פורום פסיכולוגיה קלינית

הרבה יותר קל לחיות עם הספקות והאי וודאות שהכל שקר מאשר לקבל שזה קרה.

אוי... איך אני מזדהה ... כל כך נכון ומדויק.

ינשופי אהובה , ענקית ברור גם יותר קל לחיות עם הניתוק... ומה עם המחירים שמלשמים על הספקות והניתוקים גם איתם יותר קל????? אוהבת חיבוק לכולך...

הי ינשוף, אין במחשבה שכזאת אלמנטים דומים לאלו של הכחשת שואה? בדימיון אםשר להחזיק יחד גם אירועים סותרים. במציאות, כנראה, פחות. ולא פשוט, כי על כמה קצוות חבלים צריך, אולי לוותר. אני, למשל, הלכתי לטיפול כדי לדעת יותר. לא העליתי בדעתי מה אדע. אוי כמה לא ידעתי... שלך, סוריקטה

אודי, למה אני לא יכולה לשאת את הטוב שקורה לי בקרבה עם אמא?????? למה כל כך קשה לי? דווקא התקרבנו והתחלתי להבין ולקבל ואתה וגם המטפלת אומרים שזה כל כך טוב, מתנה......משהו מרגיש לי לא ממש נכון....קצת מפחיד אולי.....מנסה יחסי קרבה וזה לא קל. כתבתי דווקא שיר פיוסי כזה עליי ועל אימי..משתפת. ובכל זאת מרגישה כובד כזה....ועצב אולי עליה???? עליי??? לא יכולה להסביר :( מילים מתוך ילדות רחוקה, מרחפות בחדר ביני לבינה, מתוך השלווה הפנימית נוצרת הזדהות איטית, להתקרב אל חוסר האונים, לחבק את צער החיים. להבין, לחמול ללא שיפוט, להתקרב, ללמוד אותך מחדש, לא לפחד יותר מהמבט, השנים מרככות את הפנים, משנות ומכווצות את החוץ... נשארנו שתינו בדממה, את ואני בתוך ההמולה, מנסה לאחות את השנים, למצוא סדר, הגיון במילים והנה מצאנו חיבור, מצאנו אות חיים.... גמר חתימה טובה וצום קל למי שצם.

אודי היקר מאד וכולם, איחולי גמר חתימה טובה. אריכות ימים איכותית ובריאות. כן, גם מסיבות אגואיסטיות. כי אני צריכה אתכם. ובמקביל זוכרת את עניין הפרידות. מחבקת, סוריקטה

מצטרפת למילותייך... גמר חתימה טובה לכולם וצום קל לצמים שבינינו.

גם אני צריכה אותך כל כך ...חיבוק מכיל לכולך פרידות חגים .. שיהיה לנו רק טוב

לא יודעת אם הביאו אותה לכאן, אבל היום הראו לי אותה חברים בעבודה. על מה פסיכולוגים חושבים על המטופלים שלהם. מצרפת קישור, אני עוד באמצע http://www.mako.co.il/health-weekend/Article-c61eccdaadb4751006.htm

הי חנה, לא הכרתי את הכתבה, אבל, מעניין, שבחרתי לחפש מידע אודות העיתונאית שפרסמה אותה, או העורך/ת שאיני יודעת מיהו/י. :-) סוריקטה

אודי, הטיפול מטלטל כל כך גלים קשים הוא אמר שהוא יודע שזה מעייף ועדיין אני צריכה אותו, עכשיו ממש עכשיו רוצה שהוא יגיד לי מילים לא ניפגש ברביעי וחמישי לא ברור זה כאב כזה שהעצבים חשופים הילה

הי הילה יקרה, איני יודעת מאיפה את מצליחה, ואת מצליחה ממש בסופו של דבר, לשאוב את הכוחות. את מוכיחה שוב ושוב שאת כן גדולה ולא רק ילדה. כולי הערכה ואני לידך, מחבקת ועוטפת וזוכרת היטב את הילדה, קיומה וצרכיה, טוב? שלך, סוריקטה

רוצה להגיד שקראתי ואיתך...

כל כך אוהבת לעשות עם עצמי חשבון נפש כזה שמזיז אותי מהמשבצת ומוביל עוד קצת קדימה ... אני כבר חושבת שאני יודעת מה אני רוצה לעשות שאני יהיה גדולה , מה המטרה שלי בחיים .אולי זה אשמע , גדול יומרני , אבל באמת בכנות אני רוצה להיות אדם יותר טוב לעצמי ולסביבתי ..רוצה ללמוד עוד ועוד על הנפש שלי על מי שאני ולנסות לשפר .. כי מה עוד נשאר לו לאדם בערוב ימיו עם לא את עצמו וסביבתו. מזכירה לעצמי שוב שלא חשוב כמה נמוך נפלתי וכמה עוד ארוכה הדרך מה שחשוב באמת זה לאן נושבת הרוח ... המפרש שלי מתוח לפנים :) מסתכלת ביראת כבוד על הדרך שעשיתי בשנתיים שאני כאן, בשנה האחרונה שהייתה טובה אלי , מספיק מאתגרת כדי שאצמח עוד קצת ...מאחלת לעצמי עוד שנים כאלו ... מודה לכם כל כך , לכולםםם על שיתופים ששיתפתם , על שנתתם לי להיות אתכם על שהייתם איתי . שהכלתם אותי , שנשארתם גם שפגעתי , שהייתם מספיק קרובים כדי שאפגע .. על שיקופים שראיתי דרכם את עצמי ...שנתתם לי אפשרות להיות כאן על כל חלקיי גם הפחות נעימים ובכל זאת שמרתם לי מקום .. מבקשת את סליחתכם שפגעתי שלא הייתי מספיק רגישה , על מקרים שהאגו הלך לפני ועל מקרים שהוא הלך אחרי (אותה המחלה רק בצורה אחרת ) , סליחה שלא הצלחתי לעשות הפרדות בן שלכם לשלי. מניחה כאן משהוא שיושב לי על הלב כבר המון זמן , סליחה לרחל רחל , בפעם האחרונה שנכנסת לכאן הייתי כל כך מרוכזת בקושי שלי בפרדה מהמטפלת שלי . כל כך מזדהה עם המקום שלך ולא יכולתי להגיב לך ...קפצת לרגע קט וחוץ מאודי אף אחת מאיתנו לא הגיבה לך מאז נעלמת ...מקווה שפשוט הרגשת שאת לא צריכה יותר ושצמחת ולא שהרגשת שקופה שאין לה מקום .. וסליחה נוספת אישית לסנדי , על הנוקשות , על הקושי לראות אותך באמת , לראות שכתבת אז את מה שכתבת ממקום כואב ופגוע שלך . להבין שכמו שאנו נפגעות תקיפה מינית נפגעות מכל אזכור של אשמה כלפיינו ..את באמת באמת נפגעת מלבוש חושפני בסביבתך, להבין לעומק את השוני בנינו ...לימדת אותי עוד קצת כבוד לאחר , תודה אוהבת אותכם ואתם באמת חברים שלי ... https://www.youtube.com/watch?v=6I3AMEcaXyA אודי , לא אכפת לי כמה פעמים אמרתי לך את הדברים ... תודה , תודה שאתה כל כך מאפשר לי להיות כאן על כל מי שאני , ללמוד , לטעות , לנסות ... חייבת לך ענף אחד ענק ענק בצמיחה שלי :))))) חג שמח , מלא מלא בתקווה ....

את השראה בשבילי איך שאת כל הזמן עובדת על עצמך.. לומדת, צומחת, מתפתחת וכל כך הרבה מעבר!!! באמת שאני מאחלת לך שתמשיכי להתפתח ולצמוח בקלות כמה שאפשר.. אוהבת אותך מאוד... ינשוף

אוהבת אותך המון את יודעת לצמחים אין מראה מולם ...אבל לך יש ראית לאחרונה כמה גדלת והתפתחת.. חיבוק ענק

אביב יקרה, הודעה מן הלב עם מקום רחב רחב. את יודעת, נראה לי, שאני עושה חשבון נפש כל רגע ורגע, ואיכשהו דווקא ביום המיוחד הזה, יום כיפור, השקט-סוער, אני מבקשת לי קצת חופש מחשבון הנפש המתיש הזה. אפילו לפרוק עול. לא באופן מופגן של ממש. גם לא בעיני עצמי. יציאה בשאלה בקטנה, במובן המטאפורי. הייתי רוצה לבקש סליחה על המקומות שהכאבתי. אני יודעת שהכאבתי, ולא מתוך כוונת זדון, אלא מתוך כוונה להצמיח. ככה גם הורים עם ילדים, ככה גם מטפלים עם מטופלים. כך תפיסתי. אבל לרגע אני חושבת שהכי סליחה היא על חוסר סבלנות שלעתים ברחה לי. לא כל כך כאן, כי כשאין לי ממנה, אני לא רושמת, אלא מתכנסת לי. ואני אדם, מנסה לומר לעצמי. לא ספוג אינסופי. לא ניתן תמיד תמיד להכיל. ובעצם גם סליחה על רגעים בהם לא חשבתי מספיק צניעות. זה בר תיקון, לעתים. בפרספקטיבה. אני זמן רב פה בפורומים. חלו שינויים. פחות מקריבה את עצמי, נראה לי. לוקחת פחות אחריות-של-אשמה (וזו, למדתי לומר, בעצם חוסר אחריות - לקחת יותר מידי על הכתפיים). ואביב - מזכירה גם לך - את לא אשמה בסבלותינו כולנו, גם אין לך כוח כביר כזה למוטט בהינף יד. אבל, כאמור, ההרגשה מוכרת. אתמול היה לי יום מאומץ, והלילה דליי מים מהמזגן המשובש נשפכו לי על הראש. מצחיק-עצוב, אבל לא ישנתי כל כך. ואני חושבת, אביב, שיש אנשים שהיו צריכים לבקש סליחה מאיתנו, ולא הפוך. אבל זה לא יקרה. סיבה טובה לכעוס. אבל בואו נקווה שנשחרר את הזעם והמשאלה הפחות ריאלית. ותקווה... איך המטפל שלי ראה וגם אמר שהדבר שכל כך אפיין אותי, והוא הבחין בכך בתחילת דרכנו הסבוכה, היא התקווה המוזרה הזו. את כל-כך משתדלת, מאחלת לך ולכולנו הרפיה טובה, תחושת ניקיון ושלווה יחסיים. שלך, שלכם, סוריקטה

אין לי ספק שאני לא אשמה בסבל של האחר , אני לא אשמה שאחרים עוזבים כן לפעמים במבט לאחור אני יודעת שיכולתי אחרת , זה עצוב ומלמד כאחד ...לא שזה אומר שאם הייתי נוהגת אחרת הדברים היו אחרים . הסליחה היא עבורי לא עבור האחר .. חשבון נפש כל הזמן , נכנסתי לפורום באוקטובר ככה שזה איזה סגירת מעגל של שנה נוספת כאן... ואחרים ככלל לא מצפה מהאחחר לבקש את סליחתי שיעשה עם עצמו חשבון נפשו . אבל יש כאלו שבא לי להתעמת איתם .

