טרומבוציטים

אני סובל מטרומבוציטים נמכוים בגבול התחתון בסביבות 80,000 . הבעיה היחידה שמציקה לי היא כל מכה קטנה נוצר לי שטף דם והמקום הופך להיות צבע כחול ולוקח זמן עד שזה עובר לי. פניתי לכמה רופאים ואומרים שאין מה לעשות וצריך לחיות עם זה. האם יש פיתרון למנוע את שיטפי הדם או לגרום למקום להביא מהר יותר? האם יש טיפול רצוף בכדורים כדי להעלות אל רמת הטרומבוציטים בגוף כך שהם לא ירדו חזרה במהירות? או פיתרון אחר רפואה אלטרנטיבית או משהו כזה?

בד"כ 80000 טרומבוציטים מספיקים לצרכי היום יום ואפילו לניתוחים. בכתמים בעור אולי אינם נעימים אבל אינם מסכנים אותך. הבעיה היא שאם כך קורה בכל מכה קלה עלול להיתרחש דימום במקומות קריטייים יותר ממכות פחות קלות. האם אתה נוטל תרופות כלשהן שעלולות להפריע לתפקוד הטרומבוציטים ? האם יש דימומים עצמוניים (ספונטניים) ? אין דרכים "טבעיות" להעלאת מספר הטסיות. עליך להיוועץ ברופא המטפל בך ואם אכן יש בעיית דמם כדאי אולי לבדוק את תפקוד הטסיות. אם מדובר ב- ITP כרוני אין כל כך טיפולים יעילים שיעלו את מספר הטסיות בקביעות.

שלום. שמי קרן ואני בת 26,סובלת מ plt מאד נמוך ,מעלה את הקרישה ע"י פרדניזון מזה 8 חודשים. מטופלת ברמב"ם ע"י פרופרסור ברנר,נאמר לי ממנו שצריך להוציא את הטחול מפני שאני מייצרת נוגדנים נגד עצמי ואי אפשר כמובן לחיות עם סטרואידים כל הזמן,לפני 8 חו'ד הייתי בריאה לחלוטיםן עד שהפסקתי לקחת גלולות ואז חליתי . פרו'פ יהודה שינפלד טוען שאין קשר וגם הרופאים בחיפה טוענים כך. כיום אני מיועדת לעשות את הניתוח הפרסקופי ב 12.8.02. אני מאד מפחדת כבר קיבלתי חיסונים ופרו'פ קראוס שיינתח אותי הסביר קצת על הניתוח אך בכל זאת מאד נרתעת. בקיצור חסרת אונים ומאד מפוחדת.

כמו תמיד.... העברת מידע בין חולים היא דבר חשוב ונכון, אבל יש לעשות זאת בצורה נכונה ולהיזהר מהסקת מסקנות לא נכונות ממקרים שאינם זהים. יש הבדל בין ITP אקוטי ובין ITP כרוני. את מתארת ITP אקוטי שמתוקן ע"י סטרואידים אבל באמת לא מתרפא ולא נעלם ולכן כריתת טחול באה בחשבון כטיפול / פתרון דפיניטיבי, וזה מה שאת מתארת. כריתת טחול דרך לפרוסקופ הינה תהליך כירורגי לא קשה ובד"כ ההחלמה מהירה. כריתת טחול פחות סביר שתעזור ב- ITP כרוני וגם סטרואידים, וזה מה שרונן מתאר (לדעתי, כפי שהדבר משתקף מכאן).