פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אודי, אתה יודע שאני לרוב משתתפת שקטה כאן... הרבה צופה, לעיתים רחוקות מגיבה (בעיקר לבמבי) ופעמיים סכ"ה פניתי אליך. יש לי מטפלת מדהימה. אני אוהבת אותה בכל ליבי ויש לי שם מקום. ךפעמים בין לבין, אני כאן, ניזונה מעוד מרחבים ירוקים... הפעם אני פונה אליך ומבקשת את דעתך. תהיה לי פגישה רק בעוד כמה ימים ואני ממש כואבת. יצאתי עם בחור שמצא חן בעיני ואני בעיניו. לאחר כמה מפגשים סיפרתי לו שאני בטיפול והוא אמר לי שהוא אינו מוכן שבת זוגתו תערב מישהי נוספת ביחסים. אמרתי לו שזה בהחלט לא מאיים עליו, שהטיפול היה הרבה לפניו... אני הולכת בשביל עצמי. הוא רצה למה ואמרתי לו שבשלב זה לא אוכל לספר... אני צריכה זמן. בסופו של דבר הוא אמר לי שאם אני צריכה פסיכולוגית והיא לא אומרת לי שאני יכולה להיות בלעדיה סימן שאני צריכה החזקה פסיכולוגית וזה דבר שהוא רוצה לקחת בחשבון.. (כאילו אני איזה חפץ... )הוא אמר שאני כנראה לא יכולה לחיות בלי טיפול ולמרות שאני נראית נורמאלית וכיף לו איתי ההחלטה היא שלי. "זה צריך להיפסק מתישהו". אמרתי לו שלא. שאני לא מוכנה שיהיה "איום" כזה על ראשי וגם לא לוותר על מה שעושה לי כ"כ טוב. הוא אמר שהוא מבין שיש אנשים שהולכים לתקופה אבל למה אני צריכה ללכת שנים?? ועניתי:" כי טוב לי, אני גדלה. ויש עוד דברים שכרגע אני לא יכולה להגיד" אז הוא אמר שההחלטה היא שלי. החלטתי שלא. לא להמשיך. הוא אמר לי שהרבה בחורים יגיבו כמוהו.. ואני נורא פוחדת.. האם לא מספיק שנגזר עליי לעבור את מה שעברתי כעת עליי לשלם את המחיר שוב? האם לא אוכל למצוא אהבה? ובאמת, באמת גם אם אמצא האם אצטרך להפסיק את הטיפול? כל-כך עצובה. להיחשף כך בפני מישהו ואז שהוא יבקש ממני לוותר... איזה כאב.... ): ליאור

אתה צודק. זו הסיבה שהחלטתי להפסיק איתו בקשר. ובכל זאת, נפגעתי מעומק ליבי. הוא בכלל לא יודע למה ועצם הדרישה הזאת לספר למה ולהצדיק נראית לי הזויה. אם מישהו דורש ממני לבחור בינו לבין הטיפול שלי לא נראה לי שאם אספר לו למה זה יישנה משהו. זה עניין של היבט כ"כ מצומצם... ממה זה נובע ? הוא אמר לי שהוא לא מוכן שבת זוגתו תסע כל שבוע לטיפול. הוא יכול להכיל דברים ובן זוג אמור להיות האדם הכי קרוב. אז אני מניחה שמאיום עליו, מפגיעה בסטאטוס (המאוד נחשב שלו) ובעיקר- מראיה מצומצת ואנוכית. אני לא מתכוונת להפסיק את הטיפול שלי. שנים חלמתי למצוא מקום בטוח. להפך, אני חולמת לגדל את ילדי יחד עם הטיפול שלי... עד שמצאתי אמא טובה דיה... ומצאתי אותה רק עכשיו. בשנות ה-20 לחיי. חיכתי לה הרבה מידיי זמן... תודה על התשובה. היא חיזקה אותי. ליאור

שלום ליאורי, כל הכבוד לך שעמדת על שלך והבהרת את חשיבות הטיפול עבורך. אצטט את דבריך: "טוב לי, אני גדלה". יקירתי, מאחלת לך שתמיד תגדלי וכמובן שמגיע לך בן זוג מפרגן שתגדלו אחד לצד השני כאינדבידואלים וגם ביחד. על כך, לעולם אל תתפשרי. ההתפתחות שלנו היא המהות שלנו. האם תרצי להיות לצד מישהו שרוצה לפגוע בתהליך הזה שלך? זה יבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, נושא הטיפול זו רק דוגמית. חשבי על כך.

ולא, לא הרבה גברים יגיבו כמוהו...שמרי על עצמך.

היי רציתי הכוונה ואיתור מטפל המשלב ביופדבק עם CBT בחיפה לבעיות דימוי עצמי , הערכה עצמית נמוכה , וחרדות במצבים שונים חברתיים ועם המין השני זה דחוף לי _ מטפל מומחה בחיפה תודה והמשך יום נעים..

שלום רב לך ירין בהמשך לשאלתך אני ממליץ לך לפנות לאודי גל שהוא פסיכולוג מנוסה המשלב CBTוביופידבק תוכל בהחלט לומר לו שאני המלצתי מספר הנייד שלו הוא 0528706623 בהצלחה אשמח להתעדכן בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

נמצאת בקשר מדהים כבר 4 שנים... אוהבת אותו בטירוף ומרגישה נאהבת מאוד כשאני איתו. בתקופה האחרונה, למעשה מאז שהתחיל לעבוד בכמה עבודות אנחנו נפגשים הרבה פחות... אני מרגישה שהעבודה חשובה לו ממני וזה מפחיד אותי. הוא החבר הכי טוב שלי ואני בהחלט רואה אותנו יחד בעתיד. בעוד כחצי שנה הוא מתכנן לטוס לחו"ל לתקופה ארוכה מאוד של חצי שנה ואני תוהה לעצמי מה יקרה לנו. הוא תמיד מעין רומז שעליי לכבד את החלטותיו כפי שהוא מכבד את שלי אך זה לא מקובל בעיניי... זה אפילו מרגיש עלבון שאחרי כל כך הרבה זמן יחד הוא מוכן לוותר על הכל. ומי יודע מה יהיה?? ואני יושבת בבית, לבד והרבה זמן בלעדיו ופשוט בוכה, ולא ברור לי למה..אני מרגישה מדוכאת מבפנים, ושחסר לי משהו שהוא מצליח להשלים... ואני לא יודעת מה לעשות. אנחנו בדרך כלל פתוחים אחד עם השני אבל זה מרגיש לי כמו נושא מאוד רגיש להעלות.. מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את הרגשתי ? אני לא חושבת שהרגשתי ככה מעולם

מהו הטיפול המומלץ למי שמתקשה ביצירת קשרים עם אנשים בעל חרדה חברתית מחוסר מיומנות חברתית? תודה

המטפלת ביטלה את הפגישה לפני כמה ימים, יום לפני. היא אמרה שיש לה בדיקות דחופות. היא ציינה שאולי גם את הפגישה השנייה השבוע תיאלץ לבטל. מחברה שגם מטופלת אצלה שמעתי שהיא ביטלה גם את הפגישה הפגישה שלה, ולה היא אמרה שהיא חולה. אני מודאגת, לא יודעת מה לחשוב, חוששת מהגרוע מכל... אשמח לכל עזרה

כלומר לצורך טיפול בחרדות זה משנה אצל מי בוחרים את הטיפול ? תודה, גל

שלום רב לך ההבדל המהותי בין פסיכולוגיה קלינית לפסיכיאטריה הוא בעובדה שפסיכיאטר הוא הופא שהתמחה בפסיכיאטריה והוא רשאי גם לתת תרופות בו בזמן שפסיכולוג קליני רשאי לתת טיפול אך אינו רשאי לתת תרופות. לגבי טיפול בחרדה יש צורך לאבחן אותה וזאת יעשה הפסיכיאטר ןהןא ימליץ על טיפול מתאים בהתאם. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

התחלתי רק תחיים בגיל הזה בן 24 לא יודע מה לעשות כול היום יושב בבית בלי חברה אנשים כלום מדבר עם הקירות 24 שעות ככה זה נמשך כבר 4 שנים ניסיתי לעבוד בהרבה עבודות שום מקום לא הלך איפה שאני לא הולך אין מזל הגורל מתאכזר אלי כבר שנתים לא היתי בקשר עם בחורה אחת אפילו ומרגיש עלוב ואבוד מישו יכול להגיד לי מה לעשות בחיים הלא יפים שלי

נסיתי אפילו לעבור לעיר אחרת כי העיר הקודמת לא הלך לי גם וכנירא בעיר החדשה גם לא הולך לי לא יודע למה אולי הבעיה אצלי אבל אני לא בטוח בזה

ת

הייתי פה בשקט מספר ימים והמהומה התחוללה בקרבי. אינני יכולה יותר. בבקשה עזרה....אני פוחדת

אודי תחושת הפחד היא מעצמי מה יקרה כשלא אוכל יותר לשמור על שליטנ הפחד הכי גדול זה לצאת משליטה להתפרץ (פיזית ורגשית) לא לעשות נזק לא לעצמי ולא לסובבים אותי. העצמות של התחושות בתוכי כל כך חזקות שהעזרה שלה אני זקוקה היא שמישהו מבחןץ יעזור לי לעצור את זה כדי שלא אגיע למצב של חוסר שליטה

אתה יכול לדעת מתי אני נכנסת לפה גם אם אני לא כותבת כלום?

