פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
השאיר אותנו כך, בודדים מאב? נראה לי שהוא ברח, נמלט על נפשו המבוהלת מפרץ המבול... אודי ברח!!! איזה קטע!
אני כאן, אם כי לא 24 שעות... תרגיעו, חבר'ה, תרגיעו... קצת התרגשות, הגיע מנהל חדש, הפורום נפתח לאחר חודש דממה ויש קצת מהומה... תחשבו איך נסתכל על הימים הראשונים בעוד חודש... אודי
שברת שיא קוגנטיבי.
אקדים ואבקש ממך סליחה אם אומר דברים שלא תאהב לשמוע. מבינה את הגישה הליברלית שלך ואולי היא נכונה לחדר הטיפולים, (שם איש אינו יכול להסתתר מאחורי זהות בדויה). יש כאן אנשים רגישים שחושפים את ליבם ונשמתם ורואים במקום הזה מקור לתמיכה ואף להצלה!! - ברגעים מסויימים. הפורום כפי שאני רואה אותו , אמור לסייע לאותם אנשים שרוצים להסתייע בו ולא לאלה שמחפשים איך להעביר את הזמן - בביקורת וליצור פה מחנות של לגלגנות מידבקת. אם בכל פעם שמישהו כאן יגולל את רחשי ליבו, הוא ייתקל בציניות, בלגלוג ובעוקצנות, יהיו יותר ויותר אנשים שיחששו לחשוף ולהיפגע . אף אחד לא רוצה לשמש פה מטרה לחיצי הלעג וגם למען חופש הביטוי. אנא ממך אודי - קח את המושכות לידיך, אחרת אותם ציניקנים יעשו זאת. וכן ממליצה לך לקרוא מארכיון הפורום, אפילו ללא שימת לב לשמות הכותבים ולו רק כדי לקלוט איזו אוירה חמה, כנה , פתוחה ואמיתית הייתה פה , למרות ואולי דווקא מפני שהיו פה גבולות... ושוב סליחה אם פגעתי, תודה אם קראת ו...ב ב ק ש ה!
ממה את כ"כ מפחדת? מאמירת האמת? לעניות דעתי, אודי לא יעמוד במשימה.
וכי מה ולמה כל הרעש והצלצולים? ברור לך שבקצב הזה הפורום יסגר ויהיה לשממת המשועממים.
שלום מ', כלל לא פגעת. המקום חשוב לך וחשוב לכולם להרגיש שהמושכות בידיים בטוחות. גם כאן יהיו גבולות, אל דאגה. אני מניח שקצת מנסים לבדוק אותי... אודי
אתה בוירטואל. האינטרנט מלא פריקים מטורללים.
שלום אודי, אשתדל לא להכביר במילים, כיוון שאני מתארת לעצמי שגודש ועוצמת ההודעות שכבר מצטברות ביום הראשון לעבודה עלולות לגרום לך לסיים את יומך במקרה הטוב עם כאב ראש נורא ובמקרה הרע עם.. כפי שכבר הועלה על ידי משתתפות אחרות- בריחה מסוגננת יותר או פחות חזרה אל עבר החשיכה. מאחלת שתצליח להנות, לקבל, ליצור קשרים משמעותיים. גם לקחת דברים בהומור, ולעזור לאחרים להחזיר את ההומור והחיוך. שתצליח לווסת את עוצמות הסערות, להתמודד עם מכלול הפניות ולשמור על הפורום, כפי שכבר נאמר, כבית. בית חם עם תנור וכוס שוקו. בית שאפשר לקפוץ לבקר כשרוצים, שנעים להשאר בו, ושאפשר גם להמשיך ממנו למקומות פחות וירטואליים.... אני מופתעת כאן היום ומוצפת מכמות הפניות, כמה שהמקום הזה היה חסר לאנשים. כמה שהמקום הזה היה חסר לי. היה כאן משהו מיוחד. גם אני תקווה שנצליח למצוא את המיוחד, המשמעותי, גם אם יהיה אחר. שולחת לך ברכות איחולי הצלחה וישר כוח על לקיחת המשימה הנעלה גילי
וכבר מתחיל סשן "המשימה הנעלה"?
תגובה מעולה ונכונה. ישר כוח! נמאס מהדביקות הרגשית הזו, הלעוסה עד דק. איכס!
אודי שלום אני מתארת לעצמי שעם או בלי עצתי אתה תבחן את שאלת הפורום הפתוח עם יתרונותיו מול חסרונותיו. רק רוצה לציין כדי להשפיע על כף המאזניים שהתגובות העוקצניות כאן פוגעות ומבהילות. לי אישית יהיה קשה לכתוב כאן עם הידיעה שאקבל כאלו תגובות. גילי
שלום גילי, אכן רבו ההודעות בשעות שלא הייתי כאן. אני בהחלט מסכים עם דברייך. איני נבהל בקלות, והחופש היחסי עכשיו מסחרר קצת, כנראה. בכל מקרה, אם לא יתאזנו הרוחות בקרוב אשקול להחזיר את סינון ההודעות. חבל יהיה לי לעשות זאת, אך אני מציע להמתין מספר ימים שההתרגשות מחידוש הפעילות (ובואי) ירגעו. תודה על הברכות, אודי
כמה לא נעים, זוכרים את "אהבה"?! שמהר מאוד השתנו חוקי הפורום בזכותה,ועוד קרה לעצמה "אהבה", וכואבת כועסת או ממורמרת,משום מה בפורום זה את ממש לא היחידה.ותגובתך ממש לא מעניינת אותי, כך שתשאירי אותה לעצמך.וירטואלי או לא יש מי שהפורום הזה הוא כמעט התמיכה היחידה שלו, ולו בשביל זה תתחשבי קצת באחר, וארס יש כול כך הרבה מקומות להתיז אותו, ואולי אפילו במקןם. שלום שלום.ומילה לך אודי, רוצה להאמין שקבלת הפנים החמה תרתי משמע, לא תבהיל מידי, הפורום הזה חשוב מידי להרבה אנשים, מקווה שתשרוד איתנו בהצלחה!
. חטאת החטאים של העולם הוירטואלי. אב הרעות החולות של הטיפול הנפשי! אין תחליף לטיפול אנושי אמיתי!!!
כי הרי זה בדיוק מה שהם לא רוצים..
תגובתך אכן ראויה, חשובה ונכונה. תודה לך...
הבנתי שאתה פתוח לגישות טיפוליות שונות והייתי מעוניינת לדעת איך אפשר למנוע התקפי חרדה בדרך טיפול עצמית - מניעתית?? בתודה.
שלום שירי, ניתן לרכוש ערכת ביופידבק (יש ערכות משחקיות ולא מקצועיות, כך שמחירן זול יחסית למקצועיות) ולהתאמן בשליטה על המערכת האוטונומית (הקשורה לחרדה). ניתן ללמוד טכניקות הרפיה עצמית או חשיבה רציונלית על ידי ספרי הדרכה עצמית (יש רבים מאוד). אולם אני ממליץ על מספר מפגשים עם איש מקצוע שיידע "להדק" הכל ולצייד אותך בארגז כלים יעילים להמשך התמודדות עצמית. בהקשר זה - היפנוזה (ולימוד היפנוזה עצמית, הנעשה על ידי איש מקצוע מוסמך לכך) יעילה ביותר בטיפול בהתקפי חרדה ופאניקה. בברכה, אודי
אז אמנם אני "מהוותיקות" אבל בלתי מזוהה. החלפתי פה הרבה שמות וזהויות... בפרידה כאבתי לא פחות מכולם - ולו רק בגלל העובדה שאף אחד לא באמת נפרד ממני כי לא הייתי קיימת בעיני אף אחד (אף מנהל/ת פורום לא ממש זכר/ זיהה מי אני באמת אף שהיו מאד מנומסים) ואולי בעצם זה גם מה שהקל עליי... ונכון זה מוכר לי ממקומות אחרים. וכן . נשארתי לבד. תודה.
שלום מיקה, לא נעים, אם כי מקל, להיות בלתי מזוהה. אבל תחושת ה"לא קיימת" לא מקלה כלל. זה עצוב. אודי
אם הכבדתי. זה לא היה מתאים ככה על ההתחלה . סליחה..
