פורום פסיכולוגיה קלינית

רוצה לאחל לכולם חג אביב שמח כל אחת בדרכה/ כל אחד בדרכו ואודי באמת שאני כבר מתגעגעת ... ואני כל כך שמחה אודי (לא להרוג אותי יקרים ) שאתה לוקח חופש גם מכאן מבחינות רבות זה טוב גם לנו , לי בטוח, לא מצליחה לקחת לעצמי חופש מכאן משהו אולי קצת אובססיבי ...והאמת שנעזרת כאן גם שסגור ...מעין רצפה ותזכורת ליש בחיי. ובאמת אודי רוצה להודות לך על היותך על המאמץ האדיר וההשקעה האין סופית שלך בנו ...כמו הבוקר :) אתה פשוט איש מרגש ברמות , להיות כל כך מחוייב לאנשים שאין לך מהם כלום ואתה לא מכיר ...בחיי כותבת לך את זה ודומעת ..תודה אודי ואתה יודע אודי , עוד חירות ....כבר לא פוחדת לתת לך חיבוק אמיתי מהלב . חג שמח אהובים , תשמרו עליכם ...

ובואינה, אביב, מ'זתומרת אין לאודי מאיתנו כלום (?!) הבה נאמין, ממש נאמין, שכן. אני, באופן אישי, חושבת שאני משקיעה כאן, ומן הסתם אפשר להניח שנתרמת. שיעבור בחירות ובשלווה ובקלות ובמנוחה בסך הכל, שלך, סוריקטה

מנסה למקם את עצמי במקום למצוא מקום להנחות ולהרגיש בטוחים סערה בפנים.. בכי ומצוקה ואי שקט רוצה שתעטפו אותנו עם נוכחותכם כדי שגם אנחנו נרגיש נוכחים לא מצליחה להנחות היי רוצים להרגיש בטוחים ומוגנים

אהובה את כאן ואנחנו אתך ואת כאן וזה בסדר חיבוק ענק

הכי אוהבים חיבוקים תודה רבה

ינשופים יקירתי, הנה כמה ינשופי ליל נוצתיים רכים פוקחי עיניים שומרים עליך: https://tinyurl.com/yaqjj2ud סוריקטה

וואו סוריקיטה יקרה ינשופים הכי בטוחים כי הם למעלה בעצים ונשארים ערים כל הלילה ולא הולכים לישון ושומרים... זה מה שהכי זקוקים ורוצים... והינשופים ששלחת הם צבעוניים ויפים כל כך.. תודה רבה😊

היי ינשוף היקרה, שולחת חיבוק ענק

כאשר אני חוזרת לגוף אני לא יכולה לשאת את הגוף וכאשר אני לא נמצאת בגוף אני חשה חוסר אונים נוראית... כאילו איפה שתשימו אותי בלתי נסבלת.. חושבת שהכי רוצים להרגיש בטוחים שאפשר להיות בתוך הגוף ולא להרגיש פחד אימה...

הי ינשופון, ... כל כך מכירה את ההרגשה המצערת של הריחוף מלמעלה. מחבקת, סוריקטה

יפה שלי , את הינשופית הכי מתוקה שאני מכירה אי פעם , קשה עכשיו , זה רק זמני וגם זה יע ב ור.....מציעה לך כתף להשען עליה , גילוי נאות,,,,,מכירה את ינשופית ממקום אחר , מפורום אחר ונפגשנו גם כאן לשמחתי הרבה ): איתך , חיבוק עוטף מתוקה חטוליתוש

זאת אני כרגע ...אביב אם זה יעלה העביר לה את הפרטים סליחה אודי ותודה

יופי, אביב, חטולית מוזמנת. נכיר אותך. בהצלחה! סוריקטה

תודה סוריקה על קבלת הפנים השמחה שלך , מקווה לא לאכזב ולהיות חלק ...:) פסח שמיייח

יששששששששששששששששששששששש יאללה חטולית בואי ..... מצטערת שהייתי חייבת לשנות לך קצת את השם , לא נורא התחלה חדשה ... וגילוי נאות לכולם .... אני וחטולית מכירות ממקום אחר , ומבחינתי זאת סגירת מעגל כי כשאני התחלתי את דרכי בפורומים ובטיפול חטולית הייתה זו שעטפה אותי עם נסיון כוח ותקווה ...אז זה המקום להודות לך יקרה

מתוקה ונהדרת שאת , כמו תמיד עם מילה טובה , רק בזכות המאמצים הגדולים שלך אני יכולה להכנס ולהיות שוב חלק מ.......קהילה , עבר המון זמן ואני מקווה שלא החלדתי ח ח ח אם כן תזכירי לי , דרך אגב אין פה סמיילים ? שמחה להיות כאן ושוב המון תודה על כל המאמצים שלך אוהבת ,חיבוק גדול וחם

מהפלא אפשר סמיילים ...מהמחשב סוריקטה שלנו לימדה פעם ושמה קישור ... אבל האמת שאני עצלנית מידי כל פעם לפתוח אותו בשביל סמיילי....:)

אודי, כן הייתי רוצה שתשב לידי. כל כך הרבה רעש והחג הזה שאני מארחת אצלי וכל הצעקות בראש שאינן פוסקות איך בכלל אני יכולה לארח אם אני לא מבינה כלום מה עושים ואיך הכל פועל. בתחושה אין לי הבנה בסיסית של העולם והאנשים והכל מעורר אימה. בפועל קורים דברים, השולחן יהיה ערוך, האוכל יהיה מוכן וכל המסובים האלה ואני שארגיש כמו עלה עלוב של מרור ואחייך ואחבק ואנשק. כבר יומיים אני צמה, לא מצליחה לאכול כי אין לי מקום. מנסה להרגיש נקייה יותר, קלה יותר. אודי רציתי לדמיין שהמטפל שלי בא ולוקח אותי אליו ואומר את לא יכולה לעשות את כל זה את צריכה לנוח בואי אני אטפל בך. ואני אעזוב הכל ואשחרר ואלך איתו והוא ישמור עלי. אבל הוא לא בא והוא לא יבוא ואני שונאת אותו ממש. תודה שאתה מקשיב לי וסליחה על כל הדברים שאולי נשמעים מוזרים או טפשיים. מאחלת לך חג שמח

שירה יקרה הם לא נשמעים טיפשיים הם מאוד ברורים אבל הם עצובים נורא וכואבים והכי הכי מבינה מה קורה חיבוק ענק

שירה יקרה, מוכר ועצוב. עצוב לשמוע שהגבול מאד נחצה בפנים. מציעה במקום צום, שיש בו הרס רב, מגע כזה, של שיאצו, בגוף, בעיקר ידיים ורגליים, תנועה שלוקחת תנופה בכיוון זרימת הדם, מהלב כלפי האצבעות, עד לקצה. מרגיש כמו פינוי של רעלים מהגוף ויש בו, לעתים, כדי להמריץ אנשים מסוימים. בשביל לקבל מגע כזה, צריך להסכים לנוח ולהתמסר ולהרפות לפרק זמן מסוים. ועדיין, כן לקחת אחריות מסוימת. כן, בסיום אנחנו אמורים לקום ולהרים את עצמנו. כאילו בנו יש המטפל שנושא אותנו כקטנטנים בזרועותיו. אאוצ'. לא נשמע לי מוזר וטיפש בכלל ומאד מוכר. משאלות יפיפיות, אך חמקמקות. שיתפת בהן את המטפל? היי עימנו, פליז. סוריקטה

סוריקטה אהובה, תודה על כל המילים הרגישות והמרגשות שלך, אני מנסה להאחז בהן. אני מאחלת לך חג שמח והרבה בריאות וכוחות להמשיך להתגלות לעולם ולעצמך ולקבל את חירותך. שלך, שירה

