גמגום עקב חרדה

שלום מאיה, בני בן שנתיים וחצי והיה לפני כשבוע בהצגה בפעם הראשונה. כבר כשניכנסנו לאולם החל לבכות בהיסטריה וכשהחלה ההצגה כולו רעד מפחד, לאחר מכן ראה את ההצגה עד הסוף אך עדיין היה לדעתי מבוהל כי לא דיבר ולא הגיב. מאותו יום החל לסבול מפחדים בלילה כששוכב לישון ופורץ בבכי ואומר "לא רוצה הצגה" ולא מוכן להמשיך לשכב, נרדם איתי על הספה מאד מאוחר כשכבר ממש לא יכול להחזיק מעמד. לאחרונה החל גם להתעורר בלילה בבכי (עבר כמעט שבוע וחצי מההצגה). כ- 5 ימים לאחר ההצגה החל גם לגמגם חוזר על מילה ראשונה במשפט כמה פעמים או על הברה ראשונה- דבר שלא היה קיים בעבר מכיוון שדיבר שוטף. האם סביר כי אכן החרדה מההצגה גרמה לו לגימגום, והאם תופעת הגימגום עקב חרדה נעלמת לבד כשהילד מתגבר על הפחד. כיצד עליי לנהוג? אודה על תשובתך.

שלום לך, אני מניח שאת מפנה את השאלה אלי, למרות שפנית ל"מאיה". לשאלתך, במרבית המקרים, גמגום אינו מתחיל כתוצאה מטראומה רגשית (למרות שאנשים רבים נוטים לחשוב כך). עם זאת, את מתארת מצב שבו בנך היה מפוחד מאוד ולאחר זמן קצר החל לגמגם. יתכן שהארוע שאת מתארת היה מעין "קטליזטור" (כלומר גורם מעורר או מאיץ) להופעת הגמגום. בהחלט יתכן שכאשר תפחת רמת החרדה של הילד מהארוע הלא נעים - יפחת הגמגום ובהדרגה יעלם. במידה ואת רואה שחולפים מספר שבועות ואין שיפור משמעותי בשטף הדיבור, אני מציע לפנות לאבחון גמגום אצל קלינאי תקשורת המתמחה בנושא. בנתיים, חשוב לאפשר לו תחושת בטחון ואין מקום לגרום לו לעליית רמת החרדה. לעומת זאת, לא כדאי לאפשר לו לשבש את שיגרת החיים כתוצאה מהמצב הקיים. כלומר, ניתן לספר לו סיפור לפני השינה, לשבת לידו וכד', אך לא כדא לאפשר לו "להרויח" מהנושא ע"י כך שהוא מקבל דברים שאינם מקובלים בביתכם (למשל,לישון איתך - אם הדבר לא היה מקובל לפני כן). בהצלחה, ושנה טובה