אין לי הרבה מה להגיד. ואולי יש לי יותר מידי. יותר מידי שאני מפחדת לפגוע. אז אולי כדאי שאתנצל מראש, למקרה ואפגע בך. באמת שרציתי לאחל לך הצלחה, ולהגיד ברוך הבא.. אבל המחשבות, הרגשות, התהיות, ועוד כמה דברים שכאלה, פשוט לא מניחים לי.. אני תוהה אם באת לכאן לבדוק אם אתה מסוגל לעשות את זה.. אם באת לנסות ואז לראות שכל כך קשה כאן ואז פשוט ללכת, לעזוב.. אני תוהה.. שלושה מנהלים היו כאן.. כל אחד היה כאן "רק" יומיים (אני יודעת שזה המון, ואני יודעת שזה לא פשוט, ואני יודעת שזה קשה). אז אם הם היו "רק" יומיים איתנו, והיה להם קשה מידי (או כל דבר אחר) אז איך זה שמנהל אחד אמור להיות כאן במהלך כל השבוע.. מתי ישבר לו ממני (או ממני ומאיתנו).. מתי הוא ירגיש שלא מתאים לו לשמוע-לקרוא, אולי ללוות, את הקבועים שכאן.. כמה זמן יקח לו עד שהוא יבין שהוא עשה טעות בלקיחת אחריות בניהול הפורום הזה. כמה זמן יקח לו להגיד שהוא פשוט עוזב. אני תוהה כמה כח ו/או רצון יהיו לך או לא יהיו לך.. לשמוע את כל השטויות שאני תמיד כותבת.. לשמוע את כל התלונות.. הכאבים.. השחור.. (ותאמין לי.. יש הרבה שחור). אני תוהה.. אם תצליח לעמוד מול המפלצת שאני, מול הפרעת האישיות הגבולית הדפוקה שתמיד תמיד תמיד קורה לה משהו או עובר עליה משהו או היא חושבת על משהו. וכמעט תמיד אין לה מספיק מילים כדי לכתוב ברור ולעניין. אני תוהה.. אם מלי קוראת כאן במקרה.. אני תוהה מה שלומה.. אבל באמת.. ואני תוהה אם היא יודעת כמה היא חסרה לי וכמה אני מתגעגעת אליה. כמה הפרידה ממנה עדיין כל כך קשה לי. אני תוהה אם אני יכולה לעצור את עצמי מלהביא אותי שוב למקום כל כך רגיש ופגיע מול מישהו (גם אם "רק" באופן וירטואלי). ואני מניחה, שכמו תמיד בחיים שלי, התשובה היא פשוט לא.. אני לא אצליח לשמור על עצמי מלהיות שוב במקום הזה.. מצטערת אודי.. על הפתיחה הזאת.. באמת שמצטערת.. שלא מסוגלת להגיד לך הכי פשוט (רק) ברוך הבא ובהצלחה.. זה פשוט הבפנוכו.. שעכשיו לקח שליטה.. והוא לא הכי נחמד כרגע.. שיר
שלום שיר, אין לי תשובות וגם לא הבטחות. יש בי רצון טוב וכוונה לנסות. אני גם מבין את המקום הפגיע ממנו את כותבת. גם לי יש חששות (האם יהיה לי מספיק זמן להקדיש, האם "מתאימה" לי החשיפה שלצידה פעמים רבות גם הפניית תוקפנות וארס, האם לא אשחק כאן, לבדי - לפחות בינתים...). אני מתכוון לנסות... אודי
שלום בימים אלו אנו מצלמים סרט תיעודי על טיפולים חדשניים לדיכאון, סכיזופרניה וטראומה שישודר בערוץ 8 בארץ וערוצים דומים בחו"ל. נשמח מאוד לדבר עם כל מי שיש לו איזושהי נגיעה לפגיעות הנ"ל על מנת לשמוע על ההתמודדויות והטיפולים. כמו כן נשמח לידע את הפונים על טיפולים חדשניים אותם יצא לנו לתעד. אנו מתכוונים ליצור סרט מעמיק אשר יציג לציבור הרחב זווית הסתכלות שונה על אנשים פגועי נפש וישבור חלק מהסטיגמות אשר דבקו באנשים אלו ולכן חשוב לנו לשמוע את מה שיש לכם להגיד. המון תודה על שיתוף הפעלה. ענת מתאמת הפקה [email protected]
רבים כמותו כבר נעשו ועוד יעשו. לדעתי חשוב שתהיה איזושהי צורניות שמעבר. צורה אסתטית חדשה לאופי הדוקומנטרי של הסרט. אין בכם מעוף, רק בינוניות. הדברים שכתבת גם לא ממש מזהירים ומאפשרים הזמנה אמיתית.
איך מתוך מודעה של כמה משפטים אתה כבר מחליט שאין לנו מעוף? אם אתה באמת מתעניין אז כדאי לך לדעת שמדובר בסרט יחודי מאוד אם איכויות וויזואליות ורעיוניות מאוד מיוחדים. אני מצטערת אם ההזמנה לא זוהרת במיוחד אבל אין לנו שום כוונה למכור פה גימיקים - מי שזה מעניין אותו מוזמן ליצור קשר ומי שזה לא מעניין אותו, יוכל לעבור למודעה הבאה
חייבת לומר שאת מאד מסקרנת. מקווה שלא אעורר בך כעס אבל - את נשמעת /נקראת כאדם מלא רגישות, גם אם העטיפה מטעה... נשמע שיש בך המון כעס שמסתיר המון כאב ואת מאד מזכירה לי את עצמי (לפחות כך הייתי) אולי אני טועה בהתרשמותי וסומכת עלייך שתתקני אותי אם כן. בכל מקרה מאחלת לך הרבה טוב!
זה לא מקובל עלינו כאן. אף אחד לא מעוניין לראות אותך! מה האהבה העצמית הזו? לכל התמימים- קצת התפכחות לא תזיק לאף אחד מכם.
שלום דקדנס, אפתח בשאלה - הניק שבחרת, מדוע בחרת בו (אם זה בסדר שאני שואל). הוא נראה לי קשה כלפי עצמך, לא פחות מהיחס שאת מגלה כלפי. אני תוהה מדוע. אמשיך בבקשה - אנא נסי לא לפגוע. נשמע לי שיש לך דברים חשובים לתרום, ואני מציע שתשקלי טרם לחיצת מקלדת - מה ואיך זה נשלח למקום הרגיש והפגיע שכאן. לא אסכים להרסנות חסרת שליטה. אנא ממך. בקרוב אפרסם כאן כללים לשיח בפורום שאבקש מכולם לעמוד בהם. בינתיים - נא להפעיל שיקול דעת. ואסיים בתשובה: התמונה נועדה להפחית את מידת האנונימיות, שהרי רוב המשתתפים בפורום זה (המוגדר פורום מומחה) אנונימיים ואני לא. אני חשוף בשמי, מקצועי, תארי וכו' וכו'. נראה לי לכן נכון להזדהות גם ויזואלית. אודי
ראשית, מודה לך על התשובה. בחרתי בשם "דקדנס" מאחר והוא עונה על אופי האתרים, דוגמת זה שבחרת לנצח עליו והתקשורת שנוצרת בו- תשובות דקדנטיות עם פתרונות אינסטנט לאנשים פצועים וכואבים. והדבר פושה בכל תחומי חיינו - ראה למשל אלו שגיאות כתיב יש למפיקת הסרט שמתיימר להצהיר על עצמו ככתוב בסוגה איכותית. אני לא יכולה לקבל ניוון תרבותי שכזה שהאתר הזה הוא רק חלק קטן ממנו.זהו מאפיין חריף של הבינוניות שגם אתם כמטפלים אינם חפים ממנה. מצטערת אם אמירת האמת היא כואבת.
למרות הפצרותינו הרבות.
