פורום פסיכולוגיה קלינית

כמה שזה נעשה חשוב עבורי ההודעה הזאת....מעניין אותי האם היא חשובה גם עבורכם, שאר הכותבים?

היה לי יום נוראי, אני מרגישה נורא ואיום, מרגישה מגעילה ועצלה ומאוד רגרסיבית עושה כל מיני דברים מטופשים ומגעילים ממש כמו איזה ילדה מפגרת, בא לי פשוט לא להיות, ככה לפחות לא אגרום לנזקים לאף אחד. אולי הייתי צריכה להתקשר או לבקש פגישה נוספת או משהו כזה ולא לכתוב כל מיני הודעות ולהרגיש כמו טפילה . אני ממש מצטערת על הנימה הפסימית והמכבידה. אבל מצד שני יש לי מן מחשבה כזו שאם תגיד לי שיהיה בסדר אז לפחות מחר בעבודה יהיה טוב, אני יודעת שזה קצת חשיבה מאגית, אם בכל זאת לא יהיה הכי בסדר אני מבטיחה לא להאשים אף אחד, אבל נראה לי שיהיה טוב, הכל סבבה. תודה ולילה טוב.

שלום, שמי שירה ואני עו"ס במשפחתון אומנה לילדים בסיכון בדרום, רציתי לשאול אם אתה מכיר מקור טוב של חומר עיוני שמומלץ על מנת לערוך דיון עם צוות לא מקצועי המטפל בילדי אומנה ומתמודד עם התנהגות מינית של ילדים מגיל 7 עד 13. ברצוני לעזור להם להפחית חרדה ולהבדיל בין התנהגות מינית נורמטיבית של ילדים בגילאים אלו והתנהגות לא נורמטיבית ודרכי התמודדות. אודה לך אם תוכל לחזור אלי בהקדם. תודה

פעם אחרונה השארתי אותך עם אינפורמציה לא קלה, אפילו קשה. מאז רציתי לעדכן, לספר, עד עכשיו לא הגעתי לידי זה. כנראה שעכשיו אני מוכנה, מה שקרה היום עורר בי את הצורך לפתוח, וגם להיעזר בך. כשפגעתי בעצמי אז, למעשה בדקתי את הגבול החדש שלי; היה זה לאחר שחזרתי לטיפול אחרי שנה שעזבתי, (ואחרי 4 שנים + לטיפול). לא ידעתי איך לאזן בין ; טוב לי, אני מרגישה ועובדת עם זה, אני מתקדמת, אני יותר אסרטיבית, אני מתמלאת בחמלה ומתחזקת.. - לבין - התלות, הצורך במטפלת, בטיפול. והרצון גם לסיים אותו, כי אני רוצה כבר לבד. כמו ילד שמבקש לעשות דברים לבד. הוא רוצה כבר לגדול. להיות גדול. זהו צורך ורצון טבעי ובריא מאוד. כל אחד מן הצדדים היה שייך לתקופה אחרת. מעולם לא חוויתי אותם יחדיו. כשאני חווה קונפליקטים שמסעירים אותי במיוחד - כל השאר מתבטל, או שאני לא מרגישה, או שאני רק מרגישה כעס כזה עצום או אבוד שממש קשה להכיל אותו.. ואז מה שקורה זה שאני לא מסוגלת להרגיש ש ו ם ד ב ר א ח ר וזה משגע. ומקשה עוד יותר. זהו מתכון בדוק לפגיעה עצמית - אם אין יכולת הכלה (או שיש אך בורחים ממנה - במעטים מן המקרים) אני אז ברחתי, בחרתי לא להשתמש בה. למרות שידעתי שיש לי. הייתי חייבת לבדוק אם זה אמיתי או לא. היום אני מרגישה חמלה עצב וגם צער לגבי המקום הזה... ברור לי כי המקרה הספציפי הזה היה צריך לקרות, הוא הרי לימד אותי את הדבר הכי חשוב והכרחי להמשך חיי, בלי המטפלת פעם/פעמיים בשבוע. לחבר בין הדברים. לאזן. גם וגם. זה שיש בי יכולת הכלה, לא סותר את הרצון שלי בעזרה, זאת רק אני שפעמים דורשת מעצמי להכיל את עצמי לבד, ולמעשה יש פה פחד להיעזר.. המקרה הזה הראה לי עד היכן אני יכולה להגיע עם עצמי, ומה הכוחות החזקים, הטובים והרעים שבי. הצלקת הזאת מראה לי עד כמה אני צריכה לשמור על עצמי באמת. כמה אבסורדי. כך נכון. במבט אל ידי, עכשיו, יש את המפגש הזה. יחד עם זאת, אני סוערת עכשיו, וגם מעט רגועה, כי אני כותבת. היום, אחרי תקופת ארוכה של עיבוד הפרידה - סיימנו את הטיפול. בפגישה האחרונה, אך לפני שעות מספר.. היא שאלה אותי איפה אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים, תגובתי הייתה מוזרה, לא היה לי קל עם השאלה הזאת, לקח לי מעט זמן להבין; אילו רק בגלל הקונפליקט וקשת הרגשות שהיא העלתה. בשאלתה, היא ניפצה לי את הנעימות שבסיכום, אולי גם מעט אופוריה שהייתה שם. למרות שהסיכום גם מאוד רגוע, נכון ומציאותי. המטפלת שלי העלתה בסיום את הפחד מפני הלא נודע, העתיד. אני כמובן לא רציתי לסיים כך. אני רציתי לסיים עם הנעימות, והיא רצתה להראות לי שבחיים זה לא הכל נעים וטוב. היא חכמה, אין ספק. והיא גם צודקת. יחד עם העלת הפחד, היא אמרה גם שבאמת אין צורך לפחד, ולמרות שאני יודעת שזה לגמרי נכון, אמרתי, ספק בשאלה: "באמת אין צורך לפחד.." "אין צורך לפחד" היא חזרה ואמרה שוב, ברכות.. "כי יש מלא אהבה בעולם" אמרתי "נכון. יש המון אהבה בעולם" השיבה אודי. למרות כל זאת אני מרגישה שאני כועסת עליה. מדוע היא הייתה צריכה להעלות בי את הפחד???? מדוע היא לא יכלה לתת לי ללכת בהנאה, לזכור אותה ככה בנעימים.. ובמוכנות שמחה ואוהבת לחיים. אני מבינה אותה - היא באמת מטפלת מעולה, מסורה ומדהימה. המסר שלה נכון. מציאותי. אך גם אני מציאותית. וגם לי יש יכולת לפגוש את הפחד! ואני לא חושבת שאני צריכה לפגוש אותו בכח!!! התגובה שלי לכל אלה.. רק מראה לי שהפחד שם ישנו.. והוא גם מאיים עלי. ולכן זה מחרפן אותי. מחרפן אותי כן. אבל אני חושבת שזה גם בסדר לבקש להתמודד דבר דבר, כל עוד היא יודעת שאני מסוגלת להתאמת עם החיים עצמם. הנה, עכשיו אני מתאמתת..! והבקשה שלי ממנה פשוטה - אל תכפי עלי לראות את מה שאני יודעת אך לא מתעמקת בו כי אני עוד לא שם. וכל עוד אני לא צריכה להתמודד עם זה - לא בכח!!! והיא לא כפתה... אלא רק שאלה שאלה לגיטימית.. וראה מה היא קיבלה חזרה, ושיקפה כמובן. בקיצור, זה לגמרי שלי. אבל לא אכפת לי. אני גם כועסת עליה. אני נזכרת עכשיו במטפל אשר פעם הפגיש אותי בכח עם העובדה שאכן קיימת אופציה להתאכזב, ואני כעסתי עליו כל כך... היום אני יודעת כי השיח הזה הוא אחד המשמעותיים ביכולת שלי להכיל שינויים. אכזבות. מבלי לברוח ולהתנתק. זה מקביל בדיוק למה שקורה היום, אני יודעת שיום אחד הארוע הזה יחשל אותי במיוחד. אבל עכשיו - הקושי מדבר. וגם טוב שכך. היום, יכול שהכעס קיים בי עכשיו במעטה לפחד שהיא העלתה בי בפגישה האחרונה. (למה היא מעלה בי פחד דווקא בפגישה האחרונה????????? ומשאירה אותי עם זההההה.....) ויכול שהוא קיים בי כדי להגן עלי מלקלוט שאנחנו למעשה נפרדות. נפרדנו. אני מבינה את זה אך לא מצליחה לעכל. אני נעה בין הבנה שכלית להתנהלות רגשית אחרת. העובדות בשטח, הכעס לגמרי עוד כאן. ואני לא בוכה ומתייפחת על כי ניפרדנו, אלא עסוקה בלכעוס, מה שעוד יותר מחזק את ההבנה כי זאת הגנה.. אודי. אני מנסה עכשיו לעשות משהו עם הכעס הזה. עם ההגנה הזאת, לכן אני כותבת. אך הגוש בגרון רק גדל וזה אולי אומר כי הבכי קרוב לבוא אני צריכה עזרה עם זה אודי. מילת נחמה. איסוף. משו. כן. אני ממש צריכה להיאסף מן הפחד הזה. טוב שיש לאן לחזור. לאן לפנות עם זה. תודה. ~נילי~

