פורום פסיכולוגיה קלינית

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על סופ"ש מוצלח תודה שהצלחתי להיות תודה שזיהיתי מתי קשה תודה לכדורים שעוזרים לחיות תודה על אוטובוס שלקח אותי לאן שצריך תודה על יום עמוס תודה על שבוע חדש תודה על מים חמים תודה על כוס קפה תודה על מטפלת שמאפשרת להביא את כל הפחדים הכי מטומטמים לחדר תודה על מטפלת קודמת שלימדה אותי להביא דברים להביא אותי תודה שאני רואה את התהליך תודה שאני מבינה שהיום כשאני במצב של אמצע ניתוח לא עוזבים טיפול תודה שאני מבינה שהכאב הכרחי תודה שאני מבינה את התהליך גם אם מתקשה ליישם תודה על פרנסה תודה על שמחה בלב תודה על המקום הזה תודה על כולכם אנשים טובים

תודה על האומץ לשתף מה שהכי מביך תודה על היכולת להיות כנה תודה על רגעים מעטים של קבלה תודה על מילים שלך ושל אודי שמרגיעים תודה על העקשנות לא לוותר ולדעת את האמת תודה שאת בחיי אביב יקרה תודה לך אודי על הפורום

למה פחדים מטומטמים, למה? בכל אופן, אני חושבת שלא מגיע לפחדים שיכנו אותם ככה, וכבודם במקומם מונח והסיבה שמורה עימם. שלך, סוריקטה

צודקת אהובה ....אבל יש פחדים שהיום לא רלוונטים וקשה לי מולם ..וכן בהגיון הם פשוט לא הגיונים ואני מבינה את החשיבות שלהם לחלקי הנפש שלי ... תודה

תודה שכבר חזרתי הביתה אחרי יום ארוך ואני אוכלת סלט חצילים עם טחינה. תודה על אבוקדו. תודה על שיבולת שועל. תודה על חוזק פיזי. תודה על שאני מרשה לעצמי בכמעט עשר השנים האחרונות לישון במיטה. תודה שבכמעט עשר השנים האחרונות אני מרשה לעצמי להשתמש במקרר. תודה על המאוורר שמייצר רעש לבן. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על בוקר ועל פעילות הבוקר תודה על יום עמוס שמחכה לי תודה על מחשבה תודה על הקשבה תודה על למידה תודה על מטפלת וטיפול תודה שאני לא מוותרת תודה על שמחה בלב תודה על היש תודה על ספרים תודה על המוזיקה תודה לטבע ובעלי החיים שלי האהובים כל כך תודה על מאמר שאני קוראת שמחזק מאוד תודה על אוטובוס שלוקח אותי למחוז חפצי תודה שאני אני תודה לכם על היותכם אתם ....

ראית אודי כמה העץ פורח ויפה מתרגשת לקרוא את התודות שלכן ...תודה שימחתן אותי היום מאוד ...

תודה שחזרתי היום מוקדם מהרגיל. תודה שיכולתי לארגן לעצמי אוכל שווה - עגבניות עתירות ליקופן, זרעי ציה, גרעיני חמניות ושמן פשתן. תודה שעזרתי היום לכמה וכמה שכנים (תפקיד המגשרת) ובסוף הגעתי גם לעצמי. למרות שהיום יחסית חם, אבל, תודה שמזג האוויר מתקרר והחתולים יותר מתכרבלים. תודה על עלי השלכת שאני אוספת. תודה על העץ המלבלב הזה (באינטרנט אפשר ללבלב בכל עונה). סוריקטה

אודי! אני בת 37 עוד מעט.. בגיל 27 הלכתי לטיפול . הגעתי לאותה פסיכולוגית שבדיעבד אני מתעבת על חוסר הכשרון הטיפולי הבלתי נתפס שלה . אני גם לא אוהבת שאתה טוען שבכל טיפול היה יוצא אותו דבר. היו לי טיפולים לפניה וגם אחריה ומעולם לא כעסתי תערומת וחשתי מבוזה ככ מאף מטפלת אחרת. ומה הבסיס להכל? דבר קטן אחד שגרם להכל. היא הייתה אישה נאה וניכר שאמידה אז הבעתי קנאה מסוימת ברמת חייה והישגיה. בתגובה היא ענתה ' עבדתי קשה להגיע היכן שאני' . היא אמרה זאת במן טון נחרץ ומתנשא. אני עניתי 'אני לא מאמינה שאמרת את זה'. ואז היא ענתה 'נו, אין שום דבר שיכולתי לומר שהיית מקבלת' . וגישת ה'עבדתי קשה' חזרה פעם נוספת בהזדמנויות אחרות. זאת הייתה נקודה קריטית בטיפול שקרתה יחסית בתחילתו והשפיעה על כל ההמשך. לכל הרוחות - זה משהו שאני לא שוכחת ויכול להכעיס אותי להזכר בזה עדיין אחרי כמעט 10 שנים!! אני טוענת שאם הפסיכולוגית הפשוט טיפשה חסרת כשרון וחסרת אכפתיות הזאת הייתה מפעילה טיפת שכל ולב שם בשיח איתי היא הייתה שמה את עצמה ואת המגננה המחורבנת שלה בצד ובמקום לענות לי כאשר נפגעתי ומחיתי 'נו אין דבר שהייתי אומרת שהיית מקבלת' כדי בעצם להגן על עצמה ולהטיל אחריות עליי שאם קשה לי עם האמירה 'עבדתי קשה' זה בעיה שלי ולא קשור אליה. אני טוענת שהיא לא הייתה צריכה לומר 'נו אין שום דבר שיכולתי לומר' אלא היא הייתה צריכה להתייחס ולומר 'אני רואה שלקחת מאד קשה את האמירה שלי כשאמרתי שעבדתי קשה. מדוע? איפה זה פוגש אותך?' אודי ההבדל הקטן הזה בגישה היה חוסך לי ככ הרבה זעם ותחושת ביזוי. ההבדל הקטן הזה בצורת ההקשבה ובהתכווננות אלי!!!! המטפלת הרשלנית הזאת התייחסה אליי בצורה ככ לא מותאמת ולא קשובה שזה שיא הרשלנות והיו לכך השלכות חמורות עליי על רגשותיי על הזכרונות שלי. כמו כוויה בנפש. צורת ההתייחסות שלה השאירה בי כוויות נרקיסיסטיות!!! היו לי מטפלות לפניה ואחריה. זה לא קרה לי איתם! רק איתה. רק היא התייחסה ככה!! ודווקא איתה הכי נתקעתי שזה מה שמדהים. דווקא את המטפלת הזאת הכי ניסיתי 'לתקן' וכעסתי דווקא עליה הכי הרבה. מה הייתה הבעיה שלה פשוט לומר במקום 'נו איך שום דבר שיכולתי להגיד" פשוט לשים את עצמה בצד רגע ולשאול 'אני רואה שהףלקחת את האמירה שלי קשה. איפה זה פוגש אותך?' הבדל כזה היה משנה גורל את ההרגשה שלי מבחינת סחיבת כעסים משם. היה משנה את כל חווית הטיפול שלי, את איכות הקשר וההשלכות . עברתי אצלה בסופו של דבר שחזור נוראי של הנטישה באופן טראומטי ביותר על רקע ברית עבודה לא טובה. זה נוראי לשחזר מול מטפל שאתה לא חווה אותו כמחובר אליך. זה נוראי! זה רהטראומה ולא 'תסכול אופטימלי' ואולי כפי שאני טוענת אם במקום להגיד לי 'נו אין שום דבר שיכולתי להגיד לך ולהפוך אותי לאדם שאינו בר שיחה או קבלה כביכול' הייתה באמת מתמקדת בי ומנסה להבין על מה התערומת ואיפה הערתה פגשה אותי אז אולי הייתה שומעת מה שהיה לי לספר על ניסיון חיי. לומדת להכיר ולהבין אותי! למשל אם הייתה שואלת הייתה שומעת כמה קשה היה לי לתפקד במקומות עבודה. ואיך נהגתי לסבול ככ עד שפעם אחת שהתקבלתי לעבודה בשירות לקוחות לאחר מיונים אז סבלתי שם ככ עד שרציתי להתפטר אבל הרגשתי אשמה נוראית שאני לא מצליחה להחזיק מעמד ולהתמיד וכעסתי על עצמי. שגערתי בעצמי 'למה את ככה עצלנית ועקומה? למה את לא יכולה להחזיק עבודה כמו בן אדם נורמלי..' ואז לקחתי סיגריה ועשיתי לי כוויות על הבטן מרוב כעס ותסכול... ואחכ נרגעתי ואמרתי לעצמי 'נו טוב. אם את מסוגלת לפגוע בעצמך ככה כנראה שאת באמת סובלת שם ואת לא עצלנית. החיים לא נועדו כדי לסבול. תתפטרי מהעבודה. זה בסדר. לא חייב בכח. לא חייבת להיות שם אם את לא רוצה'. ולמחרת סופסוף הצלחתי להביא את עצמי לומר למעסיקה שאני מעוניינת להתפטר (בבכי, כי היה לי ככ קשה להגיד את זה. לאכזב אותם אחרי שקיבלו אותי). אחרי שעזבתי הרגשתי הקלה ענקית שלא אצטרך שוב להתייצב לתוך המסגרת התעסוקתית הנוראית הזאת , בעיני. כוסעומווו הפסיכולוגית הזאת , למה היא לא התעניינה בחוויה שלי???? למה היא לא שאלה ובדקה מה גרם לי לקחת ככ קשה את אמירת ה'עבדתי קשה' המתנשאת שלה?? למה היא לא הציעה קשב והכרה בחוויה שונה משלה? איזה מן דבר זה להגיד 'נו, אין שום דבר שהייתי אומרת שהיית מקבלת' ? סליחה??? יושב מולך בן אדם. את פאקינג פסיכולוגית בכירה. וזאת רמת ההתייחסות לנפשו של אדם אחר??? למה הגיע לי החרא הזה בכלל?? למה הגיע לי להכנס לקליניקה של מטפלת ולהתקל בככ הרבה אטימות לחוויה שונה משלה בנוגע לכל מה שקשור לסוגיה של יכולת תפקודית? למה רק בגלל שהיא פסיכולוגית אז היא לא יכולה להציע הכרה??? כאילו כוסעמו העולם- רק עובדים סוציאלים אמורים להראות נכונות להציע הכרה בקשיי תפקוד של מטופל? הגישה הכי נכונה בעיני היא להכיר ולכבד את הקושי בלי לאבד תקווה ביכולת ההתמודדות למרות הכל. זאת מן גישה דיאלטקטית. זה היה שאמור להיות. אז תחשוב אודי כמה נפגעתי לחינם וכעסתי וסבלתי ככ הרבה מהתייחסויות לא מותאמות מצד פסיכולוגית פשוט סתומה וחרפתית בחוסר הכשרון שלה להתייחס. הייתי תובעת אותה וביררתי אפילו. אין סיכוי. מטופל לא יכול לתבוע מטפל על 'התייחסות לא מותאמת' או על 'גישת עבודה לא נכונה לצרכיו של מטופל מסוים' . אז אי אפשר לתבוע על זה. זה לא אומר שלנזקים של התייחסויות לא מותאמות אין השפעה ממשית והשלכות - על ההרגשה הישירה באותו רגע ולאחר מכן על הזכרון של החוויה וההרגשה שמתעוררת בעקבות אותו זכרון. למה לכל הרוחות שטיפול פסיכולוגי יהיה מקום שבו נרשמות חוויות צורמות נוספות במקום שיהיה מקום שבו זוכים לקבל קשב הבנה הכרה הכלה וכיוב. אחרי זה היא באמת פתאום ניסתה קצת להשתפר. אפילו שמתי לב שהיא מתאמצת. אבל זה קרה אחרי שכבר 'הזדהמתי' מהדבר הזה שתארתי כאן. מהפספוס וחוסר רגישות משווע לחוויה שלי. ההשתדלות המאוחרת שלה כבר לא יכלה למחוק את הפישולים הנוראיים בהתחלה (היו יותר ממה שתארתי פה). אלוהים יודע שאם במקרה הייתי נופלת על מטפלת יותר אמפתית אליי ופחות מתגוננת אז אולי ככ הרבה כעס היה נחסך ממני. אולי את טראומת הנטישה הלא מודעת הייתי זוכה לשחזר בתוך קשר מוחזק שאני חווה כאמפתי באמת במקום שהכל ביחד יהיה ככ מזעזע בשבילי. וזה לא היה חייב להיות ככה. זה מה שהורג אותי.. זה לא היה חייב להיות ככה ובמובן הזה זה ממש לא היה תלוי רק בי! זה גם היה תלוי מאד בה ובאיכות ההתייחסויות שלה. את הנעשה כבר אין להשיב. הזכרונות האלה ישארו חקוקים בי לנצח. המילים שאני זוכרת והפישולים... ובכלל בא לי להקיף את עצמי רק במילים טובות ומסרים חיוביים. זה מה שאני זקוקה לו. תמיכה. עידוד. אהבה. למה מילים רעים ומסרים שלילים נתקעים ככ הרבה יותר מהטובים... בקיצור אודי לא הזינו אותי עם הדבר הנכון שהייתי צריכה!! לא בילדות לא בחיים וגם לא בטיפול! ועכשיו מי יתן לי מילים טובות ומעודדות שמסוגלות גם להכיר לי בקשיים וגם לעודד למרות הכל באותה נשימה. כי זה מה שאני צריכה. וגם חיבוק. היה עוזר. חיבוק.. אבל לא סתם מכל אחד. אוף. לא סתם מכל אחד. למשל היה עוזר חיבוק מהאקס האידיוט שלי שזרק אותי אחרי שהחליט שאני לא מספיק טובה בשבילו (הוא מחליט ככה על כל אחת.. רווק בן 43 ולא במקרה)... אם פתאום הוא היה מחליט שאני דווקא כן מספיק טובה בשבילו ונותן לי חיבוק ואומר שהוא רוצה אותי. יש הרגשה שזה יכול היה לרפא אותי. גם הוא לחץ לי על הפצע. במקום למלא בטוב סתם נטש.. ואני רוצה את התיקון שלי דווקא משם. מאיפה שאין. מאיפה שקשה. מאיפה שלא מובן מאליו. כי תיקון חייב להתרחש במקום שיש בו קלקול. לא ככה? אז למה כל אלה שמקלקלים לי לא טורחים לתקן עבורי?? אני לא מספיק חשובה וראויה כדי שאזכה לזה מהם? למאמץ הזה? לרצון הזה? להתגייסות הזאת למעני? שיתנו אישור שכן. שאוהבים. שרוצים אותי. זה מה שרציתי מאז ומתמיד. אני לבד. אני ככ לבד . בעומק של הדברים, אתה יודע. לבד עם אלוהים. משום מה בזמן האחרון נראה לי שאלוהים דווקא אוהב אותי. לא יודעת למה. אפילו אין לי מושג אם הוא קיים אבל כן יש לי איזה אמונה שמישהו אי שם איפושהו רחוק כן אוהב אותי, מרחוק. רחוק מאד. שיגיע כבר. שיהיה קרוב .. ואי רשמתי טונות. אמאל'ה. זהו. הלכתי. ביי.