שלום אודי, לקחת על עצמך בהחלט תפקיד לא קל ...לנהל פורום מיוחד שכזה .. אני מאחלת לך מכל הלב כניסה רגועה , שתצליח להכיל את כל התחושות והרגשות .. שעולים פה .. מבלי להתפרק ..ולעזוב? שתצליח לתת לנו המון רגעים שעושים סדר בבלאגן..ולא חסר כאן כאלה. מקווה שתצליח לשמור על המקום כמכבד.כזה ששומר על האנשים כאן.. כרגע ..אני "בלי שם" .. אולי בהמשך ..? אבל ,גמאני פה.(מהותיקות?..) ומתוך המונים של סימני שאלה בי , כאלה של איך אצליח להאמין ולתת יד שוב במישו חדש ? מאיפה מתחילים בעצם? האם אאפשר לי לזרום במורכבויות המסובכות של חיי בקצב הנכון מבלי להתפרק?האם אפשרי יהיה להתבונן בי מהצד, לקרוא את מה שאני מביאה מבלי לפחד ששוב הכל יתמוטט בי ?.. לאיודעת.אגלה בהמשך? חשבתי בתוכי הרבה , לבוא או לבוא .. הפרידה מאנשי הטיפול האחרונים השאירה בי אין ספק ..חותם ענק.. של כאב מפרידה ובלבול וכעס.. וחוסר אונים ..וקטיעה של רצף ..שלא חשבתי שאוכל להביא מעצמי על עצמי .. ועכשיו ..לתת למישהו נוסף להכנס ל"עולמי המבולבל " ?.. הנעול ..? אני תוהה, אם עצם זה שאתה כאן לבד , מנהל את הבית הזה .. אולי זה יאפשר יותר .. פחות להתפזר להתפצל .. לאיודעת . אבל אני פה. כנראה שמקהלת הקולות של "ההזדקקות והכמיהה" גוברים בי .. על הפחדים.. לפעמים זה נראה כי המילים הרכות ככ חסרות בי עד ש.. שמאלצת את עצמי לנסות שוב מחדש .. בכדי להתמלא .. בכדי לא להעצר..גם אם זה עומד על החבל .. לצד האפשרות של להפגע .. המון גבולות שנפרצו בי בחיי. ובטח אהייה לא ברורה .. על היום הראשון פה.. ויקח לי זמן ל"טבול" את עצמי שוב ולהפתח.. כי מה שמרגיש בי הכי ברור ומובן בי "היום "- הוא בעצם ככ לא כזה .. הכל הפוך הברור - הוא לא ברור ואילו הלא ברור ככ ברור .. יש בי ים של תחושות שממלאות אותי - של כעס , אשמה ,..(גם) בדבר החלק שלי .. אבא שנעתר ל"דחפיו" והפך ילדה קטנה לאישה טרם זמנה .. ועוד ועוד .. מורכבויות ..שגורמות לי להחנק וכבר להשתבש .. בחודש האחרון ,המילים פשוט "נחנקות" בי , בכתיבה , בדיבור .. בטיפול -שוב השתיקה האיומה הזו , הבכי שחזר בעוצמות שאי אפשר לתאר .. וזה נחווה שאין מוצא לכאב הזה בי . אבל הנה .. שוב כאן, בזהירות ..(אז מה זה אומר עליי ?) מנסה לצאת מההשתבללות הנוראית אליה נכנסתי , רוצה לומר שבהחלט יש בי אובדן ענקי ויאוש ..ורצונות שלא מצליחים להיות ממומשים , וחלומות שעדין מחכים ..לי .. מול תקווה שמוחזקת היום בשבילי רק ע"י אחרים ואני מקווה שבהמשך דרכי אוכל לראות גם יותר חלקים אחרים . מקווה שאוכל למצוא פינה מחדש במקום הזה שהיה עבורי בית - אבל בקונוטציה החיובית . המון הצלחה אודי - בטוחה שאתה זקוק לה . מכל הלב. NO-NAME
שלום בלי-שם, (מכירה את שירו הנפלא של שלום חנוך, "שיר ללא שם"?) גם אני עם סימני שאלה. אני מבין שעזיבת המנהלים הקודמים היתה קשה ואפילו נחוותה כנטישה. אני גם מתאר לעצמי כמה קשה לבטוח שוב ולהתחיל במאמץ ובהסתכנות של היכרות שבסופה פרידה אפשרית?... ואת מדברת על משהו נוסף, הקשור לחווית הבית. משהו איום, לא שומר, פורץ גבולות, חומס ורומס. להרגיש בית, בקונוטציה החיובית (ומה לעזזל עושים עם השלילית?...) מקווה שנצליח, לאט ובזהירות. אודי
"לעזאזל" ולא "לעזזל" כפי שכתבת. לא התכוונתי להכאיב אלא רק לעזור.
האתר שוב פעיל.. שתהיה לכולם שהות נעימה כאן כבעבר.. ובהצלחה!
שלום שלום, בוקר אור ודרישת שלום חמה לקוראי הפורום. ד"ש ממני וגם מן החרמון המושלג, את פניו ליטפתי בגיחה קצרצרה לצפון. מזג אוויר עם עוצמות ואופי. ייחודי במחוזותינו. והכל יחסי... לפעמים, לפעמים יש ימים בהם מתעוררות תחושות, ובחרישיות מציץ געגוע לשם. אף על פי כן ולמרות כל החסר המצטבר רב השנים יש ריגוש בחוויית מטח המשקעים, והמים שהאדמה משוועת להם כל כך. ואני מדברת גם עליי, והפרשנויות לאור דבריי ברורות לי כל-כך... נראה לי שכולנו נבוכים מעט במעמד זה של הכרות... ובכן... הנני משתתפת ותיקה בפורום, מהמבוגרות בשנים. לא כל-כך ציפור לילה כמו הרוב כאן... ציפור בוקר דווקא. יש לי טיפול אינטנסיבי וייחודי, אך גם מסובך, מורכב, מכאיב. עפי"ר מצטרפת לדיונים, ומידי פעם מעלה מחשבות, פחות שואלת שאלות. פתח חדש - תקוות חדשות. צנועות, גרנדיוזיות. אתחיל ברשימונת ראשונית של השינויים לטובה לי - הפורום (או מה שהוא מייצג עבורי) בפורמט סינון הקשה עליי מאד, ולפי שעה הזרימה הטבעית (על אף מוגבלויותיה שלה) נוחה לי יותר. באופן אישי הסתבכתי עם הפיצול בין שלושה מנהלים, ונראה לי, לפחות בשלב זה, שיש איזו הקלה לראות שהפורום חזר לניהול של איש אחד. ההפוגה מכאן, המרחק היחסי, הדברים המוזרים שנקשרו סביב ההפסקה, שאולי עוררו רגשות שונים, חלקם נעימים פחות, אך גם תרמו להתבוננויות מכיוונים אחרים, מבריאים. שמחתי לראות, אודי, שאתה מתכוון להכיר אותנו תוך כדי תהליך התקשרות חדשה, טריה ורעננה, ולא מתוך הצצה שהיא קצת עולם ישן, אחר. מאד מקווה שנצליח יותר להשתמש במדיום במידה ובמרחק מאוזנים, מעת לעת, באופן מווסת, בונה ובתבונה. מי כמונו יודע כמה קל להיסחף למשיכתו החזקה של האינטרנט, לפיתוי קוסם למחוזות המחשבות, הדמיון, והבריחה מהמציאות. שטניים גם שמיימיים. מידי פעם עוד כאן... מחזיקה אצבעות ובהצלחה (mp)
(mp) יקרה, מקווה שנהנית בחרמון המושלג. אתמול ירד גם בהרי הגליל המערבי, שכיסה את כל היישוב במעטה לבן...מקסים.לעתים זקוקים למעטה לבן ורך שיכסה סלעים קשים... אני שמח להכירך, ברוכה הנמצאת, אודי
אודי, גם אני מקווה, ממש כמו twisted mind, שעשית כבר שיעורי בית.. היה כאן פורום יחודי ביותר עד לפני חודש. אתנצל מראש ואומר שאם יראה כי במכתבי אני - - - זה רק בא מתוך כאב. אני עדין כועסת על זה שהפורום אינו אותו הדבר. למרות זאת, אני מכירה בערך הדברים שלמדתי בהקשר, החודש וחצי האחרונים. מעריכה אבל עדין כועסת. אז לצערי, אקדם את פניך בפרצוף חמוץ, כועס, כמו של זה הילד המאוכזב שעזבו אותו. קשה לי לכתוב לך מילים אלו. קשה לי להיות 'רעה' אליך. אבסורדי. אני יודעת. אני לא נהנת לקבל את פניך בצורה שכזאת. אבל בהודעה הראשונה שלך פה ראיתי הזמנה שלך בשבילנו הקוראים/ות והמשתתפים/ות, להיות כנים והוגנים מולך. אז אני כנה. אני מספרת לך איך אני מרגישה, עוד לפני שאני בעצם מספרת על עצמי. אני גם הוגנת, כי אני לא משקרת. אני מאתגרת אותך וממשיכה מאיפה שעצרנו. כל באי הבית הזה. אני בכלל מקווה שהוא ישאר בית. כבר ראיתי כי הפורום אינו סגור - מה שמעלה חששות מאנשים שמדברים (כותבים) בצורה פוגעת (וכבר יש כאלה פה..), בצורה בה עד היום דרור דוד ומלי שמרו עלינו מאיתם. ומה יהיה עכשיו..?? איזה פנים יהיו לפורום הזה..?? מה יהיה עם מה שהיה..?? מה אתה חושב אודי..?? התצליח לשמור עלינו..? (דברת על ציפיות..) אני מאוד מקווה שאתה לא נבהל ממני. אני בן אדם טוב. ככה לפחות אני מנסה לומר לעצמי. אני גם חמודה. אני לא מגעילה. אבל אני עדין כועסת לצערי. עדין קשה לי. שיהיה בהצלחה, שיהיה אמיתי, מוגן. ~נילי~
