פורום פסיכולוגיה קלינית

אחי בן 16. לפני כחודש בערך אחי נכנס למעין סטטוס של אפטיה ועייפות מתמדת שהתבטאה בחוסר תקשורת עם הסביבה, חוסר רצון לעשות דברים שבשגרה (לשחק במחשב) ורצון לישון רוב הזמן. לאחר פנייה לפסיכולוג ופסיכיאטר (האחרון המליץ על טיפול תרופתי) ובפרק זמן של כשבוע מתחילת המקרה חזר הנער לעצמו בהדרגה ותוך יומיים חזר לעצמו אופן מלא לחולטין . אבקש לציין כי הוא לקח את הטיפול התרופתי רק במשך ארבעה ימים. (לצערי לא זכור לי סוג הכדור). לפני כשבוע חזר אחי לאותו מצב בדיוק. שוב לקחנו אותו לפסיכולוג ופסיכיאטר אך המצב לא משתנה. שאלתי הכללית היא מה האנליזה שלכם למקרה ואופן הטיפול היעיל ביותר? בנוסף, האם יש מקום לשלב בדיקת נוירולוג על מנת לשלול כל בעיה פיסולוגית במוח ואם כן על איזה בדיקות הייתם ממליצים?

שלום ירון, מדבריך עולה דאגה כנה ואמיתית לשלומו של אחיך. ככלל, במצבים של תלונות פיזיולוגיות, מוטב לשלול לפני הכל מצבים רפואיים שונים אצל רופא המשפחה. עייפות ורצון לישון יכולים לנבוע מגורמים שונים, לאו דווקא מבעייה מוחית. לאור העובדה שפסיכולוג ופסיכיאטר כבר ראו את אחיך, יש להניח שמכאן לא נוכל לתת אבחנה טובה יותר. לא סיפרת איזו תרופה הוא קיבל, אך חשוב לזכור שישנן תרופות שהשפעתן המיטיבה מתחילה רק לאחר שבועים שלושה ואפילו יותר. רק בריאות ליאת

בני בן 1.8. בדרך כלל ילד בריא עם התפתחות טובה. בזמן האחרון שמתי לב שהרבה פעמים הוא זורק את עצמו על הרצפה ומתחיל לצרוח, לבעוט ברגליים, להתגלגל ועוד. הדבר היחידי שעוזר במצב זה - לקחת אותו על הידים ולעמוד. עם מנסים לשבת איתו - הוא מתחיל שוב פעם לצרוח. בגן הגננת שמה לב לאותו הדבר. האם זו בעיה פסיכולוגית? אם כן - כיצד מתמודדים עם זה? לפעמים אנו פשוט חוסרי עונים ומספר פעמים אפילו רצנו לרופא, שלא מצא שום דבר חריג.

אנה יקרה, התיאור שלך אכן מוכר להרבה מאד הורים. בנך מתקרב לשלב ההתפתחותי הנורמלי שזכה לכינוי "גיל שנתיים האיום". בגיל הזה, הפעוט כבר רכש יכולות מוטוריות מרשימות, והוא חוגג אותן בניסיונות חוזרים ונשנים לעשות דברים בעצמו. בגיל הזה נראה גילויים ראשונים של תחושת עצמאות ונפרדות, ולכן קוראים לו גם "גיל הדוקא". למרות ההישגים החשובים הללו, היכולת להתמודד עם מצבים רגשיים עוצמתיים עדיין אינה בשלה. לפעוט עדיין קשה לווסת את עצמו, להתמודד עם תסכול ולשלוט בכעס שלו. לכן, ילדים רבים - בעיקר כשהם מתוסכלים - מגיבים בהתפרצויות זעם קשות. חשוב מאד שאנחנו - ההורים - לא ניבהל מהתקפי הזעם, ונדע שמדובר בשלב התפתחותי שיחלוף. את נוהגת נכון, אנה, כשאת לוקחת את בנך על הידיים ומרגיעה אותו. האחיזה המחבקת והיציבה מחזירה לילד את הביטחון, כאילו אומרת "יש מי ששומר עליך". יש לך "אישור" גם לשבת, אפילו אם הצעקות מתגברות. אז עליך להישאר שקטה, להמשיך לחבק בשקט עד יעבור זעם. אל תתני לילד לחוש שהוא יכול לשלוט בהתנהגות שלך באמצעות הצעקות שלו. זאת משימה לא קלה, אבל מי אמר שלהיות הורה זה קל? בהצלחה, ואת לא לבד ליאת

אני סובלת כבר שנים מדיכאונות וחרדות שלא מפסיקים ומפריעים לי לתפקד. מה הפתרון??

שלום, במרבית המקרים, הטיפול שנמצא יעיל ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי נוגד חרדה/דיכאון, עם טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

אני כמעט כשנה לא עובדת, מצאתי כמה עבודות שמהם פוטרתי , ולפני כחודש התחלתי במקום עבודה חדש אבל בדרכי לעבודה הרגשתי ברחוב חוסר אויר ורעידות בכל הגוף, נאלצתי לעזוב את העבודה, ומאז אני בחרדות מפחדת לנסוע רחוק מהבית, ואני מרגישה חוסר אנרגיה (או קשיים בנשימה) הומלץ לי על כדור רסיטל ועדין לא לקחתי אותו מה דעתך על כך? אודה לך על התייחסותך.

שלום ליאור, אני חושבת שבהחלט כדאי להיעזר בטיפול תרופתי בשילוב עם טיפול פסיכולוגי (במקרה שתיארת יש עדיפות לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי). בכל מקרה, חשוב להיעזר בייעוץ פרטני (פנים אל פנים), ואת מוזמנת להמשיך לעדכן אותנו... בברכה, אורנה ראובן-מגריל

פסיכולוג שוכח להגיע לפגישה עם מטופל. התיחסותכם.

שיעפו, זה עוד לא קרה לי... אבל קרה לי שפסיכולוגית קבעה שתי פגישות לאותה שעה, ואני הייתי אחת מהפגישות האלה... זה היה בגדר כל הקודם זוכה. נאלצתי להמתין אצלה בסלון מול הטלוויזיה. פסיכולוג ששוכח להגיע לפגישה עם מטופל צריך לבדוק את עצמו היטב, בדיוק כמו מטופל ששוכח להגיע לפגישה עם מטפל. סביר להניח שיש דברים לא מודעים מאחורי השכחה הזו. כמובן שכדאי לדבר על זה בפגישה שאחרי, אבל רצוי שהפסיכולוג יבדוק מה קורה איתו בקשר למטופל הספציפי הזה. ס.מ.

שלום, קשה לדון באירוע ללא פרטים נוספים. למשל, האם מדובר בשכחה חד-פעמית? רב-פעמית? כיצד הפסיכולוג התייחס לאירוע? ללא מידע מסוג זה קשה לומר האם מדובר בטעות מביכה (אך אנושית...), או בקושי בתהליך הטיפולי שיש לברר אותו לעומקו. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

"טעות מביכה (אך אנושית)"? אם מטופל שוכח פגישה, הרי שזה מצע פורה לדיון מעמיק עד צאת הנשמה וכלות הנשימה. אבל כשמטפל שוכח פגישה זה עוד יכול להיכנס לקטגוריה של "בסדר, קורה"?

המושג- "תמות בין אישיות",תמות?

שלום, תמה (theme) היא נושא. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

בראשונה, אבקש להודות לכל צוות הפורום על העבודה הקדושה שאתם עושים, יישר כח. לא אחת נעזרתי בכם-ועל כך אני מודה לכם מקרב לב. היי, הייתי מעוניינת להתייעץ עמכם לגביי אימי. בת 69. בריאות תקינה. הבעיה היא שבערך לפניי כשנתיים (משוער) אבי ואני הבחנו בהתנהגות לא שגרתית שלה, והכוונה: 1. כל אדם שהיא פוגשת, אפילו אדם זר, היא מסוגלת לשוחח עימו שעות, תוכן השיחה על הכל מכל, על חייה האישיים, תוך שאלות על חייו. כך זה בערך עם כל אדם זר שהיא פוגשת - פשוט משוחחת שעות, ללא כל הגיון. לפניי מספר ימים, הכניסה לביתה אדם זר שהגיע למכור את מרכולתו (אבי נכח במקום) מאוחר יותר גם אני, והיא פשוט החלה לשוחח עימו מעל שעה, על המזל האסטרולוגי שלהם, יום ההולדת שלה. יש לציין שכל הדיבורים הללו עם אדם זר נראים מגוכחים ביותר לסביבה. שהריי עם כל הפתיחות בעולם, ואנחנו הריי ישראלים :) שום אדם לא יחל בשיחות נפש אם כל אדם שני שפוגע ברחוב. חשוב עוד לציין, שכשהוריי טסו לחול יחד עם קרובת משפחה, היא שמה לב לכך ושאלה את אבי בנימה לא פוגעת "אם הכל בסדר" מאחר שאימי החלה לדבר עם מוכר שני בכולבו, או כל מלצר. כאשר אבי פונה אליה, ומבקש ממנה לחדול, שהריי היא שמה עצמה ללעג, היא אינה מקשיבה לו וממשיכה בדיבור אינסופי.חשוב עוד לציין שהיא חגה מעל אותם נושאים בדיוק. 2. לעיתים, כאשר היא פוגשת אדם שלא ראתה תקופה מסויימת, היא לא מזהה במי מדובר. עליי לציין שנערכו לה בדיקות אצל אורולוגיות ע"י מומחה. בממצאי האיבחון לא נמצאה בעיית זיכרון כלשהי... 3. אבי ואני מרגישים שכאשר מדברים איתה היא שקועה במחשבות ולמעשה אינה ממש "איתנו" כאילו בוהה ועסוקה במחשבותיה שלה. מן ניתוק מהמציאות. אנחנו מדברים איתה והיא כמו לא מאופסת לחלוטין. אבי כל כך מתוסכל מהעניין, וגם אני (לא נעים מול הסביבה בעיקר מול אנשים מוכרים) ולאחרונה אני רואה אותו כל כך מרוגז, פשוט נמאס לו מההתנהגות שלה ששמה גם אותו במצב לא נעים (בסופר לדוגמא: מדברת עם קופאית על ענייניה האישית בו בעת שיש, תור... וכולנו מבינים מה המשמעות של זה בארץ, עם חוסר הסובלנות המשווע שגם כך יש לאנשים הממהרים) איני יודעת מה לעשות ולמי לפנות, האם לרופא המשפחה, חשבתי לפנות לפסיכולוג או האם עליי לפנות לפסיכיאטר לאיבחון. אודה לכם אם תוכלו לכוון אותי ולו במעט. אנחנו מיואשים לגמריי מהמצב. במיוחד לאור זה שאימי תמיד הייתה אישה חדה, אסרטיבית, שנונה, ולפתע אנחנו רואים צד שלא הכרנו, וקשה לשנינו להתמודד.

שלום, ותודה על המילים החמות... אני מסכימה איתך שיש צורך לאבחן את מצבה של אמך, לאור הסימנים המדאיגים שהזכרת (הפגיעה בשיפוט החברתי, קשיים בזיהוי, ניתוק בתשומת הלב). נראה לי נכון לפנות לרופא המשפחה שלה, ולבקש את עזרתו בהכוונה למספר בדיקות (בדיקה נוירולוגית, בדיקה פסיכיאטרית ועוד, כמובן לפי שיקול דעתו). אני מקווה שאמך ואתם תחוו שיפור במצב, בברכה, אורנה ראובן-מגריל

אין בפי מילים... לקבל תשובה כל כך מהירה, וואו :) עזרת לי מאוד. אני מודה לך שוב מקרב לב על הכוונתך. המשך יום נעים

איך מתמודדים עם בעל שיודע למשוך אליו גברים/נשים, חייכן גדול אליהם, נותן להם אתמלוא התשומת הלב, דברן גדול איתם. ואיתי- נותן לי הרגשה שעושה טובה שמקשיב לי, בקושי מדבר, אני עוד ממעטת בדיבור איתו, אינה נודניקית, רעיה ואם טובה מאד, וכשיש משהו שאני אומרת לו שלא נראה לו - מייד ידגיש בפני שזה לא מעניין אותו ואני מרגישה שאין לי פרטנר, אין לי חבר. כשאנו מוזמנים לחברים לאירועים, הוא מתעלם ממני ונותן את מלוא תשומת הלב לאחרים. אני מרגישה נשואה-בודדה מאד. אני כן מדברת עם אחרים אך לא עם הרבה, אך תמיד ליד אחרים אני כאילו לא קיימת, ואחרי זה זה מתבטא ביחסים המיניים שאני קרירה אליו. שוחחתי איתו הרבה על כך והוא ממשיך בשלו. אני מאד סובלת שלפעמים אני אומרת: שעדיף למות מאשר לחיות עם סבל נפשי. - חנה.

