לגליה ולבנות היקרות

שלום גליה, קראתי בכאב את סיפורך. צר לי כל כך. לפני כשבעה חודשים עברתי הפלה בשבוע 24. היתה לי בת, הכל התפתח כשורה, אולם בשבוע 24 לפתע פסק הדופק מסיבה שאינה ברורה. עברתי תהליך נורא ואיום הנקרא "בוארו": לידת ולד מת. ההליך הוא כבלידה רגילה: קבלת אפידורל, צירים וכו'. אך בשונה מלידה רגילה-חזרתי הביתה בידיים ריקות והשארתי את ילדתי המתה בבית החולים. מאז אני כואבת מאוד. האירוע אינו מרפה ממני. לעולם לא אשכח את מגע ראשה כשיצאה. אני מנסה להתנחם בכך שהחלשים אינם שורדים במלחמת ההישרדות. יתכן והיה בה משהו שבגללו היא לא החזיקה מעמד. גליה. מוטב שהדבר הנורא שארע --ארע עכשיו ולא מאוחר יותר ובשלב מתקדם כל כך של ההיריון. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.

ליאת, שקראתי את סיפורך, עיני נתמלאו דמעות, איזה סבל צריך לעבור בדרך לתינוק. אני לא מפסיקה לבכות ומאמינה שגם את עדיין לא התאוששת. אני לא מבינה מה קרה, למה זה היה צריך לקרות לי שוב... תהיי חזקה ותודה ששיתפת אותי בסיפורך העצוב הלוואי ותחבקי בקרוב הרבה תינוקות בריאים אמן גליה

גליה יקרה, תודה לך. אני מאמינה כי גם את תחבקי בקרוב הרבה תינוקות. אני מאמינה כי תהיי אמא, אמא נפלאה. קווי לטוב. היי אופטימית. רוגע נפשי וחשיבה חיובית יסייעו לך לעבור את התקופה הקשה. אני איתך בכל ליבי! ליאת.