לאחר שטיפת צינורית דמעות

שלום רב, ביתי בת השנתיים עברה לפני כחודשיים ניתוח לשטיפת צינורית דמעות (הסתימה החלה בגיל שנה וארבעה חודשיים, העין דומעת בד"כ כשהיא מצוננת), כשלושה שבועות לאחר הניתוח העין החלה שוב לדמוע, כ-2-3 דמעות ביום, אבל בחלק מהיום העין נראית רטובה מאוד. מה עושים? האם צריך עוד ניתוח או שיש עוד סיכויי שזה יסתדר? האם יש סיכויי שככל שהיא תגדל המעבר יתרחב וכבר לא תהיה סתימה? תודה רבה.

לנירית שלום, סתימה מולדת בדרכי הדמעות, כשמע כן היא-קיימת מהלידה. (בעצם מדובר באיחור בהווצרות הפתח, ולא בסתימת צינור שכבר היה פתוח). הדמעת יכולה להופיע רק בגיל מס שבועות, אבל הפרשות יש מהלידה. את מתארת מצב של חסימה "נרכשת". כלומר- היה פתוח עד גיל שנה וקצת ואז משהוא חסם את הצינור. זו כבר אופרה אחרת, ומצריך בירור של אאג לחפש מה גורם החסימה הנרכשת-לפני הניתוח. (מנסיוני, בדרך כלל בבירור יותר דקדקני עם ההורים מסתבר שהחסימה כן מגיל ינקות). לגבי השאלה הספציפית שלך- בכללי ייתכן שיפור עם הזמן. אם יש דמעת לעיתים קרובות, אני הייתי משלים את הבירור לגורמי חסימה, ואם תקין- מתקדם להרחבה על ידי בלון. דר. נוימן