שלום חנה, את מתארת מעגל פוגע מאוד, בו בעלך אינו מקדיש לך תשומת לב מספקת, ואת נפגעת ומגיבה כלפיו בקרירות. אני מניחה שאז גם הוא נפגע, וכך כל אחד ממשיך בדרכו... אני חושבת ששיחות עם פסיכולוג/ית המתמחה בטיפול זוגי, יכולות מאוד לעזור לכם לשנות את המעגל הזה. בשיחות כאלה ניתן לחשוב ביחד מה מעורר בכל אחד מכם את הרגשת הבדידות, כיצד זה קשור להיסטוריה האישית והזוגית שלכם, כיצד ניתן ליצור מחדש מעגל חיובי יותר וכן הלאה. אני מאוד מקווה שתהיה הקלה בסבל הרגשי ובבדידות שאת חווה. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

ד"ר שלום פשוט נהנתי לקרוא את תשובותיך בפורום ולדעתי אתה פשוט עושה עבודת קודש של ממש . אני אב לשלושה בניה בכור בן 14.5 ילד נבון(באמת) נראה פשוט מצוין הצעיר בכיתה (הרוויח שנה) הבעייה מתחילה בזה שלפני חודשיים שלושה הייתה לו בעייה בלמקד את המבט בשיחה ושהערנו לו כולל צעקות הוא הגיב לא טוב שמנו לב גם היום כשנמצאים במעגל משפחתי או חברי הוא תמיד משהו מחוץ למעגל כשזויות הגוף נוטות החוצה לפני כשבועיים גם שמנו לב כי הוא מסתובב סיבוב מלא במהלך ההליכה (נראה לי שזה רק בבית)כשהוא כאילו מנסה להסתיר את התמקדות המבט או לא יודע ממש כיצד לתאר כששאלתי את אחיי הם טוענים שהם לא מבינים מה אני רוצה ממנו יש לציין כי הוא מאוד להוט לספר בדיחות להשתתף בשיחה אך עדיין ללא מיקוד המבט אלא "זריקות ראש " כאלה הוא מאוד ביישן כשעומדת מולו בת בגילו (עם חבריו הבנים נראה שהכל בסדר אם כי עדיין מחוץ למעגל למרות היותו מקובל לא בטוח שאהוב)אגוצנטרי חשיבה קרה איני יודע אם הצלחתי להעביר בכל אופן אודה לך על כיוון(ד.א שאלתי אותו אם הוא רוצה שיחה או משהו בסגנון הוא פשוט שלל בחצי קריזה ) תודה מראש

שלום אב מודאג, קשה לדעת מהתיאור שלך האם בנך עסוק בקונפליקטים נורמליים של גיל ההתבגרות (למשל, וזו לחלוטין השערה - יתכן שיצירת קשר עין מתקשרת אצלו באיזשהו אופן למחשבות בנושאים מיניים, והוא מעדיף להימנע מכך), או שמא הוא מוטרד באופן קשה יותר וזקוק לעזרה. אני מציעה להקדיש תשומת לב בתקופה הקרובה לתפקוד שלו בבית הספר ובחברה, ולנסות לגשש האם יש קשיים נוספים שיעידו על צורך לפנות לייעוץ פרטני. בכל מקרה, כדאי להמשיך להציע לו אוזן קשבת, גם אם הוא מגיב בחצי קריזה... בברכה, אורנה ראובן-מגריל

אני אמור עוד שבוע לטוס למזרח.ממש התלבטתי תקופה ארוכה האם כן לטוס לא לטוס משלל סיבות:האם אסתדר שם מבחינות רבות..כעת כל ההתלבטויות מתרכזות להתלבטות אחת:אני יודע שאהנה בחו"ל אלך האם שווה להוציא סכום כסף כזה בערך נגיד 10000 שח כולל טיסה שהסכום הזה יכול ללכת לטיפול פסיכולוגי(ואני צריך) ?האם אחד חייב לבוא אחד על השני? אני רוצה לבסס לי כאן חיים ש10000 שח יעזרו לי...ואני יודע שאני חייב לחזור לטיפול ...האם שווה לוותר על טיול עבור זה? כמובן אוכל לעבוד ולממן שני הדברים אך האם באמת אני רוצה לטוס? האם אהנה בוודאות? אולי בעיותיי ימנעו ממני? מה יהיה?

יניב שלום, כמובן שקשה לתת לך תשובות לשאלות הללו שעולות בדקה ה90 לפני הטיסה. אבל בכל זאת כמה נקודות למחשבה: האם הטיול הזה נועד לפתור בעיות ולשנות אותך או שהוא למטרת הנאה וחוויות? אם התשובה היא לפתור בעיות, אזי אני מאמין שטיפול פסיכולוגי הינה דרך "נכונה" יותר. אם המטרה הינה להנות ולצבור חוויות אז טיול הינה הדרך הנכונה יותר. נקודה נוספת: תמיד בדקה ה90 עולים כל הלבטים בעוצמה חזקה יותר. אני מעריך שהלבטים היו קיימים גם קודם, אז אולי לא שווה להתרגש מכך שעוצמתם מתגברת. ונקודה אחרונה: למה אחד על חשבון השני? אפשר גם זה וגם זה וכמו שאפשר לבטל את הטיול אפשר גם לדחות אותו ואפשר גם גם לחזור אם הטיול לא עולה יפה. בברכה, גדעון

א.כל הכבוד ותודה על תשובתך המהירה!!!!!! ב. אתה די צודק...אני מניח שהחששות מתגברים ככל שהטיסה קרבה .בתחילה חשבתי שאולי הטיול יעזור לי "למצוא את עצמי" וכו' אך חשבתי על זה לעומק וגיליתי שלא...כי גם ככה אני נובר בעצמי יום יום...בכל מקרה המטרה היא להנות לראות עולם להכיר תרבויות וכו' אך חששותי הם כה גדולים עד שהחודש פיתחתי לי כל יום מחלה אחרת(גרון,אנגינה וכו') ונראה לי שזה פסיכוסומטי... אני חושש פשוט שהטיול לא יעלה יפה,ארגיש בזבוז זמן וכסף בעיקר ,ואז (כמו כמעט כל חיי..) אני אומר לעצמי:איזה טיפש הרי ידעת שלא תהנה אז למה בזבזת כסף שהיית יכול לבזבז אותו על דברים מועילים כמו לימוד שפה או פסיכולוג טוב... אני חש כאלו אני צריך לסמן וי כמו כל בנ י גילי על "הטיול" אחרי צבא...מצד שני אני רוצה לראות עולם אך בתנאי הפינוק שלי..אני גם חש שמכח האנרציה הטיול קרב וקרב ..אולי אני סתם נוסע כדי לרצות את עצמי? את הקודים החברתיים? לא יודע כבר...אני לא מצליח לישון בלילה...

שלום רציתי לדעת מה גורם לגבר בן 40 להימשך ולרצות לשכב עם צעירה בת 18?

התשובה הפשטנית והברורה ביותר היא - סקס!!! למה שגבר מבוגר לא ירצה?! ועכשיו ברצינות - יכול להיות שהוא סובל מאיזה משבר, מרגיש שהוא מזדקן, רוצה להרגיש שוב צעיר, רוצה להרגיש שהוא יכול למשוך בחורות צעירות ויפות, אולי הוא מתוסכל מנישואיו, אולי חיי המין לא מספקים אותו - אבל אולי יש לו את הכל יחד. עם בת 18 הוא הרי לא יתחתן, והוא יכול להנות הנאה פיזית-מינית טהורה שתבוא יחד עם טפיחה ענקית לאגו שבחורה צעירה ויפה שיכולה להשיג כל גבר, תלך דווקא איתו, ועם הקרס הקטנטנה שלו ועם שיער השיבה המבצבץ שיש לו - ועוד למצוא אותו מושך...

כדאי להיזהר מלכתוב על גברים בני 40 שהם מבוגרים, אולי מסתובבים כאן כמה כאלו שעלולים להיעלב קלות מהעניין....

התשובה בגוף השאלה - הוא גבר. וברצינות, משיכה לצעירה בת 18 ע"י גבר בוגר אין טבעי ונורמלי מכך. לגבי מיסוד קשר בניהם כגון נישואין, התשובה ודאי מורכבת יותר.

דקלה שלום, קיבלת כמה התיחסויות וכולן טובות בעיני. משיכה מינית היא משיכה מינית ומעצם זה שבחורה הינה צעירה ומושכת הרי טבעי שאותו גבר ימשך אליה. שאלת המימוש של המשיכה הינה יותר מורכבת ותלויה במצבו, צרכיו הרגשיים והגופניים. גם עבור הצעירה יש בכך סיפוק שגבר מבוגר יתעניין בה. בכל מקרה אם תסתכלי השאלות בפורום כשלושה שבועות אחורנית תראה עוד שאלות ותשובות על נושאים הקשורים לשאלתך ויתכן שגם הם יענינו אותך. בברכה, גדעון

שלום! לא בטוח שזה המקוםן הנכון לשאול אך אשמח לתגובות רציניות!! אני בן 30 וכך גם אישתי אנו בני 30 ללא ילדים גרים לבד!!(חשוב לציין כי זה קשור לבעיה) חשוב לי להגיד לפני הכל שביני ובין אישתי יש תקשורת טובה אנחנו מדברים על מה שמפריע לנו (בצורה מכובדת ומנומסת) ומשתפים אחד את השני כך גם במין לאישתי אין עכבות במין היא חמה מאוד יוזמת סקס לעיתים קרובות ומרגיש שהיא נהנית איתי במיטה. לפני מספר ימים גיליתי לחרדתי תמונות ממגזינים של בחורות ערומות (עשרות!!!) אתמול כששאלתי אותה היא נלחצה ובהתחלה אמרה שלא היא הכניסה את התמונות האלה הביתה ומה פתאום שתסתכל על ערומות? אך לאחר זמן קצר הודתה שהיא אכן מסתכלת על תמונות כאלה אך סירבה לספק הסבר בטענה שלא כל דבר מצריך הסבר ושמה יכפת לי כל עוד הסקס ביננו טוב(אכן נכון!!) לשאלה האם יכול להיות שהיא לסבית ענתה בגיחוך ברור שלא אני לא מאמינה שאתה אפילו חושד!!! בקיצור אני מבולבל עד היום היינ ו נורא גלויים ופתאום אני מגלה את התמונות האלה...אני לא בבקשה ייעוץ!!

לפני הכל - יכולה להיות פנטזיות ללא רצון לממש אותם. בתור אישה נשואה אני יכולה להזדהות דווקא עם אישתך - אך אין זה אומר דבר על מימוש או על שינוי בזהות המינית. אני חושבת שבכל אחד מאיתנו יש צדדים שנמשכים גם למין השני, וזה נראה לי טבעי, ואם אתם מדברים על הכל אז לא נראה שיש סיבה לדאגה....

