פורום פסיכולוגיה קלינית

זה ממש מעליב. אני לא ישנה בלילות. חיכיתי לתגובה כלשהי ממך. מדוע לכולם ענית ורק לי לא? מדוע? ובבקשה אל תעשה הקדמות פסיכולוגיות כמו: "את מרגישה נטושה גם כאן..." וכל זה. מדוע לא ענית? הרי אתה יוצא שוב להפסקה שישי שבת. ואני באמת שאלתי את שאלותי בצורה רצינית ומחפשת... בבקשה ענה לי

שאלותיי מופיעות תחת הכותרת "המטפלת שלי עזבה אותי (המשך שוב)". אודה על המענה. זה חשוב לי מאוד. אני חושבת רק על זה. "משהו רקוב בממלכת דנמרק", אי אפשר שאסבול כך... מתי היא תקבל אותי? מתי היא תבין שנענשתי ע"י עצמי פי כמה, שאני מבינה את חומרת מעשיי ובוודאי ובוודאי לא אחזור על כך לעולם. מתי????

סחטת וסחטת. נמאס.

כתבתי לך הודעת תגובה בזהות של סתם הראשונה אך משום מה בחרת לא לענות לי. מנסה להציע לך שוב את שכתבתי אז - להתייחס אל עצמך כפי שהיית מתייחסת לחברתך הטובה ביותר , עם הרבה יותר סלחנות וחמלה וכך אולי יפחת הכעס העצמי והכעס על העולם כולו. אכן מרגיע שלכולנו - אותו הגורל ואפשר להסתייע בידיעה הזו כדי להאניש (=להפוך לאנושי) את המטפלת שלך ואת כל המטפלים בעולם וטוב שכך תעשי. כי מסתבר שהם באמת - בני אדם. וכמו שהפסיכולוגית שלי הודתה בטעויות רבות שעשתה, מאמינה שמטפלים רבים וטובים אחרים גם עשו ועושים. אולם אני בטוחה שהם מלאי רצון טוב לעזור ולעיתים, חוסר האונים שהם חשים, מוביל אותם להתנהגות שנראית כמתעלמת או מרחיקה וזאת במטרה להגן על עצמם, אך גם (ולא תמיד במכוון) -לגרום למטופל למצוא בתוכו את כוחותיו לעזור לעצמו. חישבי על ילד קטן, שהורים מודעים ילמדו אותו להתמודד עם העולם ולסמוך על עצמו ולעומת זאת הורים לא מודעים, עלולים לגונן עליו יתר על המידה ובכך להופכו לנכה מהבחינה שלעולם יהיה תלוי באחרים ולא יידע להתמודד. מבינה שאת מתמודדת עם תחושת דחייה מאד קשה ותחושת אשמה, אך לעיתים יש להרפות מדברים על מנת לאפשר להם לקרות. (ובינתיים - אל תדחי את עצמך!) ככל שמפעילים לחץ זה גורם להתנגדות האדם מהצד השני והוא נסוג עוד יותר. אמנם לעיתים יש להתאמץ כדי לשנות דברים שאפשרי לשנותם, אך לעיתים יש להניח לדברים , עליהם אין לנו שליטה ולמרבה האבסורד, לפעמים זהו הסיכוי היחידי לשנותם. ובינתיים לא יקרה כלום אם תעניקי לעצמך מעט כבוד ואהבה (על זה יש לך שליטה) . עד ש... ב ה צ ל ח ה.

אין לי הרבה מה לכתוב... אני מרגישה גרוע. כל יום קצת יותר. אני מפחדת מהמחר. מעדיפה לא לישון כדי לא שוב להתעורר.

נרדמת בישיבה...

הי אודי כואב נורא התפרקה לי הזהות לא שהיתה מי יודע מה קיימת מלכתחילה... )-: כותבת ה-מ-ו-ן בפורום אבל כל הזמן בשמות אחרים. כי מתביישת בעצמי, שיזהו זהות אחת ומגעילה. מתביישת בפתטיות הזאת שאין לי כלום שאני כל הזמן כאן ובמקום לשמוח שאני מיליון אנשים שונים הפכתי לאפאחד אוףףףףףףףף

הי לשברירית, את נשמעת חמודה... את יודעת, בעבר, עוד לפני העידן החדש של הפורום בניהולו של אודי, נהגתי לרשום בפורום בכל מיני כינויים, ולמרות שאני מניחה שלעתים לא היה קשה לאחרים לזהות אותי, אני יודעת, היום, שזה היה לא טוב. בפורום פסיכולוגיה בו מדברים המון על זהות ונפרדות וייחודיות והגדרה עצמית - קצת בעייתי הנושא, במיוחד כשאת משתתפת קבועה. אז נראה לי שזה קצת מחבל ומזיק. גם לך, וגם מערבב-מבלבל בינך לבין אחרות. גם בטיפול קיבלתי המלצה, שאם כבר אני כותבת באינטרנט, אז לדבוק בשם קבוע. הייתה תקופה מסוימת, אני חושבת שזה היה פרק של רגרסיה בטיפול, שבה לא הקשבתי לזה במיוחד. אבל זה מה היה. כן... גם אני מתביישת. ובושה, בושה זה בעצם טוב במידה מסוימת. לגבי מצבים אבודים וחסרי אונים של פרגמנטציה, או רמת חרדות רציניות שהיא - אני חושבת שאז, ברגעים הללו, הכי חשוב לחפש כמה שיותר מציאות, ודווקא להיות פחות בפורום או באינטרנט בכלל, כי אפשר להשתמש בקשרים הממוחשבים בקלות ככלי שיסחוף אותך בשיא חולשתך עם הגנה רופפת למקומות לא בריאים. בנוסף, בטיפול גם דיברנו על משמעותם של כינויים שונים, ומאחר שלמדתי להבין קצת יותר, ואולי גם בשל רגישויות מן העבר, קשה לי לפעמים לראות כינויים של ביטול והרס עצמי. הכינויים הללו זועקים גם את הקול הנבלע, הרמוס והשפוף, אך לא פחות את הקול הבולעני המתנפח והמגמד שבתוכך, שכלל הנראה, את מזדהה גם איתו כל-כך... לא'דעת, לדעתי לאחרונה יש מזה הרבה כאן בפורום. אולי אני טועה, אך זה נראה שיש כמה וכמה משתתפות שכ"א מהן מחליפה כינויים תכופות - ולדעתי, כשזה מתחיל, נדמה שיש עוד ועוד הידבקות והצטרפות לכיוון, כך שנוצר מן תמהיל אמורפי שכזה. קצת חבל וגם מקשה על ההתמצאות, ואולי, אלמלא הקושי הזה, ניתן היה לסייע יותר. אולי. ואולי זה גם מבטא את ההתנגדות להיעזר, לשתף פעולה... לגבי השם הריק - רוצה לומר, שלדעתי, הוא הכינוי שהכי הכי מערבב ומוהל אותך. את לא כלום, ולכן, את גם הכול. אין הפרדה בינך לסביבה. אין את ואין זולת - הגבול מתמוסס וחד אתם. וזה לא טוב במיוחד בתוך עולם של חרדות. חושבת שאני מבינה את הקושי לעשות אינטגרציה, או ליצור קשרים בין האיים בנפש, זה כואב נורא, לפעמים ק?צ?ר, לפעמים פיצוץ, ובכלל וואחד תהליך, אך מקווה שבהדרגה תתגבש הגדרה יותר ויותר, ואת תוכלי לקבל את כל החלקים האלה, נחמדים יותר או פחות, תוקפניים וגם רכים ונזקקים כחלק ממך. חיבוק מחזיק יכול לאפשר התפרעות תחומה ובה בעת לאגד את החלקים ביחד. מאחלת לך... (mp)

תודה mp עכשיו קצת לא שם ריק, קצת קו...

שלום, תמיד חוויתי אך לאחרונה אני חווה באופן חזק במיוחד רגשות של חוסר יכולת, שכולם יותר טובים, יותר מצליחים, יותר יפים יותר מושכים יותר מעניינים והרגשות השליליים משתלטים עליי. לציין שאני נוטלת כדור ציפרלקס 10 אחד ליום במשך כשנתיים. בעלת שני תארים ברפואה ועבודה יומית טובה וכן זמרת ג'אז המופיעה לעתים קרובות בערבים. בחורה די סקסית ונראית טוב. למרות כל זאת, ולמרות שיש לי חברים טובים ומשפחה (אמנם עם הסטוריה של גירושים והייתי קטנה מאד כשאבי עזב) אני חשה לרוב שאין לי מה להציע. מבחינת זוגיות- התגרשתי פעמיים וכרגע חיה עם חבר. האם ביופידבק יכול לעזור לי בהתמודדות? בעיקר עם רגשות קנאה הבאים בגלל הרגשת חוסר היכולת שלי ושאני לא מספיק טובה?

שלום רב לך ורד, בהמשך לשאלתך שיטת הביופידבק מבוססת על הגישה של פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. הרעיון המרכזי הוא לפתח אצל המטופל את יכולת הקשיבות לדיאלוג בין הגוף- הנפש והמחשבות.על פי תאורך שילוב בין הגישה והשיטה יכול לתרום בצורה משמעותית להבהרה,חיזוק יכולות קיימות לחשוף סודות המוסתרים על ידי הנפש ומתגלים על ידי הגוף . אשמח לשוחח עימך בנדון 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

רוצה לכתוב משו.לא חשוב מה . אפילו סתם . רק לא לשתוק את הזכרון הכואב הזה בי . מנסה לנשום. לשבת במרפסת הבית , להרגיש אויר. להתחבר לרעשים, לראות את הלילה , לספור את הכוכבים .. רוצה רק שהתחושות יחזרו , שאדע שאני לא שם .. אני לא בת 9 בכלל .. אני לא בתוך זה רק לבד. רוצה לצעוק. אבל זה לא יוצא . כאילו שומעת רק את ההד של עצמי. רק שיצא ממני כבר משו. לא שקט , לא דממת מוות כזו .. משו.. כותבת , שוב..רק כדי לחזור להרגיש רוצה להתחבר , לנשום , ושוב לחשוב על אותן פעולות מהתחלה , להרגיש , לא להיות לבד, לכתוב ..לצעוק. רק לא לאבד את השליטה. שרית

רק רציתי שתדעי שאני איתך, גם אם בצורה וירטואלית, שולחת לך זר של מחשבות ואנרגיות חיוביות, מרבד של לבבות אדומים פועמים - עם הרבה אהבה.

תודות רבות מיקה יקרה , על הזר והלבבות ,על הנוכחות והאהבה .. התרגשתי ..ככ. קבלתי בידיים פתוחות ואפילו חייכתי למרות הכאב המטורף. (קראתי גם את התגובה במורד ההר.. נשמע מבהיל הרגרסיה שאת נמצאת בה ושיתפת , הייתי רוצה לשמוע יותר , אולי אפשר לעזור , להקל במשו? היית רוצה לשתף יותר ?.. - בכז מקווה שתחזרי לאיזון במהרה ..) שמחה שאת (גם) פה איתי. הממ.. את יודעת , מחר הולך להיות לי יום מורכב .. ביום שלישי בסיום הטיפול שהיה קשה ברמות , שלחתי סמס למטפל שאני עוזבת .. לתמיד !!!! שלחתי עוד כמה סמסים חוצמזה , הוא ביקש שאגיע מחר בכז לטיפול בשעה שקבענו שרק שם אפשר להביא את הדברים לעיבוד. למה יש לי הרגשה שאני הולכת להרוס 3 שנים של השקעה ענקית ? אני מפחדת .. מהקצוות שאני נמצאת . זקוקה לו ומרחיקה אותו , מכירה את הציר הזה ?.. מיקה .. אנסה לעדכן בהמשך. חיבוק ממני .. שרית נ.ב.. נילי יקרה, תודה שהזכרת לי .. :-) - זה בהחלט מאפשר לא לשלול את מחר לחלוטין . ולך אודי - תודה על מה שכתבת לי .חיבוק אלייך.