גם פה קצת נעשה חוסר עקביות, מרגישה שמשהו משתבש לי, קשה להסביר במילים כרגע.....

מאוד שמחתי לקרוא את הודעתך זו. לא שמחתי על הקושי שלך כי אם על הרגשתך שגם את מרגישה שמשהו נעשה כאן פחות עקבי.. אני גם מרגישה כך. את יודעת מיכל, פתחתי הבוקר את הפורום של אודי בחשש שמא גם בשלישי הזה לא אראה את ההודעה "הרגילה" שלו לגבי יום מנוחה.. זוכרת ? בשבוע שעבר יום שלישי נשאר "יום מיותם" כזה..ועוד עם הרבה הודעות שנשארו להן אדומות ונזופות בצד.. הרגשתי שמשהו משתבש פה..נעשה קצת פחות בטוח ולא ידעתי לומר במילים..גם חשבתי שאולי הכל נדמה לי .שהכל רגיל לגמרי ורק לי נדמה. בהודעתך זו "שמעתי" אותך אומרת לי :" זה לא נדמה לך"... תודה לך מיכל. במבי.

שלום ד"ר אודי שמי שירה ואני בת 29. התחלתי לפני חודש טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג מדהים. כבר מהטיפול הראשון הרגשתי שאני מתאהבת בו לגמרי. ההתאהבות הלכה וגדלה תוך מס' שבועות כבר לא יכלתי לחשוב על דבר אחר מלבדו. סיפרתי לו בפגישתנו האחרונה על התאהבותי בו. הייתי מודעת לגמרי לכך שזו רק אשליה (גם אני וגם הוא נשואים..) ושזה יעבור לי באיזשהו שלב וגם אמרתי לו את זה. אבל לאורך כל הטיפול האחרון הרגשתי שהוא ממש מאופק ורציני כזה ואני מניחה שזה בגלל שסיפרתי לו על ההתאהבות. רציתי לשאול-איך מטפל אמור להגיב על הצהרה כזו מצד מטופל? האם הוא לא אמור לשדר ש"זה בסדר" ו"עסקים כרגיל"? הוא לא אמור להרגיע, לנסות לראות מאיפה זה בא ההתאהבות הזו? כי לי זה ממש הרגיש כאילו הוא לקח את זה קשה וזה השפיע עליו בטיפול..וממש רע לי עם זה שסיפרתי לו..מה אתה אומר?

שלום רב, אני עומדת להנשא בעוד כמה חודשים. לאחרונה מעיקות עלי מחשבות וכעסים כלפי בן הזוג שלי לפני השינה בעיקר. חרדות מהתנהגותו שלעיתים פוגעת בי ומעליבה אותי בדרך כלל בן הזוג שלי מבטל זאת ואומר שאני רגישה מדי. בעיקר למשל בדיחות שוביניסטיות או אמירות על אופן התנהלותי (למה אני לאמנקה מספיק את הבית) מאד קשה לי עם הציניות שלו ולפעמים אני נבהלת שזה האדם לו אני עומדת להנשא וחוששת מהחיים המשותפים יחד. כמו כן הוא גם נוחר מאד דבר שהלך והחמיר עם הזמן וכעת אני גם מנסה לישון וזה לא מצליח גם בגלל הנחירות וגם בגלל המחשבות. בעבר היינו רבים יותר אולם מאז שהתחלנו ללכת לטיפול זוגי אני מנסה להדחיק סיבות למריבות אך זה נראה מטפל בסימפטומים ולא בשורש והכעסים עליו קיימים עדיין ומדירים שינה מעיני. אני אוהבת אותו אך מודאגת מאד מהעתיד המשותף וגם מכך שאולי גם הוא חרד וכועס עלי ואני מרגישה זאת גם בדרך עקיפה כי אולי גם הוא חושש לריב איתי. בקצור אני מנסה לפתור את זה בדרך של הבנה וקצת מיואשת כבר. על עזרתך אודה...

אסטרוגן כהורמון, איך הוא משפיע על התנהגות? אני שואל את זה משום שאני יודע שטסטוסטרון גורם להתנהגות עצבנית ולעוררות מינית, אז לאסטרוגן יש השפעה התנהגותית גם. . . אני צודק?

שלום, אשתי ואני רוצים לנסוע לחול ל 5 ימים, חשבנו להשאיר את בננו התינוק בן השנה וחודשיים לטיפול אצל הסבים אותם הוא מכיר היטב. האם יש עם זה בעיה?

מחפשת מאמרים בנושא מבחן הצבעים של מקס לושר

שלום, אשמח לייעוץ. לפני כמה חודשים החלה אצלי תופעה מוזרה. אני פתאום מתנתקת מהסביבה לכמה רגעים ואז אני במצב של מעין חלום בהקיץ. אני כאילו נמצאת במקום אחר, חולמת בהקיץ, רואה דברים שהם נותנים לי תחושה של זיכרון אבל כשאני מתעוררת חזרה אני לא זוכרת מה ראיתי ואם אני זוכרת הבזקים אז אני מבינה שזה לא זכרונות שלי ואלו דברים שמעולם לא קרו לי למרות התחושה בזמן שאני חווה אותם שהם כאילו זכרונות. התופעה מגיעה בערך פעם בחודש כמה פעמים באותו היום ובזמן שאני כביכול חולמת בהקיץ אני מרגישה חרדה מאוד גדולה ואני עדיין שומעת את כל מה שקורה מסביבי ולפעמים אני עדיין עושה פעולות שגרתיות תוך כדי, בצורה אוטומטית (מוזגת שתייה, מקפלת בגדים ואפילו מצליחה לדבר). דבר נוסף, במהלך ההתקף הזה (או מהשזה לא יהיה) שום דבר מוחשי לא נראה לי אמיתי... ממש אשמח לייעוץ או הכוונה מה זה יכול להיות. תודה, דנה.