ירון שלום, הבלבול שלך מובן, שכן מה שהיה ברור ומובן מאליו עד עתה (המין, התקשורת ביניכם) נהפך פתאום ללא ברור ולא מובן מאליו. אז ישנן כאן כמה אופציות: החל מהחשד שלך בלסביות והמשך בפנטזיות של אשתך. אני מציע שתנסה לפתוח בשיחה גלויה עם אשתך על תחושת הבלבול שאתה מרגיש ועל כך שהכל היה גלוי עד עתה ועכשיו אינך יודע מה לחשוב... יתכן שדוקא שיחה גלויה כזו תיישר את ההדורים והחשדות והפחדים שלך יתגלו כלא ממשיים. במידה ואתם לא מצליחים ליישר את ההדורים בשיחה פתוחה ואתה ממשיך להיות מוטרד, יתכן שיש מקום לשקול יעוץ זוגי קצר. בהצלחה, גדעון

אני עובדת סוציאלית המטפלת במשפחה רב בעייתית (פיגור, עבריינות, יתמות, מצב כלכיל קשה). אחד מבני המשפחה (קטין) הופנה לטיפול פסיכולוגי עקב הסתבכות עם החוק. מענה העיריה אינו מתאים לנער והמשפחה מנסה למצוא פסיכולוג באופן פרטי - דבר העולה כסף (2500 לחודש עבור שיחות לנער ולאפוטרופוס המטפל). שאלתי היא: האם ישנה התארגנות של פסיכולוגים המוכנים לתת טיפול ללא תמורה כספית או בהנחה משמעותית (כגון רופאים המסייעים לעובדים בלתי חוקיים וכו'). אודה על כל רעיון ומידע.

יעל שלום, למיטב ידיעתי אין טיפול פרטי בחינם באופן ממוסד. הייתי מציע לך לנסות בכמה כיוונים: 1. דרך השרות הפסיכולוגי החינוכי במקום מגוריו של הנער. או 2. תחנה לבריאות הנפש . בדרך כלל התחנה מסונפת לבי"ח פסיכיאטרי באזור המגורים ולדעתי הם יוכלו לסייע ולתת מענה . אופציה שלישית: דרך שרות המבחן לנוער, שגם כן יכולים לתת מענה טיפולי, בעיקר כשישנה עילה חוקית . בברכה, גדעון

בראשית תגובתי - ת ו ד ה רבה על ההתיחסות. שנית, החיפוש אחר ארגון או התאגדות (לאו דווקא ממוסדת) הינה פועל יוצא של יאוש מהמערכות הקיימות שמתפקידן לספק מענה בהתאם לצרכי הפונה. השפ"ח היפנה את הקטין לטיפול במסגרת המספקת טיפול קבוצתי - מקום בו אינו מצליח להשתלב ולהתבטא. לדבריהם "אם אחרים יכולים להסתדר גם הוא יכול. הכל ענין של מוטיבציה". ברור שישנה בעיית מוטיבציה - הרי מדובר בקטין בגיל ההתבגרות, מבולבל, הוריו נפטרו בשנה האחרונה, אחיו סובל מפיגור קשה והוא נתפס מעורב בפלילים (על רקע רכוש). בשפ"ח לא מוכנים להתגמש. באשר לקצין המבחן - האחרון ביקש מבית המשפט אורכה לטיפול לפני מתן גזר דין. ביתהמ"ש הסכים לחצי שנה טיפול. קצין המבחן החזיר הכדור למשפחה. האם יש לך ידע באשר למימון דרך שרות המבחן או פסיכולוגים העובדים מטעמם? למירב ידיעתי מדובר רק על עו"סים.

קראתי את תשובתך, ועזרת לי קצת להרגע ואכן אנהג כעצתך.

בבקשה, שמחתי לעזור. גדעון

שלום וברכה, אני מעונינת לדעת איך לנהוג בבן משפחה קרוב המשתייך לכת ואינו רואה נזקים ממשיים שהיא גורמת לו. יש לו" עיוורון" מוחלט. ישנה תקשורת לא רעה איתו כמעט על בסיס שבועי, אך הוא דוחה אינפורמציה רלוונטית מכל וכל.מי מתמחה בטיפול כזה? תודה. שוש.

שוש שלום, ישנם אכן מטפלים שתחום המומחיות שלהם הינה תחום הכתות. לצערי אינני מכיר מישהו אליו אוכל להפנות. נסי באתרים נוספים , בפורומים נוספים ודרך חיפוש בגוגל. בהצלחה, גדעון

שלום לך, בתור אישה שאיבדה את בעלה למקום כזה, אני חושבת שאין דרך לשלוח אותו לטיפול כי הוא איננו רואה צורך בכך כמובן. אני ממליצה לך לקרוא באתר "מקום" - יש שם מאמרים רבים בנושא וכמו כן יש פורום שנקרא - שבי רוחני, אם אינני טועה, ושם תוכלי לשאול מי מתמחה. אולי תפרטי מה המקום בו מדובר ואוכל להפנות אותך לאנשים מהאתר מידע על כתות בישראל וגם אולי לייעץ כמה טיפים מנסיוני המר.. קישורים: שבי פסיכולוגי ורוחני - של אתר מקום: http://www.macom.org.il/Topic_mindcontrol.asp אתר מידע על כתות בישראל http://www.katot.org/Files/HomePage.asp פורום שבי פסיכולוגי ורוחני http://demo.ort.org.il/ortforums/scripts/forum.asp?pc=239434796 בהצלחה..

שלום רב, אני בת 29 ופשוט רוצה להתייעץ, לשמוע והכי חשוב להוציא החוצה. לדעתי ההורים פשוט דפקו לי את האופי. הגעתי למסקנה הזו מזמן אך הטמעתה נעשית משום מה בימים האחרונים. כל חיי ההורים שלי פשוט גרמו לי להרגיש נחותה, לא יוצלחית, מכוערת, טיפשה ועוד דברים שאמרו במהלך החיים. הדברים פשוט נאמרו לאחר כל מיני מקרים שקרו במהלך החיים, הם לא ממש חשבו על זה לפני שאמרו את זה, אני תמיד נעלבתי מאד ובלעתי את הצפרדע וכך כל פעם מחדש. פשוט עכשו אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש. אני אדם עם הערכה עצמית שואפת לאפס, ביישנית עד אין גבול והכריזמטיות גם נוטה לאפס. אני לא יודעת מה לעשות ואיך לעלות מפה למעלה. זה משפיע על כל תחומי החיים שלי והורס לי הרבה דברים, בעיקר בעבודה. אני נשואה לבעל מקסים ומדהים ויש לנו ילד בן 9 חודשים, בעלי הוא מתחום הפסיכיאטריה (כמה אירוני...) אבל קשה לי לדבר איתו על זה, גם כי הוא חושב שההורים שלי הכי טובים בעולם. לדעתי מה שהם עשו זה פשוט התעללות רגשית בי ובאחי. גם אחי מרגיש כך והוא פשוט התנתק מהם טוטלית לפני כשנתיים והוא רק בן 20. חשוב לי לציין שהורי אנשים טובים, מקסימים אבל עלינו הם כאילו מוציאים את התיסכולים שלהם אולי כי שניהם בעלי תואר שני ואילו אני ואחי אפילו באונ' לא רוצים ללמוד. הרבה יותר קל לי להוציא את זה בכתב מאשר פנים מול פנים ואני לא יודעת מה לעשות עם זה, יש קורסים להעלאת הכריזמה? הביטחון? האמת שאין לי מושג במה אתה יכול לעזור אבל אני חושבת שאני צריכה עזרה.

ענת שלום, ההתמודדות שלך בתקופה זו הינה מורכבת: גם עם זכרונות הילדות וההורים של אז, כלומר שלך כילדה. אבל ובעיקר עם הדימוי העצמי ועם תחושות הביישנות, חוסר ההערכה העצמית והכריזמה הנמוכה. אילו לא גדלים גם כאשר יש בעל מקסים וילד מקסים. לדעתי את יכולה להפיק רבות מטיפול פסיכולוגי. טיפול שיעזור לך לעבד את החוויות השונות מול ההורים ובתהליך איטי יסייע , כך נוכחתי מנסיוני, בהעלאת הדימוי העצמי. ספרים וקורסים? אני פחות חושב שזה יסייע באמת.אל תחששי גם מהמצב של "אני לא טובה בלדבר על זה". זה נלמד עם הזמן ושוב להערכתי תוכלי להפיק רבות מטיפול פסיכולוגי. בהצלחה, גדעון

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/544/xFT/513966/xFP/513966

ך שלום, קראתי את ההודעות הנוספות שבהן את מתארת את תחושת הלבד איתה את מסתובבת ואת חוסר "הידע" מה להביא לטיפול כדי לקדם אותו וכדי להרגיש פחות מנותקת. לדעתי אילו הם בדיוק הנושאים אותם את יכולה להביא לטיפול ומכאן תוכלו להתקדם הלאה. את מתארת מצב שמאוד אופייני לתחילת טיפול, שבו ישנה הצפה של רגשות ותחושות מחד, אך גם תחושה של חוסר ידע מה לעשות עם כל זה. לאורך זמן נוצר איזון טוב יותר בין ההצפה הרגשית מחד ותחושת חוסר הידע מאידך. לכן , פשוט תמשיכי בתהליך ושוחחי עם המטפלת שלך על תחושותייך. בהצלחה, גדעון

שלום, רציתי לדעת איך להתנהג עם אחותי. אני בת 22 אחותי בת 12,ואבי עבר לפני שנה אירוע מוחי. יתכן שהמקרה הזה ב"תוספת" גיל ההתבגרות הביא אותה להתנהג בצורה שהיא מתנהגת: היא עושה "דווקא",צועקת כל הזמן, ואפילו פעם כשאמרתי לה שהיא מתנהגת כך כדי לקבל תשומת לב,היא אפילו הודתה. בנוסף,יצא לה לצפות ללא כוונה באתרי סקס באינטרנט שצצים כפרסומות, ונדמה לי שמאז,היא קצת מפחדת לחשוב על מיניות מצד אחד, ומצד שני זה כל הזמן מעסיק אותה,ואפילו בצורה מוגזמת.איך אני /אימי צריכים להתייחס כלפיה מבחינת שני הדברים שלעיל?

אילנית שלום, לדעתי את צריכה לשמור על מקומך ויחסך אל אחותך כאחותה הגדולה ולא כעוד אמא. באופן מעשי הפרוש הוא שתנסי להיות קרובה ותומכת ואם היא זקוקה לתשומת לב , אז למה לא לתת לה את תשומת הלב שלה היא זקוקה? לגבי אתרי הסקס, זה בודאי לא רצוי בגיל הזה, אך ישנם נושאים הקשורים למיניות ולהתפתחותה הגופנית, שבודאי היא עסוקה בהם ואת תוכלי לתרום מנסיונך . כל זאת בתנאי שיהיה ביניכם קשר פתוח והיא תוכל לראות בך גורם שקרוב אליה, תומך ומוכן להתקרב ולסייע. ה"טריק" הינו , שלא להיות במקום שרק גוער ואומר מה אסור ולפתח לעצמך מקום יחודי כאחותה הגדולה. בהצלחה, גדעון

שלום. מה דרוש כדי שמסגרת טיפולית תוכר כמקום להתמחות בפסיכולוגיה קלינית? כמה זמן דרוש בדרך כלל להליך כזה? תודה רבה מראש. תהלה.

