פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב אני ובן זוגי יוצאים כבר 9 שנים, במהלך הקשר שלנו ספגנו עליות ומורדות כמו אצל כולם, אולם יש בנינו מספר בעיות מהותיות שהעיקרית בניהם שהקשר שלנו סובל מחוסר אמון, מצאתי כי בן זוגי שיקר לי מספר פעמים במספר נושאים שאנו לא מסכימים בהם, בן זוגי בעבר השתמש בחומרים ולי זה הפריע מאוד הקשר שלנו עמד על סף סיום בגלל זה והוא הבטיח שהוא מפסיק קיום אנו עומדים לפני חתונה (עוד 3 חודשים) בעקבות ספקות שעלו בי שכנעתי אותו לנסוע לארה"ב עם עוד שני חברים, כרגע הוא שוהה בחול ומצאתי כי הוא שב והמשיך להשתמש אני לא יודעת כמה ואיך אני מרגישה פגועה עמוקות וקצת מרגישה במילכוד 22 , לדבר איתו אני לא יכולה ואני לא מרגישה שאת המשבר הזה אני אשרוד המשכתי הלאה במשברי האמון בנינו לא מעט פעמים ועכשיו אני מרגיש שקצו כל הקיצים מה עושים?

שלום, אני בת 18 ואמורה להתגייס ביולי. אני מעוניינת להתחיל בטיפול, ורציתי לדעת איך זה מסתדר עם הצבא. אני במיונים לתפקיד שאני מאוד מעוניינת בו, וחוששת שאם אודיע לצבא על טיפול לא אקבל אותו. אני מאמינה שהקשיים שיש לי לא ישפיעו על מידת התפקוד שלי בכל הנוגע לתפקיד הספציפי הזה, אבל אני חוששת שאם הצבא יקבל את הכותרת ``טיפול פסיכולוגי`` בלי פרטים נוספים הוא לא יברר לעומק ויראה בזה סיבה לא לקבל אותי לתפקיד. אם כך, רציתי לשאול איש מקצוע כלשהו – מהי חובת הדיווח שיש למטפל לצבא, במידה והוא לא חש שהמטופל מסכן את עצמו או מישהו אחר, ובמידה שהמטופל לא בטיפול תרופתי? האם אוכל להיות בטיפול במהלך הצבא, בלי לידע? (פרטי, כמובן) כמו כן, אם אתקבל לתפקיד אהיה בקורס שנמשך ארבעה חודשים וחצי. האם יש מסגרת בלתי קבועה בה יוכל הטיפול להימשך בצורה כלשהי? ואם כן, ונניח שקיימת חובת דיווח לצבא, האם ניתן לדחות את הדיווח לאחרי הקורס בגלל שהטיפול בתקופה זו יהיה לא סדיר וקבוע? (קשה לי להאמין שלאחר הקורס ידיחו אותי מהתפקיד, ולכן ארגיש בטוחה לידע את הצבא בשלב זה.) תודה!

כמה עולה טיפול בביופידבק, ובכמה פגישות בדרך כלל יש צורך?

שלום רב לך, ראשית חשוב לי לדעת מה הבעייה עבטרה ברצונך לקבל טיטול ביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים גם בטלפון הנייד שלי 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

בס"ד ד"ר שלום , אני בחורה בת 30 , יצאתי עם בחור בן 34 כ-7 חודשים . שנינו שומרי מסורת . הקשר היה מקסים , הקשר הכי יפה וזורם שהיה לי בחיים . תחושת ההתאמה היתה חדשה וכ"כ נעימה . עברתי מספיק קשרים בעבר כדי לדעת שזה הדבר האמיתי . הרגשתי אהבה ממנו , הוא אפילו התוודה שאני הראשונה עד היום שהוא אמר לה את המילים המפורשות . היה ברור לי שהקשר הזה מוביל לחתונה והייתי מאד מאושרת . עם זאת הוא לא העלה את הנושא מעולם וכשזה עלה ברקע הוא אף פעם לא זרם עם שיחה בכיוון וזה התחיל קצת להלחיץ אותי . לפני 3 שבועות החלטתי שאנחנו כבר מספיק זמן ביחד , שנינו לא ילדים , שנינו שומרי מסורת , והגיע הזמן לדבר . לא אמרתי את המילה חתונה ישירות אבל הוא הבין מצויין ששאלתי היא בעצם מכוונת לזה , רציתי לדעת אם שנינו באותו ראש , הוא אמר לי שאין פער בין הרגשות שלנו אבל שהוא לא מרגיש עדיין שהקשר "הגיע לשם" . על אף שהתשובה לכאורה לגיטימית לא הרגשתי טוב עם זה בבטן ואכן שבוע אחרי כשאנו חוזרים מבילוי הוא עצר את האוטו בצד , אמר שאנחנו חייבים לדבר ובאותו הרגע הרגשתי שתוקעים לי סכין בבטן . הוא אמר שהוא לא יודע למה הוא לא רואה אותנו בדמיונו נשואים , הוא אמר שהוא רואה בי ארמון זהב ושאין לו מפתחות... שהוא יודע שהוא אוהב אותי אבל משום מה לא מצליח להגיע למקום שהוא ירצה לקדם את זה לחתונה . הוא אמר שהוא מאד רוצה כבר להקים בית וקשה לו מאד לסיים את הקשר הזה בגילו ולהתחיל מחדש אבל הוא לא רואה טעם למשוך את זה עוד כי אם זה לא בא עד עכשיו זהה כנראה לא יבוא... הוא אמר שטוב לו והוא יכול להמשיך כך עוד 10 שנים אבל ברור שלשנינו יש מטרה אחרת . מיותר לציין את ההלם שלי , לא האמנתי שזה קורה לנו שהוא מסיים את הקשר היפה הזה שהיה בו הכל (לפחות בעיניי...) . ניסיתי להבין , הייתי המומה , הרגשתי שאני נלחמת על חיי אבל מדברת לקיר . הוא כבר קיבל החלטה ואפילו אמר ששקל להציע הפסקה אבל הוא לא אוהב להעמיד אנשים במצב כזה... יש לציין שהוא לא הוציא את המילים בקלות . הוא היה חנוק לגמריי ,אמר שהוא אומר את הדברים ולא מאמין שהם באמת יוצאים מפיו הוא לא הפסיק לנסות ללטף אותי וכשהתרחקי אחורה הוא אמר שהוא לא יכול שאני קרה אליו... (לא ברור לי למה הוא ציפה בדיוק...) . שבועיים עברו מאז . שבועיים שלא שמעתי ממנו והכאב הוא עצום . אחרי שסיימנו נכנסתי לאתר בו הכרנו וגיליתי שכבר שבוע לפני שהוא סיים איתי (וכנראה שזה היה לפני שיחת "יחסינו לאן" שעשיתי לו) הוא כבר נכנס לאתר . הבנתי שהוא התבשל עם העניין כל החודש האחרון (לפני כן אגב הוא לא נכנס לאתר שלא יובן חלילה שהוא כל הזמן חיפש במקביל). הוא , מאיזשהי סיבה שהוא בעצמו לא יודע להסביר לדבריו לא מצליח לראות אותנו עוברים שלב . אני יודעת שאין שום טעם ליצור איתו קשר , אני פגועה מאד מהניתוק , מזה שהוא ויתר על הקשר היפה הזה , מזה שהוא כבר באתר כל יום מאז הפרידה ומזה שהוא כבר נכנס לפני שדיבר איתי ולא שיתף אותי בכלל שמשהו לא בסדר ביננו. אבל תחושת ההחמצה לא עוזבת אותי , הפרידה הזו היא מכה כ"כ גדולה עבורי כי הרגשתי לראשונה בחיי שמצאתי את האחד . אני כ"כ אוהבת אותו וכ"כ מתגעגעת ומרגישה כ"כ חסרת אונים . ועכשיו לסיבה שאני פונה אליך , ראשית אשמח לכל תגובה שלא תהיה לסיפור . שנית חשבתי לכתוב לו מכתב או לשלוח מייל (נראה לי שעדיף מכתב ) , אבל אני לא יודעת בדיוק מה לכתוב . חשבתי לספר לו על כך שאני עדיין מופתעת , על מה שאני עוברת ,אולי להעלות זכרונות שלנו ביחד , להגיד שאני לא מצליחה להבין עד עכשיו מדוע הוא עשה את מה שעשה . חשוב לי שהמכתב לא יגרום לו לרתיעה , אני רוצה לעורר אצלו משהו או לחילופין לדבר להגיון שלו שכנראה גבר על הרגש ולא רוצה לכתוב דברים שאתחרט עליהם . רציתי לכתוב לו שחבל שנאלצתי לגלות שהוא נכנס לאתר ההכרויות לפני שהוא נפרד ממני ושהוא לא שיתף אותי בלבטים כי מבחינתי יכולנו לדבר על הכל , זה הוא שבחר להסתיר . האם בכלל כדאי להעלות את זה? כל טיפ שתיתן לי אשמח לקבל , אני רוצה שזה יעורר אצלו משהו, אני מרגישה כ"כ אובדת עצות . הוא מנסה להמשיך הלאה כפי שציינתי בחיפוש באתר וזה כ"כ כואב , אני לא יודעת אם המכתב יעשה משהו בכלל . אני לא רוצה להשפיל את עצמי , אולי כדאי דווקא לתת לו זמן לחשוב אבל שבועיים זה לא מספיק זמן? בקיצור מחכה לשמוע את דבריך , בהמון הערכה , מיטל

