פורום פסיכולוגיה קלינית

היי אודי ולחברים הקבועים פה כואב לי ברמה שזה שורף בנישמתי. אני משאירה אחריי אדמות חרוכות. גם כאן עשיתי את זה שנעלמתי. אני רוצה לקחת אחריות על זה ולהתנצל על כך שנעלמתי מפה יום אחד. אני מתנצלת בפני מי שנפגעה ממני בעקבות זה. אי אפשר כל החיים להיות קורבן למשהו. מגיע שלב שבו צריך לקחת אחריות ואני מנסה לעשות את זה קודם כל כאן. בענייני עבודה- אני הולכת לראיונות ומבקשים המלצות ממדריכות והם לא מעוניינות ובצדק. לא הייתי נעימה, הגבתי הרבה פעמים בתוקפנות ועכשיו אני אוכלת אותה. תכלס מגיע לי. וזה עצוב מאוד מאוד

עצוב מאוד עצוב מאמינה בלקיחת אחריות מעבר להגיד טעיתי זה לעשות שינוי . תנסי לדבר עם המדריכות ולהראות שינוי .. אולי מישהי מהן תסכים לתת לך המלצה מאמינה בטוב מאמינה שדברים מסתדרים בסוף אבל גם יודעת שיש דברים שאי אפשר לתקן ...אפשר לנסות להוסיף זהב כמו היפנים וליצור דבר חדש ,אחר בהצלחה ...מאמינה בך ואתך

אני מסכימה איתך. חלק מלקיחת אחריות זה לעשות שינוי. ואני עכשיו מאוד ערנית לעניין הזה. לגביי להתנצל- אני חושבת שאני אקבע פגישה עם אחת מהן ואנסה לדבר איתה. יש לי היום טיפול אני אדבר על זה עם המטפל. תודה שאת פה ומקבלת אותי בחזרה. סוריקטה תודה גם לך. הילה

הי הילה, לאט לאט. גם החזרה לכאן. עם כל המשקעים. מה שהיה פעם, היה. התגובות של פעם חלפו. וכן, עשו את הנזק שלהן. אפשר להתחיל מחדש, מאמינה שיהיה מקום. וכך ליצור קבוצת ממליצים לבאות. את עדיין צעירה. סוריקטה

תודה סוריקטה. יש גם היום מקום עבודה שכן מוכן להמליץ עליי, אבל הם רוצים לשוחח עם המדריכות. כתבת "לאט לאט" את מרגישה שנכנסתי לכאן מהר מידיי? מה היית מציעה לי לשנות?

הי הילה, נראה לי שכמו שזה קורה זה בסדר. ולאט לאט נכתב בהקשר לתחושת ההסתגלות וגם למציאת מקום העבודה וההמלצות. שדברים ייקחו את הזמן שלהם. סוריקטה

הילה..... במבי

במבי.... ? הילה

מסכימה איתך אבל ותיקות ממני ויקרות..... כבר אמרו את כל מה שיכולתי בעצמי לומר אז כדי לא לחפור לך ולא לחזור על מה שכבר נאמר הבנתי....שהבנת..... צאי לדרכך עם ברכה להצלחה שבוודאי תגיע כי תצליחי......יש לך את הרצון והנכונות לשנות ולתקן אין דבר העומד בפני..... וגם אני מחזיקה לך אצבעות שבת שלום חטולית

תודה רבה חתוליט יקרה! 😊

"אנחנו נמצאים במקום גבוה למעלה בשמיים- מקום הכי שקט והכי נעים.. כאילו את נמצאת ולא נמצאת..ויש רעש כזה לבן.. ואף אחד לא יכול לפגוע בנו. וכל אחד מאיתנו מחוברים עם קור דק דק דק לאחת מאיתנו שנמצא למעטה ו(שמחזיק את הגוף) עם קצה השני של הקור. אתם מבינים?? הרגשתי כל כך עצוב שספרו..

הי שופי שופי ינשופונים, בטח שמוכרת ההרגשה הזו של ריחוף מלמעלה כאילו לא קיימים. מת חי. כמעין הגנה מפני העולם. נדמה לי שהיה איזה אלמנט דומה, לפחות בעיניי, בסיפור של Huckleberry Finn. מצוין ששיתפת בזה. מבינים, יקירתי. חיבוק, סוריקטה

יקרה .... לא הגיע הזמן שהקור יהפוך לחבל עבה ... כזה שנראה ומובן שכולם זאת את ..... מאמינה שאז יהיה לך פחות עצוב

סריקיטה ואביב יקרות תודה שאתם מבינים יותר בטוח לנו שכל אחד עם הקור שלו..יותר בטוח...

עוד משהו שמרגישים כרגע... המאמץ המתמדת להחזיק אותם בפנים מתיש מאוד.. לפעמים בא לי פשוט לתת להם חופש להיות אותם גם בחוץ - דווקא בחוץ .. מרגישים לכודים בפנים.. וכן- יש קיצוניות בהתמודדות שלנו... לפעמים אני מבטלת אותם ומסרבת להכיר בהם וגם להאמין להם ולפעמים בא לי שיהיו בכל מקום אפשרי.. התעייפתי כל כך

לא עברתי שום דבר מהסוג הזה אף פעם בטיפולים אז לא יודעת.אייך זה מרגיש אבל אם אני מנסה לגמיין את מה שאת כותבת זה מרגיש ממש פנטסטי מקווה שבאמת הרגשת כך מתוקה שאת חטולית

הי חטוליתוש, זה לא פנטסטי, הניתוק והריחוף, זה מרגיש אבוד, וגם בסופו של דבר מכת מציאות מגיעה, טראח נפילה על הקרקע, ולא מוכנים לה והתגובה קיצונית ומפרקת. אני אפילו לא יכולה לומר שהרגשתי שיש איזה קור שמחבר. ואפילו לא מקום במרחב. אמר המטפל פעם - ורשמתי כבר כאן - שאפשר לכתוב עליי את מילון ההפרעות הדיסוציאטיביות... אני לא שם היום. סוריקטה

חוויות הניתוקים שאני חוויתי הרגישו לי אחרת ולא הייתי לבד כשחוויתי אותם המטפלת היתה שם ותמכה עזרה ועודדה לא השאירה אותי לבד..... מבחינתי....במצב כשאני הייתי הרגשתי טוב כי לא התרסקתי כנראה שלא הבנתי נכון את המצב אם משהי נפגעה מהתגובה שלי אני מצטערת חטולית

סוריקטה מבינה את מקום הצעקה הכואבת גם כשאת כבר לא שם ...אכן לחיות שם זה גיהנום ...וטוב שאת כבר לא שם. יכולה להבין חטולית את ההבנה מימה שנכתב למה זה מרגיש נפלא .... "מקום הכי שקט והכי נעים.. כאילו את נמצאת ולא נמצאת..ויש רעש כזה לבן.. ואף אחד לא יכול לפגוע בנו." את יודעת אהובה שקראתי אותך חייכתי לי כי כמו סוריקטה וינשוף הניתוק הזה למי שבאמת חווה אותו הוא נוראי .... אבל .. עכשיו שקראתי את סוריקטה ושוב אותך חוייכתי לי ... אהבתי את המבט של מי שלא שם ואף אמרת שלא חווית מעולם את הדברים ... חושבת לי כמה פעמים המטפלות שלנו חושבות על דברים שאנחנו מתארות בדרכן וזה כל כך פוגע ..ועכשיו בזכותך חטולית זה הרבה הרבה יותר מובן לי ....והכל בסדר , אם לזה התכוונת מההודעה למעלה אז הסירי דאגה את בסדר .....

אודי- זה מקל שאתה נותן תוקף לחוויות שמספרים.. תודה רבה

אתם יודעים, אני חברה בקבוצה מסוימת בפייס, שיש בה שאלות למומחים. ואחד הכללים שם הוא שאסור להגיב לשאלות למומחה ומי שיעשה כן יורחק מהקבוצה. לא ידעתי, חשבתי שאני חברה (מכירה אישית את המנהלים,לא הבנתי מה הולך), כתבתי, הבנתי שהפרתי כלל. ונעצבתי. אז אין לכם מושג מה יש לנו פה. איזה דבר אדיר. כמה צניעות וחכמה יש באודי. סוריקטה

ברור שיודעים !!!!!!!!!!!!!! כל כך מאפשר כל כך צניעות וענווה . .....

היי, מה שלומך? אני מרגישה שתמיד אני מתחילה בשיחה פה בפורם כאילו מהאמצע ולא ממש פותחת בשלום..כלומר אתה תמיד מתחיל בהי ואני כאילו אולי לא בסדר כאילו יש לי דרישות...מוזר..וחותם בשמך..לא יודעת. מחשבות. בנוסף הפורום משתנה מאז שאני פה בכמה מובנים...כלומר אתה מעלה הודעות לעיתים רחוקות יותר ועונה רק למחרת בערב כשפעם ענית מוקדם יותר... אתה עונה אחרי שהכל עולה גם תשובות אחרים. פעם כשהייתי כותבת כמעט ברגע האחרון או יחד איתך היית מעלה ועונה..אולי בגלל התשובה שחכתה המון זמן..לא יודעת. אולי גם אתה עמוס וגם רוצה שנתבגר שהשתננו...שהפורם בשל...בכל מקרה עדיף ישירות ולהגיד נכון? כך למדתי בטיפול..לדבר על הכל....אז רוצה שתשאר בפורום ואם תלך תודיע לנו.טוב?? בטוחה שאתה עסוק ופה זה וירטואלי בכלל לא טיפול. אמא שוב חולה.. בבי"ח אולי גם זה משפיע...ואני עייפה מהכל..ואני רוצה לשמור על עצמי באוכל כדי שלא אגיע למצב שלה....עייפה נורא וסליחה אם יש לי דרישות ממך כאלה...אתה מתנדב ולא חייב לנו כלום....סליחה. עייפות החומר...עייפתי מהכל..ומצטערת נורא. אתה לא חייב לי או לנו דבר..מעריכה מאוד שעזרת לי ונעזרתי בך. ועדיין נעזרת...

הי מיכל, כתבת אמנם לאודי, אבל כדרכי אני קצת נדחפת ומצטרפת. גם אצלי הכתיבה מתחילה על פי רוב בפנייה לכותב, גוף ההודעה וחתימה. זה נראה לי מוגדר כזה. מחובר. ממשיך רצף. ואם, למשל, תהיינה טעויות בקליטת השם במערכת, לפחות בטקסט יהיה ברור למי פניתי ומי כתב. ומיכל, את מוזמנת לקרוא מה שכתבתי לחטוליתוש על אמא. ובכולנו יש צדדים דורשניים, ואנחנו, כנראה, צריכים לבחון ולבדוק אותם אל מה שקורה בשטח. בשיפוט נכון. סוריקטה

ואת יקרה שימרי עלייך אל תישכחי שאת חשובה אתך

הטיפול שלך באמא דורש ממך המון מסכימה איתך מאוד גמני הייתי בסרט הזה ועדיין נמצאת בו עדיין לא סיימתי ...... מבינה אותך כל כך טוב סוחט רגשית ברמות קשות ולמרות כל מה שיגידו לנו אנחנו עדיין שם עדיין נותנות ועדיין....... כי אנחנו לא מכירות דרך אחרת אם היתה דרך יותר קלה כבר היינו שם רוצות לחיות רוצות להיות תקופה קשה מתוקה גם זה יעבור חטולית

מלא אור בוקע מחדרה ,אני לא נרדמת עם אור בואי נישן ביחד בחדר השינה כי אין מקום אחר איפה לישון מה נסגר איתך???? בחדר שלו במיטה שלוו עם השמיכה והכריות שלו....... :((( המוח חופר וקודח ואין מנוס. ,,,,,אין לאן לברוח ולא נרדמת מאוד קשה הפיברו כיווץ לי את הצורה ואין לי עוד לאן להתכווץ תסתמי את הפה אווווווף על מי אני מנסה לעבוד הרי הכל צועק לי מסביב כאן הוע היה כאן הוא נגע ולא רק בי ניסה עוד ועוד....... צחק את הצחוק החולני שלו עם חיוך זדוני מרושעעע לתוך הקירות מחול האלה שונאת......שונאת.....שונאת ולא היתה ברירה אחרת הייתי חייבת להשאר זה הבית שלה בית רוחות הרפאים שלה והיא ידעה ושתקה הוא ניסה גם עם אחיניות שלי אבל לא הצליח כי הזהרתי אותן מראש אני שילמתי על בשרי הצעיר את מחיר השקט שלה את מחיר השלום בית שלה את. ה..כ..ל על הבשר הצעיר שלי בנפשי בנשמתי בנשמת אפי בחיי ובמות הנשיות המתפחת שלי הייתי בלוויה שלי ואין מציל !!! עברתי שבוע מהגהינום הסבלנות והסובלנות שלי עמדו למבחן ה חיים נכון שרדתי את הימים האלה אבל נשארתי באפיסת כוחות נפשית ורוחנית......אין לי אוויר ..... הערב כבר חוזרת הביתה סוף סוףףףף חיבים לחזור לשגרה......חדשה אבל שיגרה חטוליתוש

