פורום פסיכולוגיה קלינית

בן זוגי חלה לפני מספר שבועות. אספתי אותו מביתו כשהבית היה מוזנח ביותר והוא עצמו לא אכל ולא שתה (בגלל הבחילות) ורק עישן בשרשרת. בכל הבדיקות שנערכו (כולל גסטרווקולונוסקופיה, CT ראש ועוד) לא נמצאו ערכים ניכרים המצביעים על מחלה קשה. נמצא הליקובקטר שטופל באמצעות אנטיביוטיקה. עדיין לא נערכה בדיקה חוזרת המעידה שהחיידק אכן נעלם. הוא סובל מלחץ דם גבוה שמטופל על ידי נורמיטן וקודיוואן ולחץ הדם תחת שליטה. יש לא סכרת קלה . בצום 125 אחרי ארוחה 140 או 170. הפנימאי המליץ על לקיחת אינסולין. מה שיותר מדאיג אותי שהוא סובל מהתקפי חרדה ודיכאון מלוווים עם בחילות. האם ביופידבק יחד עם שיחות וטיפול תזונתי סיני ואקופונקטורה יכולים לעזור. אנחנו נגד תרופות פסיכיאטריות. רוצה להוסיף שהוא כבר לא מעשן 6 שבועות ו"מת" לסיגריה.

שלום רב לך שלומית בהמשך לשאלתך למרות שחשוב לי לקבל יותר פרטים לגבי התופעות מהן סובל בעלך אני יכול בודאות לומר כי ניתן באמצעות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק לעזור לו להתמודד טוב יותר עם התופעות שונות ולשפר את האיכות התפקודית שלו. אשמח לשוחח עימך במידת הצורך . את מוזמנת לבקר באתרי www.gliksman.co.il ולהגיב בהתאם. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

היי, פעם ראשונה כאן המון זמן שאני רוצה לחפש ולבקש עזרה אבל זה תמיד היה ועדיין לוקסוס בשביל אחת כמוני שחוסכת ללימודים. הסיפור שלי די ארוך אולי מייגע ואולי מקצועית מעניין.. אני חיה ב"בית"- בית משוגעים אני קוראת לו-מלא אלימות בין נפשית ובין פיזית (פחות) מאז שאני זוכרת את עצמי. השנה חזרתי לכאן אחרי 4 שנים באוניברסיטה רק לכמה חודשים, וזאת הייתה השנה הנוראית בחיי. אני עדיין כאן, גרה עם אימא שיש לה BPD וכפייה נואירוטית (רק לפי איבחון שלי וקריאה, כי היא לא מטופלת ולא ביקרה אצל רופא/פסיכיאטר כבר קרוב ל12 שנה), סבא שיש לו את ההפרעות שלו של פראנויה מודגשת, סבתא שמסתובבת ערומה בבית ורבה עם כולם,אבל ללא משהו שהצלחתי להגדיר.. ואח של אימא שלי ש24 שעות ביממה נמצא עם אימאו. כל הסיפור הזה נשמע אולי מעבר למהסרטים או אולי יותר כבדיחה, רק שהוא אמיתי וגרוע ממה שהוא נראה כאן. לא הייתי מגדירה את עצמי כסובלת מאחת ההפרעות שציינתי, אבל מותר לחלוטין לציין שנפגעתי, מכל זה,בעיקר בגלל העובדה שאין לי ברירה אלא להישאר כאן עד שתהיה לי אופציה לעזוב. הסיפור התחיל להיסתבך כאשר התחילו להופיע אצלי סימפטומים כמו הפרעות בריאה וחולשה מתמדת שלא היו לי כשגרתי מחוץ לבית.. עם חוסר הביטחון ובניית האישיות שלי איך שהוא הצלחתי להתמודד עם השנים,הרי גדלתי עם אימא שיש לה BPD ברמה לא זניחה.. את כל השאר ואת הנזק שנעשה בכמה חודשים הארוכים שאני כאן ועוד עד שאעזוב אצטרך לפתור עם טיפול .. רק שאני לא בדיוק יודעת למי לפנות , מה הזכויות שלי,מבחינת סודיות וכו' ואפילו לדבר עם מישהו שיבין על מה אני מדברת בדיוק ויוכל לתת לי עצה פרודוקטיבית יותר מ"תחשבי חיובי" ... אז סורי על התגובה הארוכה , ושוב , היי!

אם כבר שאלת אז קודם כל לפי התשובה שלך ("ענה לכסיל כאיוולתו")הבנתי שהייתי קצת מטופשת, אני מכירה את וויניקוט, למרות שתמיד טוב להזכיר ולהכיר אותו להורים ולהורים שבדרך. דבר שני, זו הייתה התממות מצידי להתפלא על הבעיות הרגשיות של הילדים שלי, אני לא רוצה להרוס את מיתוס האמהות לנשים הצעירות, אבל הרגשות האמהיים שלי כללו, פחד שנאה גועל תוקפנות רגשי אשמה ומעט מידי אם בכלל אהבה קבלה והכלה. אם כי תמיד השתדלתי לטפל בהם טוב ולא להגיד להם דברים קשים, כי מהחוויה שלי בתור ילדה לא זכרתי הרבה אבל זכרתי שהייתה הזנחה גם פיזית, ואמירות מקבריות של אמא שלי(לדוגמא:"אני רוצה לראות אותך בתוך קבר קטן" "הלוואי שאני אשב עלייך שבעה כבר" "שיביאו אותך אלי כשאת מתה" סתם "תמותי " ועוד גם לא מקבריות סתם משפילות) עד שבעקבות הטיפול עשיתי תחקירים לגבי העבר, מעין רשומון שלא כלל את ההורים שלי, שניהם לא רצו/יכלו לשתף פעולה ומראש ידעתי שאין לזה טעם, ואז גם נזכרתי בעצמי בכל מיני דברים שקרו בבית ומחוצה לו. ועדין צצים ועולים מדי פעם כל מיני רגעים אפלים) אני מקווה שלא הגזמתי בלחשוף יותר מידי פרטים אישיים. לסיום אני אומר רק שהיה לי מאוד קשה להיות אמא, לא היו לזה מילים וזה התבטא בתחושות מחשבות והתנהגויות כפייתיות, בדומה ל OCD, לא העזתי/יכולתי לשתף אף אחד זה היה עוד סוד. הדבר המעודד שאני יכולה לוחר הוא שעם הזמן, גם ללא הטיפול, נהייתי קצת יותר מודעת לעצמי,קצת יותר "עמוקה" ופחות שטחית ביחס לעולם הרגשי שלי וגם של הילדים שלי, וקצת פחות חרדה. (עדין הילדים שלי נראים לי לפעמים כמו חייזרים,לפחות עכשיו בזכות הטיפול ונפלאות הפסיכותרפיה אני מבינה שלמעשה אני היא החייזרית).