שלום רב, אני כותבת כאן לראשונה. מעת לעת אני גולשת כאן, מציצה מבחוץ ,אבל מעולם לא היה לי אומץ לכתוב. נראה לי יותר מדיי גלוי.. חשוף.. משהו שאני לא ממש בטוחה שאני מסוגלת אליו כרגע. ובכל זאת, אני ב"דד-אנד" שכזה, ומתחילה לחוש חוסר אונים, אז אולי מכאן יבוא כיוון מחשבה? עברתי תאונה מאוד טיפשית לפני כמה שנים. רק לאחרונה אני מתחילה להבין שההשפעות הנפשיות שלה עליי מתחילות להיות ניכרות. עד עכשיו כנראה התעלמתי מקיומה, התמודדתי, הלכתי נגד הבעיה. התוצאה של התאונה היתה שהפכתי לנכה ברגלי. קביים. זה שינה את כל חיי. בהתחלה לא נתתי לזה. המשכתי את חיי כאילו כלום לא קרה. לאחרונה אני מבינה, שלא רק שלא "לא קרה" אלא קרה. מאוד! לפני כחצי שנה הגעתי לשלב שהרגשתי שאני צריכה עזרה. פניתי לסיוע נפשי. הבעיה היתה שפניתי לפסיכולוגית קלינית, שיקומית. היא רגילה לאנשים אחרי פגיעות ראש, והתייחסה אליי כאילו הייתי פגועה ראש. דיברה לאט, ובמילים פשוטות, וזה העליב אותי, הרגשתי פגיעה באינטליגנציה שלי. אז אחרי 3 פגישות, לא יכולתי יותר והפסקתי. ועכשיו אני כבר שלושה חודשים מנסה מישהי, שאמורה להיות מאוד ידועה וטובה, אבל אני מרגישה שזה לא עובד. אינ לא יודעת להגיד אם זו היא או אני או האינטראציה. אני מרגישה שכלום לא קורה. מצד שני, אני גם מאוד חסרת סבלנות, וחסרת יכולת לכבוש דחפים כרגע, וכל דבר מרגיז אותי, או מלחיץ אותי. מה שכן קרה בזמן הזה הוא ששתיהן אמרו שאני פוסט טראומטית... אני הייתי כל כך מופתעת שלא אבחנתי את זה בעצמי (לימודי פסיכולוגיה...) וכל כך היה לי קשה לקבל את זה בהתחלה, אבל בכל יום שעובר אני מרגישה שזה מתעצם. כל הסימפטומים, כל ההתנהגות שלי. אני כבר לא בטוחה אם בגלל שיש אבחנה אני מרשה לעצמי לשחרר את ה"רסן" ולהרשות לעצמי "להתפרק" או אם פשוט זה חלק מהאלמנט של הזמן, שגורם את זה... שתיהן טוענות שאינ לא מצליחה להסתגל לנכות. איך אפשר להסתגל לזה? מישהו מצליח? להסכים עם זה שנגמרו לו החיים שהוא מכיר?? מישהו מצליח לשנות את החשיבה שלו מחשיבה של איש הולך לחשיבה של נכה?? אינ מתנצלת, אני רואה שכתבתי ממש הרבה. אני אעצור כאן ואמקד לשתי שאלות: 1. לאחרונה אני גם במצב של לחץ מאוד גדול , אני מרגישה אתזה , והתוצאה היא שאני גם עם קשיי נשימה קשים. בשבוע האחרון אפילו נכנעתי למשהו שעד היום סירבתי ולקחתי כדור ואבן שלוש פעמים... אני נעזרת במדיטציה או טכניקות הרפיה שונות, אבל זה לא ממש מועיל במהלך היום... מה עושים? 2. האם פסיכולוג קליני יכול לעזור בעניין הזה, או שעליי לחזור ולחפש פסיכולוג שיקומי/רפואי שאולי מומחה יותר בPTSD ובהשלכותיו? יכול להיות שהקלינים ה"רגילים" יותר מסייעים בענייני מצב רוח והפרעות "רגילות"? והכי חשוב- איך אני יכולה לדעת למה או האם האינטראקציה עם המטפלת היא הנכונה? מימיי לא הייתי בטיפול, ואין לי מושג מה קורה בקליניקה, ומצד שני, אני בד"כ משמשת הפסיכולוגית של כל החברים שלי, ואני יודעת שאני פועלת אחרת לגמרי ממה שפועלת הפסיכולוגית שאני רואה עכשיו. אולי היא פשוט לא מתאימה לי? איך אפשר לדעת מתי ואיך מוצאים את המתאימה? תודה גדולה מראש, אעריך את תשובתך, ואני מתנצלת שוב על אורך השאלה. כמעט מיואשת

תודה. וסופ"ש נעים.

טיפול פסיכולוגי הוא שינוי בחשיבה וזה דורש מאמץ נפשי. מאד הזדהתי עם הכאב על הנכות והשאלה "איך ניתן להשלים עם זה", אכן זה דוגמא על מאמץ שידרשו ממך בטיפול. וזה תהליך. כמו כן חשוב לפני טיפול פסיכולוגי לדעת לקראת מה הולכים, מה זה טיפול פסיכולוגי [ובאמת יש כמה וכמה שיטות טיפול] ומה המשמעות שבו. -זה כלל לכל אדם שניגש לטיפול פסיכולוגי ורוב המטופלים בכלל לא חושבים לקראת מה הולכים. כולי תקווה שתמצאי כוחות ותמיכה, ותמצאי עזרה לנפשך.

אתה מעודד ואכפתי, וכיף לקרוא את דבריך. על זה שזה תהליך, אני שומעת כבר זמן רב. האמת היא שאולי בגלל זה שאני כל כך הרבה זמן נמנעת מהתמודות עם ה"תהליך" הזה, פתאום עכשיו הכול כל כך עוצמתי. האם אתה מכיר נכים ארחים שהתמודדו? וקיבלו את נכותם? האם אתה יודע לומר מה עזר להם בזה? תודה שוב אני

שלום אודי,, ראשית, תודה. דבריך הגיוניים. ונכונים. אבל.. ויש כאן אבל (בקמץ) גדול. את ימי שלישי עם מורי, מובן שקראתי. ואולי לא ציינתי דבר חשוב (לא זוכרת) יש לי ידע והכשרה בפסיכולוגיה, ולכן אני מבינה היטב שיש "שלבי אבל" וכל ה"תאוריה", אבל אני לא מצליחה להפוך את התאוריה הזו למשהו שקשור אליי. נכון , אתה צודק כנראה גם בעניין של עודף שליטה. אני בנאדם של שליטה, ואני עד היום מכה על חטא על 4 השעות הבודדות בחיי שבהםן לא הייתי בשליטה, ושבהן נגרם נזק בלתי הפיך לחיי במלואם. וזה משהו אינ לא מצליחה להרפות ממנו ומהמחשבה. אגב, אתה צודק שגם בעניין המטפלת זה כנראה כך, שליטה שליטה שליטה. כי דיברתיא יתה על זה שאני מרגישה שאני לא מפיקה כלום, או לא ממש "עושה תהליך" ושאני לא יודעת אם זה מה שאמור לקרות בטיפול, והיא אמרה לי - שהיא לא יודעת מה אני מצפה, ושבעצם אני יכולה אולי ללמד אותה איך נכוןלי לטפל בי, ולי - אין תשובות. מצד שני היא גם אמרה שאני לא מאפשרת לה להיות חמלתית, ולא מאפשרת לה הליות ה"המקום הבטוח" , מה אני אמורה לאפשר? למה אני אמורה לצפות בטיפול? האם תוכל להגדיר לי - מה קורה בטיפול? מה ה"תוצרים" שאינ אמורה "לצאת איתם" ממנו? היתה ל י תקופה שחשבתי שרק היפנוזה יכול הלהועיל, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לשכנע את עצמי להרפות, ולתת לאבד שליטה. יש לי גם סיבה אישית נוספת, שבגללה אין לי אומץ להיכנס למצב של היפנוזה, בגלל תוצאות אפשריות (וזה לא המקום ולא הפורמט שבו אני רוצה לדבר על זה). מדיטציה - אני מנסה לאחרונה יותר ויותר, ובשבועות האחרונים, אני באמת משתמשת בה כטכניקה היחידה שמאפשרת לי להגיע לשינה ולו של שעתיים רצופות (ויחידות) בלילה. אני מתחילה להרגיש קצת כמו הסיפורים שאני שומעת מחבריי הלומי הקרב, וזה מלחיץ אותי עוד יותר. אני עדיין לא מצליחה להבין שהכותרת הזו "פוסט טראומה" היא .. אני. יש מתישהו שמישהו מצליח להבין את זה על עצמו? יש מישהו שמוכן להסתגל לזה? או יכול להסתגל לזה? והכי חשוב- אי ך זה משנה את החיים? עד עכשיו אני משתדלת ל א לוותר לעצמי, ולדרוש מעצמי את כל מה שדרשתי מעצמי קודם לפציעה ועוד יותר, והשאלה... האם זה נכון? תודה שוב אני

שלום, יש אפשרות לקבל בבקשה לתיבת המייל שלי המלצה על פסיכולוג קליני שמטפל בשיטת cbt בהוד השרון?תודה מראש.

שלום ד"ר, בנוגע להמלצה על מטפל בשיטת cbt בהוד השרון.אני דרך קופ"ח מכבי ואם אפשר חשוב לי שיהיה גבר לכתחילה... המייל שלי זה - [email protected] רוב תודות

מרגישה באבל .. בוכה ימים שלמים.. נרדמת (בעזרת כדורים) יום ולילה וכשקמה לא יודעת אם זה יום או לילה, לא זוכרת איזה יום היום לא עוקבת אחרי הזמן..מרגישה חולה ואבלה לא ברור על מה אולי על חיי...גם לאבל הוקדשו 3 ימים ראשונים לבכי אבל אצלי הוא לא נגמר.. מתפללת להירדם ולא להתעורר שוב למציאות הזאת.. סליחה מהקב"ה וסליחה מכולכם

שלום, כבר כמה חודשים מחזר אחרי (באובססיביות)בחור עדין רגשן מידי , קצת נקבה בלשונינו, אך טוב ואכפתי, אוהב אדם כזה אני כל הזמן מסוייגת ממנו ,רציתי אותו תחילה בתור ידיד אך הוא מאוהב בי , ואני לא יודעת מה לעשות ,בזמן האחרון אחרי שהגדרתי בהחלטיות א ת המרחק שאני רוצה ממנו, בתור ידיד, היה לי שיחה טובה ונעימה איתו, שלאחריה הרגשתי כמה ימים טוב ומין התרגשות לחשוב עליו , הייתי קנאית כשחברה קפצה אליו. החלטתי לבטא את הרצון שלהכיר אותו, ישר זה התגלגל לאישור שלי לכאורה לקשר זוגי למרות שאני רק רוצה להכיר אותו, והוא ישר מאוהב , מתרגש ומבטא את זה כל הזמן יחד עם מגע של ליטוף וחיבוקים ונשיקות, אני פתאום מרגישה מסוייגת ונרתעת , מפחדת שאני שייכת למישהו שאני בכלל לא מאוהבת בו אלא מוצא חן קצת בעיני, ואז אני נהיית מסוייגת מולו מפחד שילך עם זה רחוק מידי , וגם לא יודעת איך להגיב לאהבה שלו אליי.. מה דעתך ? אשמח לקרוא תודה! מה עובר על הבחור ? מה עובר עליי? למה יש לי פחד כ למרחב לי , פחד לנסות ולהתמסר ומקס זה לא זה...למה הוא אובססיבי ולמה זה גורם לי לפעמים קצת דחייה או רתיעה ממנו ומהקשר.