ואמרתי שאני קצת מציפה....אז החלטתי שאני עושה מעשה ולא רק מתבכיינת מול סטיגמות ... ובחרתי לקחת משהו שהציף אותי מאוד בשבועיים האחרונים ולהפוך את הלימון ללימונדה הבנתי שבמקום לכעוס אפשר לקחת את המקום ולהפוך אותו למנוף של עשייה ... יעל דן שוב ראיינה את תהילה כעבור שנה מאז הפרסום של הפנים האמיתיות וזאת תגובתי .... החשיפה לא פשוטה לי וקולות ההרס כאן ובגדול ..ויש גם מי שפוחד שיכעסו שיכאיבו אבל אני והחלק הלוחם שבי החלטנו שלא מוותרים יותר . גם לקול שלנו יש מקום ... אז משתפת גם כאן ותודה , תודה לכם שאתם כאן איתי , חיבוק ענק ענק בימים אלו, בחלוף שנה מהתוכנית פנים אמיתיות אותו ערכה יעל דן עם תהילה, האישה שחיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ,יעל דן ותהילה חזרו להציף את הנושא . אני מאוד גאה בתהילה וביכולת שלה לשוב כל פעם מחדש מהתהומות לבחור בחיים ולנסות שוב ושוב להצליח. אין ספק שזהו סיפור חיים לא פשוט של מי שמתמודדת עם קשיים לא פשוטים . כמו שציינה יעל דן סיפורה של תהילה הוא חריג ומהקשים ביותר. יחד עם זאת כמי שחיה עם אותה הפרעה כואב לי לראות את הכותרות "האשה שחיה עם 52 האישויות " קודם כל אני רוצה לציין שאין אלה אישויות נפרדות כי עם אישיות אחת שמפוצלת לזהויות שונות בהתאם לטראומה שעברה . רוצה להציף את הנושא מהיבט אחר , ההיבט אותה העלתה המרואיינת השנייה של יעל דן יו"ר טדי ,הגב' יעל דנק . יעל דנק ציינה בסוף השיחה כי ישנם הרבה מאוד נשים שחיות עם אותה הפרעה והן מתפקדות , לומדות עובדות מגדלות ילדים , נשים שהתפקוד שלהן כמעט נורמטיבי והן בוחרות לא להזדהות . אני אחת מאותן נשים .... אני חיה עם ההפרעה הזו מסתבר כמעט מאז שנולדתי ..או יותר נכון לציין מאז שאבי התחיל לפגוע בי בצורה כואבת וקשה ..בערך מגיל 4 ועד שהפסיק בסביבות גיל 15 . אני חיה עם זהויות שונות חלקן ילדות קטנות חלקם בנים צעירים , יש לי נערות יש לי חלקים הרסנים שפוגעים בעיקר בי ועוד ... ולמה אני אומרת "מסתבר" כי אני לא הייתי מודעת לזה וגם לא אלו שסבבו אותי בתחכום רב ידעתי להסתיר את הזהויות גם מעצמי .כל ההתנהגויות השונות הסברתי לעצמי ולחברה כמצבי רוח שונים . למשל הייתי מרבה לדבר עם עצמי בקול רם כשהייתי שמה לב למבטים של הסובבים אותי הייתי עושה כאילו אני מדברת בטלפון או שפשוט עושה מזה בדיחה קלילה על חשבוני ...לשאלה עם מי את מדברת שם הייתי עונה עם אדם חכם עם עצמי .. אותו הדבר לגבי הדיבור ברבים , לשאלה התמוהה מי זה אנחנו הייתי צוחקת עוד לא גדלתי מגיל 5 ו12 ו16 מבלי להבין שזאת האמת ...כמובן שאת הפגיעה הדחקתי . את הניתוקים ואיבודי הזמן הסברתי לעצמי ולסביבה כאדם חולמני ותלוש לעתים ..סוג של שכחני , שמאבד דברים,טועה בדרך וחולם למי מאיתנו זה לא קורה .. היום כשאני קוראת דברים שכתבתי בעבר אני מזהה את הפיצול . התחתנתי ילדתי ילדים בחרתי לעבוד בעבודות פשוטות כאלה שמחביאות אותי מהחיים , למדתי בכל מיני קורסים אבל לא מימשתי את עצמי. זכרתי פגיעות מיניות שעברתי ובעיקר זכרתי את התקופה (שהיום אני מבינה שהייתה שיחזור ) שחגגתי את החיים . התביישתי באותה תקופה הרגשתי כלום, אפס . כך באמצע החיים הגעתי לטיפול . בטיפול שהיה עם מטפלת מאוד מקצועית לנושא טראומות מיניות ודיסוציאציות . אני מדגישה את היותה מקצועית בתחום כי גם מולה לא אפשרתי לחלקים להיות. היו מספר פעמים כשנכנסתי לקליניקה והיא אמרה שזה נראה כאילו ילד קטן מגיע אליה , היה ברור שאני דיסוציאטיבית כתוצאה מהפגיעה אבל לא היה ברור שזה אכן DID . כך לאט לאט שנה ועוד שנה ורק בחלוף שנתיים וחצי התחילו להגיע לחדר החלקים שלי , שהתחילו לספר על הפגיעה. זה הרגיש כמו מופע אימים ועדין מרגיש כך עם כל חלק חדש שמגיע . מטפלת לא מנוסה , הייתה אולי מרימה ידיים וחושבת שאני קשה ולא מאפשרת קירבה . גם כשהחלקים הגיעו ועדין אני לא מאפשרת לכולם להגיע , דרוש לכך המון כוחות ואמון במטפלת שתוכל להכיל ולהיות. אני כותבת את הדברים והחשיפה לא פשוטה לי , גם עם אנני מציינת את שמי ולא חושפת את זהותי עדין זה לוקח ממני טונות של כוחות . מבחינת החלקים - המערכת כולה זה לגלות סוד , סוד ששומר עליינו מפני החוץ . אני עושה זאת כי חשוב לי , חשוב לי עד מאוד שאתם ציבור המטפלים אלו שעובדים עם פגיעות מניות אלו שעובדים עם טראומות . שאתם אלו שתבינו שאצלכם בקלניקה אולי בזה הרגע ישנה או ישנו מישהו שחי עם הפרעת זהות דיסוצאיאטיבית ואתם לא ממש מבינים את זה . אולי נראה לכם שהוא מתנהג כמו ילד קטן וזה מכעיס אתכם כי אתם חושבים שהוא מבין אתכם ועושה להכעיס . יכול להיות שאחרי שהמטופל שלכם יצא ממכם , זה קרה לי המון , חלק אחר שלו כותב לכם סמס או מייל ובפגישה השנייה אתם לא תאמינו לו שהוא לא זוכר שכתב את זה . יכול להיות מצב שמטופל ישתוק פגישה שלמה שבפנים מתחולל מאבק כוחות ולכם זה יראה כאילו הוא מתנגד לטיפול , הוא יגיד לכם שהוא לא מתנגד אבל בפנים יהיו חלקים שיגרמו לו להרגיש משותק ולשתוק .. הדיסוציאציה , גורמת לרגש להיות מנותק מצאתי את עצמי לא אחת בטיפול , כשהמטפלת בטוחה שאני כועסת עלייה ואני אומרת לה שלא. כי באמת לא הרגשתי כעס , אבל הנערה הכועסת , כעסה ואפילו מאוד . כך יצא שאני אמרתי משהו אחד , וההתנהגות שלי הייתה אחרת לגמרי .דבר שגרם להמון מתחים וחוסר הבנה בחדר הטיפול . מי שמטפל בטראומות, באנשים עם דיסוציאציות לא צריך לחפש דווקא את האישה עם 52 הזהויות ,או לחשוב שאם המטופלת שלו מתפקדת , לא מסתובבת עם בקבוק או דובון ברחוב , היא בטח לא סובלת מDID לי היו את השיטות שלי ועדין יש לי איך להסתיר, איך לתפקד יחד איתם וכמוני יש רבות ורבים מאוד של אנשים ... גם אני כמו תהילה נתקלתי בבורות של אנשי מקצוע כאלה שהפילו אותי וגרמו לי לנזק , באותם פעמים שהבנתי שדווקא אנשי מקצוע הם סטיגמטים לא מוכנים להבין ומחפשים את הקרניים שאין לי ...התחפרתי בתוכי חזרה. החיפוש אחרי הקרניים שאין לי משאיר תחושה קשה, גם ככה מאוד קשה לקבל את הפיצול והחלקים. חוסר אמון ובורות של אנשי מקצוע גורמים לי להרגיש כמי שאו ממציאה או משוגעת , יחד עם זאת חייבת לציין את הנכונות של אנשי מקצוע רבים כמו אלו שנמצאים בטד"י . וכאלה מדיסציפלינות אחרות שלא ידעו כלום על ההפרעה אבל היו מוכנים ללמוד ולהבין איך לעזור לי ועדין עוזרים לי ועוטפים אותי , כל הזמן . אם את/ה איש מקצוע שעובד עם אוכלוסיית אנשים שסובלים מטראומות ברמות שונות, מדיסוציאציות ,אנא ממך התעניין ולמד את נושא ההפרעה הזו . כי מאוד יכול להיות שגם אתם נתקלתם בקלניקה במישהו עם הפרעה זהות דיסוציאטיבית ופשוט חשבתם שזה עוד מקרה קשה ואולי אפילו חשבתם עוד מקרה שלא ניתן לטיפול .... זכרו , כמוני יש הרבה לדעתי 1% מהאוכלוסייה , שפשוט מעדיפים לטפל בעצמם ולא להחשף . אשמח לשיתופים בפורומים / קבוצות של מטפלים בטראומות ובנפגעות תקיפה מינית ."

אביב יקרה, ראיתי את הפוסט בקבוצה וידעתי שזו את. כל הכבוד שהבאת את הקול השפוי של הלוקות בהפרעה. כל כך מסכימה עם דברייך. שלך שירה

קצת מפחיד שזיהית שזאת אני אבל די מובן לי למה .. שירה ראית את התגובות כמה מחמם את הלב ויותר מזה היה שיתוף אצל מישהי שממש מחוברת לעניין ושם זה בכלל קיבל תגובות וחיבוק...הלוואי ויהיה שינוי אני נרשמתי עוד לא התקבלתי לתחום שאני אצליח בתקווה לעשות שינוי בתוך המערכת ... חיבוק יקרה

אביב יקרה, ראיתי את כל התגובות ושמחה שעמדת ואמרת את שיש לומר. כן, זה נותן קצת כח, להתעקש על ה"אין קרניים" ועל ההכרה בקושי האדיר והסלתי אפשרי לפעמים. כשעלתה בזמנו התוכנית גם אני שלחתי תגובה שהופצה וזכתה להדים ואף פניתי בעילום שם כמובן לכמה אנשי תקשורת. התוכנית אמנם שודרה אבל התגובות גרמו לי להבין שיש עוד שרואים כמונו. אני מאחלת לך חג אביב שמח והרבה כוחות להמשיך ולתבוע את חרותך כי מגיע לך! אוהבת שירה

הי אביב, כתבת מאד יפה ורב חשיבות. אחזור ואקרא שוב ושוב בסופשבוע יותר לעומק. מחיר החשיפה - וואו, לא יודעת אם הייתי עומדת בו. כמה כוחות. כמה התשה. תשמעי. אני לגמרי איתך באמת. מניחה שגם לי יש דברים לומר. כאלה שמתעקשים על המקום וההשתלבות לגמרי בקהילה כמו היינו אחד האדם, אך מיוחדים (מאד) בדרכנו. שמרי על עצמך, יקירתי. אנחנו גם פה. יש לי פנטזיית חשיפה. אגלה שרוב התינוקות בהם טיפלתי עד היום, הם ילדודס של אנשים מוכרים מהתקשורת. ההורים יודעים חלקית מאד שיש איזה סיפור. אבל רואים אותי כמו שאני ובתפקוד. הייתי יכולה להגיע לשם. נדבר, סוריקטה

אביבי היקרה, את מאוד אמיצה בעיניי! מבינה לליבך.

אביב יקרה קודם כל תודה רבה גדולה! את מדברת עבור כל כך הרבה מאיתנו למענינו ! הלוואי מילותייך ישפיעו!

קראתי את הפוסט שלך שוב ושוב וכיום אני רואה כמה רחוק הגעת אם הצלחת לפרוק מעלייך את העומס בצורה כל כך מדהימה......ואמיצה , שזה בכלל לא ברור ולא מובן מאליו,,,,,עשית כיברת דרך ארוכה ומבורכת , ועל כך מתוקה שלי אני מברכת.......במילים שנוגעות בתוך הנשמה , שמת עצמך במלוא הרגישות והפתיחות , ואני הכי גאה בך בעולם !!!! מדהימה בהמון אהבה חטוליתוש

תודה יקרות תודה על מילים חכמות.. מחיר החשיפה סוריקטה אכן מאוד גדול ובכל זאת שווה את המאמץ .... האמת שאני ממש לא אמיצה ואני די פחדנית ..אבל יש בי צד לוחמני שלא מוותר כשנראה שנעשה עוול .....

קצת מציפה היום , מאוד נסערת מאוד נרגשת שוב היה ביקור פולשני שוב התפרקתי ולא רואה את הסוף לצערי גם שזה בפרטי אין לזה מקום שרואה אותך ,את מישאת את הקושי הרגשי כי אם את "המחלה " שבגללה הגעתי .... אבל שטויות זה בסדר ....או שלא כי הגוף מתפרק

אביב יקרה, הניחי שאת עטופה פיזית במעין שמיכה כזאת תומכת מהדקת שהגוף יישאר בחתיכה אחת. דמות טובה מעניקה את השמיכה הרכה והפרוותית הזאת. חיבוק כזה. חיזוק כזה. שלך, סוריקטה

כתבתי והכל נמחק..מעצבן. מותר להתלונן נכון? אודי, חשבתי שפתאום אתם דומים בתשובה שלכם אליי.אתה והיא... גם היא הייתה אומרת. תשמרי על עצמך כשאני עמוסה ואוכלת ולא שומרת.. ושמותר לנוח...זה חג שלא נחים בו לפני החג וגם כשהוא נגמר מחליפים שוב כלים חזרה. רוצה לנוח..היום הרשתי מעט לעצמי להרגע...רוצה חיבוק מרגיע.. אני דואגת לכלם..קשה לדאוג לעצמי...מחפשת מרגוע. זקוקה לקבלה וחיבוק מרגיע עוטף ושקט...חג שמח ונעים ותודה רבה לך שאתה פה😍

מיכל :) איזו אמא יהודיה כזו שאת...תמיד מארחת ודואגת לכולם! חג שמח וחיבוק ענק!!!!

ברור מיכלי שאת יכולה חיבוק שולחת חיבוק ענק עם כוחות

הי מיכל, בטח חיבוק. ועוד אחד אפילו. ספציפית, למשל, אני עסוקה בהכנת החוץ לחג בשביל כולם, וזה נמשך כבר חודש וחצי ועדיין לא נגמר. אתמול אפילו עבדתי יותר מידי וראיתי שאי קצת עוברת את הגבול, כי רציתי להספיק לפני החג. אבל בסוף עצרתי. באמת עצרתי לנוח ומה לעשות כמה דברים יחכו קצת. אולי את יכולה להכין לך פירות וירקות בסטנד ביי, כזה לנגוס. גביעים של מעדנים לא עתירי קלוריות? שלך, סוריקטה

מיכל היקרה, זה באמת חג שלא נחים בו. אני מתכוננת לחג כבר מעל חודש ימים וגם אני מחליפה כלים לחג (אנחנו דתיים) . וכמובן שההכנות לחג טרם הסתיימו, הולכת עכשיו להמשיך ולארגן את הבית לקראת ליל הסדר. שולחת לך אור ואהבה וגם חיבוק... חג שמח לכולנו

חברה קרובה מנסה להכנס מעל שבועיים למערכת ללא הצלחה אני פתחתי לה מייל חדש נרשמתי כחוק עם מייל ואז .. כשרוצים להכנס זה נותן השם או הסיסמא לא רשומים במערכת פניתי להדס שבזמנו עזרה ולא קיבלתי ממנה תשובה אם למישהו כאן יש רעיון איך להכנס הכי אשמח בעולם אודי עם קיבלת הודעה עם השם הזה זאת אני ניסיתי בדרך לא דרך ...לראות אולי זה כן . או איך ליצור קשר עם דוקטורס .. אוףףףףף.... ואני בטוחה שרבות כאן ישמחו לראותה .. זאת חטולית ...אז לפחות נעודד אותה שלא תשבר .... חטוליתוש ...לא מוותרת עלייך עד שנצליח .