שלום נילי, שלום לכולם, הגיע הרגע להתחיל. היות ושעת לילה כבר, אגיב להודעה זו ומחר אעבור על ההודעות שנאספו בימים האחרונים. לא נבהלתי ממך. דווקא חוויתי את האכפתיות והטוב. הדאגה. ואם אני מבין נכון את השתלשלות העניינים - אז גם הכעס הוא טבעי ולא מבהיל. איני יודע מה הכוונה בלעשות שיעורי בית. הגעתי, לבקשת הנהלת "דוקטורס" ולאחר שהתלבטתי בנושא, וכפי ששמת לב - העדפתי מספר שינויים (למשל, לבטל את פונקציית ה"מודרייטד", מתוך הערכה למשתתפים ורצון לשיח פתוח) עוד טרם ההתחלה הרשמית. אני מתאר לעצמי שהפרידה מדוד, דרור ומלי אינה פשוטה, מעוררת תחושות מעורבות ואולי גם ציפייה שאמשיך בדרך כלשהי את דרכם. אני חדש כאן, אלמד להכיר את הותיקים ואת החדשים, הקבועים והמזדמנים - "תוך כדי תנועה". לא רציתי לעלעל בדפי ההיסטוריה ולהגיע "מוכן", אלא לחוות וליצור משהו חדש ומבלי לבטל את הזהות הפורומית (אם יש כזו) שהתגבשה כאן משכבר. אז הכל חדש לי, ואני - כמוך, כמוכם - תוהה כיצד אצליח להגן על המקום. שמתי לב לנוכחות אגרסיבית ופוגעת (תוצאה מיידית כנראה של השינויים שערכתי שמאפשרים זאת), ואתן הזדמנות ליישר קו ולנהל שיח מכובד ומכבד. אני מקווה שלא אזדקק להשתמש באמצעים של מחיקה, הרחקה או מעבר חזרה להודעות המאושרות טרם פרסומן (איני אוהב את זה וזה לא הסגנון שלי). בכל מקרה, אני מקווה שאצליח לשמור על המקום ועליכם. ושיהיה אמיתי ומוגן. תודה לך, אודי
גם שמחתי בהגיעך. ~נילי~
שלום ד''ר. בעלי כאשר מתעצבן אז לא מסוגל לשלוט על עצמו. יכול לשבור משהו או לתפוס מישהו. יש אפשרות לעזור? תודה מראש
לום, את מתארת בעייה בויסות ושליטה. יש דרכים להתמודד עם זה. אני מציע שבעלך יפנה לאיש מקצוע (פסיכולוג קליני) העוסק בטיפול. היכולת לדבר את הרגשות מחד, ומאידך - לתרגל כלים המסייעים בהגברת השליטה העצמית - יכולים לעזור. אודי
שלום, יש לי סיפור קצת מורכב ואשמח אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות: אני בת 22 גרה עם הוריי, יש לי שני אחים גדולים ממני. נשוי בן 30 ורווק בן 32. אח אחד נשוי,שהוריי מאוד לא מסמפטים את אשתו בלשון המעטה משום שהיא ממררת את חייו של בעלה. אבי בן 68. הוא כבר הרבה זמן רומז לנו שהוא מייחל למותו (מאז שהנשוי התחתן). מאוד כואב לי לשמוע את הדברים האלה ממנו. אני מציעה לו לקחת אותו לסרטים ולהצגות אבל הוא מסרב. הוא אומר שכיף לו להישאר בבית ושבמילא בקרוב הוא יגיד לכולנו שלום וייפרד מאיתנו. זה מעציב אותי מאוד. אני רואה שהוא אוכל בכפייתיות בתקופה האחרונה ומעלה במשקל והוא טוען שזה מרעב, אבל אני חוששת שזה בגלל הדיכאון הזה שלו. אחי הרווק מתגורר איתנו בבית, וכל הזמן מנסה לשכנע את אבא לחלק את הירושה (הוא מנצל את זה שאבא אומר שהוא בקרוב ימות למען האינטרסנטיות שלו) כך שהוא יקבל את מרבית הכסף ושאני ואחי לא נקבל דבר, כי הוא הכי זקוק לזה.. (אמנם דעתי היא סובייקטיבית, אך נראה לי קצת תמוה שהאח הרווק זקוק למרבית כספי הירושה יותר מאחותו הצעירה ממנו ב- 10 שנים אשר עובדת במשרת סטודנטים במקביל ללימודיה). בינתיים אבא מסביר לו שהוא לא יכול לנהוג באיפה ואיפה אך אני חוששת שמתחת לאף אחי ירמה אותו. האמת שזוהי הבעיה המשנית. הבעיה הרצינית יותר שיותר מפריעה לי זה שהאח הרווק עדיין גר איתנו למרות שאין חולק על כך שמבחינה כלכלית הוא יכול לעמוד בפני עצמו. הוא פשוט נהנה משירותי הכביסה טהבישול שאמי מספקת לו... ת'כלס, אני רק יודעת שזה מה שמונע ממנו לחפש בת זוג. הוא כבר הצהיר מספר פעמים שהוא מעדיף להיות לבד. על טיפול משפחתי אין על מה לדבר: כל אחד כאן חושב שהוא הכי שפוי ושכל השאר דפוקים.... אחי הרווק כאן כמו דיקטטור. אם אמא לא עושה משהו כמו שצריך הוא מקלל אותה ונמאס לי לשמוע אותו פורק את העצבים על אמא. אמא לא אומרת לו כלום כי היא פוחדת שאם תצעק עליו בטחונו העצמי יקטן והסיכוי שיעזוב את הבית יהפוך לקלוש יותר... מה לעשות? אשמח לקבל עצות בנוגע לשלל הבעיות שהצגתי. מצטערת שזה היה ארוך, אבל פשוט הייתי חייבת לפרוק....
אני מרגישה כעס רב כלפי אחי שגר בבית. אני מרגישה שהוא מנצל את הוריי וזה לא ניצול רגיל של ילד מפונק... זאת רמאות כלפי אבי והשפלתה של אמי. אני מרגישה תחושה של חוסר אונים לנוכח העובדה ש"ידיה של אמי כבולות" ואילו אבי בינתיים מתמודד יפה עם המניפולציות שלו, אך חוששתני שזה רק עניין של זמן עד שאבי ייתן לאחי את מבוקשו, והמשפחה תפורק. אני עצובה לראות את אבי מזדקן בצורה כזאת. במקום להנות מהשנים האלה הוא רק מייחל למותו... הוא לא קורא ספרים, לא הולך להצגות ולסרטים. כלום. רק ישן. אהיה מוכנה לעשות הכל כדי לראות שוב את אותו האבא התוסס שהיה לי (וזה היה רק לפני כמה שנים). מתסכל אותי לראות את אמא מושפלת. והיא לא עושה דבר בעניין, מחשש לפגוע באחי. היא גם רואה את מה שקורה לאבא, אך גם בעניין הזה היא לא מצליחה לפעול.
לא ממש רגילה כאן לרשמיות... אני מוצאת את עצמי תוהה, אם לקראת הפתיחה הרשמית עשית מעין "שיעורי בית" - למדת קצת את ותיקי (בעיקר ותיקות) הפורום, או שזו הולכת להיות fresh start... בכל אופן - ברוך הבא.
שלום twisted mind, (חשבתי להמתין למחר, אך בכל זאת...) בתגובתי לנילי התייחסתי לשאלה זו... (הרעיון שמנחה אותי דומה בבסיסו לזה שעומד מאחורי העדפתי שלא לקרוא את תיקיהם הרפואיים של מטופלים אלא עד לאחר הכרותי עמם). לילה טוב, אודי
מה יש? האמת כ"כ כואבת? הגיע הזמן שפעם אחת אתם תעמדו נכוחה אל מול המציאות ותודו שאתם שרלטנים. זונות של רגש וסוטים. אודי בונשטיין ה"חתיך", אל נא תוריד את הודעתי. היה אמיץ ועמוד איתן אל מול המציאות- הרי אתה גבר גבר לא?
לא ברור מה/מי פגע בך ככה. אבל למה כל התסכולים צריכים לצאת פה, נגד אנשים שלא עשו לך כלום?! זו בחירה עצובה.
במי שלא עשה לי כלום? מהיכן היומרה הזו? את מכירה אותי? אל תתערבי בעניינים לא לך!
שלום, אבקש להמנע מסגנון "דיבור" זה, הן כלפי גולשים אחרים והן כלפי. לא אסכים לאלימות או לפגיעה כאן. הודעות פוגעות יוסרו. אני מקווה שתוכלי לתרום מחשבות ותובנות, אך יש דרך לעשות זאת. אני מקווה שלא אצטרך להדרש שנית לנושא זה. לילה טוב לכולם, אודי
איך מצמצמים סטרס/כעס ?
המציאות האנושית מלאה גורמי לחץ רבים, לא ניתן לשנות אותה אך ניתן ללמוד כיצד לשנות את תגובותינו לאותם מצבים שאנו מגדירים אותם המלחיצים זה דומה למצב בו יורד גשם וברצונך לעבור ממקום א' לב' אםשרות אחת היא לעבור ולהרטב אפשרות שניה היא לא לעבור בכלל למרות החשיבות שבמעבר והאפשרות אותה אני מציע היא להפעיל ולשלוף טכניקות שלמדת בטיפול כאילו היתה זו מטריה באמצעותה מנעת מעצמך להרטב ולהגיע למחוז חפצך. יישום רעיון המטריה ניתן ללמידה בשיטת הפסיכותרפיה הקוגניטיבית התנהגותית במיוחד בשיוב שיטת הביופידבק אשמח לתת יותר פרטים תודה על פהנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
בהצלחה!