עצוב וכואב לקרוא אותך גם לי בא לצעוק, " שונאת אותך וגם אותך!" בשבילך... אין לי הרבה מילים רק רציתי להגיד לך שאכפט לי ממך ינשוף

יקרה ... מקווה שהלילה ישנת שינה טובה שינה מלאה בכוחות מרפאים מחבקת

חטוליתוש שלנו, בואי, היאספי בזרועותינו. ממש מצב שנשמע בלתי אפשרי ואיום. את פוחדת לאבד אותה, ואני חושבת האם קיימת גם משאלה כן לאבד אותה. שיהיה סוף. והקלה. וזה לא יהיה בגללך. אבל לכי תרגישי את זה. חיבוק, סוריקטה

ינשופית מתוקה אביב מתוקה וסוריקטה מתוקה תודה בנות יקרות לקרא את התגובות שלכן מרגיש לי שגרמתי לכן המון כאב מצטערת לא התכוונתי ולא אין לי מחשבות על מותה לא עכשיו ולא בכלל ברור שיום אחד זה יקרה בסופו של דבר פני. כולנו אל..... ועדיין לא מאחלת לה..... מי עוד תהיה לי אחרי..... עדיין לא רוצה או מסוגלת להפרד ממנה למרות הכל כשהם עדיין איתנו עם כל הכאב מ ר גישים אחרת כשהם כבר אינם בוכים על לכתם אז נכון שרע בזמנים מסוימים אך לעולם אין להם תחליף ואני לא ממהרת לשום מקום תודה נהדרות שלי חטולית

חטוליתוש סליחה שמאוחר רק עכשיו ראיתי ומצטרפת... ואוו איך אפשר לבוא לשם לחזור לרגעי הטראומה איך אפשר... אני לא מבינה איך אפשר... רוצה להיות איתך איפה שאת עכשיו הילה

כשאין ברירה אחרת....... ואין מי שימלא את מקומי אפילו לא ליום אחד זו גזרת גורל ואני מקבלת אותה כמו שהיא מקווה לימים יותר טובים ויותר קלים המציאות העגומה מכתיבה.לי את תנאיה וכן אודי החיים לא נעצרים עם שום סוג של כאב אז חייבת למען השפיות שלי למען בעלי למען הנכדים שלי חייבת לחזור לשיגרה פשוט הבית הזה וגם הבית הקודם שבו גרנו הכל היה אותו הדבר אפילו אז...... היה הרבה יותר גרוע אבל לא אכתוב על זה לא רוצה להבריח את המשתתפים בפורום שתהיה שבת מבורכת לכולם ותודה על התיחסות חטולית

במוצש האחרון( ,אחרי שחרור אמי מהשיקום.......ואחרי טיפול אצלי בבית כשבועיים)החזרתי אותה לביתה לא הצלחתי להרדם כל השבוע ולישון לילה אחד רגיל, נורמלי ....... שונאת את הבית הזה את האווירה שלו את כל מה שספגו הקירות מחול האלה בית הסיוטים אלו יכלו הקירות לצעוק את מה שספגו היו מתמוטטים על היושבים בו כאבים עצומים אוחזים בכל הגוף בכל פינה.....ואין מנוס הייתי חייבת להשאר כי לא היה עוד מישהו שיוכל להיות או להחליף הייתי חייבת להתחיל איתה שיגרה חדשה לוודא שלוקחת את התרופות החדשות והישנות בצורה נכונה, שלא תתבלבל זה עלול להיות קריטי כבר טעתה לא מעט המעברים היו לה קשים , הפגינה פחדים כל הזמן גם דאגתי למטפלת חדשה עבורה רק שתהי. רגועה אני אעשה כל דבר שאוכל רק להקל עליה לא שוכחת שרק לפני כ-חודשים פחדתי לאבד אותה מפסיקה כי אני מוצפת המשך עוד מעט

יקרה זה פשוט לא אנושי מה שאת עושה לעצמך . לא אנושי .... את יודעת הבודיסטים דואגים לכולם לכל בעלי החיים .. אבל ,לא שוכחים שגם הם בעלי חי ...ואת יקרה שוכחת ... תשמרי עלייך ..בייחוד מסחיטה רגשית

חטוליתוש יקרה, יחסי שנאה אהבה אני שומעת. בית רפאים. בית רפאים. מבית הרפאים של אמא יצרתי מרחק גדול, אך הוא מופיע לי המון בחלומות ומתערבב. כשביקרתי בו - די בסמיכות לבריחה מאלקטרז, אני קוראת לזה, נפלתי להקאות ולחוסר תפקוד. כשעברתי שם שוב, בפרספקטיבה, הוא נראה לי ישן ומזנח וצפוף, ולא האמנתי כמה צמודה הייתי אליו. גם מעבר ברחוב ההוא ובעוד כמה רחובות - נוראיים עבורי, ואני מנסה להימנע. העברתי את התפקיד הטיפולי, שהקדשתי לו כמעט ארבעים שנה בהקרבת חיי, ממני והלאה. ואני לא אשמה. מן הסתם היא ויתרה עליי סופית. לך, כנראה, אין אפשרות כזאת. וכנראה גם מערכת היחסים אחרת. מורכבת. יש עוד אחים או דמויות ששותפות לטיפול בה? מדוע זה רק עליך? מצטרפת לצעקה התהומית והבלתי אפשרית. וכולי תקווה כן לאוויר חדש ורענן, ומקלחת שתפקידה גם להפריד. שלך, סוריקטה

אביב וסוריקטה נכון שאני צריכה כיום יותר מתמיד להזהר מסחיטות רגשיות ממקדת את עצמי להיות פחות רגשית ולענין עוד אנשים שיעזרו בטיפול אז לא אין עוד יש לי רק עוד אח אחד שגר בחול והתמיכה היחידה שקיבלתי ממנו בשיחת הטלפון היתה: שבסך הכל " אני עושה את מה שמצופה ממני " נפגעתי ממנו מאוד %=((( זה עדין לא אומר שאפסיק לדאוג לה או לטפל בה...... חטולית

אודי הי, מה דעתך על מזג האויר שהחזאים מנבאים להיום ועד סוף השבוע ? אנחנו כמעט כבר במאי... אודי השינויים הללו מפחידים אותך ?? אני לא זוכרת שהחזאים מנבאים סופות בסוף אפריל... ?? חוץ מזה מה שלומי ?? ....לא יודעת .. הכל נראה כמו רגיל כזה, למרות שאמא צביה "תקפוץ" לארבע ימים לחול עוד מעט... ..... משונה כזה אודי... מרגיש לי זמזום כזה טורדני באוזניים ובגוף... לא ידוע לי שקרה משהו מיוחד... ובכל זאת מזמזם כזה..... .... אתה יודע אודי ? אני עובדת כרגיל... .. הכל נראה כזה כאילו כרגיל... .. אז למה אני כאילו כזה מגרדת את הקירות כמו ילד שמגרד את הסיד או את הגיר בכדי לאכול את זה..??? .. מה חסר לי אודי ??? .. אמרתי לאמא צביה בשני שנראה לי שאני לא ברת טיפול... ביוני זה יהיה 9 שנים . קולט אודי ? 9 שנים של אנליזה (להוציא את החצי שנה הראשונה שהיה טיפול "רגיל" של פעם ואחכ פעמיים בשבוע) אנליזה אצל אנליטיקאית מנחה מהמכון הפסיכואנליטי שידועה ויש לה שם של מטפלת מצויינת... אז למה אני עדיין ככה ? :(((( למה אני עדיין מגרדת את הקירות ומנסה לאכול את הסידן שחסר לי בגוף ??? אודי... אני כבר עייפה... מאוד... מאוד... נראה לי שאני ארפה ..אפסיק לחפש... לקוות... אכסה בחול ובאדמה את הכמיהות הללו שאין להם שם.. אכסה באדמה.. כן... והאדמה תתייבש ובקיעים יווצרו בה ומבקיעי האדמה יעלו טיפות בכי .. והבכי יגבר וישטוף הכל .. ושוב יבוא המבול על העולם ויחריב הכל... וזה סוף הסיפור אודי... :(( במבי.

הי במבי, מזג האוויר הסוער הסעיר, ואני מה זה מאושרת ומתלהבת בגללו. אבל לא הייתי ממש ממש בתוך הסופה. הייתי מוגנת. אז האדמה לא יבשה, אפילו רווייה ביתר, ואין בקיעים כרגע. ומהשמיים, מלמעלה. והעולם ממש לא נחרב. שעה של מבול. כן, נזקים מרשימים לעין, אך בני טיפול. ואנחנו כאן. לגמרי. סוריקטה

אני קוראת אותך ואין לי מילים ולא רוצה לכתוב לך מילים סתמיות ... אז רק לשבת אתך ..בכאב בעצב .... שמרגיש שהדפוסים הדפוקים שלנו לא הולכים לשום מקום .... ורק דבר אחד לומר לך ... זה רק מרגיש שהם לא הולכים זה כי עכשיו את כבר רואה אותם ויודעת אליהם . אני יודעת ורואה שיש שינוי וצמיחה אצלך .... אתך בלב

תודה לכן אהובות... :) במבי.

הי, אז נפגשנו היום בבוקר. ודיברנו, היה ממש מצוין. בהתחלה כמובן לא הסכמתי להתיישב על הכיסא אצלה, ומצאתי לי מקום אחר לשבת בחדר (שאגב נראה לי שאני אאמץ אותו כמקום החדש שלי) וגם אמרתי לה שאני לא מדברת היום. אבל בסוף דיברנו והיה בסדר וגם קבענו לשבוע הבא. אני מקווה שמחר אני לא אשנה את דעתי. תודה רבה לכם אודי , וסוריקטה, ואביב ומיכל וחטוליתוש. מעריכה אתכם מאוד!! וגם מאוד מעריכה את המטפלת שלי

וכמובן לשירי היקרה :)

הי מיקה שמחה לקרוא שימשיך כך

שמחתי מאוד לשמוע זו באמת בשורה טובה אפילו נשמעת שמחה מאחלת לך עוד הרבה ימים טובים עם המטפלת שיהיה יום נפלא חטולית

הרבה זמן... שנים המחשבה שכל מה שבראש זו המצאה מלווה אותי 24/7 אני מפחדת מאוד שהכל שקר ואין לי שקט בפנים מהמחשבות האלה אני חושבת שוב לבקש מהמטפלת להפסיק עם ההתייחסות לחלקים.. אני יודעת שיהיה קשה התרגלתי לתת להם מקום אבל אולי הכל בראש באמת שאני מוטרדת ולא רוצה שתגידו לי שאני כן יודעת את האמת כי אני לא!! ברור שמליון פעמים דברנו על זה בטיפול הבעיה היא עכשיו זה שהמטפלת משוכנעת שזה אמיתי ואני מרגישה לכודה כל הפעמים שנסינו לא להתייחס אלייהם זה לא עבד וגרם למצוקה גדולה אבל אני לא מאמינה... כל כך הרבה שנים עם כל השטויות הזאת בתוך הראש... כל החיים בנויות על שקר.. אתם יודעים שהורים שלי קראו לי על שם שחקנית בטלוייזיה... אולי זה באמת משקף את החיים שאני חיה אותו.. אני רוצה להגיד לכם שאני חשה מצוקה גדולה ואי שקט ..