את התחושה של מעין ניתוק וחלימה בהקיץ אני מכירה היטב, זו תופעה שמלווה אותי משחר ילדותי, במשך שנים הגדרתי את עצמי כמכורה לחלומות בהקיץ שהם לא שלי כי אני לא קיימת באותם חלומות וחשבתי שאו שאני מאוד מוזרה או שאצל כולם זה ככה אבל זה משהו שלא מדברים על זה, זה כאילו שיש שם מישהו אחר שהוא לא אני, וזה בעצם מה שהיה כל כך נעים נוח וקסום בעניין הזה, במצבים של מתח וחרדה זה היה (עדין לפעמים אך הרבה פחות) מתגבר. אצלך, לפי מה שכתבת זה ממש לא נעים ויש את התחושה של ה דה ראליזציה, שהכל נראה לא אמיתי. אלא שלומר שזה לא "אני" זו כמובן אשלייה (טיפשי ביותר מצידי אבל אני זוכרת שממש הוכיתי בתדהמה כשנאמר לי שזה רק אשלייה) אלו החלומות והזכרונות שלי וכל אותם "אנשים אחרים" הם גם סוג של אני (או "אנים"), ומלבד זאת גם במצבים של ערות ישנה בעיתיות, בגלל הניתוקים (ובמקרה שלי גם בגלל כל הזהויות , זו בהחלט הפרעה מוזרה). ויש לתופעה הזו כמובן שם והגדרה מקצועית . זה קורה בגלל מצבים טראומטיים מתמשכים. האם קרה לך משהו לאחרונה? או כשהיית ילדה?

לא ברוך השם לא קרה לי כלום כילדה. וזה גם לא שאני חושבת שאלו זכרונות לא שלי. ההרגשה של הדברים שאני רואה היא הרגשה של זכרונות אבל רוב הפעמים אני בכלל לא זוכרת מה ראיתי שבריר שניה אחרי הניתוק. ואם אני זוכרת אז זה כמו חלום כזה מבולבל שמתערבבים לי בו דמויות מהחיים שלי בלי ממש הקשר אמיתי. המליצו לי לגשת לניורולוג... רציתי לדעת אם יש גם תופעה פסיכולוגית כזו או שזה יכול להיות רק משהו שקשור לתפקוד המוח? תודה!

שלום, אשמח לקבל המלצה על מטפל מנוסה בהפרעות חרדה באיזור תל אביב. תודה

שלום רב לך אשמח לקבל יותר פרטים על מנת להמליץ לך על מטפל וסוג טיפול מתאים . לא כל חרדה דומה.... תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

מדובר בהתקפי חרדה הפוגעים באורח חיי ומכניסים אותי למעגל "הימנעות" . אני בת 21. אודה לתשובתך.

אני לא יודעת אם היא עדיין מטפלת או מטפלים שהיא מנחה היא פיתחה שיטה לטיפול בחרדות בתת מודע וזה פשוט עובד היא טיפלה באחותי לפני 5 שנים ומאז אין לה חרדות

שלום, האם יש אמת בדבר ש...רבים הולכים ללמוד מקצוע טיפולי מפני שבאיזשהו מקום, הם צריכים טיפול בעצמם ? זאת אומרת שהטיפול באנשים, עונה על צורך שלהם (מודחק או לא מודחק), לקבל טיפול. תודה

עודד, אמנם כפי שנאמר לך מטפלים אינם פונים לתחום הטיפול כדי לקבל טיפול, אלא להעניק אותו לאחרים, אולם יש אמת בסברה כי מטפלים פונים לתחום טיפולי מתוך הזדהות עם מקומם של המטופלים, ולעתים קרובות לאחר שהתמודדו הם עצמם עם "פצעים נפשיים" כאלה או אחרים, כך, קארל יונג תיאורטיקן מראשית ימי הפסיכואנליזה טבע מונח שנקרא ה- wounded healer, המרפא הפצוע- בהתייחס למטפלים כנמצאים בשני עברי המתרס, וכמזוהים הן הם הצד הפצוע, והן עם הצד המטפל.

מקשיבה ל http://www.youtube.com/watch?v=3t4g_1VoGw4 ושוב מקשיבה,ושוב.. ו ??? ...סתם..הכל סתם..סתם..

http://www.youtube.com/watch?v=_zY_cM0_6vA (בוב דילן המקורי) לא מתיפיף כמו הגרסה של פיטר פול ומרי, הרבה יותר חזק אמיתי ומחוספס. אם כבר "סתם" אז שיהיה סתם אמיתי.

היי יש לי שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן... קורה לי הרבה פעמים שאני מתפרץ מצחוק וקשה לי להפסיק... אני לא מבין למה זה קורה.. ולפני שזה קורה אני מודע לזה שזה הולך לקרות ואני פשוט לא יכול לעצור... ממה זה יכול לנבוע?

.............

אודי שלום, מסתכלת על כל הנקודות האדומות,מבינה שאתה עסוק ותוהה מתי תענה לכלם...("זה לא כל כך נעים לראות גן סגור"..)וגם אני בתוכם, מוצפת ברגשות קשים...מסתבר שבני הקטן זקוק לטיפול רגשי כמו הבן האמצעי..ממש משפחה בטיפול...ותוהה האם אני אמא כל כך גרועה??????האם זה בגללי שהם זקוקים לטיפול? מה עשיתי לא נכון? האם בעיות רגשיות נובעות מסביבה או תורשה????? האם שילוב??????מרגישה אשמה שאני לא יודעת לגשת אליהם בצורה נכונה...האם בעיות רגשיות קשורות גם לקשב ןריכוז??? וזה קשה במיוחד לאחת שעוסקת בתחום קרוב...מקווה שתמצא את הזמן לענות...

אודי, קודם כל טוב שאתה כאן...יודעת שבעיות של קשב וריכוז קשורות לרגשי אבל הם עוד קטנים...אחד בן 9 אבל השני בן 5....וכבר? לא יודעת למה אבל אשמה מלווה אותי...והם דורשים המון כוחות גם פיזיים וגם נפשיים שאולי אין לי אותם כי גם אני בטיפול......ולהכיל את כלם זה קשה....

שלום רב! אני לאחר תאונת עבודה משנת 2007 ובצילום גילו לי שתי פריצות דיסק ועיגון של חוט השידרה מאז אני סובלת מאבים ואף נכנסתי לחרדה כי בעצם אני לא מצליחה לתפקד בגלל הכאבים מאז התאונה הייתי אצל סוללה של רופאים המתמחים בעמוד שידרה והייתי אצל נוירוכירורג איכשהו רפא אחד היה צריך את האישור של הנוירוכירורג על מנת לבצע איזשהו הליך של צריבת הדיסק הנוירוכירורג המליץ על ניתוח של חוט השידרה מחששות שלי ושל בעלי הגענו לרופא נוסף ואמר שאני סובלת מפיברומיאלגיה בשל כל התסמינים מהם אני סובלת והפנה אותי לרמטולוג (עדיין לא פניתי אליו) אך הפניה שלי אלך כרופא פסיכולוג היא עקב החרדות מהם אני סובלת ומטופלת בויפאקס מקבלת אותם מרופא המשפחה שלי מעולם לא פניתי לפסיכולוג או פסיכיאטר השאלה שלי באה עקב מקרים חוזרים ונשנים שקורים לי מאז שאני בבית ולא מצליחה לתפקד בלילה אני בקושי נרדמת ובבקרים קשה לי לקום, לכן לעיתים אני נרדמת שוב על הספה ופיתאום יש לי תחושות שמישהו מחזיק אותי חזק לספה ולא נותן לי לקום הפחד שלי שזה מכניס אותי לעוד יותר חרדות ופחדים האם אני צריכה לראות פסיאטר או פסיכולוג, כי אני פוחדת שרני מתחילה "להשתגע" אני אמא לשלושה בנים מקסימים גם ככה בגלל הכאבים אני לא מתפקדת ועכשיו זה אני לא יודעת מה לעשות אודה לך על תשובה מהירה ואולי רופא שאני יכולה לפנות אליו אם צריך? תודה!המשך יום טוב.

דר' בונשטין תודה רבה לך על התגובה וההתיחסות, המשך יום טוב.