הי מימה הכואבת, אמא'לה כתבת בסיפא של דברייך. זו גם מילת התמצית שהייתי בוחרת עבורם. אולי הזמן מתבזבז על חוויות משתחזרות. אולי הרבה זמן. הרבה מאד זמן. לפעמים צריך גם להבשיל בשביל עוד טיפול ואנחנו, אנחהו בקצב של עולם הדינוזאורים. מחשבות עבורך וכולם, סוריקטה

שלום, אני סובל מסוג של פחד קהל, כאשר אני נמצא בין הרבה אנשים אני תמיד נלחץ ובהרבה מקרים כאשר אנשים מסתכלים עליי ואני אמור לדבר , אני מסמיק , שזה משהו שמפריע לי בחיים ובעבודה. אני רוצה לעשות הכל כדי לפתור את הבעיה הזאת. רציתי לדעת, מה אני צריך במקרה הזה ? פסיכולוג או מאמן אישי ? והאם טיפול פסיכולוגי יכול להזיק לי בעתיד בקבלה לעבודה ? הרי ברוב מקומות העבודה, חוטמים על טופס ויתור על סודות רפואיות שזה קצת מפחיד. אני מעריך כל עזרה שאתם יכולים לתת.

אבל מתביישת. אין ממש מוצא ככה. שבת שלום

במבי יקרה מאוד, מאחלת לך בתוך כל הבלבול והקושי, ימים טובים ומאירים, נגיעות של רגש והבנה, כאלה שתוכלי לספוג, לאט לאט. כל כך מבינה איך היום הזה שכתוב על הלוח מרגיש זר בתוך מערבולת הכאב והצער, אבל הוא יום, יום הולדת, והוא שלך. מקווה שתמשיכי לצייר במילים, ליצור ולגעת. מאחלת לך הרבה אור ואהבה, ילדת יומולדת של סתיו. שלך שירה

תודה גדולה על הודעתך ... ההודעה שלך מאוד נגעה וריגשה אותי... את יודעת שירה ? כשאני קוראת את הודעותייך אני יכולה ממש לראות אותך מול עיני .. צובעת עם מכחולים וצבעים עדינים עדינים את צובעת ויוצרת ציור שמרטיט את הלב.. אתה עומד ומתבונן בציור שלפניך ,מתרגש.. הציור כ"כ מדוייק, נוגע, ציור עם אמירה. עם נוכחות, ציור שנכנס לך עמוק עמוק בלב... תודה לך אשה מופלאה !!! במבי.

במבי יקרה, ריגשת אותי כל כך. את רואה אותי...

:))

אודי יקר ..וואוו ...אני לא מאמינה וזה כל כך מרגש .. אתה יודע אודי כל המשפטים שהשארת לי כאן כל השנים .. אל תתני להם להשתלט .. אפשר גם וגם .... התזמורת יכולה לנגן בהרמוניה .. אני חושבת בהיסוס שאני מבינה איך ..איך גם וגם .. גם עצב וכאב גם שמחה גם כעס גם אהבה גם וגם .. איזון .. וואוו אודי וואוו .. לתת לכולם להיות יחד .. נראה לי שזה הכוונה .. נראה לי שאני סוף כל סוף מבינה.... אודי זה נס ממש נס.. אודי חיבוק של תודה .... כמה שאני שמחה וכמה שהמילים שלך מחלחלות בטוב פנימה ....תהליך ... שתהייה שבת נפלאה

היי, קודם כל זה פוסט ארוך, סליחה מראש- אני אבודת עצות. אז אני אדם חרדתי באופן כללי, אבל תמיד כשאבא שלי באזור אני מרגישה לא בנוח, לפעמים אחרי שיחות איתו אני מקבלת התקפי חרדה. זה ככה מאז שאני מכירה את עצמי. הוא אדם עצבני. הוא מתעצבן על כל דבר ויכול לפעמים למלמל לעצמו בכעס, להאשים את כולם ולצעוק הוא מאד צר מחשבה ולא מסוגל להכיל מישהו שלא חושב כמוהו, אני משתדלת לא להכנס איתו לעימותים. או לא לדבר איתו בכלל אם אני יכולה לפעמים רק כשהוא נכנס לבית , כשאני שומעת את הדלת נפתחת ושומעת אותו אומר "שלום" גם אם אני בחדר יש לי כיווץ קטן בבטן האישיו שלי איתו לאחרונה זה הלימודים- למדתי משהו שנתיים, פרשתי ועכשיו אני בכיוון אחר. מאז שפרשתי (שזה כבר בפני עצמו הוריד לי את הביטחון ואני מרגישה כישלון) הוא מעיק עליי עם שיחות על לימודים "מה נסגר למה אץ לא מתחילה ללמוד" מהרגע שפרשתי! (אני רק 3 חודשים אחרי הפרישה) כשאני מנסה לענות לו ולהסביר את הכיוון הבא שלי הוא מתחיל לזלזל בי שאני לא יכולה ושאני צריכה ללכת ללמוד משהו שלא יבזבז לי את הזמן (משהו ברמה נמוכה יותר) ושלא נדבר על הפרישה כשזה היה טרי הייתי מתפללת שלא ישאלו אותי על הלימודים כשהוא באזור שלי כי אז יתחילו ההשפלות (יש לציין שהכל נעשה בטון מזלזל וכועס, ואני אוטומטית נכנסת למצב מגננה ומשתדלת לא לבכות) כשאני מנסה להסביר לו שהוא מעליב אותי ומוריד לי את הביטחון הוא עונה "אנחנו רק מדברים" "אני לא מעליב אותך אני רק אומר את האמת" נמאס לי ממנו :( הוא עוצר אותי, מוריד לי את הביטחון וזה מפריע לי בהישגים שלי גם מה עושים במצב כזה ?

מרגישה לא בנוח להתפרץ לפה בחזרה אחרי שברחתי, אבל צריכה עזרה בלשחרר את החבל מהצוואר, המחנק הזה מקשה על הנשימה, מסתובבת עם החבל שמתדהדק יותר ויותר. חבל מדומה אך תחושת המחנק והמועקה מוחשית וכואבת מאד.

כבר שבועיים חושבת עלייך מתפללת שתראי את עצמך .. מרגישה בתוך ליבי שאת צריכה יד מושטת .. הכי שמחה בעולם שעשית זאת לבד .. חיכיתי לך . אהובה תנמ לעצמך מקום ואז גם החבל ישתחרר.. חיבוק עם נכון לך

גולם יקירתי, אנחנו כאן מקבלים אותך בזרועות פתוחות. לא כועסים ולא מענישים. לפחות לא אני. ותודה על הברכות הלבביות ששלחת לי ולבמבי, חיבוק, ומצטערת על האיחור. הייתה ועודנה יש בעייה בתקשורת האינטרנטית אצלי. סוריקטה

שלום, כיום לוקח 10 מג ציפרלקס בשל חרדות בעיקר בנושא בריאות. האם יש הבדל משמעותי בהשפעת 20 מג? מרגיש שהמינון הקיים נמוך מידי האם הגדלת המינון משנה משהו?