היי אודי יקר, שמחתי לראות שהפורום עדיין קיים ואתה עודך כאן עם כולם. חלפו חודשים רבים מאז ביקורי האחרון... ותוהה אני, האם אתה בכלל זוכר אותי??? אולי אנו נוטים לפנות לפורום בעיקר כשקשה וכשצצות בעיות ומצוקות, אך הנה דווקא הפעם דברים טובים בפי לחלוק איתך. המטפלת שלי חזרה אלי לאחר חופשת לידתה, האמא היחידה שהייתה לי, והנה בתה שלה אוטוטו בת 10 חודשים. הטיפול שלי מעולם לא חזר להיות כפי שהיה לפני לידתה. בתחושות שלי היא נטשה אותי, כפי שאמא שלי נהגה לעשות ועל כן קשה לי לסלוח לגמרי. הבחור שהכרתי אז, באותו יום בדיוק כשהיא ילדה את בתה, הינו הגבר שלי חיי. ואנו חווים יחדיו אהבה שלא ידעתי כמותה. הוא הסלע היציב והבריא עלי אדמות, הוא מחדד לי את הראייה, הוא צובע לי את העולם בהיר, הוא מבריא אותי וגומל אותי מהמטפלת שלי. אתמול התגלו לי דברים קשים שכנראה שכחתי מילדותי, אך אחי הגדול הזכיר לי.. הייתי אולי בת 5, כשאבא חטף עצבים ואיגרף את גבי עד לצרחות של ממש, אך הוא לא הפסיק חרף תחנוניי.. אלא רק עד אשר הוא עצמו נרגע. אודי, זו סצנה שאינה קיימת בראשי! זו סצנה שאחי סיפר לי ושאל בתדהמה: "מה אינך זוכרת???" "איך אינך זוכרת???" אני רק זוכרת את הכיור מלא בדם, כי אבא פיצץ לי את האף. אני זוכרת את המקום שבו יכולתי להירגע, מול הברז, מים קרירים, אך הפחד שאבא יופיע מאחור. אני זוכרת רק את המקום שבו אני מסוגלת לזכור. עברו 20 שנים מאז. האלימות בבית היתה נוראית ויומיומית ואני כועסת על עצמי, אני כועסת שכמעט איני זוכרת סצנות של מכות. אני רק זוכרת את הכיור. השירותים. האמבטיה. מקומות המסתור שלי. לא זוכרת את אבא מכה אותי או את אמא או את אחיי. לא זוכרת. למה??? למה אני לא זוכרת? אני נורא רוצה לזכור! זה מפריע לי אודי... אני יודעת שעברתי פתאום למקום אחר. לא טוב. אבל לא תיכננתי. אך אני מחליטה שאני יוצאת מהמקום הזה כאן ועכשיו. אני מתרוממת וחוזרת לחיי המאושרים. לבנותיי. לאהובי. למטפלת היקרה שלי. לחברות האמת שלי.לשמש. לפרחים. לים. לאושר. סתם הייתי חייבת לכתוב לך. אסיים כאן. חג שמח מכל ליבי! רונה

שלום כולם אצלי במשפחה נמצאים במלחמה אחד נגד השני. אני נגד אבא שלי והאישה שלו, אחרי שהיא טרחה לאיים עלי שתרצח אותי, והוא תמך בה. ואחרי שהם החליטו שאני גנבתי את הרכב שהם נתנו לי לתקופה מסויימת (יש לי רכב אחר משלי). ואחרי שעשיתי להם טובות משך חמישה וחצי חודשים (סיפור ארוך..). אחותי נגד אמא שלי, כנראה בגלל שאמא שלי איחרה לארוחת הצהריים, ובהזדמנות אחרת לאירוע של הנכדה. אח שלי נגד אבא שלי, כי זה ככה כבר מזמן. אני נגד אחותי, כי היא חלאה, ואחותי נגדי - מאותן סיבות. אמא שלי נגד אבא שלי, בגלל שהוא זבל נצלן ותכמן. ואח שלי נגד אחותי, בגלל שהיא אגואיסטית. כלומר, נוצרו שני מחנות: מחנה האור: אני, אמא שלי ואח שלי. ומחנה החושך: אבא שלי, השטן שהוא חי איתה, ואחותי (מפלצת לא פחות קטנה). המשחקים האלה מתנהלים כבר שנים, אבל עכשיו נוצר מצב ממש קיצוני. כי עכשיו אף אחד לא משלים עם אף אחד. נמאס לנו ממחנה החושך. מהרוע שלהם. כמה אפשר לסבול את החארות האלה ? קיימות סוגיות ירושה, אבל מעבר להן יש את בעיית הדיכאון. איכשהו כל מה שקרה הצליח להעכיר את מצב הרוח שלנו (אני ואמא שלי), לתקופה ממושכת. אני החלטתי שאני לא חוזרת יותר ליצור קשרים עם מחנה החושך. גמרנו. הסיפור הזה נגמר. סופית. לא צריכה להיות בקשר עם יצורים שמאיימים לרצוח אותי. שכל מה שהם עושים זה רק לנצל אותי, לשקר לי, להעליב אותי, לספר עלי סיפורים מגעילים לאחרים, ולהפלות אותי לרעה. וזה לאורך שנים. אבל מעבר לכעס זה פשוט מדכא. איך הם מעיזים להתנהג ככה ? ועוד להתבצר בעמדה שלהם ולא לזחול אלינו עם בקשות סליחה. ואין שום דבר שאפשר לעשות חוץ מאשר להשלים עם המצב. אבל הדיכאון הזה לא עובר. חשבתי שזה ייקח כמה ימים, ואחר כך אני אהיה בסדר. אני אשכח. אבל זה לא עובד. העלבון גדול מדי. בעיה נוספת זה האחיינים. לאחותי יש שלושה ילדים, וכרגע הם לא בקשר לא איתי ולא עם הסבתא שלהם. אמא שלי במצב רוח די רע מהקטע הזה, והיום היא התקשרה לאחותי, למקרה שהילדים יענו, וכשהיא ענתה, אמא שלי ניתקה לה את הטלפון בפרצוף. מה שכמובן יגרום להמשך המלחמה. אחותי, דרך אגב, נשמע במצב רוח מאוד טוב. מה בכל זאת אפשר לעשות ?

הי אודי להוכיח שזו אני...כדי שתאמין... מילת קוד... פרטים מזהים... רקע על תכתובת קודמת... אני לא בטוחה שאני יודעת איך לשכנע... מקווה לעבור סינון...ואם לא...אז כואבת..אבל סולחת  מצטערת שאני מפריעה בזמן קצת לא נוח זה... כשיש מלחמה גדולה בחוץ אין זמן להתפנות לשומדבר אחר. זה ברור. ואני בכל זאת מפריעה. אין הסבר לגודל החוצפה ("יא אגואיסטית אחת, תעופי לי מהפרצוף"- זה אתה אמרת או שהמילים מהדהדות מזמן וממקום אחר?) אני מפריעה בגלל עצב גדול. עצב בל יתואר. כאב שיושב בבית החזה, כמו גידול, מתפשט מבפנים על כל עצם ועורק ווריד, הכל כבר לא אותו דבר מבפנים מאז שהוא שם. ובכל זאת עדיין לא רואים כלום מבחוץ. הגידול צוחק עלי בפנים... אומר לי שאגסוס בעוד מבחוץ יגידו "מלכת הדרמה" ו"עושה פרצופים, אפשר לחשוב, יש דברים הרבה יותר גרועים". חלקיקון מהכאב אני מניחה כאן (אם זה בסדר)... בפסח שעבר היא נתנה לי מתנה, חלקה קנויה חלקה עשויה, סיפרה שעבדה עליה כמה ימים, כמה התרגשתי!, וגם אני נתתי לה מתנה שהכנתי, והיא אמרה, שאנחנו מתחילות מסורת מעכשיו, בכל שנה בפסח מתנות, ואני חשבתי , איך את יודעת שאנחנו נהיה יחד בעוד שנה. והנה עברה שנה. וכמו שרק אני יודעת להיות בקשר, אנחנו לא ביחד. את המתנות החזרתי לה. את המתנות שנתתי לה ביקשתי שתחזיר והיא לא החזירה. איך דברים היו נראים אם לא הייתי מקלקלת...אם היא לא היתה מקלקלת.. אני שונאת אותה כל כך... ואני מתגעגעת אליה כל כך... ובעיצומם של בירורים על מחלה של הגוף מקווה למחלה, כי בדימיוני מחלה רצינית כזאת יש בה די כדי לתת לי כרטיס כניסה אליה בחזרה...מכוח הרחמים אולי... אבל אני יודעת שגם זה לא יעזור. עצובה . נורא. ולמרות הכל מאחלת חג שמח לך אודי ולכל החברות היקרות שכאן. גלי

ובקשה קצת משונה.... אם יצא לך אודי, לכתוב לי תשובה ארוכה... כמה שיותר ארוכה יותר טוב. אני יודעת, כמות זה לא בהכרח איכות, ובכל זאת מרגישה שצריכה עכשיו הרבה.... שוב תודה גלי

ומגיע החג ועצוב לי כל כך. ולא שלם לי.......כלום וחושך לי ולא יודעת ולבד. פוחדת

אודי יקר... בלי קשר לבדיקה הבטחונית שעברתי/לא עברתי רציתי פשוט לאחל לך המון טוב בחג הזה ומלא פריחה צפונית ולא רציתי להמתין לתשובתך כי לא הייתי בטוחה שתספיק (או שתאמין שאני זו אני- נראה לי שזה עורר משבר אמון אצל רבים מאתנו) אני כ"כ שונאת ברכות רשמיות (וחגים בכלל) ואפילו קצת נבוכה מהם. רציתי נורא להודות לך על הכוכב הזה שבראת שעזר לכ"כ הרבה אנשים והמון לי. הצלחת לשחרר בתוכי כמה חלקים משיעבוד ונכון שיש לי עוד המון אחרים שאני מסופקת אם יגיעו אי פעם אל החופש- אבל זה אתה שכל הזמן אומר לראות את היש אז אני מתבוננת בו ורואה שהיית סוג של חבל הצלה ומשהו טוב שאפשר להאמין בו כמו פרחים צבעוניים על אדן החלון שאני רואה אותם לפעמים ויודעת שגם אתה ראית אותם אז- למרות כל הזפת השחורה הזו מסביב (בחורף הבא אם אהיה, אהפוך את הזפת לנפט לתנור הציורי הזה). אז שוב מודה שאתה פה בקוסמוס שליח של אור בהיר מאיר, וסליחה על הנואשות, הרטינות והנרגנות שלי כנגד החיים מקווה שאולי פעם יהיו לי בשורות חדשות. רות עבור. רפאים

אודי אני לא מבינה למה אתה מתכוון- שאתה לא מאמין לי שאני אמיתית? על איזה שקר מדובר? הפקדתי פה את כל כולי את נשמתי. הלב שלי. זה נורא מפחיד ולא צודק מה שקרה פה בשימוש הפוגעני והמקומם שנעשה בפורום אבל על זה אני לא יכולה לקחת אחריות. זה לא שלי. והמילים האלה היו מפחידות מאשימות ופוגעות ואני פשוט לא מבינה ואני רועדת.