הייי כמעט בשני המפגשים האחרונים בסוף המפגש אני מרגישה כאבים בידיים וברגליים שמעיקים עליי הרבה לצאת מהחדר, הרשה שזה מתמשך לכל היום, בפעם האחרונה התעצבנתי ששוב הרגשתי בכאבים ואמרתי למטפלת שאם יש סיכוי שארגיש כך בפעם הבאה אני לא מגיעה, השונה שהפעם הזאת הכאבים חזקים יותר ונמשכן יותר מ 3 ימים, הכאבים לא נותנים לי אפילו לישון בלילה. אודי איך אתה יכול להסביר את הכאבים האלו???? מה אני יכולה לעשות???? מאוד מתסכל ומעיק עליי רוצה לנוח קצת, הכאבים הורסים אותי. אשמח מאוד לקבל הסבר למה זה קורה בנוסף מה אפשר לעשות בזמן המפגש בכדי לא להרגיש בכאבים, ומה לעשות עכשיו בכדי לנוח איך אפשר להיפטר מהכאבים. תודה

מבינה שאתה עסוק, אבל נראה לי שנשכחתי. האם תוכל בבקשה לענות להודעתי מה-19.05 ? תודה, פאי/ אלה

יש לי בעיה שאני מרגיש תחושה של רייקנות , כשאני בבוקר המצב רוח שלי ירוד מאוד ולאחר מכן במשך היום משתפרר אבל גם לא הכי , כאילו גם אני מרגיש שאין לי חשק ליצור דו שיח עם אנשים ולצחוק , כשאני חוזר הבית אחרי העבודה אני חוזר למחשב אני מרגיש כאילו אני סתם עוד מישהו ... אני חסר ביטחון ותמיד גם כשאני יוצא בלי לשתות אז המצב רוח שלי ירוד מאוד , אז כתוצאה מכך אני שותה כשאני שותה אני יוצר דוח שיח אני הרבה יותר שמח הרבה יותר כיף , כי אולי אני לא יודע אולי זה טמון בי השמחה הזאת והכל אבל אולי מחשבות או כל דבר אחר מפריע לי ואני לא יודע מה , וגם כשאני עושה דברים אני מרגיש לא בטוח בכך ואני חסר החלטיות האם מומלץ לפנות לפסיכולוג ?

לא הספקת אותי. פעמיים. בעסה.

רוני יקרה, צר לי שאודי ענה לי והשאיר הודעות מיותמות...ואת אולי מרגישה קצת לבד...אז רק אומר לך שאת בסדר, ואת יכולה... ואולי ההגנות הכרחיות ונכונות לעכשיו וכשתוכלי תצאי ותדברי יותר...את חושבת שאולי כאן את יכולה לשתף יותר? את מוזמנת... ומדוע לא התקיימה פגישה? מנסיון קשה שאין פגישה...איתך, מיכל

לראות פה משהו חוזר...

מרגישה מאוד רע בן הפגישות מטפסת על הקירות ולא יודעת מה לעשות עם הרגות שעולים בי . עושה מדיטציות שרה רוקדת נרגעת ואז שוב הדברים צפים כמו ...לא מצליחה לבכות גם שאני לבד גוש ענקי שחונק והורג וכלום . ואז מה שקורה שמנתחת את הדברים ומרכיבה את הפאזל ומגיעה עם החומרים מעובדים ולא נותנת אפשרות לעבד אותם יחד עם המטפלת . בעצם ממשיכה עם הדפוס של הלבד עם עצמי . מוטרפת מהמחשבות ולא מצליחה להכיל את עצמי יותר ...זה נורא וזה קשה . ניראה לי שאני אשאר קצץ באזור הזה לפרוק קצת בן הפגישות ניראה עם זה יעזור ואלי פחות ילחיץ ויפחיד שאני אפתח תלות במטפלת ..ואז אני אשחרר קצת . תודה

שלום. אבקש לקבל מידע בנוגע לחרדה חברתית. האם היא מתרחשת כתוצאה ממרכיב גנטי, ויכולה לעבור בתורשה? ניתן להגדיר אותה כאינסטינקט? מה הגורמים לחרדה חברתית, ומה עשוי להיות המקור שלה? ג'ני.

שלום. בכל פעם שאני "מעוניינת" באנשים או מתקרבת אליהם, קודם כל לפעמים אני מתקשה בזה. שמתי לב שבכל מצב כזה אני מתחילה לחפש פרטים על אנשים באינטרנט. לדוגמא אני מריצה חיפוש של השם שלהם בגוגל או בפייסבוק, או מחפשת בספר טלפונים וכו'. וכשאני מוצאת מידע "אישי", אני ממש מתרגשת. איכשהו הפוזיציה הזאת של להציץ אל תוך החיים של אנשים מהצד מושכת אותי ונותנת לי משהו. אני לא מבינה בדיוק מה. פעם אחת זה הגיע ממש למקום מוגזם לדעתי. שחיפשתי שוב ושוב פרטים ומצאתי באמת הרבה דברים דרך כל מיני דברים –תמונות, דברים כתובים, משפחה, באמת על גבול הטירוף. בכל מקרה – האם מדובר במצב חולני? באובססיביות? בבעיה עם קרבה? זה מרגיש לי לפעמים ממש כמו אובססיה. אני "חייבת" לעשות את זה. בשביל לא לעשות את זה אני צריכה להתנגד בכח. אני רק אציין לא מזיקה לאף אחד ואני לעולם לא חוצה גבולות של פרטיות או משהו כזה –אני מודעת אליהם ולא אחצה אותם. מדובר במידע שממילא נמצא בצורה חופשית באינטרנט. האם צריך להגדיר אותי כ"אדם בעייתי", האם זאת התנהגות לא נורמלית? האם אני צריכה טיפול מקצועי? אני חושבת שאני אתבייש לדבר על זה בפתיחות עם אדם אחר. תודה!

אודי, החלפתי מחשב, כתבתי את אותו השם ואותה סיסמא והמחשב קלט...לא יודעת נראה לי פתאום שכל אחד יכול לכתוב בשמי, לגלות וכו' (אני לא כל כך מתוחכמת)...קצת מלחיץ...חשבתי שהמערכת קצת יותר מתוחכמת...ובקשר ל"לא אהיה" אולי רצוי להגיד מתי כן תהיה ואז זה ימנע חרדות? או לפחות לכמה זמן אתה צפוי להעדר כי זה לא היה ברור שרק בחמישי לא תענה...בטיפול היא תמיד מודיעה שגם תחזור...אפילו אם אין לך תאריך מדוייק, אנחנו שמים לב לדקויות...ורוצה להוסיף שמנסה הרבה יותר בטיפול מולה, פחות במייל או בפורם הזה....מיכל