כותבת פה במקום אליה...בעצם אומרים להעביר לטיפול ואז אני חושבת "איזה טיפול?" אני רוצה לעזוב לא? אז איך יתכן שאני עצובה אוטומטית חושבת עליה..על לדבר איתה ולא על התעמלות, לעלות רמת סרטונין או לעשות משהו שאני אוהבת? אוףףףףףףףףף אכלתי עוגה,אמנם עוגה בריאה ולא מהמשמינות אבל חצי תבנית...טפשי, אני שומרת על משקל רגיל ונורמאלי אחרי הורדה רצינית כבר כמעט שנתיים...אוכלת בשליטה גם בשעות משבר....אז עצוב לי בגלל הודעות של נשים שנפגעו..שכלם חייבות לפרסם וכאילו זה הפך ל...משהו כזה של אומץ או לא יודעת..... מדברים על אנשים בכירים...במשפחה זה אחרת ומסובך הרבה יותר...ולא יודעת פשוט עצוב לי נורא..עוד מיום ראשון לא עבר, שיתפתי אותה בטיפול קצת מה שהיה ביום א...אבל כאילו אני בסדר כזה ואל תדאגי לי כי נפרד...ו...עדיף כבר לגמור טיפול ולא אולי/ כן /לא/ שחור/לבן...נמאס לי. אני פוחדת להשאר לבד. אז זהו. אני לא אמיצה כמו הנשים האלו..אני פחדנית לוזרית ורכרוכית, לעולם לא אתעמת..הכל מורכב......ובכלל שום איש חזק או בעל עמדה לא התחיל איתי.....סתם....רע לי עכשיו. ומזמן מזמן זה לא קרה.ובטח זה עוד יקרה...פוחדת שכשנפרד אני אוכל ואוכל עד שאעלה 25 קילו לפחות....מה עושים? שוב מדברים איתה??. לא מסוגלת יותר ככה....זה משגע אותי שאני עצובה ככה ולא רואה את כל התמונה............

סוקריטה ובמבי, מצטרפת לאיחולים, ומוסיפה שבעיקר יהיה לכם הכוח להתמודד עם כל הנקרה בדרככן. אוהבת גולם. 🎈

הי יקירתי - שלל לבבות שלוחים לך, סוריקטה

עייפה מאד, מתבאסת לקום בבוקר. כמו כולם כזה. אבל איזה מוזר לומר - אני בסדר. ד"ש לכולם, סוריקטה

גרמת לי לחייך אני אוהבת אותך, סוריקטה :-)

נפלא יקרה הכי שמחה לשמוע שימשיך ככה חיבוק וראיתי מה שכתבת לי למטה תודה על המילים מאוד מאוד מעריכה .

סוריקטה יקרה ואהובה מאוד, באיחור קל... יום הולדת שמח. מאחלת לך שהעשור החדש יהיה מלא ברגעים של אור ואהבה, נתינה וקבלה, יצירה וסיפוק. את אשה מדהימה ומיוחדת, במילים שלך יש הרבה חכמה וכח. תהיי טובה לעצמך, כל כך מגיע לך. שלך שירה

אז תמיד אחרי הסערה יוצאת השמש ...בואו לזכור שיש גם קרניים טובות של אור וחום בסביבה.. אלה הם שלי ומה שלך... תודה שקמתי ואפילו עם שמחה בלב תודה ש חכה לי יום עמוס אבל נחמד תודה על לימודים תודה על מחשבות של שינוי תודה שנתתי מקום לכואבים תודה שאני כל הזמן בחתירה קדימה תודה שלא מוותרת ולא מרפה תודהעל מילים שכתבו לי באיזה מקום שחדרו את הלב תודה על אנשים טובים טובים בדרך תודה שאני יכולה לראות את הטוב שבאחר תודה שהיום אני מחפשת מה טוב באחר ולא מה רע בו תודה על התבוננות כל הזמן בהמון סיטואציות תודה על בית משפחה תודה שהיו לי אנרגיות לגדל את הילדים כמו שצריך תודה שידעתי לעשות את זה לרוב נכון תודה על יכולת הפרדה ויכולת הכוונה תודה על כל החלקים שלי שעזרו לי מאוד תודה על משפט מדהים של המטפלת שמחלחל לאט לאט תודה על הטבע ובעלי החיים תודה על ספה תודה על מים חמים בברז תודה על מקלחת ועל קפה תודה על חושים תודה שאני עדין מצליחה להקיש בטלפון תודה על יכולת הסתגלות תודה על גמישות שנכנסה לחיי תודה שלא הכל שחור לבן תודה על המקום הזה שמאפשר תודה אודי על היותך תודה על כל מי שכאן

ותודה לך אביב!

תודה שקמתי הבוקר שמחה ועליזה תודה שיש לי תכניות משמחות לסופש הזה תודה שאני אני תודה על כל מי שמלווה אותי תודה על תהליך וצמיחה תודה על מים בברזים תודה על מים חמים בברז תודה על קפה תודה שהוא בא בלי מאפה 😊 תודה על ארוחת בוקר תודה על אוכל בריא שהכנתי לי אתמול תודה על עבודה ופרנסה שמצמיחה עוד ועוד תודה על אוטובוס שלוקח אותי לאן שאני צריכה מוקדם בבוקר תודה על ניצוץ אהבה ושמחה שיש לי בלב גם שמרגיש נורא תודה על חלק לוחמני שבי שנלחם עבור החלש והשקוף תודה על המקום הזה שמאפשר תודה אודי על היותך חיבוק לשבת טובה

תודה על שאיני פוחדת עוד לתת את מספר הטלפון שלי לכמה וכמה אנשים. תודה שאני מעזה להצטרף לקבוצות בני אדם. תודה על מכשיר טלפון חדש. שעובד סוף סוף. עם תקשורת ומצלמה מתקדמות. תודה על האנליזה שאני עושה למה שכתבתי לעיל :-) תודה על הברכות שהעניקו לי. תודה על אגס נאשי ואגוזים שאני אוכלת עכשיו. סוריקטה

היי, אני בת 33, עם היסטוריה (והווה...) ארוכת שנים של הפרעת אכילה: הפרעת אכילה בולמוסית שהפכה לבולימיה עם הזמן ותקופות ארוכות של צמצום האכילה. ירידה ועליה של עשרות קילוגרמים בכל כמה זמן. כרגע במשקל עודף מאוד מאוד גבוה. אני נחרדת ונגעלת מהגוף שלי, אין לי מילים לתאר עד כמה. אני מתביישת בו, עשיתי לו נזק בלתי הפיך, הוא מעוות, דוחה ובלתי נסבל, זה כואב לי מאוד וקשה לי לשאת את זה. המצב הזה מונע ממני הרבה דברים, כמו למשל זוגיות (אין בכלל על מה לדבר כי מי ירצה להתקרב לדבר הזה), ובנוסף אני נמנעת לחלוטין מבדיקות רפואיות שמצריכות חשיפה של הגוף. זה קצת מדאיג אותי לפעמים, כי אני מזניחה את הבריאות שלי, ובעיקר מדאיג אותי שמעולם לא הייתי בבדיקה גינקולוגית, ולא עוברת בדיקות שגרתיות שצריך לעבור. אבל אני לא מסוגלת, זה מכניס אותי לחרדה עצומה, לחשוב שמישהו יראה את הגוף שלי. זה פחד מוות. אני כל כך מתביישת, כל כך מעוותת, ואני לא אוכל להתמודד עם חשיפה של הגוף. אז אני די תקועה, מצד אחד מבינה שמזניחה את עצמי, מצד שני לא אחשוף את הגוף שלי. אני בטיפולים נפשיים מגיל מאוד צעיר (נוסף על הפרעת האכילה יש היסטוריה גם של דיכאון וחרדה, ואשפוז במחלקה פסיכיאטרית בגיל 16)- ורק בטיפול האחרון שהיה לי (במרפאה להפרעות אכילה) העזתי סופסוף לדבר על הקושי הנורא הזה עם הגוף שלי. הפסיכולוגית כל הזמן אמרה שנכון שיש השמנה, אבל שיש גם ראיה סובייקטיבית מעוותת של הגוף שלי (אני לא חושבת שזה נכון). נאלצתי לסיים את הטיפול עקב יציאתה לחופשת לידה, ושיניתי כתובת לעיר אחרת. התחלתי לאחרונה טיפול אצל עו"ס, גבר. אני לא רואה את עצמי מדברת איתו על הדברים האלה. גם עם הפסיכולוגית, שהיא אישה, היה לי לא פשוט בכלל לגעת בזה. אני לא ממש יודעת מה לעשות. אני מרגישה די אבודה...

טובעת בתוך גל גדול של יאוש ולא מחפשת שום גלגל הצלה. כבר לא אכפת ולא מעניין. אין כח יותר!

שנים של טיפול ואני לא מאמינה את ה"סיפורים" שמספרים בטיפול אני מצטערת שאני מביאה את זה שוב לכאן אבל אין לי שקט בפנים.. מפחדת לפרט כאן.. ואפילו לתת כותרת אני לא מסוגלת אבל אני יכולה לאומר שהדברים הם הכי עזויים ומאוד מאוד קשה להאמין אותם אני כל כך מפחדת שאני לא שפויה.. שמה שיוצא מפי זה שקרים ושאני לא מצליחה להבדיל בין אמת לשקר אני מרגישה רדופה על ידי הספקות אבל כל פעם שנכנסים לחדר טיפולים דברים עולים שאני מתקשה להשתלט עלייהם אני מרגישה כל כך חסרת אונים מול כל זה..

ינשופי אהובה מאוד מאוד מבינה אותך מחזקת אותך להמשיך ולתת מקום לכולך מקווה שלאט לאט תגיע גם הקבלה . זה קשה זה כואב אזל זה ממש הכרחי חיבוק .🙅🙅🙅😸

המילים שלך מרגיעים.. תודה רבה אודי

אמרתי למטפלת שרוצה לסיים והיא לא קבלה את זה. הסברתי למה ומדוע, לא סגרנו כלום ועברנו לנושא אחר. מרגישה שמציתי!!! ויחד עם זה הפחד להפגע ממנה שוב, פועם מאוד חזק.

היום יום הולדת..... משונה... לא מרגיש לי כלום.... משונה.... מעגל החיים... יום הולדת...יום המוות... מעגל.... לאבא שלי נתחיל לציין את יום פטירתו.. זה יקרה בעוד חודשיים וקצת.. לאבא שלי כבר לא חגגנו השנה את יום הולדתו.. נציין עוד חודשיים בערך שנה למותו... .. לי מצויין שהיום יום הולדת... עדיין מציינים יום זה.... החיים מבלבלים .. החיים והמוות מבלבלים.. מתערבבים אלו באלו ואתה לא מבין כבר כלום.. גם לא מרגיש כלום... .... במבי.

במבי יקרה, הרשי לי להאמין שזו מעין אדישות הגנתית, ובבוא העת תרשי לעצמך להרגיש את מה שאולי מפחיד כל כך עכשיו. מחבקת, ולו היה זה חיבוק מיושם אמיתי אמיתי, אולי היה מסייע לחבר לרגשות העוצמתיים. סוריקטה

תודה על המילים החמות . ואודי נראה לי שאני מתחילה להבין משהו ... כשכתבתי היו בי עוד קולות כאלה שסתרו את הקולות הכואבים. זאת אומרת שכדי להיות במקום שלם צריך להביא את כל הקולות יחד? כי ברור להגיון הבריא שלי שאני לא כלום אני בן אדם עם כל מה שיש בו .לטוב ולרע .. ברור לי שקריירה כזו או אחרת היא לא מה שעושה אותי משהו . וכן אודי בזכות הטיפול אני לומדת ובהחלט חושבת על המשך .. אבל זה המשך מהמקום של מי שהרגליים שלו קטועות ...וזה כואב עד מאוד . ה הבנה עד כמה הפגיעה הזו חילחלה לכל תחומי החיים והרסה או אולי עיצבה את מי שאני זה נורא .. ואולי פעם ראשונה בכל השמונה שנים האלה אני באמת מרגישה קצת שאבא פגע בי וזה לא פגיעה של מישהי אחרת .. וכן מיכל המורכבות וההרס הם עצומים והתהליך הוא ארוך . אז כן אין אור בקצה המנהרה = לא רואים את סוף הטיפול הזה. אני לא צעירה ואז כן אני חושבת למה ? בשביל מה ? ועד מתי? ברור לי גם שיש תהליך ורואים אותו והתהליך מדהים ... וברור לי שיש לי כוחות ויש לי המון יש . אבל ההבנה שאין לי רגליים ושלא יצמחו לי חדשות זה כואב ברמות שאי אפשר לתאר. והאמת שאני כותבת זה גם ברור לי למה עולות השאלות יחד עם המקום שמרשה להתקרב לאש . תודה על המקום הזה שמאפשר לי להביא כאב ....