שלום, בשלוש ארבע השנים האחרונות התחילה אצלי תופעה של איבוד קול לפחות פעמיים בשנה למשך מקסימום 3 ימים. השנה קולי נאלם כבר 4 פעמים שהפעמיים האחרונות היו בהפרש מצומצם אחד מהשני. כמובן שקודם הייתי מקוררת ואח"כ "איבדתי" את קולי. הפעמיים האחרונות קרו ממש לאחרונה שהפעם האחרונה היא עד עכשיו. מדובר בתקופה של ןלמעלה מחודש וחצי. התייעצתי עם 2 רופאים בהפרשי זמן של שבועיים בינהם וכל אחד נתן את האבחנה שלו. הראשון אמר שמדובר בבצקת במיתרים ונתן לי משאף המכיל סטרואידים וכמובן הפנייה לקלינאית תקשורת. השני נתן אבחנה שונה לחלוטין והיא שהבעיה נובעת ממשהו פסיכולוגי (לא זוכרת את המונחים בהם השתמש)לחץ נפשי וכו'.כמובן שגם הוא הפנה לקלינאית תקשורת. אבחנתו יכולה להיות קרובה למציאות כי איבוד הקול הפעם שהוא ארוך ביותר שנמשך כבר למעלה מחודש וחצי קרה צמוד לבחינות אבל יותר מזה יומיים לאחר אובדן טרגי במשפחה. עד לתקופת איבוד הקול האחרונה והארוכה הייתי מטופלת אצל מומחית לפסיכותרפיה. אבל מכיוון שהייתי בתקופת מבחנים ובמקביל איבדתי את קולי הפסקתי את הטיפול. כי נראה לי שאם מדובר בבעיה פסיכולוגית אז כנראה שהטיפול לא היה מספיק. שאלותיי הן: 1. מה ו/או איך עלי לטפל בעניין איבוד הקול? 2. האם אפשר לקבל דרככם המלצה על פסיכולוגית קלינית? אודה לתשובתך ואם אפשר ישר לכתובת מייל ולא לפורום זה
שלום O, נראה מדברייך שמדובר בהחמרה של תופעה בעלת בסיס פיזיולוגי על ידי גורמים פסיכולוגים (כפי שאכן סברת). בנוסף לבירור הרפואי, הייתי ממליץ על שקילת טיפול הפנוטי. לגבי המלצות על מטפלים - כמדיניות, אבכר שלא להמליץ כאן בפורום על שמות. אם יש רעיונות - אפשר כמובן להפנות אל המייל הפרטי של השואל. בהצלחה, אודי
רק רציתי לאחל ברוךהבא ובהצלחה!! (הצלחה שלך היא הצלחה של כולנו...)
אני זקוקה לעזרה... יש לי בעיה יש לי מחשבות מטרידות כבר תקופה של כמעט שנה אני רוצה להפטר מהם ולא מצליחה. איך אני יכולה להדחיק אותם????אני לא רוצה להתמודד איתם רק שיצאו לי מהראש.... בבקשה תעזרו לי
מניסיון כשמנסים להילחם במשהו (במיוחד במחשבות) - הוא מתעצם. ובינתיים (עד שייפתח הפורום) נסי לקבל מענה מקצועי בפורום פסיכותרפיה בהצלחה!
שלום שושה, מחשבות מטרידות (כחלק מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית, או שלא) יכולות ליצור "רעש" מפריע בתהליכי החשיבה, הם קשים לויסות ומעוררי חרדה ומפריעים לעתים מאוד לתפקוד התקין. יש מספר דרכים לטיפול, הכוללים - עבודה בטכניקות התנהגותיות-קוגנטיביות, טכניקות היפנוטיות (בעיקר בשל החרדה המעורבת) ולעתים אף ניתן להעזר בטיפול תרופתי. הבנה פסיכודינמית יכולה אף היא לסייע (אם כי כשיטת טיפול בלעדית היא ארוכה למדי). המלצתי היא לפנות לאיש מקצוע שייאבחן ויציע דרכי טיפול
אני נערה בת 17 ומפריע לי שלפעמים אני מוצאת את עצמי נמשכת לגברים מבוגרים שנראים אטרקטיביים (30-40 ואפילו יותר). גם ברחוב ואפילו יותר בטלויזיה... כעיקרון אני נמשכת בעיקר לבני גילי בטווח שבין 17-25 אבל גם למבוגרים. אני צריכה לדאוג?
עקרונית לא. את אומרת שאת נמשכת בעיקר לבני גילך, אז איני רואה בעיה בכך שיש משיכה גם לדמויות מבוגרים. מה עושים עם זה, זו כבר שאלה אחרת של גבולות ואחריות, כמובן. אודי
מדובר על נער בן 15 עם בעייית משקל שחבריו לועגים לו וקוראים לו בשמות, לאחרונה חבריו אפילו היכו אותו והתעללו בו. יש לציין כי הנער חזק ויכול להחזיר לילדים מכות בחזרה. השאלה היא כיצד מטפלים בבעיה כזו? האם טוב שהנער יחזיר לתוקפיו מנה אחת אפיים? האם כדאי לערב את המורה/ יועצת בביה"ס? אשמח לקבל תשובה בהקדם תודה
שלום, אני ממליץ לפנות אל מחנכת הכיתה ויועצת השכבה על מנת לשקול דרך התערבות. מכות - כמובן שלא יפתרו כלום, ויכולות אף להחמיר את הנידוי. זה מצב לא נעים לנער ולרוב ניתן לעזור על ידי הגברת המודעות והתגייסות של חברים מספר שלא יהססו לגבות אותו. ליועצת יש בד"כ כלים לסיוע, מתוך הכרות קרובה עם הכיתה והילדים. אחד הרעיונות שעולים בראשי הם להשתמש בסרט (למשל, פרק מ"בטיפול" עם הנער, אך כל סרט המדבר על שונות חברתית יכול להתאים כאן) ולאחריו דיון. בהצלחה, אודי
כמה געגוע לקולכם :-(((((((((((( יום רביעי היום אולי דוד יגיע:-(
מתגעגעת לאנשים וירטואליים שלא רואים אותך ממטר,תרתי משמע. צאי קצת לעולם. כמה נאיביות יש בך.
עכשיו כבר לא חוסמים פה הודעות אז אנשים כמוך יכולים להסתובב פה בחופשיות ולזרוע רעל וארס בכל פינה!
הנכד שלי בן 4 ו-9 חודשים. הוא ילד חמוד ונבון וגם מאוד רגיש ועקשן. אחרי שעות הגן רוצה ליהיות בבית ומסרב לצאת.ליפני כשלושה שבועות הבעיה החמירה. לא רוצה חברים, לא מסיבות, לא הצגות לא את החוג ג'ודו שעד עכשיו הלך בשימחה.הוא לא מתלהב מכלום ויש לו התקפי כעס על כל שטות.אני מרגישה שהוא סובל.האווירה בבית טובה וההורים מתייחסים אליו באהבה ובכבוד.הגננת אומרת שבגן הכל בסדר ושלא קרה שום דבר חריג. מה עושים? מאיפה מתחילים? יכול ליהיות שהוא בדיכאון?
בפורום השכן של הפסיכולוגיה הקלינית של הילד והמתבגר, בהנהלתה של ליאת, תוכלי להפנות את השאלה, שכן הפורום מתיחס ספציפית לגיל הזה, והמנהלת שם מקסימה. בהצלחה.
שלום יערה, ראשית, חשובה מאוד הרגישות שאת מגלה כלפי נכדך. את מתארת שינוי שנראה רק בבית (המתואר כמייטיב). ייתכן כי הדבר קשור לשלבים התפתחותיים נורמטיביים (הזכרת שהילד עקשן, ייתכן שסביב מאבקי כוח ומקום מול הוריו, או מה שנקרא בשפה המקצועית - תסביך אדיפוס). ייתכן גם שהילד מגיב למשהו המתרחש בבית ומגיב ברצון "להשאר בסביבה". הרבה חום ואהבה, יחד עם הצבת גבולות ברורים ועקביים,אם יש משהו שהילד מגיב אליו - לשוחח עמו ברמה המתאימה לגילו. אם התופעה לא תחלוף מאליה, אולי כדאי להוועץ עם איש מקצוע שיראה את הילד והוריו. אודי נ.ב - ליאת, מנהלת הפורום השכן, באמת מקסימה...
??
זה כן.
אחותי בת 30 כיום יש לה בעיה נפשית כנראה דיכאון כבד ואני והוריי כבר אובדי עצות לגבי מה אפשר וצריך לעשות לגביה. מגיל 16 לא עובדת(לא סיימה גם תיכון לאחר שרצו להעביר אותה מגמה),לא עשתה צבא,אין לה חברות או חבר,לא עושה כלום בבית ולא עוזרת לאמא,מתחצפת,צועקת ,מקללת,בוכה-מצבי רוח משתנים,הוריי ובעיקר אבי מפרנסים אותה,אימי סובלת איתה בבית ובוכה כמעט כל לילה ויום .מה ניתן לעשות,היא לא מוכנה ללכת לטיפול ולהיפגש בבריאות הנפש עם פסיכולוגים(ניסינו כבר שם).המצב שלה מתדרדר והחיים שלה נהרסים לאט לאט. אנא יעצו לי ולהוריי מה לעשות
שלום רועי, אתה מתאר מצב לא פשוט בבית, דיכאון, אתה משער (המשפיע על כל בני המשפחה, מן הסתם) - אך חמור יותר - חוסר תובנה או רצון לקבל עזרה. זה מצב לא פשוט, בעיקר משום שהיא בוגרת ואמורה להיות אחראית לעצמה. רעיון שלעתים מצאתי מועיל במקרים כאלו הוא להתחיל בטיפול משפחתי, בו מגיעים כל בני הבית לטיפול, כולל היא כמובן. הבעיה אז מוגדרת של כל המשפחה ולא רק שלה - ואולי זה יהיה קל יותר כך. בטיפול תוכל להערך אבחנה, גם משפחתית וגם פרטנית, וניתן יהיה להציע מסלולים להמשך. ההישג הראשון יהיה בהבאתה של אחותך למסגרת טיפולית. בהצלחה, אודי
היי, האם מישהו יכול להמליץ על מקום לטיפול קבוצתי במרכז? בתודה מראש.
