איחור בדיבור שאובחן בגיל שנתיים וחצי

בני בן שנתיים וחצי לאחר אבחון עם קלינאית תקשורת התברר כי יש איחור גם בהבנה. כלומר לא עונה על שאלות תיאוריות (מה הילד עושה, איפה יש ילד ישן וכד'). הקלינאית המאבחנת אמרה שהאיחור בדיבור נובע גם מאיחור בהבנה. האם יצטרך לנשוף בעורפם של ילדים בני גילו? האם הילד טיפש? אלו שאלות קשות שאני מתייסרת בהן מאד מאד...האם יש הזדמנות לסגירת הפער או שפער זה של הבנה הוא בלתי ניתן לצימצום ביחס לבני גילו כי זה נובע לא מיכולת שפתית אלא מיכולת הבנתית ויותר חמור- האם הילד מציג פיגור קל? הקלינאית ציינה שעברה במוחה המחשבה לשלוח אותו לגן לחינוך מיוחד. אני לא רוצה ילד מיוחד אני רוצה ילד רגיל!

שלום לך, מהפניה הקצרה שלך ברורה הדאגה שלך, החששות והתסכול. ראשית, חשוב להבין שאיחור שפתי (גם איחור בהפקת הדיבור וגם איחור בהבנה השפתית) אינו מעיד על "טיפשות" או על פיגור שכלי. קושי שפתי יכול להיות ממוקד ביכולות השפתיות, ולכן חשוב לאתר את הקושי בשלב מוקדם ככל הניתן ולטפל בו באופן היעיל ביותר. חשוב לברר עם הקלינאית שערכה את האבחון אם לדעתה יש צורך באבחון התפתחותיח כולל, כדי לבדוק את היכולות הקוגניטיביות והתפקודיות של הילד. בכל מקרה, שילוב בגן של החנוך המיוחד יכול להיות דבר שיקדם את הילד באופן יעיל - אם ממצאי האבחון מצביעים לכיוון זה. אני מציע לך לדבר שוב עם המאבחנת ולשאול אותה את כל השאלות החשובות הללו. בנוסף, כדאי לכם (ההורים) לפנות ליעוץ פסיכולוגי, על מנת להבין מה הדברים שתאם יכולים לעשות כדי לעזור לילד בצורה היעילה ביותר ועל מנת שתוכלו להתמודד עם השאלות, הדאגות והחששות בצורה הטובה ביותר. הרבה הצלחה, ד"ר עופר אמיר קלינאי תקשורת