שלום.. אני אחרי יציאה וכניסה מאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטרים כבר שנתיים... וכלום לא השתנה אצלי. אני מרגישה בדיוק אותו דבר. אובחנתי עם הפרעת אישיות גבולית ואני לוקחת פרוזאק. כרגע אני מרגישה נורא אדישה ומרוחקת מהכל וזה הרבה יותר קל והרבה יותר קל לי לתפקד ככה אבל רוב הזמן ובעיקר בזמן האחרון אני מרגישה נורא. כל הזמן משתנה לי המצב רוח. היחסים עם האנשים בחיים שלי נוראיים. הכל משתנה כל הזמן. ואני מרגישה נורא אובדנית ורוצה לפצוע את עצמי. אני מרגישה מטומטמת כשאני מדברת עם אנשים וכבר שבוע אני שותקת ולא מדברת כמעט עם אף אחד. אני מרגישה שאני עושה רק רע להורים שלי וזה מעודד אותי לרצות להתאבד. אני לא רוצה להכנס לאישפוז שוב פעם. אני פוחדת. אני מגיעה למצבים של התקפים של בכי כמה שעות ואני צורחת על כולם ומקללת ונמצאת ביאוש ובחרדות. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה עוד טיפול. זה לא עוזר. אבל אני חייבת. אולי תוכל להמליץ לי על כדורים שאוכל להתחיל לקחת? הפרוזאק לא עוזר. תודה

בלי שיחות.. משהו שעובד.. אתה מכיר משהו כזה?

הבן שלי בן 7 וחצי מתקשה להפסיד בעת משחקים חברתיים סף התיסכול שלו נמוך .נכנס לכעס ובכי גדולים . בעת כעס שכזה מעיף וזורק כל אשר ניקרה בדרכו. מתקשה להרגע ולאסוף את עצמו.בכי וכעס כזה יכולים לקחת שעה שלמה.הוא מסכן את הסביבה ואת עצמו .מורתו לא מצליחה לנהל שיעור. בקייטנה המדריכה לא מצליחה להרגיע במיידי ולהתנהל ובצדק . אנחנו ההורים במתח גדול אנינו מצליחים להקנות לו כלים לווסת את הכעס והתסכול שלו . יש לציין שהילד מצליח בלימודים מרוכז ונבון . האם טיפול בביו פידבק יתאים והיכן יש מרפאה זו הקרובה למזכרת בתיה ישוב ליד רחובות

שלום רב לך כוכי הטיפול המתאים ביותר לבנך הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק. במקביל על המטפל להתיחס למערכת המשפחתית ולתת לכם הדרכה בהתאם. ללא ראיה מערכתית הטיפול לא יהיה מוצלח . לא ידוע לי על איש מקצוע מתאים בסביבות מזכרת בתיה או רחובות למרות שמגיעים אלי מטופלים לקליניקה שלי בהוד השרון גם ממרחקים גדולים יותר. אשמח לתת ולקבל יותר פרטים גם בנייד 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

לדר' יגאל גליקסמן שלום, שמי עידו, אני סיימתי לאחרונה את לימודיי במוסד אקדמאי נחשב והתחלתי עבודה במקום עבודה גדול וידוע. במשך השנתיים האחרונים הייתי בייעוץ פסיכולוגי באקדמיה, הייעוץ היה מסוג פסיכודינמי. הייעוץ הינו מוקצב בזמן וכעת הוא נגמר, אבל במשך השנתיים האחרונים, מלבד הבעיות בחיי האישיים, אני חש מצבי לחץ וחרדה בעת העבודה. כאשר מדובר בעבודה זה קריטי כי מדובר בפרנסתי וגם עקב העובדה שהתפקיד שאני מבצע דורש אחריות רבה ויש בו מרווח קטן לטעויות. התסמינים לחרדה שלי הם הזעה בכפות ידיים ורגליים, עיניים אדומות, חוסר ריכוז, מתח שגורם לעייפות לאחר זמן מה ועצבנות. אני חוזר מהעבודה מותש ומאוד נסער- אני תוהה לעצמי, כמה זמן אוכל להחזיק מעמד בתנאים שנפשי "יוצרת" לעצמי. בעקבות ניסיוני בטיפול מסוג פסיכודינמי, הבנתי שיש טיפול סוג אחר שנקרא קוגנטיבי-התנהגותי שמתבסס על הגישה הביביורהיסטית. דרך זו נראת לי קוסמת מכמה סיבות, הראשונה- לאחר שנתיים אני חושב שמציתי את הגישה הפסיכודינמית, והשנייה, הוא פשוט נראה לי יותר ממוקד מטרה ופחות "באוויר" כזה. ניסיתי בעבר גם טיפול אלטרנטיבי והרגשתי שזה לא זה. גם הייתי בטיפול תרופתי אבל הרגשתי שהוא "מוחק" חלק ממה שאני ונותן לי הרגשה מדומה "שהכל בסדר" כמו שהמצב כרגע, ולכן אין סיבה לשנות ולכן הפסקתי. אשמח לקבל את תגובתך לדרך ההתמודדות עם התופעה הזו. אני מודע שתשובתך תהיה מושפעת במידה רבה בהתמחותך בשיטת הטיפול הקוגנטיבית-התנהגותית, אבל בכל זאת אשמח לשמוע על ההבדלים בין השיטות השונות- הפסיכודינמית והקוגניטיבית-התנהגותית. תודה, עידו.

שלום רב לך מאחר והתנסית בעבר בטיפול פסיכודינמי אני ממליץ לך בחום לנסות את הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק. מדובר בטיפול ממוקד, קצר מועד במבלכו נלמדות טכניקות להתמודדות אפקטיבית עם תופעות החרדה. לגבי הרחבת מידע ניתן לגלוש לאתר שלי www.gliksman.co.il אשמח להתעדכן ולענות על שאלות הבהרה נוספות תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

הי אודי, הי לכולם, קראתי הרבה ממה שכתבתי כאן בשנה ומשהו שאני כאן. קראתי גם הרבה ממה שכתבו חברות יקרות כאן ומה אודי היקר השיב ונזכרתי והרגשתי. וואלה. קשה לי להאמין שכל כך הרבה עבר כאן ביחסית מעט זמן. רפאים כתבה כאן על כמה היחסים הוירטואלים אמיתיים וכמה אנחנו רואים כאן אחד את השני באמת. אני ממש יכולה לראות את זה כשאני מסתכלת על זה ברצף ועדין קצת ממרחק. אני מתקשה עדיין לחזור להיות חלק. עדין מרגישה מעט זרות. כמו מי ששב הביתה לאחר נסיעה ארוכה מאד ומנסה לעכל מה קרה בבית כשלא היה, מה קרה לו, איך מדברים שוב, איך מתגברים על המרחק ואולי גם על הרגשות שהתעוררו בעקבותיו. י.

אני מבקש המלצה על פסיכולוגית מהאיזורים שציינתי ושעובדת עם מכבי. אשמח לקבל תגובות משום שאני לא רוצה להגיע ולראות שאין ביננו "קליק". כמובן שזה אינדיבידואלי, אך מנסיוני המומלצים מקצרים את הדרך. תודה

היי אפשר להיות פה בשקט (עד כמה שאפשר-שלא תשמעו את המהומה המתחוללת בקירבי)? כדי להיות בטוחה?

מותר להצטרף?בשקט בשקט?

כבר חודש שאני מרגישה כמה פעמים ביום לחץ מוזר כזה בראש מקדימה, לחץ מקומי ובמקום ספציפי מדויק. זה בא והלך כמה פעמים ביום מה זה יכול להיות????

