מחלות אוטואימוניות

מדוע טיפול מסוים שניתן למחלות אוטואימוניות (למשל קוליטיס) משפיע על אדם מסוים ועל השני לא? ולעתים אפילו על אותו חולה משפיע טיפול מסוים ובפעם אחרת לא (הכוונה לתרופות שמדכאות את מערכת החיסון). האם זה אומר שהחלק של מערכת החיסון שתוקף את האיבר החולה משתנה מחולה לחולה או מאותו חולה בזמנים שונים? ושאלה נוספת: אם הבעיה היא במערכת החיסון, מדוע היא לא תוקפת בכל פעם איבר שונה? מדוע לחולים במחלות פרקים מערכת החיסון תוקפת תמיד את הפרקים, לחולים במחלות מעי דלקתיות היא תוקפת רק את המעיים (ובכל מחלה את אותו החלק המסוים של המעי המודלק) וכו', ולא בכל פעם איבר אחר? הרי הבעיה אמורה להיות במערכת החיסון ולא באותו איבר ספציפי!

שלום רב, נתחיל מהסוף: מנגנוני מערכת החיסון פועלים על פי קודים חלבוניים. כך החלבון הנמצא בפרקים [סחוס למשל או מעטפת סינוביאלית] הוא מסוג מסויים ודופן המעי עשוי מחלבונים אחרים. סוגיית הטיפול באנשים חולים היא סוגיה מורכבת ולא פשטנית כמו שנוטים לפעמים להציגה. למטענים הרגשיים של החולה יש משקל מכריע במחלתו ובביטויה ולכן גם בטיפול בה. מכאן שאין טיפול שלם ומוצלח ללא התייסות לגורמים הריגשיים המעורבים. מכאן אפשר לטפל בבעיה מסויימת באמצעים טכניים [תרופות, כירורגיה, פזיוטרפיה וכ'] להשיג שיפור אך ללא התייחסות לגורמים הריגשיים השיפור יהיה תמיד זמני. על בסיס ההבנה הזו טבע ד"ר באך את האימרה: "אין מחלות, יש אנשים חולים" ומכאן גם "טפל באדם ולא במחלה". זיוה וזאב

היי נטע אני לא רופא אך אני ביולוג הסיבה שתגובה אוטואימיונית היא נגד איבר ספציפי קשורה להצגת חלבונים שאינם עצמיים על גבי ה HLA (MHC-CLASS 1)1 באותו איבר. נשאלת השאלה מדוע ריקמה של איבר מסויים מציגה חלבונים זרים לגוף??? לרוב הסיבה היא וירוס שזיהם את הריקמה הוירוס מצוי בתוך תאי הריקמה ולעיתים חלבונים שלו מוצגים על HLA של תאי הריקמה והדבר גורם לתגובה חיסונית של הגוף כנגד תאי הריקמה ומכאן מתגלגל כדור השלג זה על קצה המזלג כמובן שהדבר מורכב יותר היות ותגובה חיסונית ממותגת בין זרוע של תגובה צלולרית להומורלית יש לציין שברוב המיקרים של אוטואימיוניטי מדובר בורירוסים שעוברים אינטגרציה לגנום של הריקמה המאפסנת ולכן מצב הטרנסקריפציה של הוירוס היא שקובעת את עוצמת החיסון העצמית ובעקיפין את התגובה לתרופות נוגדות החיסון