תהלה שלום, למיטב ידיעתי המקומות המוכרים להתמחות כפסיכולוגיה קלינית נקבעים בהמלצת מועצת הפסיכולוגים. (את הרשימה המסודרת אפשר לקבל במשרדי מועצת הפסיכולוגים). שם גם ניתן לברר מה התהליך הדרוש כדי שמסגרת טיפולית תוכר לצורכי התמחות. אך זהו תהליך שאינו קצר. בברכה, גדעון

בדרך מקרה נקלע לידי היומן שהבת שלי כותבת(בת 14) גיליתי כי ביתי נמצאת במצב של בילבול,חוסר אונים וייאוש. וזאת עקב כך שהיא בזמן האחרון פיתחה מערכת יחסים עם ילדה נחמדה הגדולה ממנה בשנתיים היא כותבת, כי נראה לה שהיא B סקסואל כיוון שהיא אוהבת אותה מאוד אך גם קשה לה לוותר על בנים בנוסף לכל הבילבול הנוראי קשה לה עם החברות הקרובות שהיא כנראה שיתפה אותן בסוד.היא כותבת שזה לא הולך ולא מסתדר להיות גם עם החברה הבוגרת וגם עם החברות בנות גילה .היא כותבת שהכוחות להתמודד עם המצב נגמרים לה והיא לא יודעת מה לעשות.כשניסיתי לשאול אותה עם הכל בסדר ועם יש בעיות היא אמרה ש הכל בסדר ושאני אפסיק לדאוג. אם לא הייתי קוראת ביומן לא היה לי מושג מה קורה כיוון שההתנהגות שלה בבית רגילה והיא מצליחה להסתיר בכל אופן את מה שעובר עליה לפי מה שכתוב ביומן. השאלות שאני שואלת הן: 1.האם לבוא באופן ישיר ולאמר לה שאני יודעת שהיא במצוקה.(אני לא רוצה לגלות לה שקראתי ביומן) 2.לאמר לה שלדעתי צריך לקחת עזרה מקצועית מפסיכולוג. 3.איך אני אדע לאיזה פסיכולוג מתאים למצבה לגשת. רציתי לאמר שמדובר בילדה חכמה יצירתית מקובלת בחברה עד מאוד ומנהלת חיים תקינים ובריאים בבית ובסביבתה.

שלום לך, בתור בת לאמא שלא ידעה שום דבר בזמן היותי מתבגרת, וגם עליי עברה תקופה לא קשה, אני יכולה להגיד לך כמה דברים: הראשון הוא שבשום אופן לא תספרי לה על קריאת היומן, ואל תגידי שום דבר שיביא אותה לחשוד שעיינת בו כי זה מאוד לא בסדר וכך היא תקבל את זה ובצדק... ודבר שני - את יכולה לומר לה שבהיותך צעירה הרגשת כל מיני דברים שלא יכולת לשוחח עליהם עם ההורים ודווקא היה עוזר לך לדבר עם מישהו אז. תנסי לא להשתמש במילים מהיומן שלה - בלבול יאוש וכו'. ותאמרי לה שאת רוצה שהיא תדע שבכל עת את מוכנה לשלוח אותה, נגיד לטיפול, אם בא לה להתייעץ ולהיעזר במישהו אם היא תצטרך.

תודה רבה על ההתיחסות,אז כבר ניסיתי את השיחה שבה ציינתי כי גם אני הייתי בגיל שלה ושיתפתי אותה בכמה סיפורים שתבין שגם לי היו התלבטויות ותקופות קשות . באותה שיחה היא הקשיבה ואמרה הכל בסדר ואל תדאגי.אתמול ניהלתי שיחה קצת יותר ישירה .לא אמרתי לה שקראתי ביומן, אבל אמרתי לה שראיתי מכתב שנשאר על המחשב ,מיכתב שהיא כתבה לחברות שלה ושהבנתי מהמכתב שיש בעיה ושאני רוצה שהיא תדבר איתי על זה.היא כעסה עלי ואמרה שאני סתם חטטנית וקורה שיש בעיות עם החברות ושאני יפסיק לדמיין ולהמציא דברים ושאני בכח מנסה למצוא עיניינים.אמרתי לה שלא קראתי את כל המכתב ושלא יכולתי שלא לקרוא את השורות הראשונות וחוץ מזה שהייתי צריכה את המחשב ולא ידעתי אם היא שמרה את המכתב או לא.אני נשארתי רגועה ואמרתי לה שאם היא צריכה עזרה אבא ואני כאן שבילה .היא אמרה שאני סתם דואגת ושהכל בסדר ושהיא לא מבינה מה אני רוצה מחייה.אני לא יכולה להתעלם ממה שהיא רשמה ביומן מה אעשה?

י. שלום, אני בהחלט יכול להבין את המצוקה שלך משום שאת שותפה לסוד שלא נועד לעינייך. (כך אני מניח, אם כי לא ברור איך היומן הגיע לידייך והאם היתה כוונה של ביתך להסתיר אותו, או שאת עשית פעולה אקטיבית לגילוי היומן) בכל מקרה, אם ביתך מצליחה להראות כלפי חוץ שהכל בסדר - אז עדיין יש לה כוחות. אם היא שיתפה את חברותיה - אז היא פתוחה ובעלת ביטחון בעצמה יותר ממה שהיא כותבת. הבנתי שניסית להציע ולרמוז לה על אפשרות סיוע והיא לא מעוניינת. לכן, אם היא לא מעוניינת אז אין מה לעשות כרגע. מלבד : לשים לב , להיות קשובה עבורה, מוכנה לייעץ לכשתתבקשי ולהמתין. לא הייתי מייעץ לך לספר לה שקראת את יומנה האישי. התגובה שלה והפגיעה שלה מהפלישה לפרטיותה יכולות להיות קשות. בגיל זה יש בלבול אצל חלק גדול מהמתבגרים לגבי שאלות של אהבה, זוגיות, דימוי עצמי ומיני. בלבול זה הינו נורמטיבי. יכולתה של ביתך לכתוב על זה, להתלבט על הנושא בינה לבין עצמה ובינה לבין חברותיה הינה נקודה העומדת לזכותה. בהצלחה, גדעון

שלום רב עברתי אבחון כסובל מ-ADD ע"י נוירולוג עברתי TOVA שרימז על הפרעות קשב עדיין, הנוירולוג שלי מסרב לתת לי מרשם קבוע לריטלין ואני נאלץ כל שבועיים להגיע אליו כדי לקבל עוד 15 כדורים. בהתחלה שהוא רצה לראות שאין תופעות לואי זה היה הגיוני אבל אחרי 3 חודשים זה פשוט הופך למיותר בעיני. מה אוכל לעשות בנידון? מה דרוש כדי לקבל מרשם קבוע?

יובל שלום, אינני בטוח שאני יודע לענות לך בנושא של מרשמים לתרופות. הייתי ממליץ לך לשאול את הנוירולוג המטפל מדוע הוא סבור שאין לתת לך מרשם קבוע ומתי זה כן יהיה ניתן. ולבנתיים להתייעץ באחד מהפורומים הרפואיים הרלבנטיים והשכנים לפורום הזה. בהצלחה, גדעון

שלום מקווה שזה המקום להתייעץ בנושא הבא: בני מוצץ אצבע אבל הבעיה היא שכל פעם שמכניס אצבע לפה הוא לוקח בובה פרוותית, תולש לה שערות ומכניס את האצבע לפה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. בהתחלה הוא עשה זאת עם השערות שלו אבל הוא עכשיו מסופר ולא עושה זאת יותר. אני מנסה להרגיל אותו למוצץ (כן אני מניחה שזה מאוחר מדי) אבל אפילו לא במקום אצבע אלא שרק ימשמש את המוצץ ביד. העיניין עם המוצץ לא ממש הולך. אני מנסה להסתיר את כל הבובות הפרוותיות וגם קצת קשה לו נפשית כי היה קשור לבובה מסויימת והוא מחפש אותה עדיין. כמה שאני אומרת לו שלא להכניס שערות לפה זה לא עוזר, זה כמו אינסטינקט שטבוע בו. לא יודעת כבר מה לעשות. בגן אומרי לי שגם מוצאים לו ביד כל הזמן שערות שתולש, זה ממש נראה לי לא בריא ואפילו די מסוכן שמא ייחנק. כל עיצה תתקבל בברכה תודה.

אפרת שלום, מהתיאור שלך לא ברור עד כמה חמור המצב של הכנסת שערות לפה. בכל מקרה בגיל שנה ותשעה חודשים הצורך להכניס דברים לפה הולך ופוחת וצריך גם לזכור שהפה הינו אמצעי החישה וההיקשרות הראשון בין התינוק לבין העולם. היה רופא ילדים ופסיכולוג בשם וויניקוט שלימד אותנו על חשיבותם של הבובות הפרוותיות וכל אותם "דובייים", שהילדים כל כך נקשרים אליהם, משום שהם מהווים תחליף ביניים לאם ומקור לנחמה ותחושת ביטחון. לכן אני סבור כי אותה בובה פרוותית שבנך עדיין מחפש הינה חשובה לו ולהתפתחותו ולא הייתי מסתיר אותה ממנו. ולהמלצתי הקבועה: בכל מקרה של שאלה לגבי קבוצת הגיל של 0-6 אני ממליץ שיהיה בספרית הבית, ספר טוב על התפתחותו הרגשית של הילד. כמו כן ישנם אתרים ופורומים המייעצים ספיציפית להורים לילדים בקבוצת הגיל הזו וכך ניתן לקבל מושג לגבי נורמטיביות של תופעות והתמודדות של הורים עם בעיות דומות. כמו כן אוניברסיטת תל אביב מפעילה קו להורה - יעוץ טלפוני חינם ומתן מענה לשאלות לגבי ילדים בגילאים 0-6. הקו פועל בימי ראשון ורביעי בין השעות 09:00 ל15:00 בטלפון: 03-6406888. בהצלחה, גדעון

שלום לך אורנה בחודש האחרון קראתי הרבה על הקשר בין מטפל ומטופל ונוכחתי לדעת שזה יכול להיות קשר מאוד טעון רגשית. אני בטיפול פסיכולוגי חצי שנה והפסיכולוגית שלי מקסימה. אני מאוד מעריכה אותה. דיברתי איתה על הנושא הזה והיא אמרה שככל שאני אקשר אליה יותר אני אפיק יותר מהטיפול. אני לא בן-אדם שנקשר בקלות אבל אני באמת יכולה לראות את עצמי מאוד נקשרת אליה. אני לא חושבת שאני צריכה להקשר אליה כדי שהטיפול יצליח. אני רוצה להגן על עצמי כי הרי זה קשר מאוד מורכב וחד צדדי. לכן בזמן האחרון החלטתי ל"שים" אותה במקום אחר, פחות משמעותי (סוג של ניתוק). אני לא יודעת אם היא מרגישה בכך, אני חושבת שלא. כי אני מאוד משתפת פעולה. האם אני מזיקה לעצמי? אשמח לשמוע את דעתך. ותודה בכל אופן.

הי איילת, בלי קשר לכך שזה משמעותי מה שאת עושה עכשיו בטיפול, יכול להיות שיש לזה משמעויות אחרות לגבייך במציאות שלך - ולכן כדאי לפתוח את הנושא ולדבר על כך. היא בטח יודעת שאת לא נקשרת בקלות, אך נראה לי שיש לדבר בטיפול על הצרון לשמור על עתמך מקירבת יתר, על להגן על עצמך מפני מי שבעצם לטובתך, אני גם לא יודעת אם זה מזיק לך - פשוט כדאי שזה יהיה נושא מדובר ולא "מנותק" כפי שאת מתארת. אני דווקא אחרת ממך בטיפול - (ובעצם גם בכלל) אני נותנת לעצמי להיסחף, לאן שזה יקח אותי, יש לזה יתרונות, יש בזה משהו משוחרר וחופשי על אף הפחד שזה יכול להיגמר רע.. ואגב, זה שהקשר חד צדדי לא אומר שאין לה רגשות כליפיך גם כן. היא לא מסוגלת להרגיש דברים כמו תלות לדוגמא כי אין את הקטע של השיתוף מצידה וההנאה מכך שכך המקום ההוא שלה - אבל היא יכולה להרגיש אליך שאר רגשות טובים חמים ואוהבים, וזה הרבה. נחכה לתשובה של אורנה...