היי אודי מה שלומך? אני נמצאת בטיפול כמעט שנתיים. כשהתחלתי את הטיפול הייתי מרוסקת לחלוטין. המטפלת שלי הצליחה להרים אותי ולהחזיר אותי לחיים. בעוד כחודש היא תצא לחופשת לידה וביקשתי ממנה 2 פגישות בשבוע עד ללידתה, אך היא סירבה לי. הרגשתי נורא! נפגעתי מאד.. הרגשתי שאני צריכה להיות בדיכאון עמוק ולרצות למות על מנת שתסכים לקבל אותי. אני בלחץ להישאר בלי טיפול. ובנוסף, אני יודעת שכשהיא תלד ותחזור לטפל בי, ודאי אשמע את הבכי של התינוקת החדשה שלי מאחר והיא מקבלת בביתה.. לפני כשנה לערך, היינו נפגשות בערבים והייתי שומעת את בנה הראשון בוכה ומשתעל וזה היה מפריע לי, חשתי כאילו אני מפריעה לה, גוזלת את בנה ממנה. כשזה קרה שתינו היינו מפסיקות לדבר לרגע, הטיפול הופרע. עכשיו עלי להיפרד ממנה.. ז"א מהזמן שהיא נטו שלי. לכן רציתי שתי פגישות לפני הלידה שלה. החלטתי שאני רוצה להתחיל טיפול אצל מטפל אחר בתקופה שהיא תלד, אני צריכה 2 פגישות בשבוע, לא יודעת מה עובר עלי.. אולי אני בלחץ מהפרידה..? היום הייתי אצל מטפלת אחרת היא זו הסבירה לי שאינה יכולה לטפל בי כל עוד אני מטופלת אצל מטפלת אחרת. האמת היא, שזה מובן לי, אך עדיין משאיר אותי בחרדה מסוימת. אני כועסת על המטפלת שלי שהפכה להיות קצת אטומה. אני רוצה 'לבגוד' בה קצת, לגרום לה אולי לקנא. ואני רוצה להבטיח את עצמי ולא לשים את כל הביצים בסל אחד, כי אם היא תחליט שאיננה יכולה להמשיך את הטיפול איתי, אני רוצה להיות מוגנת ולא ליפול על הקרשים. בקיצור, אנ זקוקה לטיפול יותר אינטנסיבי ולא יודעת מה לעשות.. המטפלת שלי מסרבת לעוד פגישה ולא מותירה לי אופציות אחרות. אני מבולבלת נורא. מתוסכלת וכועסת.. אני רגישה פגועה עד עמקי נשמתי. אני יודעת שתיכף תגיד לי שהכי נכון לשוחח עם המטפלת שלי, אך היא איננה יכולה לתת לי פתרון, שכן הפיתרון שאני רוצה הוא פגישה נוספת.. אני מרגישה דחייה רצינית וחסרת אונים. מה אתה מציע לי לעשות?

הי הילה מאד מבינה את כאבך. התחרות עם "הילדים האמיתיים" של המטפל תמיד קיימת בתוכנו, וכאן היא יוצאת החוצה, ואת רואה איך התינוק גוזל אותה ממך ואיך את גוזלת אותה מהילד שמשתעל בחדר הסמוך... לא פשוט... אבל לגבי הסוף של דברייך, אני לא לגמרי מסכימה איתך....מרשה לי להביע דיעה? לי נשמע שיותר ממה שאת צריכה את הפגישה הנוספת, את צריכה את מה שהיא מסמלת, את זה שהיא שם בשבילך נעתרת לבקשות ולצרכים שלך ולא עוזבת ונוטשת אותך. ואם אכן זה אולי כך אז על זה כן אפשר לדבר עם המטפלת, גם אם היא אינה רוצה לפגוש אותך פעמיים בשבוע... יכול להיות שתישארו בפגישה אחת אבל תצליחי להרגע שעל אף ההריון, עדיין יש לך מקום תנסי את זה?

אודי בוקר טוב. תודה על תשובתך. בעוד כשעה אני נפגש עימה. אתמול היה קשה לי להירדם.. ואף חלמתי עליה. ניסיתי למצוא מטפל/ת נוספ/ת בזמן הזה.. כבר עכשיו למעשה. אך קיבלתי תשובות שאינני יכולה להתחיל טיפול חדש כעת.. עלי לחכות ללידה. אך שוב זה מותיר אותי חוששת.. לא רוצה להמתין לרגע האחרון וחוץ מזה, הלא היא סירבה לי לפגישה נוספת וכאמור, אני זקוקה לזה מאד. שוחחתי עם המטפלת שלי וביקשתי ממנה להמליץ לי על מטפל/ת 'מחליפה', אך היא ענתה לי שכל המטפלים שטובים שהיא מכירה לא יסכימו לטפל בי בתקופה כה קצרה כאשר אנחנו למעשה באמצע תהליך.. האמת היא שיש משהו בדבריה, אך בכל זאת, לפעמים אני תוהה האם אין מניע אחר לתשובתה? חשבתי שייתכן והיא חוששת שכאשר אתחיל טיפול חדש, לא אחזור אליה. האם הבנתי ממך שאתה מצדיק אותי שמגיע לי כבר להתחיל טיפול חדש? אך אין מטפל שמוכן לעשות זאת. אינני יכולה לשקר.. מיד עניין ההריון שלה עולה. אתמול כ"כ בכיתי, הרגשתי מרה. אני מבוהלת מעזיבתה, כל שאני רואה הוא איך רכבה בורח לי ואני נותרת מאחור, עזובה, בודדה, חנוקת דמעות.. כפי שאמי נהגה לעשות לי בילדות. העניין הוא שבאמת שאני חשה חוסר אונים עצום. אף אחד לא מוכן לטפל בי בזמן זה! המטפלת שלי מסרבת לי... כאילו כל הדלתות נסגרות.. כאילו זורקים אותי מהבית. מבין? מה עלי לעשות? איך מתירים את הפלונטר?

רציתי לשאול מתוך התעניינות ולא מתוך ביקורת חלילה האם נערך אי פעם בעבר מחקר סטטיסטי על מידת מובהקות הצלחת טיפול פסיכולוגי קליני של שיחות פסיכולוג מול מטופל

רוצה להוסיף על השאלה, האם בדקו את עניין ההצלחה גם לאורך זמן?

הי, נראה לי שאפשר לנצל את השרשור הזה כדי לשמוע מחלק מנפשות המבקרות כאן על התקדמות ושינויים בטיפולים שלהם, על מסעות טיפוליים שיתופיים עם אנשי-ריפוי-הנפש, שעברו אותה הכשרה ארוכה ורצינית. כלומר, הייתי מציעה לנסות להקשיב גם לדברים הנאמרים ברמה האישית הקטנה של כל אחד בנפרד מנקודת השקפתו הסובייקטיבית, כחלק מהסטטיסטיקה הרחבה והמקיפה. להקשיב. ללקט, ולקחת לך מזה ומזה ומזה... לשים על כף המאזניים. גם לדעת לעבד, למזג ולשלב את המידע באופן מאוזן. אם כן... כמטופלת (במקרה שלי - טיפול ארוך טווח), נראה לי שניתן להבחין במשהו די עמוק שהתחולל פנימה. בדיעבד, לאחר התקרבות והתיידדות עם עולם הטיפולים - זו דרך מיוחדת. לי ועבורי, לפי שעה, במגבלותיה ובחלקיותה, היא נתנה, העשירה והרחיבה, מיתנה מעט עכבות וחרדות. הטיפול עוד לא הסתיים, ויש עוד עבודה מתוך אמונה שיש עוד לאן לצמוח באופן משמעותי; מאמינה שלסיום תהיה משמעות שתקבע לא מעט לגבי הטיפול כולו: ביכולת להשתמש באופן בונה ויציב בכלים שכבר הושגו ונרכשו, בכושר לשמור על הנפח של הטוב, ועוד ועוד ועוד... ובינתיים, יום נעים (mp)

את מיוחדת מאוד אמפי, עשירה בתוכן וחכמה היה מעניין לקרוא,תודה.

אודי, אני עדיין במצב שקשה לשאתו. הייתי השבוע בב"יח בגלל שהתייבשתי. אתמול שתיתי לשוכרה וכתבתי מייל למטפלת והיום התקשרתי על אף שאז התבקשתי שלא. אתה מאמין לי אודי שהיה לי קשה לשאת? שהכל צף לי ולכן התקשרתי למרות שאמרתי לעצמי שלא אעשה זאת והכנתי טבלת יאוש שבה אני מוחקת עוד ועוד יום? אכל החרדה הציפה אותי, כ"כ הציפה שהתקשרתי. הרי זה אדם שאני אוהבת אותו מאוד אז איך אפשר שכך יקטעו הדברים? איך אפשר? איך אפשר שלא לנסות לעבד קצת, לנסות לשמוע מה עם הצד השני לגבי הדברים שקרו? אז התקשרתי ממספר חסוי והיא ענתה כי אם היתה רואה את מס' הטלפון שלי לא היתה עונה. אין בכוונתי להטריד אף אחד, הייתי צריכה רק לשמוע ממנה ועד עכשיו התאפקתי ובאופן יחסי לעצמי, זה גם משהו שהצלחתי בכך. הפעם היא לא כ"כ יכלה לדבר, שאלתי אותה אם אוכל להגיד לעצמי בראש שזו רק הפסקה ולא סיום מוחלט, אמרה שלא יודעת, שתראה איך תרגיש אחרי 3 חודשים הכי קשה לי אודי שלא מאמינים לי - שאני עצמי התנתקתי מעצמי כי האחרים לא מאמינים לי. כאילו אני אדם מושחת ונחות שאף אחד לא מאמין לו. אודי בזמן האחרון אני תופסת את עצמי כחסרת ערכים, חסרת עמוד שדרה, חסרת חוזק, כאילו כל מה שמחוצה לי נקי וטהור ורק אני מושחתת, מלוכלכת, פגומה. כמה קשה להתהלך בתחושה כזו- שאתה אדם מושחת, שאתה לא ראוי לאף אחד, לא ראוי לחיים. האם אתה חושב שבשיחה הזו פגעתי בסיכויי לחזור אליה לטיפול לאחר תקופה מסוימת? האם אתה חושב שהיא תראה את זה כעובדה מוגמרת- שאני לא עומדת בהסכמים בגלל השיחת טלפון והמייל אתמול. אודי אתה יודע שקשה להיפרד מאדם אהוב מבלי היכולת לשמוע אותו מידי פעם בטח ובטח שזה בא בכזאת קטיעה אכזרית. אתה יכול להבין את זה אודי? אודי אל תגיד לי שבחרתי להיות קורבן, אל תשפוט אותי על מה שאני מרגישה כרגע, באמת אבוד לי. אני אוהבת אותה ולא ידעתי לשמור על הקשר. לא בזה צריך לטפל? ולטפל דווקא באותו הטיפול?? על מנת לסגור את הפצע הזה. אנא אודי קרא אותי ברצינות וענה לי. תודה.

