הבעל בתהליך הלידה?

שלום אני אמנם רק בשבוע ה-12 אבל מתחילה לדאוג ללידה. בעלי בחור מאוד רגיש(מאוד...) והודיע לי כבר עכשיו שהוא לא חושב שיהיה מסוגל להיות איתי בלידה ! נורא קשה לי לקבל את זה , אני רוצה אותו לידי ורוצה שיהיה שותף לחוויה הגדולה. בייחוד שכל החברים נפעמים מהרגע המופלא הזה. מה עלי לעשות??? האם זה נורמלי שהוא מרגיש כך? ואיך אפשר לשנות את דעתו? תודה רבה יעל

שלום יעל ראשית אני ממש מבינה אותך, אך גם את בעלך.. ישאנשים רגישים יותר.. צריך לבוא בהבנה ולאט לאט לשתף אותו בתהליך ההריון כך שהוא ירצה להיות בפועל במקום כאשר ה"אוצר" שלו יוצא, מעבר לזה אני חושבת שתהליך של הכנה ללידה שבד"כ מקיימת אותה אחות מיילדת,יכול מאוד לעזור, בעבר ביקרתי עם אחותי במפגשים אלו ואני חושבת שזה עשה ממש טוב לבעלים שם.. והמיילדת יכולה לעזור מאוד... אפשר אפילו בשלב בו את נמצאת לגשת למיילדת אפילו פרטית ולבקש את עצתה. בנוסף אם את באיזור המרכז או הצפון יש את מרכז "דרך אם" בפרדס חנה-כרכור ויש שם הרבה שיוכלו לעזור לך ולבעלך ואו יוכלו להפנות אותך למישהו באיזורך אני מאמינה.. המון הצלחה והבנה.. מיכל :)

אל תלחצי עליו ואל תנסי לשנות את דעתו. לא צריך לשכוח שלידה עם כל השמחה שמסביב בכל זאת מחזה לא מהנעימים. אני לא בטוחה שאם הייתי גבר הייתי רוצה לראות לידה. חוץ מזה הוא יכול להיות איתך במהלך הצירים, שזה לא מעט זמן וברגעים של לידה עצמה לצאת. אני מכירה גברים שכך עשו ושום דבר לא קרה. לי נשארו הרבה זכרונות רעים מהמראות, ריחות וכו', אבל לי לא היתה ברירה. לבעל יש בררה, למה להכריח אותו לעשות משהו שהוא לא רוצה???

שתפי אותו בכל חוויות ההריון. שיבוא איתך לאולטרסאונד, יתרגש יחד איתך, כשהעובר בועט תני לו לשבת ולהרגיש, אני כמעט בטוחה שעד סוף ההריון הוא ירגיש אחרת. ואם לא תמיד יש את האפשרות שהוא יהיה נוכח בזמן הצירים עד הלידה עצמה ואז תוכלי להכניס מישהו אחר שמאד קרוב אלייך.

לדעתי קודם כל קחי את הנושא יותר בקלות. אני ממש חושבת שחשוב לשמור על זוגיות תקינה ומראות כמו לידה עשויים להיות מדהימים לאחד ומזוויעים לאחר. ההשפעה של המראות עשויה להיות ארוכת טווח ולהשפיע על הזוגיות וחבל!!!

אצלי המקרה הפוף לגמרי, אני רוצה להיות עם אשתי בזמן הלידה כי אני לא חושב שהיא צריכה לעבור את זה לבד (היא לא נכנסה להריון לבד..!!) - זה ניראה נורא מפחיד להיות שם מוקף ברופאים ללא מישהו קרוב שיעזור ויתמוך. אך אשתי לא רוצה שאני אהיה, בטענה שהיא לא מרגישה בנוח שאני אראה אותה במצב שבו היא חסרת עונים וצורחת (היא אומרת שאני לא אוכל לעזור אלא רק לראות אותה סובלת שאין בזה טעם). אני לא נפגע מזה בכלל - אני אומר: אני רוצה שהיא תרגיש הכי בנוח בזמן הלידה (גם ככה זה קשה) ואם העזרה שלי היא בזה שאני לא אהיה שם, כך יהיה. מה שאני רוצה להגיד בכל הסיפור הזה הוא שזה נושא מאוד רגיש במיוחד בלידה ראשונה. ולכן חשוב שתהיה הבנה של שני הצדדים את הצד השני. לא לכפות שום דבר אחד על השני בהצלחה