שלום, אני מציע לחפש בגוגל את האגודה לטיפול קבוצתי, לפנות אליהם ולקבל רשימה של קבוצות פעילות באזור. בהצלחה, אודי
איזה כיף להכנס במפתיע ולגלות סימני חיים. אני מרגישה כמו אחרי תרדמת חורף.. ולך אודי- ברוך הבא לממלכה הקסומה שלנו, מאחלת לך כניסה חלקה ובטוחה, לתפקידך החדש. מקווה שתהנה כמו קודמיך. ושוב- ברכות והמון הצלחה! מכאן.
שרית, נילי, נגרה, נורית, איריס,נועם, שירי, אשת בוקר וכולם בואו להגיד שלום....מתגעגעת:-(
לך ולכולן .. ממני ..
שריתוששששששששש מה שלומך?
התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית חדשה כ4 פגישות ואינני מרוצה, אני מרגישה שהיא קרה ולהרגשתי אני זקוקה למשהי חמה יותר- האם לנסות עוד קצת או להחליף פסיכולוגית??
לדעתי, 4 פגישות זה מספיק זמן כדי להרגיש משהו כלפיה הפסיכולוגית... חיבה, אמון או סתם רצון פשוט להמשיך לדבר איתה. אם את לא מרגישה שתוכלי להיפתח אליה, עדיף לעזוב מוקדם ולא לנסות לשכנע את עצמך בכוח. יש פסיכולוגיות שתוכל להיות לך כימיה מיידית איתן. לדעתי, תנסי מישהי אחרת. אבל אני סתם אחת ואולי שווה לחכות לתגובה של אודי. מזלג
שלום איילת, זו שאלה לא פשוטה. יש קו אחד - אותו מייצגת מזלג - האומר שארבעה מפגשים הם די והותר על מנת לגבש דעה. ויש בהחלט מציאות, כלומר - ייתכן שהמטפלת אינה מתאימה לך. אפשרות נוספת היא שההתחלה - כמו הרבה התחלות - קשה (איך היה לך למשל, עם היכרויות אינטימיות אחרות?), ואז כדאי לא לוותר ולנסות להבין מה קורה. נראה לי שכך או כך - חשוב להעלות זאת בטיפול ולחשוב יחד האם לסיים או להמשיך. אודי
לדר' אודי בונשטיין שלום ברוכים הבאים לפורום שאלתי היא האם אתה עוסק בהיפנוזה להפרעות אכילה בתודה חנה
שלום חנה, תודה על קבלת הפנים. התשובה לשאלתך היא חיובית, אם כי חשוב לציין שהפרעות אכילה הנן מורכבות לטיפול ולא מדובר בנוסחת קסם. אודי
אני סובל מהדבר הזה בערך חמישה חודשים אני בן 18 ונתנו לי פרוקסטין סרוקל למיקטל (את שתי האחרונים הפסקתי לקחת בר שבוע וחצי) אני בטיפול ולפני כמה ימים שתיתי אלכוהול , איזה שלש כוסות בערך ,ומאז המצב החמיר בהרבה אני גם לוקח קלנסופם מיליגרם בבוקר ומילגרם בצהריים ומיליגרם וחצי בערב והפרוקסטין 20 גרם בבוקר ו40 בערב , המחשבות חושבות בלי קשר , אין לי נוחות , אני מתוח כל היום ואני מרגיש כלום ואני מרגיש לבד בעולם , טוב מה דעתכם ? יש מצב לבעיה נורליוגית ? ואם כן אז מה לעשות ? לי המצב שלי נראה אבוד ויש לי תחושה שלא אחזור לעצמי לעולם , האם קיים כזה דבר? מה לעשות? אני שונא את הכל ואת כולם ובעיקר את עצמי אני כבר לא זוכר איך הייתי קודם , אבל לידיעתכם הייתי יותר בסדר מבסדר
שלום מנחם, צר לי על הזמן שנאלצת להמתין, רק עתה נכנסתי לתפקידי כאן. את שאלתך הייתי מפריד לשתיים: ראשית - בנושא עירוב התרופות והאלכוהול: המנע מכך. לגבי הפסקת תרופות או שינוי במינון - הוועץ בפסיכיאטר שלך. לגבי ההפרעה עצמה: היא קיימת ומוכרת, והתחושות שאתה מתאר אכן מאפיינות אותה (ומכאן שמה). האם אתה מטופל גם בשיחות, בנוסף לטיפול התרופתי? נראה לי חשוב ויכול להועיל. אשמח לשמוע, אודי
תודה על התגובה , לא הרבה פעמים אני מקבל תגובה מעודדת , ובכן אני גם מדבר עם הפסיכיאטר כל הזמן והוא זה גם שנותן לי את התרופות , דהיינו הוא גם פסיכיאטר וגם פסיכוטרפיסת תודה רבה
לטיפול בביופידבק או בשיטה אחרת ? אני מנגן בויולה שאותה כידוע מחזיקים כשהיא נשענת על הכתף. הכתף אמורה להיות רפוייה אבל לאחר מספר דקות של ריכוז ואולי מאמץ כלשהו בנגינה אני מפסיק לשים לב להרפות את הכתף ואת הזרוע בצד שמאל ונוצרת התכווצות של שרירים שדורשת לשחרר את הזרוע ואת הכתף. יש לציין ששנים רבות לא ניגנתי והבעיה הופיעה עכשיו. חשבתי על אפשרות של ניטור והדגמה ממוחשבת של תזוזות הכתף כמקובל בביופידבק.
שלום רב לך, שאלתך מצויינת ותשובתי אליה חיובית כלומר כן יש צורך ללמוד כיצד להרפות שרירי רצועת הכתפיים . תופעה דומה מתרחשת אצל קלדניות מחשב שעמדת המחשב אינה מתאימה להן.... ניתן ללמוד טכניקות מתאימות ולהשתמש במכשור SEMG המודד את רמת המתח הפיזיולוגי באיזור בו מתמקדים לצורך ניטור רמת המתח הפיזיולוגי באיזור הכתפיים . אשמח לשוחח עימך במידת הצורך 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
רק רציתי תשובה לגבי המלצתך על ד"ר דוד וילנסקי - האם הוא פסיכיאטר? כי ממש לא מעוניינת בתרופות. להזכירך - ביופידבק כטיפול בדכאון. ושוב תודה על הכל!
ג'ניפר שלום ד"ר וילנסק הוא רופא כללי ולא פסיכיאטר . הוא מתמחה בטיפול ביופידבק וכמובן לא מדובר בטיפול תרופתי. בתקוה שהבהרתי העניין אשמח לענות על עוד שאלות במידת הצורך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
אם רק תוכל להתייחס להודעת ההמשך בנושא "יעילות"? תודה
שלום רב לך ג'ניפר הודעתך לא כל כך ברורה לי האם התכוונת למושג יעילות? אם כן פרוש המושג יעלות לדעתי הוא לעשות את הדברים בצורה הכתובה בספר!!! מאחר והמציאות משתנה כל הזמן , הכתוב בספר לא תמיד מתאים לה ויש לעשות את הדברים בצורה אפקטיבית כלומר נכונה למצב העכשווי. בתקוה שהרחבתי מעט בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
שלום רב לך ג'ניפר הודעתך לא כל כך ברורה לי האם התכוונת למושג יעילות? אם כן פרוש המושג יעלות לדעתי הוא לעשות את הדברים בצורה הכתובה בספר!!! מאחר והמציאות משתנה כל הזמן , הכתוב בספר לא תמיד מתאים לה ויש לעשות את הדברים בצורה אפקטיבית כלומר נכונה למצב העכשווי. בתקוה שהרחבתי מעט בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
שלום, שמי אור ואני תלמיד בכיתה ט'. במסגרת שיעורי ביולוגיה נתבקשנו להכין עבודת חקר בנושא הנדסה גנטית למען קידום הרפואה. בפרק החקר, אנו מתבקשים לראיין אדם מוסמך, המתמחה בנושא. כשערכתי איסוף מידע על הנושא, נתקלתי במאמרים מדעיים העוסקים במעמד החברתי של ההנדסה הגנטית: מצד אחד- הפוטנציאל הגדול שלה להציל חיים וילודים ממחלות שונות כגון בעיות מוחיות , ומצד שני את התנגדותה הרבה של החברה כלפי השימוש בה (בעוברים למשל) מסיבות אתיות. תוכל להשיב לנו על מספר מצומצם של שאלות העוסקות בתחומך? הדבר יועיל לנו מאוד. אנא צור עימי קשר במייל: [email protected] תודה מראש על התייחסותך, אור.