ההודעה שלי התפספסה ? :-(

אודי יקר, מה שלומך? אני נאבקת בעצמי. עוצמות המאבקים הפנימים האלה שמתחוללים בי נחווים כסערה עצומה, הם מעבר ליכולת הנפשית בה אפשר להיות בכלל.. אני לא מוצאת את עצמי אודי, החודש האחרון ככ מורכב , יש בי מערבולת של קולות , רגשות שנלחמים אחד בשני ופשוט מציפים אותי בטירוף. האיזון שלי מתפורר. אני לא יודעת אם אני ברורה בכלל, אני באה לפה .. כדי לברוח מהכל .. להיות פה על ידך ולספוג קצת שקט ממך .. סדר מחדש .. משוו... העיקר שירגע לי שם קצת בבפנים. הימים האחרונים בעיקר קשים. כל הקשר הטיפולי שלי נחווה בעוצמות מטורפות.. מסתובבים בי המון רגשות.. כאלה של ריקנות ובדידות, של עצב תהומי ואובדנים אינסופים .. כאילו אין בהם שום התחלה , שום סוף.. זה לא פשוט להיות מחוברת לעצמי . לא פשוט לחוות את כל הכאבים האלה . את העבר. את הזכרונות. איש השיחות שלי הוא האיש הכי קרוב וקבוע לי .ויחד עם זאת האיזון ביננו שם מופר . בעיקר בחודש האחרון. המון כעסים עליו. ניסיונות שלי ל"הרוס אותו" ובו בעת להווכח שהוא גם ישאר שלם עבורי - אבסורד לא? מרגישה ככ תלושה מהמציאות .. מרגישה עדין ככ לבד בתוך האיכס הזה של חיי. המון המון חלקים של איש השיחות מושקעים בי כמעט 4 שנים .. ואני מרגישה שלמרות זאת היציבות ביננו מתערערעת .. לא יכולה לדבר על זה יותר מידיי עמוק כרגע ,בעצם אני לא יודעת מה אני רוצה להגיד. הכל נחווה כבלאגן אחד גדול. אולי .. רק, באתי לפה כדי להניח קצת מהבלאגן, גם אם הוא לא מובן כדי לא להיות בזה רק לבד .. אז תהייה איתי פה? שרית

שלום לך יודע מה ? זה רצוי גם לי. כל כך הייתי רוצה ...אבל על זה כבר אמרת לי עניתה לי מה עכשיו ההרגשה? עכשיו מרגישה כל כך מותשת. לא יודעת ללמוד "to let it go כבר מספר חודשים. ההרגשה חוסר אונים

הייתי רוצה יותר חופש לעצמי . יותר יכולת להוציא את מה שיש בתוכי. את הכעס הרוגז הבכי ובעיקר להוציא מתוכי את הרגשות מבלי שגרום נזק לא לי ולא לאחרים. וזה לא משתחרר חשה כמו בקבוק שמפניה אחרי שניערו אותו. הייתי רוצה שיכריחו אותי. תודה

עד שתבוא תצטרך ללכת...

שלום רב אני מאוד רוצה לשמוע דעה של איש מקצוע בנוגע לבעיה גדולה שאני נמצא בה אני גבר בן 31, כל חיי פחדתי ממסגרות מחייבות בחיי. אני כרגע נמצא בתוך שתי מסגרות מחייבות- עבודה ובת זוגתי. אני יודע שמקום העבודה מצויין בשבילי, אני מקבל הרבה תנאים, שעות העבודה מאוד נוחות (אני עובד 6 שעות ביום ועושה משכורת שהרבה אנשים היו רוצים) מקום העבודה מאוד נחמד, יש שם הרבה אנשים שנעים לידם. והמסגרת השניה- בת הזוג שלי. אנו יוצאים חצי שנה. היא בחורה מדהימה ואין בה שום דבר שאמור לגרום לי לרצות לברוח ממנה. אני נמשך אליה, היא מעניינת אותי בלי סוף, טוב לי שאני איתה. אני מרגיש שהיא הבחורה שאני צריך באמת. אבל בא לי לברוח משם בא לי לברוח מהעבודה ובא לי לצאת מהקשר איתה. אני יודע שאני לא באמת אעשה את זה כי אני יודע שאם אברח, לא יהיה לי מקום יותר טוב. אבל זה יושב לי בראש. זה לוחץ עלי. עבודה, בת זוג, מחוייבות. אני כבר בן 31 ואני לא מבין למה אני מרגיש את זה בכלל אני הרי לא רוצה להרגיש ככה אני כן רוצה להרגיש שטוב לי איתה וטוב לי עם העבודה שלי וזה רק מה שקורה כרגע מכל מקום שאמור לחייב אותי אני מפחד, ואני לא רוצה את זה. אני רוצה לדעת להרגיש ולהיות שלם עם ההחלטות שלי. אני כאילו עומד באמצע. טוב לי עם הבת זוג ואני לא יכול לחשוב על מה יהיה עוד שנה. אז אני פשוט תקוע. אני יודע שיש גברים (וגם נשים) שיש להם פחד ממחוייבות ופשוט מרשים לעצמם כשהם בתוך מערכת יחסית- לבגוד. אני לא רוצה לבגוד, לא בה ולא באף אחת אחרת. אבל אני לא רוצה להרגיש ככה. אני לא רוצה להרגיש שהדבר הטוב והמדהים הזה עושה לי מצד אחר לא טוב. אני רוצה לעזור לעצמי ואני לא יודע איך אני יודע שאם אני אשאיר את הבעיה הזאת אצלי זה יפגע בי תמיד כיצד עלי לטפל בבעיה הזאת? אני מתאר לעצמי שתמליצו לי ללכת לטיפול אם אגש לטיפול- איזה טיפול נכון לי? הטיפול עוזר? אני אצליח באמת להפטר מהבעיה הזאת? זה אפשרי? אנשים הצליחו לצאת מההרגשה הזאת? בבקשה אני ממש במצוקה ואני מאוד רוצה לשמוע לגבי הבעיה שלי

ברגע של משבר קטן, אחרי שיחה עם יועצת ביה"ס שבגללה לא ישנתי כל הלילה, כתבתי את ההודעה המתחסדת והקצת מטופשת עם הכותרת הלא קשורה. לילדה ואישה (ואמא ובטח עוד המון דברים), תודה.

אבל בשקט ,בלי להצטרך למצוא מילים.

שלום, אני קצת חוששת אבל בכל זאת משתפת פה במשהו מאד אינטימי, ומקווה לשמוע עצה אמיתית.. אחרי המון שנים של נסיונות למצוא מטפל/ת טוב/ה, מכל תחום שהוא החל מטיפול פסיכולוגי ועד כל סוגי הרפואה המשלימה, מצאתי סופסוף מטפלת שהיא בעיני מדהימה. עברתי הרבה שנים של סבל והסתגרות והיא מאד עוזרת לי. באופן שנראה לי מאד טבעי אני הולכת ומפתחת תלות נפשית בפגישות האלה - דבר שמאדדדד מפחיד אותי, ואם זה לא מספיק מפחיד עבורי - אני הולכת ומתאהבת בה! ואני סטרייטית לגמרי! בחיים לא קרה לי דבר כזה. אני יודעת שזאת לא בדיוק אהבה אמיתית והיא בעצם מייצגת את כל מה שתמיד היה לי חסר וכמהתי אליו - אהבה, הכלה, אכפתיות וכד'. אבל עדין, אני הולכת ומתאהבת בה לחלוטין. ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.

מחפשת פסיכאיטרית, אשה, אמהית, אמפטית, סבלנית והכי חשוב כזו שעושה ביקורי בית. באזור תל אביב.