אודי,ככל שהחג מתקרב אני מרגישה שאני מתנתקת, אפילו לא יודעת ממה ,אולי פשוט מתנתקת מהקרקע ?? הרצפה הולכת ונעלמת לי.. אודי,אולי תדביק אותי לרצפה בסלוטייפ ??

אודי יקר שלי !! אני קוראת ובוכה..ממש בוכה.. תודה שאתה מאמין לי. הרגשתי שכל העולם שלי פתאום נגמר לי.. אני יודעת שאתה שומר עלי, אני מרגישה את זה ופתאום כשלא ענית לי הרגשתי שהעולם נגמר לי. תודה לך אודי !!!.. לא חלמתי בחיים שאוכל להתקשר כך דרך האינטרנט.. להרגיש כך אליך דרך הפורום ..העולם באמת הזוי.. חג שמח לך :)

אודי, כן , גם אני פתאום מרגישה זוועה..לא ענית לי כי אני חשודה בעיניך ?? למה לא ענית לי ?? אודי ,זה מרגיש לי פה פתאום שהכל מתערער .. בבקשה למה לא ענית לי ? זה מערער אותי. אפילו אז...מזמן מזמן כשכתבת לי אז על במבי.. זוכר ??כשכל כך נפגעתי ממך בחרתי להשאר עם שמי עם הזהות שלי !!! כשאתה לא עונה לי עכשיו אני מתחילה להגיד לעצמי כן את לא את, היום לא יום ראשון, מחר בערב לא יהיה פסח, מחר לא יהיה יום שני, עכשיו לא לילה..אודי אני משתגעת ..תענה לי בבקשה ואם אתה לא מאמין לי שאני זו רק אני ללא זהויות נוספות כאן אז תגיד לי ואני לא אכנס יותר לפורום שלך .אבל תגיד לי כי השתיקה שלך מערערת אותי לגמרי. כנראה שפיתחתי כלפיך גם אמון וגם קשר

הסיפור מתחיל לפני ארבע שנים כאשר מרצה באוניברסיטה בה למדתי מתחיל להתכתב איתי באינטרנט, בהתחלה ההתכתבויות היו לכל תלמידיו ובהדרגה הפכו אישיות יותר ואלי. וגם בשיעורים הפכתי בהדרגה למועדפת. המרצה הזה רכש את אמוני ונתן לי להרגיש ביטחון, ואם זאת, כשהרגשתי שנחצה גבול השיב "אני מבטיח לך שאין כאן "כוונות" נסתרות כלשהן (אם הכוונה לכוונות רומנטיות או מיניות רגילות). הצעתי: בואי נשכח מזה ונמשיך להיות המורה הטוב והתלמידה הטובה!" . וכך במשך 4 שנים טווה לאט לאט את חוטי מזימתו. מקשר של החלפת רעיונות פילוסופים-רוחניים הוא הפך ליועץ ומכוון, תוך שימוש בהמון מחמאות כגון "התכתובת הזו מגדילה עוד יותר את ההערכה שלי כלפיך, העצמאות שלך, החופש, הכנות והחוכמה. אלו תכונות שאני מוקיר ביותר!", "התלמידה המועדפת", "את כל כך חכמה לגילך" וגם טפטופי פלרטוטים עד שכתב "איזו התאמה יש בינינו, על אף הפרשי הגילים העצומים, ניסיון החיים, על אף הבדלים נוספים...!".וכך אחרי שנה וחצי מהיום שכתב את המשפט הזה הפך מהמרצה שלי ל"מאהב הווירטואלי וסודי שלי". ואני הרגשתי מיוחדת. המרצה-הד"ר-החכם-בעל שם דבר מתעניין בי הקטנה והטיפשה! עד אשר כתבנו על פנטזיות מיניות וארוטיות באופן אינטנסיבי. מעולם לא שכבנו וגם לא היה בינינו שום מעשה פיזי ממשי. אבל אני מרגישה שניהלתי חיים כפולים. אף יצור חי לא ידע על הקשר הזה כי "לא יבינו אותנו" לטענתו. בשנה האחרונה נשאתי לאהבת חיי מזה 7 שנים והוא לא ידע ולא הרגיש...עד ש... כיום (אחרי 8 חודשים של פרדה מבעלי וניתוק מהמרצה הזה) מסתבר שזוהי שיטתו וכך הוא פועל. ישנן הרבה נשים שאיתן ניהל קשר כזה ואינטימי אף יותר מתוך עמדתו כמרצה/יועץ רוחני . היום בעלי האהוב ואני מבקשים עזרה רגע לפני שנישאנו מסתיימים. אני אוהבת את אישי בכל ליבי ובכל מעודי ורוצה לתקן! אני מאחלת לעצמי להתבונן באומץ לתוך מהווי ונבכי נשמתי אך אני זקוקה לעזרה מקצועית. ואני מבקשת עזרה. לאן פונים? מה עושים?

בעלי עזב את הבית אחרי שקרא חלק מתכתובות ההימיילים בין המרצה וביני, הוא מרגיש ומאמין בכל ליבו שבגדתי בו. ההתכתבויות שקרא היו פנטזיות מיניות שהמרצה ואני כתבנו בזמן שהייתי נשואה, והדבר גרם לו לחשוב שיש לי רומן ולכאב אדיר. עברתי בדיקת פוליגרף (לבקשתו) כדי להוכיח שכל הקשר בין המרצה לביני היה במיילים ולא שכבתי איתו. זה לא עזר.

מקווה שעוד לא עזבת...הבדידות יותר חונקת בימים כאלה ולא יודעת איך אבלה אותם (קשה לי לקרוא להם "חג") לבד עם אב אלים עם התפרצויות זעם ופוטנציאל לתוקפנות פיזית אשר כבר מראה את אותותיה... ואם פסיבית והכי גרוע - אני ה"חדלת אישים" שלא מסוגלת למצוא את הכוחות למצוא לי מקום אחר שארגיש בו רצויה.. פרט למקום אחד סופי ושקט ורגוע ונצחי אין בי עוד כוח

עברתי לומר לך אודי יקר .. חג שמח !!! (גם למיקה ,נילי, שיר, MP, לילך , חן אופירי , נועם , רפאים, במבי, אליס.. גם לגלי, ילדהאישה ונגרה אם אתן כאן בשקט..) תודה על המקום שאתה מאפשר לנו פה. אני מתבוננת מהצד בימים האחרונים , מתקשה להביא את עצמי ואת העומסים שלי כשיש בלאגן , אבל שמחה לראות שאתה שומר מיטיב לבית כאן.. מאחלת המון דברים טובים, ובעיקר , שיהיה לך כוח אינסופי.. בשבילנו :-) החגים מאוד קשים לי בשנים האחרונות. מאז שתיבת הפנדורה נפתחה בי.. הבדידות מאוד מורגשת,המסכות עם המשפחה כבר לא עובדות , כל הסודות המוסתרים שיש בבית עושים לי בחילה, קשה לי להיות חלק מהם. קשה לי להיות איתם . השנה אני נמנעת מלפגוש אותם - קצת קשה לי עם זה , הילד שלי רוצה לראות את סבאוסבתא שלו - אני לא !!! אני רוצה לראות את הבני דודים שלי .. אבל המחיר יחד עם ההורים גדול לי מידיי. יחד עם זאת המטפל שלי יוצא לחופש ארוך- כמעט שבועיים וחצי (הוא גם צריך מנוחה) והילדה הגדולה בי מבינה .. רק שהקטנה שבי עוד כועסת עליו .. מרגישה שזקוקה לו כל הזמן האינטנסביות בטיפולים מחזיקה אותי ,למרות שהיא לא פשוטה , היא עוזרת להשען ..מצמצמת לי את הנפילות בין לבין . ומה יהיה עכשיו כשיש אובר חגים פלוס חופש המטפל = ? קשה לי .. אודי .. עוד קשה .. עד מתי ? בכז , שולחת לך מארז של מצות עם שוקולד :-) , יין טוב וחיבוק מהלב . תודה על הנוכחות המיטיבה שלך פה על ידי .. שרית

שרית יקרה מה שלומך...? מרגישים את הבחילה שלך ויש לך את כל הסיבות להרגיש אותה כי הסוד הזה תקוע כמו עצם בגרון. כ"כ מבינה אותך, כל החגים האלה, כמה אפשר לשמור בבטן... אבל יש לך גם דברים אחרים טובים ונוחים לעיכול כמו המשפחה הקטנה שלך-בן הזוג והילדים ובני דודים שיכולים לעטוף ולאוורר. וזה המון וזה משמעותי נורא התמיכה הזו. אני חושבת שהכעס הזה שלא נפתר עם מי שהיה אמור להפתר והעמדת הפנים הזו היא ממש בלתי אפשרית. באמת גורמת לבחילה. אני פתחתי את זה בעבר כי לא יכולתי יותר. לא הייתי מסוגלת להמשיך כך ולכן עד היום אני שונאת חגים שנראים לי כמו סוג של הופעה ומיצג שקרי בפני הסביבה הכאילו קרובה. אבל זו החלטה ומשהו שצריך לעשות כנראה באופן מאוד הדרגתי ולא מיידי כדי שהמחיר לא יתעצם בשבילך. שילמת מספיק מחיר כבד בחייך. ואני רוצה לאחל לך שרית שהחג הזה יהיה בשבילך בכל זאת מאיר. מגיע לך קצת שקט. באמת רוצה שיהיה לך טוב ואני כזו אנמית רגשית ובטח לא הצלחתי אפילו כאן להביע חום. כי זה מה שאת זקוקה לו הכי. אז אני מצטערת אם זה נשמע כזה מרוחק ולא נוגע זו המוגבלות שלי. אתך בכל מקרה שולחת הרבה כוחות וריח של פרחים מהאדניות על החלון (רוצה לשלוח חיבוק- אבל לחיבוק כמו כל מחווה פיזית אחרת יש קונוטציה בעייתית עבורי- סתם משהו אפל מהעבר הרחוק..).