שלום לכולם, אני כרגע, נמצא בשנות ה- 20 המוקדמות לחיי. ואני אספר לכם מה עובר עליי בימים אלה: אני מרגיש שהגעתי לאיזה מבוי סתום בחיים. מאז ומתמיד אני זוכר את עצמי כאדם שהוא אדיש לחיים שלו, ללא שאיפות או רצונות מיוחדים. חשבתי שגיוס ליחידה קרבית יתן לי כאפה וידרבן אותי, אבל חוץ מלמרמר אותי ולרסק אותי לחתיכות זה לא הועיל בשום דבר. השתחררתי מהצבא (לפני כשנתיים), עשיתי טיול בארץ בשביל ישראל במשך כחודש, ורק לפני מס` חודשים. התחלתי לעבוד 4-5 ימים בשבוע בעבודה זמנית, שאני לא ממש אוהב. רק בשביל לא להשאר בבית, ובשביל שהביטוח הלאומי לא יפגע בכיסי. . עכשיו, אני מרגיש תקוע. כאילו אני לא רוצה כלום, אני לא מוצא עניין באיזה תחום לימודים מסויים ויש לי נטייה לעזוב דברים באמצע (למשל התחלת פסיכומטרי והחלטתי להפסיק) הכי גרוע שאני בכלל לא מדרבן את עצמי לצאת מהמצב הזה. יש לי את תחומי העניין שלי שאוליי איכשהו כן מצליחים להוסיף לי משהו לחיים. נגינה על פסנתר, רכיבה על אופניים, צילום ומחשבים וקריאה. אבל חוץ מזה שום דבר. גם עם בנות בכלל לא היה לי שום נסיון. השאלה היא איך, ניתן להוציא אדם ממצב כזה אם הוא כמעט ולא מעוניין בשום דבר והוא לא שואף לעשות X - Y - Z. יכול מאוד להיות, שאני זקוק לאיזו דחיפה מגורם חיצוני בדמות פסיכולוג או מאמן אישי. - אני בהחלט לא רוצה להשליך את כל העבר שלי, על ההווה והעתיד כי אני יודע שכן ניתן לשנות דברים והחיים שלי תלויים ב-99% אך ורק בי. הכל עניין של מוטיבציה ושל כח רצון. קצת מדכא אותי לחשוב על זה שאנשים ממש רוצים ושואפים לעשות משהו, ואני לא מעוניין בכלום ולא שואף לכלום, ורק חי מכורח המציאות. שמעתי כבר על המשפט הזה ``שעם האוכל בא התיאבון`` - ייתכן שאוליי זה המצב. ובאמת לפעמים אני בכח מנסה לעשות עם עצמי משהו, שאני לא ממש מעוניין בו או רוצה אלא רק בשביל לנסות להתעורר... מה שלא יהיה, להמשיך לחיות ככה לנצח אני לא אוכל. לגבי טיפול פסיכולוגי, אני לא ממהר ללכת אבל לא שולל... אני פשוט יודע כבר איזה תשובות פסיכולוג יתן לי, ואני חושב שעדיף לי לבצע אותן בעצמי. אני מרגיש, שכבר בזבזתי יותר מדי זמן ואני מרגיש שאני פשוט חייב לשנות את זה. צריך להפיק איזו תועלת מהחיים, ולאו דווקא להתעשר אלא להרגיש שאני עושה משהו מועיל עם עצמי. ולפתח חיי חברה, קשרים עם בנות וכד`. אבל מנגד - לא ממש פועל בכיוון. *עדכון בהתפתחות: את ההודעה הזו, רשמתי כמעט לפני שנה. העדכון הוא כזה: אני עדיין מרגיש, מעין סוג מסוים של תסכול. אני חי בחברה אבל הרצונות של החברה, לא באמת מעניינים אותי ולא מדברים אליי. אין לי רצון חומרי חזק - לא לעבודה ``נחשקת`` ולא לכסף. אין לי רצון חזק ובוער להיות עם בחורה. אין לי רצון לפחות לא כרגע, לילדים. אין לי רצון אמיתי ללימודים גבוהים במכללה או באונברסיטה. אני חי בקצב שלי, ולא עושה תחרות עם אף אחד. התבנית הסטנדרטית והקבועה של: צבא-לימודים-חתונה-ילדים-בית-משכנתא. לא מדברת אליי. זה מילא, אני מבין שלכל אחד יש רצון משלו וזה בסדר. אני לא חייב לחיות את החיים של כולם. מה שמפריע לי בכל העניין הזה. ששאיפות משלי אין לי, וגם לא מטרות. כמעט ואין לי עניין בכלום. אין לי מושג איך ניתן לצאת ממצב כזה. תודה רבה לכם, על ההקשבה.

מרגישה לא טוב.כואב לי הראש. מצאתי את עצמי יושבת במכונית בבית העלמין. בגלל הסמס החתוך שהגיע אליה ממני היא התקשרה ושאלה איפה אני.עניתי לה והיא שאלה איך הגעתי לשם ואולי למה אני שם ?? לא זוכרת מה היא שאלה.אמרתי לה שהמכונית הביאה אותי לשם .אין לי מושג למה. אני עדיין מרגישה כאלו זכוכיות בראש שלי כאילו נשברים לי בראש כל הזמן זכוכיות כאלו.כואב לי הראש. מרגישה לא טוב. דווקה בבית העלמין היה כזה שקט נעים גם ראיתי ציפור שמתעופפת

שלום. אני היום בן 24. מאז שאני ילד, אני מתוסכל מהעובדה שאין לי רגשות כמעט. אני לפעמים חש עצב, כעס וחמלה, אבל רגשות כמו שמחה ואהבה פשוט כאילו אין לי. אפילו למשפחה שלי אני לא מרגיש משהו שאפשר לקרוא לו אהבה, אלא מן תחושת קרבה ממחוייבות. גם בשמחות משפחתיות אני לא מרגיש שמחה, אז אני מזייף אותה. החברים והמשפחה קוראים לי "אדיש", אבל אף אחד מהם לא מכיר את המצב לחלוטין, כי אני מזייף הרבה רגשות. אני לא דכאוני, יש לי חברים שאני נפגש איתם הרבה, ובסך הכל יש לי חיים טובים, אפילו טובים מאוד... יש לי משפחה טובה, אף פעם לא עברתי התעללות או טראומה בעבר. יש לי חברה יותר משנה, ויש לי אליה רגשות שבאים והולכים, אבל גם להם אי אפשר לקרוא אהבה... דיברתי איתה על העניין, וכבר אמרתי לה בכמה מהרגעים שהרגשתי אליה משהו שאני אוהב אותה, אבל אח"כ אמרתי לה שזו תחושה שבאה והולכת, והיא אמרה לי שזאת כנראה לא אהבה... היא היחידה שדיברתי איתה על הנושא לעומק, והסכמנו ביחד שאני צריך טיפול פסיכולוגי. לפני שאני הולך לטיפול כזה, רציתי לדעת את דעתך על העניין. תודה

אני בת 17 וקשה לי ליצור קשר עין עם כולם אני ישר מפנה את העיינים לכול מקום אחר וזה מציק לי כבר אני רוצה להסתכל לאנשים בעיניים כמו פעם בבקשה אני ישמח לתשובה איך להתמודד מה לעשות

אודי, איזו כותרת מפחידה !!!!!! אני חייבת בשבילי לשנות את הכותרת האיומה הזו. הכותרת עבורי היא "אני בכנס" ולכן לא יכול כרגע להעלות הודעות ולענות... אודי,אני קוראת שוב את הכותרת שבחרת .ושוב אני קוראת אותה ,ושוב ושוב ושוב..הכותרת המזוויעה הזו ולידה השם שלך בכחול.....אוףףףףףףףףףף זה משגע אותי........###**&^^()() אני מוחקת אותה.הנה אתה רואה ?????? ####################### אתה כן אהיה.. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף איזו כותרת מעצבנת כתבת. @@@%########*******(()))++_____ אתה יודע אודי. אני גם אחתום במבי לא אהיה !!!! ________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