יקרה... ואני ישאל אותך שאלה?,?? אצלי זה אמת ? האם אני עושה הצגה ? האם אני מדמיינת ? אז למה את -כן ואני לא ??????? ואת יודעת את התשובה להלחם בהם זה גזר דין מוות לעצמך לקבל אותם לקבל שהם שלך לאפשר למטפלת לטפל בהם מביא גלי כאב אבל מביא איתו שקט!!!!!! חבל על הזמן שאת משקיעה במלחמה ... זה כמו פצוע במלחמה שהרגל שלו התרסקה מרוב כאב הוא מנתק את ההרגשה אלייה. האם לא צריך לטפל בפגיעה שלה .. אם לא יטפלו זה עלול להחמיר ואפילו לגרום לנמק .. אותו הדבר אצלנו ... מחבקת את כולל ומקווה שתתני להם מקום ..

אביב יקרה כבר במקום של מאמין בנתיים בהחלט יותר קל תודה שאת מבינה ותומכת

ינשופית דבר חשוב מאוד למדתי בחיים תוך כדי הטיפולים שלי עם 3 המטפלות שעברתי שדברים כאלה אי אפשר להמציא ויותר קשה להפנים ולקבל את מה שכן קרה וברור שקרה אין כאן המצאות הכל נספג ונשאר בזכרון , בתת מודע מבינה שמאוד קשה לקבל את.....ואותם אבל הם שם והם שלך והם אינם משקרים גם הם רוצים שתהיה הקלה...... מחבקת אותכם בהמון אהבה חטוליתוש

חתולטוש תודה על המילים המנחמות תודה רבה

הי אודי קראתי וקראתי שוב ושוב ושוב מה שכתבת לי.. שמטרת הניתוק הוא להגיד שזה לא קורה. עדיין המילים נשארים חוץ ממני ולא ומחלחלות פנימה.. אבל הם שם ואני מבינה אותם..ואני גם מפחדת מהם..

הי כולם, המחשבות שעוברות בי ואני רושמת כאן (מעין דיבור לעצמי איתי) לעת בוקר, מסייעות לי כל כך לשחרור ופתיחת היום. בגוף, בנפש. כבר מנהג. וואו, תודה! יאללה, נצא לעמל יומי. ויש לנו גשם! סוריקטה

הי סוריקטה, מקווה שהיו מחשבות טובות ויום חיובי.... שמחה כל כך שאת מגדילה את השימוש בפורום .... צמיחה נפלאה בעיני והתודות לאודי שמאפשר

שנחתמם שלא נקפא שלא נשתגע"... החברים של נטאשה... (הממ, חברים, זה מעניין בהקשר מה שרשמתי בהמשך :-)) אודי יקר, וואו, איזה הברקה של לינק לשיר הוספת לעץ שפתחתי. אני לבד, פחות, אבל מאד לבד, כנראה ברמה שאין לי יותר מידי מעגלי תמיכה. ולכן אני באיזה אופן דואגת, בין השאר, לזקנה. היום אני בכושר, ויחסית בריאה, וגם בזמנים כמו עכשיו בהם אני קצת חולה, אני מתפקדת, מצליחה להרוויח כסף, וסוחבת וסוג של עצמאית. וכן למדתי להשתמש בזולת ולאפשר תלות מסוימת. לצאת קצת מהעולם האומניפוטנטי המטורף. שנים שאני שומרת על הכושר הזה ועל הלב והבריאות, כמה שאני יכולה. אין לדעת מה יקרה. ובכסף כסף, אני דלה. המחשבות הללו עולות בי במיוחד משום שאני ממשיכה לטפל באותו מבוגר קרוב, שקפץ מהחלון ושב (שוב ושוב אחרי ניתוחים רבים) לחיים. אדם שההרס העצמי לא נפרד ממנו, שמשחק על הגבול הין החיים והמוות, לא בטוח שמודע למגבלותיו, דל ומוזנח כזה, (וכן, מכירה את כל אלה מעולמי שלי), הלכתי אליו לבית החולים, סיפרתי אותו גזזתי ציפורניים, גילחתי. מעין פעולות טיפוח שקצת יחזירו לעצמו אותו ואת הכבוד, יסייעו לסביבה להתקרב אליו, ואולי יותר לאהוב. בדרך מוזרה שכזו נהיה לו אותי. ואני, בעצם לבד, בשלב זה. אודי, ממש תודה, באמת, סוריקטה

מאמינה שכלום לא במקרה והוא קיבל אותך לא במקרה וגם את אם תתדעי לקבל את היחד והקרבה .... אז תקבלי אני מאמינה בכף יד מושטת קדימה ישרה ....כזו שאפשר לתת וככה שאפשר לקבל .. חיבוק עם המון הרהורי בוקר

סוריקטה מתוקה קוראת אותך ומבינה כמה את בודדה זה לא רק הזקן..... הוא רק אמטלה...... ובאופן די ברור שמתוך הבדידות שלך גם את מצאת ......משפחה כל כך מטפחת את הזקן ודואגת לרווחתו בני משפחתו לא עושים למענו (יש לו בכלל ) הוא לא נמצא באחריותך אבל את הפכת אותו ...... ואת נהדרת ומקסימה שדואגת למי עושים דברים כאלה אם לא ליקירינו בני משפחתנו כל הכבוד לך יקירתי חטוליתוש

רק להיום אשמח עם מה שיבוא אקבל הכל באהבה ובהבנה רק להיום אשמור על עצמי על כולי כמו שאני רק להיום אתרחק מדברים ממכרים ולא בריאים לי רק להיום אזכור שהכל חולף וארעי ... רק להיום ..... https://youtu.be/E-mS7wYBHlY אוהבת את כולכם .....תעשו לכם ימים טובים בריאים ואיכותיים....

רק להיום אזרום עם מה שיש באמת שבסדר לי סוריקטה

רק בימים האחרונים כן אכלתי עוגות, כי ירדתי, כנראה, מידי במשקל. לפחות הרגשתי כך. ומהיום נחזור לרגיל והבריא. סוריקטה

רק להיום אקשיב לעצמי ולאחרים אנשום ואקשיב ואקשיב ואנשום ואז רק אז אפעל לטובתי מבלי לפגוע אחר...

רק להיום אמנע מסוכרים רק להיום אמנע מגוגל מזיק רק להיום אמנע מתגובות אימפולסיביות רק להיום ארסן את עצמי רק להיום אמנע מלשפוט אחרים רק להיום אדון לכף זכות רק להיום אהיה מתונה בתגובותיי

תודה שקמתי תודה שישנתי את מה שישנתי תודה על ציוץ ציפורים תודה שהיום כבר חוזרת לאיזו שיגרה תודה על קפה של בוקר תודה על שמחה וכאב תודה על מטפלת וטיפול תודה שיש לי רצפה תודה על מי שאני על כל חלקיי תודה שאני מנסה עוד ועוד תודה על מקלחת של בוקר שמסדרת לי את הגוף תודה על היותכם תודה אודי שאתה כאן חיבוק להמשך השבוע ..

תודה שקמתי זה המון, לא? תודה שאני הולכת לישון ולא מחכה לראות מה יקרה בפורום, אלא רק בבוקר, כשאני חזקה יותר, מפוקסת, פחות חרדתית. ותודה שעברתי קצת להתקלח דווקא בערב מהג'יפה של היום. לפחות עבורי, מצריך כוחות. תודה למזג האוויר, שלמרות שהרגיש קצת כמו מלחמה, ממש הלהיב אותי. כמו רבים וטובים צילמתי את ההתרחשות. ותודה למי שהתקשר אליי וסיפר לי שגוש ענק מגיע וכך לא תפס אותי בדרך והגעתי ל'מקלט', בית, כן, ממש לפני הכל. ותודה שיש לי חשמל. סוריקטה

תודה אודי על היותך ...פשוט תודה .. תודה על המקום הזה תודה עליכם כולכם תודה שקמתי תודה שאני נושמת עצמאי תודה שאני זוכרת לנשום עמוק תודה שישנתי מה שישנתי תודה שיש לי פרנסה תודה על מקלחת של בוקר תודה על קפה של בוקר תודה על ציוץ הציפורים על בעלי החיים על הטבע ועל בכלל..... תודה שאני חיה תודה על החיים האלה תודה על מי שאני בא לי לצעוק הללוייה...

תודות תודה על בית חדש שאני אוהבת תודה על חדר יפה תודה על מקלחת וארון במקלחת עם מוצרי טיפוח תודה על מטבח מסודר תודה על מגורים באזור מטופח על עצים בבוקר תודה על חברי אמת תודה על כח לקום בבוקר תודה על בריאות תודה על ילדים אהובים תודה אביב על העץ

היי לכולם, לא נפגשנו (אני והמטפל) שבועיים בגלל יום הזכרון והחגים. אומנם עברו רק שבועיים, אבל אני חשה כאילו לא התראנו הרבה יותר זמן. כאילו לא התראנו כמה חודשים. אולי זה בגלל העומס שהיה בתקופה האחרונה. גם יום הזכרון וגם החלטות לא פשוטות שהייתי צריכה להחליט ושהתחבטתי לגביהן ביני לבין עצמי. בארבע הפגישות האחרונות שלנו, הוא מאוד מאוד השתדל. הוא ממש יצא מגידרו. הוא לא כעס עליי, שזה לכשעצמו שינוי גדול לטובה. אמרתי לו בצורה מאוד עדינה שהוא מאוד מלחיץ אותי עם השאלות שלו. הוא לא כעס כשאמרתי זאת, להיפך, הוא אמר שהוא ישתדל להבא ללחוץ פחות ויאפשר לי לא לדבר כשאבחר בכך. באופן מפתיע ושאינו מובן לי, הוא עשה בעבורי מחווה מסויימת, שמאוד לא אופיינית לו. מכיוון שהוא מאוד מקפיד על הגבולות בטיפול. מעולם לא ניסיתי לפרוץ או להרחיב את גבולות הטיפול, להיפך, הגבולות בעבורי מאוד ברורים ואני לא ממש מבינה מדוע הוא חש צורך לעשות זאת. העניין הוא שאני עדיין מתקשה לסמוך עליו ולבטוח בו. ועדיין כועסת עליו לפעמים. מתקשה לשכוח את המפגשים המאוד לא נעימים שהיו לנו ועדיין בכוננות ספיגה לפעם הבאה שבה הוא מאוד ילחיץ אותי או שהוא יכעס עליי. אני מניחה שיקח לי עוד זמן עד שאוכל לסמוך עליו. זהו להפעם.... אני אמורה לפגוש אותו בימים הקרובים. מקווה שהוא יהיה נחמד. מצד שני יש בי צד שלא כל כך רוצה שהוא יהיה נחמד כי אז אולי ארגיש בנוח ואדבר על דברים שיקשו עליי. תודה...

הי שירי, יפה, בעיניי שאת מצליחה להרגיש אותו מעדן ומרחיב וקרוב ומשתדל. נסי לזכור זאת כשאת חווה אותו הפוך. הוא, איפשהו גם וגם ובאמצע. אבל לוקח זמן עד שמתחולל שינוי אצלך בפנים שממש מבין לעומק. המפגשים האלה, גם עבורי, הם קצת להכיר אותו כל פעם מחדש. "תן לי דקה להתרגל אליך שוב". סוריקטה

הי שירי , שמחה לקרוא שמחה שאת מאפשרת וזהירה לומדת ....ובונה קשר יציב וחזק לאורך זמן .... לאט לאט בקצב שלך, זה יגיע

הי שירי, התרגשתי לקרוא את מה שכתבת. הכתיבה שלך הייתה מאוד עדינה וגם לא מלחיצה כזאת. כתיבה שהביעה הרבה כבוד אלייך , למטפל ולקשר ביניכם. מקסים.

אודי יקר אתה יודע כמה אתה יקר ומשמעותי עבורי .... אז האמת שרוצה לברוח מכאן .. אולי אקטינג אאווט .. סוג של הרס .... ככה או ככה זה די הרבה זמן ...נכנסת כותבת ולא ממש מוצאת את עצמי כאן .. זאת לא פעם ראשונה ועצוב אבל כנראה לא האחרונה שלא מרגישה שייכת שלא מרגישה עטופה וחלק מכאן .... כן כותבת מגיבה אבל לא מרגישה שייכת ...עצוב . האמת אודי שהבנתי שזה נראה שכולנו חזרנו מכל ההפסקות והחופשים כאילו כלום .. יכולה להעיד על עצמי שהיה מקום אחר שהייתי בו הרגשתי שם את היחד וזה כאילו הסתיר את הפרידות מכאן את החופשים ...אולי מנע את תחושת הגעגוע והחסר ... אבל האמת אודי שאני מבינה כמה במיוחד את הצדדים הילדיים שלי זה טלטל ... כמה הם מרגישים לא בטוח לא מוכל אין רצפה ....אולי אפילו תסכול שעזבת אותנו שוב ושוב לבד ....מניחה שהתחושות האלה מונעות ממני להרגיש שייכת ....עצוב 😢 אז אודי .... התגעגענו בטרוףףף אלייך אל מי שאתה ...אל היד שלך שנותנת להרגיש אני כאן ,הכל בסדר .... אוהבים אותך מאוד איש טוב ויקר שאתה ....תודה שאתה מאפשר כל כך ... חיבוק

אודי יקר כל כך תודה שאתה כותב מזכיר מחדד ואני מסכימה אתך יודעת שנעמוד בזה כבר עמדנו ברצף הזה שנה שעברה 😊 קצת קושי וגעגוע....אבל יש בשביל מה ...