שלום לך קלרי, תודה על התייחסותך. את צודקת, היא יודעת שאני לא נקשרת בקלות. אני יכולה להסחף כמוך אבל אני מאוד מפחדת... כשדיברתי איתה היא אמרה לי שמי שבא לטיפול צריך להאמין בכוחו של קשר. אבל איך אני יכולה להאמין בקשר כל כך לא טבעי? שלא תביני לא נכון הפסיכולוגית שלי מדהימה. היא מבינה אותי ויש בינינו כימיה מאוד טובה. אני מאוד מעריכה אותה אבל חושבת שעדיף לשמור על מרחק. חשוב לי שהגבולות יהיו מאוד ברורים. קראתי הרבה על מטופלים ששולחים אי-מיילים לפסיכולוג שלהם או מתקשרים אליו בין הפגישות. אצלי אין דבר כזה. רק במקרים חריגים של ביטול פגישה או משהו בסגנון. אין לי מילה אחת רעה להגיד עליה ממש לא! אני יכולה באמת לשאול אותה האם היא חושבת שזה משהו שקורה לי גם מחוץ לטיפול (נקודה למחשבה-תודה). מה איתך? אפשר לשאול כמה זמן את בטיפול?

איילת שלום, אורנה תשוב לענות ביום רביעי ולבנתיים אתייחס לשאלתך. אכן, הקשר מטפל - מטופל וטיב ההיקשרות בתוך הקשר הזה הינו מרכזי בטיפול, וכחלק מזה לא פחות חשוב הינה התקשורת הפתוחה והיכולת שלך להרגיש בטוחה ולדבר עם המטפלת שלך על כל נושא שמעסיק אותך. היה טוב לכן, לדעתי לפחות, אם היית יכולה להמשיך ולדון עם המטפלת שלך על הלבטים שלך סביב השאלה : "עד כמה משמעותית המטפלת שלי בשבילי ועד כמה משמעותית אני מרשה לה להיות בשבילי". יתכן שדרך שאלה זו תוכלו להתייחס גם לכך שאת לא בן אדם שנקשר בקלות והמשמעות של להיקשר... שיהיה בהצלחה ואת מוזמנת לשתף בהמשך לאילו מסקנות הגעת. גדעון

היי אם תוכלי לסביר בדיוק למה התכוונת כשאמרת תצאי לדרך? וגם האם הגעת למסקנה זו רק בגלל שלא שמתי פסיקים? אשמח לתשובה!!!!!!!!!!

גלית, מההודעה של אורנה לא נשמע שהיא התכוונה לצאת לדרך במובן של טיול. היא התכוונה לומר, כך נשמע לי לפחות, שכמו שההודעה שלך הייתה ללא הפסקות וקשה לקרוא את הכל בנשימה אחת - כך כנראה גם קשה לך, והצורה שכתבת רק מעידה על איך שאת מרגישה. לצאת לדרך נשמע לי כמו להבין מה המצב שלך, להבין מה את רוצה, להניח למילים הלא נעימות שאמא שלך אומרת (סביר להניח מתוך מצבה הקשה) ולצאת לדרכך, לדרך אותה את מחפשת. תמצאי עבודה, תלמדי מה שתרצי ותצליחי בדרכך.

היי זו גלית תודה לרי חמודה שמחתי כשהסברת לי אבל אשמח גם אם היא תענה למה התכוונה? ביי חמודה!

גלית שלום, אורנה תשוב לענות ביום רביעי. כדאי אולי לחזור ולהפנות את התייחסותך שוב. בברכה, גדעון

שלום גלית, כמובן שכוונתי הייתה לדרך במובן המטפורי, כלומר לצאת לאיזשהו חיפוש של כיוון ושל כוחות... בברכה, אורנה ראובן-מגריל

שלום, ביתי בת ארבע. לפני כעשרה ימים ביתי חלתה בזיהום סטרפטוקוקלי. בתחילת המחלה הילדה ניסתה לאכול וסבלה מכאבי גרון עזים בבליעה. היום , לאחר תום הטיפול האנטיביוטי וסיום המחלה הילדה ממענת לאכול , פרט למים היא לא מסכימה לאכול או לשתות כלום. שהיינו אצל רופא הילדים ששלל בעיה פזיולוגית. האם יכול היות שעקב הכאב שסבלה היא מפחדת לנסות לאכול? מה עלי להסביר לה כדי לשכנע אותה להתחיל לאכול? בתודה מראש נטע

נטע שלום, זוהי תגובה מוכרת אצל ילדים : לאחר כאב יש חשש שעדיין היא תמשיך לסבול כאבים בזמן אכילה ולכן חוששת לנסות. אל תלחצי, הסבירי לה שהמקום כבר נרפא ולא יכאב לה והיא תוכל לנסות לאכול כשתרגיש רעבה. היא תוכל להתחיל במאכלים רכים כמו מעדן או גלידה שמחליקים בגרון ולא כואבים ולהמשיך אח"כ למאכלים רגילים. בכל אופן, אל תעבירי לה תחושות לחץ שלך ולמעשה אין גם סיבה ללחץ כזה. עדכני אותנו לכשתחזור לאכול. בברכה, גדעון

בני חווה דיכאון קשה טופל 3 פעמים בשבוע אצל פסיכולוג , לאחר כשנה שבה חל שיפור ניכר הוא חווה מצב פסיכוטי ומאז הוא בנפילה כ-5 חודשים . אני חושבת שכדאי להחליף את הפסיכולוג , לנסות מישהוא אחר מה יש להפסיד? אני פוחדת להציע זאת לבני כי אולי השינוי המשמעותי הזה דווקא בזמן דיכאון יכול להחריף את המצב.

שלום אילנית, קשה להשיב תשובה חד-משמעית לשאלת החלפת המטפל, בעת משבר וגם בזמנים רגועים... אני ממליצה להעלות את השאלה בפני המטפל של בנך, משום שהוא מכיר אותו זמן רב, הן לפני המשבר והן במהלכו. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

יש משהו שמאוד מפריע לי כבר הרבה זמן וזה הביישנות יתר שלי הכוונה היא שבנים פונים אלי לא משנה לאיזו מטרה אני נעשת אדומה בצורה מפחידה דבר זה מביך אותי מאוד מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה? אני בת 18 והביישנות(הכוונה שהפנים שלי הופכות ישר לאדומות) נמשך הרבה זמן וכן רק שבנים פונים אלי. נ.ב בפורום הסמוך אמרו לי שאולי באמצעות ביו פידבק אפשר יהיה לשלוט על הביישנות שלי. מזה בככל? איך זה מתבצע? והאם יש דרכים אחרות?

שלום לירן, אחד הכיוונים האפשריים הוא להתחיל טיפול פסיכולוגי דינמי, בו תוכלי לחשוב על הסיבות העמוקות לביישנות שלך, ועל הספציפיות שלה במפגש עם בחורים. ביופידבק היא אפשרות נוספת שכדאי לשקול, בהתייעצות עם מומחה בשיטת טיפול זו. היא מבוססת על עבודה עצמית מול תוכנת מחשב, הממחישה באמצעים וויזואליים או קוליים את עוצמת המתח שאת חווה. באמצעות אימון תלמדי להפחית את רמת המתח שלך, ולשמר מצב זה. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

במהלך קיום יחסי מין אני מצליח להגיע לזקפה יפה אך איני מצליח לגמור הופניתי לייעוץ אורולוגי ונאמר לי שזו בעיה פסיכולוגית.אני לא מרגיש בנוח במצב זה היות ואני נשוי לכן אודה לכם אם תוכלו להגיד לי מה עלי לעשות בנידון ולמי עלי לפנות לקבלת טיפול

שלום, כדאי לפנות לטיפול אצל סקסולוג מומחה. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

שלום רב ילדי הקטן בן שנתיים. הוא ילד שובה לב, מחבק, מנשק, שר שמח ורוקד למרות כל האמור, הוא יכול להשתנות במהירות ולהפוך לילד עצבני, מרביץ, מתוסכל, נושך ולפעמים גם לשבת לדפוק את ראשו בקיר או לזרוק עצמו על הריצפה מצבי הרוח הללו משתנים ומתחלפים במהירויות לדוגמא: אתמול בלילה הוא התעורר בבכי היסטרי הוצאתי אותו המיטה וניסיתי לחבק אותו, אך כל פעם שניסיתי להתקרב הוא החל לבעוט ולהרביץ לי מן הצד השני גם כשהנחתי לו לנפשו הוא נראה לא נינוח ילל מעט וזז מצד לצד - הסיפר נמשך כשעה וחצי לערך שבמהלכו אני מנסה להתקרב והוא מכה בי ללא הפסקה הילד מאובחן כילד עם "חשד לתסמונת NOONAN", עקב בצקות בכפות ידיים ורגליים ומבנה פנים חריג. הוא נמצא מעקב של רופאי התפתחות, אשר איבחנו אותו כבעל התפתחות "גבולית", אך הוא כל הזמן לומד ומתפתח ידוע לי שילדים בגיל הזה "מתמרדים" וחלקם אף נושכים ומרביצים שאלותי הן: 1. האם נראה לך שזה סיפור שגרתי של ילד מרביץ ואם כן איך ניתן לטפל בזה? 2. האם נראה לך כי זו התנהגות חריגה ואם כן האם עלול להיות לה קשר לתסמונת? תודה רבה מראש

שלום רוני, השאלה שלך היא בעיני דוגמה מובהקת לשאלה שלא נכון להשיב עליה באינטרנט, מבלי לראות ולהכיר את ילדך. באופן מאוד כללי, אני יכולה לומר שההתנהגות שתיארת נשמעת חמורה יותר מהתקף זעם של גיל שנתיים, אך שוב אני מרגישה צורך לסייג את דבריי. אנא חזרי אל הרופאים שפגשו את בנך, ושוחחי עמם על חששותייך. בנוסף, אני מאוד ממליצה שיהיה לך מקום משלך לבטא בו את הדאגות ולתאר את ההתמודדויות. בהחלט כדאי לשקול טיפול עבורך. בברכה (חזקי ואמצי), אורנה ראובן-מגריל

אני מצרפת לך את הקישור הבא: http://www.maytal.co.il/heb_articles/article_1.html הנושא של הפרעת זהות דיסוציאטיבית שנוי במחלוקת בקרב אנשי המקצוע. המאמר הנ"ל מסכם את מהות ההפרעה בצורה הנכונה ביותר מבחינה מקצועית... אין שום דבר זוהר בהפרעה הזו, כפי שאנשים שונים מנסים להציג אותה. גם לא מדובר באמת באישיות שונות שמאכלסות גוף אחד, אלא באישיות אחת שיש נתק/ים בין החלקים השונים שלה; אבל זה לא הופך את זה לקל יותר... ס.מ.

למה את לא משרשרת?

??, ????????????????? מה זה משנה, למי ולמה? זה לא שמישהו נפגע מזה... ס.מ.

היות ועישון הינו התמכרות מוחית ברובו, האם אפשר לקבל "טיפים" ועזרה, על מנת להשפיע על ציבור המעשנים - חלק ממכריי, ולנסות לגמול אותם מסיגריות, האם סיפור סיפורי אימה - בגין מעשנים שקצו את חייהם. האם לומר להם בקול - מכורים! יעזור? בתודה.

שלום ציון, עישון הוא הרגל, וכדי להיפרד ממנו צריך לרצות להחליף אותו בהרגל אחר. הדגש על לרצות... ברמה הטיפולית, זהו תהליך אישי של חיפוש אחר ההרגל החלופי, ואתה לא יכול לעשות את זה בשבילם. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

אני אמא בת 40 שסובלת כבר שנים מחרדות ופחדים...טופלתי בכדורים ופסיכולוגית אך הפחדים נשארו... אני רוצה לקבל עזרה בבקשה! ולספר יותר על המצב תודה.