חתולית יקרה ממש התגעגעתי אליך היתה לי גםתקופה קשה שגם אני לא הצלחתי להכנס לכאן אבל הסוף הכל הסתדר מחכה לך.. אוהבת, ינשוף

הי אביב (ונעים מאד חטולית) וואי, הלוואי ויכולתי לעזור... אולי גם הדס בחופש... סוריקטה

רק להיום אשמח רק להיום אקשיב לגופי רק להיום אעזר במי שאוכל רק להיום אטפל בעצמי רק להיום אחזק את מי שאני רק להיום

היות שאני על הרגליים מחמש בבוקר (לפני שבוע זה היה ארבע...) בתנועה מתמדת עד עכשיו - אז - רק היום אפרוש לנוח בשלב זה. סוריקטה

רק להיום אשתדל להיות יותר מרוכזת למרות ההתרגשות והרגשות שמציפים מול העשייה שלי רק להיום אזכור שאני לא לבד ויש סביבי אנשים שפשוט שם כדי להיות ולעזור רק להיום אראה את מה שיפה ואבין שכפי שאביט אני על העולם העולם יראה לי - איך אני אוהבת את המשפט הזה מרק להיום המקורי רק להיום מקווה שמי שלא כאן איתנו בכל זאת יפרוץ קרומים ויבוא לפחות שנוכל לברכו בחג שמח רק להיום אנסה לשמור על גופי ועל האכילה הזו שלי רק להיום אסיים את כל המטלות כי האמת לא נשאר למתי לדחות מחר חג רק להיום אקבל כל שיבוא רק להיום

סליחה שקצת מאוחר .... תודה שקמתי תודה על עשייה מהבוקר תודה על כאבים תודה על רגשות שעלו אתמול תודה על היש בחיי תודה על כל מי שעוטף אותי ומוכן לעזור תודה על מי שאני כולי תודה עלייך אודי תודה על כולכם ועל המקום הזה

תודה שיש לי כלי גינון של מקצוענים שנעזרתי בהם כעת עם בוא האביב. מה שעשיתי חלקי אך נדמה שכן בעל משמעות. תודה שיש לי כוח לעשות עבודות כאלה. אבל זה ישן כבר. סוריקטה

תודה שהצלחתי

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה שהצלחתי לעזור לחברה תודה שזה מלמד אותי לא להתייאש תודה על הקבוצה הזו כאן תודה על מי שאני תודה על יציאות מצרים קטנות ומרגשות בחיי תודה שאני עושה דברים עבורי תודה שאני מודעת לאכילה הלא שפוייה בעקבות זה תודה שאני מנסה לעשות תהליך גם מול הגוף שלי תודה על המקום הזה על כולכם תודה אודי יקר על היותך תודה

התקופה הזאת בשנה סביב פסח, היא תקופה של אסונות בעולם החתולים בגלל המלטות לא מבוקרות רבות. מריבות של זכרים וכיו"ב. שנים שאני מטפלת בזה. הפעם גילינו עוד מוקד של שלל שגרים של יצורים מוזנחים. אז תודה לעמותה שמסייעת לי להקטין את הסבל שם בחוץ. סוריקטה

היי כולם, קפצתי לבקר... מאחלת לכולנו חג שמח, קל ונעים. אצלי עמוס לקראת החג... המון הכנות. אנחנו מארחים את המשפחה אצלנו כך שיש לי הרבה מאוד עבודה. כרגיל עייפה ועמוסה... מחכה שיחלוף ,

חג שמח והמון שקט ושלווה שירי :)

הי שירי, "ועם הזמן הכל עובר" (לא ממש כל עוד חיים, בתקווה שחיים ובאיכות) יעבור יעבור החג הזה. אחריו אולי נתחיל להתלונן על הקיץ המוטרף בארץ. יאללה, חיבוק, סוריקטה

חג שמח קל וטוב ...חג של צמיחה .. חיבוק

הי אודי, וגם הבנות היקרות.. בסוף שבוע שעבר הרגשתי ממש רע. אני שונאת שזה קרה לי ככה ואז אני מרגישה כמו כלום. ביקשתי מהמטפלת להקדים את הפגישה , אך זה לא הסתייע ונפגשנו אתמול כרגיל. היא אמרה שאולי אני כועסת על כך שלא הייתה איתי ביחד בתחושות האלו. אני דווקא לא כעסתי והבנתי. ואז היא אמרה שאולי בכל זאת, ואמרתי שלא. ואז היא שאלה אם במקרה של אכזבה מבנאדם , האם אני מסוגלת להכיל את העובדה שהוא עדיין נשאר בנאדם טוב שאכזב? ושזה חשוב שאענה על כך. אודי, מה היא רוצה? מה יש לי ומה האבחנה שלה? אני כועסת על כך שהיא לא אומרת. אני כועסת שכל פגישה יש לה תיק אחר ואיך נוח לה להעביר ככה את הדברים בכל שבוע מתיק לתיק? למה היא לא מספרת מה יש לי? אני רוצה להבין את המנגנון הפסיכולוגי שלי.

הי מיקה, אני מניחה שהמטפלת בוחנת משהו שהיא מרגישה אצלך, ואת אולי פחות? אולי סוג של שיקוף / מראה. נסי לבדוק את האפשרויות שהיא מציעה. לחשוב בשנית ועוד. הגיוני לכעוס במצב שהיא תיארה (אכזבה/תסכול ממצב שבו אין התלכדות בין משאלות לבך למתרחש בפועל במציאות). הגיוני לבדוק אם את מפצלת רגשות. בסגנון שחור-לבן, ופחות שלם. על זה עובדים בטיפול. דברי איתה על התיק שלה, על המשתנה הזה שלא נשאר קבוע בתחושות שלך. המיכל הזה שהולך איתה. מאד חשוב, לדעתי. שלך, סוריקטה

היי כולם, שמתי לב לאחרונה, כשאני מדברת עם אנשים אחרים, אני לא מרגישה מחוברת אליהם. כאילו, הם לא מעוררים בי רגשות כמו שהם מצליחים לעשות אצל אנשים אחרים כאילו סיפורים עצובים לא מעציבים אותי והחדשות לא מרגיזות אותי כמו אצל אנשים אחרים. אבל אני כן יכולה לצחוק לפעמים מאיזו בדיחה טובה. אז מה שאני בדרך כלל עושה זה להעמיד פנים ואני עושה את הפרצוף שאנשים מצפים לו כאילו חייכני או המום ועוד כמה. לפעמים כשאני ממש עייפה אני שוכחת לעשות את זה ואנשים נבהלים מהפרצוף האדיש שלי, או מהדרך בה אני מבטאת את עצמי ואומרים לי שאני כנה מדי. אחת המורות שלי אמרה שלא משנה מה היא אומרת לי, אני לא מגיבה אליה בצורה רגשית. אבל אני לא חושבת שזה נכון. אני הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית כבר כמעט שנה אבל היא לא מספרת לי כלום שאני שואלת אותה למה זה ככה, והיא רק אומרת שיש לנו עוד דרך ארוכה. זה לא גורם לי להרגיש רע או משהו, כאילו, אני 99% בטוחה שאני לא בדיכאון או משהו כזה כי אני במצב רוח טוב והכל, אבל אני כן סקרנית והייתי רוצה לדעת למה אני ככה, ואם יש עוד אנשים או התנהגו כמוני. אני לא תמיד מרגישה שהפסיכולוגית שלי מבינה אותי ואני בכלל רוצה לצאת משם כי אני מרגישה שזה בכלל לא עוזר לי. שיקרתי לה אולי לגבי מיליון דברים בגלל שאני לא רוצה שיאשפזו אותי או משהו וזה יהיה בתיק שלי. אתמול הלכתי לפגישה וכמעט בכלל לא שיתפתי איתה פעולה.

הי .. סיפור חיי שנים על גבי שנים וגם בטיפול לקח למטפלת זמן להבין שאני לא מרגישה שאני יודעת מה אמורים להרגיש וכן זה טיפול ארוך להרגיש באמת .ולא פשוט ברוכה הבאה ..

הי כולם, איפה ראיתם מראש שאודי סיפר שהוא יוצא לחופש? (או, אודי, היכן זה רשום?) מה פיספסתי? נו שוין. שיהיה המשך שבוע מוצלח, או כבר סופשבוע נעים ומסודר (פסח...) אצלי לא צפויים שינויים מסוג זה בחול המועד. עבודה כרגיל, פגישות עם המטפל כרגיל. בערב חג אלך לאיזה מקום ולא אשב בשקט בחושך בפינה. וקצת בא לי חופש, אצטרך למצוא אותו בסוג של עשייה חדשה, כנראה. אודי - מסכימה שעדיף להרגיש ולא להיות אפטי (שזה קצת די נורא), אבל גם זה במידה. במנעדים של אמצע. ותזכרו אותי, הא? 💗 סוריקטה

מי ראה ... אני כתבתי לאודי על החופש של שלישי ...על הדרך הוא העביר לי /לנו על החודשים הקרובים . שמחה שאת לא לבד בחג נפלא חיבוק ומי יכול לשכוח אותך ...אהובה שכמותך 😚😍

הבנתי... ככה קרה כשראיתי הן את השאלה והן את התשובה באיחור... סוריקטה

לא ראינו. שאלנו. לא פיספסת כלום. פסח טוב שיהיה לך!!

חג שמח גם לך, רוני. ולכלבלבים גם. שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה..אני מעדיפה שגרה ולר חג וחופש. תהני מכך שיש לך את החופש לעבוד בעבודה חדשה ומרעננת. ושתקחי לעצמך חופש לא כשכלם בחופש! עדיף! יותר שקט, יותר זול והחופש רק שלך!!! אז מקווה שתקחי לעצמך חופש כשיתאים! חג שמח וטוב. ןקל קל קל..שיעבור..בקלות כמה שניתן.

מסכימה, מיכל, שעדיף חופש לא כשכולם. אבל לא בטוח שאני יודעת ממש לקחת חופש. תודה, אביב נקי ופורח סוריקטה

וחג נעים וקל

התכוונתי למיכ כמובן😊

רוני יקרה..זה מתאים לכלנו. תודה גם לך שיהיה חג שמח וטוב.

מעטות הפעמים שביטלתי פגישות. השבוע ביטלתי ובחג אין. שבועיים הפסקה. נראה לי שאשרוד את זה בסדר גמור. כי אני יכולה לאסוף אותי. אני מקווה🙂 אודי אתה בחופש בפסח. נכון?

אתה יודע עוד מעט תסגור כאן ונצא לחופש ... לרגע זה ממש מציף בפנים בפחד עוברת תקופה לא פשוטה בכלל עם המון מתח וסטטרס בכמה כיוונים חושבת שזה משפיע גם עכשיו .... בא לי לצעוק לך שאל תלך , אל תשאיר אותי לבד (ואני לא לבד בכלל ) גם הגוף מראה קריסה מסויימת בשבועות האחרונים אז אודי ....אתה תחזור , נכון ........