יום שלישי יום מנוחה....... אז כן כאן אכן מנוחה ואצלי. החיים עומדים להתפוצץ יש לי המון דברים להגיד עדיין לא הזמן צריכה להמשיך לעכל...... עד הרגע האחרון עוד מעט קט,,,,, חטולית

לא מסוגל, לענות לכולם לא בגלל טריגר לפעמים מרוב כאב לא מוצאת מילים לנחם חטולית......מוצפת

אזהרת צפייה ....זה הסרטון שדיברתי עליו ....על האשה עם ה7 זהויות... מרגישה שנמאס לי ולפחות כאן אני רוצה להגיד גם אצלי זה ככה לא בדיוק כי זאת לא אני אבל כל כך דומה .. אולי השבועיים האלה שכל כך חייבו אותי להיות אסופה בלי יכולת לתת להם מקום .. וזה כל כך מעייף וקשה לאסוף את כולם כל הזמן ...מעייף בטרוף. https://m.youtube.com/watch?v=s715UTuO0Y4&time_continue=6 אודי , השינויים בפנים ובקול ....אם כל הכבוד לאותם אנשי מקצוע שחושבים שזה תאטרון ... זה כל כך לא !!!!!!! למרות שגם לי זה מרגיש ככה ,לא בטוחה שלא היה קל יותר שלא הכרתי ולא שמעתי ולא ידעתי .. והיום אודי שוב הופיע החלק הזה הקטן שלא מכיר אותי או את המטפלת .. אני לא מצליחה להבין . אז .. כן גם אצלי זה ככה....

מצטערת שלא הצלחתי לראות את הסרט בכל מקרה...... מאמינה לכל מה שאת...... הכל בסדר גם אם מאוד קשה חיבוק גדול חטולית

תודה שאת מקבלת זה מחזק להיות פשוט אני

הי אביב, אחרי שסיפרת על הסרט, חיפשתי ביוטיוב ובקלות מצאתי. זה אמיתי, גם אם זה נראה כמו תיאטרון וגם אם זה תאטרון פנימי וזאת ההגנה מפני האיום הקיצוני. ויש לזה סיבה רצינית אומללה ואיומה ובלתי נתפסת. 'בבקשה תאמינו לי' - זה הקול שאני שומעת הכי צועק, ואני חושבת שכך אפילו נכון לנהוג במקרים רחבים יותר (וראיתי אפילו פרמדיקים מדברים בהמון כבוד לקשיש ההוא בהזיותיו). לתת מקום לקול, שאין להתווכח איתו. אני נוטה להאמין שכאשר נותנים את המקום הזה והכבוד הראוי לו ישנה הקלה. פחות מרגישים מותקפים. הילדים לא מפחידים, מפחידה הסיבה של ההתכנסות וההשתבבלות למקום העצוב הזה והבודד והמנותק והשמוט. ואלו אפילו מילים קלות מידי כדי לתאר את העוצמה. שלך, סוריקטה

תודה על היותך ...חחחח הייתי נוהגת בדיוק כמוך ובודקת 😊 תודה שאת מדגישה את החשיבות של היחס אליהם אין ברירה אחרת לקבל ולטפל בכל אחד ואחד מהחלקים האלה ... לא חשבתי שזה מפחיד את מי שמתבונן .בשבילי להבין שיש שינוי בפנים אומר .. תזהרי !!!!!! רואים לך בעיניים שנפגעת שאת פגועה ושונה .... הבנה מבאסת ....

היי אודי יש יותר אנשים בחיי, ועדיין מרגישה בדידות, לפעמים כמו עכשיו. הילה

יום שלישי יום מנוחה. תודה שדייקת אותי אודי. הילה

בדידות לפעמים היא הדבר הכי קשה שצריך להתמודד איתו טוב שנכנסת וכתבת לפחות ברגעים האלה לא היית לגמרי לבד חוצמזה שלוקח זמן עד שההודעות עולות איתך

היי חתילוטוש את צודקת כמה קשה הבדידות... תודה שכתבת. מקווה שאת בטוב הילה

טיפה מאוחר אבל עדיף עכשיו.. לאחר פתיחת תיבת פנדורה, כשהכל צף והזיכרונות כואבים. בין לבין הגיע יום הזיכרון ואיתו הסיפור שלו. בשבילי בשבילכם ובשביל כל אחד, היום הזה הוא יום מיוחד. יום שבו מוקירים וזוכרים את את אלו שנפלו. נתקלתי בשיר חזק שקשור ליום הזה. בלדה לחובש במקור יהורם גאון, שמעתי את הביצוע של שרית חדד. מרגש. מציף. הסיפור שמסופר שם הזכיר לי אותי בכל המובנים. אחרי שנים!.. בכיתי... בכיתי... התחברי לילד שבפנים. הבנתי את המקום שהוא נמצא בו. הבנתי את המקום שאני נמצא בו. אולי לכם זה נשמע דביק ולא קשור, אבל הרגשתי אותי בשיר. שיחררתי. בכיתי.

היי אודי. לא כלכך הבנתי את תגובתך. בכל מקרה הנה קישור לשיר. כדאי להאזין לשיר ולהבין את הסיפור בשיר הזה. גם למי שלא מתחבר למוסיקה המזרחית.. https://youtu.be/RNbeU_9VFvc

לא יודעת לאן השיר ה ז ה לוקח אותך מעבר למחשבה שזה משהו מאוד כואב, אני גדלתי על השיר הזה וכל פעם ששמעתי אותו בכיתי מרורים על החייל על החובש ועל כל הפצועים במלחמה עד היום אני שומעת ובוכ ה השיר הזה פשוט מוציא את זה ממני חיבוק אם מתאים לך חטולית

אולי אין צורך לענות כבר על ההודעה ההיא.....בכל זאת אשמח לדעת שראית. תודה. קצת התחרפנתי כנראה.......אני מגזימה ברגשות שלי. היא חזרה, חזרנו..ועדיין מתחבטת באותן שאלות לגבי קשר טיפולי ובכלל....ומתי אצרה לעזוב....כבר אין תכתובות בין מפגשים, יש מפגש אחד שבועי.......האם נחוץ לי עדיין? אין לי מושג....

Going through life doing the motions Feel unable to /unwilling to connect to parts The present existance is almost non- existance Because maybe this is the way that i want to stay

קראתי והבנתי רק חלק מה שתחליטי אני מאמינה שזה הכי נכון בשבילך רק אל ....... חיבוק יעזור? אז יש לך שניים ממני חטולית

רק להיום אני אזכור שאני יכולה רק להיום אני אתן להם מקום רק להיום אנסה להיות יותר ממוקדת ויעילה רק להיום אלמד משהו מועיל רק להיום אשמור על גופי ...לפחות אנסה לחשוב עליו יותר חיובי .

רק להיום אלך לאט ולא רחוק, אחרי החולי של סופשבוע. סוריקטה

רק להיום אשמר מסוכרים ושאר מזיקים... הילה

רק להיום אנסה להיות סבלנית רק להיום אנסה להיות יותר סובלנית רק להיום אודה שלכל ...יש קוץ משלו רק להיום......לא יודעת מה עוד יהיה רק להיום רק להיום רק להיום מודה על חברות נפלאות שמצאתי כאן חטוליתוש

רק להיום אתעצבן פחות מהשומות האלה שיש לי. ההתעסקות איתן רק מעצימה אותן, מן הסתם. סוריקטה

ורק להיום אצחצח שיניים בצורה יסודית שתסיר מה נקרא רובד. מלמטה, בין לבין ומסביב. חצי פעילות של שיננית. סוריקטה

תודה שחוזרים לשגרה תודה למקום ששמר עלי כל הימים האלה תודה לבוקר חדש תודה לגוף שמזכיר לי כל בוקר שהיה לילה תודה על יום חדש תודה על ציוץ הציפורים תודה על ספה נוחה תודה על מוזיקה ושירים תודה על דרך לשמוע אותה תודה על מטפלת וטיפול תודה על מטפלת קודמת שעשתה עבורי כל כך הרבה תודה לכם שאתם כאן שבוע נפלא לנו ...

תודה שסוף השבוע עבר, תודה ששבנו לשיגרה (גם אם היא זמנית) תודה על אוהביי ואהוביי תודה על היכולת לסלוח תודה לכולכם...

גם אני מודה למקום ששמר עליי כל הימים האלה סוריקטה

תודה על חזרה לעיר מגוריי תודה על דירה שאני אוהבת תודה על אנשים שאני אוהבת תודה על הקשר עם ילדיי

תודה על שהחופשה הארוכה הסתיימה תודה על חברות נפלאות שהכרתי כאן תודה על המקום הזה תודה על שקמתי הבוקר תודה שפקחת עיניים תודה שהלכתי וחזרתי מכל הסידורים תודה על החום והאהבה שמרעיפים עלי תודה פשוט תודה...... חטוליתוש

תודה שהצלחתי, הגם אם מעט פחות מהמומלץ, לישון. תודה שארגנתי לי מכשיר שמנטר פעילות ושינה. גאדג'ט או לא, אבל כיף. וגם כיף שיש לי אחלה סמרטפון שחידשתי לכבוד החמישים. וגם כיף שיש לי משקפיים, שחידשתי לכבוד החמישים (למרות שכבר חלף זמן). ותודה שנתתי לעצמי את האנליזה לכבוד הארבעים. ותודה שאני דואגת לעצמי לנעלי הליכה ראויות ביותר כל כמה חודשים (ידועה כמחסלת נעליים, פשוט כי אני משתמשת בהן). ותודה שאני מחליפה בגדים, וגם מארגנת חדשים ונפרדת מהישנים - לא טוב לה לנפש (לפחות אצלי) ללבוש בגדים של פעם, שמזכירים דברים חולים של פעם. ותודה על האמבטיה והמקלחת המסודרים שלי. ותודה על מטבחון, כקצת יש בו בעיות קטנטנות, אך חלקן סודרו. ותודה על דוד מים חמים שכבר תוקן. ותודה על חשמל. ותודה על חדרי שירותים. ותודה על מיטה עם מזרן בריאות ומצעים שאני דואגת לשמור על ניקיונם ולחדשם. אסביר - פעם הכל היה לא מופרד, וזאת חתיכת הישג. חתיכת הישג. אין לי הרבה כסף, למעשה אני אפילו די במצוקה כלכלית, ובכל זאת מרגישה לעתים עשירה. (ושירה אהובה - מכירה כל כך את המקום של העוני והדלות, בעיקר הרגשיים, ויודעת כמה, כמה כן מגיע לך. ואולי צריך גם קצת מזל, ואולי צריך לדעת לנצל הזדמנויות שכן ישנן). סוריקטה

תודה אודי שלמרות העומס אתה כאן תודה לכם שאתם כאן היום קצת קשה להגיד תודה גם אם יש הרבה על מה להודות

הי אודי, בסוף הלכתי לפגישה עם המטפלת. ואמרתי לה שנפגעתי ושאני מרגישה שאין לי מקום אצלה ושאני לא הסגנון שלה. היא התנצלה שלא תיאמה איתי מועדים חלופיים אבל אמרה שלא יודעת למה נהגה כך, ושנברר זאת בטיפול. בינתיים אני לא מוכנה לבוא בשעה שהיא לא השעה שלי כך היא תבין שיש לי מקום. :( :( :(

מיקה אני קוראת אותך וחושבת לי עצוב ... הכעס מובן וטוב שמדובר אבל הבוגז ,מי מפסיד ,את מי את מענישה רק את עצמך... קורה שמשנים ולפעמים נכנסים לנו דברים בחיים שחייבים לשנות ... מסכימה אתך שזה די מטלטל שדברים נקבעים מבלי לבחון אתך ..ובכל זאת זה קורה לכולנו בכל מקום עבודה וזה לא שונה כאן . יש לך מקום אצלה גם אם לא בשעה הקבועה . חבל שהיא תהלך על ביצים ותחשוש לשנות כתוצאה מהתגובות שלך כרגע . כשבעצם זה לא סיפור גדול .. שולחת כוח ...ומקווה שכן תבואי אם את יכולה כי את זו שמפסידה. אצל כולנו המטפלים משנים ,מעבר לחיים הפרטיים העבודה שלהם כוללת כנסים ימי עיון הרצאות וכדומה... נראה לך שאם למשל הוזמנה להרצות ביום עיון בשעה שלך היא תגיד לא רגע אני צריכה לשאול את מיקה אם אפשר ... אני לא הייתי רוצה להביא את המטפלת שלי למקום הזה .. כמו שלא הייתי רוצה שמי שאני מלווה יביא אותי למקום הזה. שוב הכעס יש לו מקום גדול וכן תבררו את זה יחד ....