(תרתי משמע) (גם כשהיא לא מועלית לפורום) (למה בעצם?) )לילך(

אם ההודעות שלי לא הועלו, זה סימן שאתה חושב שאני חלק מהבלאגן שהולך כאן? מין טרולית שכזו? כי גם ככה, בלי ה"אישור" הזה, מרגישה מפלצת, אבל לגמרי. סליחה על הכל, ועל שאני בכלל.. אני. שירפלצת

האמת היא שממש דיברת כאילו בשמי (בעצם ביטוי לא כ"כ מוצלח בנסיבות אלה...). גם אני מרגישה אשמה ובגדר חשודה באופן תמידי על דברים שמעולם לא ביצעתי או התכוונתי לממש. אפילו סתם כשאני נכנסת לסופר נדמה לי שכולם חושבים שאני עומדת לגנוב משהו (ולא, מעולם לא גנבתי דבר). לא יודעת כמה זה יעזור לך, ירגיע או חשוב לך בכלל לשמוע ממני- אבל אני בטוחה בוודאות שאת זו את ולא איזו טרולית סדרתית. סתם חושים חדים שפיתחתי כדי לשרוד ולזהות סכנה. אז להתראות בינתיים ומקווה שיהיה לך טוב בכל זאת בחג הזה ובכלל- וכן, גם אני לא טרולית למרות שתמיד מרגישה דרקון, חשודה בפוטנציה ובעלת זהות מפורקת ובקלות אפשר להטמיע בי את ההכרה הזו (ובעצם כל הכרה אחרת).

היי אודי נכון.. התרעת.. אבל הבפנוכו שלי דפוק לגמרי.. והתרעות כאלה ואחרות לא ממש מרגיעות אותי וגם לא ממש מעלימות ממני להרגיש מפלצת או טרולית, או איך שתקרא לזה. כואב לי מאוד שיש מי שמנסה ואף מצליח במידת מה להרוס את מה שיש כאן, ולפגוע בנפשות- האמיתיות והרגישות לגמרי, שיש כאן. תודה שאתה מנסה לשמור כמה שאתה יכול.. גם אם זה עולה (לי) בהרגשה לא נעימה.. יודעת שאתה מנסה לעשות את הטוב ביותר כאן. מנצלת את ההודעה כאן לאחל לך ולכל המשתתפים כאן, חג שמח.. וחופשה נעימה.. שיר

תודה שהגנת עליי - על שמי (אגב אני כותבת נקודה אחרי ה מ.)ותודה שאתה מגן על כולם ועל המקום המופלא הזה (בזכותך) וסליחה שפתחתי לך כך את השבוע.. ואם לא אספיק עוד לומר לך מחר.. אז שיהיה לך שבוע מקסים וחג שמח! (שאני הייתי מעדיפה להתעלם ממנו..)

אין לי הרבה מילים להביע את תודתי.(על תגובתך..) גם אם לא הגבתי מייד רציתי שתדעי שזה נגע וריגש. קוראת אותך וזה לא חדש אבל מרגישה שקוראת את עצמי.. מקווה שתרגישי יותר רצויה ואהובה ושיהיה לך רק טוב.

מיקה יקרה הלוואי ש.. תאחלי לעצמך את מה שאת מאחלת לי.. הלוואי ש.. תראי בעצמך את שאת רואה לפעמים בי.. והלוואי ש.. פעם (כמה שיותר בקרוב) תרגישי כך.. בהתחלה קצת רצויה.. ואח"כ גם קצת אהובה.. ומשם הכל פתוח.. כאב לי מאוד לקרוא את שכתבת למעלה לאודי.. אצלי תמיד בחגים משהו כבה בבפנוכו.. אולי זה הזכרונות ה"נהדרים" שיש לי מחגים במשך כל החיים.. אצלנו תמיד היה משהו.. למשל שתיקת הברוגז שהיתה מאוד רועמת.. אף פעם לא היה באמת חג.. של משפחה מלוכדת, אוהבת, חמה.. כמו שחג אמור להיות.. (ואולי זה רק בפנטזיות?..) מאחלת לך שהחג בכל זאת יעבור על הצד הטוב ביותר שניתן.. ושבחגים הבאים כן תמצאי בך את הכח למצוא מקום שקט, רגוע ונעים יותר להיות בו.. חושבת עלייך, ומקווה לטוב בשבילך שיר

רוצה להגיד ולא יודעת איך.. הגרון חנוק הלב מכווץ מועקה נוראית ופחד אימים.. לא יודעת איך.. איך להיחלץ מהבור החשוך

אפשר להיות כאן על ידך? יודעת שלהיות בתחתית לבד - נחווה כמפחיד ומאיים מאוד , שולחת לך קרן אור קטנה .. אולי היא תוביל אל היציאה שמרי על עצמך. מחבקת אותך מרחוק. חג שמח יקרה.

תודה על מילותייך הטובות.. לי אין הרבה מילים כרגע.. סליחה.. מאחלת לך רק טוב תמיד. מיקה

קודם כל צריך לציין שאני חולה, יש לי חום גבוה, ואיבחנו אצלי וירוס, אולי זה קשור. אני לא בטוחה שהבחילות באמת נובעות מחרדה. אני משערת שזה בא מזה. יכול להיות גם שזה מהוירוס. סבלתי גם קודם מבחילות כשהייתי במצבים חברתיים וליד אנשים, כך שאלו אני בטוחה שנבעו מחרדה, אבל בשבועיים האחרונים הבחילות התגברו ונהיו ממושכות ולא עוזבות אותי.

אני בת 22, סובלת מחרדה חברתית וכמו כן גם התקפי חרדה. החרדות מלוות בהרבה תסמינים גופניים, אבל לאחרונה אני סובלת מבחילות חזקות שלא מאפשרות לי לתפקד כלל וגורמות לי לסבל רב. הבחילות לא עוזבות אותי כבר שבועיים. הלכתי לרופא ואחרי בדיקה כללית הוא אמר שאני לא סובלת מאיזושהי בעיה חריגה ושזה כנראה נובע מלחץ (הוא יודע על החרדה). אני כבר על סף ייאוש. מה אפשר לעשות עם הבחילות? נ.ב - בקשר לחרדות שאני סובלת מהן, רק ארצה להוסיף שכבר החלטתי להתחיל טיפול וקבעתי תור לפסיכיאטר.

שלום. עד לפני 13 שנים הייתי עם גבר שבודד אותי מהסביבה, רוב שנותיי איתו חייתי בסערת רגשות , קושי, דיכאון ותחושת כישלון על שאינני עומדת בציפיותיו ודרישותיו. התוצאה הייתה שלא היו לי חברות, כלפי חוץ העמדתי פנים שהכל נפלא, אך מיעטתי לצאת מן הבית, ונטיתי להסתגר. עם הזמן פיתחתי כנראה חרדה חברתית, שהתגלתה לי רק אחרי שהוא נפתר. לאט לאט שיקמתי (בערך) את חיי החברתיים, וניסיתי לצאת יותר, וגם נישאתי לאיש מדהים, עדין נפש ותומך. בחודשים האחרונים אני עושה מאמצים לנקות את העבר השחור מחיי ולחיות בפעם הראשונה חיים מאוזנים, תוך שאני פותחת את תיבת הפנדורה של יחסיי הקודמים ביני לביני ועם חברות ומספרת מה באמת קרה לי שם שכולל גם ניצול מיני שעד היום לא השתקמתי ממנו. תוך שהזיכרונות הציפו אותי אחרי שנים של הדחקה ואידיאליזציה והערצה של האיש ההוא, הרגשתי ערב אחת שאני כמו מאבדת איזה חוט שדרה עדין ויציב שבניתי בשנים האחרונות, וכמו שוקעת לתוך בולען. בימים שאחרי זה כבר הרגשתי לא כתמול-שלשום, החרדה החברתית תפסה מקום מרכזי בחיי, ושוב הסתגרתי באופן הרמטי בבית, וגם עם החברות שתמכו ועזרו ודאגו ניתקתי מגע. אני מרגישה כאילו חזרתי אחורה בדיוק למצב הנפשי שהייתי בו אז עם הגבר ההוא, אך מבלי שיהיה עלי איום ממשי מציאותי. מה קרה לי? אני רוצה להבין את זה כתופעה פסיכולוגית על מנת להרגיע את הדאגה שלי מן התפנית הבלתי צפויה הזו, והבהלה שיש לי מן הריגרסיה אחרי שכבר הרגשתי שאני מתקדמת לכיוון הנכון. כל התייחסות תתקבל בברכה, כולל עצות. דליה.

אני חושבת שהמצב שלי יותר טוב. פחות שקועה בעצמי ובתהומות הבלתי נגמרים האלו של עצב. עדיין מהלכתעל הקצוות, אבל יודעת אתזה ויכולה להסתכל עליהם-לא חייבת לעצום עיניים,וליפול.. הבעיה היא הידיעה הכואבת ששם,מאחורי הפינה, מחכה הגועל הבא, הנפילה הבאה, התהום. אז אני מנסה להנות מהרגע,אבל זה כמו להנות כשמנופפים מולך באקדח ואומרים לך בחיוך ציני-"חכה, חכה".אז מה? לחכות?

אני מחפשת טיפול אלטרנטיבי לבעיה של בלוטת תריס רדומה 1.13 ערך TSH. אני בת 33, 1.55 משקל 65 ק"ג. האם יש טיפול אלטרנטיבי מתאים עבורי?

