מתנקה מכל האנרגיות השליליות שאסון כזה יוצר, ומכינה את השטח והמקום הרגשי הפנוי לניסיון נוסף, מוצלח יותר. ההרגשה לא קלה, במיוחד אחרי פעמיים, אבל אל תנסי לשאול את עצמך "למה זה מגיע לי" ולחשוב שאולי עשית משהו לא טוב ולכן זה קרה. הדברים האלה קורים, המון, ואחד מכל שלושה הריונות צעירים נגמר מעצמו בגלל שהיצירה הנהדרת הזו ששמה עובר לא היתה מספיק מושלמת כדי לחיות ולהיוולד כילד בריא. אבל כאשר יהיה לך (ברוב, אני מקווה) הריון תקין עם עובר בריא, תדעי שרק אז את מקבלת מגיע שבאמת מגיע לך, ולא מגיע לך פחות מאשר הטוב ביותר. אז בדרך יש נסיונות שלא מצליחים, אבל הילד המושלם שלך יגיע אלייך, והנסיונות שעוברים עלייך עכשיו רק מכינים אותך למתנה הנהדרת שמצפה לך בסוף. תנסי להוציא את העצב והכעס מתוכך, ולהתאבל על ההריון שרצית כל כך, ורק כאשר תרגישי שאת מפוייסת - תנסי שוב, ובעזרת השם תצליחי, ואז הכאב יישכח לגמרי. ולכל הנפשות הטובות שמציקות עם שאלות - את יכולה לענות בצורה שתביך אותן, הרי הן אלו שלא בסדר, את מאה אחוז !!! אנחנו פה, גם בשבילך, וחשוב שתשתפי אחרים בעצב, ואני מאחלת לך שבקרוב תוכלי לשתף אותנו גם בשמחה שתגיע אחרי הכל.

הי גליה- רשמתי לך תגובה ביום חמישי אבל ראיתי שלא הגבת.. (אולי גם היה תחת שמי הבדוי- דית- עכשיו זה כבר תחת שמי האמיתי). בכל מקרה- אני מבינה אותך. אחרי ההריון הכימי של לפני שבועיים גם אני "איבדתי את זה". אצלנו כלכ החברים עם ילדים ותינוקות ותינוקות "בדרך". הרוב כבר בסיבוב שני. בשבוע שעבר הייתי בשתי בריתות של בנים של חברות ילדות שלי. כן, לא פשוט בכלל, גם בשכונה - כמעט כל הרחוב בהריון (אנחנו גרים בהרחבה של יישוב קטן אז די יודעים על זה). בקיצור- כנראה שאיכשהו אנחנו צריכות לגרד את עצמנו ולהמשיך הלאה בשאיפה שמתישהו בעתיד הקרוב נגשים את חלומנו. שאלה קטנה- איפה את בארץ? באיזה תחום את עובדת? אני פה , מנסה להתעדכן כמעט ONLINE במידה ותעני לי. צרי קשר! עידית

היי גליה, גם אני במצבך, עברתי שתי הפלות בתוך חצי שנה וגם אני חרדה לקראת הבאות. גליה, יש דברים שצריך לקבל אותם. צריך הרבה אומץ כדי לשנות את נקודת המבט ואני יודעת שזה קשה. תמיד יש יותר גרוע מגרוע. את חייבת לחשוב על הצד החיובי - את מסוגלת להיכנס להריון מה שאומר שבקרוב תצליחי. כמו שכתבו לך כאן הפלות הן דבר שכיח. מה שחשוב זה היכולת להיכנס להריון. את חייבת לחשוב תמיד על הצעד הבא בלבד למשל עוד מעט ישלחו אותך לבירורים - המטרה שלך שהכל יהיה בסדר, כבר עברת שלב, אח"כ לנסות שוב ולא לפחד מה שיהיה יהיה ויש לך סיכויים של כ- 70% להריון מוצלח בפעם השלישית. להתאבל, להוציא הכל החוצה ולהמשיך הלאה בנחישות עד ההפי אנד. שלך קלי.