שלום רב לך ענת בהמשך לפנייתך לתופעת הלחץ בקידמת הראש יכולות להיות סיבות שונות ויש צורך לבצע הערכה רפואית בהתאם. יתכן גם שמדובר פשוט במצב בו אינך שותה מספיק, או שהינך נמצאת בתקופת לחץ ומתח . שווה לבדוק ולברר. אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

התחלתי טיפול פסיכולוגי ורציתי לשאול אם זה אפשרי לטפל פעמיים בשבוע?אני בתקופה קשה וזה מייאש אותי לחכות שבוע ימים...

כן. אפשר יש תקופות שזה אפילו מומלץ צריך לדבר עם המטפל ולוודא שגם הוא חושב שזה נחוץ. בהצלחה

כמה מפליא...אכן זה דחוף..לאדם שנמצא בדיכאון..ללא חשק להמשיך את החיים..לאכול ..לצחוק אמיתי..לבלות.. וכמה נמאס לחיות בחברה שיפוטית.. אז כן זה חשוב ואפילו דחוף..כי זה מייאש להמתין שבוע..

שלום רב אודי ברצוני לקבל תשובה לגביי מה אני אמורה לעשות כשאני מכירה בחור באתר הכרויות ושנינו מוצאים חן אחד בעייני השני...ממשיכים להיפגש..ואני עדיין רואה שהוא גולש באתר(נכנסת רק כדי לראות אם הוא שם)..כי אני סוגרת את המנוי עד שאני יודעת מה קורה איתו.האם אני אמורה להעיר לו על כך?ואם כן מתי?ואיך בלי שייכעס שכביכול אני בולשת אחריו???תודה מראש עירית

לפני כ3 חודשים התחילו לי כאבים ותופעות נוספות בבטן העליונה והתחתונה. בהתחלה חשבתי שזה משהו פיזי, אבל אחרי שהבדיקות יצאו תקינות והכאבים משתנים ונודדים בין חלקי הבטן השונים יחד עם העובדה שהבטן היא "מרכז" הרגשות שלי ועברתי תקופה קשה הגעתי למסקנה שאולי חלק גדול מהעניין הפך לפסיכוסומטי, אם לא כולו. אני בד"כ ילדה שמחה אבל בתקופה האחרונה שקועה בדיכאון לפעמים בלי סיבה. לא יוצאת מהמיטה ולוקח לי המון זמן להתאפס על עצמי אחרי כל "התקף" שנמשך בערך יומיים. זה אומנם התחיל בגלל המצב הפיזי אבל כבר פלש לאזורים אחרים, הבטחון העצמי שלי התערער בעקבות ירידה במשקל וכו'.. שקלתי פניה ליעוץ פסיכולוגי דרך הקופה (מוזל) אבל חבריי הזהירו אותי שזה עלול לקחת שנים ואני לקראת תחילת הלימודים האקדמיים.. שאלותיי הן: 1. האם כל טיפול חייב לקחת חודשים עד שנים? 2. הא ייתכן שבעקבות המצב הפסיכולוגי שלי הכאבים ישארו גם אחרי שהמצב הנפשי יטופל? תודה מראש :)

טיפול פסיכולוגי הוא מעמסה נפשית . את יכולה להתרשם מהפורום שטיפול פסיכולוגי עשוי ליצור תלות נפשית. טיפול פסיכולוגי אינו בשביל להרגע. אם זו בעיה נקודתית , אם את מסוגלת להרגיע את עצמך מהלחץ הנורמלי של תחילת לימודים אולי כדאי לך להעזר בדרך אחרת. אפשרות אחרת היא להגביל עם הפסיכולוג את הטיפול למספר חודשים. טיפול עם התחלה וסוף.

שלוך לך אודי, אני מרגישה שאני הולכת לזרוק "בוץ ורפש" ומצטערת מראש על המועקה. יש מועקה, כל פעם אחרי הפגישות, אני יותר מידי מוטרדת מאיך וממה שאמרתי והתנהגתי, ומה חשב על כך הפס' ואיך זה היה בשבילו להיות תקוע איתי כמעט שעה, ועל זה שאני מכבידה ומשעממת, מעצבנת בזה שחלק מהזמן אני מאוד כנועה ומנסה לרצות אותו. ובנוסף חוזרת על עצמי, רק בגלל האתיקה והשכר והנימוס, הוא לא אומר ולא עושה לי כלום. אולי אני פוחדת ממנו קצת או חרדה מאוד בעצם. אני מרגישה בלתי נסבלת שהסיפור של הילדות שלי גם הוא בלתי נסבל, ועכשיו אחרי שסיפרתי "שרפתי" את עצמי בעצם ואין מצב שהוא יוכל להעריך ולחבב אותי. אני אומרת לעצמי שלא אכפת לי מהמחשבות שלו , חיי אינם תלויים באיש הזה, או לחילופין בבוסית שלי או אפילו בבעלי (שילכו מצידי קיבינימט, זה בשפה רפה ויפה) אלא שזה לא משיג את האפקט הרצוי, והנה אני יושבת וכותבת דברים שודאי אצטער שכתבתי אותם, במקום לעשות דברים נחוצים ולהצדיק את קיומי. אני לא יכולה ולא רוצה לספר כל מיני פרטים אישיים דרך הפורום, אבל מצד שני אני כנראה צריכה שמישהו אחר ישמע אותי. אני שוב מצטערת, ומודה לך על המקום וההקשבה. רחל

הי אודי, אני לאחר כמה שעות שינה ועדיין עייפה..קצת מותשת..מרגישה משונה.. כן, נפגשנו. לא כל כך זוכרת כבר מה היה..הרגשתי שאני צריכה למשש ולהרגיש שהיא אכן באמת נמצאת.(אבל כמובן לא עשיתי את זה, רק אמרתי לה..) אני חושבת שהיא יש. עדיין נושף במוחי הקול הזה שאומר לי "זה רק נדמה לך שראית אותה,זה רק נדמה לך" אודי, שתדע לך שראיתי אותה על בטוח. תגיד לי את זה גם אתה אודי ,בבקשה.תגיד לי שהיא קיימת והיום יום רביעי ונפגשנו.. אוף אודי ,אני יודעת שההודעה הזו נשמעת הזויה לחלוטין.. אבל גם מה שאני מרגישה הזוי לחלוטין. אוףףףףףףףףףף מזל שאנחנו אמורות להפגש גם מחר,ואז אולי אדע שהיא יש, שיש עולם, שיש רצפה ,שיש יום רביעי ולאחריו יום חמישי.. אודי, תגיד לי בבקשה שאתה מבין על מה אני מדברת , שאני לא לבד בעולם עם הרגשות והמחשבות ההזויים הללו.. בבקשה.. :((

ושוב תודה , ושוב תודה לך אודי ! על הכל... אודי,אני מוצאת את עצמי קוראת את מה שאתה כותב ובוכה.. קוראת שוב ושוב שאתה אומר לי שראיתי אותה על בטוח. שאתה יודע.. זה מרגיש לי שלא הכל כאוס בעולם, שיש שפיות .. שלא נדמה לי.. כשאתה אומר לי שאתה מבין על מה אני מדברת זה מרגיש.. ..וואוו..אי אפשר לתאר את זה ,זה בלי מילים... זה להרגיש...מה ??? לא יודעת... אודי, אתה כל כך טוב אלי...באמת שנשארתי בלי מילים.. אתה היית איתי גם כשהרגשתי טוב ,גם כשהרגשתי רע, גם כשהרגשתי זוועה- בדיוק כפי שאמרת לי... תודה על שפגשתי אותך, תודה על שאתה קיים בעולם... תודה !!!

מקווה שהפגישה הייתה טובה. ומקווה שהיום גם תחושי אותה. לפעמים מרוב כמיהה לאנושיות אנחנו כל-כך לא מצליחות לקחת.. צימאון לא נגמר. לפעמים מרגיש כמו צלילה למעמקים עד לשיכרון. והנפש האבודה טובעת במיים הכחולים , אינה יודעת האם הלמעלה הוא למעלה או שמא המשך של מעמקים. וזוהי, תופעה מוכרת . קורים לה "שיכרון מעמקים". את יודעת מה עושים במצבי צלילה כאלה? מקשיבים למכשירים. גם כשנדמה לצוללן שהוא ממש בכיוון הנכון, והנה שם נמצא פתח היציאה.. הוא חייב להקשיב למכשירי הניווט. גופו ואיבריו המכווצים מלחץ המיים אינם מצליחים לחשוב באופן מציאותי. תקשיבי גם את במבי. לאודי שאומר לך שהייתה פגישה, לאמא צביה שהיתה שם בשבילך ומחכה לך גם היום... ואז תצליחי לצוף חזרה. אני מחכה לך למעלה, בסירה המשייטת. כשתצאי, אעטוף אותך במגבת חמה ואתן לך משהו חם לשתות. האיברים שלך יתרחבו ותוכלי שוב לנשום... ליאור

תודה לך, האיכפתיות שלך כל כך נוגעת, כשהיה לי עכשיו כל כך קשה הרגשתי גם את התמיכה שלך,גם של ילדה אשה,גם של נילי ובכלל הרגשתי שאני לא לבד כאן..תודה ! ..אני רואה אותך עם המגבת שעוטפת והשוקו החם... ויש חיוך כל כך גדול...כייף, מרגיש לי כייף בלב.. ..כל כך נעים..מתחשק להשאר עוד ועוד ועוד..מסכימה ? ( אל תלעגי לי על זה ..בבקשה..)