אור יקר שלום רב לך, תוכן מכתבך והנושא עליו התבקשת להכין עבודת מחקר מרתקים , איני זוכר כי בהיותי בגילך התבקשנו להכים עבודות בנושאים כל כך משמעותיים ורציניים. לצערי הרב תחום המומחיות שלי אינו הנדסה הגנטית ולכן לא אוכל לתת לך תשובה אחראית ומקצועית כל שאני יכול להציע לך הוא לפנות למחלקות להנדסה גנטית במכון וייצמן ברחובות או לבתי החולים רמבם, בילנסון,שיבא ואולי גם סורוקה וולפסון. בתקוה שאכן תוכל לקבל תשובות מקצועיות ממקומות אלו. מאחל לך הצלחה בכתיבת העבודה ואשמח לקבל עותק ממנה במייל. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
הבעיה התחילה לפני כחמש שנים - כן , התחילה אחרי שהרופא אמר לי היום את חופשית ממיני ! את סיימת כל הטיפולים והניתוחים האפשרים שבידיי ! את לא צריכה לבוא הנה עוד ! ... נו , באמת , האם כך נפרדים ?! אחרי 15 שנה - טיפולים שונים ואישפוזים מתמשכים וביקורי במרפאות - כך נגמר הכל - ! מאז הילדות ולא זוכרת את עצמי אלא בבה"ח ( נכוויתי מגיל 5 מאש גלויה ב60% מגופי ) אני רואה את עצמי מכורה לבה"ח - כאב זה חלק ממני שבלעדיו לא יכולה לחיות , אז כך נגמלים ?!... הבעיה היא כך - מאז זה ואני "הורסת את עצמי" ! עושה "שטיות" כדי ללכת לבה"ח . מזיקה לעצמי רק כדי להתאשפז . עושה הכל כדי לצחוק על הצוות הרופאי אפילו אם זה מלווה בכאב ! איזה כיף לראות את הרופאים תוהים במצבי !אפילו רופאים בכירים ופרופ' קשה להם לאבחן את "מחלתי" ! ממש נורא לראות רופאים צוערים וקטנים מזיזים את ראשם ואומרים בקיצור לא יודעים ! אפילו לקיחת דם והכנסת עירוי זה כמעט בלתי אפשרי בדרך הרגילה !... אוקי - זה הוא סיפור קטן מהסיפורים שלי - אבל שיושבת לבדי וחושבת על כך - אז, מתחרטת על הכל , איזה טיפשות עשיתי ? האם נזק והרס עצמי זו חוויה גדולה ? בא לי לצעוק בקול רם " נמאס לי, מספיק , די אני מצטערת על הכל - בא לי להגיד לרופאים סליחה אני זאת שגורמת לגופי ונפשי את הכאב והסבל הרב הזה , ... " את האמת , נמאס לי מהשטיות שאני עושה , בא לי להפסיק הכל , אבל לא מצליחה... אפילו לספר למישהו לא יוכלה ולא חושבת שאני אעיז ...
שלום רב לך בת 25 אכן תוכן מכתבך מלמד על הסבל הרב, התסכול חוסר שמחת החיים , האכזבות ועוד שהם מנת חלקך. חסרים לי עוד הרבה פרטים על מנת לתת לך תשובה אחראית ומקצועית כמו: היכן משפחתך? היכן את גרה? מה עיסוקך? מהם תחביביך? האם ישנן בעיות בריאותיות נוספות? מה הקשר שלך עם רופא המשפחה שלך? מהן התרופות אם בכלל שאת לוקחת? כיצד פועלת מערכת העיכול שלך? מתי עברת בדיקות דם ואילו? ועוד? מה דעתך ליצור עימי קשר טלפוני ל: 0546670570 על מנת לאפשר לי לקבל יותר פרטים ולאפשר לך הזדמנות נוספת לשוחח עם גורם מקצועי שאולי יכול לכוון אותך ובכך לעזור לך. אין לי כל צל של ספק שאת זקוקה להמשך טיפול וביקורת רפואיים ופסיכולוגיים . תודה על הפתיחות בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
שלום רב לד"ר גליקסמן, רציתי לדעת האם שיטת הביופידבק יעילה למצבי דכאון?? ואם יכולה לעזור לתסמונת שלפני מחזור? תוכל להמליץ על מטפל/ת באזור ירושלים והסביבה? תודה רבה מראש!
שלום רב לך ג'ניפר. בנושא של דיכאון יש צורך לבצע הערכה רפואית פסיכיאטרית על מנת לשקול מהו הטיפול המתאים. יתכן ויהיה צורך בטיפול תרופתיובמקביל תוצע האפשרות של טיפול בשיטת הביופידבק.. אני ממליץ לך לפנות לד"ר דוד וילנסקי שהוא רופא המתמחה גם בביופידבק גר ומקבל בירושלים. מספרי הטלפון שלו הם: 02-6728142 או 052-3697935 כמובן תוכלי לציין אותי כממליץ בהצלחה בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
תודה על תשובתך ה כה מהירה . האם הוא רופא פסיכיאטר? מעדיפה בלי תרופות... ושוב תודה רבה!
שלום, אני בת 30. הבעיה שלי היא שעברתי ילדות קשה כרוכה בהתעללות רגשית. היום אני אדם חסר בטחון, יש לי נטיה למצבי רוח ונטיה לדכאון. יש לי נטיה לפתח תלות בכל אדם שאני איתו בקשר זוגי. יש לי חרדת נטישה. אני נפגעת בקלות. יש בי הרבה מירמור על העבר שלי. אני מתפקדת בחברה ומהצד אני נחשבת למצליחה אבל אני מרגישה שהכל פשוט הרבה יותר קשה לי. השאלה שלי אם גם לאנשים כמוני השיטה שלך יכולה לעזור? הכוונה היא שאצלי הדפוסים מושרשים עוד מינקות ולא מדובר בחוויה באמצע החיים שהשפיעה עלי אלא על כל שנות הילדות שלי. אני לא יודעת אם זה קשור אבל יש לי הרבה סימפטומים פיסיולוגיים בעיתיים כמו מעי רגיז, מיגרנות, הפרעות בחלוקת קשב וכו'.
שלום רב לך , כל מה שתארת מצדיק טיפול פסיכותרפואטי , אני ממליץ על הגישה הקוגניטיבית התנהגותית בה תלמדי טכניקות שליטה טובות יותר על אותם סימפטומים. השילוב עם שיטת הביופידבק יגרום לך לתחושת ביטחון בביצוע הטכניקות כך שתוכלי ליישמן בחיי היומיום שלך בכל מצב. אין כל הצדקה לסבל אותו את חווה. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
שלום רב אני בן 33 ולפני כ 8 חודשים עברתי אוטם קשה מאד . משנתת 99 אני סובל מ-panic disorders האם יש קשר מהתקפי חרדה 9 שנים לאוטם שעברתי? אני נוטל כדורי הרגעה בלבד xanagis 0.5 mg *5 חשוב לציין שהתקפי החרדה שלי היו מפחד מהתקף לב וכיום אני לא מבדיל בין כאב שנובע מחרדה לבין כאב קרדיאלי מחכה לתשובה דחוף בתודה מראש ליאור לב ה ח ר ד !!!!!
שלום רב לך ליאור, מחקרים רבים הוכיחו את הקשר בין חרדה ופחד מהפחד. המקרה שלך כל הסיבות למצב אותו אתה מתאר קיימות. אני ממליץ לך בשלב זה להמשיך לקחת את הטיפול התרופתי שרשם לך הרופא המטפל ובמקביל להתחיל תהליך של פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית עם או בלי שילוב של הביופידבק על מנת ללמדך טכניקות לשליטה רצונית על תגובותיך הבלתי רצוניות. המטרה תהיה להוריד בהדרגה את התלות שלך בתרופות, להפחית את עוצמת ותדירות ההתקפים, לשלפר את הביטחון העצמי שלך ולאפשר לך המשך תיפקוד אפקטיבי יומיומי. אשמח לתת ולקבל יותר פרטים ל 0546670570 בברכה ד"ר יגאל גליקסמן
ד"ר גליקסמן הנכבד, הבנתי מחלק מתשובותיך בפורום כי הטיפול בנפגעי חרדה הוא אחד מתחומי ההתמחות שלך, חשוב לי לשמוע את דעתך לגבי תופעות של חרדה בימים אלו לאחר הפסקת האש המזוייפת .... האם יתכנו תופעות חרדה לאחר עופרת יצוקה...? בתודה מראש שפרה ג.