איזה יופי, כך אני מרגישה עכשיו. מעריכה את יכולת הראיה הזו והרצון להטיב ולצמוח עוד ועוד... חיבוק אם מתאים (((((())))))

איזה כייף לקרוא שככה את מרגישה. אכן צדקה סוריקטה כאבי גדילה ..

אוף מכירה את הלופים האלה ..את ההרס הזה שמגיע בצורה של קרבנות שבא להרוס כל חלקה טובה . הקרבן הזה שכל כך לא מסוגל לגעת במה שבאמת כואב לו (אני מניחה שהכי כואב לך זה השינויים האלה שדיברת עליהם ) במקום להיות שם בכאב לתת לנו לכולנו להיות אתך למטפלת להיות אתך את הודפת . מרחיקה שולפת קוצים ...עוד ועוד ... אז מכוון שאני כל כך מכירה את המקום המחורבן הזה מקרוב ...יודעת גם שקשה לך להזכר שאפשר אחרת. הכי לא מבינה מה כולם רוצים ממך מרגישה שלא מספיק שאת בתחתית עוד מכים אותך ופוגעים בך .... אז במיוחד בשבילך ...העתקתי לך מילים רכות שלך , מילים אוהבות . ...לאודי , להזכיר לך את מה שאת יודעת מבפנים . שאודי זה הצד הטוב ולא הרע ..והוא כל כך כאן עבורך גם ... מחבר: גולם תאריך: 16/3/2016 שעה: 20:36 ואני מצטרפת להילה ולבמבי ;), ולהזכיר לך שגם אני חשבתי שאודי העניש אותנו וזה מקום לא בטוח, אבל אודי חמודיייי, בהתחשב שכל ערב הוא פה מטוב ליבו... אני חושבת שרוב הזמן הוא הוכיח שהוא יציב ובטוח לנו, תני לו הזדמנות...אני נתתי. אודי מפרגנת לך הזדמנות :) מחבר: גולם תאריך: 8/1/2016 שעה: 08:17 אמנם קצת באיחור אבל לא רציתי לפספס הזדמנות לברך: צרור ברכות, בריאות, אושר, נחת, חיים משמעותים ופוריים וברכה שהילד שלי תמיד מברך "שתמיד תלך בדרך הפרחים ". יום הולדת שמח. אם היית כאן לידי עכשיו הייתי מנערת אותך עד שהתפוח המורעל היה נופל לך מהפה ..ומחבקת אותך חיבוק כזה שעוטף את כולך ולא נותנת לך לזוז עד שהיית מרשה לעצמך לבכות את כל הכאב שאוכל אותך מבפנים https://www.google.co.il/search?q=%D7%95%D7%A8%D7%93+%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5 טוב לא מצליחה לעשות קישור קצר --- תקישי ורד אהרונוביץ ,מעבר לזה שהיא מדהימה , בטוח תמצאי את עצמך שם ....אני יותר ממוצאת את עצמי .

צימררת אותי... את צודקת לגמרי, לא ראיתי את זה. תודה לך יקרה!!!!!!!!!!!!!! ואודי קבל את התנצלותי הכנה, אביב ניקתה לי קצת את העדשות , פתאום רואים אחרת. אביב אוהבת מעומק הלב.

עכשיו שאת מרגישה אותנו ואת אודי קצת במקום יותר טוב ..תנסי לקרוא שוב מה שאודי כתב לך.. ויקרה תבואי יותר תני לעצמך מקום איך כתבת המקום חחשוב לך נו....אז יאללה השנה תנתקי כמה חוטי גולם (הם כבר גם ככה רקובים מרוב שנים ) וצאי אליינו יש בך כזה יופי בפנים . שנה טובה וגמר חתימה טובה ...

לייק! שלך, סוריקטה

הי, את מזכירה לא רק לגולם אלא לכולנו. המשפט הילדי הקסום ההוא "שתמיד תלך בדרך הפרחים" המיס גם אז את לבי. התבוננתי בעץ ההוא שציטטת ממנו, אביב יקרה, וראיתי שכתבתי לגולם ש'ברח לה' והיא בכלל לא גולם. כולי תקווה שההזמנה הרכה שלך תתקבל בברכה ואהבה, סוריקטה

התודה לגולם שהזכירה לי מקומות קשים וכואבים ואיך אני ניראת ונשמעת... מקומות קשים כואבים כל כך עם צורך אדיר ליד לנראות להכלה וכל כך הודף ודוחף ..עצוב כל כך

היי, כתבת על הזמר מיקה שאת חושבת עליו בתור אדם שנראה נערי, ושיש בו, משהו מן הגבר ומשהו מן האישה. את יודעת...בתור ילדה ונערה תמיד התבאסתי שאני לא גבר..נשים נתפסו בעיניי כפחות נחשבות, כנחותות יותר, כפחות חכמות. וגברים תמיד היו אצילים, יודעים הכל, מתהלכים להם במלכותיות עם הטליתות והחליפות היפות וריח בית כנסת..בזמן שנשים לובשות בגדים בלויים ועסוקות בלהיות ממורמרות ובדיכאון ובלבשל... וכמה התאמצתי ורציתי להיות כמו הגברים... והיום, כמה הייתי משלמת (ושילמתי :-) ) בשביל להיות אישה אמיתית. וזה כל כך, כל כך קשה! פעם, כשאמרתי למטפלת שלי שאני בכלל לא אישה. היא הזמינה אותי להסתכל במראה. וממש מנתה איברים נשיים שיש לי... וסוריקיטה, אני עדיין לא משוכנעת בזה. כנראה שאני איפשהוא באמצע... אז במובן הזה, הכינוי בהחלט מתאים לי.

הי מיקה, כמה אני שמחה לשמוע את מחשבותייך. ולומר לך דבר מה, יש בי גם אזור, שכנראה, עדיין לא משוכנע בנשיות עד הסוף. אמי תקפה בילדותי כל ביטוי של נשיות אצלי. ואבא אהב אותי ילדה שעושה 'דברים של בנים'. והנבוט הזה עוד חובט ברמות העמוקות. ועכשיו, עכשיו אני כבר בגיל שנשים לא פוריות פיזית יותר. זה עצוב. נדבר, גמר חתימה טובה יקירתי, כל כך שמחה שהצטרפת. שלך, סוריקטה

ראשית, רוצה לאחל לך אודי, ולכולן, שנה טובה..., הלוואי ואמן. ולגבי העניין עצמו...,לדעתי זו חוצפה לדרוש תשלום על פגישה שבוטלה בשל הנסיבות שצויינו.זה מקומם מאד,נותן תחושה מאד לא טובה,למצב שגם ככה קשה(ועוד מהמטפלת שלך...),ובהחלט מאד מאד מכעיס. מה שעוד יותר מכעיס ובמצב שכזה(ולאור המלצתך הכביכול ברורה אודי), זה לדבר את הכעס...ואיתה. כלומר מה...?לשלם לה כפי שהיא דורשת, ואז לדבר איתה את הכעס על זה, ולהצליח גם להעזר בה כביכול?? יש בזה משהו,כמו מרגיש לי ממש,מעין"ניגוד אינטרסים", כמו תחושה של הפוך על הפוך..,יחסים ככ לא ברורים..., משהי שאמורה להיות שם עבורך,לטובתך,ולעזור,בוחרת להתנהל כך...,אבל...אז אתה כמטופל אמור ,גם להצליח להעזר בה ובתוך זה. ??אני באמת לא מבינה איך זה ניתן,כשבעיקר מעורר תחושה מאד לא טובה,וכשגם כך כל היחסים הללו..,מאד מורכבים ולא פשוטים

הי קרןאור, אני מאד יכולה להבין את התפיסה של שמירת השעה וגם את תחושת הזעם, מאידך. וגם - כפי שאודי ציין - אני מאד בעד לדבר בדיוק את זה בטיפול. מנהל בפורום אחר היה חוזר ואומר - להדפיס את מה שכתבת כאן ולהביא לטיפול. אנשים, מן הסתם היו יורדים מדעתם ומתעצבנים, וגם לזה ישנה סיבה ששווה לדבר עליה. בטיפול :-) לגמרי. גמר חתימה טובה, סוריקטה

היום רוצה להביא לכאן את הילה הילדה את חוסר האונים והחיפוש את חוסר השקט הזוגיות שלי הסתיימה עכשיו צריך לחפש דירה וקשה לה לילדה רק רוצה להניח את הראש על כבר בטוח ולנשום ולהרגע.... בוקר קשה ערה כבר מחמש וחצי.... גם החתולים לא שקטים מהבוקר רצים בכל הבית... לאחד מהם יש יללות מוזרות זה לא מיאו מזכיר יותר תקיעות שופר אבל תרועה כל זמן... אוףף צריכה מילים הבוקר... הילה (הפעם שמתי לב)

הי הילה הילדה , תני יד להילה הגדולה ..ויחד כן יחד אתן כבר שתיים ולא לבד את יכולה הילה , זה קשה , זה כואב פרידות הם לא דבר פשוט כמו שכתבנו למטה פרידות ועצמאות ... הילה שולחת חיבוק וכוחות , והצלחה יודעת שאת יכולה את כבר הרבה יותר גדולה מקטנה כל כך צמחת בשנה האחרונה גאה בך , יקרה ... רק בבקשה אל תיכנסי לבור הזה , שגם הוא מדובר כאן רבות בזמן האחרון ...תיראי את היש , אתך מחבקת

הילה יקרה, התגעגעתי אלייך וטוב שחזרת :) , מותר להיות ילדה ועצוב שהזוגיות הסתיימה, מקווה שתמצאי את השלווה וגם החתולים, גמר חתימה טובה

הי גולם, את לא אדם מגעיל. אבל יש בך חלקים מגעילים ותוקפניים (כבכולנו) והם באים לידי ביטוי גם מול אודי, וחבל. תאמרי על עצמך 'כולי מגעילה', משמע - אינך מקבלת את החלקים הללו בך. וזהו, בעיניי, ניסיון (הפוך, לכאורה) להדוף אותם. יש בך לבטח חלקים יפים ורכים. פני להם מקום נסי לא לתת ל'מפלצות' להשתלט. אנחנו בעדך כאן. סוריקטה

מצטרפת, וגולם אל תכעסי כל כך, בכלנו חלקים טובים ורעים...השאלה למי מהם ניתן ביטוי ואיך נתייחס לסביבה שלנו, לכלם יש רגשות וצריך לשים לב לרגשות הזולת, זה הכל.

היי במבי זוכרת את עלמא? את שיר האיילות שצמאות למים שהולכות לחפש? אתמול שמעתי את זה שוב ושוב.. וגם את זה.. דוד ד'אור ששר אבינו מלכינו בפרידה מפרס... הכי מרגש שיש... https://youtu.be/gsH2KoElBh8 יום כיפור השבוע פורט על נימי הלב.. איתך בסליחתך

... אני בימים של קצת בלבול.. .. לא יודעת מה לומר.. כתבת שהזוגיות שלך הסתיימה.. נותנת לך יד.. איתך, במבי.