אביב יקרה, הוספתי גם מילותיי בעץ ההוא. ואני כל כך שמחה שמצאת בעצמך מענה פנימי. מענה, שאט אט, אאמין, יחלל עמוק יותר ויותר. מזכיר, בעיניי, מאד את הרעיון שבדבריי אלייך. שלך, סוריקטה

מאחלת לך בריאות טובה והרבה אהבה. שהשנה הקרובה תהיה טובה אלייך ומחבקת. את אשה מדהימה ומיוחדת ותבונתך ורגישותך מעוררות הערצה. אוהבת שירה

שירה יקירתי, תודה יפה שלי. את יודעת, המילים שלך הן משהו מיוחד מיוחד. שולחת לך רוב רוך ועדינות, שלך, בקצת מבוכה, סוריקטה

בזמן האחרון רוצה או לא רוצה מתחברת לדברים משלימה את הפאזל ... יחד איתו עולה ההכרה היותר כואבת על היותי כלום --ככה בהרגשה פשוט מישהי שלא נספרת לא ניראת חפץ ולא יותר ...כל חיי לא עשיתי עם עצמי כלום ..את כל האנרגיות הקדשתי לילדים . לא למדתי, לא בניתי קריירה כלום ... היום מתוך תהומות הכאב שאלתי אותה ...האם את רואה את האור בקצה המנהרה . היא הודתה שלא אבל היא רואה את התהליך ואני חושבת לעצמי אז בשביל מה ועד מתי .... ולא אני לא חושבת לעזוב את הטיפול ,לא חושבת שיכולה לחיות בלי הקביים האלה ... אבל כן חושבת לעצמי איך חיים עם הבושה הזאת של היותך חפץ ....פשוט להיות כלום אחד גדול .. כלום , מיותר .... ויש לי רצון ל..... כי מגיע לי .. סליחה ...אודי אם זה קשה מידי לכאן אל תעלה .....

מכירה את ההרגשה של "כלום" את לא כלום!!!! את מישהי מיוחדת במינה שנפגעה וכתוצאה מכך סובלת והרבה! יש בך הכח לקום, אני כן רואה אור בקצה המנהרה! אני רואה אור מיוחד של טוב לב, אהבה ודאגה לאחר!!! אמא לילדים זה לא כלום!!!!!!!! זה הרבה ועבודה קשה מאוד!!!!!! לא יודעת על מה היא אמרה מה שאמרה, כנראה שדבריה הוצאו מהקשרם..לא מאמינה שהיא לא רואה אור בקצה, רק תהליך, נשמע תמוהה מאוד בעיניי. אני מאמינה בך!! ביכולות שלך!! לעולם אל תאמרי נואש!!!! יש בך הרבה כוחות גם אם עכשיו קשה ולא רואים ממטר! אביב, את יקרה עד מאוד! אינך חפץ ואינך כלום!! את אדם ואמא לילדים,את עוזרת לכלם פה להתגבר!!! ומזכירה את כל מה שיש!!! תתחברי ליש שבך. אוהבת, מיכל

אביב יקרה זה מה שהם רצו שנרגיש... אלה שפגעו בנו... שאנחנו חפץ.. אנחנו כלום.. להסכים להודות בזה הוא.. באיך שהשתמשו בנו כ"חפץ" הוא בלתי נתפס על הדעת והכי כואב בעולם(אם בכלל נסכים להרגיש) זה עבודה לשנות את השתיפת מוח שעשו אבל הייתי רוצה להאמין שאפשרי. לא רוצה לשלול ברגשותך אבל בעייני זה שהצלחת להתחתן .. לגדל ילדים הוא אחד ההצלחות הכי משמעותיות(אם לא הכי!) אוהבת ומעריכה אותך מאוד!

הי אביב, כולי תקווה (ונדמה לי שאני גם יודעת) שיש גם רגעים של מחשבות אחרות, רגעים בהם נמצאים פחות בתהומות. זוכרת שכשנמצאים בפנים קשה לראות אחרת. ובכל זאת מזכירה. יש לך המשכיות, המשכיות כל כך טובה - ילדים, זה המון בעיניי. ובבוא העת, כך אניח, יהיו גם נכדים. עם נכדים אפשר לעשות המון תיקונים, לדעתי. שלך, סוריקטה

כבר נכתב 2 או 3 הודעות ואף אחד מהם לא עלה.. לא מאשימה אף אחד תחושה ששוב נוטשים ולא רוצים אותנו.. אבל אני עושה הפוך על הפוך ומבקשת מקום ושיראו אותנו..

אהובה ינשופי ....גאה בך וואוו ...את נפלאה ואת נראת ואת קיימת ואני כל כך אבל כל כך אוהבת אותך ... 💟💜💛💚

יודעת שאין שום דבר כאן מתכוון וכך כתבתי שאני לא מאשימה אף אחד. לפעמים כל מה שצריכים זה הכרה של רגשי נטישה שעלו בעקבות זה שההודעות לא עלו כי זה מה שמרגיע..

במבי יקרה מאד, לקראת יום הולדת מחר, וכאן הפוגת אמצע שבוע, אפתח עבורך עץ אהבה, יצירה, חמימות והילה של אור ורוך. איחוליי לחופש יצירה ודימיון, ימים רבים של נינוחות ושלווה, חיבור לבסיס איתן, והמשכים ענפים ופורחים. חיבוקים רבים, סוריקטה

מצטרפת לברכות! הרבה רגעים של אושר, שיתגשמו משאלות ליבך לטובה! מזל טוב!!!!!! שיעבור היום בכייף ובטוב. את בהחלט מיוחדת מאוד! רגישה ומקסימה! חיבוק נעים, עוטף ומכיל, מיכל :)

מצטרפת. באהבה ....ומתאימה לי הכותרת אז נשארת בכוונה.. במבי רוצה לאחל לך טוב ועוד טוב ועטיפה רכה רכה של רוך וחום ואהבה שהיצירתיות שבך תפרח שיהיה לך אושר ושמחה מבפנים שתדעי שקט ושלווה מזל טוב אשה יקרה מזל טוב ענק חיבוקים מהלב 💛💜💗💚

אמממ... תודה גדולה.... לא כל כך יודעת מה להגיד לכם.... מרגיש לי כזה ??????? .... לא כל כך יודעת מה אני מרגישה ....... ???? אולי זו הצפה ...???? אולי זה ניתוק....???? .. לא יודעת.... תודה גדולה לכם יקרים !!!! במבי.

2 הודעות שכתבתי לא עלו.. יש סיבה?

מזל טוב לך ילדת יום הולדת מקסימה!!! מאחלת לך טוב ועוד טוב ועוד טוב בכל המישורים במעגלי חייך... חיבוק לך אהובה.. במבי.

תודה במבי, בסוף יצא שהיום היה יום רגיל ככל יום. אבל הייתי ילדת יומולדת. לראשונה, כמו שכתבתי. ואיך את? חיבוק גדול בחזרה, סוריקטה

יום חופשי פתאום נחת עליי....רציתי שיהיה נחמד, לנסות לפגוש אנשים, לנסות אולי למישהו יש זמן. כלם עסוקים. נשארתי לבד עם מחשבות...עדיף לעבוד ( לא מאמינה שאומרת את זה)השבוע אמורות להפגש אחרי שבועיים, אבל היום הזה נורא עמוס לי וחשבתי שבכל זאת אולי יש לה זמן היום. אז אין לה ולי עמוס ביום המפגש..כנראה שנפגש בכל זאת בזמן הקבוע שלנו. אתאמץ...חשבתי רבות על המילים שאמרת לי, זוכר? החזקה, תלות..סתם לבוא...נו טוב, השבועיים האלו לא שינו הרבה..וחשבתי שלהפרד תמיד אפשר ועכשיו זמן טוב לבחון הכל..אז חשוב לי שנפגש השבוע למרות הלחץ ונדבר על הדברים ואתן זמן...לא לחוץ לי לעזוב ואולי זה לטובה, פשוט להקשיב, להרגע, לא למהר..באופי אני מאוד נמרצת ורוצה הכל מהר ודי אימפולסיבית..אז זה שיעור חשוב וטוב עבורי. שיהיה שבוע רגוע לכלנו.

הי מיכל, מכירה, ומניחה שכולנו מכירים, את המצב בו אין סנכרון בין הזמן הפנוי שלך, החשק שלך, לזה של אחרים. ויש תחושת פספוס, אולי, בין השאר. אבל יש הזדמנויות חוזרות. וכשזה כן קורה ויש התאמה יחסית (שאת מאפשרת לה להיות כזו, כי איכשהו תמיד היא חלקית), התחושה יכולה להיות נהדרת. 'רק' צריך לזכור. שלך, סוריקטה

תודה שקמתי ואלוהים לא הקשיב לתפילותיי הפנימיות תודה שכותבת תודות שכל רצוני לברוח מכאן הכי רחוק בעולם תודה שאני מבינה שלא מכאן אני רוצה לברוח כי אם מעצמי תודה שכאן אני מאפשרת לחלקי העצמי שלי להגיע גם אם נפרדים ממני הם עדין אני תודה שיש את המקום הזה שמחזיק לי כבר שנים בזכרונות וכאב כל כך קשים שאני לא רוצה להאמין שהם שלי תודה שדברים מתחברים לי ואני יודעת שהזיכרונות נכונים גם אם אני לא מוכנה עדין לקבל אותם תודה שאני מבינה שכל המשפטים האלה " זה לא משקף את מי שאת וכאלה" הם אולי נכונים אבל הם לא עוזרים בשיט עם אני לא מאמינה ומקבלת את זה תודה שאני יודעת שאני חייבת לקבל את הזיכרונות האלה כשלי מודה שלא יודעת איך ?.אבל המודעות זה חלק אחד ענק קדימה תודה שאני מאפשרת לחלקים דיכאוניים וכועסים להגיע גם אם כהקאה גם עם לרגע או שניים ולא יותר עדין זה יותר ממה שיכולתי לפני שנה תודה על עבודה שמצמיחה אותי כל הזמן קדימה ועושה אותי אדם יותר רגיש אמפתי וקשוב לאחר תודה שזה בה ביחד עם להיות קשובה ואמפתית יותר לעצמי תודה על למידה ותהליך תודה על הבנה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד תודה על מטפלות אמיצות שמלוות אותי בתהליך שלי תודה שאני לא שוכחת את הליווי הקודם והוא שם מובנה כמו אמא טובה תודה שאני מבינה שצריך לעשות משהו עם הגוף הזה אם אני רוצה שישאר ממנו משהו לגיל זקנה תודה שעדין אני מצליחה ללכת ולעמוד עצמאי תודה על הדחקה שעוזרת לי לא לחשוב וככה מאפשרת לי לחיות עם המעקב האין סופי תודה על כל הגשמי שיש בחיי שעוזר לי להתקיים בכבוד תודה שחושבת על ימים אחרים תודה על המקום הזה שמאפשר

תודה שכל המערכות פועלות וקמתי על שתי רגליי תודה על יום עמוס שמחכה לי תודה שבחלקו אני יודעת כמה הוא יטרגר אותי תודה על מי שאני ועל מנגנונים נפלאים שעובדים תודה על מורכבות תודה שאני מבינה שהסבל הוא לא חלק מההתפתחותזה רק האחזות שלי תודה על תהליך וצמיחה תודה על מים בברזים תודה על מים חמים בברז תודה על קפה תודה שהוא בא בלי מאפה 😊 תודה על ארוחת בוקר תודה על אוכל בריא שהכנתי לי אתמול תודה על עבודה ופרנסה שמצמיחה עוד ועוד תודה על אוטובוס שלוקח אותי לאן שאני צריכה מוקדם בבוקר תודה על ניצוץ אהבה ושמחה שיש לי בלב גם שמרגיש נורא תודה שאתם כאן תודה על המקום הזה שמאפשר תודה שלמדתי להיות במקומות שמאפשרים תודה לך אודי על היותך עד לחיי אוהבת אותכם המוני המונים ...