אי השקט גדול אני לא מצליחה להרגיע הוא לא עוזר לי כל המשפטים השבלוניים האלה רק מנסים להרוויח עוד זמן אני מנסה לנשום מנסה להתמסר לקולות של הטבע להרגיש כאן ועכשיו את הגוף את המקום להיות עסוקה להיות נחמדה לחייך לעזור אבל זה לא עוזר. אי השקט לא מרפה כמו חיים מקבילים ומשהו אומר שאין לי סיכוי. אני מודדת את ההצלחות שלי באורך הצום וההמנעות ובעוצמת הפגיעה כשבחוץ יש הישגים אחרים קונקרטיים שאני לא מצליחה לנכס לעצמי. אני סולדת מעצמי, מהמראה שלי, מהגוף שלי, ממי שאני וממה שאני. אני פוחדת מכל דבר ונמנעת ממקומות ואנשים. אני כל הזמן בתחושת כשלון מרגישה נלעגת. אני לא יכולה לאהוב פיסה אחת ממני, אני בוהה לא מעט ומתנתקת כשמתאפשר. הבהייה לא מצליחה לרוקן את הראש שממשיך לרחוש אבל מפרידה אותי קצת מהעולם. עוד מעט חג. כמובן שהייתי טובה ונעניתי לבקשות שוב לעשות אצלי. ומכל העשייה הרעש גובר. אני בכלל רציתי לנסוע למדבר ולצאת ממצרים. אני מבקשת לעצמי חרות והיא נראית יותר כמו שקט אינסופי, כאילו אין פתרון אחר. אודי סליחה על כל שטף המילים הרעות ותודה שקראת. אולי תדע לעזור לי להשקיט קצת.

הי שירה, בעיקר לומר לך שאת אהובה. נפש אהובה. אני, אני אוהבת. אותך. מבינה את המקום עליו את מספרת. כבר פחות שם, אבל מבינה, נראה לי. היום, כשאני מארחת, וזה מתרחש לעתים רחוקות מאד, כי אני בודדה, אני רואה זאת כניסיון לטעון את הבית באנרגיות של חיים. את מה שאחרי החיים מניחה שבכלל לא מרגישים. אולי חסר משמעות. אך מבינה את המשאלה. מחבקת, סוריקטה

סוריקטה אהובה, תודה עמוקה על המילים הטובות שלך. מאחלת לך חג חרות שמח שלך שירה

אז באתי...אמא מאושפזת מהלילה, הייתי איתה ואצלה, כואב לי פיזית כאב ישן, הבן לא מרגיש טוב-נמצא במחנה...הלכתי לנחם קרוב משפחה...הכל היום. את הפגישה של היום ביטלתי ונפרדנו כבר. אז אין מצב לבקש ממנה או לכתוב.. . היא נוסעת מחר. הפסח..נו, המטבח זה העיקר..וקל לברוח לאוכל בחוץ..זמין ומשמין....ויש אורחים מוזמנים אליי.. בקיצור להתלונן. בכל מקרה שיהיה קל ויעבור מהר..הלוואי. קשה לי. שיהיה לכלם חג שמח וקל..כמו שמאחלים צום קל. יותר קל צום

מיכלי קודם כל טוב שבאת ושאמא תרגיש טוב יודעת כמה זה מטלטל אבל למה לא לכתוב כשהיא עדין כאן למה לא להעזר בה ...זה לא שחור או לבן ראי למטה סוריקטה לא הרגישה טוב נעזרה נקודתית ...זה עזר זה נפלא לא להגזים בקשר בן הפגישות אבל אני חושבת שזה בסדר גם להעזר כשצריך ואנחנו כאן ..

הי מיכל, עצוב לשמוע :-( מה אומר, שיעבור החג הזה כבר. כל שנה הוא עובר. סוריקטה

מיכל יקרה, עוד לא הגיע החג וכבר הסיר מבעבע, כך גם אצלי וכל כך מבינה. מאחלת רפואה שלמה לאימך, ולך, שחעבור בקלות ותזכי גם לכמה רגעים של נחת ואושר. אמן. שלך, שירה

כבר כמה שבועות אולי בגלל החלקים הפחות מקובלים שאני מאפשרת להם מקום אני באה והולכת מכאן כותבת אבל לא באמת את מה שקשה לא יודעת שוב לא מרגישה שייכת מרגישה שרוצה לברוח מכאן אולי מעצמי הלב מכוסה בפיח שחור שדבוק אליו כמו צמיג לא מרפה הנשמה מכווצת הולכת ובאה רוצה קירבה רוצה שיראו אותי ופוחדת כל כך שלא יכאיבו אז סליחה שלא ממש מוצאת את עצמי כאן ובכלל שורה תחתונה עצוב לי כל כך וככל שעצוב בא לי יותר להכאיב ..

אביב יקרה רוצה להיות איתך רוצה את קרבתך לא אפגע... אקשיב כי אכפט לי ממך איתך תמיד.. ינשוף

תודה אהובה יודעת שאת איתי ואוהבת המון המון , חיבוק

הי אביב אהובה, מניחה שאת מדברת על חלקים תוקפניים. אולי תוקפניים מאד. קשה מאד איתם. קשה לראותם במראה. שהם חלק מאיתנו. את יודעת, שאלתי את רופא הנפש שלי - איך זה שאנשים חושבים שאני חמודה, ואנחנו בטיפול ראה ראינו את החלקים ההרסניים. הוא השיב, שהם מתחברים לחלקים הנחמדים שלי... בואי, איך שאת, סוריקטה

הי יקרה , אני עוד לא מאפשרת לעצמי לראות אותם יודעת מהעבר שהם תוקפנים לפי המטפלת רק כלפי אין לי מושג לא מרגישה אותם אבל יש להם נוכחות מוגברת בחיי תודה לך

רואים אותך..וקרובים, לא קרבה כואבת אלא אוהבת..שיהיה קל.מצאתי ברכה חדשה..חג קל. אמן

תודה מיכלי , הלוואי וזה יהיה חג קל

אביב אהובה, כמוך ואיתך... עצב תהומי כאב ופגיעה עצמית שלא פוסקת

עצוב לקרוא .. הלוואי והייתי מוצאת את הדרך שזה יהיה אחרת האמת שירה ששוב יש גם הצפה של התוכנית ההיא וזה קצת מוציא מאיזון ... שימרי עלייך יקרה , חיבוק

חיבוק

תודה אהובה חיבוק חזרה

את יודעת את גיבורה אמיתית לא רק בגלל שעברת את מה שעברת ובחרת בחיים גם את אמיצה באיך שכתבת את זה ... חשבתי לעצמי איך הייתי כותבת את יציאת המצרים שלי ממש אבל ממש לא יודעת ... מתהפכת הבטן רק מהמחשבה אני ממש גאה בך ...

הי אביב מתוקה, אנ'לא יודעת, אבל המון תודה 8-) עובדת בימים האחרונים על איזון. חיזוק החלש והישענות על החזק. חיבוק, סוריקטה

את יודעת זה מעניין אני דווקא בשנה האחרונה נאבקת עם עצמי לתת מקום לחלקים החלשים הפגועים הכואבים אלו שלא היה להם מקום אצלי נותנת מקום לעצב לכאב לדיכאון לחולשה אולי נגיע גם לכעס ...אבל לא מוכנה לוותר על הכוחות החזקים ...וככה מוצאת את עצמי די בקונפליקט כמה מתי ואיך ....די מעייף היה לי יותר קל שרק לחזקים היה מקום ...אבל זאת הייתה שליטה מדומה . . חיבוק

אביב, הי, בטח שיש מקום לחלשים. וחשוב מאד להכיר אותם. ויש כאלה שאולי קצת ייתחזקו ויש כאלה שאולי אפילו זה לא. נכות. ההמלצה היא פחות להישען עליהם בקטע של האחריות, כי אז כל המערכת קורסת. וההבהרה (וההקבלה) היא, שאני מטפלת עכשיו בשניים ביחד. בני אותו גיל. קטנטנים, אבל אחד זערורי וחלשלוש מאד פיזית, מוטורית, התפתחותית. שני גדול וחזק מאד מכל הבחינות הללו. פער עצום. משהו אמיתי ואני צריכה ליצור איזון שלא זה יחסר ולא זה יקופח או יוזנח, ולא ייוצר מצב בו כולם יתפרקו ויצווחו ביחד. יש מקום לקנאה, וזה בסדר. אבל מדודה. אני חושבת וזה גם עבר דרך הטיפול שזיהיתי את מקור החולשה האמיתית שם אצל קטנצ'יק (האחר, האמיתי) ואני עובדת על זה. גם בשבילי. וגם מישהו קטן זוכה על הדרך. ועוד מישהו קטן. סוריקטה

הי שוב אביב וכולם, וגם - חשבתי על כך שהפורום 'צריך' להישאר סוג של חזק, גם כאשר יש 'ניחוחות', כדי להיות יציב ושלם ולא להגיע למצבי פרגמטציה מוכרים וכד'. אודי חכם - סידר את עניין הכינויים, ואנחנו מוגנים למדי בפורמט הנוכחי (אישור מנהל, יום מנוחה וסופשבוע), נראה לי. סוריקטה

ואולי לא הבנתי אותך דווקא בגלל שהפורום חזק ואודי שומר אני מרשה לעצמי להביא לכאן ובכלל חלקים פחות חזקים בעבר הייתי כולי חוזק רק פלדה לא היה מצב לרגע של עצב או דכאון הם היו עפים בבעיטה חלק מהקושי שלי לספר בטיפול היה שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות בדיכאון או במקום שלא מתפקד . היום אני יותר חזקה ומרשה לעצמי להיות גם בחולשה ...לא להתפרק לא לתת להם שליטה אבל כן לתת להם מקום ...

אביבי, רוב המשתתפים מביאים לכאן חלקים חלשים וקשיים. נראה לי. מבינה את חששותייך ומניין הם באים, אובדן האמון וחבריו, המחיר האיום שמשלמים כאשר משתפים בחולשות את עולם הנרקיסים, בכל אופן, לא נראה לי שיקחו לך (או לאחרים) את המקום הזה כאן. מקווה עבורך. שלך, סוריקטה

רק להיום אני כותבת כאן רק להיום אני אשמור על עצמי רק להיום לא אפחד להביט בהרס רק להיום אבחר בהחלטות שטובות לי ולא במה שפוגע בי רק להיום אנסה להבין את ההרס הזה ומה מקורו רק להיום אחפש מאמרים / מחחקרים בנוגע להפרעת אכילה בDID מסתבר שלא מוכרים טיפולים לשתי ההפרעות יחד באסה לי אבל בטוח יש קצוות שיתאימו לי . רק להיום אחשוב איך אני מקדמת פרוייקט שרץ לי בראש רק להיום ..........

