בתור מגמגם "פעיל" שלעבר ו"פעיל פחות" כיום-

אני בן 18, והתחלתי לגמגם בגיל 5. חשוב להגיד שלפני זה (לפי עדויות הורי בלבד) לא גימגמתי. בגיל 5-8 לא הייתי מקבול במיוחד בלשון המעטה בשכבה בבית-הספר שבו למדתי וילדים הציקו לי וירדו עלי כמעט כל הזמן. אני חושב שבגלל זה "פחדתי" לדבר ובעקבות כך התפתח אצלי הגימגום. מה שעוד בהתחלה הוא היה חלש יחסית, אבל בכל פעם שילדים צחקו על כך שגימגמתי הגימגום התגבר. בגיל 9-12, עדיין באותו בית-ספר, התחלתי לרכוש יותר חברים, לייזום יותר דברים ולהרגיש יותר ביטחון עצמי. בד בבד גם תדירות הגימגום ירדה. אם בגיל 8 גימגמתי למשל 70% מהזמן, בגיל 12 גימגמתי אולי 30% מהזמן. לאחר מכן, בכיתה ז' עברתי לבית-ספר חדש ששם אף אחד לא ידע על בעיית הגימגום שלי, והתדירות בגימגום שלי ירדה עד לאולי עד ל-2%, ובכל מקרה לא כאשר באתי בדיבור עם חברי לכיתה, אלא רק עם דמיות סמכותיות כגון מורים או דמיות סמכותיות אחרות מחוץ למסגרת הלימודים. כיום אני ב-י"ב, ועד היום אף לא אחד מחבריי יודע על הגימגום שלי, ומעגל החברים שלי נרחב למדי. אולם הוא (הגימגום) מופיע לפעמיים כאשר אני בלחץ או בא בדיבור עם דמיות סמכותיות. הוא עדיין נמצא שם, אבל הוא "מדוכא" ע"י הביטחון העצמי. התדירות אולי פעם בשבוע- ולא באופן קשה בכל מקרה. הלכתי למסר טיפולים בונגע לגימגום וכולם היו טיפולי סרק. המסקנה האישית שלי, בתור מגמגם, מניסיון אישי- הפתרון בחלק לא מבוטל מהמקרים הוא ביטחון עצמי לקוי, והדרך לשפר את בעיית הגימגום הוא עבודה על עליו.

שלום גיא. גם אני סובלת מגמגום קל מגיל 11 בערך.(ואני כמעט בת 22 )אף פעם לא סבלתי מגמגום קשה אבל הוא תמיד היה קיים בדיבור עם אנשים ובמיוחד במצבי לחץ (כפי שבוודאי אתה מכיר..) אז קודם כל אני שמחה שהצלחת "לעקוף" את בעיית הגמגום ע"י שיפור הבטחון העצמי,זו בטח הקלה!! אני מטופלת אצל קלינאית תקשורת ואמנם יש שיפור אבל כמובן שהגמגום לא נעלם כי יש לזה גם חלק פסיכולוגי- כמו ביטחון עצמי. אז אם אפשר לבקש ממך שתספר לי איך פיתחת מודעות להעלאת הביטחון העצמי,כלומר איך יישמת את זה בפועל?? כי זה נראה לי די נדיר שהגמגום מופיע פחות למרות שלא טופלת אצל קלינאי תקשורת.. תודה :))