הריון !!! לשמור או לא ??

ובכן, התשובה חיובית. ייתכן שאני לא בפורום הנכון , אבל אני חושבת שאולי אמצע כאן נשים באותו מצב , או שעברו משהו דומה ותוכלנה להאיר את עיני מנסיונן, התשובה היחידה נמצאת בתוכי , אני יודעת, אבל בכל זאת , מאחר וקיים עניין של זמן, אשמח לכל תגובה ו/או עיצה. אם כך , כמה עובדות נוספות: אני בת 27, רווקה, האבא של התינוק (אם אפשר בשלב זה להתייחס אליו כתינוק....) נמצא בחו"ל ושם הוא חי את חייו לפחות לשנה הקרובה. קשה לאמר שאני מכירה אותו מאוד מלבד שלושת השבועות הנפלאים שבילינו יחד כשהוא היה בארץ לאחרונה (הוא בגילי, רווק), לפני ארבע שנים עברתי הפלה כירורגית ודי טראומטית, פיזית ונפשית, מה שמדהים אותי הוא שאז, הייתי כל כך החלטית בעניין ההפלה ואילו היום, לבטים עצומים מציפים אותי. העובדה שעוד אין לי מקצוע (אם כי אני מתעדת ללמוד בשנה הבאה אחיות - רוצה להיות מיילדת, אירוניה לא?) , גרה עם ההורים בעיר קטנה..... אין טעם לאמר לי שאני "דופקת לעצמי את החיים" אם אני משאירה את ההריון, שמעתי את זה כבר מהאנשים הקרובים אלי אותם שיתפתי במידע, אני מודעת (תיאורתית לפחות) לכל ההשלכות הנלוות בלהביא ילד לעולם לבד ובתנאי פתיחה כה לא אידיאלים שכאלה. פשוט קשה לי להחליט !!! , קיבלתי היום הפניה לוועדה להפסקת הריון באמצעות הכדורים, אני מודעת לתהליך ויודעת כי הוא פחות פולשני וטראומתי מהתהליך הקודם שעברתי, אבל בכל זאת..... בכל אופן עליי להגיע להחלטה במהלך הסופשבו"ע הקרוב, או בעוד שבוע לכל היותר. אני לא מבקשת שיחליטו בשבילי, אני יודעת כי ההחלטה היא שלי , אבל ...כל נים ועורק בגופי זועק מתוכי להשאיר את ההריון הזה.....כשההגיון והשכל הישר אומר שלא ! כל תגובה תתקבל בברכה. תודה - יעל