ד"ר יגאל גליקסמן שלום רב שמי שרון,בת 37 בחורה בריאה פיזית אבל סובלת בשנה האחרונה מחרדות לגבי מצבי הבריאותי אף על פי שניבדקתי על ידי מספר רופאים ולא נמצאה בעייה פיזית כלשהי.החרדות מתבטאות בהזעות יובש בפה ותחושה של עילפון.הופנתי על ידי רופאת המשפחה שלי לפסיכיאטרית ובחצי שנה האחרונה אני נוטלת כדור ציפרלקס ליום ומידי פעם אם החרדה חזקה מידי אני לוקחת חצי כדור קלונקס לאת הצורך.בהתחלה נדמה היה שהטיפול עוזר ואני חוזרת לעצמי אולם בחודש האחרון החרדות חזרו אם כי לא באותה עוצמה אבל מספיק בשביל לשבש שוב את חיי.הרבה אנשים אמרו לי שטיפול בביופידבק יכול מאוד לעזור לי ,קשה לי מאוד לנהל כך את חיי ואני מאוד מיואשת ממצבי.אשמח אם תוכל לעזור או לתת לי עצה מה עליי לעשות.תודה רבה שרון גל.

שלום רב לך שרון, בהמשך לפנייתך להלן תגובתי: 1 . הטיפול התרופתי אותו את מקבלת מתאים בהחלט למאפייני החרדה אותן תארת. 2 . מאחר ותרופה אינה מלמדת את האדם כיצד להתמודד עם בעיתו הרפואית או הפסיכולוגית . שיטת הביופידבק המבוססת על טפול קוגניטיבי התנהגותי מאפשרת לך ללמוד תוך זמן קצר טכניקות מבוקרות בצורה אובייקטיבית כיצד להתמודד עם החרדות. המגמה היא להגיע למצב של הפחתת התלות בטיפול התרופתי כמובן בהתאם להתקדמות הטיפול ובשיתוף הרופא שרשם את התרופות. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים במידת הצורך גם בנייד 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי הי, אתה צודק. יש יום רביעי (נכון לעכשיו..) בצהריים אנחנו אמורות להפגש..(אם היא אכן חזרה..) אודי,הלב שלי דופק כמו תופי טם טם...כל כך, כל כך רוצה שיהיה כבר צהריים..כל כך מפחדת..לא רוצה שיהיה צהריים..לא רוצה לראות אותה יותר לעולם .. כל כך רוצה ולא רוצה ורוצה ולא רוצה ומרגישה שלא מצליחה להחזיק את זה יותר.. העוצמות הן בלתי אפשריות יותר.. אודי, אתה שומע את תופי הטם טם ???

במבי, א"א שלא לאהוב אותך. כל כך יפה לנו להיות פגיעים.. זה מוציא מאיתנו את הכנות והאמת הכי עמוקה שלנו.. והיא כל כך יפה.. מקסימה את, מרחיב לשמוע את תנודותיך העדינות המרטיטות והמערסלות.. את מלאה חיים!!! נמסטה:) אשירה

מורכב... כל כך מרגש אותי לקרוא את מה שכתבת..גם מביך קצת...בתחילה הרגשתי גם מוצפת קצת.. כל כך שמחה לראות אותך שוב בפורום, את חתימתך ~נילי~ כל כך שמחה... גם קצת חוששת לכתוב לך.. היית כל כך אקטיבית בפורום, כל כך אהבתי לקרוא את מילותייך, את המילים והתאורים שלך היכן תבלי את השבת..את כל הדשי"ם שמסרת לאודי ולנו מהצפון הירוקה אליו נסעת לעיתים קרובות.. ..אהבתי כל כך את הנוכחות שלך..גם את המוסיקה המטטיבית ,הרכה אותה הבאת אלינו לפורום..את כל הניחוחות.. ממש יכולתי להריח את הקטורת..גם את המדיטציה,יוגה שעשית..(ואולי זה רק בדמיוני ) ..גם את התה המהביל אותו שתית בלילות קרים כשישבת מול האח..ושמיכת הפוך בה התעטפת.. ..בכלל, האוירה שהכנסת לפה..כל כך אהבתי, כל כך..הרגיש לי משהו נוגע-לא נוגע...משהו מרחף באויר- על הקרקע... ולפתע, כך פתאום נעלמת לי..לא הבנתי לאן נעלמת ? למה? מה קרה ? איפה את ? הרגשתי את החלל שלך כאן..גם הרגשתי שמשהו ברצפה שלי זז.. מבינה שלכל אחד הצרכים שלו..וכל אחד מביא את עצמו איך , כמה ומתי שהוא רואה צורך לעשות זאת... רק משתפת אותך במקום שזה פגש אותי... מפחדת שוב "להתקשר " אלייך..מפחדת מהיעלמות פתאומית נוספת... כל היעלמות מרגישה שאין לי רצפה...

שלום, אני פונה אליך כיוון שבמהלך השנה האחרונה שמתי לב להרבה שינויים מוזרים שהחלו פתאום לצוץ בצורת ההתנהגות שלי. אני חיילת בצבא ונוסעת לבסיס בכל יום באוטובוס - ובכל פעם שאני רואה שעולה נוסע עם תיק אני מיד בטוחה שיש לו בתיק פצצה ושהוא מתכוון לפוצץ את האוטובוס ורק כשאני מתרחקת מאותו הנוסע אני מבינה עד כמה זה מגוחך ונרגעת. בכל פעם שאני רואה משאית בדרך אני בטוחה שזהו איזשהו רובוט ענק שכל כוונתו היא לגרום הרס ולהרוג אנשים, ואני מוצאת את עצמי קופאת מפחד בכל פעם מחדש, עד שהמשאית עוברת ושוב, אני מבינה עד כמה זה טיפשי מצידי. אני מוצאת את עצמי מתלבטת במעברי חציה על הצורך לקפוץ אל מול מכונית נוסעת ולהידרס. ההרגשה היא של צורך, ובכל פעם שזה קורה אני כאילו ונלחמת עם עצמי על בעד ונגד ומחזיקה את עצמי שלא לנסות כי אני יודעת שזו תהיית טעות אבל גם מרגישה שזה צריך להעשות למרות שאין לי מושג למה. בזמן האחרון, חצי מהזמן אני בטוחה במאת האחוזים שאני בעצם הייתי צריכה להיות גבר ומשום מה לא יצאתי טוב. בפעמים שאני לא משוכנעת בזה צורת המחשבה הזו נראית לי מגוכחת ואני יודעת שהכל בסדר עם איך שאני ואין לי את הצורך להשתנות כלל. בתקופה האחרונה אני שמה לב שהפעמים שמקרים כמו אלו שהזכרתי מתרחשים יותר ויותר. אני לא מעוניינת לראות פסיכולוג צבאי מכיוון שפנייה אליו יכולה להשפיע לי על כל החיים, ולכן אשמח לדעה או לעצה. תודה רבה...