למזל, אני כ"כ מבינה אותך. לי קרה מקרה דומה לפני כשנתיים ,המטפל הקודם שלי החליט בגלל אי הבנה להפסיק את הטיפול. הי לי כ"כ קשה הרגשתי ששמטו לי את הקרקע מתחת לרגליי. לא רציתי להגיע אליו לפגישת סיכום כ"כ כעסתי עליו. התחלתי טיפול חדש אצל מטפלת מקסימה ,בפגישות הראשונות כל מה שעשינו היה לעבד את הנטישה של המטפל הקודם ובהמלצתה הלכתי אליו לפגישת סיכום. בפגישת סיכום הובררה האי הבנה והוא ביקש שאני אחזור, אבל אני לא הייתי מוכנה, מבחינתי הוא כבר לא היה ראוי לאמון שלי. כיום אני אצל אותה מטפלת כבר שנתיים והיום אני יכולה להגיד לך שיש חיים אחרי. אני יודעת שהיום מרגיש לך שאין טעם לכלום בלעדיה, אבל אני מציעה לא להישאר בלי טיפול שלושה חודשים(זה המון זמן). תחפשי מטפלת/מטפל אחר ותעבדי איתו את מה שאת מרגישה . מחבקת אותך.

אודי אולי לא יגיד לך שבחרת להיות קורבן, אבל זו האמת. ואת האמת קשה לשמוע ולשאת לפעמים כי היא כואבת. במילים אחרות: את ממשיכה להכאיב לעצמך, לא המטפלת שלך. במקום לתת לה 3 חודשים כמו שביקשת, את כופה את עצמך עליה ולא נותנת לה זמן לעבד ולחשוב. איך את רוצה שהיא תשתכנע שאת יכולה גם אחרת? שאת מסוגלת להשתנות? שלא תעשי שוב את מה שעשית או משהו דומה? זה בסדר שתמשיכי לחשוב עליה אבל תניחי לה! היא בן-אדם עם חיים משלה, שלא מחוברים לשלך בחבל טבור. אם תעיקי עליה היא רק תרצה להתרחק ממך, לא לקבל אותך בחזרה.

מה את רוצה ממני? תפסיקי להתאכזר אלי<. אני מפורקת. אני מבועתת. אני לא בחיים. אני באאוט. למה את תוקפת אותי? אני מותקפת מבפנים ואין מי שיעזור לי. אני אדם בודד. עזבי אותי. אני לא יכולה כרגע לקבל את מה שאת אומרת על אף הרציונאל - אני לא שם עדיין. אני בבמקום שורף ומבהיל שמקווה שאצליח לשרוד אותו- בינתיים לא שורדת. מעדתי בטלפון אליה- אבל מה אנחנו במשטר טוטליטארי? אני אדם עם רגשות. לא הרסתי אף אחד בכך שהתקשרתי להביע את רגשותי. אף אחד לא ניזוק מזה או נהרס. שיחה של ארבע דקות שהרגשתי רע לאחריה כי אני לא בפוקוס בכלל! אני באזכרה של דודי שמת לפני שנה וקשה לי עכשיו.

בלי כוונה חתמתי בשם "סתם" אבל זו אני מזל שהגבתי לך X את בלבלת אותי במצבי הקשה גם כך

מנסיוני האישי לפעמים עדיף לפתוח דף חדש. יש כל כך הרבה מטפלים מנוסים וטובים. דעתי האישית היא שהמטפלת תקבל אותך חזרה, אבל לא בטוחה אם לא כדאי להתחיל במקום אחר... מקווה שתרגישי טוב במהרה. כולנו נופלים לפעמים. הפסיקי כבר להכאיב לעצמך. אני איתך.

מזל שלום, תגובותיך במייל מראות שאת סובלת מאוד והכאב גדול.אני מבינה אותך מאוד וגם אני עברתי חוויה דומה שהיום בדיעבד חיזקה אותי וגרמה לי לראות את דברייך וכאבך מזוית שונה. מזל מתוקה אני בטוחה שהמטפלת שלך רוצה בטובתך והפרידה ממך לא נובעת רק משום שחצית גבולות ולאורך זמן אולי דווקא בזכות הניתוק הזה תוכלי לבנות לעצמך עמוד שדרה ולא להיות תלותית ואובססיבית כל כך למטפלת. אני מבינה את הקשר החזק שאת מרגישה אליה והאובססיה להיות איתה כל הזמן בקשר אבל אם תסתכלי על זה מהצד אולי תוכלי לראות שנוצר בינכן קשר לא בריא האובססיה המטורפת הזו שגם אני חוויתי היא לא בריאה אנחנו לא צריכות להיות תלויות במטפלןת שלנו ,את צריכה לללמוד להיות בזכות עצמך ולהרגיש טוב גם בלעדיה , גם לי מאוד כאב הפרידה מהמטפלת אבל היום אני מרגישה מחוזקת יותר ולא תלותית.וחוץ מזה, האובססיה שהייתה לי כלפי המטפלת שלי פגמה לי בריכוז רוב שעות היום הייתי עסוקה בחשיבה עליה במקום לנסות להתקדם ולהרגיש יותר טוב. תנסי לפתח לעצמך כוחות פנימיים ומטפלת פנימית בך שתניע אותך לצאת מהדיכאון ולהשלים עם הפרידה שלדעתי רק לטובתך ואם ממש קשה לך תנסילמצוא מטפל אחר ולהתחיל תהליך חדש ובריא יותר. שיהיה בהצלחה ותרגישי טוב

מציקים לנו, לא נותנים כבוד לנו, משפילים אותנוף מרביצים לנו, לא עושים כפי שאנכנו רוצים לחיות וכולל זה ההורים של אמא שלי שאיתם אנו חיים! לעזזל אפילו אינטרנט הם לא רוצים לשים משום שהם חושבים שזה לא טוב או כי יש טירוצים שאין כסף!! ואני כותם את כל זה באינטרנט שנימצא בבית הספר! ממני *** אני לא יכול לרשום תשם... אז יזהוא אותי ויצחקו אלי וירביצו לי!

שלום, בתי בת 3.5 בזמן האחרון (כחודשיים) היא כל הזמן עם הידיים באיבר מינה. הבנתי שזה אוננות אצל ילדים. דיברתי איתה על העניין. וידאתי שרק היא זו שנוגעת. הסברתי לה שזה בסדר אך רק לה מותר לגעת ולאף אחד אחר אסור. שזה שלה בלבד. הסברתי גם שמותר לה לגעת באיבר מינה רק בחדרה ורק במיטתה (כיוון שהייתה עושה זאת גם בגן וגם בסלון וכדומה...). היא מאוד בוגרת והבינה ולאחר מספר שיחות קצרות היא אכן עושה זאת רק במיטתה. העניין הוא שהיא הרבה פעמיים נרדמת באמצעות זה וכשהיא מתעוררת היא ישר נוגעת באיבר מינה ו"מתענגת" כך יותר מרבע שעה. כשאני רואה זאת אני מנסה להסב את תשומת ליבה לדברים אחרים כמו לדוגמה (אמא תספר לך סיפור, אני רוצה לבוא לשכב לידך ונעשה אוהל וכדומה...) אבל היא לא מעוניינת וכמעט מבקשת שאצא מחדרה. מה עושים? אפרת

ציטוט: יפה! את אומרת שני דברים חשובים: 1. יש לך תקווה 2. יש לך יכולת בחירה על האופן בו את צובעת את המציאות אלו נכסים יקרי ערך. לפני ש"רצים" לאתגרים הבאים, הייתי מציע לחשוב איך אפשר להגדיל מעט את הפרופורציה שלהם. איך אפשר? סוף ציטוט http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-6,m-Doctors,a-Forums.html#798749_798575 ובכן, הייתי אומרת ששאלה כזו מוטב להחזיר לטיפול, הואיל ושם זה המקום הנכון לדון בה. בינתיים, אני מעדיפה לשמוע מהם האתגרים הבאים. אשמח אם תביא כמה "פרות" ביחד ולא "פרה פרה" כפי שהצעת בעבר.

אני אישה כבת 40, נשואה + ילדים. לפני מספר חודשים חוויתי נקודת שבירה במספר תחומי חיים שלאחריה נפלתי לחרדות ולדיכאון. מאז התפקחתי, הסיבות שהובילו לדיכאון ולחרדה כבר אינן רלוונטיות (חלקן נפתרו וגבי חלקן האחר הבנתי שיצאתי מפרופורציה) בעייתי היא שבמהלך התהליך אבדתי את תאוות ושמחת החיים. אני חיה כמו אוטומט, מנסה לא לוותר על כלום אך לא נהנית מכלום ולא מצפה לכלום. שאלתי היא : האם שיחות עם פסיכולוג יכולות לסייע במקרה כזה וכיצד ?

שלום בת אחותי בת 20 ו היא לומדת באונברסיטה והכירה בכור לא יהודי מוסלמי שעבר גיור והיא יצא איתו 4 פעמים כל מה שהורים אומרים לא משפיע עליה הם משפחה דתי וכמעט אחותי התעלפה לא יודעים מה לעשות ואיך לגרום לה להפרד הם גרים בחוץ לארץ בבקשה תעזור לנו היא לא יודעת מה לעשות

אודי שלום, לא בטוחה אם תוכל לעזור, אם הפרטים יספקו אבל אנסה... הייתי בטיפול במשך שנה שהופסק אבל היה משמעותי. התחלתי טיפול אחר אצל מטפלת לפני כשבעה חודשים. היא מאד אכפתית ואני מרגישה שהיא באמת רוצה לטפל בי ויש לה מה לתת אבל יש נושא מאד משמעותי שעומד ביננו בטיפול, היא רואה משהו מסויים שאני עושה כהרסני, יותר נכון מישהו בחיי שהיא מאמינה בכל ליבה שהוא הרסני עבורי. עד כדי כך, שאפילו בשלב מסויים היא רצתה להתלונן עליו. כעסתי עליה כל כך, מלכתחילה שאלתי אותה אם תוכל להתמודד עם כל מה שאביא והיא טענה שכן, את מעט האמון שהיה לי היא שברה. אמנם התנצלה אבל מאד קשה לי לחזור ולהאמין. מה גם שהדעות שלה כל כך ברורות וקשיחות בעניין שזה לא משאיר מרחב טיפולי. מצד שני אני באמת יכולה לראות את רצונה הכן לטפל בי. אני באמת זקוקה לטיפול ולהתחיל עם מישהו חדש מרגיש לי בלתי אפשרי. מה לעשות?