היי אודי, אני בת 21 וסובלת, לדעתי, מסוג של חרדה כללית. איך זה בא לידי ביטוי? אני באופן כללי בן אדם מאוד פחדן. אבל כמעט כל אירוע שמוציא אותי מהשגרה מכניס אותי לחרדה. זה סוג של התקפי חרדה כאלה שיכולים לבוא לי סתם ככה, אבל בד"כ קורה משהו שמעורר אותם. זאת מן תחושה כזאת של " אני רוצה לברוח מפה וכמה שיותר מהר".אני כאילו מרגישה מאוד לא טוב.הדופק מהיר. הידיים מזיעות וקרות. סחרחורת קלה. לחץ, ובעיקר הרגשה של משהו לא טוב עומד לקרות לי ואני חייבת להפסיק את זה. לצאת. לברוח. זה יכול לקרות מכל דבר. אבל רק בבית, הסיכויים שזה יקרה ממש ממש נמוכים. בכל מקום אחר, זה כאילו שאני באיזשהו מקום מחכה לזה עד שזה מגיע. או לא מגיע. הרבה פעמים אני נאלצת פשוט לסבול את זה ואז מתישהו זה עובר. אבל אם אני מרגישה שזה גדול עלי..אני פשוט הולכת. חוזרת הביתה. או יוצאת מהמקום/ תרחיש / אירוע שגרם לי לתושה הזאת. ואז אני נרגעת בבת אחת. אני מקווה שאני מסבירה את עצמי כראוי. בכל אופן, אני חושבת שמאז ומתמיד, גם בתור ילדה, הייתי פחדנית יותר מהנורמה. אבל בכיתה ו' קרה מקרה שאני רואה בו כנק' מפנה. יום אחד, בזמן שיעור, ילד בכיתה התעלף. הדבר הכניס אותי לחרדה איומה. הפכתי מילדה פעילה חברתית, לילדה שנמנעת ממסיבות והתכנסויות. לא יכולתי לאכול תקופה מסוימת ורזיתי הרבה. ניסיתי לשדר "עסקים כרגיל" כשהורי הבחינו שמשהו לא כשורה. באיזשהו שלב הייתי בטוחה שזה עבר לי. השמנתי חזרה...הרגשתי הרבה יותר טוב. אבל ההימנעות עדיין נשארה בי. אני נמנעת סדרתית. היו תקופות שהתגברתי על זה יותר והיו תקופות שזה תפס אותי ומנע ממני לעשות המון המון דברים. כיום זה פוגע בי בצורה יותר חזקה כי אני בשלב שבו שום דבר בחיים שלי לא ברור. אני עובדת במקום מסודר אבל לא מצליחה להתקבל ללימודים ( גם בעקבות חרדה מוגזמת במבחן הפסיכומטרי ). ולכן לא רואה שום כיוון לחיים שלי. מה יש לי? אני שוקלת לפנות לטיפול פסיכולוגי.. האם יש מישהו ספציפי שכדאי לי לפנות אליו? האם בכלל יש פתרון או שזה משהו שאני צריכה לקבל כחלק מהאופי שלי? סליחהההה ענקית על החפירה, פשוט הייתי חייבת להסביר את עצמי! תודה רבה רבה!

לטיפול לא הלכתי ואין לי איפה להגיד את הקצת שיוצא ולשמוע קצת יהיה טוב ואת בסדר ונחמדת. אז תבוא?

שלום ד"ר בונשטיין, שמי אלה אבל המערכת לא קלטה את השם הזה אז נאלצתי לאלתר. אני בת 45 ורציתי להתייעץ מה זה אומר , שאני לוקחת ללב כל דבר וזה מביא לכך שבכל יום יש לי סערות נפש - נפגעת מאד מהר, או למשל כועסת על עצמי על כל מיני דברים שעשיתי במשך היום. הבעיה שאני מסוגלת לבכות בפני אנשים וזה נורא מביך כי לא שולטת בזה ויצא לי שם של בכיינית. גם מאד קשה לי להגן על עצמי - אז או שנהיית תוקפנית או שמשותקת באלם וובהלם ובכל מקרה כועסת על עצמי. השאלה נהייתה קצת ארוכה....אבל רציתי לשאול איך אני יכולה לשלוט על עודף הרגשנות הזה שמאד מפריע ובטח לא עוזר לי להשיג כלום ואף מזיק. איך יכולה להיות קצת יותר אדישה לכל מילה שמישהו מוציא או להיות פחות רגישה ? אני יודעת בשכל שאני מוציאה מפרופורציות אבל הרגש מסרב" לקבל ומגיב ב"אובר". בתודה מראש, אלה

מחפש פסיכיאטר,באזור רחובות ,אשר מעבר להיותו איש מקצוע טוב, יש לו הידע והנסיון,בנושא אחוזי נכות נפשית,מול הביטוח הלאומי.

ד"ר בונשטיין שלום רב שאלה בקשר לבני חיל משוחרר כ- 10 חודשים מאז שהשתחרר הוא לא מוצא את עצמו לא בלימודים ולא בעבודה, אחרי השחרור הוא עשה בחינה פסיכומטרית שהתוצאות לא היו טובות ומאז הוא ב"דאון" כמו שהמצב נראה מההוה ומהעבר הוא סובל מחרדת בחינות וכל כישלון עבודה ובינות מפיל אותו שוב ושוב הצעתי לו לקבל טיפול פסיכולוגי בנושא, קבעתי לו פגישה ראשונה הוא היה שם ומאז הוא מוצא תירוצים איך לא לקבוע ולגשת להמשך טיפול? איזה עיצה אני יכולה לקבל כדי לעזור לו? תודה רבה

שלום ד"ר בונשטיין איך אני מעבירה לו את היוזמה והאחריות האם יש לך עצה בשבילי? תודה רבה

שלום בת כ25 שנים יש לי חבר חדש מזה שלושה חודשים והוא הקשר הראשון שלי בחיים אי לכך אני לא מרובת נסיון לא יודעת להתנשק צרפתית וכנראה שחוששת משומה לתת נשיקה בשפתיים בלי שהוא מנשק אותי,ככה מיוזמתי אם הוא מנשק אני מנשקת -אם לא,לא עושה כלום מידי פעם מחבקת אבל לא יותר האים זה אופייני לקשרים ראשונים? אתמו להוא אמר לי-מפריע לי שאת לא נוגעת בי אני רוצה את המגע שלך.. אני רוצה רק שתגעי בי-זה נעים לי נורא נעלבתי אני נמצאת עם בחור ביישן שאני תמיד תמיד קונה לו ואופה לו ונותנת לו כינויי חיבה והכי חמה בעולם והוא מאידך לא נות ןלי כלום-אף פעם לא קונה או משלם עלי אף פעם לא קורה בכינויי חיבה תקשורת השיחה ביננו לרוב דרך אימלים ואם אני לא כותבת לא כותב יו םשלם אם לא מצלצלת לא מצלצל בכלל מה שכן כאשר הוא כן נוכח איתי הוא מאוד חם ואוהב מכל הכינווים אפילו רמז קצת כנראה על מין ואני מקווה שלא ימשיך ככה כי אני לפני חתונה מאוד מאוד שמורה ולא מוכנה בלי קשר לזה 2 שאלו ת מאוד חשובות-לגביי אני, בתור קשר ראשון האים זה נורמלי ?אני חשבתי שבני םהם שמתחילים עם בנות-עד שלא נישק חיבק או עשה משהו כגון החזקת ידיים חשבתי שסתם אנחנו ידידים הכי טובים דבר נוסף,אין הלי בעיה לנשק או לחבק אותו,אבל סתם ככה הזה נורמלי?זה לא פאדיחות ככה באמצע העולם? ודבר נוסף,איך יודעים איך מתנשקים צרפתית?הוא מנסה להכניס את לשונו בלשוני ואני אף פעם לא עונה לו-לא נעים לי להגיד לו-אני לא יודעת להתנשק או לא טעים לי או לא נעים לי או מפדח אותי,אבל אולי אנ ירוצה ולא יודעת-מה עושים? דב ראחרון-מה עושי םאם הבחור מקסים ממש ילד טוב ירושליים מתה עליו רוצה אותו אוהבת אותו עד עולם,אבל לא עוזר כמה דברתי איתו-הבחור לא מתקשר,רק פעם ביומיים 3,לא מסמס-רק פעם ב...בקושי כותב,ואם לא כותבת לו או מצלצלת לראות שבריא ושל םאף פעם לא יורצ קשר ,נפגשים יום כן יום לא אבל רק ביוזמתי,הוא מאשר,כיף לו איתי הוא תמיד מסכים-אבל הבחור לא מתקשר ולא כותב לי וזה מפריע לי עמוקות איך פותרי םגם את זה,שיחות עזרו אמר טובטובטוב אחרי זה חזר ליושנה-הוא אומר שהוא בעל חרדת טלפון ושהוא לא מאמין בשיחו תטלפוניות אמרתי לו-אם יקרה לי משהו לא תדע כלום זה בדר? הוא התחיל להתקשר אחת ליום בלילה אבל זה הפסיק מה עושים? תודה

חוזרת לימים שאין מילים 5 כדורים בבוקר אחד בערב הפגזה אמיתית אולי זה מה שמשתיק? פשוט נכנסתילמרחב מוגן???? :-( -

אולי אין ממה לחשוש אבל יש בהגנה הזו משהו שמשתיק ואוטם-מה שהצליח לצאת בקושי רב פעם נחנק שוב בפנים, מושתק. אולי זה מגן? עלי מימני??

