בן שנתיים (כמעט) ולא מדבר

בני בן שנתיים ואומר 7 מילים בלבד (ואף הן משובשות). התחלנו לפני כחודשיים טיפול אצל קלינאית תקשורת, אשר אבחנה שיש חשד לדיספרקסיה, יחד עם זאת יש התקדמות בחודשיים האחרונים (ממלמל יותר, נוספו עיצורים ותנועות, והחל לומר מילים כמתואר לעיל). הקלינאית המליצה להמשיך ולדבר אל בני בשתי שפות (האב בספרדית והאם בעברית). (אצין כי, לא נראה שקיימת בעיית תקשורת (אם כי הילד מאוד לא חברותי), ולמעט הדיבור, התפתחותו של בני היא תקינה, והוא אוכל היטב) שאלותיי הן: (1) האם ייתכן שמדובר באיחור בדיבור ולא בדיספרקסיה? (2) האם במצב דברים כזה, כאשר יש קושי בדיבור, לא כדאי לעבור ולדבר רק בשפה אחת (יש אפשרות לעשות כן מבלי לפגוע באיכות הקשר של הילד עם ההורה). (3) מה הסיכוי מבחינה סטטיסטית שבני יהיה לקוי למידה, או יסבול מהפרעות קשב וריכוז או היפראקטיביות? תודה מראש

שלום לך, פרידה קורנברוט נמצאת בחופשה ואני התבקשתי למלא את מקומה, עד שתשוב מהחופשה. אני אנסה לענות בקצרה על השאלות שלך: (1) בהחלט יתכן שמדובר על איחור בדיבור ולאו דוקא בדיספרקסיה. אבל, ההבחנה בין שני התחומים נעשית לאחר אבחון מקצועי (של קלינאית תקשורת), לכן צריך לוודא שהאבחונים שבוצעו אכן מספקים תשובות ברורות. אם לא זה המצב, אפשר לשקול קבלת חוות דעת נוספת. מעבר לכך, גם ההגדרה של "איחור בדיבור" היא הגדרה "מעורפלת" ומצריכה המשך בירור, כדי להבין ממה נובע האיחור. (2) באופן כללי, כאשר יש לילד קושי שפתי, מומלץ להשתמש בשפה אחת, כדי לא להקשות עליו את רכישת השפה, מעבר לקושי שכבר יש לו. עם זאת, צריך לקחת בחשבון את הדינמיקה המשפחתית. אם, למשל, מעבר לשפה אחת יגרום לכך שאחד ההורים לא יוכל לדבר עם הילד - קשה לי לראות איך נמליץ על פעולה כזאת. לכן, ההחלטה על מעבר לשפה אחת, צריך להתחשב בקושי השפתי, אך גם במבנה המשפחתי. (3) סטטיסטית, ילדים אשר סובלים מבעיות שפה בגיל הרך, אכן יותר רגישים לפיתוח של הפרעות התפתחותיות אחרות. קשר זה הינו סטטיסטי בלבד, ולכן לא ניתן לתת לך תשובה אמיתית לגבי הילד הפרטי שלך. לשימחתי, את רגישה לנושא ומודעת, ולכן אני מניח שתקפידו להיות "עם יד על הדופק", כדי לזהות קשיים (אם יהיו) בשלבים מוקדמים ככל שניתן, כך שניתן יהיה להקל עליו כמה שיותר, ואולי אף לפתור חלק מהנושאים. הרבה הצלחה, ד"ר עופר אמיר קלינאי תקשורת