הי במבי, דואגת. אם תוכלי, גם ממרחק זמן, ספרי מה קורה? שלך, סוריקטה

לקחתי את עצתך שלא לוותר על המטפלת, ניסיתי והיא יכולה שעות אחרות ממה שאני יכולה ובקיצור לא יצא להפגש..אז כתבתי לה כבר גמר חתימה טובה וחג סוכות/שמחת תורה שמח...והיא בתגובה כתבה אוקיי ואת התאריך בעוד שבועיים וחצי :( כך שיוצא שחודש ימים לא נפגשות....פעם אמרתי לה שאם אני לא כותבת בין פגישות סימן שהכל טוב..בעצם עכשיו זה לא כך....זה קשה נורא!!!!! היא שאלה איך אמא ואיך אני.....כתבתי לה שאמא יותר טוב ועליי לא כתבתי כלום....כי מה זה יעזור?? עצוב לי שכך קורה ונראה כאילו לה לא ממש משנה מתי נתראה, כאילו העיקר שאני אדע שיש פגישה באופק, זה לא נכון!!!! קשה לי כי יש המון שינויים בחיי בקשר שלי עם הוריי שרוצה לשתף/להתלבט איתה...........זה מבאס כלכך....עד שמרגישה שלא בא לי לנסות כבר שום תאריך ולא להגיע אליה יותר :( כתבת לגולם דבר נכון, שלא צריך להתייחס מגעיל אז כל כך מנסה שלא לכעוס עליה לנסות להבין אבל הרגש כל כך כועס ושוב אומר לי שלא אכפת לה.....אוף, וסוריקטה, תודה לך יקרה על תובנות חכמות כתמיד :) את אלופה!!!! גמר חתימה טובה לכלם, מ. מלשון מתפרקת כרגע :(

אוח יקרה , מכירה עד מאוד את המקום ...ובכל זאת , כבר כתבתי לך פעם . אם את רוצה זה אפשרי ..תראי מה כתבת היא לא יכולה בשעות שאני יכולה ...עכשיו בואי נכתוב את זה הפוך.. "אני לא יכולה בשעות שהיא יכולה " מה את יכולה כדי שכן תוכלי , תאמיני לי שתמיד אפשר להגמיש . השאלה עד כמה זה חשוב לך. עד כמה את היא זאת שמוותרת עליה ועל עצמך . ניסית לדבר בטלפון כן בטלפון או בסקייפ שיחת טיפול (בתשלום) היא רוצה שתעזרי בה , היא הציעה לך שתיכתבי , אמרה לך שהיא שם עבורך ..היא יודעת שקשה לך . את יודעת אני חוזשבת שדווקא מאוד עצוב לה ,שאת עדין אחרי כל כך הרבה שנים יחד . לא משתמשת בה ובעזרה שלה . הרי בדיוק אלו המצבים שבשבילם את בטיפול ..כדי לא להיות לבד . זוכרת את המטפלת שלי הקודמת כותבת לי או קי כזה בדיוק במקומות האלה ...כזה או. קי אם זה מה שאת רוצה , מי אני שיתעקש איתך. ואני תמיד אחרי כזה אוקי ..מצאתי זמן ודרך .. חבל ...אפשר גם יחד ואחר ושונה ולא כמו שאת רגילה ... אתך , מאוד מאוד מבינה ...

את יודעת, אביב, הזכרת לי שבזמנו המטפל שלי הציע שימוש בסקייפ, והוא אישר אותי (לתדהמתי הרבה...) לא השתמשנו בכלי הזה, קרי, שיחות שיחות בסקייפ, אבל עצם היותו וקיומו, כל כך ריגש אותי. הדמות שלו שיושבת אצלי במחשב/סמארטפון/ במוח בראש. קרי, תרתי משמע (אם אני מקשיבה אנליטית למה שאני אומרת). אז מיכל, אני מצטרפת - גמר חתימה טובה! סוריקטה

שונאת את האלטרנטיבות.....ממש!!!!! והיא לא לוקחת תשלום על שיחה קצרה אם דחוף...רק אם זאת תהיה שיחה במקום פגישה ואני לא יכולה ככה בשיחה זה בעייתי לי, למצוא זמן שקט ורחוק מהילדים בבית ומהבעל :( זה לא כזה פשוט. לא יודעת אם זה עצוב לה כי אני כן מסמסת כשקשה....הסגירה הזו של האוקיי קשה לי...כאילו בסדר, זה מה יש! אבל היא מנסה, אני יודעת.... :( לשאת אותה כשהיא לא איתי, כשאין פגישות זאת משימה כמעט בלתי אפשרית...תודה אביב.

כלכך כלכך מבינה אותך. הרגשה קשה ומתסכלת מאד.

אוהבת את הכינוי שלך שנותן תקווה, כמו דובוני אכפת לי :)

בעבודה שלי אני מלווה אנשים שקשה להם אבל יש להם תקווה , החלמה , דרך , עתיד .. אני מצליחה (לא תמיד ) לעשות הפרדה בן שלי לבן לא שלי .. שם הפרידות שמחות יותר , מעודדות ...אנשים שכבר לא זקוקים לי בתור קביים וממשיכים בדרכם הפתלתלה עצמאיים יותר ..ועדין פרידות .. בחלק מהזמן אני מלווה אנשים בסוף חייהם .. מלווה אותם במוסדות או בבתים , ליווי פרטני .. אבל הסוף איתם מאוד ברור לי . שנים הצלחתי לעשות את ההפרדה בן שלי לבן לא שלי , כשתמיד ישנה פרידה מלווה בהמון המון כאב וקושי .. בעבודה הזו אני רואה המון כאב סביבי , נתקלת בהמון סוגי חולים והמון סוגי משפחות. בשנים האחרונות עיקר הליווי שלי הוא אנשים דמנטים ובעיקר אלצהיימר ..ליווי לאורך שנים ארוכות של קושי וכאב , ובדרך עוזרת למשפחות לעשות עיבוד לעכל להבין , להפרד . (הסנדלר הולך יחף ) וכל פרידה כזו משאירה איזו צלקת בפנים ...האמת שבשנים האחרונות זה נעשה קשה יותר ויותר (אני לבד במערכה מחזיקה את עצמי , את המשפחה ואת החולה ) ויותר מזכיר לי את ..אמא הפרטית שלי ... אמא שלי אשה שחצתה מזמן את גיל הגבורות ויותר מתקרבת לגילו של פרס , איתה זה תהליך אחר ..מצד אחד יש לי את כל הניסיון והידע . אבל המחשבה על הרגע הזה מעוררת את כל השדים , מפצלת אותי ברמות שכבר שכחתי מהם . יש כבר חלומות בהקיץ של פרוק מוחלט .. החלקים הקטנים בהיסטריה רצינית מהמחשבה שלא יהיה תיקון שלא תהייה אמא ... את צודקת סוריקטה שכדאי להתחיל לחשוב על זה בטיפול , כי הרגע הזה יגיע ... כל כך טעון ומורכב ועצוב ...אמא , כי בסוף הלב תמיד קורא לאמא ...

הדברים שלך כל כך נוגעים...לחיות עם פרידה וכאב זה חלק מהחיים, הלוואי שנדע לשאת את היש ואת מה שאחרים משאירים בתוכנו. קבלתי פעם מהמטפלת ספר שעוסק בזה כשחשבתי שנפרדות... כל כך קשה לשאת את הטוב והיש מהקשרים....כרגע אני מנסה כל כך לבדוק את היש גם באימי....מה קיבלתי טוב וכו'....

אודי , המילים שלך "שיתכן שזה החשש שלי שמא אבהל ואתרחק " ... אל פניו אכן לא היה שם פחד הייתה אכזבה . ובכל זאת, לא הפסקתי לחשוב על המשפט הזה . בודקת עם עצמי , מה גרם לכזאת סערה . נפרדות ... גולם כתבה לך על ההודעות , הרגשתי את הכאב שלה את האכזבה , הבנתי למה ומאיפה הגיבה כמו שהגיבה . כאב לי שככה היא מרגישה וכאב לי שככה הגיבה לך . אתה אודי הגבת לה מהמקום הפגוע , הכועס ואף הוספת " איך זה שמכל היש והמענה שאני נותן מה שבולט ונשאר זה הודעה שפספסתי? " .... מבחינתי מתנה , לא רק לגולם לכולנו , ממש עבורי .. כל כך דייק לי . כשאני קרבן מצוי איך אני מתנהלת , איך אני נצמדת נפגעת ומהאין ולא רואה את היש . זה היה לי עצוב לקרוא ולראות ...ואז הגבת לי ורוב התגובה שלך הייתה קשורה להודעות שעלו או לא עלו . ולא הצלחתי לעשות את ההפרדה בן גולם לבני , בן הפעמים שאני פגעתי לבן שאחר פוגע . וכן היה שם פחד מאוד גדול שפגעתי בך . אודי , תודה זה כל כך מסביר לי המון דברים . מבינה שיש משהו סביב הכעס , תוקפנות שאני פשוט לוקחת פנימה ומתקשה להפריד בן שלי לשל האחר . (ככה גם מצאתי את עצמי בקו אש עם סנדי ) ומכאן המון פעמים ההרגשה שאני לא ניתנת להכלה ....תודה אודי , על שיקופים על אותנטיות .. גולם אהובה , את יודעת שאני בעדך ..עצוב לי עצוב לראות אותך . מזכיר אדם טובע שבאים להצילו ומהפחד והלחץ הוא מכה וחובט במי שבא להצילו . הייתי שם המון פעמים בטיפול הקודם , התנהגתי בדיוק בדיוק ככה ...זה עצוב ולא נעים . וגולם את יודעת קצת כואב לי גם היחס שלך אלינו אל מי שעונה ומגיב לך. עושה מאמץ גדול , חושב עלייך , רואה אותך ואת פשוט מתעלמת מאתנו זה עצוב ... אני אוהבת אותך ומבינה אותך , ובכל זאת לאה עושה כזה מאמץ ולמרות הקושי והפחד שלה וכותבת לך ... בבקשה אהובה תנסי להבין שאנחנו איתך אף אחד לא נגדך , גם ובעיקר לא אודי . הוא כאן עבורך וענה לך תשובות מדויקות להפליא . תנסי לקרוא אותן שוב ממקום אחר איתך , שולחת חיבוק אם נכון לך .

קראתי את הדברים הנוגעים היום מצליחה להתחבר אליכם אחרי הרבה זמן שלא הצלחתי.. מכירה את זה מעצמי.... כשמחפשים את הרע מוצאים אותו ואז הכל נראה רע... את הרע השנאה והשונה קל למצוא הרבה יותר קשה למצוא את נקודות החיבור את היש... זה דורש עבודה ואימון.. שוב ושוב גמר חתימה טובה הילה

מקווה לזכור ברגעים הנכונים ... מאפסנת בראש במקום של הדברים שחייבים לזכור ... אודי תודה . אודי - לא יכולה ממש לשתף כאן , אבל השיח הזה על הנפרדות ...קירב אותי עוד קצת למטפלת הנוכחית ושחרר עוד טיפה משולי השמלה של הקודמת .