אודי,כשאני במצב שרע לי אני תמיד הייתי יוצרת קשר עם המטפלת בין הפגישות והיא ענתה, כמעט שלא קרה שלא יצרתי קשר בין פגישות..כבר שנה וחודשיים כמעט...ואז החלטנו שאנו מפסיקות...והסכמנו שזה קורה כל פעם מחדש כי אולי אני עושה מניפולציות על מנת שהיא לא תעזוב אותי ולכן אני נכנסת למצבים קשים..כי אם יהיה טוב הטיפול יגמר...וזה נכון לפעמים ובמידה מסויימת...והיא שאלה למה אני חייבת לספר כשזה קורה באותו זמן ולא יכולה לספר בפגישה איך הרגשתי..אז אני חושבת שזה בגלל תחושת הלבד...אני מרגישה לבד ברע והיא היחידה בעולם שיודעת דברים שלא ספרתי לאף אחד...והיא היחידה בעולם שיודעת שכואב לי...שמשהו בתוכי כואב למרות החיוכים החיצוניים....ולידה אני יכולה לבכות והכל...וזה אמור להיות טוב אבל פתאום זה מרגיש כל כך רע שספרתי לה.אני פתאום מתחרטת על כל הטיפול הזה....יש לי צפיות רבות ממנה.רוצה שתהיה איתי בכל עד הסוף שתרגיש אותי, שתכנס לנעליי....ושהיא נכנסה איתי לסיפור הזה של ניתוח, אנליזה כזו והיא צריכה להוציא אותי מזה.....אני רוצה שהיא תגרום לכאב הפנימי הזה להעלם..לתמיד.........וזה לא קורה..אז פשוט אני הייתי מעדיפה למחוק הכל.וגם פה בפורם למחוק ולשכוח שאי פעם נעזרתי בכם.......מתקשה עם ומתקשה בלי..אז אולי עדיף בלי???????אולי פשוט לסיים איתה כבר...כתבתי הרבה.סליחה..גם שאני מטריחה אותך.....

שלום דר' גליקסמן האם אתה ממליץ על טיפול בביופידבק בטיפול בחרדות ובחוסר שקט כללי של הילד? הוא היה בטיפול פסיכולוגי אבל הטיפול לא פתר את בעיות החרדה כגון חרדת טיסה, חרדה מלישון מחוץ לבית אצל חברים או מחנה אימונים (משחק כדורסל). תודה רבה

שלום רב לך אורלי בהמשך לשאלתך תשובתי חיובית. ניתן בהחלט לעזור לבנך באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק. אשמח לתת ולקבל יותר פרטים תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום אודי, יש לי בעיה , מזה תקופה ארוכה אני סובל ממנה. מה שקורה זה שהכל היום מאוד "מיני", הסרטים,השירים,הפירסומות,התוכניות בטלויזיה,התוכניות ברדיו,מודעות הפירסום בעיר.. . הכל. אפילו יש דיבורים על צלם שהולך להגיע לארץ לצלם בים המלח המונים בעירום מלא. עכשיו לי לא טוב עם זה, אבל מי שואל אותי. למה לא טוב- משום שבמהלך היום שמתי לב שלא טוב לחשוב על מין, זה מפריע לעבודה וללימודים. חשבתי שמין הוא דבר שמדברים בחדרי חדרים, באינטימיות, אין מה להתגאות בזה,וזה חלק מהחיים. עכשיו היום לפי הרוחות שנושבות -זה בדיוק ההפך. כילד הייתי רואה בצהרי היום גארפילד, או כל מני משחקי קרובות וכאלה, המקסימום היה לשמוע ברדיו פירסמות לקלינקה און. בקיצור מה דעתך על הדברים?

מרגישה שעומדת למות.. מתגלות כל הזמן בעיות רפואיות במקביל לחרדות שמחמירות ולא יודעת מה באמת.. אירוע מוחי או "סתם" חרדה, התקף לב או עוד התקף חרדה, גידול בראש/מחלהניוונית או ...?? ומכיוון שמתחיל ה עשור שבו גם נחשבת בסיכון לכל מיני מחלות, אז כבר לא יודעת איך להתייחס.. לא רוצה יותר להיבדק כי או שבאמת מוצאים משהו פיזי, או שחושדים בהיפוכונדריה - שתי אופציות מפילות שמכניסות ללופ של חרדה מהמוות ובמקביל רצון לחדול.... לא יודעת מה אני רוצה ממך ולמה מבלבלת לך את המח... אולי שתרגיע , שתגיד מה לעשות כידי לצאת ממעגל האימים הזה?

אני מרגישה שזה נמשך הרבה מדיי זמן והולך ומחמיר. מדברת על זה בטיפול , אך לא נראה שהיא מייחסת לכך משמעות. לפעמים יוצאת ממנה יותר בחרדה ממה שהייתי לפני.. לא יודעת איך להרגיע את עצמי. מרגישה חולה - גם הבטן , גם הראש ולעיתים גם הגב והרגליים. לא יודעת מה לעשות כדי שזה ייעלם?? או שבסוף באמת אחטוף התקף לב אמיתי ואז איעלם בכלל? כי התקף לב יכול לקרות מסטרס ומחרדות וזה הפרדוקס, לא? אז איך ל ה ר ג י ע ??? אני משתגעת!

ברצוני להביע את תודתי והערכתי לד"ר גליקסמן על הטיפול המסור , הקצר והמוצלח בבעיית תלישת השיער שהיתה לי. שנים חפשתי פתרון וניסית כל מיני טיפולים שלצערי לא עזרו לי. הטיפול של ד"ר גליקסמן עשה את שלו ועל כך תודתי והמלצתי שירי

לך שירי יקרה לעונג הוא לי לקבל את תגובתך ותודתך לטיפול שנתתי לך. המשיכי לתרגל את שלמדת על מנת לשמר את השיפור במצבך. בהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן

ערב טוב , רוצה לשתף אותך במשהו, טוב? ביום חמישי בערב הבאתי לפגישה את הספר שלך "העין הפנימית". אמא צביה החזיקה אותו. קראה בעמודה הפנימית של עטיפת הספר אודותיך. עלעלה בדפים, קראה את רשימת התודות שכתבת, ואז החזיקה את הספר ,הביטה בתמונת העטיפה ואני הקראתי לה את ההתכתבות שלנו בעץ למטה כולל "מה שראיתי" בתמונת עטיפת הספר ותגובותיך. אמא צביה הקשיבה ,התבוננה בתמונה ואמרה לי."קודם כל העובדות נכונות ! אכן,כפות רגליו של הילד על הקרקע ואילו של הילדה רק אצבעות רגליה.הילדה אכן יושבת והילד אכן עומד. העובדות נכונות!" אודי,אין לך מושג עד כמה שהייתי צריכה לשמוע את המילים הללו .שאכן העובדות נכונות וזה לא נדמה לי. אמא צביה המשיכה ואמרה "העובדות נכונות ,אך בתמונה אפשר לראות הרבה ואת בחרת לראות באופן סלקטיבי את מה שראית ואת גם פירשת את מה שראית באופן שפירשת. כאשר קיימות אפשרויות רבות לפרשנות..." אתה יודע אודי,הרגיש לי מאוד טוב בלב ש"הבאתי" אותך לאמא צביה הרגשתי שאיכשהו אני מחברת ביניכם.. נשמע הזוי אבל כך הרגשתי.. גם כ"כ מתחשק לי לומר לך מי זו הפסיכואנליטיקאית אמא צביה ושאתה תאמר לי:" אהה...זו אמא צביה ? אני הרי מכיר אותה היטב..אנחנו בקשר קרוב... אתה יודע אודי, אחר כך החזקתי בידי את הספר והקראתי את מה שכתבת בתחילת ספרך על הראיה הפנימית הזו של פיקאסו.. אתה יודע אודי, כשאני מסתכלת ורואה משהו.למשל את העצים,ציוצי הצפורים ריח האדמה שסופגת את טיפות הגשם הראשונות ובכלל את הכל. אני "מצלמת" את זה כזה במוח וכשאני רואה את הכל "על באמת" זה את הצבעים העדינים שבתוך הצבעים. את הצלילים האלו בתוך הצלילים, את הריח המשכר הזה בתוך הריח. לכל המראות האלו יש אופי של ראיה אחרת. הראיה הזו לא מוגבלת.זו ראיה מהמוח. ראיה עם חופש מוחלט.. אתה מבין אודי על מה אני מדברת ? קצת כמו לראות בלי המסגרת של המשקפיים שיוצרים איזו מוגבלות .שהמסגרת הזו מגבילה את הראיה במקום בו רואים את המסגרת.. אודי, אתה מבין למה אני מתכוונת ? אמא צביה גם יודעת שכך אני רואה והיא מתייחסת לזה המון ואומרת לי :"כבר צילמת את זה"... מקווה שאתה לא לועג לי על מה שכתבתי . אתה לועג אודי ??? ....לא נראה לי שאתה לועג..דווקה נראה לי שאתה מבין... אני טועה ???? מאוד רציתי לשתף אותך. וזהו לעכשיו. שלך,במבי.

