התלבטות לעניין אבחון גמגום

שלום, יש לנו ילדה בת 4 שסובלת לפעמים מגמגום. זה בא והולך, יש תקופות שזה יותר חריף ויש תקופות בהן אין בעייה והדיבור שוטף. לעינינו הלא מקצועיות נראה שאין המדובר בפגם אורגני, אלא בתלות במצב נפשי, תלות שעדיין לא ירדנו לסופה לגמרי. לדוגמא - כאשר עברה תהליך של גמילה מחיתולים, הבחנו בהחרפה של העניין. אח"כ היתה רגיעה. יש לציין שמדובר בילדה מאוד אינטילגנטית עם יכולת ביטוי טובה מאוד ושפה עשירה מאוד באופן יחסי. הפגם, כשהוא קיים, מתבטא בחזרה על הברה ראשונה של המשפט, או במקרים קיצוניים מעין "היתקעות" על ההברה הראשונה. השאלה שלנו היא, האם לקחת אותה לאבחון מקצועי. הנטייה שלנו היא לקחת אותה כדי שלא תתפתח חלילה בעייה שאולי בדיעבד נצטער שניתן היה לעשות משהו ולא עשינו. מנגד אנו לא רוצים לגרום נזק. הגננת שלה עתירת הנסיון חושבת שלא כדאי, טוענת שזה יעבור עם הזמן ושבין השאר מדובר בקצב חשיבה יותר מהיר מדיבור וכד'. גם רופא א.א.ג. שלה חושב שהטוב ביותר יהיה לעזוב את העניין לפחות בינתיים. אם זה חשוב או קשור, נציין שלפני 14 חודשים נולדה לה אחות. מה דעתך? תודה !

שלום לך, אתה מתאר את ביתך בת ה-4, ואני מבין מהתאור שהגמגום כבר קיים זמן מה, באופן לא עיקבי ובדרגות חומרה משתנות. אני בדעה שונה מזו של הגננת ורופא האא"ג. מכיוון שהגמגום כבר קיים זמן ממושך יחסי (יותר מחודשים ספורים) ומכיוון שאתם לא מבחינים שהגמגום הולך ומשתפר באופן עקבי, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לפנות לאבחון שטף דיבור אצל קלינאי/ת-תקשורת. מטרת האבחון תהיה, בראש ובראשונה, לאפיין את הגמגום, ולאחר מכן להחליט אם יש מקום להדרכה, טיפול או הכוונה יותר כללית. בשנים שעברו היתה מקובלת הגישה של "עדיף לא להתייחס לגמגום ולא לפנות לאבחון בגיל צעיר". כיום ידוע (בניגוד לגישה שהיתה מקובלת לפני 10-20 שנים) שאבחון וטיפול מקצועי מוקדם אינו גורם נזק. נהפוך הוא - אנו יודעים שככל שמטפלים בגיל מוקדם יותר, היכולת ליצור שינוי במאפייני הדיבור טובה יותר. לכן, אני ממליץ לפנות לאבחון. בהצלחה, ד"ר עופר אמיר קלינאי תקשורת