שלום רב לך עדי, ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובתי. השתתפתי בכנס מקצועי בחו"ל. באשר לשאלתך חשוב ביותר כי תפני לרופא אנדוקרינולוג המתמחה בין השאר בכל הקשור לתיפקוד הבלוטות. איני ממליץ לך לפנות לטיפול אלורנטיבי לפני ברור רפואי מתאים!!! תודה על פנייתך בברכה חמה אשמח להתעדכן . בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, תודה!!!!!!!!!!!!!!!! זה מרגיש לי בטוח.. תודה !!!! זה מרגיש לי שאתה שומר עלי ... .זה נשמע מצחיק.. אבל זה מרגיש לי שאתה לא תרשה לאף אחד לפגוע בי שוב.... ...איזה עולם הזוי זה.... אודי יקר , שיהיה לך יום מקסים (התגובה שלך לסוד שגיליתי לך הרגישה לי ששמחתי שגיליתי לך את זה ..) :-)))))))))))))

שלום אודי, דבר ראשון, אני שמחה שזה לא קשור אלי ("אני בסדר"). דבר שני, שאילת זהויות נמצאת בכותרות החדשות כבר זמן מה (החיסול בדוביי) ברור שאין קשר ישיר או מודע, ובכל זאת, במציאות שאנחנו חיים בה זה נמצא ובערך כל שעה חוזרים על זה . דבר אחרון, זו ההודעה האחרונה שאני כותבת, ואולי הפעם האחרונה שאני נכנסת לפורום. כבר זמן מה שאני לא "נמצאת" (חוץ מאיזה פעם שהייתי קצת על הקרשים וכתבתי הודעות שא"כ הצטערתי עליהן) . החלטתי לעשות בשבילי איזושהי פרידה או סגירה רשמית , ולהגיד לך תודה באופן אישי (בלי לעשות מזה יותר מדי עניין ולתפוס יותר מידי מקום). אני חושבת שהפורום מקום מעניין ולא פעם חשבתי איזה אתגר זה לנהל פורום שכזה ואיך שאתה עושה את זה בצורה מרשימה ביותר. למרות שאף פעם לא הרגשתי חלק מהפורום או שהפורום "מקום בטוח" (זו הרגשה כללית שאני מכירה ורגילה אליה וזה קשור אך ורק אלי כמובן), אפשר לומר שהטיפול הכמו קבוצתי עזר לי להבין שאני לא "החייזרית" היחידה, יכולתי להזדהות כמעט עם כל אחת/ד, יכול להיות שהזדהות היתר היא תסמין של זהות לא הכי מגובשת, אבל ההזדהות הזו עזרה לי להבין קצת יותר את מה שקורה אצלי בעולם הרגשי, בין הדברים שהתרחשו במציאות החיצונית והקשר שלהם לרגשות שונים אפילו לתחושות פיזיות. בהצלחה בהמשך:-) נ.ב. לי באופן אישי היה קשה מאוד עד בלתי נסבל עם כינוי אחד, ועוד עם ה"אליס המטופש הזה", גם בזה היה איזשהו לימוד של לעשות הפרדה או סימבוליזציה, לעומת ההתייחסות הקונקרטית הקודמת (אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת).

מקווה שסדר הוחזר על כנו... יום טוב.

ענית לי פעם שבקצה המנהרה יש אור. שאני צריכה לזכור זאת ברגעים הקשים.מה שהתהליך מבקש ממני זה גם ובעיקר לסמוך על הצוות המסייע לי ולצעשה ללכת בסיועו באותה מנהרה חשוכה בדרך אל האור. קשה לי. זהו צעד הדורש ממני הבעת אמון מוחלטת בצוות המטפל שלי ז"א בפסיכולוגית ובפסיכי' לקבל את הטיפול התרופתי להתמיד בו להתמיד בטיפול השיחתי גם אם כרגע השיפור היחיד הנראה לי הוא בהפחתת ההתפרצויות הקיצוניות בגלל הפלאשים. אבל הכל נשאר לי בפנים משגע אותי בתוכי ומפחיד אותי יותר ויותר אני מאוד רוצה לחזור לצחוק לכעוס לחייך להביע שכולם ידעו להיות כמו שהייתילפני............שידעתי

מכירה את התחושות שאת מדברת עליהם טוב מאוד . מקווה שתצליחי לתת מעט אמון באנשים שמנסים לעזור לך. זה באמת קשה כשהעבר ספוג פגיעות! שולחת לך כח .. ותקווה ..לימים קלים יותר , וגם ..חג שמח, שרית

אני נמצאת בטיפול 4 שנים ואני מרגישה שיש לי צורך ללכת למטפל נוסף במקביל לכמה פגישות , לקבל עוד חוות דעת עוד נקודת מבט( "לשבור שיגרה") במקום עם קצת פחות רגשות . האם זה מקובל/אפשרי לעשות צעד שכזה?

על טעות שנעשתה בתום לב- כתבתי כאן בשמי בער מעט מאוד, ואני גם קוראת כאן מעט מידי (לצערי...) ועל כן לא ידעתי שיש עוד בחורה באותו שם. אנא קבלו את התנצלותי הכנה, נכנסתי לפורום לבדוק האם ענית לשאלתי, ואשמח מאוד לקבל תשובה עליה בכל מקרה, הפעם כ-מ. אגב- המערכת כנראה מאפשרת שימוש בכל ניק, אולי כדאי לשנות זאת ולמנוע עוגמת נפש בעתיד

שלום אודי, נכנסתי היום לפורום וראיתי שיש מישהי אחרת שמשתמשת בכינוי שלי - "מיכלי". איך זה ייתכן? הרי המערכת לא נותנת להתשתמש בשם שכבר תפוס... לטיפולך.

שלום. סיפרתי פה כבר בעבר, שבעקבות הטיפול שלי עשיתי שינוי משמעותי מאוד בחיים, עזבתי מקצוע "נחשב" ואני רוצה להתנסות בתחום טיפולי. המטפלת שלי מתרגשת מאוד מהעניין, ובפגישה האחרונה היתה לה "פליטת פה"- היא הציעה לבוא לעבוד במקום בו היא עובדת. היא אח"כ נורא התנצלה על העניין, אמרה שהיא לא יודעת מאיפה זה בא לה, אבל אני נורא מבולבלת מההעברה הנגדית החזקה הזאת.. אשמח לשמוע את דעתך, אודי. מיכלי

לכינוי שכבר קיים. אני לא רואה הבדל בכינויים שלנו, יתכן שמקש רווח מפריד בינינו... אין לי מושג. אשמח אם תעשי שינוי הניק שלך שיאפשר הדבל בינינו. מיכלי.

היי בת 20 הולכת כעת לפסיכולוג עקב הטרדה בגיל 14 אשמח לדעת ממישהו שעבר תהליך דומה, אין לי בעיה לדבר על מה עברתי, אני רק רוצה חיי זוגיות בריאים. איך הולך התהליך? מה הוא ישאל? מה אני אמורה לגלות שם? מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי תודה...

אודי, לא יודעת מה קורה איתי בזמן האחרון... אולי זה בהשפעת מזג האויר ?? אולי בגלל אמא צביה שנמצאת ??? אודי,אני רוצה לספר לך סוד...סוד שקרה מזמן, מזמן, מזמן לפני מליוני שנים...אתה כבר מוכן ??? אז בבקשה קח כסא ושב.. אתה לא נופל ??? לא יהיה לי כח להרים אותך אם תיפול.. בבקשה, אודי ,שב על כסא יציב בסדר ??? טוב ,אני אסתום כבר את האף ואגיד כבר וזהו.שתדע לך שפעם פעם ,פעם פעם הוא ניצל אותי ואני הייתי כמו...שלו, טוב אני לא יכולה להגיד את המילה הזו. אבל שתדע לך שהיום כבר אף אחד לא יכול לעשות בגוף שלי מה שהוא רוצה.היום אני כבר לא...של אף אחד .כבר אי אפשר להשפיל ולרמוס אותי ולדרוך עלי ולמרוח אותי על הרצפה כמו גו'ק... אודי,בבקשה ממך תכסה אותי בשמיכה מהר מהר מהר מהר זה הכל כל כך חשוף וואוו אני חייבת למחוק את ההודעה הזו, אני חייבת לשלוח לך את ההודעה הזו למחוק, לשלוח, למחוק לשלוח למחוק לשלוח די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לליאורי, לא חשבתי שאגיב פה יותר, אבל לא יכולתי להתעלם מההודעה המזדהה והמנחמת שלך. מאוד רצית לעודד אותי וליטוע בי אופטימיות ולא יכולתי שלא להגיב לך. אני מודה לך מקרב לב על האכפתיות ושמחה שהסיפור שלך נגמר בטוב ושעברת תהליך מעצים ששינה את חייך.מאוד משמח לשמוע על הצלחות. אבל הסיפור שלי הוא כנראה קצת שונה ומורכב. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כי עייפתי. שוב, מודה לך מקרב לב ומאחלת לך המון בהצלחה בהמשך דרכך. לאפרת ולמיכלי, תודה לכן על התגובות המחממות. ולאודי, גם אם לא רצית ממש להתערב, חבל שלא הגבת להודעה האישית האחרונה שלי. הייתי ממש בפחדים בשבוע שעבר, ולא בכדי. למרות שאני תופסת אותך כאדם חם, אני חושבת שזה היה קצת מתנשא לא לענות להודעה שלי, שנבעה מפחד לאור מה שעברתי בשבוע האחרון. אינני יודעת ממה חששת - אם היית עונה לי, אין זה אומר שהייתי ממשיכה לכתוב לך (ונראה לי שמזה חששת. זאת בעקבות הסיפור האישי שלי עם הפסיכולוגית). לפעמים אנשים עושים שטויות מתוך מצוקה, אך אין זה אומר שאינם יכולים להשתנות או להתנהג אחרת עם אנשים מסוימים ו/או בסיטואציות שונות.

מהכתיבה שלך אני לומדת על אישיות כזאת עמוקה ובוגרת. יש בך משהו כל-כך עצוב ויחד עם זאת- מקוה. אני חושבת שבתוך תוכך לא ויתרת. עוד לא. יקירתי, לו ידעת כמה שעות של סבל עברתי, כמה מחירים כבדים שילמתי... וכמה אני עדיין נאבקת. כל יום, כל שעה. את יודעת כמה חרדות יש לי ביום? כמה פעמים אני רוצה לבכות? אבל ההבדל הוא שטווח הבחירה שלי גדל- אני מצליחה לשלוט יותר ולעשות יותר- אבל דברים טובים. וגם לי יש חודשים רעים מאוד. את יודעת, בימים האחרונים קיבלתי הודעה כל-כך קשה וטראגית.. משהו שעלול לעלות בחיי אדם מאוד קרוב אליי. ובכיתי וכעסתי אבל לא התקשרתי למטפלת שלי. וזה, לקח כמה שנים. את צריכה להבין- אני מאוד מאוד רוצה להשתנות. אני נלחמת. ואת מבינה- זה לא שלא רע לי, אבל אני כל-כך רוצה לצאת מהייאוש. עייפתי ממנו, מחוסר התקווה .. כמה שבועות ישנתי אני במיטה ולא קמתי.. אין לך מושג. אל תוותרי. בבקשה. יש בתוך הגוף שלך נשמה זכה שסובלת. היא כלואה , שבויה של מלחמה על זכרונות קשים. תילחמי. אם קשה לך, תנוחי , אבל תקומי ותילחמי אחר כך. הרי דנית, אנחנו יכולות להעביר חיים שלמים בסבל. ואנחנו יכולות לשדרג אותם. אולי לסבול פחות וזה בעיניי שווה. גם אני צריכה להיאבק עם עצמי כדי לצאת לטיול עם חברות. המיטה קוראת לי.. אבל אני מתאמצת ו"אחרי המעשים- נמשכים הלבבות" תעשי. הלוואי ויכולתי לעזור לך יותר. הלוואי . הדבר שאני הכי יכולה להגיד לך- הוא שאני רוצה מכל הלב. שאני מבינה שהייאוש לוקח לי את השנים הטובות ביותר. וגם לך. למילה משבר בסינית שני "סימנים" (בסינית כותבים בסימנים) הסימן הראשון הוא סיכוי והשני הוא סיכון. תבחרי , תבחרי בטוב. יש סיכוי דנית. אני אעקוב אחר תגובותייך (למען האמת דאגתי לך בימים האחרונים) ואני כאן. אינני יודעת כמה אוכל לעזור לך. אבל ליבי מלא חמלה אלייך והבנה עמוקה. הבנה ללא מילים. חזקי ואמצי, שלך, ליאורי

אודי, אני לא יכולה יותר .הכל הורג אותי פה מזג האויר-קר,חם ריח מטריף של הדרים .הכל כל כך פורח ומצליח לכווץ לך את הלב באופן שאתה לא מצליח להכיל יותר. אודי, תראה כמה צבעים כל העולם צבוע כל כך חזק. הריחות הללו הציפורים ,פרפרים .הכל מידי חזק .אתה לא מצליח להכיל את הכל ובנוסף יש עליך את החג הזה..חג הזכרונות ,השירים . אודי ,אני לא מכילה את הכל.איך אפשר גם פסח וגם אביב להכיל בו זמנית ??? בא לי להתאשפז באיזו פינה נידחת שיש שם שקט שקט אודי אתה מצליח להבין אותי למרות שאני לא מצליחה להבין מה הטירוף הזה שתופס אותי ???