אביב, מצחיקה שאת :), גרמת לי לחייך!! ברור שהיא לא צריכה לשאול אותי ואני הכי בעד היא תלך לכנסים ותתפתח. אבל ההתנהלות הייתה לא לרוחי, זה כנראה יושב על דברים עמוקים יותר, העליתי בפנייה כמה וכמה פעמים שאני מרגישה שהיא אדישה כלפיי. ובאופן כללי קשה לי עם הסגנון הדי שותק שלה. בסדר, אז אני בהפוגה קלה ובסוף זה יעבור וברור שאני אחזור אליה. אני חושבת שהיא לומדת אותי ואני גם לומדת להתרגל אליה. ואוף, לא קל לי. ואני מודה שאני לא מצליחה להכיל את כל מה שהייתה לי איתה בשבוע האחרון.

היי מיקה. טוב שאמרת הכל ובהחלט כדאי לברר..אנחנו רק בני אדם אחרי הכל, גם לה מותר לטעות. זה אנושי. וטוב שהיא מוכנה לבחון זאת..את זה אדם רגיל לא היה מוכן לעשות. נכון? וחוץ מזה יכול להיות שבגלל שאת הזזת כמה פעמים אז היא חשבה שזה לא כל כך חשוב לך?? כדאי להמשיך לדבר...גם לי קרה פעם ממש בהתחלה שחשבה שהשעות לא קריטיות ואז היא הבינה שזה מאוד קריטי עבורי...

הי מיקה, לדעתי, להעניש 'אותה' במעשים, זו קצת התנהגות ילדותית, ואולי לא הכי חכמה ואולי גם פחדנית. אז בסדר ואחלה וכיף להיות ילדה, אבל למה לנתב את זה דווקא לשם... לא מומלץ בעיניי. ממש לא. אפשר כן להגיע, באומץ, בכבוד, ולדבר על הכוונה לעשות מעשה כזה, ועל הפנטזיה לגרום 'לה' להרגיש אשמה ולהבין לבד. לדבר על המקום. מאד חשוב. וגם בוגר. זה מה שנכון בעיניי. סוריקטה

הודעת פתיחת השבוע שלי. הי. אני חולה למדי. התסמינים האלה. אפילו פעם ראשונה מזה שנים רבות רבות שהיה לי חום למשך כמה שעות. כמה שבועות אומרים. מבאס. כרגיל גם תסמונת סופשבוע היא כנראה חלק מהעניין, אז מחר אולי אהיה חכמה יותר. אמורה להחזיק מעמד. גם החופשים מהפגישות בטיפול בתקופות האלה. אתם יודעים. אז אולי לחלקנו יש איזה סוג של התחזלשות. עצובה קצת, אבל אם אשתבש במצברוח, נדאג להתאים את העניין התרופתי אני מניחה. גם הבדידות מדאיגה לעתים. סוריקטה

סוריקטה היקרה, מקווה שתתחזקי בקרוב...

אני מאד משתדלת :-) שלך, סוריקטה

שבוע טוב יקרה לא פשוט .מקווה שיעבור ובטוב ... אתך יחד קצת פחות לבד

תודה יפה שלי. חיבוק, סוריקטה

אני צריכה להבין את זה איך ההתחזלשות (ברמת ימי עבודה וסופישבוע) פשוט מסדרת את הכל... סוריקטה

היי סורוקה מקווה שיותר טוב.. בוודאי עוד תביני... העיקר שיש משהו שמסדר. הילה

היא לא פשוט הורגלנו לתפקד ולדחוק ועוד הגנות ואז.... זה בכאילו הכל מסתדר ואז כשמגיע הלבד החופש כל הלא בסדר משתחרר פיזית ונפשית הפחדים התהיות המחשבות הדחיות ההיסוסים ... שיגרה זה טוב פשוט פחות חושבים ועסוקים בכאב ובסבל עסוקים במה שחשוב במיוחד .. ועוד הרהור שעולה לי בהקשר שלך דווקא אולי , אסור להנות אסור להיות בחופש בחוסר עשייה חשוב ומשמעותי ואז .. אם אסור , אז סובלים .... אוהבת .

שלמה.... זו הברכה שלי אייך מסתדר כנראה ש..... צריך לבדוק מה לעשות אני בטוחה שבסוף הדברים יסתדרו סומכת עלייך את תמיד מסתדרת איכשהו יש לך את זה חטוליתוש

לעצמי ולכולם - מניחה שלא גיליתי את אמריקה כאן אבל דבר שאולי שמתי אליו יותר באפיון הזמן האחרון - במשך מחויבות ותנועה - כאילו הכל תקין ולא הצגה. ובזמן בואו-נקרא-לכך-הרפייה בעיות נשימה, נזלת, שיעולים, ומיגרנות, וכל מיני כאבים אחרים, ואפילו חום, וממש הרגשה של חולי וחולשה. אני עושה נשימות, והולכת לעיסויים שיאצו וגם כאלה שמשלבים מדיטציה. יש גם עוד הבדל - עם אנשים ולבד. בקיצור - התבלבלתי ושכחתי. סוריקטה

היי, אני נתקלת בבעיה חוזרת במצב החברתי שלי, אני חברותית מאוד ויוצא לי להתחבר עם חברות בלימודים בעבודה ואז מוצאת שהן הופכות להיות ״חברות טלפוניות״ יותר מחברות ... אני מרגישה בודדה ורוב הזמן אני לבד עם העיסוקים שלי... אני רואה את החברות שלי מעלות תמונות מכל מיני אירועים עם חברות אחרות או בן זוג שלהם, ואותי אף פעם לא מזמינים להצטרף, בחגים אני אף פעם לא מוזמנת לשום מסיבה או אירוע ... יצא לי לשוחח עם כמה מהן על זה והן עונות שהן עסוקות ולא בכוונה רעה .. אבל אני מרגישה רע עם זה... אני מרגישה שהן חברות בכיאלו... אכפת להן להתקשר פעם בחודשיים או אפילו להתקשר פעם בחצי שנה ולחשוב שזה בסדר... אני לא מרגישה בסדר עם זה.. ויוצא הרבה פעמים שאני מפסיקה לענות ומסיימת חברויות... ומוצאת את עצמי מתחברת עם חברות חדשות וזה שוב קורה... לא יודעת מה אני עושה לא בסדר... האם אני צריכה לקבל את המצב ולתת להן להתנהג ככה ולהרגיש רע או לסיים חברויות (שגם ככה לא מרגיש חברות אמיתית) ולהיות לבד?

שלום, לא מזמן נודע לי כי אחד מקרובי משפחה שלי מכור אלכוהול. ידעתי שיש בעיה גם לפני אבל רק לפני כמה ימים גיליתי עד כמה מצבו חמור. בחור צעיר בן 38 הורס את חיו כנגד עיני המשפחה. לא התחתן, אין ילדים, חברים ומשפחה לא תמיד רוצים להזמינו כדי ש"ילדים לא ייחשפו" וכדומה. לאחרונה יש בעיה בריאותית קשה, הוא עדיין במהלך הבדיקות, ויש חשד לאי ספיקת לב. בנוסף תזונה לא טובה, מעשן כמו קטר, אפס פעילות גופנית (חוץ מעבודה). דרך ישרה וקצרה מדי לכיוון הקבר... אני חושדת שאולי הוא סובל מפוסט טראומה לאחר הצבא כשנהרגו חבריו כנגד עיניו. כי מאז התחילה התדרדרות הדרגתית. יודעים על זה ממש מעט כי לא תמיד יודעים איך לגשת לנושא בלי לפגוע ברגשותיו ובמצבו הנפשי. בזמנו ניסיתי בעדינות לשאול אותו אם הוא רוצה לפנות לעזרה מקצועית והוא לא רצה. מן עמדה מצ'ואיסטית מהסוג "מה אני אבכה למישהו כמו נקבה?".. אני מודעת טוב מאוד שזה אשמתנו כמשפחה שלא התייחסנו ברצינות לבעיה כבר מלכתחילה כי בורים בנושא ו"עסוקים מדי". ועדיין מבקשת עצה... לאן אפשר לפנות לעזרה מקצועית? מה הוא התהליך ומה הם השלבים? הוא לא כל כך זז ואני רוצה לעזור לו. הוא סיפר לי שניסה "אשפוזית" אבל זה עזר רק לתקופה שהיה מאושפז. .. חשוב לי לציין שיש גם עניין כספי. אם אפשר לכוון אותי למרכזים או מטפלים מסובסדים אבל טובים שלא תתקבל תוצאה הפוכה מרצויה? אודה מאוד על תשובתך

היי אודי וחברות יכול להיות שיש קצת הקלה. בימים האחרונים אני נחה וישנה הרבה. זה עוזר לי להרפות את הגוף. ביום א' אני חוזרת למרכז ובאופן קבוע למופת שלי. מנסה לשים את האשמה בצד. לשאלתך במבי- סיימתי את התואר. וגם הקשר עם הילדים יציב. לשאלה שמעסיקה אותי- "למה אני מחויבת?" אני חושבת שלהחלמה שלי ולילדים שלי. הילה

כל הכבוד על ההישגים. מרשים ומרגש! ויפה שפנייך קדימה לשיפור. סוריקטה

סוריקטה ואודי, תודה רבה. :)) בעבודה יותר קשה לי להתחייב. עכשיו אני מרוכזת בזה. מחפשת מקום עבודה שאוכל להתמיד בו לאורך זמן. זה לא פשוט. יש הרבה חורים בקורות חיים ולא פשוט לי לשבת מול מראיינים ששואלים שאלות. זאת התמודדות לא פשוטה בכלל. אני מנסה לענות בכנות אבל לא לחשוף את עצמי מידיי. הייתי ב3 ראיונות וכרגע מחכה לתשובה. מקום אחד הזמין לראיון המשך אז נותן תקווה. מנהלת אחת ממליצה בחום... שאר האנשים פחות- המדאיגות שלי בהגדרות לא ממש רוצות להמליץ. זה עצוב לי אבל אני יודעת שגם לי יש חלק בזה. קשה לי עם אנשים ולחצים והרבה פעמים אני לא יודעת להתגמש.... או מדברת בכעס ואימפולסיביות. סוריקטה אמרת שאני עם הפנים קדימה ומנסה להפיק לקחים. אני יודעת שגם את התואר הזה הוצאתי בדם ויזע. המטפל שלי מנסה לתת לי ביטחון שאני יכולה להיות מטפלת טובה. קשה לי להפנים את זה. נראה מה יהיה... הילה

אכן אכן שמח ואני כהרגלי בקודש מארחת את כולם לא הסתדר בצורה אחרת , ואני תמיד מעדיפה את כולנו ביחד , גם יותר שמח, גם יומולדת של אמי ........ אז.......תבלו ותהנו כולם ותהיו זהירים עם הפחמים על האש סופש מקסים לכווולם חטוליתוש

זה כבר ממש מוגזםם ועד אז מה..... שלום עליכם מלאכי השלום מלאכי עליון.... הלכו לנו הימים והלילות :-)))) ליל מנוחה חטוליתוש

אודי, עוד לא העלת את תשובותך. אולי גם לא תעלה את ההודעה הזו עד יום רביעי בכלל...אבל חייבת לכתוב..לא מסוגלת לישון...המון מחשבות וסיטואציות מהטיפול..הרבה מחשבות על תלות ועצמאות..ומה זה בשבילי ואיך עובדים על כך....מחר..מחר נפגש. ...קשה לי הלילה הזה...המון מחשבות וסיטואציות שקרו בינינו...האם תלות הכרחית לעצמאות???? האם אדע להחליט מה זה בשביל לרצות אותה ומה נעשה בשבילי..מה רע בתלות?בנזקקות? האם היא פוגעת באחר?? הרי לה אף פעם זה לא היה אכפת.....הכל רוצה שיבוא ממני...אני מתחרפנת..אודי??? לא יודעת בכלל אם תראה את ההודעה לפני צאתך לשלישי......לילה..לא אוהבת לילות כאלה.. אוףףף...חייבת לישון...ובמבי היקרה כתבה...הרי הן מתראות המון בשבוע אחד. למה הכל מחרפן???