אביב יקרה קראתי אותך... כנראה טעיתי, ממש מתנצלת בפני כולכם. לא הגבתי ממקום נסגר ופגוע, המקום חשוב לי אתן חושבות לי ואודי חשוב לי. קבלו את התנצלותי באם פגעתי.

כל כך , וכל כך מבינה אותך ואת המקום המחורבן הזה , הכואב שהיית בו ...חיבוק

שלום רב, אני מטופלת מזה תקופה אצל פסיכולוגית קלינית. לפני כחודש שברתי את כף הרגל והודעתי למטפלת מס' ימים לפני הפגישה השבועית המתכוננת שלנו שלא אוכל להגיע בשל הפציעה. להפתעתי הרבה, היום גיליתי שאני עדיין צריכה לשלם על הפגישה למרות שלא התקיימה ולמרות שהודעתי מראש. לטענת הפסיכולוגית, היא שומרת לי את השעה ולכן אני עדיין צריכה לשלם. זה די עיצבן אותי , הרי לא מדובר באיזה כאב ראש קל שהודעתי עליו ברגע האחרון. האם זה מקובל והגיוני? תודה מראש וגמר חתימה טובה

לא יודעת איך להגדיר את זה.....התקרבות לאמא, מעין פיוס עם עצמי, איתה...הבנה גדולה ואמפתיה שאני לא רגילה אצלי מולה...אולי אהבה באמת??....לא קל...מתנה?? לא יודעת. למה בעצם מתנה?? מעין השלמה וקבלה שלי אותה...והכלה....זה חזק ממני כל זה...שונה כל כך. ופגישה עם המטפלת נראית כבילתי אפשרית. כשבקשתי כתבה " לא היום. מצטערת" ולא מתחשק לי לנסות יותר לבקש פגישה כי תענה שוב "לא היום" אוףף לא יודעת...לא רוצה להתרחק מאמא יותר..רוצה דווקא להתקרב להכיל אותה אפילו במחיר של דחיה או משהו אחר..מוזר לא??? לפני כיפור אולי זה מתאים" זאת אמא שלי!! חוזרת אליה..אולי צריכה אותה גם...מוזר...גמר חתימה טובה אודי יקר! וגם לכלם. ושנה נהדרת...מיכל

הי מיכל יקרה, מרגש. הדברים האלה שנופלים בעיתויים האלה. סימלי כל-כך. גמר חתימה טובה! בהחלט. שלך, סוריקטה

הבלבול של השמות חתמתי בשמי... תעשה עם זה מה שאתה מבין..

היי אודי יקר מה שלומך? איך אתה מרגיש? אני חושבת עליך, על החגים, על שבוע מקוצר ועומס עבודה... איך עבר עליך ראש השנה? מקווה שאתה בסדר וזה לא יותר מעומס עבודה. שלומי טוב, ואני בסדר שלך,

אודי אודי ...מרגש, באמת מאוד מאוד מעריכה . האמת שלא פחדתי הפעם , ידעתי גם שהדברים ידוברו ויסתדרו . הייתי יותר במקום חסר אונים ולא מבין. בעיקר עצוב כי פגעתי בך .. האין שנה טובה חזרה בתגובה שלך וההתייחסות להודעות כאילו זה מה שהיה חשוב במה שכתבתי לך , נתנו את ההרגשה הזו המרוחקת. מכוון ובמדיה אין שפת גוף וקשר עין לא יכולתי לדעת למה הגבת כך , כמו שגם כתבתי השחזורים שלא מפסיקים , הכאב , התהליך שאני נמצאת בו מערערים מאוד ... האמת שהבנתי שהפורום על כל יושביו נעשה עבורי יותר מציאות מוירטואל .... והעוצמות הרגשיות תואמות . חושבת אולי צריכה קצת לנדוד מכאן , אבל זה קשה להרחיק מכם ... ואודי ,כל כך מעריכה את המאמץ שלא יכולתי לא לענות לך ...תודה איש יקר ,אתה מיוחד כל כך ... סוריקטה אישה מדהימה ואהובה ...שוב אומר לך אשרי הילד שזכה לגדול בן ידייך האוהבות , את מיוחדת מאוד ...וכוחות הנפש ותעצומות הרוח שאני מתארת לעצמי שעבודה כזו לוקחים ממך /נותנים לך ..מורידה בפנייך את הכובע ...שיהיה בהצלחה ויודעת שבזכותך עוד אדם בוגר בריא בנפשו צומח בעולם... תודה על הגיגי הבוקר , אכזבה כן בוודאי שהייתה תחושת אכזבה .... התחושה הייתה שאודי מתעסק בעניין ההודעות ולא בברכות שבאו מהלב . בהתחלה זה כאב ואכזב קצת הרגיש כמו הפרסומת הזו של הפולנייה שמפילה את המתנה , אוי נשבר ...ואחר כך הפך לאובססיה של את אשמה את פגעת את עשית , את את את ...הדרך לעצור את הרעש העצום שהיה בתוכי היה לכתוב את זה כאן לאודי , כמו להגיד לחלקי זהו שקט הנה אמרנו לאודי עכשיו שקט .... בקשר למילותיו של אודי ( או השירים ), האמת שמכוון והם כתובות הן נשארות עימי המון המון זמן , חלקם, העוגנים היותר חזקים נכתבים בפלא שלי והולכים איתי ...אבל כן , לצערי הדבק נעלם מהר (גם בהודעות של המטפלת וזו שלפנייה )אז אני צריכה שוב להביט בהם ...דבר אחד סורקיטה הידיעה שאודי כאן עבורי , שהוא מכבד ומעריך אותי ולא יפגע בי לעולם ברורה לי ..כמו שזה ברור לי בטיפול . בקטנה , כל כך מבינה אותך בנפרדות מאמא ...יודעת שברגע האמת , אני בבעיה והפיצול יחמיר ...עצוב כל כך ... אוהבת אותכם מאוד ,

הי אביב שלנו, את יודעת, כשהייתי קטנטנה, גם לי הייתה מטפלת. והיא נתנה משקל כדמות נשית טובה בחיי. המשקל של אמא אמנם ניצח למדי, אבל גם משהו מן אותה מטפלת נטמע בי ועיצבני. וגם כל מיני אלמנטים מאבא, הגם שלא היה כמעט בכלל שותף לגידול ילדיו. דבר נוסף, בדיעבד (וזו לא חכמה, אבל אולי אפשר ללמוד להבא) אפשר לפצל (כן, דווקא לפצל ולא לערבב) הודעות שכאלה. ברכה מן הלב - שתעמוד בפני עצמה ולא יתלוו אליה נושאים נוספים שיאפילו עליה. שבוע טוב, יום עמוס לפניי, חיבוק לדרך, סוריקטה

צודקת מאוד בדברייך חשבתי עלייך אתמול , על התפקיד שלך ..את יודעת לחתונה שלי הזמנתי מטפלת שהייתה לי ששנים לא ראיתי אותה ..היא הייתה חשובה לי כל כך . שיהיה לך יום עמוס אבל נפלא ...

האם יש דבר כזה דיסאינהיביציה מינית אצל ילדים ובמה זה מתבטא? תודה

הי אודי, בזמן האחרון שאני נכנסת וכותבת כאן בכינוי שלי..זה מרגיש לי מאוד מוזר ומתחמק כאילו ממש בא לי לכתוב כאן בשמי האמיתי. (אבל לצערי לא יכולה) פתאום מיקה נשמע לי סתם שם סתמי שלא מייצג אותי כלל. זה כל כך מצחיק...כי יש לי אפילו 2 שמות - ובכל זאת - אני משתמשת בסתם כינוי נבוב ולא יהודי ועוד כתוב באנגלית. אודי, למה זה קורה לי? זה טוב? זה מראה שאני כאן פחות? אני לא יכולה לכתוב כאן בשמי האמיתי.

הי מיקה יקרה, אני התרגלתי לכינוי שלך, ומתאים לי. בזמנו הזכרת את הזמר מיקה ואני חושבת עליו בתור אדם שנראה נערי, יש בו, בעיניי, משהו מן הגבר ומשהו מן האישה. וגם לכינוי שלי כאן התחברתי. אני קוראת על הסוריקטות בכל מיני מקומות, ומוצאת לי, כל פעם אולי באופן מעט שונה, משפטים שאני מתחברת אליהם בתיאורי בעל החיים. מאמינה מאד שגם את יכולה למצוא. רוצה לעשות את הניסוי? חפשי בגוגל מיקה ותראי למה את מתחברת. שלך, סוריקטה

איזה יופי של רעיון , אהבתי .... ומיקה את בסדר, הכל בסדר .. מנסיון ברגעים שרוצה לברוח מהשם שלי מהכינוי יש שם משהו מתחת מבעבע ....

מרגישה חרא, סליחה על הביטוי... (וסליחה על הכותרת, משו במחשב נדפק ולא יכולה להעתיק את ההודעה). כ"כ חסרת בטחון, מפחדת, מפחדת לנסות ולהעז, אז נשארת במקום הדפוק שלי והלא מתקדם. כרגע מדברת על העבודה אבל תכלס זה נכון לעוד תחומים בחיים שלי. אז נכון שאני זו צריכה לקחת את עצמי בידיים אבל לא רנאה לי שזה יכול לקרות..

הי חנה יקרה, יש מצב שזו התגובה שלך רגע לפני שאת כן מתקדמת, כן לוקחת אחריות? שלך בחיבה רבה, סוריקטה

וההודעה שלך היום הצליחה להקים אותי מהמיטה וללכת להשתלמות שהתלבטתי אם לללכת אליה או לא... אז תודה יקרה!

דורשת בשלומך.מאד איתך. וקשה לי עם השם שלך

תודה לך על התעניינותך. אין לי מושג מה שלומי...

את רואה , זה קשה וכואב ...אבל את יודעת לכתוב אחרת ..כזה שיקרב ולא ירחיק , עוד חיבוק

הי לאה, לא רציתי להשאיר אותך לבד. הזכרתי למטה ורשמתי רעיונות לגבי הקושי עם השם גולם. ומה הוא עשוי לעורר בעיניי. שבוע טוב טוב, שלך, סוריקטה

נקודה. אודי. נקודה. כי. אולי. כל. כולי. מסתכם. בנקודה. שרוצה. להיעלם. זה לא הוגן מצדך היה לתקוף אותי בגין "תוקפנות" שאני מהצד השני בכלל פצועה וחלשה. נקודה. אודי. נקודה.

את יודעת שאני איתך, ומשהו בך מרכך לי את הלב ומוצא ופוגש אותי. אבל, ואולי דוקא בגלל זה, הייתי אומרת לך שמרגיש לי לא נח לקבוע מה לא הוגן שהאחר יעשה. הייתי מנסה להגיד שמרגיש לי לא הוגן, שחושב לי לא הוגן וכדומה. אבל קביעה כזאת, מניין? מין קביעה אובייקטיבית מוחלטת שרירה וקיימת. אבסולוטית. וזאת מניין? מוסכמה כלשהי, חוק מדיני? מי כותב ואחראי לכללי ההוגנות בעולם?