הי מיכל, כן, אני סיפרתי לה והתעלמתי ממנה אחר כך (התביישתי ממנה) והיא מאוד נפגעה (ובצדק) יום אחד היא פשוט צעקה שנפגעתי ושיש לי בעיות ושאני צריכה טיפול . היא אמרה שאני אדם לא נחמד, ושיש לי בעיות באינטימיות ושאני קיר אטום , היא אמרה שיש לי חרדות , שהיא לא חברה שלי ושאין לנו על מה לדבר. התביישתי מאוד כי גם היו בנים מסביב . אחרי שזה קרה ניגשה אליי מישהי אחרת במשרד ואז ניגשה עוד אחת והתחילו לשאול אותי שאלות. פשוט רציתי להתחבא מתחת לשולחן ולא לצאת. הלכתי לבכות בשירותים. אני יודעת שאותה בחורה לא עשתה את זה מרוע. היא באמת התפוצצה עליי מכעס שלה בגלל ההתעלמות שלי ולא מכוונה לפגוע. אבל הצורה הפומבית שבה היא דיברה על דבר אישי שלי והטון שלה ערערו אותי לגמרי. אני מרגישה מעורערת בכל פעם שאני רואה אותה ואני רואה אותה כל יום. לא יודעת, אני מרגישה חשופה. כאילו שיש לה יכולת להסתכל עליי ולראות את כל הפגמים שבי. ואני לא מצליחה להסתתר מהמבט שלה. אני מפחדת ממנה מאוד. מיכל, אני יודעת שהיא אמרה עליי דברים נכונים. באמת יש לי בעיות וקשיים. אבל הדרך שבה זה נאמר , הרגשתי מותקפת. היא גם אמרה לי אחר כך שהיא יודעת שהיא מאוד ישירה ויש אנשים שחשים בכך איום. גם נפגעתי שהיא אמרה שאנחנו לא חברות. הרגשתי דחויה ולא רצויה. היא מצידה פגועה וכועסת עליי . מרגישה שאני מענישה אותה עם היחס המתעלם שלי. וככה זה נמשך וכרגע אנחנו לא מצליחות להתגבר על זה. וחבל כי אני באמת מחבבת אותה, ולא סתם רציתי לספר דווקא לה. הרגשתי קרבה אליה.

עצוב..אולי תנסי דרך המייל לכוב לה? או מכתב כתוב? בכל זאת את מחבבת אותה..להבדיל ממך אני ספרתי לחברה שדווקא אנחנו בקושי מתראות פעם פעמיים בשנה...גם לי היה קשה ליצור איתה קשר אחרי וחשבתי שהיא לא תרצה בכלל להתחבר ואני שקופה מולה..אבל בסוף דברתי על הקשר איתה עם המטפלת ויצרתי קשר והבנתי שהיא בכלל לא כעסה עליי רק לא ידעה איך ומה לומר...חידשנו קשרים. מקווה שתוכלי לגשת אליה ולהסביר הכל...רוצה שתדעי שאין לך במה להתבייש שאת עם בעיות ושנפגעת!!! את לא אשמה בכך!! וכזו את. חבל שזה יצא בצעקות ועלבון..אני חושבת שאפשר לתקן. כל עוד הנר דולק...נסי דרך המייל יהיה קל יותר במכתב ולא פנים מול פנים. בהצלחה יקרה! אני כל כך מבינה את ההרגשה הזו של שקיפות...איתך.

שבוע טוב לכולם, אתמול, אתמול פעם ראשונה בחיים שחגגו לי יומולדת. חגגנו. מפגש. מסיבונת. שעשועים. עבר בשלום. הראיתי לכולם איזו עבודה טובה עשה רופא הנפש שלי (וגם אני). אפילו התגנדתי. במונחים שלי - שמלה ונעליים עם קצת עקבים וקישוט קטן. לא מעט תעצומות. המשכים בונים ומחזקים. והיום חל התאריך הלועזי, כמעט שכחתי. שלכם, סוריקטה

וואו..מרגש!!! איזה יופי! מזל טוב! לעוד הרבה ימי הולדת כאלה מעצימים!!

אוהבת אותך המון ריגשת ברמות כל כך שמחה לשמוע אני חושבת שזאת פעם ראשונה שאת שמחה על יום ההולדת זה נפלא .. ואת יקרה כל כך מגיע לך ..

הי סוריקטה היקרה והיום הולדתית מזל טוב!!! :-)))) והמון הצלחה ובריאות ושכל מה שתרצי ותאחלי לעצמך תצליחי להגשים בכזו עדינות ורגישות ואלגנטיות כפי שאת כאן...

הי כולם, זוכרת שכתבו לי גם בעצים אחרים וראה ראיתי - התיעוד נשאר כאן, כפי שכבר כתבתי, ואוכל לחזור ולקרוא. תודה אנשים טובים. מראשית השבוע אלו מעין ימים רגילים כאלה לי. שלכם, סוריקטה

בכוונה לא מזכירה שמות למידה שאינך רוצה שזה יופיע כאן.. רק רציתי שתדעי שחושבת עלייך וכותבת עכשיו שזה יופיע מחר בבוקר .לכבודך... מקווה שהיום הזה יעבור נעים וטוב .שדווקא תופתעי לטובה... אתך בלב ....💜💛💚👼

תודה על המחשבות. כבר הסקפתי לכתוב בינתיים, שעבר בשלום, והיה סבבה. עכשיו רק צריך לנוח קצת. לא הספקתי. ומחר צפוי טיפול רפואי פחות חביב. תודה שאת חושבת עליי. ותודה שרצית להפתיע לטובה. כיף. חיבוק, סוריקטה

הי יקרה ... איך את היום אחרי הטיפול מקווה שגם הוא הפתיע לטובה .. חיבוק

הי אביב, זה היה טיפול כירורגי עם הרדמה ותפרים והכל, והסיבות קצת מצערות, כי היינו אופטימיים יותר. מה שרואים בצילומים לא הבהיר את מה שקורה בשטח באופן ברור מספיק. אבל הכל בסדר. יש הקלה, כי סיכוי רב שה'מלחמה' מול הבעייה שנמשכה כמה שנים פסקה, והתהליך ההרסני נעצר. אז אני לא כל כך חייכנית, ואולי קצת מתאבלת, שזה בסדר. בשורה התחתונה - אשתדל להמעיט במאמצים. אתרפא, ישוקם. והלאה. אני דואגת לך, את מדווחת על כאבים נוראיים :-( שלך, סוריקטה

מזל טוב אישה יקרה. יום הולדת עגול. הרבה בריאות, אושר ושמחה. שתמשיכי לגדול ולצמוח ולהאיר את העולם בהארותיך שנותנות חומר למחשבה. מאחלת המון, המון טוב.

הי ת', המון תודה על ההקשבה. באמת. ובוודאי על האיחולים הלבביים. שלך, סוריקטה

שלום,אני בחור בין 45,רווק,שמלבד לקום בבוקר מוקדם לעבודה.לא עושה שום דבר פרודוקטיבי,כמו ספורט,יציאה לבילויים גם כדי להכיר בנות זוג.אוכל גנק פוד במקום לאכול בריא.ולמעשה רק יושן ועובד.פשוט בתקופה האחרונה נהייתי עצלן ופלגמת.ל פעמים אני מצליח ללכת פעם או פעמיים בשבוע לח.הכושר.היו תקופות שכן הייתי מצליח להוריד במשקל לצאת וכו...

שמטפל יורה מעמדת סמכות למטופל שלו לצאת לעבוד ויתעקש על זה ? בלי בכלל לטרוח לשמוע מה יש למטופל לומר בנושא?

עיינתי תגובה קודמת ואין שם התייחסות שקשורה לשאלתי הספציפית הזאת. בלט לי מאד בטיפול הפסיכולוגי שעברתי העמידה של המטפלת על הרעיון שאצא לעבוד . בלי לשאול לדעתי בנושא. להעדפותיי. לתקוותיי. למסוגלותיי. לנטיותיי. היא כל הזמן אמרה 'צאי לעבוד'. כיום אני לא עובדת ואני ממש מרוצה מן העובדה שאני עומלת להקמת עסק עצמאי. הרבה יותר מספק מלעבוד תחת בוסים מאוסים כמכונת ייצור בשכר פרוטות. הפסיכולוגית בכלל לא התייחסה לנושאים כאלה. אין בכלל אפשר???בדיעבד הרגשתי שהיא חיללה אותי עם החודרנות הפורנליסטית שלה. שהיא רק הרחיקה וניתקה אותי מרצונותיי האמיתיים והאותנטים ביותר. דיברת בתגובותך על לסמוך וצבירת חוויות טובות. על המטפלת שטיפלה בי לא הייתי סומכת שוב לעולם. עצם העובדה שבכלל אי פעם סמכתי והקשבתי לה התבררה כטעות . סתם אומרת. מעניין אם כל הפסיכולוגים לוחצים ככה על מטופלים בנושא התעסוקתי. ממך לא קיבלתי תשובה לזה.