לילה טוב אודי, תודה על התשובה. אני אכן אומרת ואנחנו כן מדברות וממשיכות לדבר. לא בטוחה שיתאפשר המרחב אבל מאד רוצה שכן. אני יודעת שהיא רוצה שאפשר יהיה. אבל אמרתי לה שברגע שיצאה עבורי מהכורסא, משהו יסודי נפגע. אני לא רוצה שתציל אותי אני רוצה שתטפל בי. לגבי הקול. יש יותר מדי קולות פנימיים... זה מתיש ... אין לי מנוחה. וגם מרגישה שאי אפשר, ואף אחד לא יכול לטפל בי. די מהר הם יוצאים מהכורסא. אז כנראה שגם אם אחליף מטפלת זה לא יעזור. זה כנראה אני ולא הם. לילה טוב

ביום חמישי ביטלתי את הטיפול שהיה אמור להתקיים אתמול.אמרתי לעצמי שאין טעם לשמוע שוב ושוב כמה חשוב ובלתי נמנע זה בשבילי למצוא לעצמי בן זוג. כמה שהטיעונים שלו אומנם צודקים-אישה עם ילד שאוטוטו הולך לצבא,לגמרי לבד ללא משפחה או חברים תומכים,בלי ביטחון כלכלי של ממש שבנוסף סובלת ממאניה דפרסיה עם כל המשתמע מכך-לא בריא לה להשאר לבד. אם אני שמה לרגע את הרגשות הפמיניסטים שלי לצד הרי אני באמת בודדה נורא... אבל אני לא מסוגלת.נקודה.ולא משנה כמה פעמים הוא יחזור על עצמו.לא מסוגלת. מאז שביטלתי נכנסתי לדיכאון וחרדה...גם בחיים האישיים שלי אני לא מצליחה וגם בחיים בכלל הסתבכו להם דברים ואני כרגע בבית ללא עבודה. אני תקועה ואין לי למי לפנות.

איך לעזאזל ממתנים כאב כל כך עצום? איך לעזאזל טומנים חזרה עמוק לתוך הבטן, את כל מה שמציף מול עיניי? איך לעזאזל עוד אפשר להתמודד עם הסיוט הזה??!! רוצה לעקור את ליבי במו ידי ולצרוח לו דייייייייייי!!!!!!!!!!!!!! לא רוצה יותר! לא יכולה יותר! לא מסוגלת יותר!

רק ש...מכאב של לידה יוצא תינוק. ומהכאב הזה יוצאים דברים שמעצימים פי כמה!!! ולא לא אופיר. איך עוקרים את הכאב הזה על כל תכולתו???

נקודה חביבה, רציתי להציע משהו מנסיוני. כשתוקף אותי גל של כאב, וזה קורה לא מעט, אני שוכבת, או יושבת, לא משנה התנוחה, ופשוט מאפשרת לכאב להיות,(כי אי אפשר להתעלם ממנו) אבל גם מאפשרת לו פתח למילוט, בידיעה ברורה שהכאב הזה יחלוף - הוא חייב. בדיוק כמו בכאב פיזי, הרי גם זה עובר בסופו של דבר, ולא משנה כמה כאב קודם. ככ מבינה אותך, נסי להרגע כשכואב, דמייני את הכאב נוטש את הגוף, לאט ובקצב משלו. כך תוכלי גם לחוש את ההקלה שלאחר הכאב.

"מאפשרת לכאב להיות". ליאת תמיד אמרה לא להילחם בכאב אלא לתת לו להיות ואז הוא יחלוף. ממני שמזמן לא כתבה כאן.

אני אכן עושה זאת, אך יותר ממצב כפוי. הגוף פשוט משתתק.אני כול כך יודעת שי אפשר להתעלם מכאב, אבל דווקא הרגשת השיתוק הזו גורמת לו להתעצם להרגיש חד כסכין ישר ללב. היכולת היחידה שלי לעמוד מולו,הצרחה היחידה שיוצאת ממני היא דווקא זו המזמינה פגיעה. וכול שהיא קשה יותר כך ההצלחה לברוח מעצמי להפוגות גדולות יותר. וכן, זה חוזר תמיד חוזר. כמה הייתי רוצה לצרוח עד כי אהיה אילמת עד כי עור התוף יקרע שיתרוקן מתוכי הכאב הרע!!! אלוהים זה מרגיש כמחלה ממארת שולחת גרורות לכול אבר. ועד מתי סופני סופני סופני זה כמו לחיות בהוספיס עד מאה עשרים זה סיוט רוצה למות ועכשיו!!!

למה המנהלים הקודמים + ד"ר גידי מפורום פסיכותרפיה עזבו?

שלום לך הגעתנו במצב בטיפול שהוא כבר תקוע, עם הרבה שתיקות וביטולים והאשמות... משהו השתבש באמצע שאני והיא לא מצליחים לזהות. היא החליטה לכתוב לי מכתב ובו גיליתי הרבה דברים שלא ידעתי מקודם (באיך היא תופסת אותי, מה היא חושבת עלי....ואיך אני נראית בעיניה כמטופלת). אני עניתי כמו כן, ואמרתי כל מה שלא מוצא חן בעיני ובצורת התנהלותה בקשר ובתוך הפגישה ומה אני חווה אחרי הפגישות... היו שם המון האשמות, המון דברים קשים שנחשפו לראשונה משני הצדדים דרך המכתבים. אני מבחינתי לא יודעת אם אוכל להשמיך אחרי כל מה שהיא אמרה. היא לא מוכנה להודות בטעויות שהיא עשתה בתוך הקשר הטיפולי. קשה לי עם כל ההאשמות שעלו. איך ממשיכים מכאן, או שעוצרים וזהו.

האם כשמטופל עוזב טיפול אז נהוג שהמטפל מתקשר או מביע עניין במטופל שלו? הוא שפשוט מוחק אותו מהיומן ומליבו? מדובר בטיפול של שנתיים....

הי אורית נשמע שמאחורי השאלה "התאורטית" מסתתר הרבה כאב. אני מניחה שאת מתכוונת למצב שבו המטופל אמביוולנטי לגבי הסיום, והמטפל מקבל את הודעת הסיום בלי לנסות "לחזר" ולהראות איכפתיות ודאגה. יש מטפלים שיגידו לך שזה ממקום של כבוד לבקשת המטופל.אני יודעת שיש מטפלים שנוהגים כך ויש כאלו שכן עושים מאמצים להראות למטופל שהם היו רוצים שישאר. בכל מקרה, בלי להכיר אותך ואת המטפל, אני בטוחה שאי אפשר למחוק אותך אחרי שנתיים, לפחות לא מהלב, אפילו אם השקט הזה כואב... ג.

גם אני רוצה לשאול את אודי: עזבתי טיפול לפני שלושה חודשים ושלחתי מייל למטפל שלי לשאול למה הוא לא שואל בשלומי ולמה הוא מתעלם ממני. הוא ענה לי במייל שהוא לא יוכל להיות איתי בשום קשר רק אם אהיה בטיפול ושלא יענה לי למייל או לסמס. נורא נפגעתי ולא חזרתי אליו. למה מטפלים פוגעים כך?

אודי שלום, אשמח אם תוכל להתייחס להודעת ההמשך: http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-6,m-Doctors,a-Forums.html#798933_798575 תודה

שלום כיצד ניתן לטפל בתחושת התפרקות של הזהות? כיצד ניתן לטפל בתחושת ריקנות? כיצד אפשר להתמודד עם התופעות האלה? תודה

שרה'לה יקרה.... את כל כך חסרה פה. אומנם גם אני פחות כותבת.. כי יש בי שקט.. אחר.. לא ברור. תרשי לי לשאול לשלומך...? באותו הערב, יום חתונתך, לא שכחתי :) רקדתי אכן.. זה היה בסביבות השעה 10 בלילה, הייתי בנסיעה הביתה.. בוהה בחלון.. זמן מחשבות.. כאשר פתאום ראיתי בדמיוני את הריקוד שלנו מתממש.. אחזנו ידיים ורקדנו במעגלים מהירים.. המראה סביב היטשטש ממהירות הסיבובים וכל שנשאר היה אנחנו, הריקוד והשמחה.. געגועי.. ~נילי~

היי נגרה , ונילי.. נגרה יקרה מה שלומך?.. איך עברה החתונה ?... איך את מרגישה ?..מקווה שאת חשה בטוב. מתגעגעת גם...תשמרי על עצמך. לך נילי .. הייתי פה לרגע , מאוחר יותר אכתוב שם... או מחר , היה לי יום קשה , חשבתי האופטימיות תדבק קצת יותר. חזרתי מטיפול , רק בכיתי שם.. אוףףף איזה טיפול ... אוהבת נ.ב.. אודי .. אתה חסר פה.

נילי יקרה, מתגעגעת גם, מתגעגעת גם לעצמי. יש בי שקט אך זה יותר שקט עצוב ולא זה שמגיע משלווה. אבל מנסה לשמר את מה שיש. מנסה. יש בתוכי המון מילים אך הן לא מוצאות עצמן החוצה. עזבתי לפני חודשיים את הטיפול, הרגשתי שאני צוללת בלי חמצן והתחלתי להחנק. צריכה את האוויר שבחוץ, לבחון את הכול ממקום קצת לבד, לחזק את העצמות הרכות ובעיקר לחשוב ולכאוב פחות. מחבקת אותך חזק. negra

Sara Dear.. הייטבת לתאר את שמתרחש בתוכי מתוך החוויות שלך.. אני אפילו את זה לא מצליחה לאמר. ביום ראשון שלחתי לה הודעת ביטול לפגישה ביום שני. היא שאלה מה הסיבה ואני עניתי לה שזה לא משנה כי באמת זה לא משנה. עכשיו אני מנותקת אבל יש issues גדולים שאינם פתורים.. הם צמאים ליחס שלי אך אני מסרבת בתוקף לספק להם את צרכם. אולי אני מבוהלת כמו שהיא אומרת. אני בכל אופן, לא מבינה כלום. אז מה זה משנה..? למה לא לסגור את הבסתה.. חושבת על זה כבר יותר מידי הרבה זמן.. כל כך מבינה מדוע את עזבת. רוצה באמת לזכות בשקט הזה.. אבל עמוק בתוכי יודעת שזאת בריחה, בדיוק כפי שאמא שלי עשתה כל השנים האלו.. גם בגלל זה יש לי יותר מידי הרבה צלקות. זה שקט מדומה אבל חסר ברירה. ואף אחד לא יכול להאשים אף אחד בזה.. ((((((((מי אמר בכלל שצריך להיות אשמים נילי..? מי????))))))))) רוצה לבטל את הפגישה הבאה גם כן. יום חמישי השבוע.. ואם זה יקרה, פה יסגר הדוכן. ואני לא יודעת מה יהיה המחיר אותו אצטרך לשלם.. מה שבטוח - הוא יהיה יקר אבל אני הכי טובה בלהרוס לעצמי.. אז מה זה בעצם משנה.. הכל שחזורים.. כבר נמאס. או שהאני שבי יתן לי לטפל בו או שלא אבל גם שלא ידרוש ממני טיפול. שיחליט כבר האני שלי.. מה הוא רוצה ממני??????????????? כואב לי..? ~נילי~

"Alan Parsons Project / "Old AND Wise הלינק לשיר: http://www.youtube.com/watch?v=NLtFsiOFn-4 הלוואי ותאזיני לו - כ"כ עצוב, כ"כ מייסר. There are shadows approaching me And to those I left behind I wanted you to know You've always shared my deepest thoughts You follow where I go And oh when I'm old AND wise Bitter words mean little to me Autumn winds will blow right through me And someday in the mist of time When they asked me if I knew you I'd smile AND say you were a friend of mine And the sadness would be lifted from my eyes Oh when I'm old AND wise As far as my eyes can see There are shadows surrounding me And to those I leave behind I want you all to know You?ve always shared my darkest hours I'll miss you when I go And oh, when I'm old AND wise Heavy words that tossed AND blew me Like autumn winds that will blow right through me And someday in the mist of time When they ask you if you knew me Remember that you were a frined of mine As the final curtain falls before my eyes Oh when I'm old AND wise