אודי היקר, רוצה לשתף בעצב. קשה לי להכיל אותו לבד. מרגישה שלוליטה מתפוגגת. מסתכלת במראה וכמעט ולא רואה אותה. זה עצוב לי. סוג של הזדקנות מואצת... או חלק שלי שנעלם - איתו. מתגעגעת אליו כל כך. אל העיניים שלו שבתוכם יכולתי לראות אותי. כמו שרציתי לראות אותי. עוצמתית ויכולה אבל גם נזקקת וקטנה. אל הקול שלו. הקול שלו שעטף אותי. ואליו, שהרשה לי להגיע עד פנימה. שיכול היה להיות איתי גם חלש וקטן ועצוב ולא רק גבר חזק וכל יכול. לפעמים הוא אמר לי (בצחוק?) שאולי אם היה לוקח אותי (אתה יודע אודי, כמו האדם הקדמון כשהגבר עם הנבוט היה לוקח לו את האשה למערה שלו) אז הייתי שלו. אני חשבתי שלהפך, שהייתי שלו דוקא כי הוא נתן לי לקחת אותו. לוליטה (לא יודעת עוד לכמה זמן)

הי אודי, מרגישה שכנראה כבר נמוגה לוליטה. לא הצלחתי להעביר, אפילו כאן, אליך, את הצורך שלי. נראה לי שרציתי חיבוק - וירטואלי אבל שירגיש ממשי. רציתי להיראות. רציתי להיות שלמה לרגע נוסף. במקום קיבלתי לקח. מוסר השכל. אני לא מאשימה, לגמרי לא, זה לגמרי מובן. הרי אי אפשר באמת לראות את כולי. רק אחד יכול היה וגם זה גלש והיה גדול מכדי להכיל במסגרת שהייתה. תודה שהיית עד כאן לוליטה

שלום רציתי לשאול על הבת שלי שחורקת שיניים באמצע הלילה. הייתי אצל רופא שיניים שאמר שזה ממתחים.איך אפשר לעזור לילדה שהחריקות יפסיקו?אמא דואגת תודה

שלום רב לך בהמשך לשאלתך ולאחר האיבחןם של רופא השיניים אכן ידוע כי מתחים ולחצים עודפים יכולים בין השאר לגרום לחריקת השיניים. באמצעות הגישה הקוגניטיבית התנהגותית בשילוב שיטת הביופידבק ניתן בהחלט לעזור לה להתמודד טוב יותר עם אותם מתחים ולחצים .אשמח לקבל ולתת יותר פרטים בטלפון 0546670570 תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

הודעה שכתבתי בדבר הליכתי לאיבוד אבדה לה....האם במכוון? בדיעבד חשבתי שאולי לא הובנה כלשונה? "מאבדת את עצמי" כתבתי שם או יותר נכון זעקתי ובדיעבד חשבתי שאולי פורשתי לא נכון..? אכן אינני מכירה את עצמי יותר לא מבינה לאיזה מצב הגעתי ואיך זה קרה והאם באופן בלתי הפיך אם 'מיקה' האמיתית והישנה לעולם כבר לא תחזור??!?? אם זאת האישיות הדפוקה שאיתה אצטרך להמשיך לחיות? או שזה רק חלק דפוק ממנה.. אולי גם את ההודעה הזאת לא תעלה.. כבר לא יודעת מה נכון מה ראוי מה נראה לאחרים ראוי ואם אתה מתייחס בהנחה קדומה לאנשים שאתה כבר יודע את אבחנתם ואולי ממהר לפרש בצורה מסוימת? ברור שכוונתך טובה - לא לפגוע בפורום.. אבל זו מעולם לא היתה כוונתי ואולי ההודעה סתם הלכה לה לאיבוד. כמוני..((מיקה))-:)

הי אודי, היום אני מעדיפה שתשיב רק אתה (אם זה בסדר, חברות). (באמת). אני נמצאת בין עניינים.. קרו כל מיני עניינים, אבל עוד לא הבנתי אותם.. haven't wrapped my mind around them yet זה ביטוי נחמד, לא? כך אני מרגישה.. או אולי כמו ציפה במרווח סינפטי.. בין קצה אקסון לקצה דנדריט.. צפה. זהו. האמת שאין לי יותר מה לכתוב. מקוה לעוד כמה רגעים של חסד, עד שקצה אחד יתחיל לירות לקצה השני. אמצא את עצמי, אולי, תחת אש צולבת. לא תהיה ברירה אלא לבלוע כמה פירורי אציטילכולין ולקוות לטוב. זה לא כל כך מובן, כל זה, אני יודעת.. אני פשוט משאירה הכל במרחק בטוח ממני, אז בלי יותר מדיי מילים. (יהיה בסדר, נכון?) בא לי לדבר איתה. (זה טוב, נכון?) זה טוב שאני מחכה.. אני אמשיך לחכות.. לפעמים, בדמיון, בא לי לחבק אותה כמו שמחבקים תינוק קטן- בעדינות, להחזיק-ללטף בעדינות את הראש מאחור, ולקרב אותה לאט לשקע הצואר. היא חמודה. טוב.. אני קצת לא ברורה, אז אסיים כאן. נהיה בקשר, לילך

אני בסדר. פשוט באמת עוד לא בשלב לדבר על זה.. גם לא איתה. היא רוצה שנדבר כשניפגש, אני קצת פחות. לפעמים אני תוהה איך אפשר לומר את כל מה שרוצים, כשהזמן המשותף קצר כל כך.. איך אפשר לשתף במאורעות ה"גדולים"- בעלילה החיצונית של חיי, וגם ברסיסי המחשבות, שלא נפרטים תמיד למילים מפורשות, ונוטים להישאר כתמונות ודימויים פנימיים, and stir things up inside me ואיך עוד נשאר זמן לדבר כמה שצריך ורוצים על נימי הקשר הנרקם בינינו. עם מי עוד אפשר לדבר על נימי קשר, בלי שישתעמם? איך אפשר לדבר על כל הדברים האלה? אף פעם אין מספיק זמן.. איך אנשים אחרים מצליחים? לא בא לי לתכנן מראש את הזמן, ואני אוהבת כשהשיחה הולכת לאן שהיא הולכת, ואני אוהבת להיות מופתעת קצת ממה שבחרתי בסוף להגיד, גם אם לפעמים יש לזה מחיר ופספוס. אבל בכל זאת- נורא קשה לא להספיק הכל. טוב, יצא מונולוג קצת טפשי.. לא נורא? שתהיה שבת שמשית ונעימה, לילך

היה לנו פיצוץ בטיפול היא כעסה עלי ואני יצאתי כ"כ נפגעת. כשהיא כעסה עלי היא נראתה לי כ"כ זרה וכ"כ קרה כ"כ נפגעתי שברחתי אפילו בלי חיבוק הפרידה שלנו. נפרדתי ממנה במייל. היא כתבה לי שגם אם אני רוצה לסיים לא מגיע לנו לסיים כך במייל.(שנתיים וחצי בטיפול). אז הגעתי לפגישה במטרה להיפרד ויצאתי מהפגישה מאוד מבולבלת עם הבטחה מצידי לנסות שוב. הסכמנו(היא החליטה ואני הסכמתי בלית ברירה)לנסות לא להתכתב בין הפגישות אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע. בדר"כ היא מאוד אמפתית ומצליחה להכיל הכל (יש הרבה) וחשבתי שהיא ואני זה לתמיד ועכשיו אני כ"כ כואבת וכבר לא כ"כ בטוחה מרגישה ששמטו לי את הקרקע מתחת לרגליים שאין לי טעם לחיים. צריכה מילים מעודדת ומחבקות,אביב.

אני לא מרגישה טוב בכל הגוף... אוף... :(

אודי.. אחרי שני לילות מלאים נדודים וחלומות מוזרים. איני זוכרת כמעט דבר. אני מתגעגעת למטפלת שלי.. אך טוב לי עכשיו בלעדיה. טוב לי לא להיות תלויה עכשיו. באף אחד. סתם, תקופה כזאת מענינת, מוזרה, מאתגרת במיוחד.. גם במובן החיובי :) המילים של השיר האלו לאו דווקא קשורים אך המנגינה, היא זאת שזורקת אותי בערגה וכאב לכל מיני זכרונות שאיני יודעת מה הן.. ואם בכלל התקיימו אי פעם.. http://www.youtube.com/watch?v=alvJMF72qGw&feature=related אולי אכתוב עוד..? באלי.. ואין לי בדיוק מילים.. (מנופפת בידי.. מתחילה בריקוד נשי סוחף ועדין.. ) שלום בנתיים, ~נילי~

היי אודי יכול להיות שזה לא הפורום הכי מתאים אולי פורום לטיפול משפחתי או לאמהות בהפרעה היה מתאים יותר אבל... אני מנסה להיות אמא טובה, לא מפחידה, לא עצובה וכועסת כל הזמן, לא לא צפויה, לא אלימה לא מזניחה וגם לשמור עליהם מכל מיני דברים רעים מאוד שקרו לי כשהייתי ילדה קטנה. כנראה שמרוב מאמצים וחרדות אין קץ, לא להיות כזו וכזו (כמו אמא שלי) לפעמים אני לא בכלל. למרות שזה לא כל כך טבעי לי אני משתדלת לחבק ולנשק (יותר קשה כשרוצים לחבק ולנשק אותי, אולי אני עושה כאן טעות? אולי אפשר לאהוב גם בלי חיבוקים?) .למרות זאת החרדות וכל מיני רגשות ומחשבות נוראיים איכשהו עברו ועוברים לילדים ויש להם בעיות רגשיות (מצד שני, גם פסיכולוגים ומטפלים אחרים צריכים להתפרנס) זה מתסכל ומדכא מאוד (הילדה הקטנה שלי אמרה לי שניסיתי להרוג אותה כשהייתה תינוקת ). כדי להיות אמא טובה יותר הלכתי לטיפול. אני מקווה שזה לא מאוחר מידי. ומקווה שזה באמת יעזור במשהו.