הי יעל תראי השאלה שהעלת באמת מורכבת ומכילה הרבה אלמנטים מעבר להבט הפיזי מרכיבים רגשיים רבים שברור שאצל כל אחת שונים ובלי להכיר אותך קשה מאוד ליעץ לך, אבל אני רוצה לומר לך כמה דברים שעלו לי בראש כאשר קראתי את מה שכתבת. לא ברור לי למה את רוצה את ההריון הנ"ל, נראה לי שיש בך איזה פחד מסבל פיזי שיש בגרדה ( ואני מכירה אותו כי עברתי בעצמי) אולי באיזה שהו מקום את מקווה שהתינוק יקשור אותך שוב לאביו שאחרי זמן קצר ונפלא קם ונסע והשאיר אצלך רגשות רבים וגעגועים?... ואולי , מכיוון שאני לא מכירה אותך אני לא יודעת אם יש בך פחד שאם תותרי על העובר לא יהיה לך יותר בעתיד?... זה באמת לא פשוט אבל לדעתי הבאת תינוק לעולם עכשו יהיה מאוד לא נכון לך ולתינוק ויעשה את שניכם מאוד אומללים. אל תשלי את עצמך עם תינוק וללא בעל כמעט יהיה בלתי אפשרי בשבילך לילמוד מקצוע, כלכלית יהיה מאוד קשה (גם אם יש לך עזרה רבה מההורים) את צעירה אני בגילך עוד בקושי היכרתי את בעלי, ובשביל מה לך ? היו לך תוכניות , קרה מה שקרה, אז במקום לזרוק את כל התוכניות לפח , תוכניות שבגלל קצב החיים יכול להיות שלא יתממשו יותר, תתגברי על מה שקרה ותמשיכי הלאה, אחרת תמיד באיזה שהוא מקום גם בלי שתרצי תהיה על הילד שיוולג איזו אשמה על הקורבן שאימו עשתה בשבילו, תלכי תלמדי מקצוע, תבני את עצמך, תכירי משהו רציני, תחליטו ביחד להכים משפחה ותביאו ילדים מתוך רצון משותף ואהבה גדולה הריון עם כל הנפלא שבו הוא גם לא קל, וקשה לי לדמיין אך עוברים אותו בלי בין זוג תומך ועוזר. לא לדבר על כך שאת דנה את הילד שיולד לגדול בלי אביו הביולוגי, אם כל ההבטים הרגשיים והמורכבים של הענין , ודנה אותך להתמודדות לא קלה מול האב הביולוגי שלא תכנן את הילד. אם מבחינה אידיאולוגית תמיד חלמת להיות אם חד הורית וזה נראה לך תא משפחתי רצוי, אז יש לך הזדמנות לבנות אותו, אבל אם חלמת על אהבה גדולה , בעל תומך ומשפחה עם ילדים , תידבקי בחלום - אין שום סיבה בעולם שלא תגשימי אותו גם עם ישנן מהמורות בדרכך, אל תתני להם לנתב לך את הדרך כי יכול להיות שתגיע לאין מוצע. הרבה בריאות וכול טוב. דפנה

יעל, יש לך ילד קטן בגוף!!! את ההתלבטיות האלו לדעתי עושים לפני!!! שמקיימים יחסי מין לא מוגנים. קל להתיחס לקבוצת התאים המתפתחים אצלך בגוף כחפץ שאפשר לזרוק או לשמור, אבל באמת זה לא כך!!! עכשיו, כשבגופך יש יצור, שאני מקווה שהוא בריא ושלם, ההחלטה היא לא רק שלך. מי שתטען שזכות האשה על גופה צודקת, ואני האחרונה שתערער על כך, אך לשם כך קיימים אמצעי המניעה , גם זכות התינוק לחייו כבר קיימת כעת! גופך צועק את צעקתו של הילד שבתוכך!!

אני יספר לך את הסיפור שלי, אני בהריון בפעם השלישית, זה הריון "פנצ'ר" בכל מובן המילה, יש לי 2 ילדים בני 9 ו-4 והדבר האחרון שרציתי כרגע ובכלל זה להביא עוד ילש לעולם. כשהמצב הכלכלי לא במגמת שיפור, עם כל הקושי של הימים המטורפים האלו, עבודה קריירה, המשך לימודים וחובות עד השמיים. גם אני עברתי את כל השלבים של ועדה להפסקת הריון והגעתי ליום הביצוע, אפילו הייתי כבר על שולחן הניתוחים ומשהו ( אין לי ושג מה....) עצר אותי, אולי הבעת הפנים של בעלי (שדרך אגב תמך בביצוע ההפלה) אולי הדמעות שהיו לו בעיניים, אולי בחורה אחת שראיתי יוצאת "אחרי" והעצב שבעיניה או אולי זאת שהיתה שם ובכתה על ה -9 השנים שהיא מגיעה לשם לבצע הפריות כדי להרות ועדיין לא הצליחה. מה שאני יודעת זה שקמתי והלכתי הביתה עם ההריון שלי. אני כרגע בחודש ה-6 יוש לי עדיין מלא מלא חששות, אבל , משהו בפנים אומר לי שלא טעיתי. ברור לי שמצבך לא אותו הדבר, אבל אם אפשר להמליץ על משהו, הייתי אומרת לך ללכת עם הלב, עם כל הקושי, ברגע שיש לך כזה רצון פנימי ללכת על זה אז פשוט עשי זאת. כל דבר בחיים בא על פתרונו מוקדם או מאוחר יותר. שיהיה לך המון הצלחה בכל החלטה שתחליטי.