הי מזל את בוודאי רואה כמה ההודעה שלך נגעה בהרבה אנשים כאן. אני מקווה שזה עוזר לך לראות כמה את לא כל כך שונה מאחרים ואולי גם לא כל כך נוראה... אני מאמינה שזה לא מצליח להחליף את תחושת הכאב על הפרידה הפתאומית, אבל אולי קצת זה יוכל לנחם... רציתי לספר לך גם קצת מהחוויה שלי, שאולי גם תצליח לנחם. אצלי גם נטישה בעקבות התנהגות לא הולמת שלי... שהביאה איתה הרבה כאב וחוסר אמון. עם המטפלת ההיא זה כבר לא הסתדר, אבל היום אני בטיפול אחר, הרבה יותר טוב, בקשר חדש. רוצה להציע לך לחשוב שאולי לפעמים זו לא רק השאלה האם היא יכולה לסלוח או לא. לפעמים אפשר לסלוח אך עדיין קשה להיות ביחד כשהמרחב הטיפולי מצטמצם וגם המטפל וגם המטופל הולכים על קליפות ביצים מחשש לעוד הפרות של הסדר הטוב. נשמע ממך שאכפת לה... שהיא רוצה בטוב ביותר בשבילך ולא רק רוצה לזרוק אותך ממנה. מקווה שתרגישי יותר טוב ושתצליחי לחזור להיות, לחיות , לתפקד, ולהאמין שגם מרע יכול לצמוח טוב, כמה שקשה לראות זאת עכשיו... בהצלחה! טיפת תקווה

מודה לך על טוב הלב ועל המילים החמות. אני רק רוצה להגיד לך שאני ממש לא בעד טיפול אחר, אלא טיפול עם אותה מטפלת, כי אני מאמינה שממקום כזה נוכל לצמוח שתינו למקומות הרבה יותר חזקים. כמו כן, אני יודעת שהיא זו שנתנה לי הרבה, שממנה למדתי רבות ועדיין לומדת (גם בשתיקה הזו) ולכן מתפללת שתתן לי את ההזדמנות, כי אני חושבת שבחלוף הזמן נוכל להתגבר על זה ולצמוח ולהצמיח. אני רוצה להראות לה (ולי בוודאי) שאפשר שיהיה אחרת, שאני יכולה אחרת ולכן חשוב לי שזה יהיה איתה. תודה על החיזוקית, כרגע קשה לי מאוד, אני תשושה -כבר כמה ימים לא זזה... מעכלת, מתחבטת, מתאגרפת...

שלום רב, אני בן 21 לפני שחרור כבר מספר חודשים שאני מרגיש פרץ תחושות ורגשות גואים, בצורה בלתי רגילה ישנם כל מניי בעיות מסביב שלכאורה נראה שלא משפיעות עליי בכלל, עניינים בבית, הורים חברים וכ"ו אבל אני מניח שהתגובה שלי איננה ישירה, והמנגנון אצלי במוח פשוט מפזר תחושות שליליות, בלתי מוסברות שמלוות אותי לכל אורך היום. עשיתי לעצמי איזה מנהג על מנת שאנסה להבין את עצמי, אני רואה סרטי מתח של היצ'קוק וכותב את התחושות העולות מהצפייה, ואת ההזדהות שלי עם דמויות כאלו ואחרות ולאחר מכן עושה צפייה שניה ושלישית על מנת להבין את תחושותיי, אני לומד המון על עצמי אך לא מוצא את הפתרון לתחושות השליליות שאופפות אותי, אני מניח שהמנגנון הראשוני שלי מנסה לשים את האצבע על הבעיה אך לאורך זמן אני לא מוצא אותה. מה הפתרון? תודה..!

שלום רב, ברצוני לשאול: 1.האם יש הבדל בים חרדה חברתית למופנמות? 2.האם מופנמות היא תכונה שניתנת לשינוי?

אודי, וגם יעקב רציתי להוסיף את דעתי בעניין, אני חושבת שמופנמות בהחלט יכולה להוביל לחרדה חברתית, ויש קשר הדוק בן שתי התופעות. ועובדה שהועלתה השאלה הזו. ושאלת אודי למה לשנות? את מה, את החלק האשיותי שקשור במופנמות? אם המופנמות מהווה מטרד מסוג כל שהוא, מדוע לא לרצות לשנות? אני מקווה אודי שתתיחס לדברים. (יש לי תחושה קלה שאתה טיפה מתעלם מתגובות שרשור, אולי לא בכוונה, אבל זה קורה לא מעט) תודה, וסליחה על הערה.

אודי שלום, אי יודעת שאתה לא פה עכשיו, אבל אין לי אף אחד. אודי, גזרתי על עצמי צום -לא אוכלת לא שותה לא יוצת מהמיטה כבר ימים ארוכים. התפטרתי מהעבודה כי לא מגיע לי להתפרנס לא מגיע לי כלום בעצם (הבוסית שלי ביקשה שאשאר- אמרה שאעבור את התקופה הקשה שלי- היא לא יודעת במה מדובר בדיוק). אני לא מסוגלת לצאת מהמיטה. אני מטשןשטשת בגלל שלא אכלתי כבר כמה ימים ואם אוכלת זה רק יוגורט שלא אתעלף כי אין מי שיקח אותי לבית חולים. אני לא שותה, אני רק מעשנת כמויות רבות של קופסאות. התק/שרתי אליה ברעדה לפני ימים מספר, אמרתי לה שוב שאני מצערת ואוהבת אותה מאוד מאוד ושהיא האדפ הכי יפה שהכרתי. שאלתי אותה אם לאחר תקופב של כמה חודשיפ, אוכל לחזור, אם יש סיכוי, היא אמרה שאם אני שואללת על סיכוי אז יש סיכוי אמרה "בואי ניתן לתקופה הזו לעבור". מאז לא עוזבת את המילים האלו, הן אצלי עמוק בתוך הלב- הן תקוותי היחידה איכשהו לשרוד קצת. תקוותי היחידה!!! הכנתי טבלת יאוש של 60 יום -אף פעם לא הכנתי טבלת יאוש כי שום דבר לא היה חשוב לי ככה. אני רוצה הלראות לה שאני יכולה לעבוד על עצמי, להשתנות, שאני אשמור על הקשר הזה ביתר זהירתו, יותר מפעם. כי יהא חשובה ךי כ"כ. אודי, האם היית סולח אתה? גם אנסים מקבלים חנינה מהנשיא. זה שאנס אותי חי היום חיים מלאים ומאושרים ולא נענש לעולם וגם לא יענש. הרי מה שעשיתי היה שחזור של יחסיפם קלוקלים שאני הכרתי בחיי. אולי עטיתי על עצמי את תפקיד הילדה הרעה בגלל הרוע שהופננה אלי בחיים. אודי היש אצלכם מקום למחילה ולסליחה למטופל שסרח אבל תפס את עצמו ומבין את ההשלכות הקשות של התנהגותו.ב בינתיים אני בצום. צר לי על הדברים הקשים שכתבתי כאן עכשיו. אין לי ברירה . זו תקוותי היחידה -שהדלת תהיה לי פתוחה.

רציתי להציע (לא הצעה מקורית שלי , למען ההגינות) -- שתדפיסי את כל התכתובת בנוגע לעזיבת המטפלת ולתחושות האיומות שזה עורר בך ותתני לה את זה ברגע שתיפגשי איתה או אפילו קודם - בתנאי - שתבקשי את רשותה (באי מייל/בsms) -לשלוח לה משהו שמשקף בצורה אותנטית את מה שעבר ועובר עלייך מאז הפרידה הכפויה. מבינה ומזדהה עם כאבך ולא משנה מה - תמיד תפרגני ותעודדי את עצמך, כי את תמיד תישארי איתך... ועוד עצה קטנה - דמייני שמה שקרה לך, קרה לחברתך הטובה ביותר - ונסי להתייחס אל עצמך באותה הצורה - ביותר חמלה, באהבה ובסלחנות. אם את מסכימה - שולחת לך חיבוק.

למה בסוף יצא שאת הקורבן?

שלום לך "סתם", אני חושבת שהתשובה שלך נכונה והולמת ביותר. למה מסיבת הקורבנו?ת הזאת? כרגע רק יודעת שזה בגלל שאיבדתי אדם שלא פוגשים כל יום, אדם יפה וטוב לב עם יכולת נתינה ואהבת האדם, זו השמורה באמת למתי מעט. איבדתי מורת דרך שניסתה לכוון באורה ולאורה, אבל אני תמיד פניתי לשבילים הצרים מאוד כדי לקטוף פטריות רעילות... והורעלתי והרעלתי ועכשיו זאת דרך ללא דרך. אבל יודעת שמי שלא יוצא לדרך לעולם לא יוכל לתעות...

קראתי והצטמררתי. גם מי שאנס אותי חי היום חיים חופשיים. לא נענש ולא יענש. אולי רק בידי שמיים. אבל על אף שגם אני בתוכי אולי מענישה אצ עצמי- בחרתי לנצח אותו. חזרתי לשיגרת חיי במהרה,סיימתי אל לימודיי והמשכתי הלאה. כיום אני בטיפול, וגם לי קשה. אבל אני משתדלת לא להתעלל בעצמי. תאהבי את עצמך, תפנקי את עצמך. מגיע לך! לאף אדם בעולם, לאף אחד, לא מגיע שיהיה לו הכח להכאיב לך. גם לא למטפלת האהובה! קשה לה איתך. לך קשה עם עצמך יותר. תנסי לעזור לעצמך. תאבקי. תלחמי. הכריחי את עצמך לאהוב אותך.זה יהיה הנצחון. זאת תהיה הנקמה שלך בנבל שפגע בך. דינו- מוות . דינך לחיות באושר למרות הכל. באהבה

מה הקשר לאונס? מי שחדרה לגבולות אינטימיים זו מזל ולא המטפלת... מי שפגעה זו מזל ולא המטפלת... קצת התבלבלתן פה, בנות-אנוסות-פגועות-יקרות. לא הבנתן את כל מה שקורה או שאולי לא עקבתן?

שלום..אני חדשה כאן.בת 23. השתחררתי שבוע שעבר אחרי אישפוז של 3 שבועות ממחלקה סגורה. זה היה האישפוז השלישי בתקופה של פחות מחצי שנה. בהתחלה היה חשד ל"סכיזופרניה" אבל שללו את זה ולכן לא קיבלתי טיפול תרופתי של אנטיפסיכוטיים רק אנטידיכאוני. והגדירו אותי כ"הפרעת אישיות גבולית". אני מטופלת 3 שנים אצל פסיכיאטרית מדהימה. באישפוז האחרון המליצו לי לעזוב אותי כי כנראה שהיא לא עוזרת לי. קשה לי ביותר לחשוב על זה. היא היחידה שמכילה אותי ומבינה אותי ומחבקת אותי. בשנה האחרונה הפסיכיאטרית בעצמה העלתה את האופציה של סיום הטיפול כי לדעתה היא לא עוזרת לי. לא כמו שהיא רוצה. אמרתי לה שלי מספיקה הנוכחות שלה. אפילו בשיחות שכל השעה אני רק שותקת ומחכה לסוף לקבלת החיבוק. עכשיו אני בהתלבטות לגבי המשך הטיפול. המליצו לי לעבור טיפול DBT וזה אומר לעזוב את הפסיכיאטרית שלי.. ואני לא מסוגלת. זה יהרוג אותי סופית. ): בשבוע הזה שאני בבית מאז השחרור אני מרגישה גרוע..אני לא מרגישה שהאישפוז עזר לי חוץ מזה ששמרו עלי שלא אפגע בעצמי. עכשיו אין לי את השמירה הזו ומרגישה שיכולה למעוד בכל רגע ושזה לא יהיה בשליטתי. תודה מראש.שירן.