היי שיר אני בד"כ משתתפת לא פעילה בפורום אך לעתים קרובות קוראת את הכתוב כאן. אני לא יודעת למה מרגישים ככה אחרי טיפול כל כך ארוך, יש האומרים שזו ירידה לצורך עליה, לא בטוחה שזה אנושי המצב הזה. אבל הרשי לי לתת לך עצה פרקטית מתוך ניסיון. אחרי טיפול של כשש שנים, הגעתי גם למצב הזה שאת מתארת. שלא יכולתי יותר, הייתי ממוטטת פיסית ונפשית, לא הייתי מסוגלת ללכת לטיפול. הקשבתי לעצה של המטפל שלי לקחת תרופות. היה קשה מאוד לעשות את זה אבל לא היתה לי ברירה. קיבלתי תרופה נגד חרדה ודיכאון. לאחר שהתרופות החלו להשפיע הרגשתי טוב כמו שלא הרגשתי עד כה. עם הזמן עוצמת החרדה ירדה והפסקתי עם התרופה נגד חרדה. היום לוקחת נגד דיכאון ומזה שבעה חודשים מרגישה יציבה למדי. מקווה שתרגישי יותר טוב

זה בהחלט לא אנושי. ואני לא יודעת אם זאת ירידה לצורך עליה, אבל אני יכולה להגיד שהירידה הזאת לא נגמרת, לא נעצרת, ולא מתמתנת. אני לא מכירה את עצמי כבר, ואני רואה גם תגובות של אנשים אלי. אנשים מבחוץ אומרים לי, מבלי לדעת כמעט כלום, שהם רואים שאני בהתמוטטות. לגבי תרופות, הנושא עולה מידי פעם, אני תמיד מתנגדת. אני לא יודעת למה, אבל משהו בתוכי מתנגד באופן אוטומטי ולחלוטין. אני אפילו לא מאפשרת לנושא להימשך יותר מידי בדיבור. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר. לפעמים אני חושבת לעצמי שהיה עדיף שפשוט יאשפזו אותי, איכשהו. שמישהו יעשה כבר משהו, כי אני כבר לא מצליחה בכלל. תודה על שכתבת למרות שבד"כ את לא.. המקום הזה כאן וההתכתבות כאן זה איכשהו עוד משהו שאני מצליחה לעשות. לפחות זה. לבינתיים. שיר

שלום רב אז אני אתחיל..אני בת 26 מאוד רוצה לשמוע ולקבל מבט אחר להבנה והסתכלות שונה.. זה ככה קצת מקדמה למה שאני רוצה להגיע.. אני יוצאת עם מישהו בערך 5 שנים ב3 שנים הראשונות היו לנו הרבה עליות וירידות ויצא לי לשתף מס חברות שלי במה שעברתי כי לפעמים זה כבר היה גדול עליי ולא ידעתי מה לעשות והייתי חייבת לדבר עם מישהו... בעוד שסיפרתי לחברות שלי אתמקד באחת מהן שתמיד הייתה מייעצת בחוכמה וביותר הבנה ובבגרות והיחידה שבאמת עכולתי לדבר איתה היא עצמה בחורה מאוד נאה עם חבר מהמם והיא גם חכמה בנוסף ולידה לפעמים לא תמיד הרגשתי פחות למרות שאני נחשבת גם לבנאדם חכם שמתייעצים איתו המון ואני עוזרת המון להרבה אנשים ואני גם נאה אבל עדיין משהו צבט לי אגב אני והיא יש לנו את אותו השם כלל לא דומות באופי היא יותר עוצמתית וכו ואני היותר ביישנית ואני מודה אני מקנאה עכשיו לסופו של סיפור הרבה זמן לא דיברנו ומאוד אהבתי אותה מה שלא קורה לי עם הרבה אנשים ואז התנתקנו וחברה שלי שהייתה יותר קרובה נעשתה חברה שלה ממש קרובה ועכשיו הן חברות מאוד מאוד טובות ואני..שוב מקנאה לא יודעת מה יש לי למה אני מקנאה עכשיו היא התקשרה אליי וככה התחלנו לדבר וממש התביישתי להגיד לה שחזרתי לחבר הנוכחי שלי ממש הרגשתי לא נעים מה גם שהוא לא יפה כמו חבר שלה ולא צעיר כלומר בגיל שלנו הוא יותר בוגר ממני למה מה קורה לי למה אני מקנאה למה אני לא יכולה להיות שלמה למה אני מתביישת לספר עליו למה זאת הרגשה נוראית פשוט נוראית!

היי אודי ! יש לי בעיה שמציקה לי עם חבר והייתי רוצה לדעת את מקור הבעיה האפשרי לכך.אנחנו יחד היינו חברים טובים בתיכון עד סוף הצבא.עכשיו בלימודים הגבוהים הוא איתי אבל שלום לא אומר כמעט.אבל מה שכן תמיד הוא מתקשר כדי לברר "היי תמיר ,כמה קיבלת ?? ממש בלי חוצפה בלי כבוד,זאת ההתנהגות איזה סוג של אדם הוא נקרא אדם כזה אשמח לשמוע ולהבין כיצד להתמודד איתו ,

אודי תודה על המילים זה עזר מאוד ! אני אדע להעביר לו את המסר. אגב לגבי השיר של עבד הממהר ,אני בתהליכי הבנת השיר שיהיה חג פסח כשר ושמח .

Since hebrew is not my first language, I will ask in english. I am 32, and 3 times in my life I have been with panic attacks and depression. Each time the doctor gave me cipralex and after 4 or 5 months I felt good . I have been taken cipralex since then (even though I am ok)because I am afraid to feel bad again. I just changed city, so my new doctor told me that cipralex was not the cure to my problem, since my panic attack has ALWAYS started for the same reason: engagement with a woman. 3 times I wanted to marry someone.. and I had to cancel everything because of my anxiety and panic attacks.Each time I canceled everything I always had a small depression because of the fact that I could not get married. So this new doctor recommended me to start CBT treatment. Do you think it could help me? Can I get in touch with you? I know hebrew but it takes me a while to write it. You can answer me in hebrew. Thanks.

Hi JOE SORRY FOR DELAY IN MY REPLY I WAS CONDUCTING A WORKSHOPE AS YOU WROTE IT WILL BE BETTER IF YOU CALL ME TO MY MIBILE PHONR 0546670570 LOOKING FORWARD TO HEARING FROM YOU ARM REGARDS Dr Gliksman

אז ניסיתי לברוח.. לספרים להיפנוזה לחשיבה חיובית .. הכל התפוגג כמו בלון שיצא ממנו האוויר.. במעשה אובדני לא מוצלח.. sos

יקרה, אמנם כתבת לאודי, אבל.. לא יכולתי שלא.. ניסיתי למצוא בתוכי מילים חכמות כדי להגיד לך, אבל לא מצאתי.. לא יודעת מה להגיד לך מעבר לזה שמבינה אותך מאוד, מבינה ויודעת את המקום הזה. אז בלי הרבה מילים, תדעי שחושבת עלייך הרבה, דואגת לך, והכי מקווה בעולם ומאחלת לך שתגיעי למקום שלא תצטרכי לברוח לכל מיני מקומות.. שיהיה לך קצת פחות רע והרבה יותר טוב. בבקשה תנסי לשמור עלייך, את יקרה מאוד שיר

היי אודי לא כל כך מוצאת את המילים הנכונות, לא יודעת לתאר, להגיד, לספר את מה שמתפוצץ בבפנוכו. אני כבר לא ממש מצליחה לתפקד, לא הלכתי לעבודה (שזה ממש אומר הכל) ולא נראה לי שאהיה מסוגלת ללכת בימים הקרובים. פתאום יש רגעים של סחרחורות וחולשה ו.. צורך ורצון לישון ולא לקום. לוותר פיזית על מה שוויתרתי נפשית. אני כבר לא מצליחה להסתיר מהסביבה, גם לא ממנה. פגישה אחרונה ישבתי כולי רפויה, בוויתור מוחלט. והיא כל כך התאמצה. אבל.. אודי.. אני לא מצליחה יותר למשוך ולהתמודד. אני לא מצליחה להרגיע ולהירגע בבפנוכו. לא מצליחה להתנתק מהכאב, מהפחד, מהכעס, מהאשמה, מהאכזבה, מכל מה שיש בבפנוכו, ותאמין לי - יש הרבה בבפנוכו. הרבה "יש" ועוד יותר הרבה "אין" שכואב לא פחות, ואף הרבה יותר מהכל. אני עייפה, בעיקר מעצמי :( שירפלצת

היי אודי אז זהו.. היא עד עכשיו לא ויתרה, אבל זה עושה לי את המצב להרבה יותר קשה. השארתי לה הודעה בלילה שלא אגיע לפגישה שאמורה להיות לנו היום, שאני לא מסוגלת יותר. והיא.. התקשרה והתחילה להגיד דברים.. על חודש וחצי של נפילה שלא נגמרת. על ראייה של שחור לבן, וכרגע רק שחור. על שהיא לא מוכנה להפסיד אותי לנפילה ולראייה השחורה. שהיא לא מוכנה להפסיד שנים של קשר לחודש וחצי.. ושהיא מצפה לי היום בכל זאת. לא הצלחתי להגיד לה, לא הצלחתי להסביר לה.. אודי.. שאני לא מצליחה למשוך את עצמי יותר. שזה הגיע למקום שאני פשוט לא מצליחה לגרור את עצמי. שהכאב גדול מידי מהיכולת שלי להכיל אותו. שאני לא יכולה/ מצליחה/ מסוגלת להתמודד. שזה הכל מתפוצץ בתוכי. פתאום כשהיא אמרה, הצלחתי להבין איכשהו את התקופה. את החודש וחצי האלה שאני לא מצליחה לעצור את עצמי מלדרדר. שהפ"ע הפכה להיות על בסיס יומיומי. שהגעתי לתחתית הבור, והוא שחור, עמוק, וצר מאוד. ואף יד שתושט אלי לא באמת תצליח להגיע. זה הבור השחור שתמיד אני נופלת לתוכו, ואני כבר מכירה אותו יותר מידי טוב. ואני יודעת שהיציאה ממנו- אם תהיה כזו, תעלה בהרבה מאוד נזק למי שקרוב אלי וגם לעצמי. מספיק לי אודי. אתה יכול להבין? אתה יכול להאמין לי? שאין לי יותר כח? שאני לא מסוגלת יותר למשוך את עצמי? שהגעתי לקצה גבול היכולת שלי? אתה מאמין לי?