אמרו לי היום שרזיתי, זה לא מדויק, אבל רק היום אקבל זאת כמחמאה. היום אמרו לי שאני מיוחדת ואין דברים כמוני, שכנה אמרה, |נבוכה| אז גם רק היום אקבל זאת כמחמאה גם כן... (ואעז לכתוב זאת כאן) רק היום אומר שאני במצברוח טוב. רק היום היה יום מוצלח. לילה טוב, סוריקטה

רק להיום אנסה להקשיב לגופי רק להיום אקשיב למצוקה הפנימית רק להיום אשמח בחלקי רק להיום אלמד משהו מועיל רק להיום אנסה להיות כאן ועכשיו רק להיום אטפל במה בגופי רק להיום אוכל שפוי רק להיום. אמנע ממתוק רק להיום

אנוח קצת ארוץ פחות אנסה להקשיב בפנים אנסה לסלוח לעצמי אנסה לקבל שאני עושה את מיטבי להתמודד

רק להיום אנסה פחות 'לשנוא' את פסח. קניתי מתנה נשיקות מיוחדות בצנצנות מיוחדות. זה סוכר. אבל נאה לעין. זה מה שמצודד וקישוטי בעיניי. רק להיום ארגיש שלווה ואיזון. סוריקטה

אז רק היום אבטל חלק מהתוכניות שלי ואשנה אותן. כדי לנוח. סוריקטה

תודה על סופ"ש תודה שאני מזהה את התחושות שרוצים לברוח מכאן ומבינה מאיפה זה מגיע תודה על שבוע חדש תודה על כל מי שכאן תודה על פרנסה תודה על מזג אויר אביבי תודה לטבע ולבעלי החיים תודה על היש בחיי תודה על מי שאני על המורכבות שבי תודה שאני מבינה שאני לא מבינה תודה על צעדים שאני עושה תודה על אומץ תודה על מכשירים טכנולוגים תודה על עזרים שעוזרים לי לחיות

תודה שהגלים שכל כך מזכירים את פעם שהיו בעוצמה בסופ"ש חלפו. תודה למחשב ולאינטרנט ולסמרטפון. תודה למי שמביט בעיניים. תודה למי שאומר אמת. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שבוקר תודה שיום. חדש תודה על קולות הבוקר תודה על מים חמים תודה על אמבטיה תודה על אוכל מוכן לקחת תודה על מוזיקה תודה על אנשים נפלאים שמלווים אותי תודה על שמחה ועצב וכאב תודה על החיים האלה תודה

תודה שבבוקר הספקתי לקפוץ לפני העבודה לעזור למישהו אהוב וגם הספקתי לפנק את עצמי בקפה. תודה שהספקתי לעשות אתמול עבודות גינון ומקווה שגם היום. תודה לשעון הקיץ שנותן לי עוד שעת אור לפנות ערב. סוריקטה

תודה שגם היום היה מוצלח. אבל המון מאמץ. סוריקטה

מנסה להעסיק את עצמי במלא עשיה התחלתי לרוץ ועכשיו עם פציעות ספורט מנסה בכל יכלתי לשכוח אבל אלוקים לא נותן לי רדופה ואין לי טיפה שקט בפנים לאן שאני הולכת הכאב והסיוטים והמצוקה מלווים אותי.. מנסה לקבל אבל לא רוצה אז נלחמת ונלחמת והגוף כואבת והנפש כואבת והמצוקה גוברת וגם היאווש.. אין לאן לברוח ואני לא יודעת מה לעשות יש לי כל כך הרבה חוסר אונים הכי אני רוצה שקט בפנים

אוי ינשוף, ריצה מתחברת לי לבריחה ממשהו, ופציעת ספורט איכשהו מתחברת לי לסוג של פגיעה עצמית. משהו יותר מידי כזה. הלוואי ותוכלי לנוח קצת להירפא. הייתי תופסת אותך באמצע הריצה ומחבקת חזק חזק חזק. סטופ. שלך, סוריקטה

סריקיטה יקרה המילים שלך מדוייקים לי והם מרגיעות אתן לעצמי לנוח קצת.. תודה יקרה

יקרה תפסיקי להילחם יודעת, קל להגיד קשה עד מאוד לבצע שולחת חיבוק וכוחות ....אוהבת מאוד

אביב יקרה עושה את מיטבי כדי להתמודד חשבתי שעל ידי ריצה אוכל לברוח ואולי זה כן יכול להקל אבל לא כמו שחשבתי אולי זה יכול להיות כלי עזר במטרה להתמודד . קשה לי לקבל ולא לברוח... אומרים לי לאט לאט..

רוצה להגיד עוד משהו.. הדרך התמודדות שלי הוא קיצוני כח המצוקה בפנים הוא קיצוני אפשר לאזן?? לא יודעת.. פשוט מחפשת דרכים להתמודד כדי לא להתפרק לגמרי והפחד הכי גדול.-להתאשפז..

הימים של לפני פסח... 💗 סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=z-cEI02kOcY אסוציאטיבית זה מה שעלה לי בראש שקראתי אותך , חיבוק

הימים שלפני פסח..מפיך זה נשמע קל, נחמד. לי זה ממש כואב עד כדי פיזי...ממש עצוב..

הי כולם, ובכן, ירידה הדרגתית במינוני התרופות - ואני מרגישה יותר. כל מיני, גם כעס וגם עצב, וגעגוע, חמלה, והחמצה, וקיפוח. חרדות וקוצר רוח. ויש רגעים בהם בעיקר מידי כאב קיומי. מידי. אז, בהתייעצות, אעלה שוב חלקית. נו, מה לעשות. אם אני בונה על תפקוד, אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות ככה, בהרגשת שבר גדולה מידי. או לבקש לא להיות. שיהיה שבוע טוב, ובוקר טוב, סוריקטה

לא פשוט ...להרגיש אבל חשוב מי כמוני יודעת כמה קשה לתפקד כשמרגישים ....אתך מחבקת

מייד כשהרגשתי כך כתבתי לרופא הנפש שלי. זה כשלעצמו הרים. הוא היה איתי. אז מעדכנת. ועבר עליי יום סביר בהחלט. סוריקטה

סוריקיטה יקרה טוב שיש לך את היד על הדופק טוב שאת קשובה לעצמך שמחה שקבלת את העזרה שאת זקוקה לה איתך, ינשוף

סוריקטה אהובה לא הייתי בטוחה אם עניתי לך כאן או לא אז חיכיתי שיעלה שמחה עד מאוד שנעזרת שמחה שאת שומרת עלייך מאוד חשוב , אתך חיבוק

שלום רב, אני מורה לפסנתר ואני מלמד בכמה בתי ספר בארץ, אני מלמד אחד על אחד ויש לי קשר טוב מאוד ברוך השם עם כל התלמידים פרט לתלמיד אחד שהוא שונה מכל השאר, התלמיד הזה חדש אני מלמד אותו פחות או יותר חודש וככל שהזמן עובר ואני מגלה אותו יותר ככה זה נהיה יותר ויותר חשוד. אני חושב שאולי הוא פסיכופת, הוא מאיים עלי כל הזמן ואומר שיש לו נשקים בבית של אבא שלו והוא סיפר לי דברים איומים על המשפחה שלו. אני לא יודע אם הוא חולה נפש או מה המצב הנפשי שלו בסופו של דבר אין סינון תלמידים בבתי ספר מי שבא ברוך.הבא. אני קצת אבוד, אני לא יודע איך להתמודד איתו, הוא לא ילד מופרע - הוא פשוט לא רציונל ולא שפוי, אשמח לדעת מה אפשר לעשות בנידון הזה אני קצת אובד עצות, לדבר עם ההורים ? או מנהל בית הספר ? או בכלל להקליט אותו וללכת עם זה למשטרה ? תודה מראש - יוסי

הי אודי, אני מרגישה מפורקת. אין מילים באף שפה שיכולות לתאר את מה שאני חווה מאתמול, אני פשוט מפורקת לרסיסים. ואני לא מצליחה להתאושש. אני משתגעת.

מיקה יקרה , רוצה לשתף מה קרה .... אתך שולחת כוחות וחיבוק אם נכון לך

הי מיקה, אני חושבת ששפת זעקות השבר (עם או בלי קול) יודעת לבטא מצבים כאלו, אולי. בכל אופן, אולי היום יש יותר מילים? האם הגל עבר? את יודעת מה הטריגר? שלך, סוריקטה

כן. געגוע. הי כולם, ובכן, רוצה שיהיה כאן (הפורום). ושמחה שיש הפוגה לנשימה ואיסוף כוחות ונחזור רק בראשון. לא כועסת. מתגעגת לאנליזה, והמטפל החכם שלי אמר שאני יכולה לשכב על הספה אצלי בבית ולדמיין. כחלק מההתפתחות. אסביר - אני לא משתמשת בספה הזו עדיין. לא יושבת עליה ולא אוכלת על השולחן שמולה ולא צופה בטלוויזיה. אורחים כן. אבל אני ישנה במיטה (שזו התקדמות) ומתרחצת באמבטיה והולכת לשירותים - שזה ממש הישג לעומת העבר. אז אולי זה סוג של משימה. ירדתי קצת בתרופות, ועכשיו אני מרגישה יותר את כאב הקיום. מתפתלת. אבל פחות אפטיות ותופעות לוואי אחרות, כמו שינוי דופק ובעיות במערכת הנשימה. מרגישה גם כעס, שאיתו פחות נוח לי. אבל גם זה רגש. והנה בא גם הגעגוע. מתגעגת גם לילדים חמודים כל כך ואהובים שטיפלתי בהם. מתרגשת כל פעם לראות אותם גדלים. מחפשת לי חוג שיש בו פעילות קבוצתית - אם יש לכם המלצות אשמח כל כך. והמוזיקה המדידטיבית שנשמעת לי ברקע בימים האחרונים מדברת אליי געגוע. לחיבוק. באהבה, סוריקטה

רצון להיות כאן ורצון חזק לברוח מכאן כותבת מוחקת מרגישה מנותקת אודי אפשר יד להתקרקע .....מרגישה כמו בלון על חוט שתהייה שבת טובה ונעימה

אביב יקרה, מה מרגיש מבריח מכאן? (אם תרצי לספר, ותהיינה מילים). שלך, סוריקטה

לא יודעת אהובה פשוט מרגיש שאין לי כאן מקום מחנק בגרון בורחת אולי בעיקר מעצמי ולעצמי ככל שמנסה לא לאכול יותר נסגרת בתוך עצמי כל כך חנוק וללא מילים ומצד שני עושה המון תהליכים ותדעי לך שבזכותך ממשיכה לכתוב את העצים האלה התודות ורק להיום כי את כותבת עליהם וזה נפלא בעיני .... ההרס מרים ראש בכל מיני צורות .. תודה יקרה

היי אודי, נפגשנו היום נדמה לי שאני מתחילה לחבב אותו. הוא לא היה כעוס והיה די נחמד. ואפילו דיברתי... לא אראה אותו שבועיים בגלל החג. סוף שבוע נעים...

רק להיום אקשיב לגופי רק להיום אנסה להיות שם עבורי רק להיום אשמור לא לאכול דברים שלא צריך רק להיום אנסה להנות מימה שיפה רק להיום אקבל כל שיבוא רק להיום אקשיב למוזיקה מבריאה ואעשה פעולות מבריאות עבורי רק להיום אצחצח את שיני ואדאג לגופי רק להיום אראה את השני רק להיום לא אהייה שיפוטית כלפי וכלפי האחר

רק היום רכשתי מזה שנים בגדי ספורט. נראה לי יותר מעשרים שנה... אני נראית בהם (בעיניי) סביר למדי. אבל הפנים כבר מאד לא צעירות. מרגישה שיש קונטרסט. הבגדים יכולים להסתיר את העור והפגמים בגוף. הפנים חשופות, ואנ'לא מסתירה עם השיער. סוריקטה

הי תודה שלא השארת אותי כאן לבד...די התבייישתי שירשתי לא נכון ...:)

מעניין מה פרוייד היה אומר על זה ....

ועכשיו אצטרך לחיות עם הגעגוע שאתה אוהב אודי..ואני לא אוהבת..רעב זה בהחלט בריא כשהוא בא בזמנים שהוא נחוץ..אם הוא בא הרעב למשהו אחר ואינך מבין זוהי אכילה רגשית וזאת בעיה..למדתי מהו רעב שזה טוב..אבל קשה. לא מצליחה להסביר כל כך...אז שוב..תלות..אוףף למה זה כל כך קשה להבין שלא נתראה חודש שלם..חודש! זה הרבה זמן. הרבה מידי זמן עבורי....פשוט עצוב לי..יודעת שתחזור יודעת שהיא זקוקה לזה..יודעת שזה חג ..זה חג שאני שונאת..תקופה שאני שונאת והיא נוסעת ולא יוצא ממש להפרד בפגישה שהייתה אמורה להתרחש. בגללי..אני אשמה..וזה מבאס. לא רוצה להפרד או לומר זהו. יודעת שתחזור. מפנימה כבר שהיא פה. ובכל זאת מרגישה תינוקת קטנה שמושכת בשמלה של אמא שלא תסע....אוףףףףףףף דווקא בפגישה האחרונה דובר על חוזקות ודברים טובים שהתקדמו....ועכשיו האם אלך שוב אחורה???? הרבה שנים.. הרבה זמן. הכרנו לפני 8 שנים..אציין בעוד יומיים 8 שנים אצלה...יום הולדת נוסף להכל.....ועדיין...כמה שנים אוףףףףף.