כותבת ומוחקת... ולא מוצאת מילים. כי אולי פשוט אין מילים והכאב גדול וכבד ורק הדממה יכולה להכילו.

היי שירי יום הזכרון כשמו כן הוא ,,,,זכרון שלא מביא דברים נחמדים אלה זכרונות כואבים מאחלת שהכאב לא יעבור על גדותיו שלא יציף מעבר ליכולת להכיל ושיהיה מעבר יותר קל לקראת יום העצמאות איתך יפתי חטוליתוש

אודי, בגלל אילוצים כלכליים נאלצתי לקצץ בחצי את הטיפול מפעמיים בשבוע לפעם אחת. זה חסר לי מאוד, ממש כמו חמצן או תרופה מצילת חיים ואף שאמרתי לא נמצא פתרון... אני כמעט ארבע שנים אצלו, היתה תקופה של שלוש פעמים אחר כך ירדנו לשתיים ואני מרגישה שזה לא נכון. לא נכון בכלל. הוא שותק כי אני מבינה שלא מתאים לו לתת עוד פעם ללא תמורה או בתמורה סימלית למרות שגם ככה התשלום מאוד גבוה. מצד אחד אני מבינה ומצד שני זה מכעיס אותי מאוד (אני אומרת לו) מפני שהסוד הקבור לא זכה להכרה ולסיוע. אני מבינה שהוא לא רוצה לספוג את העלויות ואני גם כועסת, גם על סכומי העתק שכבר הועברו אליו. אני לא יכולה כל כך לבד. אודי, יום הזכרון ואני גם נפגעת טרור. כמעט הרגו אותי שם אולי זו היתה כוונתם בנוסף לאונס, איכשהו הדיסוציאציה הצילה אותי, חשבו שאני מתה. אני לא יודעת למה אני מספרת את זה ואולי אני אצטער אני כבר מצטערת. אולי אני אומרת את כל זה כי לפעמים אני מרגישה שמגיע לי סיוע מלא שאוכל לעמוד בו. אולי לא תפרסם את זה רק תקרא ואולי יהיה לך רעיון מה ניתן לעשות. תודה אודי

היי שירוש קראתי עכשיו והבנתי מה שלא ידעתי קודם......את נושאת בהמון כאב ......כן....המטפל רוצה את שכרו ,.ישנה עוד דרך והיא המרכז לנפגעות תקיפה מינית ואונס.....כמעט בכל מרכז.....אפשר להתקשר *1202 אם אני לא טועה ולשאול היכן המרכז הכי קרוב למקום מגוריייך לקבלת טיפול בזמני זה היה בחינם , נסי ותראי אולי גם היום .....אם לא בכל מקרה לדעתי כדאי ושווה בדיקה איתך בהצלחה חטוליתוש

שירה מתוקה שאת זה קשה ואפילו מאוד אני מההתחלה הייתי רק פעם בשבוע מתארת לעצמי כמה זה קשה להוריד ... אני לא מכירה מקורות סיוע לעוד פעם , בעבר שמעתי שהרווחה עוזרים אבל צריך להיות רשום אצלהם . מה שכן אני ממליצה לבנות רשת תמיכה וזה אפשרי ...אפילו שזה נראה שלא . ותנסי אולי במקום פגישה להכניס שיחת טלפון של רבע שעה כזה שתהייה בעלות של רבע פגישה. זה מה שאני עושה מבינה את הכעס התסכול הכאב וכל מה שבא איתו ... בואי לכאן יותר זה עוזר

אודי... :(( אתה יודע אודי ? חשבתי שמשהו בי כבר בשל יותר.. שלם יותר.. שאני כבר יותר "נורמלית"... :(( היו עכשיו בלגנים עם זמנים.. בפסח נפגשנו רק בראשון שני ואחכ היא יצאה לחופשה עד סוף השבוע.. בשבוע שעבר נפגשנו רק בראשון,שני ורביעי. מחמישי עד סוף השבוע היא היתה בכינוס העשור של מרכז ויניקוט ולכן לא נפגשנו בחמישי. השבוע שוב נפגשנו רק אתמול ,היום וברביעי.. בחמישי יום העצמאות אז שוב לא ניפגש.. דווקא בפסח כשלא נפגשנו הרגשתי משהו רגוע בתוכי.. היתה בי איזו הרגשה חדשה נעימה כזו של ידיעה פנימית/תחושה שהכל רגיל כזה וניפגש בראשון שאחרי החג.. אבל בשבוע שעבר כבר "גירדתי את הקירות" כמו ילד שחסר לו סידן בגוף ולכן הוא אוכל גיר או את הקיר שגירד.. הייתי באי שקט נוראי שהשפיע בכל המעגלים שסובבים אותי.. רבתי עם כולם..הייתי ממש קשה.. כשנפגשנו אתמול אחרי הכנס שלה של ויניקוט ,ממש רבתי איתה.. הרגשתי שאני יכולה ממש ממש להרביץ לה. שזה מה שאני רוצה לעשות לה. פשוט לתת לה מכות עד שיהיהו לה סימנים כחולים בכל הגוף.. לא עשיתי את זה. אבל הייתי איתה מאוד תוקפנית וצינית ולעגתי לה ולשיקוף שהיא עושה לי.. הלכתי הביתה והרגשתי רע. עוד מעט אני שוב נפגשת איתה וכשאני רואנ אותה מול העיניים אני ממש ממש רוצה להתכרבל בתוכה ואז אני נזכרת שמחר לא ניפגש כי זה יום שלישי וזה יום שאנחנו בקבוע לא נפגשות ואחכ גם לא ניפגש ביום חמישי בגלל יום העצמאות ומה שבא לי זה שכשהיא תפתח לי את דלת הכניסה אני אשים רגל בכדי שהיא תיפול... וואללה.. זה רעיון.. אולי אני באמת אעשה את זה ..????? בטח שאני לא אעשה לה את זה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואם מישהו יעשה לה כזה דבר או יפגע בה .. אפילו אם שערה אחת תיפול מראשה של אמא צביה מפעולת אלימות של מישהו ,אני לא יודעת מה אעשה לו... מגיע לה שהיא תיפול..לא נכון. לא מגיע לה. היא מאוד מאוד מאוד טובה ורגיש ואיכפתית והיא גם שולחת לי הודעה בכל יום שישי.הודעה של שבת שלום ובו היא גם שוזרת לי את המחרוזת השבועית של הדברים החשובים שעלו במהלך השבוע.. אודי אני רוצה למות. אני רוצה לברוח ליער. לא לפגוש אף לא בן אדם אחד. אודי. השתגעתי ?????????

יקרה לא השתגעת .. זה לא פשוט השינויים האלה והתקופה שמדגישה השרדות מוות גבורה ועוד .... יקרה שולחת כוחות את בסדר הכל בסדר .מותר לכעוס כל זמן שאת לא פוגעת באחר זה בסדר . ואת לא פוגעת ...מכירה אותך ובמבי אל תיכוונותיי בימים האלה שהיא איננה ...עדיף להוציא את הרגרסיות בכתב ,סומכת עלייך שאת מבינה את כוונותיי ... חיבוק

היי במבי את נשמעת בדיוק כמו השם שלך פצועה , כואבת.....עד זוב דם דברים קצת השתבשו ויצאו מהסדר הרגיל......זה הוציא אותך מהאיזון את יכולה להבין שדברים כאלה יכולים לקרות נכון?? זה לא אומר שאת לא נורמלית :(( יצאת מהאיזון וזה בסדר מותר לפעמים לא להשלים ,,,,, זה משנה לך את המציאות ? אם את מגינה עליה בחירוף סימן שהיא שווה את זה סבלנות והכל יסתדר חטוליתוש

זכרונות שהדחקתי מאוד. זכרונות של ילדות בצל שכול . השכול שהיכה במשפחתי בזה אחר זה שלוש פעמים . מכוון שאני נולדתי אחרי זה תמיד נראה כמו לא שייך אלי באמת ... אבל זה עשה אותי סוג של ילדה הורית ,מי שתמיד דואגת לאחרים ומקטינה את עצמה .. בבית שלא דיברו שכול שדיבר על חוזק וחוסן ובז לאבל ועצב.. בבית הזה שנולדתי לתוכו.. איבדתי כל כך הרבה . היום מוצפת כל כך בגם וגם .גם חמלה עלייה וגם עצב וכעס שלא ראו אותי ....שרק בגלל שהלב נאטם עוד לפני שנולדתי ...אני הייתי שקופה ,לא נאהבת מיותרת ...אוףףף כמה עצוב לי ובלי קשר או עם פלאשבקים מטורפים יום ולילה .... שבוע כזה ....

אביב יקרה ערבוב של רגשות.. כאב.. עצב.. חמלה אני מרגישה את הכאב בתוך מילותייך כאן יחד איתך, ינשוף

וואין לי הרבה מה לומר לך מלבד כמה שזה נשמע עצוב כואב, לא הוגן, להיות שקוף..... אבל כל הכאב הזה חישל אותך לחיות שנים בתוך......לא כלום.... אבל חיים...... ואת,,,מלכת החיים , לוחמת בכל הכוח ובזכותך את מה שאת כיום עם כל החבילה הקשה גאה בך אביב חטוליתוש

אביב היקרה, איתך בכאב ובעצב... אצלנו הבית דיבר שכול ואך ורק שכול הכל היה צבוע בשחור, הכל היה רגיש וכואב. ויום הזכרון מעצים ומעלה שוב זכרונות מודחקים.

השבוע ראיתי סרט על אישה עם 7 זהויות שממש היו בו המון דברים שפשוט חשבתי שזאת אני שם ... רציתי לשים אותו כאן אבל החלטתי שזה מאוד טריגרי לכולם ..... אולי יש בי צורך פנימי לקבל שזאת אני ....

החלטה נבונה מאוד מבינה למה הזדהית עם הסרט בטח העלה כל מיני רעיונות קשים טוב שלא העלת תמיד אפשר.לסמוך על שיקולים שלך מקווה שאת בסדר עכשיו חטוליתוש

פתאום הוא מכה בי הפחד, שאם לא יקרה משהו עכשיו ממש בקרוב אני לא אוכל להמשיך להיות. נגמרה לי הדרך

שירה אהובה , עצוב לי לקרוא אותך רוצה לשבת אתך לתת לך יד וכתף לעטוף אותך שכלום רע לא יקרה לך. ...אבל אנחנו בכל זאת וירטואלי . בבקשה אהובה שימרי עליכם על כולך ...אל תתני לכוחות הרשע לקחת מקום ... את יכולה אתם כולכם יחד יכולים ... שולחת חיבוק וכוחות מחבקת את כולך

למה צריך לקרות משהו..... מה צריך לקרות..... חשוב שתרגעי והכל יהיה בסדר חיבוק יכול.להרגיע? חיבוק גדול הכל יהיה בסדר גם את תהי בסדר חטוליתוש

שירה יקרה את יודעת כל פעם שאת כותבת כאן אני מרגישה שזו אני שכותבת.. אומרים שיש גלים של כאב ואז הרפיה... מקווה שההרפיה תגיע מהר כך שתוכלי לנוח.. ינשוף

ינשופית מאמי טוב לראות אותך אותך מה קורה אייך את...... עדיין רועש ומטריד...... מחבקת בעדינות חטוליתוש

היי אודי. לאחרונה אני רואה הודעות ממש מאוחר אחרי שהם עולים לאתר. לפחות ככה זה נראה לי. תוכל לעזור לי להבין איך להתעדכן בזמן?