נכון שעזבתי. התרחקתי. המשכתי ללמוד במקום. אחר. מגיעה לי סביבה נקיה וחיובית ומפרגנת. להתרחק משם אכן התגובה השפויה והמתבקשת. אבל עדיין בזכרון משהו נשאר לי מהחוויה הרגשית הרגשתי כל פעם שבאופן ערמומי היא עקצה וביקרה אותי וניסתה לערער לי את הבטחון שזה משאיר משקע. זה קרה יותר מפעם אחת והסיתה נגדי אנשים נוספים אז ממש חשתי תחת מסע הכפשה והתנכלות. אני מרגישה שנשאר לי מן משקע בזכרון בלא עוזב מהחוויות השליליות. כאילו הזכרון הרגשי גורם לכך שהעבר ממשיך ללוות אותי בהווה. ההרגשה הרעה לא נשכחת ואני בעיקר מזהה בי משקעי תוקפנות וכעס ולא קיבלו ביטוי בזמן אמת. לא מספיק התעמתתי, התנגדתי, הגנתי על עצמי מולה. אני מרגישה כאילו אני סוחבת איזה כעס על שהרשתי לה לדבר כמו שהיא דיברה, בפוגענות, במגעילות, בחוצפה.. לא העמדתי אותה מספיק במקום. יש בי איזה כעס גדול. עליה. על עצמי. על הכל. על העובדה שכאשר פוגעים בי תחושות הפגיעה ממשיכות גם אם בהווה הגורם הפוגע כבר לא נמצא בחיי בכלל. איך משנים את זה? אני מאד רוצה ליצור משקעים חיוביים בתוכי. ,שמחה טהורה ואמיתית ולבבית. רוצה שבתוך הנפש שלי יתבססו חוויות שאני רצויה אהובה בטוחה ראויה שווה מוערכת. ושאדם כמוה לעולם לא יצליח לגרום לי לחוש דחויה או מבוקרת ולא אשמה. אני רוצה להיות חסינה להשפעות שליליות מאנשים שליליים. אין באמת מצליחים לפתח חוסן שכזה עמוק מבפנים? אני ממש רוצה. להרגיש טוב עם עצמי. לשמוח. להיות בטוחה בי. למשוך אנשים חיוביים לחיי ולשמוח איתם במקום להרהר שוב ושוב במשקעים שליליים מאנשים שלילים אשמח לכל טיפ ועצה איך באמת אפשר לטהר את הנפש מזכרונות שמפריעים לחיות 100% בשמחה של ההווה. תודה :)

מברכת אותך בשבת טובה,רכה, נעימה ומלטפת.. אתה יודע אודי ? מרגיש לי עכשיו נעים בלב.. הייתי קודם אצל אמא צביה ונעים לי בלב.. מרגיש לי עטוף בלב.. אני אוהבת מאוד מאוד את אמא צביה, וגם אותך, וגם את המקום הזה, ומרגיש לי עכשיו אהבה ורוך לכל היקום.. שלך-במבי.

הי אודי, אני לא קראתי את הספר הזה, ובטח עכשיו אשבור לסוריקטה את כל ההילה סביבו. אבל אולי אני קצת קצת הענק הכי לא גנדרן בעולם. קודם כל, כי אני בכלל לא גנדרנית. ממש בושה למין הנשי. איזה מין אישה אני בכלל? אבל, יש בי באמת משהו ענקי. ענקי ומפחיד ומאיים. בא לי לצעוק עכשיו על כולם, במיוחד על הקולגה שצעקה שעברתי פגיעה ויש לי בעיות וביישה אותי מול כולם. בא לי להיות ענקית ממש ולצרוח עלייה עד שהיא תבכה כמו שאני בכיתי. אודי, אני רוצה שיכאב לה. בעצם, לא. אני רק רוצה שנחזיר את הזמן אחורה לפני שסיפרתי לה ולפני שרבנו ולפני שהתעלמתי ושיהיה הכל בסדר בנינו ונהיה בנות כאלה שמדברות רגיל ולא מכאיבות אחת לשנייה. ואני ימשיך להיות הכי לא ענק והכי לא גנדרן בעולם הזה כולו. והיא תמשיך להיות ענק גנדרן מאוד ומאיים מאוד אבל לא כלפיי ואנחנו נהיה בסדר וזהו. ועכשיו אנחנו לא בסדר, והיא יודעת שנפגעתי ושיש לי בעיות ואם היא תספר לבנות אחרות ואז הן כולן ידברו עליי וירכלו עליי אני אתבזה נורא ואתבייש . אני כל הזמן מתביישת ומפחדת.

אוי מיקה יקרה....כואב לי לקרוא שהיא צעקה וביישה אותך מול כלם. ממש נורא!!!! אבל בהמשך כתבת שאחרים ירכלו..אז לא ממש הבנתי אם רכלו או שזה פחד שלך?? בכל מקרה זה ממש מפחיד ומאיים מבינה אותך! אני בוכה יחד איתך. ספרת סוד ובתמורה קבלת גילוי בפומבי..בטחת בה והיא בגדה בך רק כי התעלמת ממנה?? לא מובן...

המצב כל כך רע!!! ואני צריכה לתת תשובה. מרגישה שיש לי בעיה רצינית עם המטפלת וכבר לא יודעת ואולי לא סומכת עליה שתוכל לעזור לי. כתבתן לי לא מזמן שיש גם אפוור ואולי עוד צבעים, אבל כשלי שחור הוא צובע את הכל חזק מאוד ולא רואה כלום חוץ משחור! עכשו מאוד קשה ולא רואה שום פתרון באופק. כל החיצים וכל הדרכים מובילים רק למקום אחד. לצערי, אודי עד שתגיד איזה משהו חכם ומשמעותי אצטרך להחליט לבד איך אני מתמודדת....

שוב היאוש הזה שעוטף אותי. שוב בבית ללא עבודה.(התפטרתי...) שוב כועסת על המטפלת שבמקום להיות איתי מטיפה לי מוסר! לאחרונה שמתי לב שאני "מחפשת" אותה. עשינו שיחה "יחסינו לאן" ואז היא "הטיפה". כבר לא יודעת אם כדאי לי להמשיך איתה. נוצר בי איזה אנטי. המון שנים איתה וכבר לא יודעת אם יכולה לעזור לי, להיות איתי . יאוש! יאוש! יאוש! מכרסם עמוק! נ מ א ס ל י!!!!

תודה על המקום הזה שמאפשר להתלבט, להבין ,לא להבין ,להיות ,לא להיות פשוט מאפשר תודה על עשייה תודה על בוקר ועל פעילות הבוקר תודה על יום עמוס תודה על מחשבה תודה על הקשבה תודה על למידה תודה על מטפלת וטיפול תודה על חברה שלא מרפה תודה על שמחה בלב תודה על היש תודה על ספרים תודה על המוזיקה תודה לאבע ובעלי החיים תודה לכל מה שמשאיר אותי שפוייה ועוזר לי לתפקד 0

תודה לך, אביב, על נחישות והתמדה. ברור שתודה לטבע ובעלי החיים - גם ממני. תודה לגשם. תודה על מנוחה. נחת ורוגע. תודה על תינוקות וילדים מאושרים ובריאים שמקיפים אותי. תודה שמצאתי ויצרתי סביבה חדשה, שמורכבת מאנשים שונים מהמקומות האפלים אליהם יש בי חלקים הרסניים שנמשכים. תודה על צמיחה. תודה על התחדשות. תודה על הפגת עכבות. סוריקטה

תודה על הניתוק שמאפשרת לי יחסית לתפקד תודה על הניתוק שהוא שומר עלי מלהרגיש את הכאב הבלתי נסבלת תודה על הניתוק שומרת עליי לזכור תודה אביב יקרה על עץ התודות

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה שאני מנסה לכתוב תודות תודה שאני יודעת שיש גם טוב בעולם תודה שאני לא נופלת למקום קרבני גם בתוך המלנכוליה שאני נמצאת בה תודה על מקלחת וקפה של בוקר תודה על יום עמוס נוסף שמחכה לי תודה שאני סוחבת את הימים האלה למרות הכאב תודה שאני ממשיכה לנסות תודה שאני לא מאבדת תקווה תודה על הטבע המוזיקה מטפלת ושאר גורמים שמלווים אותי תודה אודי על היותך תודה לכם שאתם כאן שתהייה שבת שקטה ושלווה

סליחה בנות שגררתי אותכן לשיח שבני ובן אודי...אין לי מילים באמת .. שנייה אחרי ששלחתי הבנתי מה עשיתי אז מקווה שתבינו אודי יקר באמת באמת סליחה . השיח הוא בניינו ואנחנו בהחלט לא צריכים מתווכים . לא יודעת מה להגיד ... חוץ מאשר אני יודעת שתבינו אותי ... בימים אלו אני יותר ויותר שם מכאן וזה משפיע על הכל . תודה לכם על היותכם בחיי גם אם וירטואלים למדי ..

מה קורה, אביב יקרה שלנו? איזה חרדות אדירות משכו אותך לתהום? לא גררת אף אחד, להרגשתי... כולנו כאן ואנחנו בוחרים בחופשיות אם להצטרף או לאו, להזמין עצמנו ולהשתתף, וגם אחרת. לפעמים מתאים, לפעמים מרגיש מדייק, ולפעמים אופס, כשל. זה בסדר, מחבקת המון, סוריקטה

איזה קטע ... ראיתי הרגע את ההודעה הזו.. כבר הגבתי להודעה שכתבת למטה.. אם לא מתאים לך ,את כמובן יכולה שלא לקרוא את מה שהגבתי... יום מבורך לך אביב :) במבי.

ברור שהמילים שלכן יקרות לי לכן ביקשתי את עזרתכן ...אפילו מאוד מאוד הם עוגן ענקי . זה שהרגשתי לא נוח זה רק כי ביקשתי מילים על המילים של אודי ... כאילו אודי יכול להסביר את עצמו .ואני כמו ילד קטן ביקשתי שתתערבו ... מקווה שיותר מובן מרגישה סלט ירקות בראש ...

בלימודים הקודמים שלי נפלה עליי שם איזה מישהי רעה שפשוט נטפלה אליי. כל הזמן ניסתה להוריד לי את הבטחון. תקפה בהערות עוקצניות את תחושת השייכות שלי. ייחסה לי מניעים שליליים וציירה את עצמה כטובה לעומתי. האשימה אותי שאני רוצה להעתיק ממנה עיצובים. ריכלה עלי מאחורי הגב וצחקה עליי בפנים. הייתה לה שפה כזאת ערמומית ומיניפולטיבית שהיא עושה משהו ומכחישה בו זמנית . למשל יכלה לומר 'לא שאני מאיימת אבל..." ואז להגיד משהו מאיים. או הייתה מדברת כאילו בעקיפין 'אני לא אוהבת אנשים שמחמיאים הרבה' והיה ברור לי שהיא מתכוונת אליי כי זה נאמר ישר אחרי שהחמאתי למישהי והיא שמעה. בהזדמנות אחרת שמעתי בנות מדברות על משהו בעיצוב ושאלתי אותן על זה מסקרנות אז היא פתאום קפצה ואמרה לי 'את לא חייבת לדעת הכל' וכאילו ניסתה להגביל אותי ולתקוף את תחושת השייכות שלי. זה הרגיש עויין ונוראי. היא גם עשתה את זה עם חיוך על הפנים כאילו היא נהנית לערער לי את הבטחון. הייתה יכולה לשקר בלי להנעיד עפעף וניכר שיש לה אישיות נרקיסיסטית מנופחת כזאת כי היא כל הזמן דיברה על עצמה במן סופרלטיביים עצמיים , שזה לכשעצמו היה גרוטסקי. בקיצור טיפוס ממש בלתי נסבל . פעם אחת היא שאלה ממני חפץ וביקשתי ממנה בלשון הבהרה 'רק תקפידי להחזיר לי אחכ' אז היא ענתה לי במן ארסיות מורדת 'אני לא צריכה שיגידו לי להחזיר. אני מחזירה תמיד' . והרגשתי מותקפת. כאילו מה הבעיה שלה? במקום להשיב 'בטח, תודה' . היא ערערה לי את הבטחון כל הזמן. וכשנכנסתי לכיתה נהגה שלא לברך אותי לשלום במן אופן מופגן... כאילו היה לה איזה משהו נגדי והיה לה חשוב גם שאחוש בזה. סיפרו לי עליה שבמחזור קודם היא נטפלה כך למישהו אחר גם.. לא מבינה בכלל מאיפה זה נובע ואיך מתמודדים עם אישיות נוראית ככ? אני אישית בחרתי להמשיך את לימודי ההמשך שלי במוסד אחר רק בשביל לא להתקל בה ובחברותיה שם שוב (בנות אחרות שהיא נהגה להסית נגדי). זה היה מכוער. אנשים יכולים להיות ככ חסרי רגישות ואיומים. בחיים שלי לא התנהגתי בצורה ככ דוחה כלפי מישהו אחר. מרגישה שממש היה לי חוסר מזל מבחינה חברתית שם. חוויתי הרבה דחיה ועויינות וזה לא היה הוגן ולא מגיע לי בכלל. אהבתי להסתכל מה אחרים עושים כדי לקבל השראה וחשק. הם פירשו את זה כחתירה להעתקה. וזה בכלל לא נכון. הכפישו אותי סתם. במקום לקבל יחס של אהבה ותמיכה אישור ושייכות נאלצתי לסבול את היחס הגועל נפש הזה. יש אנשים בעולם הזה שמאד לא רגישים לזולת מלבד עצמם והאינטרסים הצרים של עצמם. זה גועלי.