הי אליס, איך המילים שלך נוגעות... הנסיונות שלך הם לב העניין בעיני. הנסיון שלך להיות אמא טובה לילדים שלך, לטפל בהם, לטפל בעצמך בשבילם. זוהי האמהות האמיתית האותנטית המכוונת לילדים, הרואה אותם. מי מאיתנו לא עושה טעויות? מי מאיתנו לא מעבירה לילדים שלה דרך מה שהיא עושה (או לא עושה) את הפחדים והעצב והכעס שלה? הגדולה שלך זה שאת רואה את זה וקשובה למה זה מביא איתו. תודה שכתבת את זה, אצלי זה העלה המון, ואולי דרך זה שכתבתי לך , כתבתי גם משהו לעצמי. תודה י.

האם גבר אשר ליקק תינוק בן חודשיים ביד ובאוזן הינו פדופיל?

להרגשתי, הודעותי הקודמות "עפו עם הרוח.."ולא נקלטו במערכת. לכן אני מבקשת שתעלה הודעה זו רק אם אכן להרגשתי יש בסיס, ואם ההודעה לא פוגעת... היי אודי והיי גם לך asmo, קראתי את הודעותייך האחרונות asmo,ואני דואגת..ממש דואגת.. מוצאת את עצמי מייחלת לקרוא הודעה שלך בו את נשמעת שוב.. בבקשה כתבי משהו..עני..שנדע...שאוכל להירגע מהדאגה... אודי, מבקשת ממך טיפ,ואולי יותר מטיפ אחד..מה..איך..איך אני יכולה להתמודד עם חרדה זו..??? מרגישה ש"התעוררו דובים מתרדמתם "... מפחדת מיצר ההרס העצמי הקיים בי בעוצמות שלמילים אין יכולת לתאר זאת... אודי, בבקשה,צריכה מגן שריון חסין אש...

במבי זה כיף שלמישהו אחר שכלל אינו מכיר אותי רק בכאב האיום הזה בכלל אכפת ממני תודה על ההתעניינות בטח נדבר

בוקר טוב לשנה החדשה, אני בחור בן 29, מוצלח, נראה בסדר גמור, עם בטחון עצמי סביר. יש לי אינטואיציות מחודדות מדי. אני רגיש לדברים סביבי ומבין שדברים לא בסדר או כן בסדר לפני כל אחד אחר. בזוגיות, זה מכניס אותי הרבה פעמים לחוסר בטחון בזוגיות. בנוסף, אני לא לא מאוזן רגשית בעליל. מסוגל להיות בהיי גבוה מאד, או בדאון נמוך מאד. זה נכון שברוב המשמעותי של הזמן, אני בהיי. קשר זוגי מוציא אותי כלכך מאיזון, עד שלעתים אני נתקף התקפי זעם של ממש. בהתקפים האלו, שעד היום לא כוונו לאדם או לחי כל שהו, כן כבר הצלחתי להרוס איזה רהיט ואת היד שלי על איזה קיר. אני חושש שלא אוכל לשלוט בזה. נוסף, יצר בזבזנות הזוי. עד היום לא הצלחתי להתמיד בטיפול פסיכולוגי, כי זה נראה לי שקוף מדי. כל יותר לבצע מניפולציה על המטפל\ת. אני מבקש המלצה לפסיכולוג באיזור הרצליה, רמה"ש והסביבה(גבר, כי עם נשים נכשלתי בטיפולים קודמים) כדי להחזיר איזון לפני שהכל יוצא משליטה.

אודי ככל שמוקפת אני יותר ויותר אנשים ככה מרגישה אני לבד. קשה לי להכיל בתוכי את כל הרגשות הלא חיוביים הללו ולהשאר שקט שלווה שקולה מחוייכת חיובית בהתייחסותי לסובבים אותיץ שאלתה אותי לפני זמן מה על הרגשות שלי. ואני קוראת את זנ ואני על סף דמעות (כי אינני בוכה אף פעם) זאת מכיוון שאסור היה לי להרגיש להביע לומר מה שאני מרגישה יש בי את החשש שהכל יתפרץ שלא אוכל לשלוט בעצמי ואז.... לא יודעת מה יקרה עצוב לי . אמרת לי פעם שזקוקה לחיבוק בטוח אבל איך אקבל זאת אם אינני נותנת לאיש לגעת בי שבוע בסדר

שמי הדר, בת 24. מגיל צעיר מאוד אני סובלת מחרדות ומהתקפי חרדה (בערך מגיל 13). מזה כמה שנים אני מטופלת בציפרלקס (20 מ"ג), וכן הייתי בכמה טיפולים פסיכולוגיים, ובסה"כ מרגישה טוב. למרות זאת אני סובלת ממה שנקרא בשפה המקצועית "אגורפוביה"- פחד ממקומות הומים כגון סופר, קניון, רחוב הומה בעיר ועוד. זה מתבטא בדפיקות לב, כאבים בחזה, סחרחורות, חוסר שקט והתחושה היא של חוסר נוחות, אובדן שליטה, מתח וכו'. עלי לציין שלמרות שאני סובלת מזה מאוד, אני משתדלת לא להמנע מלצאת למקומות אלו (זה רק מגביר את החרדה הכללית), אך זה פוגע באיכות החיים בצורה בלתי רגילה. התייעצתי עם הרופאה לגבי העלאת מינון התרופות והיא המליצה לי לא להעלות כיוון שבסה"כ אני מרגישה טוב וכאן יש מקום לעבודה עצמית והתמודדות (אני חייבת לציין שאני מסכימה איתה). במקרים חריפים אני נעזרת ב"קלונקס". ולשאלתי- האם במקרה כזה טיפול בביופידבק עשוי לעזור? עלי לציין שניסיתי הרבה שיטות וטיפולים, ועל כן אני לא מעוניינת ללכת למטפלים. שמעתי שקיים מכשיר ביתי, אשמח לשמוע מה דעתך עליו ועל ביופידבק במקרה שלי בכלל. תודה רבה רבה מראש ושבוע טוב!