כך זה אצל כולם אי אפשר לראות את ההודעות מיד אחרי שכותבים אותם אודי צריך לקרא ורק אחרי אישור ממנו ההודעות עולות גם אני לא אוהבת לחכות אבל כך זה עובד סבלנות היא מילת המפתח חטוליתוש

שהתופעות שאני מתארת קשורות על פי הרופא - שנחרץ למדי בדעתו - לירידה במינוני התרופות. קרי, גמילה. הכל מדווח ושמור. סוריקטה

גם מצוקה מגמילה מגיע לגוף התייחסות ואפשר קצת לרדת במחויבות ... הכל בסדר ורומא לא תיפול ... היא כבר נפלה ואת יקירה לא אשמה בכך ...:)

טוב לדעת שהכל מדווח ושמור.. שמרי על עצמך יקירתי. את חשובה וראויה לטיפול טוב!!!!

הורדת מינונים בתרופות גורמת בהכרח לתופעת גמילה אייך את מרגישה עכשיו ?? מקווה שאת יותר טוב איתך חטוליתוש

שזה די מבאס, בחילות הקאות הזעות וכאבי ראש. אבל זה גל, וזה עובר. גם אם כמה חודשים. המטפל אומר שווה את זה. למדתי להקשיב לו במקומות מסוימים, ומאד. וכמו שאני כותבת - פנינו לעתיד! סוריקטה

סוריקיטה יקרה טוב שיש רופא שעוקב .. מקווה שעם הזמן דברים יתאזנו שבוע טוב ומבורך, ינשופים

תודה שאתם איתי. עבדתי קשה היום, מעט אנוח והיום פעם ראשונה שאלך לבקר את אותו אדם מבוגר ערירי שטיפלתי בו, וקפץ מהחלון ומצאתי למטה. הוא משתקם ומתקשר. אולי אספיק להיות כאן גם מאוחר יותר. השבוע קצר יחסית, אנסה להקל על עצמי. תודה אנשים טובים, סוריקטה

הי אודי, אני והמטפלת שלי לא בטוב. אני לא רוצה לפרט מה היה , אבל בשורה תחתונה אחרי התכתבות בינינו , היא רשמה שהיא לא העריכה נכון כמה חשובה לי השעה הקבועה שלנו. אודי, אני חושבת שהיא לא מבינה אותי בכלל ושהיא לא יודעת שהטיפול חשוב לי. ועכשיו חודש וחצי היא לא תוכל לקבוע בשעה שלנו. ולא בא לי לבוא , אם היא ככה קובעת דברים אחרים על השעה שלי בלי לסכם איתי מראש על מפגשים חלופיים. למה שאני אשתדל בשבילה? למה שאני ארצה לשתף ולראות אותה בכלל? לא רוצה לראות אותה. אני עושה עכשיו הוקוס פוקוס והנה היא נעלמת.

הי מיקה, שעה קבועה = מקום, בעיניי. ושוב בעיניי, לפחות בתחילת תהליך טיפולי (שנים ראשונות) ובתלות ברמת הסיבוך הרגשי, זה יכול להיות אישיו רציני. נראה שאיכשהו למדתן בדרך הכואבת. אבל אולי מכאן אפשר לתקן? לכעוס, ממש לכעוס, לדבר על זה, לא להעלים ולברוח - זו הצעתי. סוריקטה

תודה סוריקטה אנחנו נפגשות מחר, וככה אני אתחיל את השיחה , אני אגיד לה שאין לי מקום אצלה. נראה לי שאני פשוט לא הסגנון שלה . לא חושבת שאכפת לה ממני באמת.

אוי מיקוש...בהחלט מאכזב. אבל הטיפול הוא בשבילך זה לא מעניש אותה שלא תקבעי אלא אותך...מבאס שלא הבינה...כל כך מבינה אותך!! חבל. תנסי למצוא שעה חלופית בשבילך!! מקווה שהיא הבינה איזו טעות עשתה...

מיכל, אם אני לא מגיעה אז היא מפסידה כסף. לא? אני חושבת שהיא מבינה שטעתה. הייתה לנו התכתבות ממש ממש ארוכה. אבל אני צריכה טיפול וצריכה שלילדים שלי תהיה אמא טובה.

היי מיקה נכון ששעה קבועה עם המטפלת חשובה , ונכון היא היתה צריכה לדבר איתך צ לפני כן , אבל לא עדיף ללכת גם בשעה אחרת מאשר לא ללכת בכלל ? עכשיו היא כן מבינה ואת מתוקה לא מענישה אותה אם לא תלכי .......את מענישה את עצמך שווה לך להניש אץ עצמך ? על מה ולמה ? אני בטוחה שלהבא היא תחשוב שוב לפני...... חשבי על זה איתך חטוליתוש

חטוליתוש , תכלס לא אכפת לי להתגמש בשעה . הקליניקה שלה נוחה לי במיקום ואני גמישה. אני רוצה להרגיש שאני חשובה לה ולא שהיא יכולה לשבץ אותי בשעות חלון שלה סתם כדרך להעביר לה זמן . לא יודעת, אנחנו באמת במשבר. אגב, למה לא חתוליטוש? זה מעניין....

את חושבת שאם היא משנה את השעה זה הופך אותך לפחות חשובה? אם כן פשוט תגידי לה את ישר בפנים,אל תאכלי את הלב.....גם לי קרו מצבים כאלה וקיבלתי את המצב דווקא בשמחה, הראה לי שאני כן חשובה, שהיא כן חושבת על טובתי כי היא לא ויתרה עלי ולא על שעת הטיפול שלי גם זו דרך לדעתי הצנועה ......לראות את הדברים...... אבל ,,,,,לגמרי ברור שאם לך לא מתאים שימי את הדברים על דיוקם......תבהירי לה שלך כן ......מאוד......מאוד חשוב העיקר לא לוותר על השעה היקרה של הטיפול זו היתה כל הכוונה שלי , מקווה שאת לא כועסת שהצלחתי להבהיר ...... איתך מתוקה חטוליתוש

היי מיקה, מאוד מזדהה עם דברייך. גם לי המטפל עשה את אותו הדבר והתחושה היא מאוד לא נעימה. מאוד נפגעתי וכעסתי עליו. והיה לי מאוד קשה לחזור למפגשים עימו, אבל למרות הקושי והכעס עשיתי זאת והמשכתי להגיע והוא הבין שטעה ואפילו התנצל על השינוי בשעה הקבועה.

אל תישארי עם הכל לבד..... מחבקת

תודה שזכרת אותי אביב היקרה. את כל כך מתוקה

הייי מה שלומך לא מכירה אבל אשמח לראות אותך כאן,,,, טוב שאביב כאן היא לא שוכחת אף אחת/ד אז כנסי ......את בבית חטוליתוש

רק להיום אהייה יותר אטרקטיבית ופחות אמרח את הזמן רק להיום אהייה שמחה יותר רק להיום אקשיב לגופי רק להיום אקח את הכדור בבוקר רק להיום אוכל בריא רק להיום לא אגע במתוק או באוכל ככה סתם רק להיום לא אתן להפרעת אכילה להשתלט רק להיום אחבק את כולי

רק להיום אכן לא מרחתי את הזמן בבוקר, כי הבטחתי למטפל. דיברנו על זה. אבל ההבטחה היא מהיום ואילך. רק להיום אוכל את הדברים הבריאים הסטנדרטיים שלי, למרות שאני לא יודעת מה בא לי בכלל. ותודה - שייך לעץ אחר, אבל אני כבר פה - שאף על פי כן ולמרות הכל משמעותית פחתה הפרעת האכילה שלי. סוריקטה

רק להיום אניה סבלנית יותר רק להיום לא אעשה חשבונות עם רק להיום אחשוב חיובי רק להיום רק להיום רק להיום רקקקקק להיוםםם!!! ומחר יום חדש איתך חטוליתוש

רק להיום אנסה להסתדר עם כל מה שנוחת ....בשלווה ברוגע מבלי להפעיל דפוסי הגנה הרסניים ....

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על שבוע חדש תודה שאני מרגישה יותר חמלה לאמא תודה שאני מבינה את המקום שלה תודה על היש בחיי תודה על מקלחת של בוקר תודה על פרנסה תודה על שמחה בלב תודה שאני מרגישה גם צער וכאב זה עושה אותי ייתר חיה ןפחות מתה תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך תודה לכולכם לחטוליתוש וכולם מזכירה העץ הזה הוא של כולנו .אני נוטעת אותו פעמיים בשבוע ,ככה הוא נגיש והרעיון הוא לכתוב בו כל יום...ואפילו יותר. אני לא לוקחת את כל התודות כי יש על מה להודות כל הזמן וכל אחת כותבת את שלה ככה שזה נפלא לכתוב גם את אותם דברים..... בימים אלה התודה הכי מתבקשת זה תודה שאני עדין חיה .. אוהבת חיבוק לכולם

תודה לממליצים שלי שבזכותם יש לי עבודה גם בשנה הבאה אצל אנשים מיוחדים. תודה על רגש אהבה. תודה שאני לא בדיכאון. תודה לאגוזים לפיסטוקים ולצנוברים ולאבוקדו. תודה לציפורים ולאפרוחים. תודה לחופש. תודה לעצמאות. תודה ששרדתי בגאון אירוע והופעה נשית ועדינה. תודה לגורים. תודה לחכמה. תודה לכושר הגופני. תודה להצלחה של השמירה על הישגים ואף שיפורם. סוריקטה

היי סוריקטה שמחה מאוד בשבילך על עבודה בהמשך, ריגש אותי מה שכתבת , הכל,,,, ישר כוח יפתי חטוליתוש

תודה לשעון שמזכיר לי לקום ולזוז כל שעה (ביום), אם במקרה זה לא מתרחש. סוריקטה

הרעיון שלך מקסים אני צריכה להתרגל אליו לא התכווניתי שלקחת.לי פשוט הרעיונות שלי לתודה הצתלבו עם מה שכתבת ולא רציתי לכתוב אותו הדבר...... אבל הבנתי את העקרון :-)) וטוב שכך ועל זה אני מודה..... תודה על הרגלים חדשים תודה על.למידה תודה על הבוקר הזה ותודה על המקום ותודה לך אביב יקרה על הסבלנות שלך תודה תודה יום מקסים לעולם חטולחתוש

תודה שקמתי תודה שאני עצמאית תודה על בריאות מה שיש תודה על בריאותם של סובביי תודה שאני חיה תודה על מערכות הרפואה תודה למטפלת ולטיפול תודה לכם שאתם כאן תודה אודי על היותך ....

תודה שהצלחתי לישון כ 5-6 שעות הלילה, מתוכן, כנראה היה פרק זמן סביר של שינה עמוקה. תודה לתרופות שמסייעות לכאבים, גם אם באופן חלקי למדי. תודה לעצמאות. תודה לשקט. תודה שאני מאפשרת לעצמי לשחרר מדיוק מטורף; ומאפשרת לעצמי לשכוח; ולא מתקפלת יותר מידי בחלק מהפעמים מנזיפות. יעני, לא מוטרדת בטירוף מכל אלה. הישגים של הזמן האחרון. פתאום מדדתי היקפים אתמול - אז וואלה, תודה שקטנו (על אותו משקל). סוריקטה

תודה על ריצה תודה שאני הולכת לטיפול למרות ההתנגדות תודה על הכחשה תודה על יום עצמאות תודה על הפורום הזה

ינשופית :-) מקסימה שאת כייף לראות אותך כאן חטוליתוש

תודה על בשורות טובות תודה על רגעי שמחה תודה על רגעי שפיות תודה על המקום תודה על כל חברי הפורום תודה שאני חיה תודה סתם כך תודה ....... תודה..... תודה בלי מילים חטוליתוש

אני כאן קצת בשקט מתקשה למצוא מילים. הילה

הי הילה , שמחה שהסתדר עניין השם ולאט לאט בקצב שלך ...לא פשוט לחזור

מנסה להוסיף כמה מילים. ההרס העצמי שלי חירב לי הרבה דברים בחיים. עזבתי את המקום מגורים את המטפל את פה ועוד דברים. עכשיו אני מנסה לחזור בהדרגה. כואב לי בעיקר. הילה

אהובה....עצוב בעיקר ויחד עם זאת אף פעם אבל אף פעם אל תאבדי תקווה... לכאן חזרת ואת כאן ואנחנו אתך ..וגם שאר הדברים יסתדרו נכון שיש דברים שאי אפשר לתקן אחרי שנהרסו אבל תמיד תמיד אפשר לבנות מחדש מאמינה בך ... אתך מכל הלב ...

