תמר, תודה על תשובתך למטה, אבל ארצה משהו מעשי יותר

אני מתכוונת לתשובתך בקשר לכאבי הרגליים ועבודות הבית. כמובן שההריון הזה מאוד יקר לי, אבל מנסיוני גם חוסר עשיה מוחלטת מזיקה להריון באותה מידה שעשיה מופרזת. כך שאפילו למען בריאותי ובריאות הריוני אני חייבת לעשות דברים מסוימים, ובמיוחד שטיפת רצפות שזה החלק הכי קל ופשוט שבעבודות הבית (לא תוכלי להצביע לי ולו על דבר אחד קל יותר). לגבי הכנת החדר לילדה, כאן השאלה כבר לא נשאלת, זה מה שעשיתי שלשום כך שכבר לא אוכל לחזור בי מכוונתי לעשות זאת. אבל אאחרי זה התחילו הכאבים האיומים, אבל להריון עצמו אין ספק שלא נגרם כל נזק ואני ממשיכה להרגיש את תנועותיה של בתי המאוד היפר-אקטיבית. כעת הקטע החשוב ביותר הוא הטיפול במטבח. הרי לא אוכל להכניס ילדה לבית שבו המטבח לא הגייני מספיק. הגיינה במטבח היא הדבר החשוב ביותר בגידול תנוקות מיומם הראשון בבית. אני לא חושבת שעלי להחמיר מעבר למה שהורה לי הרופא שלי, אבל מאידך גםבודאי אסור לי להעמיס על עצמי יותר מידי מאמץ בבת אחת. אז אני לא שואלת אם לעשות, אלא איך. אני מחפשת את שביל הביניים בין חיים בבית שנעים לחיו בו (לפחות במידה מסוימת) ומוכן לקבלת תינוקת לבין אי גרימת נזק להריון. בשום אופן לא פניה מלאה לצד אחד בלבד. שוב תודה למי שתענה לי

את אומרת שלך הכי קל לשטוף רצפה - ולי זה גרם לצירים, לכן אני חושבת שכל אחת צריכה ללכת לפי ההרגשה שלה. ובכל זאת אתן לך עצה - לפי הבנתי את עדיין בשליש השני להריון, והלידה עדיין רחוקה, ולכן לא נראה לי שזה דחוף לנקות את המטבח בשביל התינוקת (אני מאחלת לך להניק אותה - ואז לא יהיה לתינוקת קשר ישיר למטבח בכלל...) בכל מקרה - אם את רוצה להבריק את הבית (ולי נראה שזה חשוב בעיקר בשבילך - שלא תחזרי לבית הפוך אחרי הלידה) - תעשי את זה בחודש האחרון, בתקופה לפני הלידה, וכך אם זה אכן מזיק - זה מקסימום יגרום לך ללידה לפני השבוע ה-40, שזה נראה לי די נחמד דוקא. אני אם ל-3 בנים קטנים, הקטן בהם בן שבעה חודשים. אחרי שעברתי את התאריך המסוכן מבחינתי (שבוע 34 - בו ילדתי את שני הבנים הראשונים), חיכיתי שבועיים-שלושה, והתחלתי לנקות את הבית, ובעיקר לסדר את החדר של הילדים - שהיה הפוך נורא (כי הם עדיין לא יודעים לסדר לבד - הגדול בן 4 עכשיו...), העבודה אמנם עייפה אותי מאוד - אבל ידעתי שבמקרה ה"גרוע" אלד... ועוד משהו - אני גדלתי בבית עם הרבה ילדים, והתרגלתי לבלגן. לאמא שלי היה סדר עדיפויות כזה, שיותר חשוב להתייחס לילדים ולאגור כח בשבילם, מאשר לחיות בבית מבריק ואולי לא מאושר. אני חושבת שכאם לעתיד כדאי לך להתרגל לרעיון, שלפעמים צריך לעשות פשרות. אם אמא עייפה מטיפול והנקה - יותר חשובה המנוחה שלה מאשר המראה של המטבח. הייתה תקופה שהרגשתי לא נוח עם הגישה הזו, אך אחרי שראיתי שגם בחורה שהיתה מאוד פדנטית משאירה צעצועים של השלישיה שלה על הרצפה - כי "אי אפשר לעשות הכל", הבנתי שזו כנראה הדרך הנכונה. ואם את לא מסכימה איתי - אני מציעה לך להשאיר אצלך פינה חמה גם לדעה הזו - כי אולי תזדקקי לה. הרבה בריאות לשתיכן, תמר