שלום, כתבתי לך קודם (הודעתך הופיעה בסיום של שרשור אחר), אז אני מעתיקה את תשובתי: אנא כתבי יותר (איזה סוג של טיפול את מקבלת, במה ממוקדים הדיכאון והחרדות וכד'). אני מקווה שנוכל לשלוח לך עידוד ותמיכה דרך הפורום... בברכה, אורנה ראובן-מגריל

שלום, מחשבות שליליות שמפריעות לתפקד ביום יום, לקחתי פרוזק ,כדורי הרגעה,ושינת יתר. אני לא מסוגלת לקום מהמיטה,מפחדים..חרדות...לא מתפקדת כמעט.

היי תודה על הניסיון הכנה מצידך לעזור דווקא אני הולכת ללמוד במוסד שדי קרוב לאזור מגוריי אני מאוד מתביישת ולכן מתקשה ליצור חברויות נראה לי שאפילו בוקר טוב אני בקושי מסוגלת להגיד לאלה שיגורו איתי במעונות וככה אני אהיה באמת בודדה היו לי שתי חברות אחת מתה בתאונת דרכים לפני כשנה השנייה מאז ומתמיד זלזלה בי ונתנה לי יחס מגעיל וכל חברותיה קטנות ממנה לפחות ב4 -5 שנים בקיצור אני לא הולכת אליה כי אני לחא מסתדרת איתה הרבה פעמים עזרתי לה בכל מיני דברים וכשאני ביקשתי עזרה היא הייתה אומרת מה שעזרת לי היה מזמן תשכחי מזה והיא טוענת שאני מבזבזת כסף בזמן שהיא עובדת וכשהיא מקבלת משכורת הכל הולך על בגדים חדשים הקיצר זה לא משנה מה שאני מעוניינת לפתור באמת זה העניין עם אימי אני כן מעוניינת להסתדר איתה ושנבין אחד את השני אם שנינו צריכות להשתנות אין לי בעיה עם זה רק שנוכל להגיע לפתרון טוב וגם די ברור שגם אם היא תגיד אל תלמדי או תעבדי אני לא אקשיב כי אני בגיל שאני יכולה להחליט החלטות בעצמי אבל מה שאני רוצה זה התמיכה שלה בי כי זה גם חשוב אז בקיצור דוקטור מה לעשות????? ולאה שוב תודה על תמיכתך!!!!!!!

שלום, כתבתי לך משהו בסמוך להודעה הקודמת (מחברת ההודעה נקראת גלית). בברכה, אורנה ראובן-מגריל

אני לומדת קורס חינוך לגיל הרך בויצו, ובמסגרת הקורס למדנו על ילדים עם צרכים מיוחדים ושם נתנו לנו הגדרות מהי דסלקציה, מהי הפרעת קשב וריכוז ועוד. לאחר שקראתי את ההגדרות של הפרעות קשב ורכוז, מצאתי את עצמי עונה על מירב הקריטריונים. רציתי לדעת : איך אוכל לטפל בבעיה הנ"ל, כי ברצוני להמשיך ללמוד לימודים אקדמאים ובמצבי הנוכחי אינני מסוגלת לעמוד בכך.

שלום לך אני אמא לשתי בנות האחת בת שנה וארבעה חודשיםוהשנייהבת חמש ועשרה חודשים בתי הגדולה ילדה מאוד חכמה ונבונה עים קושי במוטוריקה גסה ומטופלת עקב כך בקבוצת פיזיו טופלה בעבר בריפוי בעיסוק קצת למרות שלא היה צורך בתי ילדה מפונקת מאוד שכאשר נולדה אחותה הקטנה הפכה להיות מרדנית ומאוד קשה מעט אימפולסיבית ודורשת את תשומת ליבי כל הזמן משלא בתחילה מעסיקה את עצמה ולאחר מכן מתוך כעס שיעמום וחוסר מיצוי יושבת לאונן לפעמים זה נמשך שעה ושעתיים עד אשר אני כבר צועקת עליה אני טעיתי שפינקתי אז ויותר כאשר אחותה נולדה מתוך פיצוי ולא שמתי גבולות משהייתה קטנה והיום כל בקשה הופכת למשימה קשה עים אייומים ופעמים מכה בטוסיק או ביד או עונשי העשר דקות בפינה או בחדר אין לי שליטה עליה היום ואני לא נהנית לגדל אותה כככה גם מאוד קשה לי אני לא יודעת מה לעשות בגן טוענת הגננת שהיא ילדה מאוד חכמה ובזה אני מאמינה לה היא גם אומרת שאין לה שום קושי התנהגותי למעט לפעמים שהיא יוצאת מריכוז פסיכולוגית עשתה לה את מבחן טובה והיע עברה אותו בהצלחה יתרה הבעייה איך אני מציבה גבולות לידה שלא עושה לי חשבון וכבר יחסית גדולה בגיל דבר נוסף שרציתי לציין הוא שבבית לא שוררת אידיליה ביני לבין בעלי ולאאחת אנו מוצאים עצמינו מתווכחים בפני הבנות וצועקים ולא אחת גם בתי הגדולה תופסת לה צד בענין לטובתי או טובת בעלי מה עלי לעשות עיזרו לי

אולי כדאי שתתחילו בטיפול זוגי לך ולבעלך, דבר שימנע מכם את מצבי הריב והצעקות ליד הילדות שבפירוש מזיק וגורם להתערערות המשמעת והקניית החינוך. זה גם יתן לך כלים ויסייע בידך לחינוך נכון ולא מפנק. הבנות זקוקות קודם כל למסגרת יציבה וברורה של מי נותן את ההוראות בבית על מנת שתיסלל להם הדרך לחינוך ומשמעת.

שלום אלמה, נשמע שאת מתמודדת עם עומס רב, הן בקשר עם בעלך והן בטיפול בבתך הבכורה. אני מניחה שאלה אינם העומסים היחידים... נשמע לי שאת מאוד זקוקה לתמיכה, למקום משלך בו תוכלי לבטא את רגשותייך ולחפש את הדרך האישית שלך בתוך העומס והדרישות הסביבתיות. טיפול פסיכולוגי יכול להוות מקום כזה, מרחב לשאול בו את השאלות ולחפש את התשובות... ואת יודעת, כשתרגישי את עצמך יותר "מוחזקת", יהיה לך הרבה יותר קל "להחזיק" את בתך הבכורה. המון הצלחה, אורנה ראובן-מגריל

שלום לכול הקורא, רציתי לדעת איפה אפשר להשיג חומד על פיצול אישיות. תודה רבה לכול העונה.

שלום לך, יש לך כאן באתר מצ"ב לינק http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/19/xCT/73 ועוד לינקים http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%9C_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA http://www.starmed.co.il/Forum/?MsgID=551645

שלום, אני מניחה שזו תשובה מאד מספקת. כתוב שוב אם אתה זקוק למידע נוסף. אורנה ראובן-מגריל

תודה

האם פסיכולוגים גם מפרשים חלומות של אנשים ?

כן

נכון...

אהלן, שאלה לי... הלכתי ללמוד מקצוע טיפולי עקב העיניין שבכך ולא על מנת להיות מטפלת אבל אני לא יודעת אם זה קורה רק לי או בכלל לחבר'ה שלומדים קורסים בפסיכולוגיה. זה מכניס אותי לסרטים, באמת כל ניתוח האישיות, פסיכו' אבנורמלית וכאלו, אתה מתחיל לפחד שאתה סובל מאיזושהי תופעה מנתח את עצמך ואת סביבתך.. האם בדקו פעם אם הלימודים משפיעים על על כך? האם זה קורה וזה עובר או שלומדים לחיות עם זה .כמו פסיכולוגים או שגם הם סובלים מניתוח עצמי ? בקיצר יכול להיות שזה כיוון לא מתאים לאישיות שלי ללכת ללמוד מקצוע טיפולי בגלל זה? טוב, תודה... דפי

כן... זה ידוע... אני לומדת עכשיו פסיכולוגיה ומנתחת גם את עצמי, גם חבריי עושים זאת. כמובן השאלה היא באיזו רמה.. אם את באמת חוששת שיש לך הפרעה את יכולה לפנות לייעוץ פסיכולוגי, לאיבחון. אבל אם הנושא מעניין אותך ואת רוצה לעסוק בזה אז תמשיכי ללמוד.

שלום דפי, אבחון וניתוח עצמי הוא "סימפטום" ידוע של הכשרה טיפולית, ועם הזמן לומדים להפסיק עם זה... זה נכון שפסיכולוג "נשאר" פסיכולוג גם כשהוא יוצא מחדר הטיפול, אבל לא ממשיכים לעסוק בדברים באותה הצורה, ולומדים לעשות את ההפרדות הנחוצות. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

נושא: הפרעת אישיות גבולית! הנני חושבת שאני סובלת מהפרעת אישיות גבולית אני מעוניינת לדעת מהי הפרעה זו ומה נסיבותיה אני מעוניינת לקבל איזה קישור אשר מצביע על כך שאני סובלת מהפרעה זו. הנני סובלת מדכאונות חריפים,ממחשבות אובדניות,ביצוע מחשבות אובדניות אלו מספר פעמים,ירידת מצב רוח,תחושת אומללות,הרגשת חוסר אונים,חוסר עיניין בהמון תחומים,אשמה,חוסר ביצוע פעולות...ועוד המון הנני מעוניינת בספרים לטיפול בעייתי כל אשר תיהיה האם בעיות אלו מצריכות לטיפול פסיכולוגי? אשמח לקבל כמה שיותר מידע תורה רבה ממני אירית המשך ערב נעים ושבוע טוב

אירית, אם את חושבת שאת סובלת מהפרעה כלשהי, אני מציעה שתפני לאבחון פסיכולוגי אצל איש מקצוע (פסיכולוג קליני). אבחון עצמי לרוב אינו מדויק, לא אחראי ועלול לגרום לנזקים; בעיקר אם על-סמך טקסט כזה או אחר "תאבחני" את עצמך כבעלת הפרעה כזו או אחרת, ובפועל זה לא נכון. ולכן, כל קישור אפשרי שיצורף כאן לא יצביע על שום דבר, ויוכל לשמש עבורך ככלי לקבלת מידע בלבד. גם ספרים תוכלי לרכוש אחרי שעשית אבחון מסודר, משום שכרגע את בעצם לא יודעת אם יש לך הפרעה כלשהי, ואם כן - מהי. כעקרון, הסימפטומים שתיארת יכולים להתאים להרבה דברים, ולאו דווקא להפרעת אישיות גבולית. פני לאיש מקצוע ותבררי את הדברים בצורה מסודרת, מקצועית ואחראית. ס.מ.

שלום אירית, אני מאוד מסכימה עם התשובה האחראית שקבלת, וממליצה לפעול על-פיה. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

שלום, רציתי לדעת מה דין ההתמחות כאשר לומדים פסיכולוגיה בחוץ לארץ? האם ניתן לעשות את ת הההתמחות של ארבעת השנים גם בארץ וגם בחו"ל? ומה מקובל?