הי מיכל, באיחור קל - יומולדת שמח! סוריקטה

סוריקטה יקרה, כן..את הזכרת אותי בקשר ליום הזה😁 תודה

וואו מיכל, חודש זה באמת הרבה זמן. זה באמת קשה. גם אני לא אוהבת את פסח, וגם אני חוטאת באכילת רגשית. נכון שתמיד רעבים בפסח? כי תכלס אין מה לאכול ומצה זה לא טעים ולא משביע. וגם משמין. איזה כיף שיש לך מטפלת חמודה ושאת מתגעגעת אליה. זה כיף שיש מישהו כזה להתגעגע אליו. מותר לך לסמס שהיא בחופש? יש לך תמונה שלה שאת יכולה להסתכל כשאת מתגעגעת? אם לא, אז שלא תיסע ודי. מותר לרצות את זה. אוף, זה לא בשליטתנו אהה? סתם שתדעי, שהקשר שלך עם המטפלת שלך הוא סוג של מודל עבורי לקשר שאני רוצה עם הפסיכולוגית הנרדמת שלי. את מהווה מודל עבורי. כי את אישה רגישה ויש בך משהו מאוד מכיל ואני גם חושבת שאת בנאדם עם הרבה נתינה.

מיקה יקרה, וואו... יש קשר מצויין עם המטפלת, נכון...זה קשה לאללה. .היא לא נראה לי כל כך מבינה בעינייני דתיים בחגים היא חילונית כזו ממש...אבל רוצה להבין....מי יכול להבין? נקיונות והכשרה, החלפת כל הכלים פלוס החלפת כל מוצרי המזון בבית לגמריי...להתחיל כאילו בית חדש. וכן, רעב תמידי כלום לא משביע באמת! ומאמינה שזה יגיע אצלך קשר כזה, אולי היא יפיפיה נרדמת שהערת כמו שאמרה סוריקטה החכמה שלנו😁 וואו על איך שאת חווה אותי, תודה שכתבת את זה! אני מרגישה שאת אדם שבקלות יכולתי להתחבר איתך. כל ה"נשיות" ממש כמוני. המטפלת שלי ממש נשית ברמות על. תמיד בגדים יפים כל פעם בגד שלא ראיתי. מטופחת,יפה ורזה ממש...לקנא. אני לא מסוגלת עדיין להרגיש נשית..יותר משהו ילדי כזה..בן/בת. לכיוון הינקות לפעמים... למרות שירדתי הרבה במשקל והיום נראית בסדר כזה.נלחמת על להראות רגיל ולא שמנה! הייתי שמנה כל חיי. יצא לי המון...חיבוק מתאים🤗 ממש אוהבת אותך כמה שניתן להבין דרך הוירטואלי.

ומיקה. לשאלותייך, לא מסמסת כשהיא בחופשה. יש תמונה בווטסאפ שלה. היא לא רשומה אם היא מחוברת וכו' שזה עדיף כי פעם הייתי מסתכלת. תודה יקרה😍

מיכלי זה קשה אין ספק אבל אני כבר מכירה אותך ואת תצאי מאוד מחוזקת .. כמו תמיד ובנתיים אנחנו כאן חיבוק

אביבוש...כן, השכל יודע הרגש עוד לא מפנים...באסה. תהיו פה. זה עוזר. תודה😍😗

הי מיכל יקרה, קוראת שוב את הודעתך, ונראה לי שמה שכתבתי קודם פחות מותאם אולי. את יודעת לזהות שאת מרגישה עכשיו געגוע? מה את בעיקר מרגישה? אולי כעס? החמצה? החמצה חתיכת מילה לפסח... גם מילה זו חתיכת מילה. טוב טוב השתגעתי. חודש זה הרבה זמן. כתבתי כבר פעם שהגעתי לפורומים של דוקוטורס לראשונה בחופש ראשון של הטיפול. בפסח (...) פסח, בינתיים, הוא מאד לא חג שלי. דווקא מרגישה בו את היעדר החירות, לצערי. ומיכל, גם אם תגיעי למקומות של פעם, להערכתי הם יחלפו יותר מהר ותבריאי מהם בסך הכל. באמת חתיכת באסה. ממש באסה. מבינה את האוף שלך. סוריקטה

4 שנים הייתי בעצם ב2 טיפולים. המטפל שלח אותי למישהי שמומחית הפגיעות מיניות ופוסט טראומה. הלכתי אליה בזכותו בתמיכתו. בליווי צמוד צמוד. היום נפרדתי ממנה. היא אמרה שיש עוד עבודה אבל שהתקדמתי מאוד וזה בסדר לעצור ולנוח קצת. אז היום נפרדנו. פעם ראשונה בחיים שהצלחתי להיפרד ולא להרוס. מזל שיש אותו. הוא באמת מציל לי את החיים.

חמודה אמיתית .....אכן תהליך נפלא שהצלחת להיפרד ולא להרוס ...גאה בך

כל הכבוד!!!!! וואו... ממש ממש לא פשוט. נהדרת! וגם השיתופים שלך פה כבר כל כך אחרת...לטובה!!! 😗

הוא באמת מציל לי את החיים" הי רוני, ממסגרת. סופשבוע נעים, סוריקטה

הי אודי, אתה יודע שלאחרונה שמתי לב שהפסיכולוגית הנרדמת שלי היא ממש אישה. היא מתאימה את החולצה לנעליים והחליפה את התיק השחור והמשעמם לתיק בורדו יפה. וואי , כמה שאני מקנאה. חלום חיי להיות אישה אמיתית כזאת כמוה. איזה מהממת שהיא. גדלה לי ככה מול העיניים. אוף, מה עובר עליי בכלל? סיפרתי לה בפגישה האחרונה על הפחד שלי מבדיקות ועל הלידה הקשה שעברתי וכמה שהרגשתי לבד. והפנים שלה נהיו עצובות כאלו. יפה, לפחות היא לא נרדמה. אני רוצה להמשיך לדבר איתה על זה. ובסיום הפגישה שלחתי לה הודעה מה יקרה שהיא תלד. כי היא צעירה וכו'... היא אמרה שהיא לא מתכננת ההיעדרות ממושכת בזמן הקרוב. אני צריכה שהיא תישאר כאן, כי אני צריכה לדבר איתה ולספר לה דברים. אני באמת מתחילה לספר לה דברים אישיים.

אלופה! טוב שאת נפתחת ומשתפת...מקווה שזה יוצר קרבה יותר ויותר...בהצלחה יקרה!😍

הי מיקה, אהבתי 'הפסיכולוגית הנרדמת'. כאילו מישהו צריך (ואולי כבר עשה, גם אם לא קונקרטית) בך בפנים לתת לה נשיקה, שתתעורר ויחול בה פלא כמו באגדות. זו לא באמת אגדה. מרגש אותי מאד לשמוע על היקשרות הדרגתית. שלך, סוריקטה

יוו סוריקטה, אבוי לי אם ארצה לנשק אותה אגב, היא דווקא ממש אישה נאה. יש לה חמידות כזו, שהיא נדמת לי כילדה מפחיד לי קצת, את יודעת...שלא אפתח אליה כאלו רגשות.

הי מיקה, לא לזה התכוונתי, אבל לקחת את זה לשם. בכל אופן, למה אבוי? מותר לרצות. לא חייבים לממש את זה. וגם לא עושים את זה. את גם יכולה לרצות להיות נסיך. אז מה. את יודעת, מדברים על זה. סוריקטה

לכן כל מי שיש לה מלחמה בראש .....מראש מתנצלת עם לא חשבתי על מישהי שמרגישה בדיוק ככה ...בואי רוני ...בואי כמו שאת יודעת ......... במבי , זה אולי ידבר אלייך ... שיק , לא יודעת אם את כאן בסביבה דואגת לך , לא היית ממש במיטבך באחרונה שהיית כאן ...אתך גולם , התגעגעתי מלא מלא ינשופי שירה ....בטוחה שזה ידבר אליכן ... וכמובן שלכל מי שרוצה .... https://www.youtube.com/watch?v=sARhxTDZeFY

אפילו בתוכנו. יש לי משאלה כזאת שלקראת חג גדול מגיעים לכאן יותר אנשים גם מפעם ואפילו נפגשים קצר, מחבקים ואומרים שלום. מזמינה בחמימות. יש מקום ולב רחב. סוריקטה

נכון את צודקת ...מקבלת ...זה לא היה בקטע של הזמנה .. זה התחיל בגלל מילות השיר חשבתי לי על ינשוף ושירה ...ואז זה צמח ..

אביב יקרה תודה רבה השיר בהחלט מדבר אלינו אוהבת, ינשוף

רק להיום אכין רשימת מטלות יש המון אנסה לא לבהות ברוב הזמן רק להיום אצא ממשבצת הנוחות שלי רק להיום לא אתן לכוחות ההרס להשתלט רק להיום אקשיב לקולות השקטים אלו שרוצים לחיות טוב רק להיום אשמח וארקוד רק להיום אוכל בריא אקח כדור שצריך רק להיום אחבק את עצמי רק להיום אנסה להסתדר עם כולם לבדי רק להיום אבקש עזרה כשאצטרך רק להיום אקשיב לכל חלקי רק להיום אקדם נושא חשוב בהתפתחות האישית שלי רק להיום אצחצח את שיני כמו שצריך - כמה קשה לכתוב את זה רק להיום .................

רק אתמול עבדתי בכמה מקומות, אז רק להיום אשמח שהייתי עם כל כך הרבה ילדים אהובים. והורים אוהבים. ואביב, הקטע של השיניים - וואלה. אני מזייפת בזה לפעמים, אבל כן עושה את זה באופן יסודי מעת לעת. ממש בגלל שקבעתי לי מראש תורים לרופא שיניים ולשיננית וביקשתי תזכורות. ואני לא רוצה להגיע ולעשות בושות. היה הרס, אבל עוצרים אותו. יש עוד רופאים שאני צריכה לקבוע תורים, ואם זה לא נקבע מראש ואני צריכה ליזום כל פעם מחדש, כן מתחילה להתברבר. כמו רופא נשים, למשל. ובכל זאת אני עושה מידי פעם בדיקות סקר כלליות, וממוגרפיה, אוטרסאונד שד, צפיפות עצם. צריכה להגיע לדברים האלה מוכנה ושלמה. כל כך בא לברוח. בתרופות החלטתי / החלטנו לרדת במינונים, לאט לאט. ועדיין בסדר. גם הסביבה השתנתה ואולי גם תופעות הגיל קצת. כתבת 'לכל חלקיי' - וחשבתי לי שבהסתברות גבוהה יש חלקים שאני פחות מכירה, עד כדי לא מכירה. למשל, כי לא הייתה לי אהבה או זוגיות וכד'. רק להיום אזכיר לעצמי שיום חמישי. פחות ישנתי, אז אין איזו עליצות גדולה. אבל הי, יום חמישי היום, וגם אביב, וגם השמש מפציעה מוקדם. רק להיום סוריקטה

רופאים ושיניים לא כייף אבל משתפרת ... רופא נשים לצערי מבקרת אותו בשנה האחרונה בתדירות של כל חודש וחצי ...באסה וגם המון כסף כי זה פרטי .. ושאר בדיקות משתדלת ....דווקא מאוד השתפרתי בשנה האחרונה ואת יודעת כתבת לי על הבהייה והמנוחה וזה לפעמים מאוד קשה להשגה בתוך מערכת משפחתית .. אבל למדתי להגיד שזה עכשיו הצורך ... וקראתי אותך למטה על הלימודים ...תודה יקרה . מקווה שאצליח לעשות. מאוד רוצה לשתף אבל זה ממש יחשוף אותי.