מימה, ההיא מהלימודים, עם האישיות המעפנה לדברייך, עכשיו לא בחייך. נסי לחשוב מה הוביל אותך להימשך ולהזמין אותה למחשבותייך ביתר שאת כעת? סוריקטה

לב פצוע שלא יודע שהוא פצוע ואז בטיפול הוא מגלה. חווה תלות ופורצת זעקת שבר . ננטש. נכנס לסרט. מגלה על עצמו שהוא פצוע.שמאז ומעולם היה פצוע. והוא לא ידע. אפילו שהקיא ופצע את עורו הוא עדיין לא הבין שיש בו רגש פצוע. הוא לא קישר ולא הבין מה המקור. ופתאום אחרי הזעקה שפרצה הוא קישר בין הדברים. הוא הבין שבעצם מאחורי הגוף שאת עצמו פוצע היה רגש פצוע. פצע רגשי שהרבה יותר כואב לחוות מכל שריטה או מכה.

הי אביב, מסכימה שמפצעים רגשיים כאלה קשה להתמודד, פעמים רבות יותר מפציעה פיזית, שגם גלויה לעין. עם זאת, לעתים פציעה פיזית קשורה גם לאירוע רגשי. מורכב. גמני גיליתי את ההיסטוריה רק אחרי שנים של טיפול. הייתי שם עמוק. מצב מדאיג. חמלתי שלוחה יקירתי. עוטפת, סוריקטה

וואלה, איכשהו היה נדמה לי שגם אביב כתבה משהו דומה על כאב נפשי. לכן גם עלה הרעיון של השיר המצורף בהמשך. ברור שהמילים גם עבורך, מימה. סוריקטה

שלי ולמימה יש הרבה מאוד במשותף ... מימה עצוב וכואב ...אתך

מימה יקרה מסכימה איתך שכאב רגשי הוא הכי קשה להתמודד איתו הלוואי שיהיה לנו האומץ ורצון להתחבר אליו... הלוואי נוכל לסכים להתחבר..הלוואי..

מקדישה לך, מימה, ולכולם את השיר הנוגע הזה: 'לא תמיד אפשר להראות סימן או פצע בתור הוכחה' (והייתי מוסיפה גם שבסדר גם כשבן בוכה ולא רק ילדה). https://youtu.be/OWzbclVgdWQ סוריקטה

... פתחתי את הפורום בבוקר, והוא מזכיר לי שבכלל היום יום שלישי... כמה טוב שכך מחלוקים ימי הפעילות כאן. אני כזאת מבולבלת... הי כולם ואודי אהוב, אתמול התחדשתי במשהו. לכבוד יומולדת. מצטרפת לזה חוויית הקנייה והכל. הייתי כל כך חברותית ומתקשרת ומעורבת ואכפתית. כשפרשתי משם, הייתי נרגשת והופיעו תופעות שאני קוראת להן חרדתיות. לא התמצאתי אפילו במקומות הכי מוכרים (אובדן אוריינטציה, אולי) אבד לי התיאבון לגמרי. לולא הייתי אומרת זאת למישהו, אף אחד לא היה יודע. הגעתי הביתה במקום להמשיך במשימותיי, גם לא התבוננתי כאן בפורום, והלכתי לנוח. אני מניחה שיש לי ציפייה גדולה מאנשים לקראת יום ההולדת, שיתגמלו אותי באיזה אופן על שנים רבות ועל השקעה. גם כלכלית. אני כבר רואה שמה שקורה בשטח אינו תואם את הפנטזיות שלי, ויש פה מקום לאכזבה ועלבון. ככה זה (גם) בימי הולדת. אנסה להתכייל. דרשית שלום לכם. מקווה להתפקס ולהתחיל עוד יום. נשתמע, סוריקטה

הי כולם, מעדכנת שנחתי והתפקסתי. הידד לטיפול שבזכותו אני מצליחה להתאושש אחרי פרק זמן קצר יחסית. בעבר החוויה הייתה נשארת איתי לשנה וחצי או לתמיד. תיקון - אודי. מאמצת, כמובן. נשיקות, יחי נובמבר, סוריקטה

סוריקטה יקרה סליחה שאני מתקשה להבין אותך מה שאולי הצלחתי להבין זה תחושה שהלכת לאיבוד? חוסר נוכחות? אנשים לא שמים לב? אלו תחושות קשות ונראה לי שלמדנו לחיות איתם.. לפעמים כתיבה מאפשרת נוכחות.. (אם בכלל לא הבנתי אותך תתעלמי ממה שכתבתי) רק שתדעי שאני שמחה שאת כאן

אם אשתמש במילותייך - תחושה שהלכתי לאיבוד. תודה יפה שלי, סוריקטה

ענית לי למטה ואני יודעת שבטוב אני כבר יודעת שכל מה שאתה כותב בא ממקום טוב , אכפתי דואג והכי חשוב מקצועי . אבל אני לא מצליחה להבין וזה יוצר בהלה מאוד גדולה ..לפני שזה הופך לחרדה אתה מוכן להסביר לי שוב מה הכוונה במילים האלה .. "תבדקי איך וכמה את יכולה להגיע לכאן שלמה יותר. המקום מאפשר את זה. ואנחנו מאוד נשמח לקראתך." הראש העקום שלי מתרגם את זה לכעס ,להנה כתבת אז אודי אומר לך את האמת תבואי שלמה כי ככה כמו שאת באה את לא ממש שייכת לכאן,לא ממש רצוייה .. אוףףף אודי החלק שמבין דברים לא מצליח לחשוב מעל הרעש העצום שיש לי בראש ובלב מאתמול ... סוריקטה ,במבי אם בא לכם אני אשמח אתם תמיד מצליחות לתרגם לי את אודי כשהראש שלי עיסה דביקה .. ואודי יקר אני זוכרת ,זוכרת מעבר לעיסה הזאת שבראש , שאתה כולך טוב .. יודעת שאתה כאן עבורי כל כך מעבר לכל הגיון בריא . אז סליחה שאני ככה אני באמת מעריכה את כל מה שאתה עושה כאן .

אביב יקרה, בהתחלה דווקא בלי תרגום (כתבת אותו בעצמך) - אני יכולה להבין לגמרי את הכיוון של התפיסה של המקום הכועס שדורש ממך להגיע רק שלמה, וכמפורקת את לא רצויה. קשה לשכנע כשהקול נשמע בפנים כל כל חד משמעי, אבל יופי שאת יודעת לשים סייג, ובמיוחד כאשר המחשבה לכאורה נורא ברורה וחד צירית. אני שמעתי גם המון חמלה ורוך והכוונה למצוא בעצמך בתוכך בדרכך, שכך, באחריות שאת מגלה שאת מצליחה לקחת, עשוי להיות הכי מרגיע ומספק עבורך. שלך, סוריקטה

קראתי את התכתובת שלכם, ומעניין... אני "שמעתי" משהו שונה לחלוטין... אני שמעתי את אודי אומר לך : "אביב מתוקה, אנחנו כבר מכירים את הפיצולים,את חלקי האישיות שאת מביאה לפה.. המקום פה בטוח ומוגן ,והיות ואני מכיר אותך כבר איכשהו, וגם מכיר קצת את הכוחות שבך ואת המוטיבציה שלך לגדילה ושינוי, אני מציע לך שימוש נוסף ומאתגר יותר במקום הזה.. אני מציע שתנסי להביא לפה גם אותך ,אביב, על השלם שבך , עד כמה שאת יכולה... ואני ,אודי ,מציע לך לנסות להביא אותך גם על השלם שבך ,לא ממקום הגנתי-מנותק, אלא ממקום של חוויית השלם שבך !!!! ואני-אודי, וגם הקבוצה פה תומכים בך ונותנים לך יד בניסיון הזה..." זה מה שאני שמעתי בהודעה של אודי אלייך... איתך, במבי.

קוראת אותכן מרגישה את העטיפה שעטפתן אותי . זה מרגש עד דמעות .. כן סוריקטה מרגישה שצמחתי מאוד והתגובה שלי הרבה יותר בוגרת ואחראית . אודי מאוד מאוד מובנה כדמות טובה וזה עוזר מאוד .. ובכל זאת לבוא שלמה מפחיד לא בטוח מרגיש לא אני בכלל . אני לא יודעת איך להיות שלמה.. ושוב מתנצלת שמגיבה לכן יחד ושלא ממש מוצאת מילים רק שתדעו המילים שלכן הוא עוגן נפלא לי שמחזק את הטוב של אודי והמקום כאן .

הי אודי, אני רוצה לשתף ולכתוב כאן שבתור ילדה הייתי מאוד מוזנחת. תמיד בנות היו צוחקת עליי על הבגדים והלבוש. לא הייתי מסתרקת יפה אף פעם. הייתי עלובה ומוזנחת. אני חושבת שגם היום יש בי צד מאוד מוזנח ומרושל. וגם היום בנות מהעבודה אומרות לי לפעמים שאולי כדאי שאני אתלבש אחרת , יותר אופנתי ויותר יפה. אני בכלל לא מרגישה קשורה לכל שיחות הבנות שלהם על לקים ובגדים ואיפור ובכלל לא מצליחה להשתלב. לפעמים אני תוהה אם הן צוחקות עליי? עד כמה הן מחבבות אותי באמת אפילו שאני ככה? כרגע אני ובעלי במעבר דירה, לדירה יותר חדישה ויפה והחלטתי לקנות ריהוט חדש ולהשקיע כדי שיהיה לי חדר יפה וארון יפה ואני אהיה מאין אישה שכזו עם מראה וחדר כזה של נשים. ואני גם אקנה לי ארון חדש ואמלא אותו בבגדים יפים :)) עד שהוקלגה ההיא שאמרה שאנחנו לא חברות ממש תרצה לדבר איתי על לקים , למרות שאני לא מבינה בזה כלום.

אהבתי אודי אדיר ממש הצלחת לגרום לי לצחוק לרגע

גם אני לא מבינה בלקים וכאלה ואת האמת אפילו לא אוהבת את השיחות הקטנות האלה את יודעת אישית שתי המטפלות שלי גם לא זקוקות ללקים ואיפור כדי להיות אשה . להיות אשה זה הרבה יותר מלקים איפור וכאלה .. ואת בסדר יקרה גם בלי לקים....