שלום רב לך הדר, בהמשך לפנייתך תשובתע חיובית. מניסיוני המקצועי טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד בשילוב שיטת הביופידבק בנוסף לטיפול התרופתי אותו את מקבלת כיום יכול בהחלט לתרום רבות ליכולת ההתמודדות שלך עם התקפי החרדה . אשמח לתת ולקבל יותר פרטים . הינך מוזמנת להכנס לאתרי www.gliksman.co.il ולקרוא על מהות הטיפול. תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום רב. אבי חולה סכרת ברמות הגבוהות ביותר שיש (3 זריקות אינסולין כפולות כל יום) לפני כשנה עבר משבר מסויים ומאז מטופל גם אצל פסיכולוג. יש לו נטייה לישון כל עוד הוא לא בעבודה, הוא ישן עד שמעירים אותו בכוח לקום לאכול וחוזר לישון לאחר האוכל. מאתמול לאחר מריבה עם אמא שלי הוא במיטה כבר 36 שעות לא אוכל ולא לוקח תרופות אין עם מי לדבר טוען שהוא לא ילד קטן והוא אחראי למעשיו. מה לעשות איתו? כאילו כל פעם הוא עושה הצגות שכולם יקרקרו סביבו. תודה רונן

שמי הדר, בת 24. מגיל צעיר מאוד אני סובלת מחרדות ומהתקפי חרדה (בערך מגיל 13). מזה כמה שנים אני מטופלת בציפרלקס (20 מ"ג), וכן הייתי בכמה טיפולים פסיכולוגיים, ובסה"כ מרגישה טוב. למרות זאת אני סובלת ממה שנקרא בשפה המקצועית "אגורפוביה"- פחד ממקומות הומים כגון סופר, קניון, רחוב הומה בעיר ועוד. זה מתבטא בדפיקות לב, כאבים בחזה, סחרחורות, חוסר שקט והתחושה היא של חוסר נוחות, אובדן שליטה, מתח וכו'. עלי לציין שלמרות שאני סובלת מזה מאוד, אני משתדלת לא להמנע מלצאת למקומות אלו (זה רק מגביר את החרדה הכללית), אך זה פוגע באיכות החיים בצורה בלתי רגילה. התייעצתי עם הרופאה לגבי העלאת מינון התרופות והיא המליצה לי לא להעלות כיוון שבסה"כ אני מרגישה טוב וכאן יש מקום לעבודה עצמית והתמודדות (אני חייבת לציין שאני מסכימה איתה). במקרים חריפים אני נעזרת ב"קלונקס". ולשאלתי- האם אתה מכיר כלים בהם ניתן להעזר במקרים כאלה? הייתי בעבר בטיפול קוגניטיבי, אך אין לי כרגע תקציב להמשיך בשיחות כאלה. האם אתה יודע על כלים שניתן לעבוד בהם באופן עצמאי בבית שעשויים להועיל? וכן אם יש ספר מומלץ בנושא אשמח לשמוע. תודה רבה רבה מראש.

היי אודי לא יודעת מה לעשות מנסה להתייעץ אתך. כל סיכומי הטיפול שקיבלתי ממטפלים שהייתי אצלם כללו רק את הדברים שאמרתי. לא היתה שום התייחסות להתרשמות שלהם ממצבי או מאיך הם רואים את העניין. כל העדויות החשובות האלה הפכו לחסרות ערך. חלקם אמרו לי לפני שהם יצמדו רק לתכתיבי הפגישות כי אסור להם לחרוג מעבר מבחינה חוקית. האם יש בכך מהאמת? ולמה. הרי כולם טענו טענות קשות כלפיו במהלך הטיפול כלפי האסטרטגיה הנמצלת והפוגענית. למה כשצריך לעמוד ולהגן על מישהו כולם זזים צעד אחורה ומתקפלים מחשש להסתבך. אין לי יותר לאן לפנות אודי אני ממש לבד. אף אחד לא יגן עלי יותר. אני לא יודעת מה לעשות. רוצה כ"כ למות. האם ללכת כבר לחוות דעת? האם סיכום טיפול לא יכול להכיל גם התרשמות? למה אני לא ראויה להגנה ולהגינות. האדמה כבר מכסה אותי.

ד"ר בונשטיין שלום, אני סטודנטית לתקשורת ואנחנו עושים משדר גמר ברדיו לגבי חתונות. התבקשתי לשאול פסיכולוג לגבי התופעה החברתית שהיא מסחריות בחתונה. ז"א מדוע יש נטיה לאנשים, בייחוד בתרבות הישראלית להשקיע בחתונות כספים רבים ולהתעלות על חתונות קודמות? מהו הצורך הזה ומאיפה הוא נובע? במילים אחרות מדוע אנשים הפכו את יום הקידושין למוצר מסחרי? אשמח לקבל תשובה המון תודה ליהי

הי ליהי, זוית נוספת, אם תרצי זו האפשרות ליום אחד להיות בתוך חלום. חלום של להיות נסיך ונסיכה. הבגדים, האורחים, הפאר. לא אצל כולם זה מתרגם למסחרי אבל אצל חלק כן. הפנטזיה יכולה להיות מכמה סוגים ואצל כל אחד היא שונה. אני מניחה שהמימוש שלה הוא תלוי תרבות וההקשר התרבותי שלנו מעורב זה מכבר בזה המסחרי. אני מכירה טוב חיים בארצות אחרות, המסחריות לא נראית לי אופייני במיוחד לתרבות הישראלית, אם כבר המסחרי זה משהו שבא לנו בהשאלה מהאמרקניזציה שלנו. ועוד דבר, שמתי לב שלעיתים דווקא באוכלוסיה עם פחות אמצעים כספיים יש יותר הוצאת כספים פזרנית ומוגזמת על חתונות ואירועים אחרים. זה רק מחזק את ההשערה שיש כאן צורך בפנטזיה הרחוקה מאד מהחיים האמיתיים. ודרך אגב, לי דווקא הייתה חתונה מאד צנועה ולא יקרה, מבחירה של שנינו. (אבל לא ויתרתי על שמלה נסיכתית והינומה :) ) י.

שלום רב! אני די חדשה פה אממ לא יודעת כול כך מאיפה להתחיל, אני בת 26 די איבדתי כיוון הייתי בתקופה מאוד קשה עם כול נושאי החיים המשפחה הבן זוג שהיה כקשר מאוד הזוי היינו יותר כמו חברים טובים וזה לא היה ממש זוגיות עכשיו אנחנו מרוחקים ואני מוצאת את עצמי לבד בוכה וכואבת דחיתי המון דברים שקשורים לסיום הלימודים שלי אני ממורמרת על אנשים לא כייף לי מרגישה חסרת כוחות להתחיל לעשות יש לי חובות עצובה שמחה עצובה כול הזמן משתנה כועסת על עצמי שזלזלתי בהמון דברים נודחיתי והיום אני משלמת ביוקר מכול הכיונים כספית והנפש שלי רק סובל מה אני עושה איך מתקדמים איך לא לכעוס על עצמי על חוסר סדר מוחלט בחיים שלי ממש ישנתי בבעמידה מצב שהיה 3 שנים עכשיו רוצה להשלים את כול המטלוןת ולא יודעת איך לגשת מתביישת ממה יחשבו עליי במוסדות הלימוד מרגישה ממש לא טוב מרגישה בודדה :((((((

בוקר טוב... :) מממ.. ישנתי טוב, קמתי לבוקר גשום, תחת השמיכה החמה שלי.. הפעם ישנתי במיטה :))) הלוואי וכולנו נקבל היום חיבוק מהלב.. שיהיה יום קסום, עם הרבה כל הנפש.. ~נילי~

http://www.youtube.com/watch?v=RWmqOPeP-FA&feature=related מכל הלב..

ש.. אני אוהבת לסכם את השבוע.. ומחר אני אהיה באמצע מסע.. דרומה (אודי, ד"ש חמה לצפון ממני , עד לפעם הבאה.. :) ) אז.. שתהיה שבת טובה, שנה טובה, סילבסטר נעימי.. ונשיקות לכרית תשאירו ללליה אחד ;) הפעם זה צריך להיות אמיתי! happy new year !!! Halleluja! (((((((( (yayyyy :O)))))))) (כמעט כתבתי את שמי האמיתי.. אוי, אני מרגישה ממש בבית :) ) אבל הפעם זה ישאר ;) ~נילי~

מבקשת לדעת מה אתה ממליץ לקחת לפני בחינה?הבן שלי יודע את החומר למבחן אך כאשר מתיישב למבחן בכיתה ניכנס לחרדות מזיע ושוכח את הנלמד,כיצד אפשר לעזור לו? תודהאציין שבני בן 16 נער בריא.

