לא בריחת שתן , משו קצת אחר..

שלום. אני בת 16 ויש לי שאלה בקשר למשו שמטריד אותי ומפריע לי בתפקוד רגיל, זה מתקשר למתן שתן. אין לי בריחת שתן מדובר במשהו אחר. העניין הוא שאני חוששת לעשות פיפי במקומות מחוץ לבית. אני מאוד נלחצת לפני כל יציאה שלי לכל מקום שהוא, שמא יהיה לי פיפי. כי לעיתים אין במקום שירותים ואני נכנסת למן הרגשה של לחץ כזה שגורם לי לחשוב אך ורק על הפיפי ואני לא מסוגלת לשנות לי את החשיבה ולחשוב על משו אחר באותו רגע ולא לדאוג. ובנוסף לעיתים גם כשיש שירותים מרוב הלחץ אני לא מצליחה לעשות, ובייחוד אם יש תור של אנשים אחריי או שמישהו מחכה לי. זה מאוד מפריע לי, אני מפחדת לצאת שוב לטיולים וזה ממש מקשה עליי. הכל התחיל בגלל איזה טיול שיצאנו אליו שבו היה לי פיפי והתחלתי מאוד להילחץ כי היינו באמצע שומקום עם הכיתה ולא היו שירותים ולא היה שיח נורמלי שאוכל לעשות מאוחריו ללא אנשים מסביב. ובנוסף על כך היה מורה שהכריח אותנו להמשיך ללכת במזג האויר שהיה קפוא(!) והוא ממש התחיל לצעוק וזו הייתה הליכה של 3 שעות. מאז יש לי את הפחד הזה מפני עשיית פיפי ושמא יהיה לי. מה אני עושה? אני לא יודעת איך לא לחשוב על זה! זה פשוט נמצא בראש שלי כל פעם לפני יציאה. אני אשמח לקבל תגובה. תודה...

לבת 16, אני חושבת שאיש המקצוע שהכי כדאי שתפני אליו הוא פסיכולוג. אני מציעה שכשאת בוחרת פסיכולוג/ית תבקשי פסיכולוג ביהויוריסטי-קוגניטיבי (ולא מישהו שמשתמש בשיטה פסיכודינמית). פסיכולוג שנוקט בשיטה כזו שם דגש בטיפול על שינוי דרכי החשיבה ועל מציאת דרכי התנהגות חשיבה והתמודדות אדפטיביות יותר. הבעיה שאת מתארת מתחילה באופן החשיבה שלך, מקרינה להתנהגות ומשפיעה בסופו של דבר גם על הגוף שלך. לפני כן, תנסי אולי לבד, בכוחות עצמך, להתמודד עם הבעיה. עצם זה שאת מסוגלת להצביע על האירוע שלמעשה מהווה את הבסיס לכל הסיפור זה הישג יפה מאוד. מעבר לכך, אני מציעה לך לנסות להתגבר על הבעיה בצעדים קטנים, למשל: ללכת לשירותים בבית של חברה שאני חושבת שהוא נורא נקי ושהיא נורא נקיה. ללכת לשירותים בקניון בשעה שכמעט אין אנשים (למשל שעות הבוקר). מכיוון שעכשיו חופש, את יכולה להחליט שבכל יום תלכי לאיזשהו מקום אחר בחוץ ותעשי שם פיפי. זה אולי נשמע טיפשי, אבל זה עובד. אחר-כך תנסי לעשות פיפי בחיק הטבע, אולי בטיול עם חברות טובות שאת מרגישה איתן בנוח. הרבה נשים מעדיפות לא ללכת לשירותים "בחוץ" ולהתאפק עד הבית. אבל לא כשמדובר ביום שלם וכו'. זה כבר מצב לא בריא... תנסי לנטרל גורמי לחץ בצורה הדרגתית. אם מלחיץ אותך לעשות פיפי בשירותים של הקניון. אז הרבה יותר מלחיץ לעשות פיפי בקניון כשהמון אנשים מחכים בתור. תתחילי ממה שפחות מפחיד ותתקדמי. כשאת נלחצת ויש אצירה של השתן - תזכירי לעצמך שהוא צריך זמן בשביל לצאת והוא צריך שאת תהיי רגועה. תעשי לו האנשה ותחשבי שהוא פשוט מתבייש לצאת ושאת צריכה לנסוך בו ביטחון שיש לו את כל הזמן שבעולם לצאת לחופשי... תנסי לנשום עמוק ולדמיין למשל שאת מפעל לייצור בקבוקי מיץ ושהמיץ זה הפיפי ואת הברז שמוציא את המיץ אל הבקבוקים. זה יכול להשמע טיפשי אבל- רגיעה ודימיון מודרך יכולות לעשות את העבודה... אם בכל זאת קשה לך. אל תהססי לפנות לפסיכולוג. אשמח לשמוע איך הלך לך. בהצלחה.