שלום שלי, אין "דין" כללי, אלא כל מקרה נבחן לגופו בהתאם לתוכנית הלימודים וההתמחות באוניברסיטה הספציפית בחו"ל. מומלץ ליצור קשר עם מועצת הפסיכולוגים, ולברר פרטים יותר מדוייקים. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

היי אני בשנות העשרים המוקדמות ויש לי בעיות קשות עם אמי אני חיה בחברה שמרנית ונהוג בכפר שלנו שכל מי שלא נשואה תגור בבית הוריה (אין דבר כזה לגור עם החבר לצאת איתו לבלות) בקיצור חברה שמרנית כמו כן לא מסתכלים בעין יפה על מי שהולך לפסיכולוג למרות שלדעתי זה בסדר גמור ואף רצוי הבעיות שלי עם אימא הן כאלה סיימתי לימודי תיכון לפני 4 שנים לפני כשנתיים למדתי במכללה אקדמית ובמהלך השנה הזו הבנתי שאותו מקצוע שבחרתי לא מתאים לי וגם לא השקעתי בלימודים מרוב דכאון ונכשלתי והפסיקו את לימודיי יש לציין שאין לנו אוטו במשפחה אני מעוניינת לעבוד(מוכרת בחנות עובדת ניקיון נציגת שירות מה שיש!!) ואימא שלי עושה לי בעיות היא אומרת מה תרוויחי מזה שתעבדי? אני לא יודעת אם כוונתה בכסף או בתועלת שיצמח לי מזה נרשמתי ללימודים אקדמיים במקום אחר (מהמקום שלמדתי בו והפעם אני מאוד רוצה את המקצוע הזה וחושבת שהאופי שלי מתאים למקצוע) וגם בעניין זה אומרת מה תרוויחי מזה? כבר הפסיקו את לימודייך תעזבי את הלימודים לא יצמח ממך כלום !!! יש לציין ל שלאימייהייתה לפני כ 5 שנים הפרעה אובססיבית קומלסיבית ומאז הפסיכיאטר אמר לה שהיא צריכה לקחת תצרופות כל חייה כי אם לא המחלה תחזור אומנם המצב שלה השתפר מאוד אך לפני שהייתה חולה היתה עושה ניקיון בבית והיתה חרוצה ועכשיו חוץ מבישולים אני זו שעושה הכל(אני בת יחידה ויש לחי עוד אח צעיר) וגם הדיכאון לא עבר לה והיא ממעיטה לדבר אם משוחחים איתה עונה בקושי בלי רצון היו לה בעיות עם חמותה מאז ומתמיד היא(סבתא שלי מצד אבא) הייתה מעלילה עליה שקרים שהיא גנבה לה כל מיני דברים שניסתה לשרוף את פניה שהיא לא מבשלת לא מנקה את הבית אבל הכל שקר הבעיה גם שהיא גרה קומה מתחתינו וגם אימי לא מסתדרת עם אבי כ"כ סבתי משכנע אותה לבוא נגדנו ומשכנעת אותה שאנחנו בזבזנים בקיצור אני רוצה שתגיד לי איך לדברעם אימאאיך לשכנע אותה לדבר אליי יפה כשאני אומרת אני רוצה לעבוד וללמוד היא אומרת מה תרוויחי מזה את לא חרוצה את לא חכמה ועוד מילים שמורידים לי את הביטחון בטירוף!!! יש לציין שבזמן שאימי הייתה חולה אבא לא עזר בכלום והיה אומר שנכנס בה שד ושהיא שטן ואני זו שהייתה לוקחת אותה לפסיכיאטרים וגם אחיותיה עזרו קצת אני ממש במצוקה תעזור לי!!!!!!!!

היי גלית. הסיפור שלך נגע לי ללב, גם אני מגיעה ממשפחה דומה, אומנם לא שמרנית, אבל היחס אליי דומה למה שציינת. את חייבת אבל באמת חייבת, לרצות לשנות את החיים שלך, את חייבת לרצות חיים טובים יותר. תמצאי עבודה כדי שתוכלי להיות ברשות עצמך, לחסוך כסף, כן!!!! ללכת ללמוד, וללכת לטיפול. שלושת אלו, שציינת שאת רוצה אבל אימך מתנגדת לכך, אלו החשובים ביותר להתפתחות שלך. אימא שלך תתנגד, אולי תנסה להוריד לך את הביטחון- אבל בסופו של דבר גלית- אלו החיים שלך!!! אני מבטיחה לך (מנסיון), שאם תלכי לטיפול- והיא לא חייבת לדעת על זה, החיים שלך ישתנו, הביטחון שלך יעלה. אני יודעת שזה לא קל, אבל זה אפשרי. אגב- תוכלי לעבור לגור במוסד האקדמי אליו תפני. לכי על זה!!

שלום גלית, כשקראתי את ההודעה שלך שמתי לב שאין בה כלל פסיקים ונקודות, וזה כאילו שצריך לקחת המון אוויר ולקרוא הכל בנשימה אחת... אני חושבת שזה מאוד סימלי, כי מה שאני רוצה לומר לך הוא: לקחת המון אוויר, לנשימה ממש ארוכה, ולצאת לדרך. אני בטוחה שקשה לצאת לדרך ללא תמיכת המשפחה, אבל נדמה לי שיש לך את הרצון והכוחות לעשות זאת. המון הצלחה, אורנה ראובן-מגריל

היי אורנה לחאיזה דרך לצאת ? לא זוכרת שכתבתי לך שאני מתכננת טיול לאמריקה או משהו והאם הסקת את המסקנה הזו רק בגלל שלא שמתי פסיקים התשובה שלך מאוד לא ברורה כמו שכתבתי ברור שאינני מתכוונת להקשיב לה בעיניינים כאלה אני גם אלמד ואעבוד אבל זה הפתרון שלך? לצאת לדרך? לאן בדיוק? אתץ לא מציעה לי איך להסתדר איתה ? אני חושבת שזה מאוד חשוב להסתדר עם המשפחה וגם התמיכה שמעניקים אחד לשני אני הענקתי המון תמיכה לאימי כשהיא הייתה חולה (מחלת נפש כלשהי) הייתי כל הזמן אומרת לה שהיא תצא מזה כמובן זה היה בשילוב טיפול פסיכיאטרי בקיצר אני רוצה תשובה אמיתית וכנה !!!!!!!!!!!

קוראים לי מור ואני בת 15, וכשהייתי יותר קטנה נהגתי לשחק כאילו אני דמויות מכל מיני סדרות שראיתי, והמצאתי דברים וממש שחקתי את הדמויות. אבל גם עכשיו אני עדיין עושה את זה, אבל שונה... עכשיו אני נדמיינת סיפורים על ילדים שההורים שלהם מכים אותם או עוזבים אותם... האם זה מוזר? האם אני צריכה ללכת לפסיכולוג? בבקשה תעזור לי! תודה מור

שלום מור, נראה שאת עוסקת באופנים שונים בתחושות של תוקפנות ופגיעות, וזה בהחלט בסדר. אני יכולה לספר לך מעבודתי כפסיכולוגית, שאנשים חושבים ומדמיינים לעצמם כל מיני מחשבות, ואין בכך כל רע (כמובן, כל עוד שמים לב להבחנה בין מחשבה ומעשה). אני חושבת שאין כל הכרח שתפני לפסיכולוג, אבל את עשוייה מאוד להינות מכך שיהיה אדם שיחלוק איתך את העולם הפנימי העשיר שלך. כך שזה לבחירתך... חופש נעים, אורנה ראובן-מגריל

בני בן 8+ ידוע כילד עם בעיות ריגשיות. בהמלצה של רופאה בוצע מבחן טובה שלא נתנה תשובה חד משמעית ,וגם לדברי הרופאה הנירולוגית קיימת הפרעת קשב וריכוז אך גבולית שלא כדאי בשלב זה לטפל בתרופות. אך בני נתקל בהמון בעיות בבי"ס . כיצד ניתן לעזור לילד בשלב זה על מנת שלא תדבק אליו סטיגמת הילד הרע?

שלום, ראשית חשוב לי להפנות אותך שוב אל אנשי המקצוע שפגשו ואבחנו את בנך. מאחר ואינני יודעת באילו בעיות רגשיות מדובר, התשובה שאתן כללית למדי. נשמע לי נכון לשקול טיפול פסיכולוגי, שיאפשר לבנך לבטא בחופשיות רגשות שלא תמיד יש להם מקום במסגרות החיים הרגילות. אפשר לחשוב למשל, על טיפול בתנועה, שמאפשר בדיקה של הגבולות הגופניים והרגשיים שלנו במרחב. אני ממליצה לך להתייעץ עם פסיכולוגית ביה"ס לגבי פנייה לשירות הפסיכולוגי החינוכי, שם יוכלו להמשיך לעזור. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

שלום הייתי רוצה להתיעץ איתך בקשר לבתי בת ה23. היא ילדה יפה מאוד, סטודנטית באוניברסיטה, ולומדת טוב . לפני 3 שנים היה לה משבר רומנטי חמור, ומאז היא נפלה להפאעת אכילה. (היא היתה שמנה ). בשלב מסוים פנינו לעזרה פסיכולוגית, וכיום היא בטפול כבר שנתיים. היא אומרת שהטפול עוזר לה מאוד, ובאמת פעם בעת האכילה היתה טאבו, והיום היא יותר פתוחה אלי, ויותר משתפת אותי במה שקורה לה. בשביל רקע כללי לא טוב לה עם עצמה. היא מאוד רוצה זוגיות ואין לה, היא מאוד רוצה קשר אמיץ עם חברות וגם זה אין לה, בלימודים היא משקיעה המון המון, ובכל זאת מתוסכלת שהיא לא חכמה כמו הבנות בחוג שלה, עבודה היא מנסה המון זמן למצוא (חלקית, ולא מלצרות) היתה באין סוף מיונים, ולא התקבלה לכלום. אתמול אחרי בחינה מלחיצה, ישבנו לשתות קפה ביחד, והיא אמרה לי שהפסיכולוגית שלה אומרת שיש לה נטיות לדכאון, ולכן כל כך קשה לה לראות את העולם בצורה חיובית. היא ספרה לי שכל בוקר הוא צלחמה בשבילה לצאת מהמיטה, וכל יום היא צריכה להלחם חזק עם עצמה בשביל לא לשקוע, ולהגיע לרמת נורמליות של אחרים. והיא פוחדת מהעתיד, עוד מעט נגמרים המבחנים, ואם היא לא תמצא תעסוקה היא תשקע בדכאון קליני חזק. היא ממש בכתה שאמרה לי, שהיא פוחדת שלא ימצא מי שיהיה מוכן לחיות איתה, בגלל הנטיות שלה והבעיה שלה, ושהיא פוחדת שאם היא תהתיה בהריון פעם, היא תגרר לדכאון שלאחר לידה. היא אומרת שהמסיכה שלה כלפי חוץ יפה ומושלמת, אבל בפנים הכל רקוב. אינני יכולה לתאר אפילו מעט מהכאב שאני חשה כשהיא אומרת דברים כאלה, ואינני יודעת איך אני יכולה לעזור לה. אגב, בעוד שנה היא מסימת תואר ראשון, וישנה אופציה להמשיך לתואר שני שהוא בן 3 שנים, ומאוד מלחיץ (56 ש"ש) מה שלא מותיר זמן לעבוד וכו,. היא מאוד מתלבטת מה לעשות, מצד אחד היא רוצה ללמוד אותו (התואר הוא בליקויי למידה), ומצד שני היא אומרת שלא טוב לה לאבד שליטה, ואם היא תמשיך לא תהיה לה ברבה שליטה, כי היא לא תוכל לעבוד, ולא יהי לה כסף משלה, ולא תוכל לעזוב את הבית, מה שהיא מאוד רוצה. האם כדאי לה, במצבה להכניס את עצמה לעוד 3 שנים לוחצות? האם לא כדאי לעזוב כרגע את הלימודים (אחרי סיום התואר הנוכחי) ולקחת פסק זמן? האם יש פתרון לאדם שיש לו נטיות דיכאוניןת, חוץ מכדורי שאיליהם היא מתנגדת? האם טוב שאדם במצבה יעבור לגור בדירה לבד? או שדוקא המסגרת יכולה לשמור עליה? האם היא צודקת בחששותיה לעתיד? האם הטיפול הפסיכולוגי לא אמור לתת מענה לכל הבעיות האלה? ושאלה אחרונה האם ידוע לך על שיטת קינסולוגיה מוח אחד? ישנו שנוי באישיות שלה מאז שהיא החלה בטיפול, והוא לטובה, היא יותר מודעת לעצמה ולצרכים שלה, יותר אסרטיבית, ופחות נשברת לרסיסים אחרי משברים, אך עדיין האם אפשר להגיע לרפוי מלא?

