לליבי - בקשר לצום

גם כשהאם אינה אוכלת יום שלם, העובר אינו מורעב. יש לו רזרוות, והוא לא ניזון מהאוכל שהאם מכניסה לפיה בכל שעה - אלא לאורך זמן. כך שצום אינו מרעיב את העובר. זה בפירוש לא נכון שאסור לצום בהיריון. אולי לא מומלץ - כי האם עלולה להיחלש וכו' - ואם היא מרגישה לא טוב מותר לה לאכול ולשתות בהגבלות מסוימות ("לשיעורים"). לא כדאי לצאת בהצהרות מיותרות.

אתי, אני אולי אישה לא דתיה, אבל מאוד מאמינה וצמה בקביעות כל שנה. אני כרגע נמצאת עם צירים (כבר מחודש חמישי) והדבר הראשון שהרופא שאל אותי אם אני שותה 3 ליטר מים ביום ואוכלת ארוחות סדירות. הוא אמר לי בפירוש, שאם אני לא אוכלת ושותה מספיק (לא צמה, רק אוכלת מעט) זה עלול לגרום לצירים ולהגביר אותם. אם אני אומר לו היום שאני שוקלת לצום, אני חושבת שהוא יעיף לי סטירה..... אני לא חושבת שאלוהים היה רוצה שנסכן את העוברים שלנו, או את עצמנו כדי לצום. מילא, חודש תשיעי אפשר ללדת, אבל לא בשבוע 20.... תארי לך שבחורה בשבוע 20 תצום ותקבל צירים. יותר חשוב שנשמור על עצמנו ועל העוברים שאנחנו נושאות. אם את רוצה לסכן את עצמך ואת ההריון שלך - בעיה שלך, אבל אל תעודדי בנות אחרות לקחת את הסיכון הזה. ד"א, יש לי חמה דתיה ובדיוק אתמול היא ממש דרשה ממני לא לצום. הריון קל לכולנו!

אלין, אני יודעת בביטחה לפי משהו שקראתי באינטרנט שבחלט חשוב מאוד לשתות. קראתי שהרחם רגיש מאוד להתייבשות או חוסר מיים. ובכלל במהלך כל ההריון חשוב להקפיד על משמעת מיים...אני לא אומרת להשתגע, אבל לדאוג לפחות ל-2 ליטר ביום. בטח שמתם לב שאתם יותר צמאות. את צודקת לגבי זה שחוסר נוזלים יכול להגביר צירים. ואם יש לך צירים מוקדמים אז את צודקת. אני אגב בשבוע 19 ובעלי לא מרשה לי לצום, הוא אמר לי לצום שנה הבאה. אני מהצד השני לגמרי של המיטרס, אני לא דתייה בכלל וספק עם אני מאמינה במשהו, אבל כאשר יש לי חרטות מסויימות או דאגות, אני צמה בשביל, רק במקרה ויש בזה משהו...ואם זה עוזר לחפר...השנה אני מרגישה כך, אבל בעלי דורש ממני שאחכה לשנה הבאה כדי לחפר עליהם...אני מקווה שזה לא יהיה מאוחר מידי. חשבתי אולי רק לשתות ולא לאכול...אבל לא נראה לי שאצליח. התיאבון שלי מגיע עכשיו בשעות קבועות. לא קראתי על קשר בין אוכל לצירים, אבל אני מניחה שיש בזה משהו, הרי כאנחנו מאוד רעבות כואבת הבטן אז מי יודע אולי זה גם לוחץ על הרחם. הדת נותנת לאנשים המון רגשי אשם. כשאמא שלי היתה בטיפולים מונעי סרטן, כי ניסו לעקב את המחלה מלחזור, היא היתה חייבת לקחת כדורים עם אוכל, ולמרות שהיא לא כזאת דתייה רק שומרת חגים וכשרות, כל יום כיפור במשך כמה שנים של אותם כדורים היא היתה מרגישה רגשי אשם נוראים ורק אוכלת איזה פרוסת לכם עם הכדור וזהו...תמיד אמרתי לה, אם אלוהים היה עושה איתך חסד לה הייתי צריכה לסבול ככה, בשביל מה רגשי האשם האלה. המחלה חזרה אגב, והיא שוב בטיפולים כמיטורפיים,,,,אבל אולי השנה לא יהיו רגשי אשם. לאבא שלי יש סכרת (אמנם מאוד קלה שדורשת רק הקפדה על דיאטה)...והוא בכל אופן מתעקש לצום. הסברתי את חשיבות העניין שהסוכר בדמו יהיה יציב לאורך היום ולא יעלה וירד בקיצוניות...אבל הוא לא מקשיב. אני עוד לא החלטתי לגבי מה אעשה....אבל מה שבטוח אני שותה! האמת שרציתי לשאול פה באתר את דעת הרופא. במה שאני בטוחה בו זה שאין חובה לאשה בהריון לצום מבחינת הדת. אז בנות תעשו מה שנכון לכן. שלכם,

שאלתי שלושה רופאים ותשובתם הייתה לא לצום בשום אופן. למשפט "להרעיב" את העובר הייתה מטרה מטפורית, אבל כנראה שלא קלטת אותה.