שפרה יקרה שלום רב לך, תופעות התקפי החרדה לאחר מלחמה, או אירוע טראומטי אחר הן מאד נפוצות ומוכרות והן גורמות לתחושות שונות שהמכנה המשותף בהן הןא אובדן שליטה וחוסר אונים. בכל מקרה כזה יש לבצע הערכה פסיכיאטרית או פסיכולוגית על מנת לאשר או לשלול קיומה של הפרעת חרדה ולטפל בהתאם. מבחינה מקצועית מדובר כאן בהפרעות חרדה פוסט טראומטיות הדורשת התיחסות מקצועית מהירה ומתאימה. אשמח לענות ולהרחיב במידת הצורך. תודה על פנייתך. בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
זהו. סוף. זמן פרידות עכשיו. רגילה כ"כ להפרד בנוסח הקבוע שסיגלתי לעצמי. במשפט שמזכיר ש"אהיה כאן שוב, כרגיל, בשבוע הבא". ותמיד היה במשפט הזה איזה סוג של נחמה והרגעה, בשבילכם, אבל לא פחות עבורי (כן כן, גם אני דאגתי לא פעם) - שעוד נפגש, שעוד נדבר. מין משפט שעזר לי להכחיש את הקטיעה, להזכיר שיש המשכיות. ועכשיו, סוף אמיתי. וסוף הוא תמיד התחלה, אבל עכשיו לא. עוד לא. עכשיו הוא רק סוף. אני נפרדת מאנשים ששמו כאן את ציפורי (ולעיתים גוזלי) ליבם ונפשם, כאלה שהפכו לאורחים קבועים, חשובים ויקרים בסופשבוע שלי. אני נפרדת היום מכל הנשמות, התועות והתועות פחות, שבאו להעזר, להשמע, לצעוק, לכעוס, לתדלק, להשען, להרגע, ובלי לדעת היו מלמדים, מחזקים, ממלאים. בעיני אתם, קוראים ומשתתפים, הפכתם את המקום הזה למיוחד ומשמעותי כ"כ. אני חושבת על דרור ודוד, שני המנהלים הנפלאים שהיו לצידי, בטוחה שהם קוראים זאת כעת, מחפשים מילים שינסחו את תחושת הצער והפרידה המהולה בגאווה והתפעלות על המקום הזה, שאי אפשר היה לקחת בו חלק מבלי להתרגש. מאחלת לכולנו הרבה הצלחה, צמיחה וגדילה. מבטיחה שהקולות שלכם ימשיכו להדהד בי, ללוות אותי, ומקווה שתשמרו מקום גם לקול שהתעקשתי (ואם יורשה לי הפעם לדבר בשם חברי המנהלים, התעקשנו) לתת כאן - זה שמאמין, מעודד, מלווה, מתפעל. נפנוף אחרון לשלום, נפנוף שיש בו צער, התרגשות, כאב אבל הרבה תקווה ואמונה. תם ולא נשלם. מלי.
דרור, דוד ומלי יקרה, כל כך קשה להפרד, לחשוב שתוך פחות משעה הכל פשוט נגמר.... לא אוכל להציץ כאן יותר ולראות שיש כאן מישהו שמקשיב, מבין, תומך... לדעת שבמובן מסוים, צריך להתמודד לבד, לא נהגתי להיעזר הרבה בפורום, אבל הידיעה שיש כאן מישהן במידה ואזדקק עזרה לי מאוד. המילה שכתבתי ככותרת כ"כ מכאיבה לי, ונוגעת לי במקומות קשים וכואבים..ץ חייבת לציין שלא פעם נפעמתי מהיכולות המקצועיות, מהרגישויות ומהיכולת לומר בדיוק את "המלים הנכונות" למישהו בקושי או במצוקה. מנצלת את ההזדמנות לומר לכם תודה אנשים טובים! מקווה שירבו אנשים כמותכם. כל טוב ובהצלחה,
שלום מיכל. מסיימת עם ההודעה שלך, שמקפלת בתוכה את הצער והכאב שבפרידה, יחד עם ההכרה במשמעות של מה שהיה, וביכולת להשען על אנשים אחרים, על עזרה, על נתינה, ולשאוב ממנה כוחות. תודה לך, ומקווה שתמצאי עוד שפע של "אנשים טובים באמצע הדרך". אני באמת מאמינה שיש כאלה. שלך, מלי.
סליחה אבל יש לי עוד שאלה אני לפעמים משקרת או מחביאה מידע מהמטפלת שלי 1) בכדי לא לחשוף יותר מדי 2) בכדי לא לתת לה להתקרב יותר מדי או שאני אהיה תלויה 3) בכדי למצוא חן בעיניה 4) בכדי להראות אולי משהו שבפנים הייתי רוצה להיות אותו. 5) בכדי להראות לה שהיא לא מצליחה איתי.. 6) לעצבן אותה האם אני אמורה לחשוף בפניה את כל הסיבות שהזכרתי למעלה?
שלום לך. אני לא יודעת אם "אמורה" זו המילה שהייתי משתמשת בה, אבל נראה לי שההסתרה בהחלט מעוררת שאלה, שאולי היכולת לחשוב עליה, לבד או (עדיף) ביחד, בטיפול, תעניק לה משמעויות, ותוכל לאפשר שינוי והתקדמות. אני הייתי מנסחת את התשובה שלי שכדאי לך לדבר על כך בטיפול, ושנראה לי ששיחה כזו יכולה להיות מאוד משמעותית ומקדמת עבורך. בהצלחה, מלי.
סוף משמרת סוף לסוף זהו הכול נגמר האמת עצוב לי נורא וכואב אפילו המעט שהצלחתי להוציא אין יותר לאן תודה מלי על הכול
נקודה יקרה. כתמיד - קצרה, טלגרפית, ועם זאת - הכל מרוכז ומתוצת כ"כ. אני רוצה להודות לך על השהות שלך כאן, ועל הדרך שהבאת את עצמך, דרך שהייתה כ"כ את, כ"כ מזוהה ומוכרת איתך, עד שרוב הזמן בכלל לא הייתי צריכה לבדוק בשם מי ההודעה נשלחה. היית נקודה, והבאת את עצמך באופן קצר וקולע. מאחלת לך רק טוב בהמשך, ומקווה שתצליח לצמוח ולגדול. שלך, מלי.
(אמרתי לך שעוד אכתוב לפני שתלכי...) רצה אצה למחשב כדי להספיק להגיד שלום אחרון. דווקא היום קרס המחשב, ועד עכשיו הוא בהחייאה אך ללא דופק ונשימה. מזל שלעוד אנשים יש מחשבים... מלי, קשה לי לסיים ככה מתוך הלחץ של היום הזה. הכל הולך לא טוב היום... פגישה מכאיבה ומעליבה בטיפול, המחשב שקרס בלי התרעה מוקדמת, ועכשיו צריכה גם להגיד שלום? לא רוצה. ובכל זאת, כי הסיום הזה היה לפחות משהו שידעתי מראש שייתרחש... מתוך געגוע שכבר כאן, עוד קצת מחזיקה בשולי המכנס שלך, מנסה לעכב אותך מללכת. נעמת לי מאוד, אני אתגעגע... כבר תכף שמונה. אז נפנוף אחרון ודי... נועם נ.ב קטן ליעלה: אם את קוראת, אז שתדעי שריגשת אותי. במיוחד שכללת אותי בתוך הרשימה של הבנות הכל כך מיוחדות והאהובות של הימים ההם...
נועם יקרה. ידעתי שתחזרי, שתספיקי עוד לנופף לי לשלום, וגם לראות את הנפנוף שלי חזרה. תודה על הכל, על שאמרת, שהיית, שאפשרת, על שאת. מאחלת לך את כל הטוב שאפשר, ומנופפת לשלום אחרון. שלך, מלי.
ערב טוב לך קודם כל שיהיה לך המון בהצלחה. היה כיף לקרוא אותך. ואני מנסה היום לתפוס אותך ברגע האחרון לעיצה או עזרה קטנה. יש לי שלוש חברות פסיכולוגיות שלא יודעות שאני הולכת לפסיכולוגית כבר שנתיים. ולרוב, כשאנחנו נפגשות הן זורמות בשיחה שלהן , כל אחת על הבעיות שלה בעבודה וגם על המטופלים, בלי לזכור שמות, אבל למה הן נחשפות, מה לעשות.... וכל מיני שיחות. וגם לפעמים הן צוחקות על חולה שלא מדבר, או שסתם בא ויושב ורק מדבר על אמא שלו...... הדבר מאוד פגע בי ובטיפול שלי בלי שהן יידעו וגם בלי שהמטפלת שלי תדע. אני פשוט מאז. מסננת ובוחרת מה להגיד ומתי להגיד בכדי "למצוא חן בעיניה" ובכדי שלא אהיה אחת משיחות "הלעג" שלה. איך את מייעצת לי להתנהג. זה ממש פגע בי ואני אפילו התחלתי למצוא תירוצים בכדי לא להגיע לפגישות, אף על פי שלא עשיתי את קודם. תודה לך וסופ"ש נעים
שלום לך. אכן, נחשפת לסיטואציה לא פשוטה (וגם לא אתית מצד חברותייך, אם יורשה לי להוסיף). אני תוהה, עם זאת, מדוע את ממשיכה לשמור על הסודיות ולהיות חשופה לשיחות שמערערות אותך, ובמקביל מדוע אינך מתייחסת לכך בטיפול. אני מנחשת שהסיטואציה הזו, שבה את נפגעת ונשארת שותקת, קרוב לודאי חשה מבוכה ואשמה, אך לא מעיזה לבטא בקול את הכעס והמצוקה, מוכרת לך. בעיני היכולת לדבר על כך - בטיפול ועם החברות, תוכל לא רק לטשטש את הקושי שאת חווה בסיטואציה הספציפית הזו, אלא גם להאיר לך דפוס התנהלות בקשר שחשוב לברר לעומק. בהצלחה, מלי.