יש לי חבר 4 חודשיםם ואני לא יודעת אם אני אוהבת אותו בטח אני מרגישה אליו משהו. אבל הוא הראשון שלי =ולא נקשרתי אליו . אז אולי לא כולן נקשרות ואני חלק מהן.אבל לא יודעת ..הוא ממש אוהב אותי ואני מרגישה ככה איך שהוא מסתכל עלי ..והוא אומר לי משפטים יפים כמו" לא רק מבחוץ ,את יפה גם מבפנים".."אני לא מפסיק לחשוב עלייך " .."איך נכנס לי חיים..."ואין הוא כזה חמוד וכזה טוב אלי ..ואני מרגישה חרא עם עצמי שאני מרגישה ספקות לגבי הקשר הזה. שאני מסתכלת עליו ולא יודעת אם אני נמשכת אליו..אבל נשארת איתו כי רק כיף לי ורק כי הוא חמוד. ולא כי הוא מדליק אותי . אני מרגישה שאני רוצה מישהו שידליק אותי שאני יחשוב עליו הרבה שאני אהיה עם חיוך על הפנים כל היום ...שאני ארצה אותו כל הזמן איתי... הוא דיבר איתי שהוא לא מבין למה אני לא מתקשרת אליו ..ואם יום אחד הוא לא יתקשר אני לא אתקשר..אז אמרתי לו שזה לא חשוב מי מתקשר העיקר שאנחנו מדברים . אבל תכלס...מה זה שאני לא מתקשרת ? אני מבינה אותו ויש בזה משהו לא מובן . :/ אני לא מרגישה את הצורך לראות אותו כמו שהוא מרגיש אלי ..וקשה לי להיפרד ממנו כי הוא חשוב לי והדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו . אני מתחילה לחשוב שכל הקשר הזה היה מתוך סקרנות למין ..[אני בת 18 והייתי בתולה] כי יום אחרי ששכבנו התחילו המחשבות האלה....פתאום הוא לא מושך אותי...ואני לא מרגישה צורך לנשק אותו ...ולא יודעת מה זה..וזה כבר שבועיים ככה... :| אני אוהבת אותו בתור בנאדם וקשה לי לדבר איתו כי אני לא רוצה שהוא ייפגע ממני...אולי בגלל שהוא מראה לי אהבה זה מוריד לי.. אני כלכך מבולבלת...

שלום. האם תוכל בבקשה לראות את ההתכתבות שלי לתשובתך מ2/7/10. נראה לי שבגלל שעניתי לתשובך .. אז זה לא מופיע כשאלה חדשה.. תודה נורית B

אודי הי, כנראה יש לי טיפ טיפ טיפ טיפונת פחד שתשכח אותי .. עניתי לשאלתך (בעץ למטה) ולא מסוגלת לעבור עכשיו את החויה שתשכח אותי ותדלג עלי.. אמא צביה לא נמצאת והכל כל כך חשוף ופגיע.. זה מרגיש כאילו אין לי עור..

שלום, אני חושב שאני סובל מפיצול אישיות. יש לי חברה ואני נוטה לריב איתה לעיתים קרובות. כשאנחנו רבים אני אומר לה מה אני חושב ואחרי כמה שניות אני אומר בדיוק את ההפף. התופעה מתרחשת גם לא בריבים אלא ביום יום. היא טוענת שיש לי פיצול וגם אני מרגיש ככה. האם יש לי פיצול? איך אני אמור להתמודד עם זה ומה להגיד לה לעשות כי היא לא רוצה להמשיך את הקשר ככה.

יש לי אחות שבעקרון יש לה לב זהב וטוהר, אבל יש לה בעיב שנמשכת כבר שנים ואנחנו(המשפחה) לא יודעים איך לעזור, היא רווקה בת 30, אבל ללא שום קשר גם שהיתה לה מערכת יחסים פעם אחת עם גבר היא נגמרה כל כך מגעיל,אני קצת מתקשה להגדיר את הבעיה אבל היא נורא עצבנית ולחוצה ובחברה היא לא מסתדרת, בוא נגיד שלא נעים כלל להיות בחברתה יש לה עקיצות מעצבנות והיא חסרת טקט ובכל מצב חברתי שהיא נמצאת בוא קורה איזה שהוא סכסוך היא הספיקה לריב עם בעלי ועם בנות דודותי והורי מרוב שרוצים כל הזמן להיות בסדר מהפחד רק מחפשים איך לספק אותה , יש לציין שאימה לא פעם בהתאבדות , אנחנו ניסנו לשלוח אותה מלא פעמים לטיפול והצענו עזרה תמיד אך ללא הצלחה, היא פשוט ממאיסה את עצמה בכל חברה שהיא נמצאת והכי הורס זה שיש לה לב זהב היא תמיד רוצה לעזור תמיד אפילו בצורה אובססיבית אבל יכולה ברגע לשרוף את הכל אם משהו לא הולך בדרכה .בבקשה אנחנו חייבים עזרה לאן לפנות מה הכתובת הנכונה היא חייבת להישתנות בשביל העתיד בן זוג ילדים אף אחד לא יצליח לחיות בחברתה. מודה מראש על כל עזרה.

שלום.אני בונה מהר מאוד מער' יחסים אבל קשה לי למשל בחיי היום יום לא לריב על מקרה או אירוע פשוט אני עלול לאבד חבר רק משום שאני מאוד קיצוני בטענות שלי ואני מוביל לעצבים אצל הצד השני וכך אני מאבד אנשים. איך אני עלול לא לאבד אחרים בגלל טענות ודעות ועקרונות שיש לי ??

אני חושב שבערך אני יודע איך לומר זאת .בעבר הייתי אומר זאת עם עלייה בטונים הרמת קול ופצוף כועס ,כיום אני נינוח שליו ואפילו עם חיוך על פניי.אבל,לצערי זה לא עזר במצב מסוים אני לא בטוח כי זה היה קשור לצורה שאמרתי אולי לאדם ? ולעקרונותיו או שבאמת זה קשור רק לצורה שהדברים שלנו נאמרים ?

לא יכולה יותר, עומדת על הסולם ,בשלב הרביעי, הידיים רועדות מהמאמץ האדיר להחזיק בסולם, כבר סגולות מרוב מאמץ . הסולם מתנדנד.. מרגישה שזהו, לא מצליחה יותר להחזיק בסולם. זהו.. יודעת שעוד מעט ותשמע חבטה אדירה.. אודי, שתדע לך, היא באמת ניסתה, התאמצה כל כך, נאבקה, לא הצליחה.. נפלה בחבטה אדירה לאספלט הקשה ועליה אף נפל הסולם הכבד... מחץ אותה, הטביע עליה את סימניו...

אין לך מושג, כמה חודשים אני עוקבת אחר הודעותייך באדיקות. מוצאת את עצמי נכנסת לכאן רק כדי לראות מה שלומך... אני מדמיינת אותך כמו יצור קטן ושברירי ורוצה רק לחבק אותך (אם מותר) את מזכירה לי הרבה מעצמי. אני לא מרגישה מספיק בטוחה לכתוב כאן מה אני מרגישה אבל רציתי שתדעי במבי. יכולת הסימבוליקה המיוחדת שלך, הנפש הפיוטית, הכאב הכל-כך אנושי ונוגע ללב הגיעו אליי. הללואי שתחתמי יום אחד רק "במבי" בלי "פצוע" ... הרי כל במבי סופו לגדול לחיית יער יפת תואר ומראה. אצילית ועדינה. אם הייתה לי דרך לכתוב לך באופן אישי מה עוררת בי הייתי כותבת. אבל אולי גם מה שכתבתי עכשיו ידיע אלייך. את אדם מיוחד. איזה כיף לאמא צביה שיש לה במבי כמוך לגדל. אני בטוחה שהיא אוהבת אותך כל-כך! מצטערת אם נפלתי עלייך, לא התכוונתי. באמת. רק כל-כך נגעת בליבי.. את כותבת הרבה פעמים את מה שאני עצמי עברתי ועובדת.. מתארת את המאבק הסיזיפי שבו עולים במעלה ההר רק כדי לחזור וליפול... אבל במבי, אני מצאתי חבל לאחוז בו, אפשר להושיט לך יד? שלך, ליאור

..אין לי מילים..כולם עפים באויר.. אני כל כך מוצפת.וואוו.. לא יודעת מה עושים עם כזו הודעה ששלחת אלי.. וואוו...רוצה לומר..ולא יוצא כלום.. שמה לב שכפות הידיים שלי כאילו נפתחות בשאלה ?? ..כאילו רוצות לומר "בטח את מתכוונת למישהו אחר.." ..לא אגיד כלום..מוצפת לחלוטין...וואאוו.. ..המילים היקרות כל כך שכתבת לי ליאורי מקסימה חודרות כל כך עמוק לנשמה..ואאוו.. אני חוזרת לקרוא שוב את מה שכתבת..וואווו.אני מבולבלת.. אל תכעסי על ההודעה המטורפת הזו שלי ..התבלבלתי לחלוטין..

שכחת שאמא צביה נסעה ??? כל יום שעבר בלעדיה -היה נצח. התחלתי לספור ולטפס בסולם ה"חכיון".. ביום הראשון-הצליח לי.הרגשתי שאני מצליחה להחזיק בסולם והצלחתי לטפס ליום השני... וכך נצח ועוד נצח ועוד נצח..מלא חכיון. ביום הרביעי בערב הרגשתי שזהו..הסולם מתנדנד,נשארתי ללא טיפונת אחת של אנרגיה (גם הרזרבה נגמרה) נגמר לי בלב כל ה"חכיון" שקיים בעולם ואני עומדת ליפול.. ואכן נפלתי.. אודי, כותבת עכשיו אבל נגמר לי כל המרגיש בלב.. יש לי לב בלי מרגיש..(יש לך מושג על מה אני מדברת ? הרגשת פעם אין מרגיש ?) אתה יודע אודי, אם היא אכן תחזור (??) ואכן נפגש ביום רביעי ,(אם יהיה יום רביעי )לי כבר אין מרגיש בלב...

