שורדת גילוי עריות

אני שורדת גילוי עריות. כן, ככה אנחנו לפעמים בוחרים לכנות את עצמנו כשאנחנו מחפשים איזשהו כוח לעצמנו, שאנחנו חיים למרות ואף על פי. אז השאלה שלי היא כזו: אני בטיפול פסיכולוגי שבו אנחנו עוברים על הכל בעקבות מה שעברתי חוץ מאשר על מין. אני לא מסוגלת אפילו לדבר על זה. אפילו הדיבור על זה מעלה אצלי חרדה. אני כבר כמעט בת שלושים ומעולם לא קיימתי יחסי מין. אני מאד רוצה אבל ממש מבוהלת. יש לי תהיות שמא אני דווקא לסבית. אני יודעת שאני נמשכת לנשים אבל לא יכולה שלא לחשוב אם הייתי נמשכת לנשים גם אם לא היתי עוברת מה שעברתי. אני נורא מפחדת ליצור קשר עם מישהי / מישהו רק בגלל הקטע של הסקס. שמעתי על סרוגייט ורציתי לדעת אם דבר כזה באמת מתאים. אולי בסביבה בטוחה, בשליטה שלי, במקום שאני אוכל להרגיש בטוח אני אוכל לבדוק ולהתנסות? ומצד שני, הפעם הראשונה שלי.... רציתי תמיד שזה יהיה דווקא עם מישהו שאני אהב. שזה יהיה מאהבה. שהפעם הראשונה תהיה גם עוד טיפול... זה לא עלול לפספס יותר מידי דברים? להרוס? כל הנושא הזה תוקע אותי במקום. לא נותן לי לעשות צעד קדימה. הפחד מלחזור אחורה בזכרונות, להפוך אצלי בראש את בן / בת הזוג שלי לפוגע בגלל מה שעברתי מרתיע אותי כל כך. איך שורדים גם את זה?

שלום לך. הסיפור שלך נשמע קשה ומורכב ולדעתי הוא גדול בכמה מספרים על הפורום הזה (מבלי לפגוע בכבוד אף אחד ובכבוד הפורום) ובכלל על כל פורום. אני במקומך, לא הייתי נפתח כאן, אלא מחפש מקור להקשבה וייעוץ מול פנים בשר ודם. אם את בטיפול, אז חלק מהדרך הקשה כבר עברת והוא התחלת הטיפול. עכשיו יש חלק קשה נוסף והוא פתיחות מלאה מול הפסיכולוג. נכון שקשה לך לדבר על הנושא הזה, אפילו עם המטפל, אבל את חייבת להתחיל לדבר איתו על כך או לנסות שוב, אם ניסית בעבר. עצם המחסום שלך מולו שלא מאפשר לך לדבר על הנושא, מעיד עד כמה זה טעון, עד כמה המגירה הספיציפית הזו סגורה אצלך חזק ועד כמה זה נושא מרכזי בחייך. את יכולה להתחיל לאט. תאמרי לו בסוף אחת הפגישות, כי יש לך נושא שאת לא מסוגלת לדבר עליו בפניו. אח"כ, בסוף כל פגישה תזרקי עוד משפט לאוויר, ולאט לאט זה יתפתח. אל תחמיצי. חזקי ואמצי !!!

יש קבוצות תמיכה שמורכבות מנשים שעברו מה שאת עברת. פרט לפסיכולוג זה יכול לעזור מאוד מאוד.

הפחד לחזור לחוויות הקשות מובן וידוע, האם ניסית לכתוב לעצמך? לפעמים זה קל יותר. בהצלחה.

היזמה שלך ברוכה. אם כל הכבוד לכל הנוגעים בדבר מציעה לך לא לפתוח את הנושא כאן היוית ואת עלולה להפגע (בנוסף לד"ר ולאנשים רציניים מגיבים כל מיני ליצנים מטרידים). דבר אחד ניתן לומר לך ישנן קרבנות לגילויי עריוית שמתמודדות עם מצבן גם במישור המיני. המידע שלי הוא כללי ביותר. אולי תפני למרכז לנפגעות תקיפה מינית תבתל אביב ובאויירה רגועה שאלי את המטפלות כיצד לפעול . בהצלחה

אני בטיפול כבר כמה שנים והמטפלת שלי יודעת טוב מאד על הבעיתיות שלי גם בכלל לדבר איתה על הנושא. האמת היא שלא נוח לי לדבר איתה ספציפית על זה. וחוץ מזה אפשר לדבר על זה כל כך הרבה אבל במקרה כזה יש דיבורים ויש מעשים והם בשתי קצוות רחוקים לחלוטין. רק בגלל זה חשבתי על משהו כמו סרוגייט. תודה על ההתייחסויות שלכם שהם באמת לעניין, אני רק רוצה להבהיר שאני גם משתתפת בפורומים הקשורים לנושא ויש לי המון יידע ומידע בכל ההבטים האחרים חוץ ממין ומיניות שלי הפרטיים. אולי זה באמת לא היה רעיון טוב לכתוב פה, פשוט אני רגילה לפורומים שלי שם אם נכנס אדיוט הוא עף במהירות ואני מבינה שזה לא המצב פה. אני פשוט מחפשת מוצא מהמלכוד הזה. אז בכל אופן, רוצה שוב להודות לכם.