תודה רבה לך, שמחתי לקרוא את מה שכתבת וכבר נתת לי קצת ביטחון. אני ניסיתי בעצמי לפתור את הבעיה כבר כמה פעמים והשתמשתי בשיטות שהצעת לי שהן מועילות מאוד, אני צריכה לנסות לעשות פיפי במקומות אחרים מחוץ לבית כמו שאמרת וכך עשיתי. למשל בטיול לאילת שנסעתי עם המשפחה, יש כמה עצירות בדרך והייתי חייבת לרדת לעשות פיפי אז ניסיתי כמה שיותר להיות רגועה ונשמתי עמוק ואז זה יצא והרגשתי יותר טוב. אבל זה היה טיול עם המשפחה ולכן הרגשתי פחות לחץ, וגם לשירותים היה תור ואני הייתי אחת לפני האחרונה כדי שלא אלחץ. האמת שבפעם הזו כשעצרנו אז לא יצא לי פיפי אבל אני חושבת שזה היה כי לא ממש היה לי פיפי, היה לי קצת ופשוט חשבתי על זה שיש לי פיפי עד שכבר הלכתי לבדוק ... זה באמת נמצא בחשיבה שלי. אבל בפעם השנייה שעצרנו אז הלכי לשירותים ועשיתי והכל היה בסדר. אבל העניין לא נפתר עדיין. אני צריכה לנסות לעשות בחוץ כמו שאמרת- בחיק הטבע כי נראה לי שזה בעייתי אצלי עדיין ואם אני אנסה כמה פעמים אני מקווה שאצליח ואז הבעיה תיפתר. וככה לאט לאט אני צריכה לעשות ולהתקדם עם זה. אבל אני תוהה אם אני שוב צריכה לנסות בעצמי או שעליי לפנות לפסיכולוג שהצעת, כי עכשיו חופש ועדיף ללכת עכשיו כי כשיהיה בית ספר אני אהיה בלחץ יהיו לי בגרויות ומבחנים וגם יתחילו כבר הטיולים ואני שוב אמצא את עצמי בוכה על זה שאני לא הולכת לטיולים בגלל זה.. אבל מצד שני אני לא כל כך רוצה ללכת לפסיכולוג..אני יודעת שזה טבעי שאדם צריך קצת עזרה לפעמים אבל עדיין, קשה לי לחשוב על עצמי הולכת לקבל "טיפול" שכזה. הייתי רוצה לשמוע דעה אם כדאי לי לחפש את כל האומץ שיש לי ולצאת לטיול הבא של בית הספר ולנסות לעשות ולהתמודד או ללכת לדבר עם פסיכולוג קודם. כי אני יודעת מניסיון שמאוד קשה לי לצאת ולהתמודד עם זה כשזה בחברת הכיתה ולא בני משפחתי הקרובים. אני חוששת שאותו טיול "יחזור על עצמו"..למרות שחשוב לציין שמאז אותו טיול לא הרגשתי פעם נוספת לחץ שכזה, למדתי להרגיע את עצמי ולא להגיע ללחץ מוגזם. אני מקווה.. אני אשמח לקבל גם תגובה מקצועית כי ראיתי שיש כאן דוקוטור שעונה על השאלות. ואת הנחמדה שענית לי לא הזדהית אבל באמת רואים שהעצה מהלב והיא מאוד מועילה, תודה רבה לך. לפי דעתך כדאי לי ללכת לפסיכולוג? כי יש לזה עלות גבוהה לפי מה שהבנתי וגם אני קצת נרתעת מזה, אבל אם אין ברירה אז בסדר כי אני מאוד רוצה לפתור את זה. ואם כן, אז אולי את יודעת אם יש פסיכולוג טוב (שעוסק בשיטה הזו שאמרת) בסביבות טירת כרמל-חיפה? זה יועיל לי במידה ואחליט ללכת.