היי. שמי מזל אני בת 22 ואני ישמח לשתף אותכם במה שעובר עליי. בחצי שנה האחרונה עברה עליי התקופה הקשה ביותר בחיי, אימי עברה דום לב( והיא רק בת 41)ובנוסף יש לי אחות בת שנתיים וחצי, אני ואחותי מאבות שונים והיא אם חד הורית, אביה של אחותי הוא לא לוקח עליה אחריות ובעקבות כך אני לקחתי אחריות על אחותי ואני כרגע מגדלת אותה , אני לקחתי על כתפיי הכל טיפול באימי שניפגעה מאוד מהמוות הקליני :פגיעה קשה בזיכרון, פגיעה פיזית , פגיעות פסיכולוגיות ,התנהגות ילדותית, חוסר ביטחון, תלותיות. עולמי התהפך 360 מעלות פעם לא הייתי עושה כלום והיום הכל נפל עלייי אני עושה הכל: טיפול באמי, באחותי, בכל העניינים הרפואים של אמי, טיפול בכל המסמכים עם ביטוח לאומי ועוד ....זה קשה לי, אין לי עזרה מאף אחד כולם התנערו . בעקבות המקרה אני כל היום עם אמא בבית כי היא צריכה השגחה תמידית , הפסקתי לעבוד , הפסקתי ללמוד.. אני מרגישה שחייי נהרסו ,אין לי שום עזרה ואני מוצאת את עצמי בוכה המון וזה קשה לי .... איך אתם יכולים ליייעץ לי ... לקבל עזרה... תמיכה.... תודה רבה

מאוד מצער לשמוע מה שעובר עלייך. האם פנית לגורמי הרווחה במקום מגוריך? אם לא, כדאי שתעשי זאת כדי לקבל תמיכה ועזרה בכל מיני תחומים. כדאי לך לשתף כמה שיותר אנשים, לגייס תמיכה מהמשפחה המורחבת והקהילה מכל מי שיכול ומוכן. מאחלת החלמה מלאה ומהירה לאמך. ושחייך יחזרו למסלול.

שלום, אני סובל מהזעת יתר בכפות הידיים, שלפי ההרגשה שלי, מקורה פסיכולוגי. דוגמה: אני יודע שבעוד רגע אני אלחץ לאדם שממולי את היד; לכן היד שלי פתאום נרטבת. רציתי לדעת אם יש כזה טיפול פסיכולוגי שיעזור לי להתגבר על הרגשות הללו, או אולי טעיתי ואני צריך לשאול בהיפנוזה פסיכודרמה או איזה פסיכו אחר? תודה

שלום רב לך אכן רוב המקרים של הזעת יתר נובעים ממצבי לחץ. ניתן ללמוד כיצד להתמודד עם תופעה זו באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר מועד בשילוב שיטת הביופידבק. אשמח לשוחח עימך בנדון תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן 0546670570

שלום, יש לי מספר תסמינים שאינני יודעת לאן לשייכם....אני גם לא יודעת אם זה מצביע על מחלה או לא... אני כרגע חיילת ולא מעוניינת לפנות לקב"ן על מנת לברר מה זה...אשמח אם תוכלו לתת לי עצה. יש לי את התסמינים הללו שנים רבות...זה לא הפריע לי עד לאחרונה...התסמינים הם מאז שאבי נפטר לפני כשמונה וחצי שנים.. כאשר הייתי בת עשר. התסמינים: -חוסר רצון לצאת מהבית (אין לי בעיה לצאת ואני גם נהנית עם חברות...אבל מעדיפה את הבית:השקט והנוחות של הבית...מעדיפה לצאת לבית של חברה ולא הכי אוהבת מסיבות ופאבים....כשאני יוצאת אני נהנית..אבל אין לי כוח להתארגן בשביל זה ולטרוח עם נסיעות וכאלה...) -עייפות (אני ישנה הרבה שעות...בערך תשע שעות שינה כל לילה...אני יכולה לישון שש שעות ולתפקד כמו שצריך אבל מעדיפה לישון יותר..) -מצבי רוח (כשמדברים איתי על למה את לא יוצאת הרבה עם חברות ועל הצבא אני נוטה להתעצבן....ולנסות לשנות נושא..). -פסימית:אני נוטה לראות את מה שלא בסדר...למרות שאני גם מנסה לשמור על אופטימיות ולחשוב שהכל יהיה טוב...כל פעם שאני חושבת מה לא בסדר אני מנסה "לפצות" ולחשוב על משהו טוב... נ.ב.: יש לי בעיות בצוואר....ועקב הכאבים הרבה פעמים כשאני יוצאת ההנאה נפגמת עקב כך...כי אני רק מתרכזת בכאב...וזה גם מוריד לי מהחשק לצאת... אני פונה מכיוון שהפנו את תשומת ליבי לכך שמצב זה לא בריא ולא טבעי....האם יש איזה שהיא דרך לטפל בכך?ומה כבר יכול להיות לי? תודה מראש, רעות.

אודי, נתת לי הרבה חומר למחשבה וגם השקטת חלק מהדאגות שהיו לי. אני לא בטוחה שאני אפנה לקב"ן (יש על זה סטיגמה לא טובה ואיך שהוא תמיד מגלים שהלכת....) אבל אולי בהמשך הדרך אני אלך לפסיכולוג באופן פרטי. תודה, רעות.

היי, אז ככה, אני מרגיש ממש מתוסבך יש לי המון חרדות והן רק הולכות ומתקבעות אצלי בחיים. אני כבר די יודע את השמות שלהן: הפרעה כפייתית (שאני סובל ממנה כבר שנים רבות בערך כמו 5-6 שנים), חרדת נטישה, הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה מוכללת. ועוד משהו אני די מפחד מרוחות וכל מיני דברים כאלה, אני חושב לפעמים שאולי אחוז בי דיבוק שגורם לי לעשות כל מיני פעולות טקסיות ודברים כאלה, או שאני תוהה הרבה דברים לגבי העולם -האם באמת יש אלהים, מה יש מחוץ לחלל, האם יש בכל אחד נשמה, ממה נוצר האדם, האם זה באמת מאלהים - ואלה תהיות שלפעמים ממש גורמות לי לצאת מדעתי ולהרגיש כאילו אני מתחרפן, בנוסף יש לי כל מיני מצבים, שפתאום אני חושש שאני עומד לחטוף התקף לב או משהו ואני רק בן 16 ובריא תודה לאל. ד"א יש לי גם כל מיני מחשבות מיניות מגעילות על אנשים קרובים וזה די דוחה אותי ואני מנסה להתעלם מהם אבל זה לא כל כך עובד. אני ממש מספר כאן את הכל עליי, כל מה שאני מרגיש וכל מה שעובר עליי מקווה שבאמת יש לכל הדברים כאן פתרון. מה לעשות עם זה? לפנות לפסיכולוג? כבר הייתי בטיפול פעם, אבל לא בנושאים האלה אם אני זוכר טוב (אם כבר מדברים על חרדות אני לא יודע אם זאת חרדה אבל על כל דבר שאני לא בטוח בו ב200 אחוז אני מרגיש צורך לומר "אם אני לא טועה" או משהו בסגנון משהו בראש מכריח אותי להגיד את זה). ולשאלה העיקרית כאן, כמו שאמרתי יש לי חרדת נטישה, כשאני מתרחק לזמן רב מהבית, נגיד נסיעה לטיול שנתי וכו' עולות בי חרדות, אני מתחיל לבכות ללא הפסקה על הריחוק מהבית, רק המחשבה על כך שאני צריך לעבור יומיים שלמים מבלי לראות את הבית משגעת אותי, היא לא נותנת לי מנוחה, ואני מרגיש שזה הורס לי את האיכות חיים, אני לא יודע בדיוק אם זה גם געגועים למשפחה, אני לא כל כך חושב, אני די מתרכז בריחוק הזה מהבית לזמן רב (כמו יומיים). עוד מעט יש לי נסיעה לאילת עם חברים, זה יוצא בערך עוד כחודש וחצי ואני תוהה אם לנסוע או לא, אני יודע שנסיעה לאילת לחמישה ימים!!! תשגע אותי ואני מפחד שוב לבכות ולרצות הביתה כל הזמן, משהו נוסף הוא שאני מכיר את החברים האלה רק מתחילת השנה, ואני לא בטוח אם אני ארגיש בנוח לסוע איתם, או שפשוט אני מנסה להפיל על זה את החרדת נטישה מבלי לשים לב, אז ככה לעניין, אני מתלבט אם לנסוע או לא, אני מקווה להתחיל טיפולים פסיכולוגיים אבל אני לא יודע אם זה באמת יפתור את הבעיה ואני אוכל לנסוע עוד חודש וחצי והכל יהיה בסדר, אני צריך להחזיר תשובה בקרוב מאוד לחברים שלי אם אני נוסע איתם או לא כי הם רוצים לסגור בית מלון באילת. אין לי כל כך מושג מה לעשות, אני מפחד לנסוע, ואת האמת שאני מעדיף להשאר בבית לפי דעתי, כי הפחד הזה של להתרחק מהבית למשך חמישה ימים!!!! זה משגע אותי. מה לעשות, בינתיים, האם להגיד כי אני נוסע, אם אני אומר שכן אני לא יכול לחזור בי ואני אהיה חייב לנסוע או לשלם את הכסף על הבית מלון מבלי לנסוע. בבקשה עזרה דחופה!!! תודה