שלום אני לפעמים משווה את האקסית שלי שהייתי איתה הרבה זמן לבחורות אחרות שקיימתי איתן יחסי מין. בעיקר בקשר לזה שהיא הייתה גומרת פעמים רבות , מחדירה. בנות ששכבתי איתן אחרכך לא גמרו בכלל מחדירה. לא יודע למה זה משהו שמפריע לי כי אני הכי אוהב כאשר הצד השני נהנה ממש. יכול להיות קשור לזה שאני עדיין להתנתקתי רגשית ב100 אחוז מהאקסית הזאת? הרי כבר שנתיים אנו לא ביחד , למרות שהיו לי פה ושם קשרים קצרים. תודה

שלום בשנים האחרונות התחלתי לפתח כל מיני חרדות, חלקן חברתיות, למשל, בעבר הייתי חברותית והיום אני די נמנעת מלפגוש אנשים. לפעמים אני מגיעה למסיבות עם חברים שלי ואני מוצאת את עצמי במקום לא כל כך נוח בשנים האחרונות כשאני הולכת ברחוב במקומות הומי אדם אני ממש מזיעה, מכל מיני סיבות שאני יודעת שנובעות מחרדות, אני ממש נלחצת. אני מוצאת את עצמי נעצרת, נכנסת לאיזו אופוריה אני מוצאת את עצמי בסיטואציות הכי מופרכות עם עצמי (לא משהו שפוגע באחרים או מפריע לסדר הציבורי) אבל אני פשוט מרגישה שאני משתגעת מבפנים בנוסף כשאני בעבודה אני חוטפת חרדות מהעבודה שלא תתבצע כראוי, לפעמים לא בצורה מוצדקת - אני יודעת את זה, אבל אני לא יכולה לעצור את זה. יש לי סף פרפקציוניזם מאוד גבוה וזה מכניס אותי ללחצים שבסופו של דבר מתבטאים גם פיזית, אני מזיעה, יש לי כאבי בטן והתכווצויות בכל הגוף, אני מרגישה ממש על סף בכי, לפעמים אני נמנעת מלגשת לעבודה מחשש שאכשל בה יש לי כל מיני בעיות, הייתי בעבר בטיפולים אבל כל הנושא החרדתי היה פחות דומיננטי ועכשיו הוא מאוד דומיננטי וקשה לי להתעלם ממנו האם עלי לפנות לפסיכולוג שמתמחה בטיפול בחרדות בלבד או פסיכולוג כללי? או בכלל פסיכיאטר? הומלצו לי תרופות מסוגים שונים, את חלקם לקחתי וחלקם לא. אני שואלת כי יש לי אבחנות שונות, אבל אני כבר לא בטיפול הרבה זמן וכשהייתי הנושא החרדתי לא כל כך עלה עשיתי בדיקת דם לפני כמה חודשים וראיתי שהTSH מעט גבוה. הרופא אמר "זה כלום, תתעלמי מזה" אבל בחודשים האחרונים יש לי בעיות מחזור, הוא בעיקר מאחר הרבה, נמשך זמן קצר, מאוד מוזר יש לי כאבים באיזור העליון של הבטן (מתחת לחזה) ממש כאבים חזקים מאוד והאיזור נפוח, בנוסף לפעמים אני מרגישה לחץ באיזור הראש, כמעט מתעלפת, נמצאת באיזה סוג של "היי" אבל בצורה מפחידה, ביקשתי תור לנוירולוג, לדעתי יש פה ערבוב של נושאים, לפעמים אני חושבת שזה יותר פסיכולוגי ולפעמים זה נראה לי ממש פיזי ומצריך רופא ולא פסיכולוג. בקופת חולים רצו להפנות אותי לפסיכולוג אבל לדעתי פשוט מעדיפים לא "להתעסק" איתי (אני לא חושבת שהכל קשור לפסיכולוגיה) אבל הנושא החרדתי והכאבים שבמילא יש לי מתערבבים וזה רק מקשה עלי יותר אודה לחוות דעתך, תודה

היי אודי, הבעיה שלי התחילה בתיכון, כשהייתי אז בת 16 עכשיו אני בת 23, הבעיה היא שאני בחורה ביישנית מאוד וםחדנית גם כן ויש לי חוסר ביטחון בעצמי ולא משוכנעת בעצמי ובמה שיש לי, תמיד מסתכלת על מה שיש לאחרים למרות שיש לי הרבה דברים טובים בחיים, הרבה פעמים אני נמצא בדכאון ובחרדה והראש שלי מלא במחשבות שליליות לגבי עצמי, כמו למשל שאני לא שווה אני שונאת את עצמי אני ביישנית ולא אוהבת כל דבר שאני עושה, אני רגשנית מאוד ולוקחת הכל ללב כל מילה יכולה לפגוע בי ולא מקבלת ביקורת מאף אחד, הביישנות מאוד מציקה לי כל הזמן אני מסמיקה ולפעמים בלי סיבה ככה אני יושבת ומסמיקה או כשאני מדברת או מישהו מדבר אלי, בשנה הבאה אצטרך ללמד בבתי ספר אני לומדת באוניברסיטה לתעודת הוראה באנגלית, אני שונאת את זה שאני מסמיקה ולא יודעת איך להתגבר על ההסמקה זה לא בשליטתי אני לא רוצה שאסמיק, וכל הזמן אני חושבת על העניין הזה, אינני יודעת איך להתגבר על המחשבת השליליות לגבי עצמי ועל הפחד כי אני מפחדת לחוות חוויה חדשה, לנסוע לבד ברכבת, אוהבת תמיד שמישהו ילווה אותי, מאוד מלחיץ אותי להיות במקום שיש בו הרבה אנשים, אני לא כ"כ חברתית ומפספסת הרבה הזדמניות בחיים,וגם הרבה פעמים חשבתי למות אך לא אעשה שום דבר רק מדמיינת את התהליך אל לא את באמת כי אני מפחדת. השאלה שלי איך אוכל להתגבר על הפחד שלי, על ההסמקה ולחזק את הביטחון העצמי שלי ולהיפטר ממחשבות שליליות ולהירגע קצת, איך אוכל לעשות את זה בתקופה קצרה יחסית ( אני מקבלת טיפול קוגנטיבי כ שבוע כבר חודש וחצי אך תהליך הטיפול מאוד איטי אינני מרגישה שאני משתפרת כי זה לוקח הרבה זמן ובכל פגישה אני רק מדברת על הרגשות שלי אך הפסיכולוג לא נותן לי את הכלים איך להתשתפר כבר עברתי כ8 טיפולים עד כה ולא עשיתי משהו ממשי. מה אעשה? תודה לך מראש.

מזל יקרה, רק רציתי לומר לך שאני קוראת את דבריך ודמעות בעיניי. אני חשה כל-כך את הכאב שלך של הנטישה הפתאומית, וזאת לאחר שבטאת את הקשר עמה, שהיה מלא בהמון אהבה כלפיה, בדרכים שאת באת אליה בשביל לתקן אותם, וששיחזרת אותם מחוויות קשות בעברך. לא היתה לך כוונה לפגוע בה ולהזיק לה, רק לא ידעת איך לווסת את הקשר איתה, ובשביל זה באת אליה. כעת את מתארת שאת יושבת בביתך, מתקשה מאד להמשיך בחייך היומיומיים, וחווה יסורים קשים מנשוא. מזל, ליבי איתך, כלכך מכירה את התחושות הנוראיות הללו, את הפגיעה הקשה שלא ניתן לתארה במילים. מי שלא חווה זאת לא יבין לעולם. מקווה בשבילך מאד מאד שהטיפול ימשך כפי שאת רוצה, ורק תצמחי עוד יותר מהמשבר הזה.

אני בוכה לקרוא את הודעתך. אני מודה לך על האמפתיה והההבנה העמוקה את מצבי הקשה ואת אבלי הנורא. אני מתאבלת בדיוק כמו על מת. איני ישנה, איני אוכלת ואיני שותה דבר. איני יוצאת מביתי, איני מדברת עם אף אחד, איני מתקשרת להורי (הם לא יודעים אף פעם מה עובר עלי). את צודקת בהתנהגויות קיצוניות באתי לטפל, והנה התנהגתי באופן קיצוני בטיפול. אישור עצמי לכך שאני נבלה סרוחה -מה שידעתי בערך מגיל 3 כשיש לך כבר תודעה של עצמי. אין לי כוחות לשאת את הדבר הזה. אני רק מעשנת סיגריות. התפטרתי מהעבודה. רק כדי לכתוב בפורומים ולקבל תמיכה. ותו לא... את יקרה לליבי - תודה. ותו לא.

אני גם קוראת אותך ובוכה. אולי לא נכון הוא לערב את צערי בצערך, אבל גם מסתובבת בימים האחרונים בלב הבוכה את כאבי וכאבך ואת כל הכאב האיום הקולקטיבי שחשים מטופלים של מטפלים חסרי אחריות, פוגעניים, מזיקים, המטיפים הרבה ועושים מעט בכל הקשור ללתת רק עוד צ'אנס אחד קטן. המטפלת שלי נטשה אותי לפני כמעט שנתיים ועד היום יש לי צלקות עמוקות. עד היום אני מרגישה כמה היא חסרה לי כל-כך. אני מבינה כל-כך את הכאב האיום שאת חשה, מצדיקה את התגובות שלך למצב במליון אחוזים, זהו אובדן איום וקשה מנשוא. אצלי, שחוויתי התעללות וטראומות רבות, זה היה אחד הדברים הקשים ביותר בחיי. מזל יקרה שלי, לדעתי תהליך ההתאבלות חשוב הוא מאד, אבל רק שמרי על עצמך, אני מאד דואגת לך. ואחרי כל מה שעברת בחייך מגיע לך הטוב ביותר. ושוב, שמרי על עצמך. אוהבת אותך מאד, ר.

מבינה לליבך, מזדהה עם כאבך,זה אכן אובדן עצום. רק מלקרוא אותך, מלזכור שהייתי באותו המקום (גם אם בנסיבות שונות),ליבי מפרפר. המחשבה על מה אם היא נוטשת (חס וחלילה טפו טפו טפו). אבאל'ה! האדמה תפתח את פיה ותקבור אותי בתוכה בשניה. הי, אבל אופטימיות קצת לא תזיק. בשם שלך לפחות נשארה קצת...

אדם החולה בסכיזופרניה, פרנויה, מאניה או דיכאון. האם הוא יכול להוציא רשיון נהיגה או להפך אם יש לו רשיון נהיגה האם היא תלקח לו במידה ואובחן בחולה.?