זה שימח אותי. :)

שנה וחצי בטיפול בפוסט טראומה . מרגישה תקועה לא מוכנה לגעת בכאב נלחמת בהתנגדויות שלי בשיניים אבל מתנגדת בכל הכוח . איך אני אצליח להרגיש בטוח ומוגנת? מתכוונת לפתוח את הדברים בטיפול הבא ומניחה שתאמר לי לתת למטפלת להוביל ...חשבתי על השאלה הכי הגיונית שהיא תשאל מה את רוצה שאני יעשה או יגיד כדי שיהייה לך בטוח ואין לי תשובה ...זה הכי נורא לא יודעת מה בהתנהגות של אנשים יגרום לי להרגיש בטוח ...לא נתתי מעולם לאף אחד כולל בעלי להתקרב כל כך קרוב אלי זה מפחיד ומלחיץ ומרתיע ...שנה וחצי זה המון זמן חייבת למצוא דרך לעקור את ההתנגדות הזאת ויודעת שרק אני יכולה לעשות את זה אבל איך ...הרי זאת לא החלטה ..בהגיון יודעת שהיא איתי מרגישה בטוחה לכן עוד לא עזבתי אבל ברגש לא ממש לא בטוחה שהיא תהייה שם בשבילי ברגע האמת ,קודם כל בגלל אילוצי החיים אבל גם בגלל שאני מטעה וגם ברגעי הנפילה הכי קשים אני מקרינה כוח וחוזק .לא יודעת איך לבקש עזרה לא יודעת איך להזדקק לחסדים של מישהו נזהרת לא לאמר פתתי אבל את האמת ככה זה מרגיש לי . מנסה לבקש את העזרה כאן אולי כי זה וירטואלי במטרה שזה יוביל אותי למציאות הנכונה . תודה רבה

כבר כתבתי פה פעם... כל היום עבדתי מאוד קשה לא לאכול, גם אתמול, רק שתיתי קפה ועכשיו באמצע הלילה נשברתי ואכלתי קאפקייק שלם עם זיגוג והכול וטרפתי את כולו בשני ביסים ואני מרגישה נורא! מזעזעת מגעילה דוחה בהמה ענקית שלא יודעת לסתום את הפה ונורא גם על זה שאני שוב פעם לא אוכלת וגם לא מצליחה לצום כמו פעם ונשברת ואוכלת ותוקעת עוגות באמצע הלילה ואני יודעת שמחר אני אפצה על זה ושוב פעם אצום כל היום ואז בלילה אני אשבר כמו היום ואני מרגישה כל כך נורא ומגעיל, ומנסה בכוח לא ללכת להקיא אבל אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה וזה נורא, וזה נורא שאני מרגישה כל כך נורא בגלל עוגה! מה עוד אני יכולה לעשות? ני לא יכולה להתמודד עם זה ביום כי ביום הכול צריך להיות תקין ונורמלי ובלילה אני תמיד נשברת אני שונאת את עצמי על זה, איך אחרי כל כך הרבה שנים אני יכולה להיות מאושרת רק על בטן ריקה? אני באמת אהיה בן אדם כל כך נוראי אם אני אשמין קצת? ככה אני מרגישה דוחה וחסרת שליטה כמו בהמה עכשיו ובבוקר היה לי כל כך טוב, איך אני מפסיקה את זה? מחר אני אגיד שזה כלום ושטויות ושבלילה שוב פעם הגזמתי בתגובות שלי ואני אצחק על עצמי ועל הסרטים שאני אוכלת על עצמי

אני יודעת את זה. אין לי עם מי לדבר,רק רציתי לפרוק, שמישהו ידע איך אני מרגישה ואני לא אצטרך להסתכל לו בעיניים. כולם חושבים שהכל מושלם אצלי, חיים עבודה בן זוג ובגדים במידות קטנות. רק רציתי שמישהו יגיד לי שאני לא בהמה...חוץ מזה אני קצת מבוגרת מדי בשביל הפרעות אכילה

כתבתי הודעת המשך לא הרבה זמן לפני שענית..והיא לא הועלתה ועכשיו היא תמתין עד ליום ראשון...מוזר.

שלום, אני אשמח לשתף כאן במשהו שמפריע לי בטיפול שלי. אני יודעת שיש טיפולים בהם הפסיכולוג משתף את המטופל בדעותיו/מחשבותיו/רגשותיו כלפי המטופל. אני יודעת שזו גישה ושזה לא קורה אצל כולם - שיש המאמינים בלדבר על ההרגשות שלהם ויש שלא. הפסיכולוג שלי לא. הוא לא משתף אותי במה הוא חושב עליי, על ההתקדמות שלי בטיפול, על העובדה שעברנו לפעמים בשבוע, על זה שפעם אחת לא הגעתי. רק מפרש אותי לפי מה שאני מביאה לפגישה.... חשוב לי לאמר כי אני כן רואה התקדמות בחיים שלי בזכות הטיפול. כל הנושא של הכנות והפתיחות ביחסים אינטימיים - זה דבר שאני מרגישה שאני רוצה לעבוד עליו. אבל אני לא מצליחה לעבוד עליו, כי "אין לי פרטנר". אני יודעת שסביר שאני צריכה לדבר איתו על זה ולהוציא את זה ממנו. אבל זה ממש ממש קשה יהיה לי לעשות את זה. זה ממש מביך אותי, אני לא ממש מבינה למה זה כל כך מביך וקשה. יכול להיות שאני מפספסת משהו בטיפול? ובנוסף, אם זאת לא הגישה שלא..אז למה אני צריכה להכריח אותו? אם זה היה טוב לי זה היה בא ממנו לא? תודה רבה, יובל

ערב טוב, הייתי רוצה לדעת מה יכולה להיות הסיבה שאדם מעל גיל 20 יתקלח מס' פעמים ביום ןבכל פעם יחליף מגבת? ובנוסף, מידי פעם גוזר את המגבות לגזרים קטנים? תודה מראש.

שלום לאודי ולכל מי שרוצה להצטרף לתופסת, בעקבות מה שכתבת לימים טובים (לא רציתי להידחף שם). איך זה קורה שההזדקקות והתלות מאפשרים עצמאות? המחשבות שלי בקשר לזה חמקמקות אני מנסה לתפוס אותן ולא מצליחה, אפשר קצת מילים בין המילים הגדולות האלה?