הי גולם, ההצטמצמות לנקודה, ואף לפחות מזה (פעם הייתי אומרת שלנקודה יש קואורדינטות במרחב, וגם את זה איני מרגישה) מוכרת לי מאד. היה זה, משום שקשה עד בלתי אפשרי עבורי להפריד ביני לסביבה. צמצום של עצמי לנקודה משמעו גם צמצום דומה שמתאר את היחס שלי לסביבה. דהיינו: אני = נקודה מכאן נובע - כל העולם שווה הכל. וכפי שאני נוטה לומר - הפוך והיינו הך עשויים לנבוע מאותו מקום בדיוק. קרי אמרת כאן גם אני = כל העולם, ואתם - נקודה. אתם כלום. אתם גלמים. ואפשר לפרש זאת, אחת מהצעותיי (הכותרת שלך כנקודה) כאילו את עושה לנו, או לעניין לקיחת האחריות על הכותרת, אצבע משולשת. עכשיו הבחירה שלך. ואני שומעת אותך עמוסת זעם. זה מובן מאד. אבל הזעם יכול להיות מעובד ולא להשתחרר כלפי חוץ ללא פילטרים, כי יש עוד אנשים בסביבה. מקווה שהובנתי, וכולנו בעדך, באמת, סוריקטה

אז חשפת אותי, אני טיפוס מרושע מגעיל ואכזר...

אודי, אימצתי. אליפות. שלך, סוריקטה

אודי ולכל בנות הפורום רוצה לאחל לכם שנה טובה ומתוקה שנה של צמיחה, רפואת הגוף ונפש והמון שלווה פנימית. שוב רוצה לאומר לך אודי תודה על המקום המיוחד הזה שמרגישים בטוחים ופחות לבד.

הי ינשופי, ברכות מצוינות ונוגעות, שנה טובה טובה, שלך, סוריקטה

הלוואי שיכלתי לעזור לעצמי שיכלתי לדעת מה נכון והכי מדוייק לי בנתיים מרגישה אבודה בתוך המון חושך ויאווש טריגרים בכל מקום רק נכנסת לחדר טיפולים והכל נשפך החוצה וממשיך להשפך לתוך החיים היום חלק גדול מהכאב היא המלחמה המתמדת לקבל כל מה שהיה אני לא מצליחה להשתחרר מהספקות ופחדים שמלווים אותי והכי מכל דבר אחר אני רוצה לחיות בלי פחד אימה..

הי ינשוף, המשאלה לפיצוי, אוי המשאלה הזאת. לא נוכל לקבל הכל. ועכשיו זה לא אז. המצב שונה. נצטרך לוותר. בכאב עצום. כמה עצוב. :-( איתך, סוריקטה

ראשית, מברכת אותך בשנה טובה,מבורכת ומתוקה , מתוך בריאות איתנה,שמחה,כייף,סיפוק,הנאה ורוגע.... שנית, רוצה לשתף אותך, טוב אודי ? בראש השנה התחשק לי ורציתי לשמוע תקיעות שופר.. אני זוכרת שלפני מס' שנים גם התחשק לי והלכתי לבית הכנסת בראש השנה בכדי לשמוע תקיעות שופר.. אני זוכרת שאז כשהלכתי, עמדתי בבית הכנסת, החלון היה פתוח,וראיתי עץ (לא זוכרת איזה עץ זה היה) אני זוכרת שהתבוננתי בענפים,בעלים שזזים,שמשמיעים את האוושה האהובה הזו.. אני זוכרת שהיה אז ממש קריר ורוח נשבה,זוכרת את קרני השמש שריצדו על העלים ומפעם לפעם עננים הסתירו אותם (את קרני השמש) הייתי מרותקת למשחק של האור וצל על העלים.. זה היה מקסים בעיני.. אני זוכרת שלפתע גשם החל לרדת וטיפה אחת ממש ממש התיישבה על העלה ואז קרן שמש ריצדה עליו והטיפה ממש ממש נצצה... ותוך כדי , שמעתי את קול השופר. תקיעה,שברים,תרועה ושוב פעם.. ואיכשהו, התמונה הזו של קול השופר שנשמע כאילו מהשמיים ,מחבר אותך ל... ואתה רואה את היופי המדהים הזה של טיפת הגשם שנוצצת על העלה.. התמונה הזו נחקקה בלבי עמוק.. והשנה שוב החלטתי שאני רוצה ללכת לבית הכנסת לשמוע את קול השופר, והלכתי... השנה בבית הכנסת המזגן פעל והחלון היה סגור.. קצת נחמץ לי הלב.. ואז, עצמתי עיניים, הרמתי את הראש למעלה ושמעתי את קולו של השופר.. ולפתע ראיתי בעיני רוחי ממש ממש תמונה... "ראיתי" בשמיים למעלה בצד ימין כמו שמש עמוקה כזו בצהוב,זהב,כתום,אדום ואפילו קצת סגול עמוק בפנים, שמערסלת עובר בפנים , וכמו קרן של שמש יוצאת ממנה (מהשמש) ומתפתלת פתאום ונפתחת כזה כלפי העולם, ואז טיפות חלב מטפטפות על העולם מקרן השמש.. ובהמשך גם דבש יוצא בזרזיף כזה על העולם... אהבתי מאוד את התמונה ש"ראיתי" תוך כדי שמיעת תקיעות השופר... היום כשנפגשתי עם אמא צביה ,סיפרתי לה על התמונה ש"ראיתי" תוך כדי שמיעת קול השופר וגם נזכרנו בתמונה ההיא מלפני מס' שנים... אולי פעם פעם כשאגדל, אצייר ממש ממש על בד את הציורים הללו ????? לא יודעת... אתה יודע אודי שאחרי החגים יתחיל קורס הפיסול ????? אמרו לי שהמורה הוא רוסי מאוד מאוד קשוח.. זה גם קורס של מודלים גברים ונשים בעירום... קצת מפחיד.. אתה יודע אודי שנפגעתי מינית בילדותי ? דיי.. רוצה למחוק את זה... מאחלת לך שנה טובה ,יצירתית .. ואולי "תלד" עוד כמה ספרים ? :) שלך-במבי.

הי במבי יפיפיה, את יודעת מה אני שומעת מאד חזק ומובהק, בעיניי, בדברייך? תיאור היצירה שלך. אבא, אמא יוצרים תינוקת. אותך. בריאתך. שופר, דבש, גבר, אישה. שלך, סוריקטה

היי אודי, שנה טובה! איך עבר החג... המטפל שלי חזר לקבל אותי..... בבקשה לטיפולך הודעה של הילה מרוכזות עצמית_ זה לא אני מישהי אחרת.. בבקשה תעשה משהו... הילה

יכולתי ממש לשמוע את הכעס שלך על השם ש"נלקח" ממך... כשקראתי את ההודעה של "הילה השנייה" היה לי ברור שמדובר במישהי אחרת שמשתמשת בניק הילה.. לגבי "האיש שלך".. הוא בסדר ? הבריא ??? כ"כ מקווה שהכל חוזר לקדמותו והוא אכן בריא ואיתן.. זה שיתק לי את הנשמה מפחד... לא פעם שאלתי את אמא צביה איך / מה / ... אפילו לא יודעת לומר מה ... ???? אם יקרה לה משהו פתאומי.. אם חס וחלילה וחס ושלום היא פתאום ..... אפילו לא מסוגלת לומר את זה... שאלתי את אמא צביה מה עושים ???????? כאילו, לילד יש מקום להתאבל וכו' יושב שבעה .. לא יודעת.. כל הטקסים האלו.. אבל מה עושים אם זה... לא יכולה אפילו לומר... שאלתי את אמא צביה לא אחת... זה משתק את הנשמה !!!!!!!! איתך, במבי.

היי אהובה קראתי בשקיקה את התיאור של ראש השנה שעבר, ואת השנה הזאת... היכולת שלך לכתוב בכזה פירוט את התחושות שלך היא מדהימה. האיש שלי חזר לאיתנו ואני ממש מזדהה עם המחשבות שלך... ואוווו זה באמת משתק ברמות הכי קשות ולא נותר לנו אלא לקוות לטוב... מה שכתבת על המדריך פיסול שהוא רוסי קשוח העלה אצלי חיוך.. בצוות שלי יש הרבה בנות רוסיות ואחת אמרה שברוסית אין דבר כזה בא לי! מה זה בא לי?;) ובקשר לשם זה באמת הכעיס אותי מאוד מצד שני סומכת על אודי שלנו שיטפל בהכל כמו שצריך... שנה טובה אהובה ושכל הברכות יכולו על ראשך! שלך,

הי הילה, מרגיע לשמוע שהוא חזר. את יודעת, ואכתוב תיכף גם לבמבי, אחד הפחדים שלי הוא שמי שקרוב אליי ואני אוהבת, או מטפל בי, יחלה (בגללי, סוג של מחשבה מאגית) ואף ימות. כי בתפיסה של ילדה קטנה, שהייתי, אני, הלידה שלי, אשמה במחלתה של אמא. מחלת הנפש שלה. ושנים של ניסיונות, עשרות שנים היו כדי לתקן או ולרפא אותה. וגם היום יש אלמנטים בהתנהגותי שהם איכשהו גלעד לכך. היה ברור לי שהילה האחרת אינה את. בריאות שלמה, סוריקטה

הי כולם, לקחתי כאן תפקיד, סביב הנושאים שמימה העלתה. נראה לי שהוא חשוב. דיברנו על כך בטיפול, כמובן. גם אנחנו, המטפל ואני, ננסה לגעת עכשיו, אולי באופן מובהק יותר בהכנה לקראת הפרידה מההורים, שילכו מאיתנו ולא יהיו עוד עמנו. לא קל בכלל, במיוחד כשהקשר היה סבוך, סוטה, מעוות ורע דיו. שלכם, סוריקטה

סוריקטה ? לא כל כך הבנתי על מה את מדברת... על איזה נושאים שמימה העלתה את מדברת ? על איזה תפקיד שלקחת ? לא מצליחה לראות ברור... את מתכוונת לפרידות ???? לא יודעת למה את מתכוונת ... יש לי אולי שחור במוח ?? בדיוק נזכרתי הרגע בנרי לבנה שלפני מס' שנים כתבה בטור השבועי שלה בעיתון "הארץ" כתבה על יורם חזן הפסיכואנליטיקאי מהמכון (שאמא צביה אגב הכירה והיתה ממש ממש ידידה שלו) ויורם חזן היה המטפל והפסיכואנליטיקאי של נרי לבנה שחטף מהרגע להרגע דום לב ונפטר.. כל פעם כשאני נזכרת בזה כמעט ואני חוטפת דום לב... לא פעם אני חושבת וגם משתפת את אמא צביה על כך.. מה עושים במקרה כזה ???? פשוט מתים בשקט ????? וואללה.. ואיך כל זה קשור לפוסט שפתחת ? שלך, במבי.

