בנות יקרות!

אני בת 25, נשואה כשנה וכמו מרבית הנשים הנשואות הצעירות, מתחבטת בשאלת ההורות! מצד אחד, יש בי מן רצון עז להביא ילד לעולם ומצד שני, פחד מכל הכרוך בהבאתו- עבודה, בגרות נפשית, האם אני צעירה מדי מבחינת הגיל? ויתור על החופש שלי ושלנו כזוג ועוד.. אשמח לשמוע מכן האם גם אתן- הותיקות יותר ממני, גם התחבטתן בשאלות אילו והאם זה אולי רק מפני שאולי עוד לא הגיע זמני? אשמח אם תוכלי לייעץ לי בנושא זה, תודה מראש- אדוה.

אדוה, את מייחסת את ההתלבטות שלך לגיל אבל האמת היא שגם אנשים המבוגרים ממך ב 5 או 10 שנית מתלבטים באותן השאלות. ילדים זה אחריות שנשארת לכל החיים. יש נשים צעירות ממך שהן כבר אמהות ליותר מילד אחד. השיקולים של אדם אחד שונים משל אחר. ההחלטה צריכה להיות שלך ושל בן זוגך, שניכם צריכים להיות מוכנים ורוצים, ושניכם צריכים לקבל את האחריות הכרוכה בכך. אנחנו חיכינו מספר שנים עד שהרגשנו מספיק חזקים כלכלית כדי לעמוד בנטל ההוצאות (אם כי זהו שיקול שלא כולם מתחשבים בו, פשוט מסתדרים... ) ועד שהרגשנו באמת מוכנים לכל העניין. תחשבי על ההשפעה שתהיה לילדים על חייך, לטוב ולרע. צריך לתת הרבה ולוותר, אבל גם מקבלים הרבה בחזרה. האם את מוכנה לבצע את ההקרבה הכרוכה בכך ? לאף אחד חוץ ממך אין את התשובות. בהצלחה

שלום לך! התלבטותך מובנת לי אולם חשוב שתשאלי את עצמך אם רצונך לילד הוא רצון אישי או לחץ חברתי או משפחתי. חשוב גם שתזכרי שככל שהזמן עובר השינויים קשים יותר, המעבר מחיי זוגיות בה אתם ממלאים את כל חלל יומכם נדחקת הצידה לפחות בשנותיו הראשונות של הילד ויש צורך בהקרבה מצידכם לטובת ילדכם ואז ככל שתתרגלו לצורת חיים כזו הדילמה לשנות תגדל. לכן, שיקלי אם מבחינה כלכלית, מבחינה זוגית ומבחינה אישית (סיפוק בחייך, מיצוי רצונותייך כמו: לימודים, עבודה קבועה, מימוש רצונות כמו טיסה לחו"ל וכדו' ) את נימצאת בהרגשה שהענקת לעצמך ולבן זוגך ומעכשיו את מסוגלת להתחייב ולהעניק לתינוק, לעוד נפש שתיגדל ותיתפתח בחסותכם ותתבע את תשומת ליבכם אז... חבל על הזמן ובהצלחה! לוסיה

היי וסילחו לי כולם אני חושבת ללכת עם הרגשות שלך. את רוצה אז עשי לך. החיים קצרים ואנחנו לא יודעים מה יביא עמו המחר. עשי ושנהיה בריאים בהמשך נסתדר. ועזבי דעות של אחרים לפחות את יכולה להחליט בעצמך אם את באמת רוצה או לא. זה מה שנשאר בסוף. אז עשי לך ילד\ה במוקדם האפשרי. ואז גם יהיה לך הזמן להגיד אם עשית טוב או לא ואם את רוצה עוד. קפצי למים. ושחי. נ.ב כולנו יודעות שאף אחד מאיתנו לא מלקקת דבש. אז כמה חודשים של נדנוד עגלה ושליפת ציצי לא ישבור אותנו מההההההההההההההה? מאירה

אני משערת שיש כאן כמה אמהות טריות וכמה קצת יותר ותיקות, והרבה שבדרך. אני כמו אדווה עדיין מהמתלבטות אבל רציתי לשאול אתכן, האם אתן רואות את עצמכן משאירות ילד בן 2-3 אצל סבא וסבתא למשהו כמו שבוע או אפילו רק סופשבוע ארוך וקופצות עם האיש שלכן לחופשה קצרה בחו"ל או בארץ? איך הסביבה שלכן תגיב אם תעשו כך? ולהבהרה , זו לא רק החופשה בחו"ל שמטרידה אותי, אלא המסירות הטוטאלית הזאת שעלולה כמעט לגמרי למחוק אותך ואת הזוגיות שלך בשנים הראשונות של הגידול האם אני צודקת?

נעמה יקרה כאמא טריה, אני מאוד מבינה אותך. מקצוע האמהות שוחק ומעייף (עם כל האהבה והכל) וצריך קצת חופש. לגבי מה הסביבה תגיד- שכולם ילכו לעזא.. וזה בכלל לא משנה מה יגידו- השאלךה איך את מרגישה. האם ילדך נוח מספיק שאת יודעת שהוא/היא יסתדרו אצל הסבים לסופ"ש אז לא קרה שום דבר אם תקחי לך קצת חופש. בכל זאת מדובר רק בשניים או שלושה לילות. לגבי פרק זמן יותר ארוך צריך לשקול שוב את צרכיו של הילד עצמו, ושוב זה קשור גם לגיל הילד. בכל אופן עובדת היותינו אמהות לא בהכרח אומרת שעלינו לוותר על חיינו לחלוטין

את צודקת וכולם עושות את זה ושורדות ברוך הצטרפותך למועדון...............

כל אחת נהיית בשלה להורות בגיל אחר, לפני כל הנושא נראה יותר כנטל בגלל כל הויתורים שצריך לוותר. כשהבשלות מגיעה, כל השאר נראה מצד אחד חשוב הרבה פחות וגם מוצאים את הדרך לשלב ולוותר על הרבה פחות דברים שבאמת חשובים לנו. לומדים שהכי חשוב לילד זה הורים מאושרים

אדוה שלום! אני בדיוק במצבך, בת 25 נשואה שנה מנסה להרות כבר חודש שני ועדיין יש לי מחשבות דומות לשלך, רק שאני כבר קיבלתי החלטה שאני לפחות מנסה. את ההחלטה לנסות קיבלתי לאחר לגלשתי בפורמים על הריון ולידה והגעתי למסקנה שזה לא פשוט להיכנס להריון ולפעמים זה לוקח זמן. אז אני מנסה בלי לחץ, ולא מיתאכזבת שאני מקבלת מחזור ,וזו לדעתי הגישה הטובה לא להיות לחוצים, וכך גם לאט לאט אני מתרגלת לעובדה שאולי איהיה בהריון...... ובקשר לזמן המתאים, אני לא יודעת מה איתך אבל אני כבר חשבתי על זה אלפי פעמים שאף פעם זה לא יהיה הזמן המדוייק להביא ילד לעולם. אני אחת שאוהבת חופש, אוהבת לישון וזה לא ישתנה עוד שנתיים.... כך שאף פעם זה לא הזמן... צריך להיתכונן לויתורים ואני מניחה שזה ישתלם לנו בסופו של דבר...... הדבר החשוב זה שבן זוגך יהיה איתך. בהצלחה לך....