שלום אלינור, כתבת באורח נוגע ללב על הכאב שאת מרגישה בעקבות הכאב של בתך, ואני מקווה שהיא יודעת ומרגישה את האמפטיה הזו. לצד האמפטיה, נראה לי חשוב להעביר לבתך בכל דרך שתוכלי, את ההרגשה שאת סומכת עליה שתמצא את דרכה. סומכת עליה שהיא תמצא את הדרך לחוש יותר בטוחה ושלמה... סומכת עליה שתעשה את כל הדרוש כדי להמשיך לגדול ולהתפתח, גם אם הדרך מכאיבה ולא ברור אם לכל קושי יש מענה... סומכת עליה שהיא יכולה לבחור ולעמוד מאחורי בחירותיה, בדיוק כפי שאת עשית ועושה. אני מקווה שבקורב בתך תרגיש עוד יותר טוב עם עצמה ועם סביבתה, אורנה ראובן-מגריל אגב, אינני מכירה את שיטת הקינסיולוגיה.

שמי מעיין ואני בת 19 ויש לי הרבה בעיות ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל פשוט אני צריכה עזרה... בגיל 17 היה לי חבר ראשון ואהבתי אותו והיה לי קשה מאד להפתח אליו רק אחרי חצי שנה נפתחתי איתו במיטה היינו שנה ונפרדנו וכל הזמן הוא טען שאני קרה במיטה...הבעיה שלי היתה שהייתי לחוצה במיטה כל הזמן וכאשר אני מרגישה שאני הולכת לגמור אני מפסיקה את הפעולה המינית בגלל זה אני אף פעם לא גומרת(גמרתי איתו רק 3 פעמים),בנוסף לא שכבנו ואני בתולה. למה אני מפחדת מגמירה?גם אני לא מצליחה לספק את עצמי ברגע של "שיא"אני מפסיקה,האם יש הסבר הגיוני לכך? בנוסף אני בחורה עצבנית וקשה לי להתחבר עם בנות(עם בנים אני חברמנית) ,אני בחורה פאסימית ויש לי מצבי רוח וגם לחץ ודכאונות. יש לי בעיות בבית עם ההורים אני לא מסתדרת איתם וגם הם לא מסתדרים עם עצמם וכל הזמן יש צעקות מגיל קטן,יכול להיות זה מה שהשפיע על מהלך ההתפתחות שלי? בבקשה אל תגידו לי ללכת ליעוץ פסיכולוגי כי אני מתביישת תעזרו לי לפתור את הבעיה שלי.

מעין שלום. אווירה מתוחה בבית, צעקות בין ההורים ותחושה שאת לא מסתדרת עם אף אחד במשפחה בהחלט עלולים לגרום לך לחוש פסימית ומצוברחת, זה טבעי. אינך יכולה לשנות את המצב הקיים בבית כנראה, אינך יכולה לשנות את הורייך אבל את יכולה לשנות את הבחירה שלך להתמודד עם המצב הקיים, כלומר - את יכולה להחליט שאת ממעטת ככל האפשר לשהות בבית בו האווירה אינה לרוחך. העבירי את הזמן עם חברים קרובים ואהובים, אולי אפילו תנסי לברר האם יש באפשרותך לצאת מהבית ולעבור אל דירה משלך עם שותפים, עשי ככל יכולתך כדי לא להיות בתוך הקלחת הזאת של מתח, צעקות ולחץ. לגבי הנושא המיני, לא הייתי מציעה לך להילחץ מהעניין הזה. יתכן שפשוט היה לך ניסיון ראשון לא כל-כך מוצלח עם החבר הראשון (העובדה שהוא "האשים" אותך שאת קרה לא מוסיפה לו נקודות זכות מבחינתי), יתכן מאוד שהניסיון הבא שלך יהיה מוצלח בהרבה. אם את רואה שהמצב לא משתנה ואין שיפור, את תמיד יכולה לפנות לטיפול סקסולוגי דרך קופת החולים שלך, זה לא יעלה לך כסף למיטב ידיעתי. מעין, אין כל פסול בטיפול נפשי ואין בכך בושה. הבושה היא לחיות במשך שנים על גבי שנים עם מצב מעיק ומטריד ולא לעשות דבר כדי לפתור אותו, למרות האופציות הקיימות. בדיוק כשם שהיית בוחרת ללכת לרופא אילו היה כואב לך איבר כלשהו בגופך, ככה את אמורה לבחור ללכת לפסיכולוג/סקסולוג או כל מטפל אחר, כדי לטפל בחלקים האחרים בגופך ובנפשך.

תודה רבה לך... אני מנסה כמה שפחות להיות בחברת ההורים שלי...פשוט יש לי אח קטן בבית בן 3 וחצי וזה מה שגורם לכל האוירה והמתח בבית...גם לפני שהוא נולד היה צעקות תמיד אבל עכשיו זה כבר הגיע לשיא וזה כנראה משפיע עליי מאד...אין לי לאן לעבור אחרי החבר אני ניסיתי עם עוד בחור וגם איתו לא הלך...ושכחתי לציין שגם אני בוכה להם במיטה...אני לא משתלטת על עצמי ומגיע לפורקן של בכי וזה מפחיד אותם וכשהם שואלים למה את בוכה אין לי הסבר הגיוני לכך כי אני עצמי לא יודעת למה זה ככה פשוט אני אומרת שזה בגלל שאני מתרגשת. אני אתן דוגמא לכך:נגיד אם מישהו יבוא אליכם וידגדג אתכם חזק אתם תצחקו ומבחוץ זה יראה שאתם נהנים אבל אתם תתחננו לבן אדם שיפסיק לדגדג אתכם תגיעו לשלב שאתם לא יכולים יותר ומתים שהוא יפסיק, ככה אני מרגישה שאני מגיע לרגע של ה"שיא" שאני עומדת לגמור אני מפסיקה את הבן אדם ובגלל זה אני לא גומרת .יכול להיות בגלל שיש לי גמירה חזקה אני כבר לא יודעת מה לחשוב זה מדכא כל כך...

שלום מעיין, את מתארת בצורה מאוד רגישה את הקשיים וההתלבטויות שיכולים ללוות תהליך של גדילה, ונשמע שאין לך הרבה תמיכה מסביב. אני מבינה את הקושי לדבר על נושאים אינטימיים, אבל אני באמת חושבת שלאחר שתתגברי על הקושי הראשוני את תהני מאוד מנוכחות של מטפלת שתקשיב לתחושות שלך. אני מקווה שתהיי מוכנה לנסות... בברכה, אורנה ראובן-מגריל

רציתי לדעת איך אני יכולה לברר אילו פסיכולוגים פרטיים עובדים עם קופ"ח כללית?

שלום, פשוט ע"י פנייה לקופ"ח, ובקשת הרשימה הרלוונטית. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

שלום רב, כבר 3 שנים אני סובל מהיפוכונדריה שהתפרצה באופן חריף והפכה להיות נוירוזה משתקת. אני מטופל בפבוקסיל. הסבל עדיין עצום למרות השיפור המשמעותי. המאבק ההתנהגותי שלי בהפרעה אינטנסבי וחזק אך נתקל עדיין בקשיים רבים שגורמים לכניעה ובכך לחרדה קיצונית נוספת. ברצוני לדעת מה הם אותם גורמים, שורשים משותפים בילדותי שהביאו לאותה מחלה, והאם הסיבה שאחרי 3-4 שנים שבהם עדיין אני סובל ממחלה זו בחומרה, היא ליקוי בטיפול הפסיכיאטרי/פסיכולוגי או חוסר מאמץ מספיק שלי??? עייף חרד וקפוא, בתודה מראש, רני

שלום רני, אין זה נכון לדבר על גורמים כלליים למחלה, ויש צורך לבחון את הדברים ברמה האישית. מאוד כדאי להעלות שאלות אלה בטיפול הפסיכולוגי, ולהקפיד לשלב אותו עם הטיפול התרופתי. אינני חושבת שהעובדה שאתה ממשיך לסבול מקורה בהכרח בליקוי בטיפול או ברמת המאמץ שאתה משקיע. לצערי, לפעמים הסבל נמשך גם כאשר מטפלים בבעיות ומתאמצים מאוד... אני מאחלת לך כוח להמשיך לנסות, אורנה ראובן-מגריל

קחי בחשבון שכל מוסד אקדמי שיש לו לימודים מתקדמים בפסיכולוגיה יעדיף את הסטודנטים שלמדו אצלו ורק בעדיפות שניה סטודנטים ממקומות אחרים.

שלום אסי, בתהליך הקבלה לתואר שני במגמות הטיפוליות נקבע סף של ציון תואר ראשון + מבחן מתאם, שכל מי שעובר אותו מוזמן לתהליכי מיון אישיים או קבוצתיים. לאור זאת, מעבר הסף מאפשר לבוגרי כל האוניברסיטאות (כולל הפתוחה) להתמודד על מקום במגמה טיפולית. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

יש לי ילד בן חמש ויש לי בעיה הוא טועם כל דבר כל דבר הוא שם בפה, הוא נוגע ברגליים ואז מריח ושם את היד בפה, הוא לא מספר שהיה בשירותים ומן הסתם עדיין לא מסוגל להתנקות כמו שצריך ואז הוא נוגע בטוסיק ושוב מריח וטועם וזה גורם לו לפצעים בפה. כל דבר הוא מלקק זה מפריע לי ונראה לי ממש לא בריא מה עושים? בתודה אמא מודאגת

שלום, נראה שיש לך ילד סקרן, עם צרכים אוראליים מאוד חזקים. אני מציעה להתייעץ באופן אישי עם פסיכולוג התפתחותי, על מנת שתוכלי להביע את התהיות ולקבל המלצות התנהגותיות. בברכה, אורנה ראובן-מגריל

שלום אני בת 28 נשואה+ 1 . יש תופעה לא נעימה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה. אני מאד עצבנית..בוויכוחים שיש לי עם בעלי אני נוטה להתפרץ ולהתעצבן..לצעוק.. ופעם אפילו דחפתי אותו וזרקתי חפץ.. זו התנהגות שאני מתביישת בה והיא ילדותית ולא אינטלגנית לדעתי... אני חייבת ללמוד להתמודד אחרת עם המצבים ..ואך אני לא יודעת איך ..ומה אני עושה.. אני מאד נעימה עם הבן שלי..מכבדת אותו ולא צועקת עליו לעולם.. אבל אני מודאגת מן ההשפעה שיש ליחס שלי אל בעלי והדרך בה אני מתמודדת עם מצבים ..כך שגם הוא ילמד להתמודד עם אנשים ומצבים בעתיד.. כמו שאני הושפעתי( אמא שלי התנהגה ועדיין מתנהגת כך). אני מרגישה שאני חייבת להשתנות בעניין ולשנות את המצב כי בעלי לא יוכל לסבול את זה לתמיד..הוא אדם נעים מאד ורגוע..אני אוהבת אותו ואוהבת את המשפחה.. אני רוצה לדעת מה אני עושה ולאן לפנות כדי לקבל עזרה וייעוץ מבלי שזה יעלה לי הרבה כסף.. כי אנילא יכולה להרשות לעצמי יותר מדי.. בנוסף חשוב לי כי הדבר ישמר באותה מסגרת ולא יצא החוצה ..כך שלא תהיה אפשרות למעסיקים ..למשל..לדעת על הטיפול והעזרה שאני אקבל... תודה

שלום קטי, כל הכבוד על הנכונות והמחוייבות לטפל בקושי שלך. אני חושבת שמאוד כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי, שיאפשר לך להבין את הסיבות העמוקות לכעס שאת חווה, וליצור שינוי הדרגתי בהתנהגות. יש לך אפשרות לפנות לטיפול במסגרת ציבורית או פרטית, וכדאי לבדוק את נושא הסודיות ואת נושא העלות במסגרות שונות. אני מאחלת לך הצלחה רבה, אורנה ראובן-מגריל