הפרש גילאים
דיון מתוך פורום סקסולוגיה
ד"ר בירן אילן שלום, לפני ככמעט חודשיים הכרתי בחור שגדול ממני ב13 שנים. זה היה בסוף שבוע של איזה פסטיבל והיה לי נחמד בחברתו(כמובן שגם אלכוהול היה בתפריט) ההכרות הייתה נחמדה עם מלא חשמל באוויר אבל העניינים לא התקדמו מהר....את האמת שאני הייתי בטוחה שאחרי הפסטיבל הזה כשהוא אמר לי דברי איתי אני רוצה לראות אותך..חשבתי שדברים לא באמת יקרו ושאין סיכוי ולא נראה לי שאני יכנס לזה...ובלי לשים לב כבר מההזדמנות הראשונה הוא היה כג'נטלמן אמיתי ויצאנו והתראנו מספר פעמים ואז טסתי לחו"ל.(כבר היה בתכנון הרבה לפני שנפגשנו).חשוב לי לציין שבחרתי לטוס להולנד (אני חצי הולנדית בעלת אזרחות) בשביל להתנתק ולהשאיר לרגע הכל מאחורי לגור כאן לתקופה רק עם דאגה של עבודה ובילויים...לצאת קצת מהמרתון היום יומי הזה.אז סגרתי את כל הבסטות בארץ והגעתי להולנד.הפרידה ממנו הייתה עצובה אבל ההיכרות הייתה רק שבוע ועוד הרגשתי מוזר עם זה...ומהר מאוד איך שבגעתי לכאן מצאתי את עצמי מחייגת אליו כל יום רוצה לספר לו ולדבר איתו ואולי לפעמים קצת להתעצבן עליו..בממוצע דיברנו כל יום שיחות של יותר משעה...ההכרות הפכה להיות מעמיקה ולא כמו שההכרות הייתה נבנת אם הייץי נשארת בארץ...התאהבנו דרך שיחות בלבד...לאחר חודש וחצי שהיה לפני שבוע בערך...הוא הגיע לכאן לשבוע לבקר אותי! היה לי ממש כיף וגיליתי עוד ועוד דברים שאני אוהבת בו. החלטתי שאני חוזרת הביתה ומצטרפת אליו לדירה בת"א.עד היום הייתי סגורה בהחלטתי עד ששוב התפיסה החברתית הדהדה שלי בראש. ההורים שלי יודעים שמדובר בבחור ברזילאי לא יהודי ושבתכנון שלי להצטרף אליו ישר...הם לא יודעים שהוא בן 37 והמחשבה שלי על זה כל הזמן הורסת לי את האופציה להנות בכיף ובתמים מהדברים. כשהוא היה כאן הוא סיפר לי שהוא גרוש עם ילד. לא מפריע לי הילד. דיברתי איתו גם על זה שהוא צריך להיות פאיירי איתי והוגן כלפיי כי אני עוד צעירה ואני כן רוצה להתחתן ולהביא ילדים ושאני לא רוצה להגיע למצב שאני יבלה איתו הרבה זמן ודברים לא יקרו כי הוא לא "בלחץ" לזה...הוא הבטיח לי שאין לי מה לדאוג. בכל מקרה אני בברוך עם עצמי עכשיו, יום שלישי אני חוזרת ארצה אמא שלי חפרה לי על לא ללכת לגור איתו ישר ושזה לא נכון...ו(בינינו במקרה שלי עדיף לי לגור בכל מקום ולא בבית...לא שחס וחלילה ההורים שלי נוראיים או משהו כזה ...פשוט מבחינה נפשית אני לא מסתדרת שם. )אז היום התחיל עם אמא מטיפה ואז עם חברה שאומרת "הוא לא בשבילך"-רק מלראות תמונה שלנו יחד...עוד חברה אומרת "אם את חושבת שזה מה שאת שווה ומוכנה להסתפק" סליחה?? בשנתיים האחרונות יצא עם מלא בחורים במלא גילאיים ולא נתקלתי עוד בג'נטלמן כמוהו...הוא בחור מקסים...אני יודעת שכל פעם שבוחרים בדבר אחד אתה תמיד חושב שאתה מפספס משהו יותר טוב אחרי זה או בצד אחר...אבל אם נחייה בתחושה הזו לאן נגיע? אני רוצה כיף וטוב בלי שאחרים יגידו לי מה כיף וטוב... אני בחורה רגישה עם מצפון רגיש וגם אם בתפיסה שלי לא אכפת לי מה אחרים אומרים כי אלה החיים שלי ואני זאת שצריכה לחיות בתוכם, עדיין זה משחק תפקיד..."הפרצופים" וכל זה ועוד המחשב שההורים שלי לא יודעים את גודל החבילה...וכמובן שהמחשבה שלהם היא "לטובת" בתם?איך זה יכול להיות לטובתי אם הם לא אלה שנמצאים במצב ומרגישים כמו טוב הוא עושה לי? הוא גבר!!! גבר שאני רוצה לקום איתו כל בוקר...ובשבוע שהוא היה כאן וכל השיתוף פעולה שהיה בינינו היה אדיר... אני צריכה קצת דעה ועזרה בעניין אני יודעת שרשמתי הרבה ואני מצטערת...אבל כל היום הראש שלי מסתובב סביב זה...אני מפחדת מתגובת ההורים שלא ישימו אותי בצומת של בחירה! כי אלו החיים שלי אשמח לתשובה עזרה או עצה בעניין
כבר מזמן למדתי שבענייני האהבה אין חוקים ושום דבר הוא בטוח! עצתי לך ללכת עם המיית לבך ולנסות את החיים בצוותא עם אהובך. אני גם ממליץ שתבחרי ב'מבוגר אחראי' שילווה אותך, לפחות בחודשים הראשונים של הקשר, וישמש לך מקור לתמיכה וגם לעצה אובייקטיבית. רצוי שתבחרי בחבר/ה מנוסה שאת בוטחת בתבונתו/ה או במטפל מנוסה ואחראי כמוני. בהצלחה! (באופן חריג לפורום זה, אתן לך את הטלפון שלי: 03-6912401 )
מנהל פורום סקסולוגיה