בוקר טוב! ישנן תקופות בהן אני סובלת משינויים מהירים וקיצוניים במצב-הרוח, ובחודשים האחרונים הדבר בולט במיוחד. בנוסף, בקלות קיצונית מצב הרוח שלי יכול לצנוח, אפילו ללא סיבה מיוחדת, ומנקודה זו ואילך דברים פעוטים יפריעו לי או יעליבו אותי ויחמירו את העניין. אני מטופלת שנה פלוס אצל פסיכולוג, ורק לאחרונה עלה בדעתי שאולי הבעיה שלי אינה נפשית בלבד, אלא אף הורמונלית/רפואית. האם יש דרך לבדוק זאת? איזה סוג של רופא מאבחן דברים מעין אלה? תודה רבה!

שלום רב. אני רווק בן 30 (+חברה) המעוניין לפגוש פסיכולוג המקבל מטעם קופת חולים מכבי באזור צפון ת"א, הרצליה והאזור. אשמח לקבל המלצות למייל [email protected]

שלום!! אני נמצאת בטיפול בערך שנה וחצי ולצערי אני לא רואה את הסוף שלו.. אני בכיתה י"ב ואני רוצה להתגייס(אני לא יודעת עדיין אם הצבא ירצה אותי בכלל..)בכל אופן רציתי לשאול אותך אם טיפול פסיכולוגי מוריד פרופיל? וכשמישהו מתגייס והוא נמצא בטיפול הוא חייב להיות בבסיס קרוב לבית או שהצבא יכול לסדר משהו?? תודה רבה על העזרה:)

ומאתיים לאחור???? מה עושים?

ניסיתי. נאלמתי. נעלמתי. נעלמה גם הודעתי מסוף השבוע

מרימה ידיים סליחה

היי, לא יודעת למי כותבת ,לשם מה כותבת, ..כותבת.. קמתי הבוקר וכל העולם נראה ריק,שקוף, אין בו טיפת צבע..אפילו לא טיפונת..ריק..ממש שקוף..בדיק כפי שמרגיש לי בלב ,אולי נכון יותר כפי שהלב שלי לא מרגיש כלום ממש כ-ל-ו-ם !! בשביל מה לקום ??לשם מה החיים הללו ? מה התועלת ? מה התוחלת ??? כל כך נמאם . כן, החיים נמאסו !! ממש מתחשק לצעוק די!!!!!!!!!!!!נ-מ-א-ס !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היי במבי, מרגישה מאוד לא נוח לנסות לעודד אחרים כי אני בעצמי לא מסוגלת ליישם את האסטרטגיות הללו ותלמידה די גרועה של החיים, אבל אם אפשר להתייחס לעוצמות והיכולת להביע מחאה כסממנים של חיים- אז אוכל לקבוע חד משמעית שאת חיה. סובלת אמנם- אבל נאבקת ולא מקבלת את הדין. והתקווה לטוב היא חלק מהתועלת שבחיים (זהו עכשיו יש לי הרגשה שהולכים לזרוק לי את המשפטים האלה פה בפרצוף כל פעם כשרק אתלונן- רחמים בבקשה רחמים...!). מתנצלת מראש על הדיאגנוזה הקודרת ומאמינה שיהיה לך טוב בסוף רפאים

רפאים היי, ייתכן ואנחנו משמשות מראה האחת עבור האחרת ??? את כותבת לי "..אבל אם אפשר להתייחס לעוצמות והיכולת להביע מחאה כסממנים של חיים - אז אוכל לקבוע חד משמעית שאת חיה." ואני נזכרת בוועדת האתיקה-סיפור דמיוני אמיתי לפורום -שכתבת. נזכרת בעוצמות של המילים,הכאב ,המחאה,היופי,הצלילים,הצבעים,הצורות.. ובוואוו!!!!!!!!!!!שהרגשתי בכל גופי למקרא הסיפור.. כן רפאים, ייתכן ואף אני אולי יכולה לקבוע לפי פרמטרים אלו שאת חיה..סובלת אך נאבקת ולא מקבלת את הדין ! (אני נוצלתי מינית בילדותי ,מעולם לא העלתי בדעתי לעשות עם זה משהו...) רפאים, אני מרגישה תקווה וייאוש בעוצמות מאוד חזקות. אוהבת להתבונן בים להסתכל בעת גאות ושפל...אוהבת גם להרים את עיני אל הירח כשמתמלא ,מתרוקן שוב מתמלא וכו'חושבת ומרגישה חלק מהטבע...גם אני כמו הים..כמו הירח.. גם לי גאות ושפל גם אני מתמלאה ומתרוקנת ,כן ,אני מחזורית ..גם המחזור שאני מקבלת... רפאים,נסחפתי קצת...רוצה לומר לך תודה על המילים המזמינות שכתבת לי בזמנו..בם את מזמינה אותי ללכת אפילו על מלוא כף הרגל (ולא רק על קצות האצבעות ) בזכות מילים טובות אלו,בזכותן של מילים טובות נוספות מסוריקטה, ילדה אשה ,שרית, העזתי לקפוץ שוב למים שחשבתי שקפאו עבורי לעד..אך גיליתי שתחת מעטה הקרח הדק שחשתי המים דווקא חמימים מאוד. תודה לכם !!! ו..תודה גם לך אליס..ותודה גם לך אודי..כנראה שהייתי צריכה (ואולי אף חייבת )לעבור את הזעזוע שעברתי דרך המילים שלכם... נ.ב אודי, זוכרת גם את כל המילים החמות שהרעפת על במבי פצוע... תודה לכולכם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היי אודי, אתה חושב שזאת המכה רק להוליד ממני צעקה ??

מהי התשובה לבעיה של תקיעות בחברה ,אני כידוע סובל מבורד ליין, וויסות רגשות קשה קשב וריכוז .....אני מאד פגיע, אם המטפלת שלי לא החזירה לי טלפון,לא ענתה לי לשאלתי, אני חש זלזול ...וחש כעוס מימנה כמו ילד כעוס ,הבנתי שפרויד מדבר על כך,שצריך להוציא את המטופל מהמקובעות והילדות שבו אבל מהי הדרך ....תן לי טיפים , כי למשל אני כעסתי על המטפלת , ואני מתנהג איתה בברוגז ,יוצא מהטיפול 5 דקות ליפני הזמן ...מתוך כעס ......היא יודעת שאני כועס עליה ,אבל לא מנסה לפתור את הבעיה בינינו ....אין לה כלים תעזור לי

היי.אני בן 23 ויש לי בעיה קצת מוזרה \שונה לא מוגדרת כל כך שאני לא יודע איך להתמודד איתה ואשמח לשמוע חוות דעת לגבי המצב ולכן אני רושם פה כי אני מאוד נהנה לקרוא את ההודעות שלך בפורום. קורה לא מעט שאני פשוט ממהר מכל מצב בחיים ועושה תמיד את רוב הדברים הרבה יותר מוקדם ממה שצריך,הן מבחינה מעשית והן מחשבתית.למשל לימודים כשאני לומד כרגע אני ממהר וחושב כבר על תואר שני מלפני שסיימתי שנה א' .אני שומע תכניות של מבוגרים למרות שאני צעיר...קצת \הרבה מפריע לי הנושא הזה כשאני לא "נמצא" איפה שאני אמור להיות ואיפה שרובם של בני גילי נמצאים. שאלה נוספת-אני מדבר הרבה ממש כמו ילד קטן על עצמי או מחשבותי או שופט אחרים ואומר לאנשים בפנים.זה מגיע למצבים כאלו ואני לא מעונין שזה יהיה אבל אני לא יודע איך לעצור את זה ולמנוע זאת אשמח לטיפ או שניים . תודה

בהמשך לבקשה ולמצבולשאלתי האם תקנון הפסיכולוג קליני מחייב לא לתת פרטים אישיים.או מדובר במטפל שזו הטקטיקה שלו? לי זה הפריע כל הפגישות שאלתי חסר האיזון נותן ליהרגשה לא נעימה. חוץמטעיות רבות בחיי עכשיו יש לי פתקים מרופאים מותר ליוצפוי שאעשה הרבה טעיות. לי הצפי שלהם זהנס שאני חיי מבחינתי באמת חבל. .אזסליחה מראש.