סיפור מאד מרגש ועצוב. את מוכרחה לנסות לשכוח ולחיות חיים בריאים. הלוואי שתצליחי. אבל השאלה הנשאלת היא: איפה המנוול שעשה לך את זה? האם הוא חופשי? הוא צריך להיות מאחורי סורג ובריח לאלתר. לא לוותר לו. הוא ימשיך לעשות את זה. הוא חייב להיות נעול. מאחל לך כל טוב מכל הלב.

שמעת כבר על חוק ההתיישנות? לרוב בנות כמוני כבר לא יכולות לתבוע בכלל. אצלי לפחות הוא נפטר כשהייתי בכיתה א'. אבל בכלל, רק שתבין, במקרים של גילוי עריות לרוב זה אבא, סבא, אח ולפעמים אמא. וזו חלק מהבעיה הגדולה ביותר שלנו. האמון שנתנו במישהו שהוא כל כך קרוב התרסק לרסיסים. ולפעמים זה הכל במסווה של נחמדות ונעימות ולפעמים איומים ולפעמים לא ברור. אצלי למשל אני זוכרת רק דבר אחד מאד ברור, מאד בוטה מאד איום אבל רק דבר אחד. וברור לי מאד שזה נמשך שנים רבות. כל מה שנשאר לי ממה שאני לא יכולה לזכור, והמוח שלי מסרב לזכור, רק פחד איום מאינטימיות. מקירבה גדולה מידי. ממגע. מזכרונות בתחושות. אין לי מושג איך מתגברים על מכשול שכזה. יש רבות שמצליחות לנתק את עצמן. שהן כבר בעלות משפחה. אמנם חייהן לא חיים כשאת צריכה להתנתק מעצמך בכל פעם שבעלך נוגע בך אבל הן מצליחות בכל זאת. אני לא מצליחה.

שלי שלום, קראתי את מה שכתבת ואת כל מה שענו לך. עלה לי רעיון, את יכולה לחשוב עליו. זה באמת מפחיד וקשה בגיל שלושים להכיר מישהו חדש, לפתח קשר, להתאהב, להיות נאהבת וכל שאר הדברים הגדולים הללו, ובנוסף לכל, "הוא צריך לדעת שלא קיימת יחסי מין מעולם". אבל, אם תרכשי ניסיון מיני ללא קשר לזוגיות, זה יכול להקל עלייך כשתגיעי לקשר האמיתי. סרוגייט, זה הכיוון, אבל לדעתי זה יסבך יותר את המצב. לכן, אם תצליחי ליצור קשר מיני עם מישהו ולצורך מין בלבד, זה יוריד מעלייך את כל הקשיים שציינתי מקודם. "לעשות" את הפעם הראשונה עם מישהו שאוהבים - תשאירי לספרים הרומנטיים. הדבר החשוב בשבילך עכשיו הוא להכנס למסלול כלשהו שיעזור לך להתקדם בעניין זוגיות ומין. אם תרצי עצות כיצד להגיע לקשר מיני (על בסיס טהור כמובן) - השמיעי את קולך.

שאפילו רק ההצעה הזו מדליקה לי אלף ואחד נורות אדומות. נראה לי שכנראה באמת אין לי סיכוי. אני יודעת שלרכוש נסיון מיני עוד לפני הגעה לקשר תוריד ממני כמה סלעים טובים שיושבים עלי חזק מאד. ומרגיש לי שזה יקל עלי. אבל.... לא יודעת. לא יודעת איך מעיזים. איך בוטחים.

הי שלי, סליחה על העיכוב בתשובתי. מנסיוני בטיפול המשלב סרוגייט אני יכול להעביר אליך בשורה מאד מעודדת והיא שמודל טיפולי זה משיג רמת הצלחה גבוהה בשיקום נפגעי תקיפה מינית! כדאי שתקראי בפירוט על מודל טיפולי זה, אפשר גם באתר שלי www.sexuality.co.il , ותגלי שייחודו של מודל זה הוא בשילוב של פסיכותרפיה המתמקדת בבעייה הפסיכוסקסואלית ובחרדות יחד עם חוויה מתקנת בתנאי מציאות מבוקרים. בתנאי המציאות אינך מסוגלת להתקשר ולחוות ואילו בפסיכותרפיה את רק מדברת על הקשיים אך אינך מתעמתת אתם. כך את במילכוד שרק שילוב כזה מצליח לחלץ אותך ממנו. עצתי לך להתייעץ בסוגיה זו עם המטפלת שלך ולהציע לה לתאם עם ד"ר לב במרפאתנו את האבחון שלך כמועמדת לטיפול המשלב סרוגייט. את הטיפול תוכל לנהל המטפלת שלך, בהדרכתו של ד"ר לב או שתחליטו שהוא יטפל בך בחלק הפסיכוסקסואלי הזה. בהצלחה!