אודי תורבה רבה על העזרה, עזרת לי מאוד, אני אפנה לטיפול פסיכולוגי, והחלטתי לא לצאת לאילת, יהיו עוד פעמים אני רוצה להתגבר על החרדות ורק אז לצאת, אני שלם עם החלטתי. ד"א ההודעה מתחתי היא הודעה ממש מוזרה ומשונה ואתה גם השבת בצורה מוזרה, סליחה שאני ממש חטטן וגס רוח שאני מתערב, אבל היא גרמה לי להרגיש כאילו אני נמצא בחלום (שזאת עוד חרדה שלי) כי היא לא הייתה נורמלית. מה פשר ההודעה, אבין אם לא תסביר לי. תודה וסליחה על ההתערבות אך היא גרמה לי להרגיש חרדה כי אני נמצא בחלום.

אודי, אתה יש ???????? מרגיש לי כל כך לבד..עצובה... גם קצת קצת מפחדת... אתה בטוב ??? קרה לך משהו ??? למה אתה לא כאן ?? אמרת שנתראה ביום רביעי,היום חמישי. ואולי היום יום רביעי ורק נדמה לי שהיום יום חמישי??? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

וואו אתה כל כך רגיש. מקסים התיאור של הרוח הנוף והמוזיקה הנעימה ברקע.. זה נותן גוון חמים לרגשות לא פשוטים שעומדים מאחורי הודעות כאן... אז תודה :) כיף כיף התיאורים הנעימים! וטוב שזהו החלל שאתה ממלא עבורינו ועבורך!

אודי שלום, אני סטודנטית לתואר שני במקצוע שמשיק לתחום הטיפולי. במסגרת לימודי אני כותבת עבודה בנושא ההשלכות של הפסקת טיפול פתאומית (כמו במקרים של נסיעה בלתי צפויה, מחלה, פטירה וכד'). האם תוכל להפנות אותי לחומר בנושא? אודה לך מאד על כל עזרה. טליה

אהלן אודי אז ככה אני סטודנט ואני בן 24 .. אני די עסוק כמעט כל שעות היממה בלימודים שלי. אני לומד לימודים עמוסים מאוד ומאוד לא פשוטים. אין לי חברה.עד לפני הלימוידם הכל היה רגיל ומאוד תוסס. עם הלימודים נכנסתי למצב של אוף ואני רק בלימודים ,אין לי זמן לשלב ,אני רוצה חברה ולא חסר לי כלום.מאוד מפריע לי שאין לי זמן ואני רק בלימודים כל הזמן. מה עושים ? האם זה באמת הלימודים? לדעתי כן כי מאוד חשוב לי הקטע המקצועי אבל מאוד גם הזוגי .תודה תמיר ..

שלום.. אני בטיפול כבר שנתיים, בסה"כ טיפול מוצלח מאד. במהלך השנתיים האחרונות עלו הרבה מאד דברים שנשכחו מהילדות שלי. עלה הרבה מאד כאב ועצב והרבה חרדה. אני אמנם בנאדם מתפקד מאד אבל יש לי הרבה "פאקים" ואזורים מתים ובעייתיים מאד בחיים. העניין הוא, שעלה אצלי כל כך הרבה רגש (שלילי) שבזמן האחרון אני מסתובבת עם הרגשה שאולי יש משהו שאני לא זוכרת, אני כל הזמן שואלת את עצמי - מה קרה שהביא אותי לכאלו רמות של חרדה וכאב? בטיפול הצלחתי להרכיב איזה "פאזל" של החיים שלי ואכן אותרו אירועים טראומטיים מסויימים, אבל עדיין. זה מוזר שאני מחפשת איזו טראומה שאני לא זוכרת? זה אפשרי, או שזה כבר היה צף על פני השטח אחרי שנתיים בטיפול? קשה לי להבין את המקור של הרגשות הכל כך חזקים האלה, קשה לי לשייך אותם לאירועים "מציאותיים" כלשהם. העליתי את זה (או יותר נכון קצה של זה) בטיפול אבל זה הביך אותי מהר מדי אז מיד סיימתי עם זה. זו רק הרגשה מוזרה, ושום דבר מעבר לזה. אשמח לתשובה. תודה

תודה על התשובה! העניין הוא שכרגע זה כמו לבהות בחור שחור קטן. לא רואים כלום. זו רק הרגשה, נסיון שלי להסביר לעצמי את כל מה שיצא ממני בשנתיים האחרונות. אין שום שום עקבות ושום "תימוכין" להרגשה הזו. אני גם חוששת שזו עלולה להיות עוד דרך שלי "להרחיק" את עצמי מעצמי (אני טובה בזה), מהדברים שאני כן זוכרת שקרו לי. במקום להתמקד במה שאני מרגישה ובמה שקרה, להתמקד במשהו שלכאורה "אני לא זוכרת". בכל מקרה שלא יהיה זה מטריד אותי מאד.. אשמח לתשובה. תודה

המטפלת הציעה לי, לדאוג לי בנושא אישי ביותר. לעזוב את משפחתי ולסמוך רק עליה. זה כמובן מעורר הערכה רבה מהמסירות, אבל- גם תמיהה: ואת זה אני פשוט לא קולטת. אם אני רואה אותה בתפקיד בתשלום, של שעה בשבוע ואין לי מושג מי היא באמת. לעומת בני משפחתי (שאני מכירה אותם על מעלותהם וחסרונם) כבר עשרות שנים. למה אני יסמוך עליה???????? הנושא משמעותי לי, בגללו הגעתי לטיפול אבל- מפחיד להיות שוטה באמונה עוורת מה לעשות? תנו לי כוון להבהרה, אני אכולה.

יקרים, מוזר לחזור ולכתוב. מכניסה בזהירות את האצבע ובודקת האם המיים לא קרים או חמים מדי. מתלבטת לגבי הפתיחה, לגבי התוכן, לגבי הכל, האם ואיך לחזור. כן חסרתם לי. כן זה היה נכון לי המרחק. כן הצלחתי להתרחק ולא להציץ אפילו, מספר חודשים ואז הצצתי ונבהלתי ממה קורה כאן ושוב מציצה לראות הקלו המיים. ונראה לי שכן המיים בסדר לא רותח כאן ולא קפוא. חסרים כאן קולות מוכרים רבים שהתגעגעתי אליהם. מקוה שהם כאן בשקט. אצלי הכל בסדר... כדברי השיר. אעצור כאן בינתיים י.

ילדה אישה יקרה ! כותבת לך אך מהססת... כל כך שמחה שאת חוזרת..אין לך מושג עד כמה... לא שוכחת לך איך היית איתי כשהיה לי כל כך קשה.. ..עדיין רואה אותך יושבת עם במבי ביער,בין העצים העבותים,המים הזורמים מלטפים את כפות הרגליים,השמש מלטפת ממעל,מקשיבות לאוושת העלים ,זמרת הצפורים ..מלטפות בידינו את חלוקי האבן המפוזרים מסביב... ..כן ילדה אשה, לא שכחתי..מודה לך בליבי על כך... ..כותבת ומהססת..מבינה שעזבת בגלל צורך שלך במרחק... לי היה קשה עם זה...קשה לי עם כל היעלמות...זה נחווה אצלי כנטישה,..גם הרצפה שלי נעלמת לי..מרגישה תלויה באויר... כל כך שמחה שאת חוזרת..כל כך חוששת מהיעלמות נוספת... :)) :(((

חסרת לי מאד. כן גם אני זוכרת את התמונה הזו. מאד התרשמתי אז ותמיד מהיכולת שלך לתאר עד העלה האחרון את שלות היער שהופרעה. הרגשתי אותך והתרגשתי איתך. משמעותים לי מאד הדברים שאת כותבת לי. אני כאן. וגם אם הולכת, הנה חוזרת. וגם כשהולכת לא נעלמת, אומרת שהולכת ונפרדת ומנסה כמה שיכולה להסביר למה הולכת. למה חייבת ללכת. שמחתי לקרוא שלמרות הנסיעה של אמא צביה את בסדר. חיבוק גדול י. נ.ב. באותה הזדמנות נשיקות לשרית ורפאים שברכו אותי וטרם השבתי וגעגועים לשאר החברות שחלקן איני רואה כאן

הי אודי, בוקר טוב, ..משונה.. אמא צביה נסעה אתמול, אמרה שתחזור,אנחנו אמורות להפגש ברביעי הבא. הכנתי את עצמי לקראת הנסיעה שלה ו..להפתעתי, נכון להרגע הכל בסדר.. הרצפה לא נעלמה, כשהרמתי העיניים לשמיים ראיתי, הם לא נפלו.. השמש מחייכת ואומרת לי בוקר טוב,אפילו הציפורים ממשיכות לזמר את זמרת הבוקר הרגילה שלהן... אודי, זה שונה מפרידות אחרות..זה נורמלי ? נכון, היא הגישה לי בסיום הפגישה פנקס בכריכה קשה ועליו עיטורים,בדף הראשון אף כתבה :ל...פנקס לקיץ מ... אך זו לא פעם ראשונה.. לפני נסיעתה הקודמת הביאה לי עט ומחברת שבו כתבה להתראות.. אודי, זה נורמלי להרגיש כך ? ואם פתאום ,כך לפתע הכל ישתנה וארגיש זוועה..אתה תהיה כאן ??? ..בבקשה אל תסע עכשיו.. תשאר איתנו...

שלום אני מחפש פסיכולוגית דתיה. אני גר כיום באזור הדרום אבל ממש אין לי בעיה לנסוע לכל מקום בארץ העיקר למצוא את האדם הנכון לטיפול/יעוץ בשבילי. אני אשמח לקבל מספרי טלפון ושמות . העניין שאני מחפש יעוץ דתי הוא: שחלק ממטרת היעוץ אליה אני מכוון היא בעיות בערכים דתיים שאני נמצא בהם כיום ומרגיש שרק כך אוכל לתקשר יותר טוב בטיפול,נכון לי ונוח לי לקבל תמיכה מאדם שזוהי דרך חייו. בנוסף אני מרגיש שיהיה לי נכון לקבל יעוץ מאישה ולא מגבר,,,תחושה פנימית חזקה. תודה. ערב טוב...

היי, "מכון שילה" הוא מכון שעוזר במציאת פסיכולוגים דתיים ברחבי הארץ. תקיש בגוגל "שילה" ותמצא שם את מספר הטלפון שלהם. מומלץ.

שלוםם!! שאלה לי. מתי נראה לך הזמן הכי טוב והכי מתאים לספר לבחור שאני יוצאת איתו(לא כרגע, בכללי) על מחלת הסכרת שיש לי?? בהתחלה או שאפשר לדחות קצת. אני פוחדת שאם אני אספר לו בהתחלה זה ירתיע אותו ואם אני אחכה אם זה אני סתם ידחה את זה... אשמח לעצה!!! תודה מראש!!! עוד משהו שמעניין אותי בלי קשר. שמת לב שרוב(או כולם אפילו) האנשים שמשתתפים בפורום הן נשים?? בעצם עכשיו שאני כותבת את זה זה לא נשמע לי ככ מפתיע. רק מחזק את הסטיגמה(או שזה כבר הוכחה) על נשים, דיבורים ורגשות.:):):)

אני כבר לא בטוח לגבי כל העניין של הפסיכולוגיה ... אולי זה לא קשור לפסיכולוגיה ואני סתם סוטה מין ודביל ?

שלום, קצת קשה לכתוב על זה אבל אני בעילום שם. אני הולך לפסיכולוגית כבר לא מעט זמן, וקיבלתי עם הזמן תובנה שאני הולך לשם כי היא נראית לי חמודה וכי אני צריך תשומת לב. עם הזמן התחלתי לפתח עוד כל מיני רגשות (לא דיברנו על זה כי זה היה מביך מאד), ומצאתי את עצמי מפנטז ואפילו חושב עליה בזמן אוננות - רק כדי להמחיש את השפל שהגעתי אליו. בגלל שהיא נשואה ומבוגרת ממני אין סיכוי שיצא משהו רומנטי , וחוץ מזה אנחנו עדין בטיפול כביכול, וגם לא נראה לי שאנחנו מתאימים באופי (היא מעצבנת רוב הזמן ולא בסגנון שלי, רק חמודה כזאת עם קול מתוק) . . אז אני מודאג - האם אני מופרע נפשית? סוטה? אולי פשוט יש לי יצרים לא ממומשים שצריך לעבד אותם אצל פסיכולוג חדש. חשבתי אולי ללכת לפסיכולוג אחר כדי שיעזור לי להתמודד עם ההפרעה - וכך אוכל לחזור אח"כ לטיפול אצל הפסיכולוגית המושכת ולהמשיך מאיפה שהתקלקל. מהרגע שהבנתי שקורה לי מה שקרה בסדרה בטיפול לנעמה וראובן כולי בסרטים רעים של פריצת גבולות ומוסר, ובלבול גדול שמאיים להחריב לי את האישיות ולהפוך אותי למן מטופל שהוא חצי מטופל וחצי סוטה, אולי אפילו יותר גרוע מזה..... איזה מן בן אדם עקום אני אוף

הי אודי רציתי לומר שתמיד היית לי אוזן קשבת בפורום, נתת מילה חמה כשהיה צריך. פשוט היית שם. תודה. אופיר

אופיר? את בסדר? משהו לא "נשמע" טוב בהודעה שלך. לא כתבת כאן מזמן. ספרי מה שלומך?

שלום. אני ובעלי נקלענו למשבר בזוגיות בגין אי הרצון שלו ליד שלישי.. זה כבר מס שנים . כיום אני בת 41 ועדיין מרגישה את הצורך,את הקנאה בחברות, את זה שהתפספס לי החלום למשפחה גדולה את הכמיהה לתינוק וכו וכו.. יש לציין ששני ילדיי מקסימים ואהובים גם על בן זוגי. העניין הוא ..שעכשיו אני נמצאת בשלב שאני רוצה לעזור לעצמי לצאת מכל תחושת הדיכאון והכאב לשפר את הזוגיות למרות הכל. לסלוח לבעלי... אבל לא יודעת איך לעשות את זה. כלפעם שאני רואה תינוק הלב שלי מתכווץ.. או בנסיון לשפר את הזוגיות אני לא מצליחה לשכוח לו את העובדה שלקח החלטה שכזו בלי להתחשב בי. מה עושים (הגענו אפילו לרבנות..והחלטתי ברגע האחרון לחזור בי) היינו אצל יועץ נישואים וזה לא עזר. מה עושים ? למעני , למען ילדיי ולזוגיות .. חייבת תפנית בנושא הזה. איך עושים? והאם אפשר לסלוח על כזה דבר? תודה רבה

תודה רבה על תשובתך , האם יש דרך לעזור לי בהרגשת הכבדות שאני מרגישה . אני כבר הרבה זמן עם תחושת גודש בגרון וכבדות.. (דכאון? ) אני מתחילה להתרחק מחברות שיש להם 3 ילדים.. ואני מרגישה פחות טובה מהם ופחות אימהית מהם. (למרות שבמודע אני מבינה שיש לי 2 ילדים נפלאים, אני עובדת בעבודה מכובדת ומאוד מעורכת ) אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה לרגע, למרות מאמציי הרבים לנסות לקיים זוגיות רגילה.. וחיים רגילים ולהבין שמה שיש לי גם צריכה להודות יום יום. אבל זה משתלט עליי..ונראה לי שאני לא מצליחה להתמודד עם זה . יש תרופות טבעיות שיכולות לעזור לי כדי להתמודד ולנסות להמשיך את חיי (שיתפתי את בעלי..והוא לא מבין מה חסר לי . חושב שיש לי הכל שני ילדים בעל משפחה עבודה טובה.. והוא לא מצליח להבין את העצב שהשתלט עליי.. ) מה עושים ? תודה