לגבי הבהייה - אני מניחה שיש לי דווקא פחות צורך בזה כשאני בתוך מערכת עם אנשים. למשל, כשאני מטפלת כמה ימים רצוף בילדים כולל לילות בבית מתפקד, שהוא לא שלי. אבל עדיין, אלו רק כמה ימים ואז אני חוזרת ללבד שלי. זה בסדר לא לחשוף. לי נראה שכל כך חשפתי כאן. אבל אני בסדר עם זה בינתיים. אם מישהו יגלה, לא עשיתי נורא רע. אפילו יש לי משאלה כזאת, שיגלו את החלקים החמודים שלי, ושידעו קצת על ההיסטוריה. בכל מקרה, אני אולי גם די יכולה לספר בעצמי ממש. שלך, סוריקטה

אצלי הצורך הוא של הקטנים החלקים הילדיים .חושבת שהילדים היו קטנים זה לא בא לידי ביטוי בגלל המשחק עם הילדים. ..אבל היום שכולם מבוגרים ..אני לא מאפשרת להם לצאת ואז זקוקה לזמן נפרד כדי לתת להם מענה של דברים ילדותיים כמו הדובי וכאלה .. אבל מסתדרת גם למדתי להגיד לבן זוגי עכשיו צריכה להיות לבד לא אגיד שזה קל לעיכול ואני משתדלת למצוא זמן בלי לפגוע בשני .....מורכב כבר אמרנו לא ...

הי אביב, מבינה מאד מאד. לא רשמתי כאן, ואשמור בלבי, אבל יש חלקים מאד מאד ילדיים אצלי ולא מפותחים, בדומה מאד למה שתיארת. ואני צריכה לגמרי לבד בשבילם. אנחנו לא המבוגרות היחידות איתם, גילה לי המטפל :-) שלך, סוריקטה

העץ הזה ...כל כך לא בא לי כל כך בגללו אני מכריחה את עצמי להכנס לכאן לכתוב ....מרגיש מחוייבות , מרגיש קושי מרגיש נמאס לי ממנו ...ואני יודעת שאלה הם כוחות ההרס שמדברים כנגד תרופה טובה ...אז קורעת קרומים ו... תודה שבוקר תודה על קולות הבוקר תודה שאני יכולה לכתוב תודה שיש קצת הקלה בבריאות תודה על בית תודה על ארון ומיטה וכסא וספה ומקרר ותנור תודה על היש הלא מובן מאליו הזה תודה על משפחה תודה שאני מרגישה יחד גם שלב תודה על נתינה וקבלה תודה שאני יותר קלה עם עצמי ונותנת לעצמי מנוחות כשצריך תודה על קונפליקט בן חלקי תודה על המקום הזה על כולכם עלייך אודי יום חדש מלא בריגושים של יש ושל התחלה אז ....תכוונו רמקולים אנחנו ממריאים .. אודי תודה מיוחדת על השיר הזה .... https://www.youtube.com/watch?v=Q5RSxb8Neag

תודה שקמתי תודה שיכולתי להיות שם עבור מישהו תודה על מיטה נוחה תודה על שיפור מסויים בבריאות תודה על נסיונות לעשות תודה שנזהרת מהמתוק תודה על שמחה תודה על עצב וכאב תודה על מחשבות תודה לטבע לבעלי החיים תודה על המקום הזה שמאפשר

תודה לילדים האהובים שחיבקתי ונישקתי אתמול. תודה לבעלי החיים שחיבקתי ונישקתי אתמול. תודה לפריחה ולעלעלים החדשים שמבצבצים. תודה לבוקר. תודה לאוויר. תודה לאור ולשמש. תודה שהתקדמתי ולמדתי יותר את התינוקות במקום העבודה החדש. אני עם המוזיקה המדיטטיבית הזאת ברקע על הבוקר: https://www.youtube.com/watch?v=y7e-GC6oGhg סוריקטה

הייתה לי אמא, יש לי אמא. אמא שאולי כבר לא רצתה אותי בתוך הבטן שלה, ואולי גם ללא ממש מחוץ. אמא שתקפה אותי, תקפה באופן מסכן חיים. אמא שוויתרה עליי. לא היו עדים, ואולי כן, אבל מי שהיה החניק, מחשש לאבד את הראש שלו. אבא הקים משפחה חדשה. לאמא היה חבר. החבר נגע כמו שאסור וכילה בי את זעמו. גם הוא. מערכות יחסים דומות שוחזרו לפחות במשך 35 השנים הראשונות לחיי. משהו היה מאד לא בסדר. לא תפקדתי בעצם בשום תחום. קרוב לגיל ארבעים בחרתי בחיים. שלי. ניתקתי קשר טכני עם העבר. התחלתי קשר, ברבות הימים מסתבר כמשמעותי ומתמשך, עם איש מקצוע. כבר מאוחר. מעט אפשר היה לשקם. אבל משהו ניתן. חלפו 15 שנים מאז. ואני פה. סוריקטה

גיבורה!!!

סוריקטה ריגשת ...אכן סיפור יציאת מצרים ואת את גיבורה ....חיבוק

סוריקטה יקרה! מכירה אותך מפה כבר המון המון זמן. 8 שנים ליתר דיוק. ומאוד מאוד מורגשת הדרך האמיצה שלך! את בהחלט גיבורה אמיתית!!!! וזה שלך! למרות כל התלאות שעברת את פשוט מדהימה! כמה כוחות נפש אדירים. הכלה לאחרים פה, פשוט שאפו ענק!!!! 😍לא מובנת מאליה הדרך וההשג. את אחלה ואת חמודה🤗😉

סוריקטה היקרה, את כאן ואת איתנו ואת כזאתי אלופה שכמותך! את גיבורה ואת חזקה ואת ממש ממש מיוחדת :-)

סוריקטה אהובה, את פה ואת נראית. כאב לי מאוד לקרוא את תמצית סיפור יציאת המצרים שלך. כמה זוועה וכמה כאב במשפטים הקצרים, וכמה כח ביציאה, בבחירה שעשית. שלך שירה

סוריקיטה יקרה לא קל לקרוא אותך... בכל מה שעברת.. באמת שאני מאחלת לך יציאת מצריים ושיהיה לך בחיים הרבה ברכה וכל הטוב את יודעת שהנוכחת שלך כאן בפורום מאוד משמעותית עבורי.. יש בך המון חכמה וגם לב רחב.. ינשוף

מוכנה להסביר את הכוונה לרעש לבן ...הרעש היחידי שאני מכירה זה הרעש ההמום הזה שיש לי כל הזמן בראש ....שלא מפסיק וכדי לא לשמוע אותו אני חייבת רעש חיצוני ...

הי אביב, את מוזמנת לחפש ביוטיוב, תוכלי למצוא 8 שעות של רעש לבן שאמורה לסייע לשינה. הרעש יחסית ממסך ומעדן לאוזן קולות פתאומיים ויוצאי דופן. מאמינה שיש גם מי שלא סובל את זה. תלוי. סוריקטה

אני מאלה שצריכים מוזיקה כזאת שיש לה מילים שמדברים אלי ... ומוזיקה שמקפיצה את הלב אבל לפעמים אני יכולה להקשיב גם למוזיקה למדיטציות ....בדרך כלל אני נעלמת איתה .

הי אביב, הי שוב, ... ואם את מתחברת לצלילים מדיטטיביים עדינים וחרישיים - גם אפשרות. אבל כל אחד ומה שמתאים לו. סוריקטה

אודי אני מנסה להבין כוחות ההרס -החלקים הפחות מקובלים ... אני מניחה שיש אותם אצל כל אדם גם כזה שלא עבר פגיעה ...מה מאזן אותם .. ואדם שעבר פגיעה אבל הוא לא דיסוציאטיבי כמוני ...כלומר הוא מרגיש ויודע שההרס הזה זה שלו . למה הוא ממשיך לפגוע בעצמו ...ואיך מקבלים את החלקים האלה ויחד עם זה גורמים להם להתנהג אחרת... אודי אני מבולבלת מנסה להבין בהיגיון כדי שאולי אצליח לקבל .. לא מצליחה להבין איך החלק הזה בנפש האדם אמורה להתנהג בצורה מטיבה ....

אם אפשר להצטרף, אביב - מניחה שיש לזה גם קשר לקבלת חלקיות ואמצע. מחשבה של בינתיים, סוריקטה

הי יקרה מוכנה להסביר ..איך קשור קבלת חלקיות לחלק שמחזיק בהרס העצמי . שאלתי את המטפלת על מה שקורה כשהם באים עם אני נשמעת תוקפנית היא אמרה שלא כלפייה רק כלפי .. לכן מנסה להבין ..מה המטרה של החלקים האלה . מתוך הנחה שהם נוצרו כדי להגן עלי ... מנסה להבין כדי להצליח להתחבר ..

הי אביב, ראשית, גם אני ממתינה למילותיו של אודי, ואומר עוד משלי - להבנתי - כשאת תוקפת אותך, את עצמך, את מזדהה כל כך עם התוקף, שאת הופכת לכאורה להיות הוא (או היא) ואז תוקפת אותו שבפנים שלך, וזה חוזר אליך, כלומר בסופו של דבר זה יוצא את בעצמך. אני לא יודעת אם זה להגן עליך, או שמא על התוקף (האמיתי, או המדומה). אולי הטשטשה ההפרדה. לגבי ההרס והחלקיות - עד עכשיו הרבה נהרס. מעין התמכרות להרס. קל יותר לומר - אם כבר הרוס, אז שייהרס עד הסוף, שיהיה הרס מושלם, כי אי אפשר להפוך את הכל לטוב מושלם. החלקיות היא עצירה במקום שבו יש הרס, משם מתאבלים וממשיכים הלאה עם מה שיש, גם אם זה מעט יחסי. כמה קל לכתוב... איכשהו את מצליחה להתחבר לדבריי? (מניחה שאת כבר מכירה ויודעת, ואני רק מזכירה). סוריקטה

ללכת לטיפול. או שמיציתי פשוט. או שהוא מיצה ... משהו תקוע.

הי רוני, יש זמנים כאלה של תקיעות. התחברתי לדברי אודי. את יודעת, לפעמים אני מרגישה שצריך לגעת בך בנקודה חלשה (ואת נפגעת, אמנם, כמו דקירה במחט או זבנג לפנים) אבל זה מוציא ממך הרבה מילים. ומילים יכולות לקדם ולקרב. אני גם יכולה לשלוח לך WD40 לשימון הצירים. זה בשביל הצחוקים :-) אל ייאוש, ובכל זאת, נסי לקחת אחריות ולהישאר, סוריקטה

אודי אתה יכול לעזור לי? אני לא מצליחה להרגיע והכל סוגר עלי בתוך חושך של כאב נוראי שלא מפסיק אני מנסה לצאת מהגהנום הזה ולא מצליחה אני לא מצליחה והיאוש דוחף אותי ממש עד הקצה אני לא יכולה לנשום בתוך הגוף הזה אני צריכה עזרה ולא יודעת איך לבקש אותה או מי יוכל לתת לי לנוח קצת מכל זה לקחת את הכאב לשים בצד וקצת לנוח. הפסקה. אודי

שירה יקרה - אולי בית חולים? להבדיל, סיפרתי כאן על האיש המבוגר בו טיפלתי שנים. ראיתי שהוא במצוקה שמחייבת עזרת שגדולה עליי, ופניתי בקריאת הצילו למי שכן יש לו כלים. הם טעו והוא לא אושפז מיידית, אחר כך מצאתי אותו על הארץ, אחרי שנפל מחלון דירתו. בבקשה, אם צריך, לתפוס את הזמן לפני. לא מתים כל כך מהר, והרבה פעמים כך גדל הסבל ויורדת איכות החיים. אוהבת אותך מאד, סוריקטה

אתך יקרה מעומק הלב ..אבל אל תישארי עם זה לבד בבקשה !!!!!! תבקשי עזרה , את יכולה לאט לאט את תילמדי לבקש אותה בקול חזק יותר, חיבוק ענק שירה - תנסי את בית אלה הם מבינות ומכילות ....ולפעמים עם המצב ממש קשה עדיף לתת למישהו אחר לטפל בחלקי האני שלנו ולנוח קצת ....