אוקיי אז הסיפור מתחיל ככה, אבא שלי בן 51, אלכוהליסט כבר 30 שנה, היה שותה כבקבוק וודקה ליום, בשנה וחצי האחרונות חלה הדרדרות במצבו, הוא כבר לא קם מהמיטה, כי קשה לו ללכת, הוא גם לא יכול ליישר את הרגליים, אז כשהוא כן קם והולך הוא הולך מקופף, ועם כאבים תמידיים ברגליים באזור הברך שהוא לא יכול ליישר את הרגל ובכפות הרגליים, מה שקרה בשנה האחרונה, הוא שאבא שלי התחיל להיות מבולבל, הוא היה שותה בקבוק ליום, והיה יכול לדבר איתי כרגיל בלי שום השפעה מהאלכוהול, עד שלפני שנה התחלתי לראות שהוא פתאום התחיל לדבר שטויות ולהזות דברים, מיד הפסקתי לו לגמרי את האלכוהול, ובגלל שהוא לא יכול לצאת מהמיטה כמו פעם, אז הוא לא יכל ללכת ולקנות לעצמו שתייה, וככה עד היום הוא כבר לא שותה אלכוהול קרוב לשנה. הבעיה היא שהבלבול הזה עדיין נשאר, הוא שוכח דברים, אתה יכול לדבר איתו על משהו ואחרי 5 דק' הוא ישכח וישאל שוב, הוא ממציא אירועים בנוגע לצבא וכל מיני סיפורים שהוא היה במילואים לפני כמה ימים, שוכח כל מיני דברים, אבל עדיין מזהה אותי ואת המשפחה. לפעמים הוא אומר לו "אני מרגיש שהמח שלי חסום, אני לא זוכר דברים, אני מרגיש כאילו יש לי איזה בלבול בראש שאני לא יכול להוריד אותו, כאילו צריך איזה מפתח שישחרר את זה" ואז אני מבין שיש משהו, שעוד אפשר להציל אותו, וברגע שאני אומר לו תשמע אבא אתה באמת מבולבל והנה יש דברים שאתה ממציא ואתה ככה וככה, ואז הוא צוחק כאילו אני איזה משוגע לגביי הדברים שהוא ממציא, הוא מאמין שהם אמיתיים, אבל בכל זאת הוא מודע לזה שהוא מבולבל. לפני שבועיים לקחנו אותו לבית חולים, עשו לו בדיקות, אומרים דברים שכבר ידענו, הרעלת אלכוהול, בלאגן בקיבה, ולגביי הבלבול אומרים שזה כתוצאה מהאלכוהול, ואין מצב שזה ישתנה...וזה כבר בלתי הפיך. זה פשוט גומר אותי לדעת שהוא כבר שנתיים כל היום בבית וכל היום במיטה מול הטלוויזיה, משועמם, לא יודע מה לעשות עם עצמו, ובמצב של חוסר אונים לגביי השפיות שלו, ואומרים שאין מה לעזור, לא ייעצו אפילו פיזותרפיה לגביי הרגליים, שלו, הם גם את זה שייכו לבעיה של האלכוהול שגרמה לנזק בלתי הפיך, למרות שלי נראה שבנאדם ששנתיים שוכב במיטה ולא יוצא ממנה, זה דיי ברור שיהיו לו בעיות כאלה, ועם טיפול נכון זה דבר שיכול כן לעבור, כי הוא כן הולך, זה פשוט השרירים שלו שתפוסים. בקיצור אני כבר אובד עצות ואין לי מושג לאן לפנות, אני כ''כ רוצה לדעת שהמצב הזה הוא כן הפיך, וכן אפשר עוד להציל את אבא שלי, אבל אפילו בבית חולים אמרו שאין טעם בפסיכולוג כי זה לא הפיך, אז כאילו מה עכשיו? להמשיך במצב הזה שנים עד שימות? אני רוצה לציין שהוא גר אצל סבתא שלי, שהיא בעצמה אשה חולה, שדואגת לו כמו ילד, וחס וחלילה כשלה יקרה משהו אין לי מושג מה יהיה אז...זה ממש טיפול יומיומי בו. אני מקווה לתשובות ולייעוץ כי באמת שכבר קשה לנו, תודה!

אופס, הרגע ביקשתי שאם אני כותבת בעתיד אל תפרסם ואל תתיחס, ורק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך... אבל אולי בכל זאת- פשוט תמחוק ישר, אפילו אל תקרא, אם אני אדע כי כך תפעל זה יעזור לי להתנתק מההתמכרות הזאת... אפרת

הלב שלי כבד והתגובות שלך אלי רחוקות ולא נוגעות ולא רואות אותי כבר זמן רב (גם את תגובות ההמשך שלי אתה לא רואה אבל לא משנה כי אני כבר לגמרי נעלמת גם עבור האחרים פה) מרגישה פגועה נטושה ומאוכזבת אבל מבינה שאתה רוצה שאלך מפה כי הכאב שלי לא עובר אלא רק מתעצם ונמאס. משהו בך השתנה אלי ונעשה שיפוטי וחסר סבלנות (לפחות בחוויה שלי) ואני לא מבינה למה, אבל אני יכולה ללכת מפה אם זה מה שתגיד (גם בלי שתגיד כי זה נשמע שאין לך כבר כוח אלי), שם מתאים בחרתי לי

את ממש ממש לא נעלמת... פשוט צריך לפעמים לזכור (כן אני אומרת גם לעצמי) שזה פורום של אנשים שהרבה נמצאים בסבל או במצוקה ומהמקומות האלו מתקשים להושיט יד... אולי כי היד שלהם יכולה למשוך יותר למטה מאשר למעלה... אבל יקירה... בלי למשוך למטה אני רוצה לחבק אותך חזק חזק. ללטף כך שגם יגיע עד אליך, אנחנו מומחיות בלחצות את המרחקים האלו, לא? ולהזכיר לך את הטוב, זה שמחכה מעבר לפינה למרות שכרגע לא נראה לך... צריכה להיות שבת יפה (וראי גם את ההמלצה שלי לנילי, אולי כולנו נפגש שם) (-: לילה טוב וחיבוק ענננננקי גלי

לפעמים הייתי רוצה שיהיה לפורום הזה, לבית הזה, סוג של סלון, כמו הבית של גריפינדור, מהארי פוטר.. סלון כזה עם מלא ספות וכריות, מוזיקה נעימה, ספרים על גבי ספרים, פרחים באגרטל, שטיח בייתי ושמיכות נעימות להתכסות ולהתקרבל בהן.. בית כזה רק שלנו, בלי שיפוט, בלי הכללות, בלי תנאים. פשוט קבלה, הכלה, חום ואהבה. בדמיוני אנחנו כולנו שם עכשיו.. בשקט.. בחיבוק, בנשימה. די, הכאב הזה של כולנו גדול מידי, כמה כבר אפשר לשאת לבד?! תסכימי לשבת לידי מעט..? אני מחכה לך.. ~נילי~

היי, אני בהתלבטות וחשבתי שאולי זה המקום הנכון להעלות אותה. אני בת 20 והכרתי בחור בגילי שצורך סמים קלים על בסיס כמעט יומי. חשוב לציין כי לי אין קשר לתחום, ואפילו בסיגריות ואלכוהול אני לא נוגעת. בחודשים האחרונים היינו בסוג של קשר לא מחייב (כי הוא לא מסוגל להתחייב) ואז היה נתק בקשר לתקופה קצרה. עכשיו הוא טוען שהוא רוצה להפסיק לעשן סמים ושהוא רוצה לנהל קשר רציני איתי. העניין הוא שכשהוא איתי, הוא אומר לי כמה שיש לו רגשות כלפיי וכמה שהוא מת להפסיק לעשן - וזה נראה שהוא לגמריי מתכוון לזה. אבל כשהוא לא איתי, שזה שאר הזמן, הוא נפגש עם חברים ומתמסטל..ולא ברור לי למה אבל כנראה גם שוכח את הרגשות כלפיי, ואת הרצון להפסיק לעשן. אני מצד אחד מאוד מאוד רוצה לעזור לו, ומצד שני זה כמעט בלתי אפשרי לעזור לבן אדם שאפילו לא עושה צעד ראשון כדי לעזור לעצמו. אני גם לא בטוחה אם זה בכלל שווה את המאמץ שלי, ואם הוא אמיתי איתי כשהוא מצהיר על רגשות ועל הרצון להפסיק לעשן מה עושים? אני מרגישה שהעובדה שהוא מעשן סמים מונעת מאיתנו להיות בקשר אמיתי ושהוא כל כך רוצה להפסיק אבל לא יודע מאיפה להתחיל, ואז פשוט מרים ידים. אשמח לקבל התייחסות מקצועית..אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות. תודה רבה ולילה טוב

תקועה אי שם בלי מילים שיוציאו או יבקשו עזרה.. מתיש, מבאיש, מביש...

היום אני כבר יודעת לזהות את התהליך. נכון להיום עם רצף הפלאשים שאינו מניח לי אני מזהה שזה מחיל התהליך של ההדרדרות הקושי הכאב האיו ההעה אל הקצה וההתפרצות. פוחדת מזה ממה שיקרה שלא אדע לעזורלעצמי בהגיעי אל הסף. רוצה ולא מסוגלת לשתף אחרים בעובר עלי עצוב לי.נורא.