שלום, יש לי חברה בת 25, שמזה 6 שנים (מהצבא) סובלת מדיכאונות עד כדי 4 ניסיונות התאבדות במהלך השנים האלו. בעקבות איום על חייה היא שוחררה מהצבא וקיבלה אחוזי נכות ממשרד הבטחון (לא ידוע כמה). ידוע שהיא מטופלת אצל פסיכיאטר ונוטלת תרופות באופן כרוני. כמו כן, בצבא היא עברה הטרדה מינית שגם השפיע על מצבה. לפני כחודשיים היה לה התקף דיכאון עמוק ופציעה עצמית מכוונת. מאז, העלו לה את מינון התרופות ומצבה השתפר. בשבועיים האחרונים, מצבי רוח משתנים: התנהגות מוזרה במקומות ציבוריים (רוקדת לבדה בפאב, מתחילה עם בחורים שלא אופייני לה, היא נמצאת ב- HIGH, מדברת הרבה שגם זה לא אופייני לה. שאלתי היא מה ניתן לעשות כדי לתמוך בה ולשפר את מצבה הנפשי? תודה רבה.

שלום ,מזה שבוע לא הולכת אחותי לבית הספר היא בכיתה י"א זו תקופה של מתכונות ובגריות היא מפחדת מהאנשים חושבת שמחפשים אותה ורוצים להזיק לה, אני חושבת שהיא נכנסה ללחץ מהמבחנים וגם היא ראת בחדשות על הספור של הילדה שלא רצתה לחזור לבית הוריה נראה לי בגגל חרדות והפחד אני לא כל כך יודעת את הספור של הילדה זה היה בחדשות בערך לפני שבועים, היא פשוט מספר זה בדיוק כמו הילדה הזו שאנשים רוצים להזיק לה, היא לקחה את זה קשה מאוד מפחדת מהאנשים, היא לא רוצה ללכת לבה"ס לא יוצאת החוצה היא פשוט חיי בפחד גדול אמרתי לה בואי נלך לרופא משפחה שהוא יכול להפנות אתנו לפסכולוג היא לא מוכנה ללכת לצאת החוצה היא אומרת שזה לא קשור הוא לא יכול לעזור, היא כול היום עם סידור מתפללת 3 תפילות לא מוכנה לחזור לבה"ס ולא יוצאת. בבית היא בסדר ואבל כשהיא יוצאת החוצה היא פשוט בפאניקה ולא רגואה, אני מאוד מאוד דואגת לה אני לא רוצה שהמצב שלה יתדרדר זאת לא אחותי שאני מכירה היא פשוט השתנתה תוך שבוע היא במצוקה גדולה מה אפשר לעשות איזה טיפול יש נגד חרדות ופחדים מי מטפל למי אפשר לפנות? בתודה רב טלי נ.ב. זה בה"ס שלומדת מכיתה ז' ועד היו היה בסדר ולא היה שום דבר רק השבועים האלה נכנסה לחרדה כה גדולה.

כותרת מאוד מפחידה...!!! אני לא אגיד לך מה זה גרם לי להרגיש כשקראתי את זה (לפני שלחצתי על התוכן)

בגדתי בבעלי במשך כ שנתיים אם עם אדם שמאוד יקר לליבי גם נשוי הקשר ביניינו היה מאוד אינטנסיבי בהתחלה ואז פתאום אישתו החלה לחשוד והוא התחיל להתרחק ממני. חשוב לי לציין שאין לי ילדים עדיין ושאני נשואה לאהוב שלי מהתיכון שכן הרבה מחזרים ואהבה לא הייתה לי... למרות שאני נראת נהדר ומתחילים איתי הרבה. זאת הפעם הראשונה שבגדתי ובאיזה שהו מקום הייתי שלמה עם הבגידה כיוון שהאדם שאיתו הייתי בקשר היה חשוב לי והוא היחידי שהייתי מסוגלת לעשות עימו מעשה כזה. אותו אדם גרם לי להתאהב בו ולאחרונה הקשר ביינינו דעך למרות שאנחנו נפגשים מדי פעם ולא למטרות של סקס אלא רק למטרה של לראות אחד את השני ולשמור אולי על אש קטנה... המצב הנוכחי מפריע לי כיוון שאני מרגישה שאותו אדם השתלט לי על המוח ופתחתח אובססיה לקשר שאין בו כלום ואני לא יודעת איך להתנתק. אני רוצה להכנס להריון בזמן הקרוב אבל משהו עוצר בעדי. אני מאוד אוהבת את בעלי אין לבגידה שום קשר למה שאני מרגישה כלפי בעלי אבל מצד שני משהו מחזיק אותי עדיין בתוך הקשר עם אותו אדם שאני מפחדת לאבד למרות שאני מרגישה שכבר לא כלכך אכפת לו.. מה לעשות איך אני יכולה להתגבר על הפחד של לאבד את אותו אדם קשה לי לחשוב על החיים שלי בלעדיו אני מנסה להתרחק ממנו אבל לא מצליחה מה לעשות???

שלום, בת 38 נשואה באושר +3 ילדים מקסימים. החיים שלי יפים ב"ה ואני כל הזמן עסוקה בפחד מה יקרה אם יקרה משהו שיקלקל לי, כאילו לא מגיע כל הטוב הזה. יש לי חרדה לא נורמלית ממחלת הסרטן במיוחד כלפי עצמי כי אם חלילה יקרה לי משהו מי יטפל בילדים... כל טיפת דם שיוצאת לי מאיזה איבר בגוף אני מיד נכנסת לסרטים, אני לא מסוגלת להיות אופטימית. אני אשה משכילה שמבינה שמחלות זה חלק מהחיים אבל אני מתה מפחד. לפני כ- 15 שנים סבלתי מהתמוטטות עם חרדות קשות בקושי יצאתי מהבית, רזיתי מאוד ולאחר תקופה של טיפול פסיכולוגי+ פסיכאטרי ב"ה חזרתי לעצמי אולם החרדות הקשות ממחלות לא נותנו לי מנוחה. לדוג' לפני חודש מישהו דיבר על כך שמצאו לו גידול בצואר אני מייד התחלתי לגעת באזור ובאמת הרגשתי נפיחות, גולה שלאחר בחינות של רופאת משפחה ואף אוזן גרון התברר ככלום. עכשיו יש לי דימום קל מאזור צואר הרחם (קרה לי כבר עבר) ואני כבר בסרטים... מה אני יכולה לעשות אני מרגישה ממוטטת מבחינה נפשית (שבפועל אני נראית רגיל לכל דבר לומדת, עובדת, מעמידה פנים). אני ממש מרחמת על בעלי שהוא צריך לסבול את זה פשוט שיגעתי אותו עם החרדות שלי. תודה וסליחה על האורך.

לא אעשה זאת שוב

ספרי תורה מצילים מן האש, אותי לא". אודי זו אכן אני מזל כתבה לך גם את ההודעה הזו. שאלת אותי איך בדיוק נפסק הקשר עם המטפלת - אז מאחר ואתה לא יכול לענות לי תשובות ברורות כי אין לך את כל האינפורמציה, אז אספר כאן. הקשר נהרס מאחר ואני חדרתי לפרטיותה של המטפלת וניסיתי ליצור קשר עם אחד מילדיה -אלו המעשים החמורים שאני עשיתי וגם התקשרתי לבן שלה הביתה כמה פעמים וניתקתי.אלו המעשים החמורים והנפשעים שעשיתי. זה לא תירוץ אבל כל זה נעשה מתוך סקרנות שנסחפה, מתוך מצוקה וחסר רב בחיים שלי. האם אי אפשר לתקן כזה דבר? אם אניח וארפה לשלושה חודשים ואתן שקט, אין סיכוי שדברים יכולים להשתנות? הרי אתם מדברים על קבלה וחמלה, נכון סרחתי מעדתי אבל אני בן אדם. אני הבעתי חרטה עמוקה והבטחתי לא להתנהג כך יותר, הרי בגלל התנהגויות בעיתיות הלכתי לטיפול. לטפל בעצמי. אתם מדברים על קבלה, מחילה, סליחה. אפילו לא יכולתי לעבד את הפרידה- היתה רק פגישה אחת שבה עדיין לא עיכלתי את חומרת הדברים ולכן לא יכולה להיאסף כרגע ומתכננת את הגרוע מכל שעימי יעשה דווקא חסד. אודי אתה חושב שאי אפשר לתקן כזה מצב? נגיד לחשוב שוב על הדברים אחרי תקופה של 3 חודשים? כיצד היית אתה נוהג? חשוב לי לשמוע אותך אודי. בבקשה

אין צורך בהעלאת ההודעה. רק רציתי להפנות תשומת ליבך להודעה של שיר עליה לא ענית ייתכן כי אחרות ענו ולא שמת לב. (מה 5/5) חושב שהיא מצפה וזקוקה לתשובתך

תודה ששמת לב, תודה שטרחת להגיד לאודי.. כי אני לא הייתי מעיזה להגיד לו.. וכן, הייתי זקוקה לתגובה שלו.. אז באמת, תודה, מכל הלב. שיר

אודי בבקשה ענה על שאלתי, האם אתה חושב שאחרי שלושה חודשים המטפלת תוכל להחזיר אותי אליה, זה הסיכוי האחרון שלי להמשיך בחיים. הבעתי חרטה גדולה והיא יודעת את זה ואני מתכוונת שלא אעשה שוב את מה שעשיתי. מה אתה חושב אודי? שאלותיי תחת אותה הכותרת נמצאות גם למטה, אשמח למענה על כולן. זה הסיכוי האחרון שלי.

המשכתי לקרוא אותך..זו אני שכתבה לך על הפרידה בת השלוש פגישות.. ובכן, ייתכן שמטעמים שלה המטפלת חשבה לטובתך שאולי היא לא מועילה לך תזכרי תמיד שאת עדיין קיימת למרות שהיא כבר לא בתמונה... שולחת לך חיבוק, זה לא קל... שיהיה לך רק טוב..

מתוקה שלי, תודה על העזרה שלך- וזה אכן עוזר לשמוע אותך כאן. אשמח לדבר איתך שוב. תקוותי היחידה היא שהמטפלת תקבל אותי לאחר השתפרות אמיתית בהתנהגותי. מה את חושבת?

אשמח אם תתיחס לשאלת ההמשך של חן תחת הכותרת "היי אודי.איזה שאלות? [ל"ת]" מתאריך 4.5.09 http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-6,m-Doctors,a-Forums.html#798315_798123 תודה, מסוקרנת

אכן שאלה קשה, פילוסופית כמעט... האם שאר השאלות מדורגות בסדר עולה? והאם מציאת תשובה לשאלה הראשונה היא תנאי הכרחי להתקדמות לשאלה הבאה? בקיצור - אשמח לשמוע מה הן השאלות הנוספות... מסוקרנת עדיין

אופירי.. מחפשת את הדופק שלך.. את בסדר..?? איפה שלא תהיי, שמרי על עצמך יקירה.. ~נילי~

נילי יקרה, עברתי לישק על מצחך נשיקת לילה טוב. מה שלומך? negra

מה שלומך... מקווה שאת בטוב . חיבוק עוטף. שרית. נ.ב.. נילי .. אכתוב כבר שם .. חיבוקי

היי אודי , מה אפשר לעשות נגד פחד לא ברור . יש הרבה פעמים דברים מאוד פשוטים שאני רוצה לעשות ואני מפחדת מהם ללא הסבר הגיוני . זה יכול להיות גם דברים שעשיתי הרבה פעמים בעבר ולפעמים אפילו ללכת לעבודה ממש מפחיד אותי . איך אפשר להתגבר על זה . אני מנסה להסביר לעצמי שזה לא הגיוני אבל תחושת הפחד יותר חזקה ממני וזה מונע ממני לעשות הרבה דברים שהייתי רוצה . יש רעיונות ?