אודי, אני חייבת לתקן את מה שכתבתי קודם. אני לא אמא גרועה. אני עושה כמיטב יכולתי ויש הרבה דברים בהורות שלי שבהם אני טובה. יש צדדים בהורות שלי שבהם אני מתפקדת טוב. אני בסדר , לא הכל בשליטתי ואני עושה כמיטב יכולתי.

יפה, מיקה. אש על התיקון. סוריקטה

לא רוצה לכתוב מפוצל מכבדת אותך אבל לא יודעת איך לכתוב מחובר את מה שעוברת. מאפשרת לחלקים האלה הגבריים להיות בפגישה . וזה מאוד מאוד מוזר ... החלקים האחרים זה מרגיש כאילו הם לידי והיום יותר קרוב אבל אלו זה מרגיש כאילו הם יושבים עלי חונקים אותי בגופם מסתירים אותי שלא אראה ולא אשמע ואז...אז הם אומרים למטפלת דברים מגעילים . קוראים לה גברת מטפלת ומנסים להפחיד אותה .. אבל מפחידים אותי ואת האחרים ...אודי היא תברח מאיתנו בסוף היא אומרת שלא ... אודי אני משתגעת או אולי משוגעת ..... מה אני אמורה לעשות איתם ..הם. שלי הם חלק ממני זה ברור אז למה אני מתנהגת ככה לעצמי ...למה אני רוצה שאני אמות ואעלם ...למה אני רוצה להפחיד את המטפלת שתברח אוף אודי אוףףףףף ואודי הם אומרים משפטים שאבא היה אומר ... אלה מילים מגעילות ומשפטים נוראיים .. אודי ככה זה צריך להראות הדרך לחיבור ....??? וחוץ מזה כדי לאזן קצת את היום עשיתי עוד צעד להמשך לימודים ...ואני ממש גאה בעצמי ...

הי אביב, תני לי לתת עוד משקל לצורך איזון - יישר כוח בהתקדמות בלימודים. לא בטוח שהייתי יכולה בעצמי. זאת ממש גאווה. סוריקטה

הי אודי הייתי היום עם הבת שלי אצל רופא התפתחותי והיא תצטרך לעבור לגן מיוחד בשל קשיים רגשיים ושפתיים. אני מרגישה אשמה ושזה בגללי. כי אני כזאת אמא גרועה.

מיקה, יופי שהלכת לרופא התפתחותי בשלב מוקדם כדי לבדוק מה קורה במציאות ואיך לטפל. ראית, ולא התעלמת מהבעיה. אין לך מושג כמה עוזרים האנשים האלה. אם עוקבים אחרי ההנחיות שלהם - התוצאות פלאים. עבדתי עם ילדון עם בעיות התפחותיות בשילוב עם מקצוענית - ההישגים מרגשים כל כך. והייתה בהמשך השתלבות וחזרה לסקלה. אגב, אוכל לומר זאת גם לגביי, רק שאצלי כל זה התרחש אחרי גיל ארבעים והתוצאות, מן הסתם חלקיות מאד. אז ממש מוטב מוקדם. הייתי רואה בזה אתגר להרחבת הנפש. שלך באהבה, סוריקטה

פשוט ספרתי על רעב וגעגוע...כל היום רעבה ומתגעגעת ותוהה אם יש קשר....מתגעגעת אליה....עוד קצת היא תסע ולא תחזור אחרי פסח אלא מעבר לחג..הרבה זמן.ואז ארעב...למגע, לקרבה, לקול ששואל בתחילת כל פגישה" איך את?" ... פעם בשבוע נפגשות לא מבקשת פגישה נוספת, כבר לא כותבת לה בין...שבוע הבא בתחילתו פגישה שלא במועד ואז היא תסע להרבה זמן....ופסח. חג קשה ובמיוחד לדתיים שמשתגעים באוכל, בניקיון, בהכשרה..אוף....סתם כזה...לא רע..סתם געגוע רעב כזה....

הי מיכל, נשמע כמו החוויה הצפויה שלך בהיעדר המטפלת. אבל, הנה, נקלט, הועלה ומפיע בסוף. אז אולי אפשר להשיג בכל זאת סוג של שליטה? פריבילגיות האנשים הבודדים בפסח - נחסך מכל שתיארת. סוריקטה

כתבת לאכול כשרעבים - אז, אתה יודע, אודי, משוויצה שלמדתי מה הרגשת רעב קונקרטי לבטן. וכבר כמה שנים שאני אוכלת כמעט רק כשאני רעבה. אין התנפלות על אוכל, מנות קטנות יחסית ולא עד גודש, אין קרייבינג לסוכר, להיפך, אני בוחרת לי מה מתאים. וככה גם יהיה בפסח, שיצא לו שם רע בארוחות הכבדות שלו. אני יוצאת ללא פגע. יודעת לומר די. שנים של למידת עומק מתוך החוויה בטיפול. המשקל שלי יציב (וזה יפה בגילי) ואני בכושר. כן, זה נהדר כשיודעים לזהות משהו שהיה אולי פעם שהיינו תינוקות וקילקלנו אותו עם השנים. סוריקטה

תמיד חושבת יותר על יתרונות הטיפול ואיך זה מקדם אותי וגם איך שלא.. לאחרונה בגלל התהומות של ייאווש וכאב בלתי נסבלת ומחשבות על מוות אני שואלת את עצמי יותר ויותר "בשביל מה?" ברור שמקווים שאמצא שקט יותר בראש אבל באיזה מחיר? שוחחתי עם המטפלת הרבה על זה.. והיא תמיד אומרת לי שהיא איתי בכל מה שאחליט.. ואולי תגידו שאני מחפשת תרוצים לברוח.. ואולי תגידו שאני רוצה לחבל את הטיפול ואולי תגידו שיש כוח ברצון ובכך שאני מתנגדת כל כך אני גורמת למימוש רצוני.. ואולי ואולי.. ובסוף היום אני זו שצריכה להחליט ואתם יודעים מה? מרוב התלות במטפלת, אפילו אם נגיד ארצה לעזוב ,אני לא מסוגלת מרוב תלות ופחד להיות לבד.. ובטח כתבתי את כל זה פעם כאן.. אבל עדיין אני לא יודעת מה שנכון..

ינשוף יקרה, את מה שכתבת, גם אני מרגישה...בשביל מה? מה הושג מה לא? וגם לי היא אומרת איתך בכל החלטה שתחליטי...גם אני חיפשתי תירוצים לברוח ולא הייתי בטוחה שזה תרוץ... וכן, מרוב תלות במטפלת לא מסוגלת מהפחד להיות לבד...כאילו המילים שלי. מדהים כמה הזדהות מרגישה איתך כרגע. וכן, הכל נאמר אבל ההרגשה, אוי ההרגשה כל כך כל כך מוחשית....ועדיין לא יודעת מה הנכון.... צריך לנסות לשאת את האי וודאות :( כך וודאי הייתה אומרת...קשה לבצע, יודעת. איתך, מיכל.

וגם ואולי הכי.. אני לא מוצאת תמיכה מספקת לבין הטיפולים כדי להתמודד עם מה שיש..

הי ינשוף יקרה, זה בסדר להמשיך גם בלי לדעת למה עכשיו. חיבוק, סוריקטה

פסח מתקרב ויש כל כך הרבה עבודה... עבר כל כך הרבה זמן ונראה כאילו מעולם לא התאבלתי... אף פעם לא הגעתי לכך... מעולם לא התאבלתי על האחרי... על החיים אחרייך. על החיים שהותרת בלכתך. על הרסיסים, השברים והחורבן. אף פעם לא היה זמן לכך. הנחתי לכך בצד, והשנים חלפו... בחרתי שלא להיעזר, למרות שיכולתי. הוקפנו בהרבה ידיים מושטות ובאנשי טיפול, אך סירבתי. הייתי צעירה ומבולבלת ובלכתך הותרת כאוס אדיר, חלל וכל כך הרבה שחור. תהומות של יגון וחורבן. עייפתי... השנים חלפו, הרבה שנים וכן הודחקת והושמת בצד כי "צריך להמשיך", כי "החיים חזקים מכל דבר אחר" , כי "צריך להיות חזקים בשביל______", אז כן הייתי חזקה בשביל כולם ועייפתי. עייפתי לא בגללך, וגם לא בגלל חסרונך, בנסיונות הללו עמדתי אך התרסקתי אל מול העתיד. אל מול הלא נודע. אל מול הכאב והחרדה ל_______. מתפללת לשלומה ללא הרף. ועדיין מקווה. אז יום הזכרון מתקרב... ויום הולדתך היה לא מכבר והלב נצבט. ועדיין אסור להישבר. אז לא מדברת עליך שנים בכדי לא להכאיב ובכדי לא לכאוב, אפילו את שימך אינני מסוגלת לאמר.

שירי יקרה כל כך מובנת העייפות הנפשית והפיזית ויותר ממבינה את המשפט הזה - אז יום הזכרון מתקרב... כשעוד לא פסח - קשה ביותר אתך יקרה , מקווה שהכתיבה כאן עכשיו זה פתח כן לשתף ולשחרר וכן לתת מילים לתחושות אנחנו כאן לעזור לך לעבור את התקופה כמה שאפשר ...בואי כאן אפשר לא להיות חזקה כל כך

אין כמו מוזיקה להוציא ממצבים קשים לרומם את הרוח הלב והנשמה ... אין כמו המוזיקה לתת כוחות להוציא ממקום הנוחות ולאסוף .... משתפת אותכם בכמה שעשו לי את הבוקר ,אשמח לשלכם .... מומלץ להקשיב עם רמקולים טובים .....והפעם לא מאזורינו אבל בעיני מושלמים .... I Know What I Like https://www.youtube.com/watch?v=gsIC3TvzLXE Never Let Go https://www.youtube.com/watch?v=DBrkbJhC4hk שיהיה לכולם שבוע טוב , שבוע שבו נצליח להקשיב לקולות הנכונים ....מהיום , מאתמול מעכשיו ....אני לא מוותרת ואתם ....

גם אני אוהבת מוזיקה אוהבת את השיר NEVER GIVE UP של SIA

ינשופי .....אחלה שיר וSIA גם לי יש חלקים שאוהבים אותה .... אין ספק שSIA מבינה את הרגשות שלנו ....

פעמים רבות אני בוחרת להקשיב לשקט. כמה שאני מצליחה, כי יש לי טנטון. לשקט. סוריקטה

אני לאחרונה עם השיר הזה: https://www.youtube.com/watch?v=-Mxjmti325o סוריקטה

וואוו איזה שיר מדהים והביצוע ...אהבתי תודה . להקשיב לשקט עוד לא ..רבל כבר יכולה לשהות בו קצת מבלי להבהל....

הי אביב, ומה עם 'רעש לבן'? לי זה מאד עוזר. אין פיקים גדולים מידי, וזה די שומר על רצף. מה את אומרת? סוריקטה