ממממ.. היה שבוע עמוס מאוד. רגשית.. אבל היום היה יום טוב.. ומקווה שימשיך להיות טוב.. והשמש יצאה לקראתי :) התנתי איתה שאני מקבלת את פניה באהבה ושמחה בתנאי שתיתן גם מקום לעננים.. כי לפעמים השמים בוכים במקומי.. ואם גם השמים לא בוכים וגם אני לא בוכה , הכל נשאר בפנים.. וזה ממש לא נעים.. :) שיהיה סופ"ש מקסים לכולנו, מלטפת ברוך, מביטה בחום.. שבת טובה שבת שלום :))) ~נילי~

והצפון. נא לרשום פה בפורום או לשלוח לי אי מייל ל: [email protected] תודה רבה מראש.

עד עכשיו ראיתי שיש במרכז הארץ, אבל קשה לי לנסוע. המייל שלי: [email protected] תודה רבה מראש.

שלום בני בן 4, והסימנים התחילן אצלו כבר בגיל 1.5 זה התבטאה בסרבנות בפחדים מחפץ מסויים. נעם הגיל זה עבר להתקפי זעם סרבנות, בילבול , התנהגות כמו פסיכוזות, לא יודע מה להחליט במצבים של התקפים. לפני שנה וחצי היינו אצל נוירולוג הוא אמר שאנו מגדלים טירן מישפחתי ונתן לקחת פסיפרולה פעמיים ביום 5 מ''ל. רוצה לציין שהוא ילד שחולה לעיתים קרובות: שיעול אסטתי, נזלת מוגלתית, וכו'. מטפלים בו בהכל כל המשפחה נותנת את כל הנשמה לקראתו. הוא נימצא בגן מגיל שנתיים, לפעמים זה גם מתבטאה בגן אומנם בתדירות נמוכה. רופא המשפחה טוען שזה יעבור עם הגיל אבל אני רואה שזה רק מחמיר ורע לו עם כל ההתנהגות הזאת הוא מעוצבן, מבולבל בוכה. רוצה לציין שהוא ילד מאד חכם אוהב את כל הפעילויות: חשבון, אותיות מבין ויכול לשבת שעות עם החוברות זאת אומרת לדעתי אין לו בעיית קשב וריכוז. אוהב מאוד טלויזיה, לצייר לגזור וכו'. בבית עדיין לא אוכל לבד ודורש שיאכילו אותו לפעמים עדיין עושה פיפי בתחתונים ומייד רץ לשירותים. בעיות שינה אין לו. ילד מאוד יפה: מתולתל זהב, עיניים כוחות כמו נסיך. אני לפני חודשיים ילדתי רואים שיש ביטוי של קינאה, לפעמים אומר תזרקו את רוני ( הבן השני) אני רוצה לציין שאני סובלת מפניק גיזורדר וחרדות+דיכאון ללא שום סיבה זה הגיע אלי בגיל 16 כרגע בת 28. אני אישה משכילה בעלת תואר שהי בביטכנולוגיה, עובדת בתפקיד של אחראחת תחום רפואי רגולטורי בחברת מכשירים רפואיים. כל ההריון הייתי על מינון של 2 סרוקסט = 40 מ''ג לא הינקתי. אצל אמא שלי יש גם את כל הסיפור הזה גם לפעמים נוטלת כדורים אנטידיכאוניים. לא יודעת מה לעשות כל הבית זה בלאגן אחד גדול בבקשה עזרו האים מישהוא מכיר איש מקצוע טוב בבעיה, אנחנו גרים באשדוד אבל זה לא בעיה לנסוע לעיר אחרת. האימייל שלי [email protected] תודה מראש אנה

אולי אתה תוכל להמליץ לי על מטפל כלשהוא, כי אני ממש לא יודעת למי לפנות? תודה מראש אנה

שלום לך רציתי לדעת למיטב ידיעתך ,מהו הטיפול הפסיכולוגי ל 1-הטרדות קשות בילדות ,אונס 2-אימא קשה מאד ומשפילה 3- נטייה קשה מילדות למזוכיזם מיני אשמח לשמוע את חוות דעתך בידידות והערכה רבה

האם מידע אישי של מטפל נשוי/ גרוש / ילדים וכד' זה מידע מסווג .אני מטופלת למעלה משנתיים עם אותו מטפל כל שאלותי עליו, לעומת התערטלות המטאפורית שלי ההרגשה הלא מאוזנת מבחינתי נותנת לי הרגשה you talking to me כאלו יכולתי לדבר עם עצמי .משהולא מאוזן.קראתיאת הספר שבעה סוגי עמימות והתרשמתי שמטפל מזדהה עם המטופל שלו לא עדאבדן כמו שם אבלההסתרה היא מהשטן.אז מה אומרת האתיקה שלכם?כל לי זה מאוד מפריע.בעיקר כימצבי הנפשי הבאותי הוא דיכאון על רקע אורגני אחרי טיפול שיקומי ארוך .מחכה לתשובה תודה

שלום ד"ר, אני בת 34 נשואה +2 ובערך מגיל 17 מ"מתעסקת עם השיער שלי..." (תלישת שיער) ברגעים אלו ממש מיואשת. לפני כ4 שנים טיפלתי אצל פסיכולוג והטיפול היה ארוך מתיש אבל המצב דיי השתפר והשיער היה בריא ויפה, ואז שוב לאט לאט חזרתי למצב שיש לי ממש חורים"ניסתרים" - לא מצליחה להפסיק! קראתי קצת מאמרים שלך על הנושא. ואת הביופידבק. לא מכירה כלל, אתה חושב אחרי המון המון שנים שאני נוגעת בשיער זה יכול להפסיק????

שלום רב לך, בהמשך לפנייתך ושאלתך תשובתי חיובית . על מנת לדעת יותר על שיטת הטיפול שלי הינך מוזמנת להכנס לאתרי www.gliksman.co.il אשמח לקבל ולתת יותר פרטים 0546670570 תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

בהמשך לפנייתך אני ממליץ בפניך לקרוא מאמרי בנושא האתר www.articles.co.il אשמח לעזור לך בהתאם תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

שש שנים.. "חגגנו" שש שנים.. או יותר נכון להגיד, שהיינו אמורות לחגוג.. אבל.. במקום לחגוג הרסתי.. במקום לחגוג נפלתי.. במקום לחגוג בכיתי.. במקום לחגוג רציתי למות. שש שנים איתה, התחלנו מפעם בשבוע, עלינו לפעמיים, שלוש, ירדנו שוב לפעמיים. שש שנים שבהם אני לא יודעת מה עשיתי, כי שום דבר לא השתנה. שש שנים ואפילו פעם אחת לא הצלחתי לדבר איתה על הפגיעות שעברתי. שש שנים ואני עדיין לא מצליחה באמת לדבר איתה. על שום דבר כמעט. שש שנים שאני מתביישת ממנה. שש שנים ואני עדיין יושבת כל פעם מחדש על הריצפה, מכווצת. שש שנים ואני עדיין פוגעת בעצמי. שש שנים ואני לא רואה את הסוף. שש שנים ואני עדיין רואה רק סוף. שלי. שש שנים והכאב רק נוכח יותר. והשנאה במלוא עצמתה. והמפלצת מרגישה הכי בבית שהיא יכולה. שש שנים ואין לי כח יותר. משוועת לחידלון. סליחה :(

וואו..אני ממש מזדהה עם כל מילה שכתבת רק שאצלי אני בחגיגות ה- 3 שנים , זה כל כך מפחיד ומייאש לחשוב שזה לעולם לא משתנה..