אודי קשה לי אין לי אף אחד בעולם ואין לי למי לפרוק. המטפלת שלי היקרה לי עזבה אותי, כי היא לא יכלה לסבול את ההתנהגות שלי. אני מודה -סרחתי, עשיתי דברים לא יפים בלשון המעטה, אבל אני לא יכולה להתמודד עם אובדנה. היא האדם היחידי שיש לי בעולם. היחידי באמת!!!! איך זה קורה שקשר כ"כ משמעותי עבורי נפסק עכשיו? הצעתי לה שנעשה הפסקה של שלושה חודשים ואז לחזור אליה- אני מקווה שהיא תסכים אחרי שלושה חודשים לקבל אותי. זה התקווה היחידה שיכולה להשאיר אותי בחיים!!! ואני רצינית מאוד!!!! אסור לי לקיים איתה שום קשר כך נאמר לי- אבל איך אוכל להתמודד עם זה, אני רוצה לכתוב לה אבל אסור לי!!!! וגם לא הוצע לי טיפול אחר, אני לא יכולה להיעזב כך. ננטשתי. מודעת לחומרת ההתנהגות שלי אבל למה אי אפשר למחול - אנשים מועדים, אבל כולנו אנשים. האם אתם לא מודעים למה שהעזיבה הזו יכולה לגרום לאדם? למה אנשים תלויים בכם ואז אתם עוזבים אותם, אני לא אוכל להתמודד. אני רוצה למות -זאת משאלתי היחידה. הלוואי והיתה מסכימה לקבל אותי אחרי שלושה חודשים. מישהו פה יכול לעזור לי- אני זקוקה לעזרה!!!!! בבקשה!!!!

היי, הכאב שלך כל כך מובן, חשתי אותו על בשרי. זה כואב במימדים שנדמה, שאיש לא יהיה מסוגל להבין. אני, לא עשיתי שום דבר רע! בעצם- לא עשיתי כלום, וזה היה הרע. התוצאה- הייתה זהה. הרגשתי ננטשת ע"י האדם, שלא מוכנה לוותר עליו. מחירה= מחיר חיי. אני יודעת שאף מילה לא יכולה להרגיע, לנחם, שמנסים להאחז בסיכוי הכי קלוש שיש. ובכול זאת, אולי משהו אחד קטנטן שיעודד. לפעמים (כן,כן רק לפעמים) הסבלנות משתלמת. ואם יש סיכוי קלוש להחזרתך בעוד שלושה חודשים, יש לך הזדמנות להוכיח חרטה ורצינות. לו ידעת כמה חיכיתי אני.... ולא פעם אחת! באין כוחותיי נלחמתי,על היחדה שנותת לי כוח. היום, אין סיכוי שאאבד אותה. מאחלת לך סבלנות והרבה כוח, יודעת שצריך.

אי אפשר בכלל להשלים עם מצב כזה. זה בלתי אפשרי - זו חוויה קשה מנשוא!!!! אני חצי בן אדם, לא יכולה לעשות יותר כלום - לא לעבוד, לא ללמוד, לא לאכול, לא לשתות, מאז אני יושבת בהלם ומעשנת קופסא אחרי קופסא, אולי סמים ירגיעו אותי אבל מאמינה שרק המוות ירגיע את זה. אני רגילה שמוותרים עלי כי זה לא פשוט, אבל מטפל אמור לדעת שאני משחזרת חוויה ולכן להיות עם מבט על על הדברים. אני אתאבד ולא נראה שלמישהו זה יזיז. את חושבת או אודי אתה חושב שהיא יכולה לקבל אותי אחרי שלושה חודשים אם קצת ארפה ואניח לדברים לשקוע? בבקשה תשובה1!!!! זה חידלון גמור.

וכן.. הובהר לי יום אחד שזהו נגמר.. פרידה בת 3 פגישות.. ודי. וזה היה לגמרי ביזמתה. היא החליטה על כך. לא היה לי מה למחות, אספתי את עצמי בשקט והלכתי.. בלי שום נסיון למחות או לשאול אפילו למה. אולי עשיתי רע?? אם הייתה רוצה הייתה ממשיכה.. אבל לא התאים לה.. ומאז אני ככה,בלי טיפול חדש למרות שהמליצה בחום על כך.. אבל רציתי רק אותה ולמרות זאת, הפרידה לא הייתה כזאת נוראית עבורי למרות הקשר הטיפולי הטוב שהיה אבל נסוג לקראת הסוף. הגעתי למסקנה שיש לי גם את עצמי ואני עדיין קיימת בזכות עצמי למרות ההיפרדות ממנה. וחוץ מזה יש לי מנגוננים סופר חזקים מפני נטישות שבהן הורגלתי. ובקליק אחד של קסם, אני מחליפה את המתג וממשיכה הלאה. בלי הצטערות, בלי בכי, בלי כאב..ובלי התנגדות לעזיבה. כי מה יעזור לי אם הבן אדם השני כבר לא רוצה אותי בקרבתו???? עדיף לי להסתלק בכבוד מאשר להשתרך אחרי מישהו שלא מעוניין יותר ותהא סיבתו אשר תהא..

הי מזל נדמה לי שאם היא הייתה בוחרת לסיים את הטיפול ללא אפשרות לבחון את הדברים מחדש בעוד שלושה חודשים-היא הייתה אומרת לך. אני קוראת אותך וליבי נכמר, אני בטוחה שהקשר מאוד משמעותי עבורך,היום את מבינה שגם למטפלים ככל האדם ישנם גבולות אישיים שכדאי לא לטלטל אותם, שזו הבנה חשובה עבורך בין אם תשארי בטיפול הזה או אחר. נסי לתת לשתיכן את התקופה הזו, מרחב להתבונן על הדברים הרחק מעין הסערה. ייתכן שיצמח מהמשבר הזה מקום שקט יותר לשתיכן ומשם הדרך תהיה סלולה יותר. בינתיים נסי לשמור על עצמך ולחשוב ברגעים קשים על קולה של המטפלת, אני בטוחה שעם קרבה שכזו - הוא נמצא בתוכך. את לא לבד, אני מניחה שאת במחשבותיה. negra

אודי סליחה, לא שמתי לב שענית לי אז אל תעלה את הודעתי הקודמת. אני מודה לאלו שענו לי כאן. אני רוצה לומר שכרגע מטרתי היחידה בעולם היא [***ההודעה נערכה ****] אי אפשר לתת שעה בשבוע ולהגיד שיש אחרת על אדם, החיים הם לא כאלו. יש לי בעיה לכן באתי איתה לטיפול, שיחזרתי תבניתיות של התנהגות מוכרת שהדחיה והנטישה שלי רק גורמות לי להסלים אותה, הרי בהתנהגויות כאלו באתי לטפל, אבל עדיין האנשים האלו לא מבינים,. [***ההודעה נערכה***]

יש לי שאלה. הפסיכולוג שלי לשעבר (לפני 4 חודשים סיימנו טיפול) התחיל לפרסם טור אישי במדור כלשהו באינטרנט, בו הוא חושף את חוויותיו האישיות בחיפוש אחר בת זוג. זה כולל משפטים כמו-"מזמן לא היה לי זיון כמו שצריך" ועוד. מאד קשה לי כשאני נתקלת וקוראת את זה. היתה לי העברה ארוטית חזקה ביותר כלפיו. אני עדיין דיי שבורה מהטיפול אצלו. לא יכלתי להתגבר על הרגשות והוא לא עזר לי. נראה לי מאד לא מקצועי לפרסם דברים כאלה. האם זה אתי? אני בסערת רגשות מכך. אודה לך מאד על תשובתך

שלום, אני מעתיקה לכאן את השאלה מפורום פסיכיאטריה כי הבנתי שהוא נסגר (למה?...) מקווה שכאן תוכלו לעזור לי. אני בת 27.5, במשך שנים נטלתי ציפרלקס במינון 30 מ"ג ליום לטיפול בOCD. כעת הפסקתי מכיוון שאני בתחילת הריון ולא רציתי לקחת סיכון (המכון הטרטולוגי לא ידע להגיד לי מה ההשפעה או הסיכונים של מינון כזה על הריון, יש להם ניסיון רק במינונים נמוכים יותר) ובנוסף אני מרגישה שכבר אין לי יותר צורך בכדורים (לאחרונה עברתי גם טיפול התנהגותי קוגנטיבי במרכז הישראלי לOCD ויש שיפור במצבי) שאלתי היא האם יש תופעות לוואי או סיכון כלשהוא בהפסקה פתאומית של הכדור? בשבועיים האחרונים אני מרגישה חולשה, בחילות, ודופק מואץ בכל גוף. אני לא יודעת אם זה בגלל ההריון או שאלו תופעות של "גמילה" מהציפרלקס... אודה על תשובה בהקדם.

שלום לד"ר אודי ותודה על תשובתך אני יודעת שזוהי שאלה רפואית אך מתחום הפסיכאטריה וכמו שאני מבינה לצערי פורום הפסכיאטריה כאן נסגר... אז באיזה פורום אפשר לשאול? אין לי פסיכיאטר קבוע, במקור מי שהמליץ לי על הציפרלקס לפני כמה שנים זה רופא ממרכז בריאות הנפש (שכבר לא נמצא שם היום) אשר כתב מכתב המלצה לרופאת המשפחה ומאז היא מחדשת לי את המרשם באופן אוטומטי ואין בדיוק מעקב מסודר. ולמי שהגיב, את הכדור כבר הפסקתי לפני 3 שבועות ככה שמאוחר מידי "להפסיק בהדרגה"... השאלה רק אם התופעות שהרגשתי קשורות ל"גמילה" מהכדור או להריון. אשמח אם תפנה אותי לפורום שיכול לעזור.

אף תרופה פסיכיאטרית. תמיד יש צורך לעשות זאת בהדרגה. לא ברור לי אם כבר הפסקת או לא. בכל מקרה התקשרי לרופא שרשם לך את התרופה (רצוי פסיכיאטר) והתייעצי מה לעשות נכון לעכשיו. בהצלחה.

אני עומדת להתחתן כאשר זה דבר שמאד רציתי. כעיקרון טוב לי עם החבר שלי אבל אני לא "מאוהבת" או "דלוקה". אני נוטה לייחס את זה לעובדה שאני אדם עצמאי ובת 35 ואני לא ילדה קטנה. אנחנו נהנים יחד, יש דיבור טוב, חושבים אותו דבר וכו'. לכן החלטנו להתחתן. יום אחרי ההחלטה פתאום אני חושבת שאולי לא נהגתי נכון... מה יהיה, איך יהיה. ההורים שלי מתייחסים אלי כ"כלה" ולי קשה עם המילה הזו כי תמיד כולן היו כלות אבל אני לא. מעבר לזה אני אדם שמאד סולד ממגע צמוד (עצמאית וכו') והוא כל הזמן שולח ידיים. ברור שיש יתרונות כמו זה שאני כבר לא לבד, אני אנהל בית משלי, זוגיות וילדים וכו'. מה עושים עם כל הרגשות הללו?