היי..כשתוכלי תכתבי. אנחנו כאן

אם זה מרגיש לך נכון גם זה לפעמים בסדר רק אל תשארי יותר מידי בשקט ויותר מידי לבד לא כייף,.,..הלבד.....ה..בשקט שולחת חיבוק שלא תיהי ...... חטוליתוש

מיכל חטוליתוש ואביב הוספתי אחר כך כמה מילים... תודה שכתבתן לילה טוב

Back to life Back to reality הי כולם, שבוע טוב. נכחתי בסופ"ש באיזה אירוע והופעתי במלבוש לא סטדרטי עבורי. נשי ועדין. התנהגתי בפתיחות ולבביות. אכלתי מהכל וממש לא בפראות. היה חביב. אבל כששבתי לקצת סינדרלה שאני, סיימתי בבחילות והקאות, לצערי. ברור שלא יזום. אני ממילא חולה ועל הגבול. שתהיה מנוחה. סך הכל אני בסדר וסביר שיתוקן וממחר חזרה לעבודה הקשה שלי. כן, רופא הנפש שלי מזכיר לי לתת פחות ממאה אחוז בעבודה. מכמה וכמה סיבות טובות. גם כדי לא להגיע לצד האגרסיבי שבי. סוריקטה

אני רק בקשה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שימרי עלייך ... עצוב לי לקרוא אותך , מרגישה אותך בבטן הרכה וזה מרגיש לא טוב....

מבינה מה את מרגישה, אביב. מזכיר לי שאני רואה מבחוץ אלכוהוליסט או מכור לספורט וכדומה ומנסה להאיר, ונדחית. מזה שעה שאני נחה, אוכלת ושותה. והנה אפילו אני כאן בפורום. רוצה לעמוד בהבטחה שלי לזקן ההוא, הוא מתגעגע. חודשים ש. אבל לא אלך ברגל, כי אם אסע באוטובוס. וחטוליתוש - 'משמעת ברזל' חח חייכתי לי. אני תמיד מתרוצצת וחרוצה, הרבה הרבה הרבה שנים. נדמה אולי שזאת אני. וגם - עובדה היא שהמקום הקודם היה יותר מידי וכן עבר את הגבול, כנראה, והמשכתי למקום חדש. ואני טוב טוב בודקת אם יש לי נטייה לשחזר. לא רק עם עצמי. אלא משתפת עיניים נוספות, ומקווה שיודעת לתת מקום לכולם. המצב, לפחות כפי שאני רואה כרגע, שונה. שונה שונה. תודה לכן, אוהבת, סוריקטה

כל הכבוד לך לא שוכחת לרגע את הגבולות שלך משמעת ברזל הלוואי עלי :-)) שמחה בשבילך שאת מצליחה חטוליתוש

הי יקרה ואל ההצלחה והמקום שאת לוקחת הייתי בטוחה שכתבתי לך אבל כנראה.. בכל מקרה גאה בך על ההצלחות , נפלאות בעיני .. שמחה כל כך על הדרך שאת עושה ....מחבקת

אודי, בהמשך למה שכתבת..כנראה שהייתי קטנה מידיי. סבתא נפטרה כשהייתי תינוקת וסבא נפטר כשהייתי בת 12 ושנתיים אחרונות שלו הוא לא הבין ולא היה במיטבו...כך שכנראה זו הסיבה. ועם אמא שלי זה מובן שלא ספרו. ...אתה יודע משהו מוזר? יש לי נטיה להאשים עצמי או להכות על חטא על דברים שבכלל קרו שהייתי תינוקת או קטנה מידיי. למה? אתה יכול להסביר למה???? זה מוזר...מרגישה הרבה אשמה בתור ילדה קטנה ולאו דווקא על דברים אחרים שקרו אחר כך.....כשהמטפלת מנסה להסביר לי המון פעמים שאני לא אשמה וזה לא חודר....פתאום עכשיו מרגישה שזה לא יתכן להאשים ילדה קטנה או תינוקת..נכון? מוזר מאוד....

על מה ולמה אין ש ום הצדקה המטפלת שלך צודקת היית מאשימה ילד על היותו ילד? מה חטא? מה פ ש ע? על תמימות חוסר הבנת החיים על היותו .....ילד? ממש לאאא ותרי לעצמך וצאי מתוך ידיעה שאין לך אשמה בשום דבר !!! את רגשות האשמה השליכי לפח הקרוב אלייך איתך חטולית

הי לכן, אני דור שני. לא אשמתי, ואין לגיטימציה למי שהיה קורבן להמשיך ולתקוף, אבל בפועל חטפתי אותה. מאמא. גם. משפט שאני חוזרת ואומרת - השואה והאפקטים שלה לא תמו אז. ואזכיר שוב, שמרגיז אותי שיום הזכרון לשואה ולגבורה מרגיש לי מתגמד אל מול יום הזכרון לחללים ולנפגעי פעולות האיבה. האמא שלי מספרת לנכדיה אודות המלחמה, אבל הרוב בדיות. היא הייתה קטנה מידי מכדי לזכור והיא חולה ודלוזיות פעילות וכאלה. סוריקטה

ממש צודקת , גם אני מרגישה כך לגבי מה שכתבת , אני לא מזלזלת בקורבנות השואה ,ממש לא , אבל כנראה שחללי המלחמות וכל הנופלים בפיגועי הטרור יותר קרובים אלי.....גם בגלל הזמן ....בכיתי כשראיתי....תמיד זה מצמרר אותי , וברור שאת לא היית צריכה להיות קורבן של.......אף אחד !!! מצטערת שככה יצא לך , מאוד עצוב... ואין גם אייך לתקן......, חיבוק גדול :-)) איתך חטולית

שבת שלום

בעיקר בגלל מות אימי. הייתי מאוד קשורה אליה

הי גלי55 זה באמת עצוב לאבד הורה .. רוצה לשתף יותר ... אתך

היי...זה מובן. עצוב וקשה..אנחנו כאן מוכנים להקשיב.

מכירה את ההרגשה מצטערת נורא בשבילך מקווה שיבואו ימים מנחמים יותר חיבוק חטוליתוש

אייך להגיד, נפגעת מכל דבר מתעצבנת בקלות לא מגיבה " נכון " כמו שהם אומרים, בני המשפחה גם אם אני לא רוצה או לא מתחשק לי ....לא משנה מה , התגובות ממש קשות כלפי, הרגלתי אותם לא טוב שתקתי המון ריציתי את כולם המון עכשיו כולם עלי ואז חשבתי על מה שאודי אמר, לשים גבולות ולהגיד לא זה לא ממש עבד כי התחילו ללחוץ עלי עכשיו מכל הכיונים לא מצליחה להיות אסרטיבית , פתאום משום מקום לא עומדת בלחץ ומתחילה לצחוק , אומנם צחוק עצבני אבל צוחקת וזה ממש לא מצחיק את התופעה הזו של הצחוק הבלתי נשלט,,,,,,קיבלתי לפני כשלוש שנים אבל זה כבר סיפור מסרט אחר , מרגיש לי כל כך רעעעע שלא יודעת מה לעשות עם עצמי טוב, אז לא לוקחת אחריות על הרגשות שלהם , לא יקרה כלום אם הם יתאכזבו אבל.לא מצליחה להפטר מרגשות האשמה שאני מאכזבת רעעע לי ולא יודעת מה לעשות עם עצמי, ושישי שבת אני לא נכנסת , רק ביום ראשון או אולי במוצש אוווף שתהיה ' לכם אחלה שבת חטוליתוש ::((

בדיוק על זה דיברתי לאחרונה עם המטפלת. הקדשה עצמית לאחרים. הקרבה אפילו הייתי אומר. העניין שצריך לשים סטופ ולעמוד על שלנו. כמובן שהם לא יבינו בהתחלה מה קרה לך. איפה הנדיבות וההקרבה שהתרגלו לקבל ממך.. עד שיתרגלו שאת לא בשבילם, אלא לעצמך קודם כל. את חשובה יותר מהכל. בדיוק כמו הסיפור בגמרא על אב ובנו שהולכים במדבר עם טיפת מים אחרונה בבקבוק אצל האב שיכולה להחיות רק אחד מהם.. מי נראה לל שצריך לשתות? לפי הגמרא, האב שותה וממשיך. כמובן שיש פרשנות אנושית יותר לסיפור הזה. אבל הנקודה היא שקודם תדאגי לעצמך. החיים שלך והחופש שלך חשובים יותר מכל אחד אחר. נקודה. בהצלחה

"לעתים זה קשור ביכולת להיות נאמנה לעצמך (=לא לאכזב אותך). מי אמר שזה פחות חשוב?" אמסגר. איזה יופי! שלך, סוריקטה

צודק צריכה לעבוד על זה מאוד קשה לי והשבת כבר בפתח שתהיה לכולנו שבת טובה ונעימה מקווה שיעבור לשלום כי כבר התחילו הפרצופים החמוצים..... וממש אין לי כוח לזה

חטוליתוש, אחזור ואומר שאני מאד שמחה שהצטרפת. הייתי במקום הזה, אני עוד די קצת הרבה שם, אבל פחות. נראה לי שבעקבות השינוי העמוק ורב השנים הפנימי בי, השתנה גם הסביבה. כן, יש לי בעייה לאכזב ולומר לא. מנסה לזכור את מגבלותיי. אני לא כל יכולה. והגיל גם מדבר. אוהבת, סוריקטה

אהובה ....שולחת חיבוק וכוחות ברור שאת עצבנית וכועסת ... הבאת אותה אלייך הבייתה את אמיצה , ושה' יעזור לך ... ובנוסף היא מפעילה אצלך את רגשות האשם , ועוד מליוני כפתורים ...מחבקת

המון תודות לכולם כשאני מרגישה שאני לא לבד נותן המון כוח להמשיך להתמודד תודה לכם שאתם כאן מבחינתי זה בכלל לא מובן מאליו חטוליתוש

רוצה בורחת אסור מותר אסור https://m.youtube.com/watch?v=R9W5XeFaWL4 ואולי כבר מותר .... שואה פרטית .... ואולי היום אני דווקא רוצה לשאול ... למה ???? כן ,למה זה הגיע לי ....

מנסה אודי באמת שמנסה בהרגשה אסור !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל כך אסור שזה נורא ... עצוב , שמבינה עצוב שלא מצליחה לשנות וכייף לראות את הדברים שהצלחתי לשנות...

כך שר אריק איינטיין ואינך צריכה.לשאול מדוע בכלל..... מותר לך הכל לא זוכרת את שאר המילים שבת ברגוע חטוליתוש

הי אביב, נדמה לי שלא פעם כתבתי כאן שמשפט כ'למה זה הגיע לי' יוצא מנקודת הנחה של אשמה. ואת לא. ממש לא. חטולית כתבה יפה על זה. הם. לא את. הפרדות וכאלה. 💗 סוריקטה

הי אודי, בפגישה האחרונה עם המטפלת (שכמובן שהגעתי אליה) הסברתי כמה קשה לי העובדה שאני ילדותית לפעמים ושהסביבה לא מקבלת את זה טוב. היא הסבירה שכשיש עיבוד של דברים מהעבר אז העניין נפתר. ואז מה ? אני לא אהיה ילדותית יותר? זה באמת עובד ככה ? שאם אני אדבר ואשתף זה יגרום לי להתבגר? אני פשוט אוהבת להיות ככה לפעמים!!!!!

סיפור בעייתי להסביר לעולם למה את ככה, שזה טוב לך. אני מכיר מקרוב את העניין.. תעשי חיים. גם אם הם בגוון ילדותי. זה הכיף לפעמים לא לגדול.

כשאני קוראת אותך מבינה כמה איני רוצה לחזור לילדות אז את ילדותית ,אז מה וכן הטיפול עוזר מאוד לצאת מהמקום הזה, מאוד מפריע לך.....או לסובבים אותך ? כי אותם אי אפשר לרצות, ומה איתך? שתהיה אחלה שבת חטוליתוש

מיקה, יש לי חלקים ילדותיים. לגמרי. ומהם כמה גלויים ומאד. ואיני רואה בזה רע כל כך. אדרבא. יש סביבות שכן מקבלות את זה טוב. את אוהבת, סבבה. לכי על זה. לא שאני אומרת לך להיות נלעגת קיצונית והזויה. אבל אני מניחה שאת ממש לא. סוריקטה