לא ציינתי שלפני שש השנים האלה היו עוד כשנה וחצי בטיפול אחר.. אני מודה שהייאוש גדול.. אבל מודה גם שלא רוצה (ברור שגם לא יכולה) לוותר עליה ועל הפגישות שלנו.. אני מאחלת לך שדברים כן ישתנו אצלך ושתרגישי בשינוי הזה.. שתרגישי שאת צועדת בשביל ומתקדמת אל עבר היעד שלך..

הצירוף "שש שנים" מופיע בהודעה שלך. נראה קצת מיותר לספור... אבל 12 פעמים אומרות משהו. שבמקום "אין" את בהחלט יכולה לכתוב "יש". יש לך שש שנים איתה. ואם היית שואלת אותה, מה דעתה אחרי כל השנים האלה? לדעתך היא היתה עונה ש"שום דבר לא השתנה"? לדעתי לא. למה? כי למה לה "לבזבז" עלייך שש שנים, ולהמשיך הלאה איתך, בידיעה שלה שזה מיותר ואין שום שינוי? את רוצה - ובצדק - לראות שינויים אחרים, גדולים. את רוצה - ובצדק - שיהיה לך כבר טוב. כי מגיע לך שיהיה לך טוב יותר. אבל בינתיים תנסי להיות ערה לשינויים הקטנים, תשאבי מהם את הכוח כדי להמשיך, בידיעה שלא צריך לחשוב כבר עכשיו על הסוף (או לראות אותו). את "יום השנה" שלי אציין במרץ... 11 שנים. אם אני רואה את הסוף? לעזאזל, לא! היא כבר אמרה, שזה Forever. עד שהמוות יפריד בינינו (והיא, כמובן, התכוונה למיתה מזיקנה; שלה). חצי מהדברים שכתבת, אני מכירה עדיין... והאמת? גם לי אין מושג מה עשיתי. והיא טוענת שהשתניתי. בימים טובים, אני שותקת. בימים רעים, אני מסכימה; השתניתי לרעה. לכל דבר בתהליך יש זמן משלו. ושש שנים הן המון "יש". ואת לא בתחרות עם אף אחד, כך שגם אם את זקוקה לעוד שנה-שנתיים, לפני שתוכלי להיות איתה יותר, זה בסדר. TM.

תאמתן דברים, את והמטפלת שלי?... מעניין.. גם בינינו יש ידיעה ואף זה נאמר לא פעם.. שאנחנו תמיד נשאר יחד.. עד שהמוות יפריד בינינו.. כל פעם שזה נאמר אני מחייכת.. (גם היא מתכוונת למוות שלה מזקנה, אני דווקא מתכוונת למוות שלי). אני יודעת שיש לנו עוד הרבה מאוד זמן ביחד.. זה קצת מרגיע אותי.. אבל גם קצת מכאיב לי.. (לא הלהיות יחד איתה, אלא הידיעה שאני תמיד אצטרך טיפול, אצטרך אותה, שאף פעם לא אהיה מספיק "בסדר" לבד..) אבל אני רוצה להרגיש שמשהו קורה.. שמשהו זז.. שמשהו משתנה בי.. והיא (צדקת לחלוטין) חושבת שדברים כן השתנו בי.. היא טוענת שאני עדיין לא רואה את זה, כי אני בתוך זה.. אבל האמת היא שזה לא מספק אותי, לא מרגיע את ההרגשה הקשה שכל כך הרבה שנים עברו ואני מרגישה שאני עדיין בדיוק באותו מקום בו הייתי כשהתחלנו.. לגבי ה"יש" ו"אין".. מעניין שלאחרונה היא גם העלתה את העניין הזה.. היא טוענת שאני רואה כל הזמן "אין" ואני לא מצליחה לראות "יש" אפילו (שלטענתה) יש "יש". אז לרגע אני אנסה לתפוס קצת הרבה מרחק, ואני אגיד ש.. אני יודעת ש-יש דברים טובים בכך שאני שם, איתה, במשך כל כך הרבה זמן.. אני חושבת שיש ביחסים שלנו משהו מיוחד.. (היא כל הזמן אומרת שהיחסים שלנו נעשו מיוחדים). אבל אני גם אגיד שזה מייאש, מכאיב, מעציב.. והלוואי והייתי פחות מפלצת ויותר נורמלית, ואז דברים אולי היו זזים יותר.. שיר

אין בי כח :( אני רוצה למות צריכה למות איפשר ככה יותר

הי שמי יעל אני נמצאת כרגע בחול מאז שהגעתי לפה אני כבר חודשיים וצי מאז שהגעתי לפה יש לי תחושות מוזרות בגוף כמו נימול בגוף כאבי ראש חזקים חלקים לפעמים נרדמים לי בשינה תאבון מופרז עצבנית נוראא דפיקות לב לחץ בחזה הרגשה של שריפה בראש והרגשה של לחץ חזק חזק בפנים עשיתי פעמיים סיטי אקג הייתי פעמים בבית חולים והרופאים אמרו לי שזה לחץ נפשי ולכן אני פונה ושואלת עד כמה לח נפשי יכול ליות רע פיזית? קראתי באינטרנט דברים מפחידים כמו טרשת או אירוע מוחי זה מלחיץ אותי אני בת 21 בסהכ למה אני עוברת את זה ? חשוב לציין עברתי תקופה קשה בארץ נורא אה וגם כל השירים בגוף שלי קופצים לי זה מטריד אותי נורא אני מתוסכלת קשה לי לחיות אם המחשבות האלו תודה רבה .

תודה רבה לך... וחשוב לי לצין הדיקות שעשיתי זה סי טי ראש פעמיים הכל בסדר כנל אקו לב צילום לב הרופא צעק עלי ואמר לי שזה משהו נפשי מפחיד אותי שזה ל יהה משהו נפשי כי אני מרגישה ממש לא טוב עם הכאבים בראש צפצופים באזניים שרירים קופצים כל הזמן נימול בלשון

שמי רות ואני בת 28 ובחצי השנה האחרונה הייתי במיון לפחות 50 פעם (בלי להגזים) ותמיד אומרים לי שזה לא מהלב ושעלי לבצע גסטרוסקופיה מכיוון שאתמול סיימתי טיפול להליקובקטר פילורי. יש לי דלף קל במסתם המיטרלי ועקב כך איוושה ויש לי פעימות מוקדמות וזה ממש מפחיד אותי יש רופאים שטוענים שאולי זה מחרדה אך לפעמים גם כשאני קמה בבוקר מבלי לחשוב על כלום נהיה לי פעימות מוקדמות ואיזה חרדה יכולה להיות לי כשעדיין לא הספקתי לחשוב על כלום? הדברים הללו משבשים לי את החיי, אני סובלת, אני אם ל-4 ילדים קטנים ותמיד אני מפחדת שלא יקרה לי משהו בזמן שאני איתם לבד בבית, אנא, בבקשה, אם תוכל לתת מזור לנפשי ולהמליץ לי על טיפול כלשהו אני מתגוררת בפ"ת ואם אתה מכיר כאן מישהו שעוסק בביופידבק או בהתנהגויות קוגנטיביות אני אודה לך מאוד משום שהפחד מהפחד הוא הכי גרוע, בבקשה אני סובלת, לתשובתך המהירה אודה, תודה.

שלום רב לך רות, אכן ניתן לעזור לך להתמודד עם בעיותיך. לצורך מתן תשובה מקצועית ואחראית אני זקוק ליותר פרטים. טלפני אלי לנייד 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן