פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, בני בן 9 החל טיפול ביופידבק לטפול בסימפטומים של חרדה ו OCD שמתבטאים גם בבעיות התנהגות ופסיב אגרסיב. לאחר כשישה טיפולים שבהם שיתף פעולה בני התחיל להוריד את החיישנים ו"לעשות צחוק" בזמן הטיפול. האם יש טעם בהמשך הטיפול? תודה

שלום רב לך בעקרון כל טיפול קוגניטיבי התנהגותי במיוחד שיטת הביופידבק מבוסס על שיתוף פעולה ותרגול הנלמד על ידי המטופל. איני יודע מי טיפל בבינך בשיטת הביופידבק , כל שאני יודע הוא כי לאינדיקציות טיפוליות כפי שציינת יש צורך במטפל בעל הכשרה ונסיון רב ויכולת ליצור קשר טוב עם ילדים. אולי כדאי לבדוק את נושא חוסר המוטיבציה של בינך עם המטפל ולהגיע למסקנות משותפות בהתאם. אין לי כל צל של ספק כי בינך זקוק לטיפול מתאים בבעיותיו במיוחד בגיל בו הוא נמצא כעת. אשמח להתעדכן ולעזור ככל שאוכל 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

תודה ד"ר על תשובתך, כעקרון בכל טיפול אצל בני ישנו שלב של חוסר שיתוף פעולה המגיע לאחר מספר פגישות. כך היה בטיפול ריגשי, ברכיבה טיפולית, בחוג ג'ודו וכעת בביופידבק. אנו גם רואים את זה בבית הספר בסירוב ללמוד ולהכין שיעורים ובבית אפילו ביציאה לפעילויות מהנות כגון הליכה לסרט או טיול וכו' כך שזה לא הפתיע אותנו. ההפניה לביו פידבק באה מפסיכיאטרית ילדים למרות שהיא מודעת למצב. לפי דבריך אין בטיפול כזה אם הבנתי נכון. אם כן-מה עושים?

האם מישהו יכול לעזור ולהמליץ על פסיכולוג בירושלים? אשמח מאוד לעזרה , כיוון שאני מעוניינת להתחיל טיפול . תודה.

תוכלי להעזר ברשימת חברי הקהילה באתר "פסיכולוגיה עברית" - רק לבחור אזור, שיטת טיפול וכו'... http://www.hebpsy.net/pl.asp?t=0 בהצלחה!!

החלטתי סוף סוף שבטיפול הגיע הזמן ואפרוש את האמת במצבי העגום -לחשיפה אמיתית. ולכן בקשתי פגישה כפולה. המטפלת נסתה וברברה איתי אך לא אמרתי כמעט מילה על המצב. איך מדברים עם זר ומספרים משהו נורא ואישי איך? אני לא תופסת! אז מה שיצא שסתם שלמתי הון עתק.ונשארתי בחור שחור ללא מוצא. ואמרתי למטפלת שאין לי טעם להמשיך..... חשבתי לכתוב מכתב אבל בגלל דיסקרטיות יש לי אימה מזה. אני מ-י-ו-א-ש-ת לחלוטין! מחפשת רעיון מעשי!

אחותי הקטנה בת ה8 יש לה בעיה היא פשוט בוכה מכל דבר .. אם מישהו מרמה במשחק היא בוכה.. בדרך כלל ליד חברים שלה .. אם קורה משהו ליד אבא שלי היא בוכה והיא מקבלת מה שהיא רוצה ץץ אני מנסה להסביר לה שבכי זה לא פיתרון.. ואז היא פתשאום בוכה כי היא חושבת שכל העולם נגדה.. כי היא פשוט בוכה יותר מדי אפילו בבצפר כבר צוחקים עלייה על הבכי הצלחתי אכשהו להפחית את הבכי .. אבל כשהיא ת הייה בבצפר אני לא אוכל לשלט על זה אז אני צרכה פיתרון בשבילה

שלום רב לך נעמה, ראשית כל הכבוד לך שאת דואגת לאחותך הקטנה למרות הבכי שלה. עליך להבין כי כל התנהגות של כל אדם אינה סתמית , יש רצון להשיג משהו כזהאו אחר. ללא קשר לכך אני מתרשם כי אחותך היא טיפוס רגיש ופגיע ויש למצוא דרכים על מנת לעזור לה בצורה מקצועית. חשוב ביותר שכל המשפחה תקבל הדרכה כיצד להגיב במצבים בהם היא בוכה. אני מציע כי התגובה הנכונה היא לא להגיב לבכי עצמו. לעומת זאת להגיב בצורה חיובית ומוגזמת אפילו ברגע שהיא מתנהגת בצורה חיובית. אשמח להתעדכן 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

נמאס לי ממני.

צריכה עזרה...

אודי כל כך רוצה להעזר לפרוק את הכאב החוצה היום בטיפול הכל כ"כ כאב אני מרגישה שמה שאני לא יגיד זה יכאב.נורא. המבט של המטפל כואב לי ,הקול שלו פוצע אותי.הכל בפנים מוגלתי כמו פצע אחד גדול,מודלק. כ"כ רוצה להתקרב,להעזר ולא מצליחה.לא מצליחה לשחרר,לבכות את הכאב. רוצה רק להניח את הראש לרגע ולא להרפות.אבל משהו לא נותן לי מנוח. יש סתירות וזה קשה. היום כשדיברתי על הכאב ראיתי שיורדת לו דמעה מהעין.זה מנחם.הוא נמצא איתי שם בתוך הכאב. ח.

אוקיי אז ככה,אני בן 23 ולפני 3 שנים עברתי תאונת דרכים קשה שבה עברתי 2 ניקוזי דם בראש.הייתי בשיקום ועכשיו הכל בסדר פחות או יותר. מאז התאונה אני א מצליח להחזיק מסגרת,מפוטר כמעט מכל עבודה או עוזב מרצון,יש לציין שגם לפני התאונה סבלתי מחרדות. עכשיו כבר כמעט שנה אני חולה כמה פעמים בחודש..עשיתי בדיקות דם וייצא שיש לי "אפשטייןבר" בשרידו האחרונים. מה שכבר היה אמור לחלפוף מזמן ולכן היום כשאני חולה בפעם בשבוע וכל פעם במשהו אחר אני כבר לא יודע מה לעשות. בדיקות דם כבר עשיתי,כמע את כל הסוגים בדיקת איידס עשיתי כבר 5 פעמים וזה ייצא שלילי. יש לציין כי אני כבר כמה חודשיים בבית לא עושה כמעט שום דבר. וכי כל לילה אני ישן עם מזגן מעל הראש. אשמח לקבל את חוות דעתך כי לי כבר אין מוצא מזה

שלום רב לך אבי אכן שאלתך מורכבת ויש צורך לבצע לדעתי הערכה רפואית ופסיכולוגית מחודשת על מנת להתוות דרכי טיפול מתאימות.אני מבין היטב את מצוקתך ומצבך וממליץ לך בחום להתחיל במקביל לפנייה להערכה מחודשת להתחיל בפעילות ספורטיבית המתאימה לך רצוי מחוץ לבית כמו הליכה , ריצה קלה וכד',להתראות עם חברים ולנסות להתעסק בתחביבים בהם עסקת בעבר ( נראה לי כי אתה די יצירתי) אשמח לעזור ולהתעדכן 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום רב, רציתי לדעת האם ניתן לטפל בביופידבק בהפרעות אכילה של בת 14? היא אוכלת בכמויות גדולות, גונבת אוכל ועכשיו בזמן החופש גם מכינה לעצמה כל מיני דברים משמינים כמו קצפת, בלינצ'ס וכאלה. אני בעבודה ולכן אין לי שליטה על זה... מה עושים??? תודה!

שלום רב לך אם מודאגת. בהמשך לפנייתך עשית לדעתי את הצעד הנבון והנכון ביותר בנושא דאגתך. אין לי כל צל של ספק כי התנהגותה של ביתך חריגה מעידה על מצוקה מסויימת ויתכנו לכך סיבות שונות רפואיות ( גיל ההתבגרות) ופסיכולוגיות .האם רופא/ת הילדים שלה מודעת למצב? האם לבתך יש רצון להתמודד עם בעייתה ? טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק המתבצע על ידי איש מקצוע בעל הכשרה ונסיון בתחום יכולים לעזור. יחד עם זאת יש לזכור כי יש צורך בשיתוף פעולה עם ביתך . תודה על פנייתך אשמח להתעדכן ואולי לעזור 0546670570 בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אני לא מתפקד, קשה לי להפעיל את עצמי. משהו במוח עוצר אותי.אם אני מבצע משהו אני מרגיש קושי רב, אפילו להתקלח או להתגלח אני מרגיש קושי.אני כל הזמן כבוי.אני מוטרף.

יש לי דוד שהוא בן 26. לפני כמה ימים שהיינו לבד שאלתי אותו באקראיות למה הוא לא מגדל שפם, הוא אמר לי שזה מביך אותו ואז שאלתי למה, הוא טען שבגלל שלאבא שלו יש שפם ולאבא של אבא שלו יש שפם כמעט מאז ומתמיד זה מביך אותו. הייתי מעוניין לדעת אם עומד משהו מאחורי התגובה/הרגשה שלו. (אני רוצה לציין שהוא לא אדם ביישן, להפך) תודה.

לא רוצה להיות גבולית, מטופלת פסיכיאטרית ומטופלת נצחית ולא רוצה להיות!

אובחנתי בתור"גבולית" האם נגזר עלינו לכאוב? זה כזה סבל,מי שלא בזה לא מבין כמה זה קשה

מוצאת לנכון להודות לך גם כאן ישירות (הודיתי גם בהודעה לאודי) על שיתופך האישי. לא יודעת מה יכול לסייע.. די מאשימה את עצמי שלא "יוצאת מזה" למרות שלאחרים יש לי יותר יכולת אמפתיה.. מקווה בשבילך שלא תסבלי יותר או שתמצאי דרכים לפחות להקל על עצמך.

חמקתי מעינך? אני חייבת מישהו שישמור עלי מעצי מרגיש לי נורא שאני צריכה לומר זאת מרגיש לי נורא שאני ככה רוצה את חיי הקודמים בחזרה.בבקשה?

אז מה עושים? אינני עוד.

בפגישות מדברים וטוחנים, לועסים שוב ושוב סביב אותו ציר. של תכונות האשיות של האדם, הבאות לידי ביטוי במאורעות חייו. אבל מה כאן יוצר התקדמות? איך השיחות משנות?

בכל פעם שאני רואה בחורה גבוהה, אני חש משיכה מינית קיצונית להתקרב אליה או להשוואתה לבחורות או גברים נמוכים. זאתי משיכה לא שגרתית, ואין לי הסבר למה ומה לעשות כדי לטפל בזה ומה זה אומר... כמה שהבחורה יותר גבוהה ככה היא יותר מושכת... בצבא בזמנו מילאתי שאלון ליחידה מיוחדת ונשאלתי אם יש לי משיכה לנשים גבוהות... נראה שזה משהו מוכר לפסיכולוגיה ומסמל משהו, ולכן הם שאלו. האם אפשר לקבל פרטים ועזרה, או איך נקרא התסמין הזה? תודה רבה

היה היה פעם לב אשר יצא אל השמש לב היה לי ואיננו תעה בדרך ליל אמש יונה עלתה עם שחר פרשה כנף לא תנוח חרש הגביהה אל השחק דואה דומעת ברוח עצבות עתיקה כואבת היא לעולם לא תנוח בתוך דמי היא סובבת בתוך דמי היא סובבת היה היה פעם אושר הייתה תקווה כה עיוורת רק העצבות לא בגדה בי רק היא לנצח נשארת. (מתוך מילותיו של א.יופנקווי)

ניסיתי להיגמל.. ניסיתי לחסוך ממך אותי.. לא ממש הלך כמו שאתה רואה. מרגישה את המוות עוטף אותי.. את השעון מתקתק ואת הספירה לאחור .. לא יודעת מה קורה לי (הצילו!)

תקופה סוערת. מאוד. מלאה בקונפליקטים שמעוררים את מעמקי נשמתי. שורש הוויתי. אמביולנטית, מבולבלת. לגמרי. אין לי מושג מה אני מרגישה. חזרתי להרגיש קצת גבולית.. חוסר יכולת לזהות את הרגש - בזמן העומס - מתוך העומס - בגלל העומס. זה מציף אותי אז אני מתנתקת ואומרת לעצמי שעכשיו זה לא הזמן להבין, "תנסי להבין כשתרגישי יותר טוב.. נו. די! תספיקי לחפור, לנסות להבין מה בדיוק קורה איתך עכשיו.. תהיי." לא. אני מתנגדת. אודי ! הדבר היחיד שאני יכולה לקבל עכשיו, שאני צריכה, לא רק עכשיו - תמיד! זה מגע.. וגם בוב, שאני כועסת עליה , ואוהבת אותה מאוד. וגם היא אותי. אני רק רוצה שהיא תיגע בי. שלא תדבר איתי. שלא תנסה להבין אותי. שאני לא אצטרך להבין את עצמי כדי להסביר לה. שתיגע בי! שתניח יד רכה על הבטן המדממת שלי.. שנשתוק יחד. אבל לא. אני כועסת. ואני לא מדברת איתה ואני גם לא מעיזה לבקש - כי היא לא אוהבת שמבקשים ממנה.. ואני מבולבלת כי הכעס שלי אליה לא מוצדקת אבל הוא כן כי אני מרגישה אותו.. אתה מבין?! חזרתי לסכם את הטיפול.. שנה חלפה מאז הרגשתי שאני לא רוצה עוד, לפני שנה, בפגישה אחת סגרתי את הטיפול! ועכשיו אני מרגישה שמתוך החוזק והכלים שרכשתי השנה מתוך עבודה פנימית, בלי תלות חזקה באישה הכי קורבה אלי.. התחזקתי. ואז עלתה בי התובנה כי עכשיו זה הזמן - לסכם את הטיפול. לא רוצה לחזור אחורה ולזכור שברחתי. לא. ואודי - אני לא מצליחה. דיסוציאציה. כאילו כל הטיפול היה עבורי טרואמה. ואני לא זוכרת כלום. כלום מהדברים הכי קשים. מהאובדנות שלי למשל. רק את ההויה של עמק הכאב האין סופי. כאילו מסוכן לי להיכנס לשם . אני מתה לשחרר את זה לזכור כדי לסגור - יפה את הדלת, לא בטריקה ! ואני לא מצליחה !!! מה עושים אודי מה עושים? אין לי זמן להתברבר. (זה האגו אומר, או הכעס, או התסכול..) או שסוגרים יפה או שטורקים. אח, כמה רחוקים הם הקצוות. אודי! אני מבינה שאני צריכה סבלנות אבל בפועל - אין לי אויר. אין סבלנות. מה עושים??? אני נואשת לעזרה. עצה? הסבר על מה שקורה לי.. אודי תסביר לי מה קורה לי.. בבקשה. ברכות עד בלי די (מלשון ברכה אודי :) ) ~נילי~

אני עובדת באיזה מקום עבודה ובאיזשהו כנס שהיה הבאתי לאחראית שלי גבינה והיא אמרה שהיא לא רוצה היצעתי לה כוס מים והיא סירבה והטון של הדיבור שלה לא היה בדיוק נעים. בכל אופן עליי לציין שהיא היתה עם אנשים באותו רגע ורוב הסיכויים שהיפרעתי לה ובגלל זה היא הגיבה כך. בכל אופן למרות כך מאד ניפגעתי הירגשתי שכבודי נרמס ועוד בפומבי בנוכחות אנשים. הכבוד שלי זה הדבר הכי חשוב לי ואני מרגישה שממש נירמס לי הכבוד ושאני מטומטמת למה נהגתי כך. בכל אופן יום למחרת שלחתי לה אימייל ולא רשמתי שניפגעתי עשיתי הפוך על הפוך לקחתי את ההגה לידיים שלי כתבתי לה שקיבלתי רושם שאולי היפרעתי לה ושזה היה איזשהו חוסר נימוס מצידי לבוא ולהציע בזמן שהיא עסוקה ושזה לא היה במתכוון. והיא ענתה לי שהיא מכירה אותי והיא יודעת שאני לא עושה שום דבר בזדון ושבאמת היא היתה לחוצה ועסוקה. בכול אופן אני לא יודעת אם נהגתי כשורה ואני עדיין מרגישה צורך להחזיר את כבודי האבוד. מה אני צריכה לעשות מה אתה חושב על כך"?

האם זה בסדר לדבר על רגשות בעבודה זה לא חורג קצת מהגבולות אם אני אגיד לה שניפגעתי זה אולי יראה לא טוב? ובכלל למה חשוב לדבר על זה?

שלום אודי, אני מבזבזת יותר מידי זמן בנסיון לנסח בקשה פשוטה - לא להעלות את הודעתי האחרונה, למען האמת אני כמעט לא זוכרת מה שכתבתי, גם על זה בזבזתי לא מעט זמן, אבל אני זוכרת שכתבתי מתוך הרגשה של - "דחוייה ומושפלת". לא נראה לי שאכתוב שוב, זה לא היה ניסיון מוצלח במיוחד, אני מרגישה די רע עם עצמי, אבל זה יעבור. אפשר כמובן גם בלי זה. אני חושבת שהמדיום הזה, של השתתפות בפורום, גרם לי "להפגש" באופן ישיר, יותר נכון להתנגש עם הדיס-אינטגרציה וחוסר הרצף המחשבתי והרגשי שלי וזה לא נעים. ומצד שני, אני כן רוצה, או זקוקה להיות מחוברת למשהו, אולי אני לא מסוגלת להכיל את כל הרגשות שהתעוררו כתוצאה מהטיפול? או שזה לעשות עוד פיצול, להעביר לכאן חלק כדי שלמטפל (קצת קשה לי עם המילה הזו) לא יהיה כוח רב ומאיים מידיי. מתנצלת על האורך (ועל חפרנות המיותרת) קצת נסחפתי... מאחלת לך הצלחה בהמשך רחל ב.

היא נסעה שוב.. לא יודעת מה לומר.. מרגיש לי חוסר אונים,נגמר לי הכח, מרגיש לי גם עצוב..הכי בעולם.. נפגשנו הבוקר ,רציתי לזרוק ולנפץ עליה את העציץ שלה... שיכאב לה, הכי בעולם שרק אפשר..אמרתי לה הכל.. גם תיארתי בפניה איך אני מנפצת .. איך כל רגבי האדמה מתפזרים עליה ומסביבה על הרצפה... תיארתי את הצמח ששוכב על הרצפה מיותם, שורשיו מתנדנדים להם כך, סתם באויר.. רציתי להכאיב לה ושיכאב לה הכי הכי בעולם... ואז, פתאום כבר לא רציתי שיכאב לה..ואחר כך ,גם לא רציתי להכאיב ... אתמול,כשחשבתי לעצמי,כבר הסכמתי בלב להצעה שלה ,למרות שההצעה מפחידה, שבסדר,נגביר אחרי החגים את מספר הפגישות לארבע בשבוע. היום, הייתי עסוקה המון בלבקש ממנה שנעשה סיום !!! זהו, לא יכולה יותר, כבר נגמר לי החכיון בפעם הקודמת שהיא נסעה.. הסולם עדיין לא התייצב לגמרי מהנסיעה הקודמת שהייתה לא מזמן.. עד יום חמישי בשבוע הבא...???????? לא מצליחה לראות איך שורדים ??? למרות שנתנה לי שוב את הפנקס ,(הפנקס ההוא שנתנה לפני נסיעתה הקודמת ובו כתבה "ל...,פנקס לקיץ מ...") למרות שצירפה הפעם גם את המרקר הירוק שלה. אודי, זהו...נגמר כל הכח שבעולם..לא רואה איך ממשיכה.. מרגישה שמרימה ידיים, מוותרת,ו.... זהו.............................................

שלום אודי, לא ענית על השאלה שלי (שנכתבה כתגובה לתשובה שלך), זה בסדר גמור מצידי,"אני לא נעלבת" כמו האמא הפולנייה הנעלבת מארץ נהדרת אם אתה מכיר וזוכר. זו באמת הייתה שאלה מיותרת וטפשית התחרטתי שכתבתי אותה בכלל, ואני לגמרי מבינה אותך, ובכל זאת נראה לי שבאי התשובה היה איזה מסר. כנראה שכדי להשתמש או להיעזר בפורום כזה נדרשים כישורים חברתיים מינימליים, קצת חיבור לרגשות ואיזושהי זהות מגובשת וגם מידה של אמון שאולי קצת חסרים לי כרגע, מה שגורם לי להרגיש (כרגיל) כמו חוצנית (אאוט סיידרית בעברית). תודה ושלום רחל ב.

תודה על תשובתך, אני מרגיש שאני בבעיה נוראית שהולכת ומתעצמת, והבאתי על עצמי אסון נוראי,חיתיי בשקר לא מודע . בגיל 40 הקמתי משפחה, זוגתי לא אבחינה שמשהו לא בסדר איתיי,יש לנו 3 ילדים מתבגרים, מאחר ולא היתיי מודע למצבי הכנסתי את עצמי לעסקים והסתבכתי עם זה פעלתי באופן הזוי ונכנסתי לחרדות איומות, החרדות גרמו לי להזיות ופחדים והחלטתי להתגרש באופן סתמי. גם את חיי המשפחה לא ניהלתי נכון.אני גר עם המשפחה ולא מתפקד.מפריע למהלך תקין של המשפחה.זוגתי רוצה להעיף אותי מהבית.לפני המודעות לבעיה התחלתי לבנות בית פרטי עזרו לי עם כסף וגם שם סיבכתי את עצמי, בניתי משהו מפלצתי,ולא סימתיי אותו, נתקעתי בגלל סיבות לא נורמליות.משהו כמו "מניה". מה עוד אני סובל מקמצנות חולנית עד מוות, אני "עני" בנשמה.אני עד כדי כך תקוע שאני לא מצליח לטפל במכונית שלי לעביר אותה טסט.אני לא מצליח לשון לילה שלם אני לא עובד ולא מפרנס את המשפחה. אני קם מוקדם בבוקר ומתחיל להסתובב בבית כמו סהרורי.יש לי פחדים וקשיים לצאת מהבית. אני לחוץ באופן היסטרי,אני מגרד בקרקפת בלי סוף ואוכל את כף היד.אם הילדים צריכים עזרה אני מתחמק. אני מרגיש שאני לא מסוגל לשרוד מצבים כאלו. יש בי דחקנות נוראית ואלימה, עצלנות חולנית.אני משאיר דברים פתוחים ולא סוגר אותם.אני מרגיש שמשהו במוח עוצר אותי, מתפקוד.

אודי , אתה כאן? קשה לי. הכאב עוד חזק בבפנים . אודי.. הכאב בגוף עולה על גדותיו . ואין לי מילים.לתאר כאב . זה רק כואב. אין לי מה להגיד כרגע , מלבד אולי לבקש בשקט שתהייה פה על ידי. סליחה שכזו חלשה.

קצת מאוכזבת. אז שוב המילים נעלמות.

אודי, המטפל בחופשה וכל כך קשה לי פשוט מתיש מתיש הדבר הזה אין לי כח לעשות כלום כמו הבטריה של הפלאפון בהתחלה זה בסדר מחזיק מעמד גם בלי חשמל לאט לאט זה מתרוקן בסוף זה מצפצף עד שזה נכבה. בשבת - זה צפצף עד שלא שמעתי כלום אבל היום זה פשוט כבה. זה פשוט לא פייר מה שהטיפול הז עשה לי אני מרגישה נאיבית וטיפשה למה למה נתתי לעצמי ככה להיקשר למה נתתי את עצמי לקשר הזה ואולי המטפל לא באמת אוהב אותי אולי אחרי שאני יושבת בטיפול ובוכה הוא צוחק על התמימות שלי מאחורי הגב? די הכל הכל מתפרק לי בתוכי לא רוצה יותר את הטיפול הזה זה פשוט בלתי נסבל. אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו. ח.

אודי כ"כ קצר וכ"כ נוגע. ח.

שלום ד"ר אודי התחלתי לצאת עם בחור מקסים לפני כחודש והכול בסדר ביננו אתמול הוא ביקש לספר לי שהוא סובל מדיכאון והוא מטופל בכדור שנקרא ציפרלקס הפעם האחרונה שהוא סבל מזה היה לפני שנתיים והוא ביקש לספר לי על מנת שלא יהיו סודות ביננו אני לא יודעת מה לעשות? אני בגיל של נישואים משפחה וילדים ולא יודעת מה לעשות לא יודעת מה זה כרוך בלהיות עם מישהו שסובל מהתקפי דיכאון האם כל טריגר שיהיה בחיים שלנו יוביל לדיכאון אצלו? כולכך הרבה שאלות יש לי ולא יודעת מה התשובה? תודה על עזרתך

היי אתחיל ב: כל מקרה לגופו... אכתוב מנסיון שלי:אני אובחנתי כסובלת מדיכאון וחרדה לפני כ-8 שנים. זמן קצר אחרי האבחנה הכרתי את בעלי. סיפרתי לו, הוא היה מאוד תומך. כיום יש לנו ילד. החיים שלנו יודעים עליות ומורדות ובזמן האחרון בעיקר מורדות. זה לא פשוט. אבל שוב, כל אחד והסיפור שלו. אני הייתי מציעה לך לצאת איתו תקופה ולראות כיצד הוא מתפקד ואח"כ אפשר גם לגור ביחד ולראות איך זה. מקווה שתצליחו למרות הכל. בהצלחה

כפי הנראה נולדתי עם איזה שהיא בעיה אולי מום, משהו לא בסדר איתי בראש,לא עלו על זה שהייתי ילד. אני מתנהג כמו ילד מפגר אני יכול דבר על כל מיני דברים ולהישמע רציני, אבל באופן אמיתי זה סתם דיבורים,מה עוד שאני מדבר לא מבינים לפעמים מה אני אומר וגם אני קופץ מנושא לנושא, מתחיל משפט ולא מסיים. שזה מגיע למעשים אני לא שם. יש לי פחד להתמודד עם החיים, יש לי עולם מקבילי שהוא ריקני לחלוטין. אני מרגיש שאני לא מבין מהחיים שלי בכלום, אני פשוט מרגיש אפס.אני מתקרב לגיל 60 ושהתנהגתי בחיים בחוסר אחריות גובל בטרוף.חיתיי כמו"פול גז בנוטראל" אני נמצא במצב נואש, חיתי כל השנים כ"אילו" בצורה נורמלית עברתי בין הטיפות,הכנסתי את עצמי למצבים שאדם נורמלי לא מכניס את עצמו.מבחינה אישית וכספית וגרמתי לנזקים.אני בבעיה חמורה מאוד.לאחרונה חשבו שזה בעיה נפשית, שזה דיכאון ואפילו אושפזטי.אני בבית לא מסוגל לצאת, מזניח דברים דוחה כל דבר.אם אני צריך להוציא כסף אני מתחיל לרעוד, אם אני נמצא מחוץ לבית ונלחץ אני מתחיל לעשות כל מיניי הוויות פסיכוטיות.אני שוכב כל הזמן במיטה מסתכל על התיקרה או מנורה ובוהה העניים מתהפכות, אני לא מתפקד.אני תלותי ולא מסוגל להתנהל באופן עצמאי.

אני מרגישה שנופלת. שומעת את הבוםםםםם של הנפילה כבר מרחוק . והיא כואבת. אויי ככ כואבת. אודי , יותר מידי גילויים , ידיעות , אמיתות - על הפגיעה ההזויה הזו בבית. יותר ויותר חלקים שנגלים לי מול הפרצוף .. בגלל הילדה הזו , בת 9 , 11 , 13 .. שמופיעה לה מולי אחרי שנים של.. שתיקה . שיוצאת בעיקר בטיפול. ואולי היא משקרת? ואולי .. גם הגוף מצטרף אלייה יחד ומשקר ?.. ואולי זה רק הטירוף שהיא הביאה אליי , זה שנמצא בראש ?.. זה שממציא הכל על חשבוני ?? לאלאלאאאאאא..אודי , אני לא משתגעת . אני זוכרת. פרטים ועוד .. ועוד .. ועוד .. אתה מאמין לי ? שנתים מתוך 4 שנים של הטיפול שמלקטת עם האיש השיחות והגוף.. זה שמלווה אותי - עוד ועוד פיסות מהחיים - שחשבתי שהיו לי. ואני לא מסוגלת כבר. וזה קשה מידיי. וזה מפרק . שבא לי לצרוחחחחח... אהההההה!!! אבל הצרחה לא נשמעת! היא תקועה . בקושי יוצאת. איך אפשר להעביר בטיפול / או כאן את הצרחות השותקות האלה שמקפלות בתוכן כאב נוראי למילים? איך אפשר להעביר דמעות ששורפות וזולגות להן על פני בשקט ..? איך אפשר לכתוב / להגיד דברים איומים שקרו ? ועל פניו .. נראית לא רע בכלל .. לא ככ מיוחדת , סתם אחת - פשוטה .. אבל- עם ראש , כתפיים , ידיים , רגלים .. גוף ?! חלקים שמחוברים אחד עם השני .. חלקים שנראים ככ מחוברים אחד לשני .. !!!! שנראים וכאילו מבצעים יחד תנועה אחת שלמה ואחידה.. אבל , לא אודי ! איך אפשר להסביר אודי שהכל חארטה? שהבחוץ והבפנים ככ לא שייכים .. שכלום לא מחובר אחד לשני .. שהכל תלוי .. באויר.. שרק חלקיקי הרסיסים האלה , אלה שפוצעים אותי עכשיו - הם ה- עדות ה- שקטה למה שקרה שם בגוף המחורבן והבוגד הזה? (קיבינימאט עם הילדה הזו שבי ). איך אפשר להסביר .. כשעוד חלק.. ועוד חלק.. יוצא לו בשקט בטיפול .. ומסגיר את הילדה שהייתי ?.. חלקים ועוד חלקים שמתחברים לגוש אחד של - כאב , כאב שככ שקוף בי. אודי יקר.. :-( תהייה פה.איתי . ואל תשתוק איתי את הכאב הזה . אתה יודע, לקח לי המון זמן להביא את עצמי לפה עם הכאב הזה.. רציתי להיות על ידך . לנשום נוכחות מיטיבה . ואני רגישה מידי . חשופה מידיי . כל תגובה של מישו כאן לא במקום יכולה רק לדמם את הפצע הפתוח הזה שבי. אז תשמור עלי אודי ?.. מרחוק? ותגיד משו.לא חשוב מה . בבקשה . שרית

רע לי לא יודעת מה לעשות עם עצמי חוששת...... לפגוע

המילה הכי מתאימה היא : חוסר ,של הכל שליטה,אונים,יכולת לתפקד הכל

תודה על התשובה שלך (כתבת משהו על דיאלקטיקה ואינטגרציה) אלא שאני לא מצליחה לשלב בין הניגודים, בינתיים אין אינטגרציה, ובגלל זה אני מרגישה קצת דפוקה עם כל מיני רציות תינוקיות, לא הגיוניות. וצער עמוק לא יודעת על מה בדיוק, שאיננו במקומו. נמאס לי מהמחשבות האובססיביות וטלטלת הרגשות. הטיפול הרי אמור להועיל ולגרום לי להרגיש יותר טוב ולא להפך. לכן אני חושבת ברצינות רבה על הפסקה או סיום לתמיד בסיום החופשה. רחל ב.

אני מניחה שיש תפקיד/פונקציה כלשהי לתלות בטיפול. (במבט לאחור נראה לי שהפס' די "עודד" מצב של תלות, אני אנסה לדבר איתו על העניין הזה בסיום החופשה). לשם מה זה נחוץ? מה זה משרת בעצם? והחשוב מכל איך נפטרים מזה? תודה (וסליחה על הניגו'ס) רחל ב.

שלום. אני בעל תואר אקדמי בתחום האמנות. לפני כשנה נסעתי ללימודים באיטליה. תמיד היה לי חלום לנסוע ללמוד בחו"ל, למרות שכחלק מלימודיי האקדמיים השתתפתי בחילופי סטודנטים בניו-יורק. לאחר מספר שנים בארץ שהייתי עם מצבים נפשיים קשים, תסכולים, דכאונות וחרדות, החלטתי לנצל את שעת הכושר שנזדמנה לי ו"לברוח" לאיטליה. ההחלטה לנסוע ללימודים באיטליה לא נבעה ממקום רציונלי, או מתוך שיקול וידיעה. למעשה לא ידעתי כמעט דבר על המקום אליו אני נוסע ומאומה על בית-הספר והלימודים. יתרה מכך, לא ידעתי מילה באיטלקית, ניסיתי ללמוד מעט בארץ אך זה היה מעט מידי. כשהגעתי לאיטליה לקחו לי מספר חודשים רק כדי להבין מה אפשר או לא אפשר ללמוד בבית-הספר. הלימודים באיטלקית. רק בתחילת הסמסטר השני הבנתי פחות או יותר כיצד להרכיב מערכת. כל אותה תקופה נלחמתי בעצמי כדי להשאר ולתת סיכוי לדבר הזה. חוויתי דכאונות וחרדות. כל אותו זמן הרגשתי שאני צריך לעבוד, כי בכל פעם שעשיתי משהו (אם זה ציור או פיסול) זה הרגיע אותי. אך העיניין מורכב יותר, שכן, בגלל קושי השפה, והמחוייבות ללמוד שיעורים עיוניים ואחרים, שלא יכולתי להתרכז בהם כלל (הייתי מתחיל להרדם אחרי חמש דקות), ובגלל הקושי לתקשר עם הסביבה (יש לי קושי להתרכז גם בשיחה ובמיוחד כאשר אני לא מבין או שזה לא מעניין אותי), ובגלל המערכת עצמה שהיא מבולגנת (אולי זה רק בראשי), לא יכולתי לעבוד מתי שהרגשתי צורך, וזה היה לי עוד יותר קשה, כי מסתבר שהמח שלי לא מתפקד אם אני לא מזיז את עצמי או עושה פעולה, או חושב על משהו שמעניין אותי. התופעות הללו עשו לי מצבי רוח קשים, והייתי נכנס לחרדות ולפרנויות (שזה התחיל עוד מלפני שהגעתי לאיטליה בכלל), ואני לא מדבר על הבדידות שזה משהו שהעיק עליי. אבל רוב הזמן הרגשתי לא טוב. לקראת סוף שנת הלימודים הכרתי בחורה אחת שבאה מפריז לחילופי סטודנטים, והפכנו לחברים טובים (ללא מגע מיני). כשהיא הייתה בסביבה הרגשתי יותר בטוח, למרות שעדיין חלו בי אותן תופעות שהזכרתי קודם. עדיין היה לי קושי לתקשר עם הסביבה, איתה תקשרתי באנגלית, והייתי בלחץ ובילבול נוראיים. כל הזמן חשבתי אם לסיים את השנה ולחזור לארץ, או להמשיך את הלימודים. בינתיים חזרתי לארץ לחופשה, אך גם כדי להבין מה קורה איתי. מצד אחד, האגו והפנטזיות מושכים אותי להמשיך בלימודים. אבל גם בגלל שזה נעשה מעט קל יותר, ואני מבין מעט יותר את השפה ואת המנגנון. אך עדיין, כשאני חושב על לחזור לשם, אני נזכר בכל הרע שהיה לי, והדילמה שלי כעת היא, להבין מדוע זה קרה לי, ואם ניתן בזמן הקצר שיש לי (חודש וחצי בערך) לעשות משהו בכדי שאוכל לנסוע לשנה השנייה של הלימודים בראש שקט, בלי חרדות, ועם יכולת להתרכז, אחרת זה סבל גדול בשבילי וביזבוז זמן. כשאני חושב על הכל יש לי "סלט" במח. אך מידי פעם, כשאני עושה משהו (אני עובד פה ושם) אני נרגע וחושב לעצמי שזה מה שאני צריך עכשיו, רק לעבוד ולחסוך כסף, מבלי לחשוב על דברים שמכבידים עליי. אך מכיוון שעוד לא מצאתי עבודה יום-יומית, עדיין יש לי הרבה זמן לחשוב, ואני מתחרפן. אני אוהב ללמוד ומעוניין ללמוד, אך אני לא בטוח כרגע מה הצעד הנכון בשבילי (אני מבין שאין פתרון מושלם), כלומר, מה אני צריך לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמי.

אני נפגש עם פסיכולוג כבר 3 פגישות. משהו לא מסתדר לי עם החשיבה הרציונלית מצד אחד והרגשות מצד שני. אני לא בטוח שהבילבול הוא הסיבה לכל התופעות שאני מרגיש, אולי כן. אבל הפסיכולוג שלי אומר שאני צריך להתחיל בלקבל החלטות מודעות ולעמוד בהן, מה שמאוד קשה לי כי העבר שלי מלא בקשיים ולכן אני נזכר כל הזמן באותם קשיים וזה מפחיד אותי. אני גם לא רגיל לקבל החלטות רציונליות, אני כנראה יותר טיפוס שמרגיש והולך על אינטואיציות. אבל כל החוסר בטחון הזה הנובע מכשלונות ומרגשות שליליים, כעת זה מאיים עליי. מה עושה היפנוזה ואיך היא יכולה לתרום למצב?

שלום רב, לא יודעת אם זה המקום ואם מישהו יכול לעזור לי. זה נשמע ממש מטורף. אני סובלת כבר מס' שנים מחרדות מלחץ דם. אם אני הולכת לרופא ומודד לי לחץ דם, הוא "קופץ" לשמיים. אם אני בודקת בבית, אחרי מנוחה וכמה מדידות עצמיות הכל פתאום "בסדר" והערכים נורמליים לחלוטין. גם בבית אני בהתחלה נתקפת בחרדה והדופק שלי יכול לעבור את ה- 100 לדקה, אבל אחרי איזה חצי שעה בדרך-כלל זה מסתדר. כבר אמרו לי רופאים בעבר שזו תופעה מוכרת ושלחץ הדם שלי תקין.  בשנים האחרונות נוצר מצב שאני משתדלת לא לפנות לרופא גם אם אני צריכה, כי אני מפחדת שימדדו לי לחץ דם. אני מתביישת לומר את זה לרופא. האם יש לזה פתרון? יש דרך להתמודד עם זה? אשמח לתשובה. תודה.

שלום רב לך איני יודע עם העובדה שאציין כעת תנחמך או תרגיע אותך אך מבלי ששלמת דמי מינוי הינך שיייכת למועדון חובק עולם של אנשים הסובלים מתיסמונת החלוק הלבן . בכל פעם שהם אמורים לבצע בדיקת דם שיגרתית לחץ הדם שלהם עולה בצורה מהירה ולעיתים גם מפחידה. הטיפול בתופעה קל ופשוט , מבוסס על הגישה הקוגניטיבית התנהגותית בשילוב שיטת הביופידבק באמצעות השיטות הללו את לומדת לשלוט בצורה רצונית וללא תרופות באותם התקפי חרדה . כמובן במקביל אני ממליץ לך לבצע הערכה רפואית באמצעות רופא המשפחה שלך על מנת לשלול אפשרות שאכן קיימת תופעת יתר לחץ דם היכולה לנבוע מסיבות שונות. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן 0546670570 בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

לד"ר גליקסמן, מודה לך מאוד על התשובה. באמת הייתי אתמול אצל רופא המשפחה וסיפרתי לו על כך וגם הבאתי לו "שיעורי-בית": תוצאות של מדידות שעשיתי בבית במשך 5 ימים רצוף. ביקשתי ממנו גם למדוד לי אצלו במשרד וכצפוי, הדופק ולחץ הדם עלו לרמות מטורפות. לדבריו אני המקרה הקלאסי, "כמו שכתוב בספרים" ושלחץ הדם ה"אמיתי" שלי הוא זה הנמדד בבית, והוא דווקא קצת נמוך יחסית לדבריו. וכמובן, שאני אמשיך לעקוב ואם יהיו תוצאות חריגות, שאחזור אליו ואדווח לו. אז זהו, תודה על התשובה ואשמח ליצור איתך קשר בהמשך לגבי טיפול. זה בכל זאת מאוד מציק לי. יום טוב וישר כח

שלום לעיתים בזמן ויכוח או ריב עם אשתי אני סובל מהתפרצות כעס. אני לפעמים צועק, מקלל, ולעיתים שובר חפצים. אני מעוניין לקבל טיפול והדרכה כיצד לעצור התפרצויות אלו. למי אני יכול לפנות? היכן? איזה סוג טיפול? אצל פסיכולוג או גורם רפואי / מקצועי אחר? תודה

לפני למעלה משלוש שנים הכרתי תייר שבא לבקר בארץ. הוא סיפר לי על כל מערכת חייו המסובכת, קשריו הרבים עם נשים, שקרים לאשתו וכו' אני הייתי בטוחה שכל זה נבע בגלל נישואים מוקדמים ואשה לא מתאימה. הקשר בינינו הפך להיות מאד מיוחד והעמיק מיום ליום. אפילו שאנחנו לא מתראים הרבה פיזית, יש לנו קשר יומיומי לאורך כל השנים. ובנתיים הוא ממשיך להתרועע עם נשים לא מתאימות, קשרים זמניים לעומת הקשר שלנו,"לנצח"...כיון שהקשר חשוב לי, אני מקבלת את כל "הטעויות" שלו. אני רואה אובססיביות בקשר העכשוי שלו. הוא היה אצלי לאחרונה במשך חודש ימים ויכולתי לראות את ההתנהגות שלו. לפעמים אני חושבת שגם אני אובססיבית ואולי כדאי פשוט לשכוח מכל הענין. לא קל לי.יחד עם זה אני מנהלת חיים מלאי ענין, עובדת, כותבת ומבלה. אולי תצחקו עלינו. הוא בן 70 ואני בת 68...האם זו תופעה מוכרת?

בוקר טוב לך אודי, אני מחפשת קצת יותר הבנה בתופעת "יותר מאישה אחת" ובקשר אובססיבי. האם תוכל להפנות אותי למאמר בנושא. מנסיוני רב השנים ראיתי שלגברים קל יותר לנהל מערכות כפולות. האם זה באמת נכון? האם זה באמת נכון שהמבנה הריגשי שלהם שונה משלנו? מה שיש בינינו כעת זה אושר ועושר...מה אני מצפה? לא הכל בידי. אני שוקלת כל הזמן את כמות הכאב לעומת כמות העונג והעומק. תודה על תגובתך, Shira

לילדה יש קושי בויסות חושי ובנוסף בעיות בקשב וריכוז ואימפולסיביות, בעיקר מתבטא בקשיים רגשיים ובחרדות רבות. האם אתה יכול להמליץ לי על מכשיר שיכול להתאים לגיל הילדה?

שלום רב לך אם מודאגת בהמשך לשאלתך התמונה אותה את מתארת לגבי ביתך דורשת הערכה רפואית התפתחותית מקיפה נוספת על מנת לקבל תמונת מצב יותר ברורה. יתכן וימליצו על סידרה של טיפולים כמו ריפוי בעיסוק, פסיותרפיה, וכד'. מנסיוני הקליני הרב והמגוון איני ממלית על מכשיר נוירופידבק לבחתך בת ה 6 . המכשיר לא מתאים לבעיה ולגיל ביתך. אשמח להתעדכן 0546670570 תודה על פהייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

איפה אתה ומה שלומך.

אני חוששת שהמטפל חושב שהוא לא יכול לעזור לי עוד. למעשה ,הטיפול בסדר,אני צריכה להסתגל.אבל אני התלוננתי שאני לא מתקדמת.וידוע שהוא רגיש לכך אני לא יודעת אם להתעקש ולהתחנן .יש לי הרגשה שהמטפל נחוש. אני זקוקה למסגרת טיפול. מדמיינת שאפתח ואתפתח עם מטפל אחר. אבל, הייתי רוצה לא לפצל את השלבים. לנסות להשתנות באותו הטיפול. גם חבל לי שהמטען שקיבלתי מהמטפל הנוכחי יניב תזוזה במסגרת אחרת. מצד שני,אני עייפה מכדי להתחנן ופשוט רוצה בדחיפות לפעול בגלל מצבי. בנוסף איני רוצה להכאיב למטפל בהצגת תחינות ובעיות. כאילו שהטיפול לא השפיע. הטיפול השפיע מאד אבל עקב סגירותי ,לא הצלחתי להפיק את המירב. ברמה המעשית-לא השתפרתי. האם לכתוב למטפל שאני לוקחת הפסקה ומנסה להסתדר עם עצמי,ושאם אצטרך אבקש ממנו שוב לחזור.בעוד שבועיים נניח? להתחנן על פגישה קרובה ? לוותר על המטפל בכלל? הטיפול הצליח לעורר אצלי רגשות חזקים. בלי זה לא הייתי מרגישה דבר.בזמן האחרון, הטיפול היה קשור לכאב.(יותר נכון העלה כאב שכנראה קיים סתם כך, כך שיש לי לאן לקשור את הכאב ועם מה להתעסק. וזה מעייף ) תודה על תגובה. סליחה על הפלישה של מכתבים מפוזרים.

שלום בפגישות האחרונות איימתי שאעזוב. הרגשתי שאני צריכה תגובה אחרת (גישה רכה יותר ) מהמטפל. הדבר נראה לי כתנאי הכרחי להתקדמותי.(הטיפול =שנה.אבל למרות ערכים יקרים מפז ,באופן מעשי לא התקדמתי) בפגישה האחרונה ובזו שקדמה לה הבעתי כעסי. כל הזמן האחרון אמרתי שאייני יכולה להמשיך בטיפול בתנאים שלו. ב3 הפגישות האחרונות כל פעם נאלצתי לבקש במיוחד עוד פגישה בגלל הדרישה שלי. אחרי הפגישה הקודמת-התקשרתי מייד כי הייתי תקועה עם טענותיי בסוף הפגישה. חרדתי שיסרב. אבל לבסוף הסכים. בפגישה האחרונה-שאלתי בין השאר את המטפל: האם אתה חושב שהשתפרתי בשנה האחרונה? כל מה שחיפשתי אצלו הוא היענות וגישה רכה. ואילו הוא חושב שמאסתי בטיפול .טען שאני רק רוצה להוכיח כמה הוא גרוע. למעשה-לא יכולתי להקשיב להסביריו על התנהגותו באירועים קודמים-דווקא מפני שאיני מאשימה.טען שלא נותנת לו להסביר.אבל אני רק רציתי לשמוע היענות. בסוף הפגישה קפץ ממקומו. אני סירבתי לקום.ביקשתי שיגיב.אמרתי:"אחרי כל מה שהשקעתי אני רוצה להבין.." למעשה אני רוצה היענות.אבל בגלל מתח רב יצא ההיפך. המטפל ניצל את הענין וסיים את הטיפול. כשביקשתי בסמס פגישה-ענה שהטיפול הסתיים עקב התנהגותי האלימה.(נתקעתי על הספה פחות מדקה..היתה לי הרגשה נוראית) נדמה לי שהוא חושב שאני חזקה יותר ממה שאני כרגע. למעשה, אין לי דבר להיאחז בו.כואב מאד להרוס כך.איני רוצה להיות כפויית טובה והטריד במכתבים ולהרוס בכך את הטוב שנתן לי. הייתי רוצה לאמר שאני יכולה להפסיק ולקחת את הטוב שנתן לי אבל אני יודעת שזקוקה למסגרת זו כרגע. אלא שרציתי לשנות אותה. ולא הצלחתי להתקדם בעינייני.. רציתי לכתוב למטפל שאקח הפסקה ואולי יקבל אותי בעוד שבועיים. אבל אני חושבת שהפסקה כזו תזיק . הוא לא עונה ל2 אימיילים . אציין שהוא מדריך ומנוסה מאד. מה לעשות?

1- מה הקשר בין פסיכופט להתעללות מינית בבני זוג ? האם פסיכופטים מסוכנים גם לילדיהם?האם אבא פסיכופט יכול להתעלל מינית בילדיו? מהן גבולותיו ? 2- האם פסיכופט מסוגל להרגיש אהבה כלפי בן זוג? ילדים?

שלום אודי, האם מקובל להתכתב עם המטפל לגבי נושאים שמועלים בטיפול?, אני פשוט מרגישה שפגישה שבועית היא "קצת מידי", גם כי בד"כ לוקח לי הרבה זמן "להתחמם" ולהתחיל לדבר, וגם מכיוון שהדיון שמתחיל בפגישה לא מסתיים עם תום זמן הפגישה, ועד לפגישה הבאה כבר "קורים דברים" ואז מדברים עליהם, ואז בעצם יש הרבה דיונים שהתחילו ולא מוצו. אולי אם נעשה זאת יהיה בכך ייעול של תהליך הטיפול, אולי אני ארגיש שאני מתקדמת, כי על אף שאני כבר שנה בטיפול, אני לא מרגישה שהתקדמתי, אמנם אני לא "באותו מקום " שהייתי בו, אבל לא מן הנמנע שלזמן שחלף יש חלק נכבד בשינוי. מנגד, אני חוששת "להגדיל" את זמן הנוכחות שלו בחיים שלי, גם כך אני מוצאית את עצמי חושבת עליו לא מעט (הוא מודע לכך). תודה.

אודי, שלחתי הודעה ולדעתי היא פרחה ומתעופפת לה אי שם בחלל..שולחת שוב פעם.. מאמין ?? אמא צביה נוסעת שוב פעם...אמרה שנוסעת משלישי הבא עד רביעי שלאחר מכן.. עד עכשיו לא כל כך זכרתי שאמרה שנוסעת,לא חשבתי על כך ולא הרגשתי כלום. גם עכשיו אני מרגישה קצת אדישות...רוצה לבקש ממך...אודי, בבקשה...תאמץ אותי..מסכים ???? אל תלעג לי על זה,בבקשה...

אודי, כן, אמא צביה נוסעת שוב, מאמין ?? נשמע הזוי..??? אתה יודע אודי, היא אמרה לי כבר די מזמן שהיא נוסעת שוב בשלישי הבא בצהריים ונפגש שוב רק בחמישי שלאחר מכן לא כל כך זכרתי את מילותיה אלו ופתאום נזכרתי בהן עכשיו...רוצה לבקש ממך....אתה מסכים לאמץ אותי ???? ..אל תלעג לי ..בבקשה..

.

רגע רואה שחור ורוצה לוותר על הכל ורגע שוכחת נרגעת ומצליחה להחזיק מבלבלת ומבהילה את המטפלים. (מה? המצאתי אבחנה חדשה?) לא מוצאים מה הטיפול הנכון היה כבר עדיף משהו קבוע מכריע לכאן או לשם מ ו ת שת

אני מרגישה נורא לבד. היה לי טיפול נוראי . אני לא מסוגלת להיות עם עצמי . אודי ..

שלום אודי, אבא שלי כבר 5 שנים אינו עובד, יש לו פריצות דיסק ובעקבות כאב בלתי נסבל הוא יצא לחופש מחלה (לפני 5 שנים) ובזמן הזה הוא פוטר מהעבודה. אני יודעת שבאותה תקופה היו לו בעיות בעבודה ואי הסכמות עם האחראים ועצבים בבית כפי שהוא הגדיר. מאז הוא כבר לא עובד, כל היום רק רואה טלויזיה ועסוק בביקורים אינסופיים אצל רופאים בחיפוש אחר טיפול מתאים. ומספר רופאים אמרו לו שהכאבים שהוא מתלונן עליהם ותוצאות הבדיקות וההדמיות לא תואמות, כלומר לפי הבדיקות זה לא אמור להיות כאב כה חזק כמו שהוא מעיד ויכול להיות שמדובר בבעיה נפשית. לאחרונה ביקרנו אצל רופאה שיקומית שאמרה שאכן מדובר בכאבים אבל זה ביטוי של הנפש. כמו כן אבא שלי כשיוצא מהבית הוא משתמש בקביים שלא הומלצו ע"י אף רופא אלא היה מיוזמתו ובבית הוא הולך ומתפקד בלעדיהם וזה עובדה לכך שהוא לא באמת צריך אותם. הרופאה השיקומית העירה גם על הקביים ואמרה שהוא לא צריך אותם וזה רק על מנת להציג תמונה של מסכן ולהסביר לציבור בחוץ למה גבר בריא לא עובד כבר כ"כ הרבה זמן. בבית האוירה מאוד קשה, אני לא גרה בבית ומגיעה פעם בשבועיים וגם כשאנחנו נפגשים יש תחושה שאין על מה לדבר, ואבא תמיד אומר שהקשר שלנו לא כמו שהיה פעם. לאמא מאוד קשה כי היא עובדת המון והיא מתוסכלת מזה שאבא לא עובד ולא עושה כלום עם עצמו. מצד שני אבא נהיה מאוד שלילי, כל פעם שמבקשים לקבוע איתו משהו אז הוא אומר שהוא לא יודע איך הוא ירגיש זה תלוי. וכל דבר שמנסים לגרום לו לעשות, לשנות אז הוא אומר שהוא יעשה את זה בקצב שלו וכשזה יהיה מתאים והבעיה שזה אף פעם לא מתאים. אני לא יודעת איך לעזור לו ולשקם את היחסים. בקרוב תהיה לו פגישה עם פסיכולוגית וסוף סוף הוא נפתח לכיוונים אחרים אבל קשה לו להכיר בעובדה והוא עדיין לא בטוח שהוא באמת צריך את זה אף על פי שאני דוחפת אותו לעשות את זה ומנסה לשכנע אותו שינסה. המצב הזה מאוד מתסכל אותי, במיוחד אחרי השיחה עם הרופאה השיקומית וזה שהוא לא מוכן לוותר על הקביים ואני לא יודעת האם אני צריכה לתמוך בו ולתת לו לעשות את זה בקצב שלו (אני לא יודעת אם זה תירוצים שלו או ייעשו מתישהו) או שאני צריכה להתעקש ולהיות קשה יותר?? אני לא יודעת איך להתנהג איתו, איך לעזור לדברים להסתדר ולאבא לצאת מהמעגל שלו. תודה רבה.

יש לי שאלה קצת מוזרה: האם קיימת סיבה כלשהי שבגללה מטופל יהיה רשום במעין "רשימה שחורה" המזהירה אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אודותיו? לדוגמה, אם הוא מרבה להחליף מטפלים, נתפס כלא רציני ולא מתאמץ, אינו מסוגל לראות את המציאות או נתפס כסתם מבזבז זמן? או אולי אם הוא היה פעם מאושפז? אני שואלת מכיוון שבעבר הייתי אצל מטפלים פרטיים שונים ואיכשהו הם ידעו זה על זה ואף יצרו קשר ביניהם. תופעה זו חוזרת על עצמה כל הזמן וחשוב לי מאד להבין באיזה מצבים מקובל לנהוג כך וכיצד עובר מידע כזה בין המטפלים. תודה מראש.

היי אודי, אני לא יודעת אם יש איזו שאלה או בקשה, שוב אני מנהלת דיאלוג ביני לבין עצמי לעיניך אך לא ממש אתך, כל פעם שאני כותבת אני מתחרטת ולא "באה" לכאן לאיזו תקופה, אין אפילו אומץ לראות מה כתבת לי בחזרה רק אחרי איזה זמן... בהזדמנות זו אני מודה לך מאוד על כל הדברים שכתבת לי. העניין העכשווי הוא כזה - הייתי רוצה להפסיק לחשוב על הפסיכולוג ולדמיין אותו בצורה האובססיבית למדי כמו שאני עושה עכשיו. המחשבות/דמיונות האלו מצד אחד גורמים לי לאיזו תחושה קטנה של סיפוק שיש סופסוף מישהו שמטפל בי, רואה אותי, שכנראה עונה על איזה חוסר משמעותי אולי אפילו ראשוני בדבר הלא ברור הזה שנקרא "עצמי" וכנראה דרך זה אני יכולה להרגיש קצת יותר בטוחה, קיימת או אנושית . מצד שני , כל המחשבות האלו על הפס' , זה גורם לי לדחייה מעצמי מהחולשה המטופשת והתלות הזו במי שבסה"כ בשבילו אני עוד מטופלת ושום דבר מעבר לזה. החד צדדיות הזו יש בה משהו לא הוגן משום שהוא בוודאי לא חושב עלי, גם לא צריך לחשוב עלי , בטח לא עכשיו כשהוא בחופשה. אלא שמשום מה הניתוק המדומה ממנו מכאיב לי, וכאב זה משהו שאני לא רגילה אליו קשה לי לשאת אותו. זה כואב, אני מרגישה נטושה או דחויה בעוד שבאופן רציונאלי לא קרה שום דבר, ואני דווקא בעד זה שאנשים עובדים יצאו לחופשה. זה מפריע לי לחיי היום יום, זה נראה לי מטופש ומשפיל לספור את הימים (באופן שגרתי אני סופרת את השעות), הכמיהה הזו מוגזמת לחלוטין ואני לא יודעת איך להפטר מזה, וחושבת שאולי אני בכלל לא צריכה את הקשר המיותר (והמסובך) הזה אני מדמיינת שבפגישה שאחרי החופשה אנחנו נפרדים סופית ביוזמתי, זה מרגיע אותי לכמה דקות. לפני כמה שנים (כאילו בגלגול אחר) לא היו לי למעשה קשרים ממשיים או רגשיים עם אף אדם במציאות, זה קצת מוזר לאור העובדה שאני נשואה לא מעט שנים ושאני אמא, גם היום אין לי למעשה "חברים" פשוט לא קיים אצלי הצורך הזה, טוב לי לבד, ובכל זאת זה לא כמו שהיה, אחרת כנראה לא הייתי כותבת אליך. בברכה רחל

שלום דר' אני בן 35 ועולמי חרב עליי.לפני שנתיים קיבלתי דום לב ומאז אני מטופל בתרופות מצבי הפיזיולוגי תקין למעט פגיעה בינונית בחדר שמאל.אני מזה שלושה חודשים פרוד מאישתי וחמשת ילדיי .איבדתי את מקום העבודה שלי .ועלתי 20ק"ג במשקל .אני מרגיש שכל עולמי חרב עליי אני כל הזמן במיטה אין לי כח לעשות כלום ולאחרונה אני חושב על התאבדות אך אני מפחד בגלל שאני אדם מאמין ויודע מה המשמעות של התאבדות מבחינת הדת .אני לא אדם פסיכוטי או בהתקף פסיכוטי אני מודע היטב למעשיי אבל אני פשוט מרגיש שאין בשביל מה לחיות יותר.איבדתי את מישפחתי את עבודתי ואת הביטחון העצמי שלי והכי חשוב את שמחת החיים שלי .אני פשוט מדמיין כל הזמן מה יקרה אם אני אבלע 10 כדורים של קרבידלול 6.25 אבל אז עולה לי תמונת ילדיי וזה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים. דר' מה עושים?איך מתמודדים עם גירושים.איך מתחילים חיים חדשים בגיל 35?.מה לעזאזל עושים עם הכאב ?הכאב כל כך עצום שנראה שהמוות מתגמד לעומתו.ממתין לתשובה דחוףףףףףף.תודה

שלום רב, מאז שאני מכירה את עצמי יש לי פחד ממקומות סגורים בחודשיים האחרונים החלו חרדות מוזרות ביותר שמפריעות לי בחיי השיגרה חרדות ממקומות פתוחים אוטובוסים בניין לא מוכר או מוכר להיות בבית לבד זה מתבטא בחוסר נשימה לחץ ופניקה יש לציין שהכלסטרופוביה לא הפריעה לי כל כך אך התופעה החדשה הנ"ל ממש משתקת אותי למרות שאני לא נותנת לה להשתלט עלי הכוונה אני כן עושה דברים שקשה לי איתם אני לא מוותרת לעצמי אך עדין זה קשה ואני לא מוכנה לחיות בצורה כזאת מה עלי לעשות בנידון יש לציין שאני אדם עם ראש על הכתפיים אמא לילדים עצמאית חברתית שאלה נוספת אני בהריון האם יש קשר לשינוי שהגוף עובר למה שאני מרגישה? תודה.