הי במבי, כן. אני מדברת על הפרידה מההורים. גם הפנימית, שיכולה לקרות בעודם עימנו, וגם החדה יותר, עם לכתם מאיתנו. מותם. וזה יכול לקחת רחוק בנפש. את אימי ראיתי בחמש עשרה השנים האחרונות פעמים ספורות בלבד. לא היה לי מספיק פידבק מציאותי ממנה. חוויות העבר הקשות נותרו לי בדימיון והתבשלו להן ביני לבין עצמי. היום גם אחרים חווים את הפסיכוזה הפעילה שלה עם דמנציות, חלק מהזמן. היום ישנם עדים מעטים ביותר, נוספים. בכל אופן, אני די בטוחה שאינה יודעת כלל מה עשתה לי. איך סיכנה את חיי ממש. יהיה בלאגן גדול אצלי בנפש כשתמות תמות. דיברנו על זה. ואז שאלתי את המטפל - רגע, אנחנו מדברים גם על (חלילה) פרידה מפחידה כזאת ממך. מאז לא נפגשנו עדיין, אבל נזכרתי בחרדה העמוקה שלי, שמי שאוהב אותי דינו חולי עד כדי מוות. כתבתי זאת ביתר פירוט בדבריי להילה. המטפל אמר שממנו, מבחינה נפשית, אני נפרדת למדי, וגם די נפרדת רגשית מאבא שלי. האמא זו הסמטוכה, היא מעולם לא הפרידה ולא ראתה אותי כזולת בעל צרכים משלו, וכך גדלתי. מימה - ראשית - מקווה שתוכלי להאמין לי - אני בעדך. ראי כמה ניסיתי להשקיע. הגם שאיני בטוחה כלל שזה ישכנע אותך. ההודעה ההיא, כן, יצא ממנו סגנון פחות אפייני לי. ולא ביקשתי למחוק, הנה, ראיתם גם את זה. עכשיו נשקלל. לא מעט אנשים חושבים שמחירי השכירויות באזורים מסוימים הזויים. לא כל האנשים הללו גרים עם הוריהם. למעשה, יש לי כמה חברות ילדות שהן פעילות ממש בתחום. זועמות על הנושא, מאידך, גרות ומנהלות את חיהן באופן עצמאי. כך שאולי אולי יש מצב שאת רוכבת על הארגומנט הלגיטימי הזה (וגם ההורים שלך שותפים) מעבר למשהו רגשי טבוע עמוק. הדברים שאני כותבת הן הצעות למחשבה, מתוך רעיונות שעולים בי באותו רגע. לעתים הם משנים צורה או משתנים. לעתים המשקל היחסי שלהם במאזן משתנה. גם את וגם אודי דיברתם על בזבוז זמן. ואני די מסכימה עם זה. ה'איום' הוא מפני הזמן החולף שלא ניתן יהיה להשיב, ואז יאבדו עוד דברים. בזמנו, נדמה לי, הזכרת אחיין שנולד, ואף שאלתיך עליו, כך שיכולתי להניח שאינך בת יחידה. חשבתי אז, ששהייה שמחיצת תינוק תוכל להיטיב עימך. הקטנטנים הללו מלמדים אותנו המון ומתקנים אותנו, הם רואים צח וזך כל כך, בעיניי. שלכן, בוקר אור, סוריקטה

בהצלחה רבה בעבודה החדשה... ולגבי מקום.. סוריקטה :)) את ? את דואגת ? לדעתי כל אחת ואחת פה ממש ממש אוהבת אותך ואף מביעה זאת.. גם אודי... לדעתי, אודי גם ממש ממש אוהב אותך וגם מעריך אותך מאוד מאוד.. וכן.. יש המוני המונים על מה לאהוב ולהעריך אותך... כייף ומזל שהגעת לעולם :)))

הי במבי יפה, תודה על האיחולים. זה חשוב לי. מאמינה שיש אנשים שמעריכים אותי, ויש שפחות. מקווה, לפחות, שהמטפל שלי (ואני) גאה בי. שלך באהבה וחיבוק, סוריקטה

בוקר אור, אפשר להציץ, בחשש? היום אתחיל עבודה חדשה. סקרנית, תוהה. עצובה על שחלף, אבד. אמא. מקווה שאצליח בזמן הקרוב לשמור יותר על הבריאות. הגוף, הנפש, השיניים. שמתי לי למטרה. ואודי, בקשר לאריות - הרעיון שהצעתי מוכר לי על באמת. אנשים פונים לגן החיות בחיפה ולוקחים ממנו תוצרת להרחקת משפחות של חזירים שמתנחלות אצלם. אם אהיה כאן פחות, בגלל עומס עבודה, תשמרו לי מקום, טוב? חחח אני אקח אותו בכל מקרה, אם ארגיש וארצה. שלכם, התחלת שנה טובה וברוכה, אוויר חדש, סוריקטה

בהצלחה רבה בעבודה החדשה!! מאחלת לך שתגשימי את כל משאלותייך ומטרותייך בשנה זו. שלך שירה

תודה שירה יפה שלי, את יודעת, אתמול כשהתחלתי לעבוד, חשבתי לי פתאום, שיש לי כישורים להתעסק בדבר מורכב יותר. נזכרתי ברופאה שנזפה בי שכל מה שאני עושה זה טיפול בתינוקות ולא למדתי איזה קורס מקצועי והמשכתי לעסוק בתחום. יצאתי ממנה מפורקת. אבל, כנראה, שגם הגעתי אליה, לפתח דלתה, כזאת וגם איכשהו באופן לא מודע שידרתי את זה. והיא, בכלל רופאת משפחה, ואין זה מתפקידה להיכנס לנבכי נפשי. וגם - הממממ - משאלותיי כולן לא יתגשמו, משום שהן מרחיקות לכת ואינן ריאליות במיוחד. ההסתפקות בחלקי לא פשוטה היא. ומטרותיי - וואי, אני עוד צריכה לחשוב על זה... ;-) שלך וחיבוק גדול, סוריקטה

שיהיה לך המון המון בהצלחה :))

תודה מיקה יקרה, שולחת לך חיבוק רחב ידיים. אני מוצאת שיש ביננו משותף בהרהורים הנוגעים לנשיות שלנו. שלך, סוריקטה

בהצלחה רבה ,יקרה!!

תודה רוני יקרה, את כאן :-) סופשבוע נעים וחיבוקים, סוריטקה

היי, שיהיה בהצלחה בעבודה! התחלות חדשות לשנה החדשה (: אז איך כבר עלייך היום הראשון?....

הי חנה, תודות על האיחולים. היומיים עברו ממש בסדר. תינוק ללא חרדת זרים. פשוט קיבל אותי מצוין ושיתף פעולה. סופ"ש נעים, סוריקטה

היי אודי, אני קצת בתקופה לא טובה :( אני מרגישה תקועה בחיים, אני אוטוטו בת 28 ואני עדיין גרה אצל ההורים, עדיין באותה עבודה זמנית כבר כמה שנים, עדיין בטיפול.. כבר 5 שנים(אבל מבחינתי זה טוב, המטפלת שלי מדהימה ועוזרת לי בהרבה פגיעות שעברתי אבל לא מבחינה פרקטית), אני בלי זוגיות.. אבל כן בקשר אינטסבי עם ידיד שלי שזה קשר גם מיני כבר שנה וחצי... עשיתי תואר ופוחדת ללכת לראינות עבודה.. התחלתי לעשות השלמה לפסיכולוגיה במטרה להתחיל תואר שני בטיפול באומנות.. קיבלתי ציונים טובים אבל כבר לא חושבת שאני מתאימה לטפל באנשים בגלל ההערכה עצמית נמוכה שיש לי.. אני מרגישה תקועה וחסרת תקווה לגבי ההמשך.. בכל תחום בחיים שלי.. אני לא מצליחה לעשות צעד אחד קדימה מהמקום שאני נמצאת בו.. אני פוחדת מהצל של עצמי.. איך אני יכולה לצאת מהתקיעות הזאת? תודה רבה אודי ושנה טובה. מאי

הי מאי יקירתי, את דווקא נשמעת לי במצב של עיבוד ומוכנות. לא בלחץ, לאט לאט. מתוך קראיתי את דברייך, הרגשתי שכן קורים דברים. באמת. אפשר לנסות לחשוב מדוע, אולי, אנחנו מנסים להעלים מעצמנו את ההתקדמות. היכן החרדה. שלך, סוריקטה

שלום, לא מעט אנשים טוענים שאני מרוכזת בעצמי. יש חברויות שהפסדתי בשל הסיבה הזו... יש כאלה שפשוט ניתקו קשר ואפילו לא הסבירו למה, בעוד חלק לא ניתקו אבל הטיחו את זה בפני. ביקשתי שיסבירו לי מה אני עושה לא בסדר. אני מנסה מאוד לעבוד על עצמי ולהיות קשובה לאחר ולא תמיד זה מצליח. לפעמים אני מרגישה שפשוט אולי אין לי כישורים חברתיים. שופטים אותי ומבקרים אותי. זה קורה כבר הרבה שנים אבל בשנים האחרונות החריף. אציין שאמא שלי גם מרוכזת בעצמה. כמעט כל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא מסיטה את הנושא לבעיות שלה. הקשר בינינו קצת בעייתי, היא לא באמת יודעת להכיל רגשית... כך שזה כמעט ברור מאיפה זה בא... אבל אני חושבת שאצלי זה הגיע לשיאים אחרים. קשה מאוד להסביר את זה לאנשים.. כי הם חושבים לעתים שאולי אני פשוט חרא בנאדם וזה לא נכון.... הם מעדיפים להתרחק ממני מאשר לנסות להבין.. אני לא יכולה לשתף כל אדם בבעיות המשפחתיות שלי כך שבלאו הכי הכל יוצא לרעתי. אשמח לדעת מה האופציות לטפל בבעיה, ואם זו בכלל בעיה פתירה. אני בת 33 ומרגישה די בודדה... וזה מאוד קשה להיות ככה. מרגישה הרבה שהסביבה לא מבינה אותי. אני לא נמצאת בטיפול, זה יקר לי. הייתי בעבר בטיפול דרך קופת חולים (בעלות נמוכה במיוחד על גבול החינם) אבל היה לי קשה להתמיד מסיבות שונות. להגיע לשם מחדש זו המתנה של חודשים... ניסיתי קצת לקרוא על זה, אני לא מרגישה שאני נרקסיסטית, ולא בטוחה שאגואיזם זה התיאור החלופי המתאים. זה פשוט מעין סוג של מרוכזות עצמית....

הי הילה החדשה, ברוכה הבאה. אינך מכירה כאן, כנראה, ואולי עדיין לא שמת לב - ישנה משתתפת קבועה בשם זהה. מתוך שכתבת נתפס בעיניי המשפט המדבר על הקושי להתמיד וצורף אליו הביטוי 'מסיבות שונות'. יש חשיבות רבה להתמדה בטיפול, אם הולכים על הכיוון הזה. שווה, לדעתי, לנסות לא להיתפס בכל מיני סיבות שכביכול עוצרות את הרצף. ייתכן שיש כאן גם רכיב לא מודע המתנגד לטיפול. סביר מאד שאינך 'חרא של בנאדם' בשלם. כמו בכל אחד, כנראה שגם בך ישנם חלקים פחות חביבים וכאלה שיותר. בוקר של אור, סוריקטה

אודי מנסה לכתוב מרגישה ששוב הייתה בנינו חוסר הבנה ותקשורת . אני יודעת שחופש וחג ואולי אני מקיאה עכשיו כמו מימה אבל כל כך כואב לי בנשמה , הראש לא מפסיק לחשוב ולפרש ...אז מנסה לעצור את המחשבות וכותבת ... לפני החג כתבתי לך הודעה שכולה הייתה ממקום אוהב , מכבד מוקיר את כל מה שאתה אודי עושה עבורי כאן . וירטואלי או לא הכי אמיתי שיש ....(אודי יקר , 28.9.16) כל כך רציתי להחזיר לך אפילו במעט מהטוב שאתה נותן לי כל הזמן . בהרגשה שלי אודי הגבת מריחוק , וזה כל כך כאב . לא מבינה מה במה שכתבתי גרם לך לכזה מרחק . כותבת את זה ויודעת אודי , יודעת שאתה מעריך ומכבד אותי , יודעת גם שזה לא מה שיפגע בקשר שלנו ..(גדלתי קצת ) אולי קשה לי לעשות כאן הפרדה וסתם ממציאה לעצמי דובים ואריות , מרגישה שנפגעת ממני , שחשבת, שכתבתי על הודעות שלא הגבת עליהם . אז מנסה להסביר למרות הזמן והחופשים שעברו .... אני התייחסתי להודעה שלי (צדדים מה22.9 ) שכל כך שמחתי שהיא לא עלתה כי כבר יצאת מהממשק ואני לא התפצלתי מול זה ... הסיבה היחידה שהזכרתי את ההודעה ההיא , הייתה להסביר למה אני מעלה שוב את השיר , המדהים של אריק .... אתה אודי אני מניחה חשבת שמדובר בהודעות שכתבתי לגולם שלא עלו . פעם אחת בשנתיים שאני כאן ביקשתי /שאלתי על הודעה שלא עלתה. כשהבנתי שזה מטריח אותך לחפש ,אני מעדיפה לכתוב שוב או לוותר ...בכל מקרה ההודעות ההם לגולם היו בעדך ולא ביקורת נוספת . אז אם נפגעת כי הבנת אותי אחרת אני שוב מתנצלת לא הייתה לי שום כוונה לפגוע . אודי , האמת שהראש המעוות שלי חושב על עוד כמה כיוונים ...אבל באמת נראה לי שאתה מספיק טוב מכיר אותי ולא הלכת לכיוונים כאלה אז משאירה את זה כרגע לעצמי . מתארת לעצמי שיהיה כאן עומס בגלל החג , ושאתה אפילו לא תזכור על מה אני מדברת .יודעת גם שאני לוקחת את זה כרגע קשה , בגלל עומס של כאב שאני נמצאת בו ..ואולי אני במקום קרבני וקשה אל עצמי .... כל כך כואב לי אודי ......למרות שלומדת שכשהשני לוקח מרחק זה לא בהכרח משהו שאני עשיתי ... שוב רוצה לברך אותך בשנה טובה ולהגיד לך תודה ענקית על כל המתנות שאתה נותן לי .

הי אביב מתוקה, את נשמעת מתייסרת כל כך. מקום מוכר לרובנו. לבי נכמר. את יודעת, דיברתי עם רופא הנפש שלי על מתנות. והוא אמר, שעשוי להיות משהו מאכזב במתנה. פעמים רבות, היא יכולה להיות לא מדויקת. כשאנחנו מקבלים מתנה, פתאום, יכול להיות, שאנחנו מצליחים להרגיש מה רצינו. מה הייתה משאלתנו, במה חפצנו. ואז - א-כ-ז-ב-ה... ברובנו כאן, כך נראה לי, ישנה משאלה פנימית גדולה מאד לפיצוי, אהבה התמזגותית ועוד ועוד. ואת יודעת, גם אם תגובתו של אודי באותו רגע בדיוק הייתה מרגישה לך מדויקת, ייתכן שהתחושה הטובה הייתה מחזיקה זמן קצר מידי, לא שורדת מספיק, ואז שוב היה מתעורר הצורך בעוד םידבק, ועוד אחד. הצעות של בוקר, שלך, סוריקטה

לפני שסוגרים את סוף השבוע ואת השנה שעוברת אני רוצה לאחל לכולם/לכל אחת באופן אישי שנה טובה ומתוקה שנה של צמיחה וגדילה שנה רגועה ושלווה שנה שיתמלאו כל משאלות לבכם לטובה. ולך אודי באופן אישי ומיוחד, שנה טובה ומתוקה. ותודה על שנה שלמה שאתה קורא ומשיב. לכל אחד ולכל אחת באופן אישי. Aya

אודי, חנה, רוני, סוריקטה, במבי, סנופקין, ינשוף, אביב, מיכל, הילה, איה, מיקה, גולם וכל מי ששכתי... מאחלת לכם שהשנה הבאה תהיה טובה אליכם. שלכם שירה

למטפלת שלי יש קטע שהיא שמה פלסטלינה על השולחן, אם ארצה ליצור איתה... בדרך כלל היא זו שאוהבת את זה. סיפרתי לה שהיום היומולדת שלי אז היא הכינה לי עוגה קטנה מפלסטלינה, עם נרות וקישוטים(:

.

לאה היקרה, מאחלת לך שנה טובה ושמחה, ואהבתי שכתבת "הכי טובה שתתכן"

בואי, רוני, בואי (מצטרפת להזמנה של אביב), את בדרך כלל מגיעה בסוף ולא מרשה לעצמך לפספס פרידה. זה מקסים בעיניי. חיבוק, סוריקטה

קצת התפספס לי. אבל ראיתי בסוף את ההזמנה שלך סוקריטה ולא מצאתי את של אביב אבל הבנתי שגם את הזמנת. אז הנה, הגעתי בסוף תודה לשתיכן מעומק הלב ושנה נהדרת.

הי אודי, אתה יודע, כשכתבת לבמבי על שפע בעלי החיים המצויים אצלך, מייד נפתח בי המקום הזה שרוצה לספר גם לך אילו יצורים יש כאן במתחם הבניינים שלנו. ויש יאוריות, ושלדגים, ותרנגולים, ומיינות, צוצלות, יונים ועורבים (ד"ש לך גלי), וחרדונים, חתולים וחולדים ועכברים, וקיפודים, חגבים וגמלי שלמה, ומושיות, יקרוניות התאנה וחדקוניות הדקל, אורי כדורי, חומני, זנב הסנונית והזחלים שלו, חרקים מעופפים וקופצים סטנדרטיים ועוד המון. חזיר הבר (וואו!) - עדיין לא (מרחיקים אותם עם צואה של אריות, כך הבנתי). ואתם יודעים - השינוי אצלי הוא גם בכך שאני גמולה מתרופות. המוח עובד באיזונים אחרים, גם שפת הגוף חופשייה יותר. אודי יקר יקר - האפשרות הברוכה הזו לנו - באמת המון נחת. כרגע אני חושבת מה אכין למטפל שלי לכבוד החג. שנה טובה. מחבקת, סוריקטה

סוריקטה איזה עושר של חיות של מינים שונים הנפש שלך עשירה ושומעים גם את הצלילות. שנה טובה שלך הילה

וואו איפה את גרה? (: ואני חשבתי שאני גדלתי בכפר... נשמע שטוב לך ואת מתרגלת לשינוי או למציאות החדשה ללא התרופות... חמוד מצידך להכין לו משהו, אני לא ממש חשבתי על זה אבל לפני הפגישה הלכתי לקנות לה שוקולד שווה. היא הראתה שמחה כשהבאתי לה. שנה טובה יקרה!

הי אודי, התגובה שלך ושל סוריקיטה להודעה שכתבתי על הבת שלי, בצירוף עם ההודעה שלך מיכל לגבי אמא שלה. (מיכל, קשה לי למצוא את המילים להגיב לך,סליחה) מאוד השפיעו עליי. בכנות, אני מקנאה באנשים "נוגעים". אנשים שיש להם יכולת להעביר את הרגש החיובי שלהם במגע. אני לא חושבת שאני כזאת. בטח ובטח לא עם בן זוג. למרות שאני כן אמא מחבקת, אבל פחות (הרבה פחות) ממה שאני שואפת ורוצה. סתם, זה פשוט עצוב לי קצת...

הי מיקה יקרה, את מתארת חווייה עצובה. הייתי רוצה להאמין שחוויית המגע המועט אולי גדולה יותר מהנעשה בפועל. ובכל מקרה, כולי תקווה לשינוי. מאמינה שייתכן. ובינתיים, אקווה גם, שיש לילדים דמויות אחרות שגם מחבקות ונוגעות. ואת יודעת, אני גם מטפלת בילדונת שמגדלים אותה זוג הומואים מקסימים. ואני, אני הדמות הנשית הדומיננטית בחייה. היא מאד מתעניינת באיברים הנשיים שלי ואפילו ניסתה לינוק. יש בזה משהו מרגש עבורי. אולי במיוחד כי לא מימשתי את האימהות. שלך, סוריקטה

המון מזל טוב לכבוד יום הולדתך אני מאחלת לך הרבה הצלחה וצמיחה ושכל מה שתרצי יתגשם לך :-) מעריכה אותך מאוד!

תודה רבה! שתהיה שנה טובה ושמחה... אוהבת(:

אני מעלה שוב את שאלותי, מכיוון שתשובתך "תרגיל" אינה תשובה זהו כדור פינג פונג שהוחזר לשולחני, האם נראה לך שאם הייתי יודעת את התשובה השאלה היתה נשאלת? אשמח לקבל מענה לשאלתי :אודי יקר, שאלה לי אליך כמטפל, נניח שמטופל שלך (מטופל ותיק קשר ארוך מס' שנים) פתאום מספר לך שהוא אחרי שינוי מאד משמעותי שהתרחש בחודשים האחרונים ולא סיפר לך דבר בנושא, מה התחושות שלך כמטפל לדבר שכזה? ושהנושא לא הוזכר כלל. לדוגמא לא זו שהתרחשה אבל רק לשם המחשה, המטופל סיפר שהוא התגרש מבן הזוג לפני מס ימים ואתה לא ידעת שהנושא בכלל היה אי פעם על הפרק, לא היה שום סימן או שיח בחודשים שקדמו , מה הדבר אומר על הטיפול? מה הדבר אומר על המטפל? כיצד המטפל חש? ואיני תוקפת, אני מבקשת ממקום פגוע עד מאד את עזרתך להבין, את הצד האחר . אני אישית אם הייתי הצד השני המטפל הייתי מרגישה נפגעת ומיותרת, שנכשלתי, שהקשר כנראה לא כפי שנראה על פניו, שהמטפל גרוע כל כך שלא חש במצוקה של המטופל. מה דעתך

הי גולם, אני דווקא מאד אהבתי את הרעיון החכם והמקורי של אודי, והוא נפלא ביותר, בעיניי. שלך, סוריקטה

ציני? מה מדברי בעיניך היה ציני? איני רואה דבר שיכול להתפרש "כרעל ציני" הפכתי בעיניך לאדם רע?