את יודעת מיקה, גם בי, אני מניחה, יש צדדים מוזנחים, כגלעד למה שהיה בעבר. היום איני מוזנחת ככל שאני תופסת. אבל גם לא גנדרנית ומקושטת. לא מאופרת ולא לקים ולא ציפורניים. בגדים חלקים בלי נצנצים ודוגמאות. גם אין לי פינת איפור עם נורות מסביב. זה לא הקטע שלי וזה לא אני. אבל התוך, פנים, מיקה. הפנים העשוי, במוח הקטן הזה ובלב, שעובד כל כך בטיפול שווה יותר מזהב ויהלומים וכל ההתפנפנות החיצונית. לא רק אני כזאת. אפשר להיות לגמרי אישה גם ככה. ואולי לא כדאי לנסות להיות בכוח מי שאת לא. אגב, עוד כמה חודשים פורים. אפשר להתחיל לחשוב. ואגב הספר הזה שרשמתי בכותרת - ספר מעצבן בעיניי. עלק נדיב הענק הזה, אבל הוא הקריב את כל מה שהיה לו ולא שמר על עצמו. אז בהחלט כן לשמור על עצמנו. היגיינה ותזונה וכושר ובריאות הגוף והפה והנפש. תתחדשו על הדירה. מעבר מרגש! שיהא זה מרחב עם אוויר מרענן. סוריקטה

כבר כתבתי לך לא פעם שגם אני לא מתחברת לכל ה"ענייני נשים" ובכל זאת יש לי חברות שאוהבות לקים ופנים והחלקות לשיער :) אז מה? כלם חייבות להיות אותו הדבר? אני לובשת מה שנח. ואת יודעת מה? גם היום אחרי הורדה רצינית במשקל אני לא מאלה שקונות ונהנות מקניות של בגדים...אני נהנת יותר מטיולים בטבע וארוחה טובה או סרט מאשר בגד לארון. ואין לי לק או צפורניים ארוכות;) הבל הבלים..העיקר שתהיי שלמה עם עצמך. היי מי שתהיי ויאהבו אותך בכל מקרה!!!! מניסיון ופחד דומה שממש השתנה לטובה! חיבוק מתאים. ואהבתי את התשובה של אודי...הצחיק אותי.

שלחתי פוסט ביקורתי עם האמת שלי מהבטן ולא מופיע...

תוהה עם זה בגלל הנימה או התוכן. אם הייתי כותבת בצורה יותר ניטרלית ונקיה את התוכן (למשל הביקורת שלי על איך פסיכולוגית לחצה עליי לצאת לעבוד תוך התעלמות מהקול האישי שלי שם) ולנסח בלי לתקוף ולהשמיץ ... היה מתקבל?

לקחתי קורסים שמטרגרים ברמה שאני שם יותר מכאן ... הכל מתעורר ריח ,זכרונות ,תחושות של הגוף ... ובעיקר עצב עמוק על חוסר נראות של המערכת ... מה שטוב בזה שאת מה שצף אפשר להביא לטיפול ולעבוד על זה .. אתגר ...אני אוהבת אתגרים .. 😊

יום פשוט נוראי אודי אפשר יד אולי יעזור להתקרקע אני כל כך אנחנו וכל כך שם ..

אביבוש, כמה עוצמה שיש בך!!!!! גם לי היה פעם קורס כזה..וואו כמה שזה הציף והיא הייתה שם עבורי, אז גם בטיפול וגם כאן, אנחנו פה עבורך ובשבילך.

היה בסדר ונחמד שבוע ימים בדיוק שבוע. והיום הכל התפוצץ לי בפנים. מרגישה שמלכוד מאוד גדול סוגר עלי. לא בטוחה שרוצה להמשיך בעבודה. האנשים שם בלתי נסבלים!!! מתייחסים בצורה מחפירה!!! לא מוכנה שיתייחסו אלי כך!!! כניראה שאפרוש בקרוב. המלכוד הוא עבודה אחרת. באיזה עבודה אחרת אוכל לעבוד. איזה עבודה אמצא?! אין לי כיוון. אין לי מושג. אין לי שום רעיון!!!! על הפנים!!!!

הי אוווף, גמני מזכירה שיש אמצע וצבעים אחרים זולת שחור ולבן; שיש שלל מצבים בין מחנק לנשיפה רבת תנופה. סוריקטה

היי, אני בתקופה שאחרי צבא לקראת לימודים גבוהים. אני מוצאת את עצמי מהרהרת הרבה בימים שאני פחות עסוקה מה המטרה שלי בחיים? למה אני עושה דברים? אותן מחשבות עולות לי גם כשאני צריכה לעשות דברים שקשה לי להתמיד בדברים שאני לא אוהבת וכו...וכלל שאני עסוקה פחות המחשבות מתגברות. יש לי תחושה לאחרונה שהאנרגיות שלי מתבזבזות על ״לשרוד״ את היום יום, על מצב רוח טוב ופעולות שגרתיות במקום להוציא אותם על דברים שיקדמו אותי. לאחרונה חברה טובה אמרה לי שהיא חושבת שהמחשבות שלי מראות על דכדוך וכדאי לי לקבל טיפול השאלה שלי אם אני במקום נורמאלי של חיפוש עצמי וכו או שבאמת עלי לגשת לטיפול

לאיזה סוג של איש מקצוע לדעתך אני צריכה לפנות?

אודי יקר וכלם... לא נפגשות השבוע..לא מפריע לי במיוחד, אין שום דבר על הפרק ובכל זאת עולות מחשבות. אולי אשאר כדי להנות מהטיפול סתם ככה???...בלי לנסות להבין לעומק, סתם כי טוב לי איתה? לתחזוקה :) הרעיון השבוע הזה ( שבמילא יצא לא להפגש )הוא קצת גם לבדוק אולי, מה קורה, האם היא חסרה לי השבוע?, כי היו תקופות שממש הייתה חסרה והייתי חייבת שיחה וכו'..עכשיו לא. אבל הנה עצם זה שאני חושבת וכותבת..נו, טוב. שבע וחצי שנים זה המון זמן ואצטרך להתרגל גם ללבד...חשוב לי שאתה ואתם כאן כי אף אחד אחר לא יודע שאני בטיפול וגם לא יודעים על הלבטים ולא ידעו כשנפרד...כך שלא יהיה גורם חיצוני להעזר בו בפרידה... היא בקשה שבתור התחלה ננסה לראות איך אני בלי לתקשר בין הפגישות, לפעמים אני כותבת לה דברים שטוב לי או שנזכרתי במשהו או שמשהו קורה..ואז מדברים בפגישה כמובן..זה נשאר לפגישה אבל אני עוד כותבת לעיתים...פעם זה היה רק בשביל לבכות לה ולתחזוקה, הכתיבה השתנתה וגם התדירות......הרעיון שלה הוא טוב כמובן. אז בלי לתקשר איתה מתקשרת פה :) חפרתי מספיק, שיהיה שבוע מבורך וטוב.

הי מיכל יקרה, אצטרף למילותיו של אודי ואומר גם אני, שגם בעיניי, את עושה עבודה נפלאה. סומכת עליך. סוריקטה

מיכל יקרה מאמינה שתגיעי להחלטה נכונה לגבי המשך טיפול יחד עם המטפלת..

תודה, מחמם את ליבי התמיכה שלכן :) התלבטות לגבי המשך זה ממש לא פשוט אחרי זמן ממש ארוך...ובכלל עוד היו פעמים של שתיים ושלוש פגישות בשבוע..ההתחלה איתה הייתה אינטנסיבית מאוד! מיילים, התכתבויות ארוכות ופגישות ארוכות ומרובות.. היום פגישה בשבוע וגם זה לפעמים נדחה..בנוסף כיום אין כמעט קשר בין הפגישות ואם יש זאת רק ידיעה על משהו שקשה לי לדחות..אבל זה מחכה לפגישה תמיד. כמו שהבנתן, לא מחליטה :(

וואו...תודה :) את מקסימה!!!

תודה שקמתי תודה לאמא אדמה תודה על הטבע הנפלא תודה על בעלי החיים תודה לציוץ הציפורים תודה על יום חדש תודה על עוד שעת שינה תודה על היש תודה על מי שאני על כל המורכבות תודה על לימודים שמשאירים אותי חיה תודה על מחשבות נכונות וטובות תודה על אוטובוסים תודה על היש הגשמי תודה על תקווה ואמונה בדרך תודה על מטפלת וטיפול תודה על המקום הזה ....

תודה על ציוץ הציפורים תודה על בעלי החיים תודה לגשם שבא בקטנה אמנם אבל בא תודה לאוטובוסים שלוקחים אותי לאן שצריך תודה על כל הצרכיים הקיומיים שלי שמתמלאים תודה שאני לא שמחה לאיד ובכל זאת שאני גם לא עצובה שרע למי שעושה לי רע. תודה שאני עושה כל מאמץ להרגיש באמת תודה שגם שאני לא מרגישה אני יודעת איך צריך להגיב ככה שחוץ ממני אף אחד לא סובל מזה תודה על יכולות מדהימות של תימרון ויצירתיות קיומית תודה על מנגנון ההכחשה וההדחקה אם כל הקושי הם מאפשרים לי לשרוד תודה שאני לא מתייאשת מכלום תודה שאני מחזיקה בתקווה תודה שיש ירידה יש בי חלקים שמעלים חזרה תודה על כל חלקיי בסהכ אני שלם לא רע בכלל תודה על הגוף שלי תודה שאני מכריחה את עצמי ללמוד לדאוג לו אמנם ממש עדין לא מספיק ובכל זאת התחלה תודה שאני מעיזה לכתוב את זה שאני מנסה לדאוג לגוף ולא מחביאה מהחלקים האחרים שלי תודה שאני מנסה לא להבהל מהחלקים שלי ומנסה לאפשר להם יותר מקום תודה על הפעמים שהחלק הקשה שבי יוצא אני מבינה שזאת השלכה -כמה עצוב תודה על מי שסביבי שעוזר לי לחיות תודה על לימודים תודה על פרנסה תודה על הזמן תודה על געגועים למי שכבר לא מלווה אותי אבל מלווה אותי כל הזמן מבפנים תודה על תהליך אמיץ שעשיתי ואני עדין עושה תודה על מחשבות של כמה ולאן ועד מתי תודה שאני חושבת על גיל זקנה ויודעת שיהיה בסדר היקום אוהב אותי וידאג לי תודה אבל שאני זוכרת שגם לי יש חלק בדאגה לעצמי תודה לכם שאתם כאן תודה על המקום הזה שמאפשר לי להיות אני על כל צבעיי . חיבוק ענק ליום נפלא ממליצה להצטרף זה עושה כל כך טוב בלב .. ת- יקרה את כותבת שאוףףף אז בואי תנסי לצבוע את העולם בצבעים אחרים גם ...

תודה שאני לא מוותרת תודה שיש לי חברה כמוך תודה שיכלתי להביע את תסכולי מול האחראית שלי באופן ברור וברוגע תודה שהלכתי להתאמן היום תודה שיש לי עבודה תודה שאני מרגישה בטוחים בבית תודה על שבת תודה

ינשופי אוהבת את רוח ההודייה . את הרוח שמביאה איתה בטחון ויש .... אוהבת אותך מאוד מאוד