חבל. אני רק מהסמרטפון, ומשום מה אתר דוקטורס לא מאפשר תצוגת שולחן עבודה, ובתצוגת נייד אני רואה רק את כותרות האשכולות, את התגובות הראשיות, ואין דרך לראות הלאה את התגובות המשניות. וכך יוצא שאני רואה שיש תגובות להודעה שלי על הפחד לברך את החברות בשנה טובה, אבל אין לי אפשרות להגיע לתגובות אלה. אודי, אולי אתה יודע איך מגיעים בכל אופן להודעות המשניות? אני מפסידה כל כך הרבה חומר חשוב. אני יודעת שזאת בעיה טכנית באתר ולא קשור אליך, אבל אולי אתה בכל אופן יכול לעזור לי לפתור את הבעיה שלי. ואולי אחת החברות כאן יודעת איך להתגבר על הבעיה. ובינתיים.... אני לא יודעת מה הגיבו לי ולאחרים. חבל.

יש אפליקציה של דוקטורוס.. תורידי אותה וככה תוכלי לראות את התגובות :)

אני באנדרואיד

הי לאה, אני מצליחה לראות את ריבוי הענפים וענפים משניים רק דרך המחשב. במקרה זהו השבוע האחרון של הטיפול בתינוקי (והיום היום האחרון) ואני עובדת בו רק אחרי הצהרים. אז יש לי גישה תכופה יותר למחשב. חיפשתי קלות, בהמשך להמלצתה החמה של מאי (איזו גיחה, מאי) ובינתיים לא מצאתי אפליקציה מתאימה לאנדרואיד. משיטוט ברשת הבנתי שיש אפליקציה שמתאימה לאייפון. אולי ניתן להגיע לאתרי דוקטורס, אך לא בגרסה המותאמת, גם דרך הסמרטפונים. באסה לפספס ולהרגיש פחות מעורב... בינתיים, סוריקטה

חברה הייתה בדרך אליי ורצתה שנכין עוגה לכבוד החג, אמרתי לה/ הזכרתי כזה שיש לי יומולדת... והיא כזה וואי... ואז חמודה היא הזמינה עוד כמה בנות שקפצו לומר שלום. ואחיינים שלי חמודים התקשרו ושרו לי בטלפון היום יומולדת... (: וחברה שלי (שהיא גם השותפה שלי) שדי כעסתי עליה לפני שטסה, כי חשבתי שהיא לא מתייחסת אליי ונעלבתי ממנה, טסה לחו"ל לפני מספר ימים ובערב השותפה שנותרה הביאה לי משו קטן ממנה לכבוד היומולדת וזה ממש שימח אותי. ואמהל'ה זוכרים כאן שטסתי לפני שנתיים...? איזו תקופה קשה הייתה לי שם בחו"ל, בכיתי שם כל יום במהלך הטיול (גם קצת הצלחתי להנות),רק כדי לא להיות בארץ ביומולדת 30 שלי ובחג. והנה עברו להם שנתיים...

הי חנה, כבר אמרתי שאת מתוקה וחמודה, והנה, אני חוזרת שוב על דבריי. יומולדת שמח וחגיגי, שלך, סוריקטה

תודה יקרה! חנה

יצאתי עכשיו ממש כל רבע שעה למרפסת.. הייתי חייבת לראות אם יש שוב פעם חשופית.. והרגע ראיתי אחת !!! ואודי... הסתכלתי עליה טוב טוב איך היא זוחלת כזה מגעיל ומפחיד , ושמעתי אותך אומר לי:"במבי, בגינה שלי יש חשופיות,ונדלים, וחלזונות ואפילו חזיר יער, ולמרות שלא כולם מוזמנים לביתי אני מסתכל עליהם מוקסם" והסתכלתי וניסיתי לראות אם אפשר להיות מוקסמת.. לא יודעת.. אבל המוקסם שלך נכנס לי למוח ולא רצחתי את החשופית.. במקום זאת סגרתי את התריס ואני כותבת לך אודי... וחוצמזה אודי, זה מעניין.. גם אמא צביה לא כעסה עלי על מה שעשיתי.. והרבה פעמים היא גם משתפת אותי ודרכה אני לומדת להסתכל דרך משקפיים נוספות... וגם אהבתי את תגובתך למה ששיתפתי אותך ,התגובה שגם שלחת לי שיר.. אז אני אוהבת אותך אודי ? ומה זו אהבה ? :) תודה !! תודה על שלא רצחתי את החשופית.. שלך,במבי.

הי במבי, את משעשעת. ובואנה, לא לחשוב שאני לועגת. דבריי נאמרים מתוך חיבה רבה. מה שאודי כתבת לך תרם גם לי מאד מאד. חיבוק, סוריקטה

כיצד תשובתך עונה על שאלותי בהודעה הקודמת? מלבד הצטדקות מצדך והבעת הכעס על העובדה שהנך חושב להודעתי תובענית, שחכת לענות על השאלות המקוריות. דווקא ההודעות החוזרות והמבקשות התייחסות מגיעות ממקום נואש, צר לי שהכעסתי אותך. לא זאת היתה מטרתי.

מרגישה וקוראת כל אחת לא מסוגלת להגיב הוא ממש חולה שוב בעיה נוספת לא הצליח לדבר איתי אפילו שתי דקות מרוב השיעול אני אוהבת אותו כל כך וכתבתי לו כמה שאני אוהבת אותו ומלאת תקווה שיחלים אבל פה כותבת שממש דואגת משהו לא טוב עובר עליו וזה כואב לי בעצבים הכי חשופים(חשופית) תוך כדי שכותבת נוזלות לי מלא דמעות מהעיניים.... עכשיו זה בכי מטלטל למה הוא,?? לא מגיע לו אוהבת אותו כל כך האיש שלי חולה

וואוו... אין.. אין לי מילים.. משתק אותי מפחד.. רוצה להיות על ידך.. טוב ? איתך, במבי.

מרגישה אותך לידי... מחזיקה בידיך, אינך עוד לבד אהובתי נגעת בי מה שכתבת על החשופית אני חושבת שהמילה אכזריות היא מילה קשה ומטלטלת. אני אוהבת לראות סרטי אימה ופעולה שם הורגים ונהרגים אנשים כדי לחוש את האכזריות מהצד האחר. הפגיעות המיניות נעשו באכזריות רבה שנכנסה לתוכינו ולא השאירה חלקה טובה יכולה להבין את הטלטלה, החלחלה, וחוסר האונים איתך הילה

עצוב , לא פשוט , מטלטל וכואב אתך מחבקת

היי אביב את מופלאה ביותר! כמו השם שבחרת לעצמך, טיפות טל של בוקר נוטפות ממך. איך את יכולה לתת ולתמוך בלי סוף? אני מקנאה בכוחותיו המיוחדים ובימים הקשים שהכל סוער ואין עוגן כתבי לנו איתך מדהימה! הילה

הילה יקרה, כל כך מבינה אותך. המטפל ניסה לדבר איתך, ממש, ולא בהודעות סמס, וזה נפלא בעיניי. נשמע מדאיג, אבל הבה נקווה שזה מהדברים שחולפים. איתך, מחבקת, סוריקטה

אין גבול למסירות ולהתמסרות שלו לקח אותי כחתול עזוב גידל אותי הכניס אותי הביתה רחץ וניקה וטיפח. הילדים הם הראשונים בליבי ולאחר מכן הוא האיש היקר שלי. הגעתי הביתה ולקחתי כדור שינה רק כך נרגעתי אחרי הבכי הנורא והמטלטל סוריקטה- את יקרה לליבי מאוד רואה את ההתפתחות שלך ומתרגשת אכתוב לך עוד בהמשך שנה טובה הילה

נשמע קשה וכואב... איתך יקרה, מאחלת הרבה טוב ובריאות.

קשה לשמוע "אני אוהבת אותך" לא במובן שלא טוב....במובן של מרגש אבל מוזר לי...את לא מכירה אותי :( בכל מקרה את כמו אימי במובן הזה ..היא אמא כזו של "אל תגע בי" אסור לגעת בה, היא שונאת מגע. ניצלתי את ההזדמנות שהייתה בהרדמה עמוקה ללטף אותה....היא לא מוכנה למגע נעים :( זה משאיר לבד ועצוב ה"אל תגע בי" קשה לראות אדם חזק כל כך חסר אונים ורוצה שרק נעזוב אותה בשקט אך איני יכולה, חייבת לעזור לה, לדאוג וכן, לאהוב כי מי אם לא המשפחה הקרובה??? אוהבת אותה גם אם היא לא מראה אהבה אליי :( נכון זה עצוב כשלא רוצים מגע ????? אני אוהבת מאוד מגע ואפילו חזק אך לא ממש קיבלתי מהוריי.....זה עצוב לכן הילדה אבודה קצת......הנה סוריקטה גרמה לי לספר איך אני.......מוזר :( המטפלת שלי אגב מחבקת אותי במקום כל החיבוקים שנזקקתי להם אז :( קשה לי.

הי מיכל, אני מאד אדם של מגע. מאד מאד. ואני מחבקת. ומנשקת. גם ילדים וגם מבוגרים וגם בעלי חיים, כמובן. ועדיין תקף מה שאמרתי. אמא שלי שונאת מגע. אני שונה בזה. מאד. וסורי על המילים שלא התאימו. סוריקטה

אביב, תודה על ההתעניינות לגבי. זה מרגש שלא שכחת אותי. שמישהו בכלל זוכר אותי... ! ואני רוצה לשתף אתכם שקשה לי מאד בטיפול. אני מרגישה לא שייכת. ושהיא כבר לא מעדיפה אותי... נוצר בינינו משבר עמוק... עמוק.. והחגים בפתח.. והפגישות יפחתו... ולמה דווקא עכשיו ?! :( אני יכולה להיות פה אתכם? אודי, אתה תהיה פה בין החגים? Aya

ברור ששייכת!!!!! זה מזכיר לי בטיפול שאם אני לא אדבר היא לא תשאל....אם לא תכתבי לא יהיה יחס וזה לא אומר ששוכחים, טוב? את חשובה, כלן חשובות ושייכות!!

ברור שאת רצויייה כאן וגם בטיפול משבר , בעיני זה דבר לא גרוע לעיתים אפילו נפלא וגורם לצמיחה דבר אחד איה אולי יעזור לך המשבר הוא מולה אבל לא בגלל מערכת היחסים בניכן בדרך כלל המשבר הוא בגלל אבן או בור שקדם לטיפול ...לא פשוט , אבל אפשר להתגבר מציעה לך לספר לה על ההרגשה שלך ...

מיכל ואביב, זה בדיוק כמו שכתבתן. אבל אני צריכה להרגיש שייכת לטיפול, אליה, ואם אני לא מרגישה כך אני מתנתקת.. זה מדובר בטיפול.. וזה קשה. תודה על ההרגשה הטובה שאתן נותנות ותודה על השיתוף שלכן מנסיונכן. ואודי, אתה כל כך מחמם את הלב Aya